כחומר ביד הבלוגר – המחמם הרשמי החדש של החורף שלכם

תירס?
סיריוסלי??
תירס???
……………………………

זה בערך מה שעבר לפוסט בראש כשהוא הבין שחומר הגלם החדש שנחת עליו הוא תירס.
מה אפשר להכין עם תירס שיהיה מגניב ומיוחד?
וקינוחי??
כן.. הפוסט אוההההב מתוק ועל כן הוא רצה להיות גאון מגניב ולהביא אותה בקינוח-תירסי-חדשני-ומענג. וסיבך את עצמו עם שאיפתו זו.

אי לכך ובהתאם לזאת הוא החליט לגגל תירס ולראות מה יצא.
רצה הגורל וסופה אימתנית תקפה את מחוזותנו בעוד הפוסט הוגה בתירס ומגגל, מגגל והוגה.
מרק מפנק אחד (שהכין הידוע, כפרעליו!) דרש תוספת שתהפוך אותו לשיחוק ואת הסופ"ש הקפוא לנסבל,
הפוסט הגיע למסקנה שיותר הגיוני לחבר למרק לחם תירס מאשר עוגיית תירס (…)…

וכך נולד המחמם הרשמי החדש של החורף שלכם! 🙂

כיוון שהפוסט מחשיב את עצמו "בוגר" ו"מתוחכם" הוא החליט ללכת על הגרסה ההולמת ללחם תירס:

המחמם הרשמי החדש של החורף שלכם: מיני לחם תירס עם קיק

(18 מאפינס קטנים וחמודים שיעשו לכם שמח בפה וחמים בגוף)

חומרים (מבוסס על המתכון השני מפה של מתכוניישן, עם כמה שינויים של הפוסט):

• 1 כוס קמח תירס
• 1 כוס קמח לבן/ מלא (ראו עדכון אחרי הטיפים)
• 1 כף אבקת אפייה
• 1 כפית מלח
• 2-3 כפית פפריקה מעושנת (!!!)
• קורט נדיב (או שניים) של צ'ילי גרוס (לא חובה, אבל הפוסט הרגיש שזה מוסיף לטעים הכללי. זה לא מוסיף יותר מדי למפלס החריפות – אל דאגה)
• 2 כפות סוכר
• 2-3 פלפלי חלפיניו קצוצים (ראו הערות)
• 1 כוס גבינה צהובה מגוררת או, אפילו עדיף, חתוכה לקוביות חינניות (ראו הערות. שוב 🙂 )
• 1 ביצה
• 1 כוס רוויון
• 60 גרם חמאה מומסת

הכנה:
מחממים תנור לחום של 180 מעלות, תוכנית טורבו (המתכון המקורי דרש 200 מעלות. מכיוון שהפוסט החליט להשמיש את הטורבו בתנור שלו הוא הוריד מעט את החום. זה עבד לו יופי. אם אין לכם טורבו או שאתם חוששים ממנו – 200 מעלות יעבדו, רק שימו לב כי אולי תצטרכו לשחק קצת עם זמני האפייה).
הפוסט עשה שימוש בתבניות סיליקון למאפינס ולא היה צורך בכלל בשימון – המאפינס קפצו החוצה בחדווה 🙂 אם אתם עושים שימוש בתבנית מתכת – ייתכן שכדאי לשמן מעט.

בקערה גדולה מערבבים יחד קמח תירס, קמח, אבקת אפייה, מלח, פפריקה, סוכר, וגבינה.
בקערה נפרדת מערבבים יחד ביצה, רויון וחמאה עד לקבלת מרקם אחיד (יחסית…).
שופכים את התערובת הנוזלית על החומרים היבשים ומערבבים עד לקבלת תערובת אחידה. לא צריך לערבב לנצח, אבל דווקא המאפינס שזכו לקצת יותר ערבוב – הניבו תוצאה אוורירית יותר (מפתיע משהו). אז אין צורך לקפל בשיא העדינות משל עסקינן בסופלה.. 😛
מוסיפים את החלפיניו הקצוצים ואת הגבינה – ומערבבים עד שהם מתפזרים יפה בבלילה.
ממלאים את תבניות המאפינס עד לכ-3/4 גובה (המאפינס לא תופחים הרבה, אבל משנה זהירות זה חשוב).
אופים 8-9 דקות עד שמזהיב ואתם כבר מריירים.
נותנים למאפינס להתקרר מעט ושולפים אותם מהתבנית.
זוללים. מתחממים. זוללים עוד אחד קטן – והולכים להתפנק עם איזה שנ"צ 😉

המלצת הגשה: לזלול את המאפינס האלה ליד מרק כתומים מתקתק, כשבחוץ גשום וקר – גורם אפילו לפוסט, חובב שמש מושבע, לייחל לקצת גשם מדי פעם 😉

הערות, טיפים ורעיונות:

•  חלפיניו: במקור המתכון דרש רבע כוס חלפניו קצוצים. הפוסט לא ממש מדד אלא פשוט שם כמה שנראה לו.. החלפיניו חריפים אבל מאוד כיפיים והופכים את המאפינס מפחמימה-שנועדה-למלא-מקום-בבטן לשיחוק שעושה לכם כיף מהאוכל. הפוסט ממליץ לשים כ-2-3 חלפיניו קצוצים לכמות המאפינס הנ"ל, אבל כמובן שאם בא לכם יותר/ פחות חריף – תרגישו חופשי לשחק עם זה. רק כדאי שלא יהיה יותר מדי חלפיניו, כדי שהוא לא ישתלט על שאר הטעמים…
  
• איפה מוצאים חלפיניו?
  הפוסט מצא צנצנת של חלפיניו משומרים שכאלה בטיב טעם – הם הגיעו שלמים והוא קצץ אותם.
  הוא ראה שיש גם פחיות שימורים קטנות עם חלפיניו קצוצים – אז אם זה מה שאתם מוצאים: אפשר לכוון לכיוון הרבע כוס, כמו אצל מתכוניישן, כפרעליהן. בכלאופן, הפוסט ממליץ ללכת לפי העין ולדאוג שבכל מאפין יהיו משובצות לכם כמה חתיכות חלפיניו, אבל שלא יהיה יותר חלפיניו מבצק 🙂 
  מה עושים עם מה שנשאר? האמת שהידוע והפוסט מאוד התלהבו מהרכש החדש שלהם והם ממש ממליצים להתפרע עם זה! מאז הרפתקאת לחם-התירס-ביום-סוער, הידוע הצליח לדחוף את הממזרים האלה לכל דבר כמעט – והפוסט מאשר בפה מלא (תנסו לחשוב על חביתה עם קצת חלפיניו, גבנ"צ וגרעיני תירס מתוק ותבינו שיש פה אושר בפוטנציה. עם סומבררו!).
• גבנ"צ: במקור המתכון כיוון לצ'דר. בפועל הצ'דר שהייתה אצל הפוסט בבית לא הייתה כזו הברקה..
  אז אם יש לכם צ'דר איכותית במיוחד- אתם יכולים ללכת עליה. אם לא – הפוסט עשה גם שימוש במיקס גבינות מגוררות סטנדרטי מהסופר – והיה מרוצה מהתוצאה.
  לאחרונה הפוסט גם גילה שגבינת עמק היא שיחוק מבחינת יחס טעם-מחיר, אז בכיף אפשר להשתמש גם בה..
  וישמצב שאפשר לשלב גם פרמזן. הפוסט חשב על זה, אבל עוד לא הספיק לנסות 🙂
• כמובן שניתן להפוך את המאפינס ללחם – לאפות בתבנית עגולה 24-26 ס"מ ואח"כ לחלק למשולשים. במקרה זה זמן האפייה יתארך ל-20-25 דקות
• הפפריקה המעושנת מוסיפה בעיקר ריח ואווירה כללית. זה לא שהמאפינס נטעמים מעושנים, אבל הפוסט חושש שבלעדיה הם יהיו משעממים יותר..
  בכלל – הפוסט ממש ממליץ להחזיק פפריקה מעושנת בבית. זו אחת ההברקות. 
  מוסיפה ריח כיפי וטעם מגניב כמעט לכל מאכל.
  הפוסט ממש אוהב להכין דיפ מגבינה לבנה, אבקת שום ופפריקה מעושנת. מ-מ-כ-ר!
• הפוסט ומארינקא (אורחת הכבוד ונסיינית למופת) חושבים שאפשר וכדאי להוסיף קוביות קטנות של גבינה בולגרית (לא מלוחה מדי) למאפינס לפני האפיה… 
  עוד לא נוסה, אבל מרגיש מתאים במיוחד 🙂

*** עדכון יוני 2014: אפשר להחליף את הקמח הלבן בקמח מלא!!!!
        הפוסט רצה להכין את המחמם לשוחרי בריאות והחליט להשתגע ולשים כוס שלמה של קמח מלא לצד קמח התירס – והתוצאה הייתה מצויינת!
        לחם התירס נשאר טעים ומגניב, אולי טיפ-טיפה יותר דחוס, אבל זה לא שינוי שמורגש מספיק.
         או לסיכום – גיוון חביב שתורם לתחושה בריאותית. הפוסט ממליץ לגוון מדי פעם 😉

מתחשק לכם עוד תירס? רוצים לדעת מי ניצח את הפוסט וכן הצליח לייצר קינוח מבוסס תירס (והצליחו!)? אז יאללה לכו על זה! 🙂

אה! וגם – שנה אזרחית טובה שתהיה לכם, מלאה בהרבה אוכל טעים! 😛

כחומר ביד הבלוגר – תחרות החמודי פאי באה למסור ד"ש…

תכלס, הפוסט כבר וויתר מראש על מתכון לחודש דצמבר…
הוא ידע שלא יהיה לו זמן ב-כ-ל-ל. לא לניסויים קולינריים ואפילו לא להכנה מהירה של מתכון עבר מוצלח על מנת שיוכל לצלם ולהעלות לבלוג.

אבל כשהחומר של חודש דצמבר התברר כפיסטוק – הוא מצא את עצמו קצת מתקשה להתאפק 🙂

אי לכך ובהתאם לזאת קבלו איחוד מרגש:
פאי הפיסטוק לימון ופטל מתחרות החמודי פאי בא להתארח בפרויקט הבלוגרים המהולל! 😉

משמאל: פאי פיסטוק לימון ופטל
מימין: פאי פיסטוק, שוקולד וצ'ילי שנדחף
ברקע: רצפת המטבח של הפוסט..

פאי פיסטוק, לימון ופטל

(6 פאי-ים אישיים לא קטנים או תבנית 26. יש אפילו סיכוי להגיע לתבנית 28 אם תהיו אופטימיים)

לבצק הפריך (לקוח מהמתכון הזה של עוגיו.נט):

• 120 גר' חמאה קרה חתוכה לקוביות
• 180 גר' קמח לבן
• 40 גר' סוכר
• כפית תמצית וניל איכותית
• קורט מלח
• חלמון
• 2 כפות חלב

ללמון קרד:

• 1/2 כוס מיץ לימון (אפשר קצת יותר, לאוהבי החמוץ)
• 1/2 כוס סוכר
• 1 כף קורנפלור
• 2 חלמונים + 1 ביצה

לפרנג'יפן פיסטוק (קרם פיסטוק אפוי):

• 50 גרם פיסטוקים קלופים
• 50 גרם שקדים טחונים
• 100 גרם סוכר
• 100 גרם חמאה
• 1 ביצה
• קורט מלח
• 2 כפיות מחית פיסטוק
• 2 כפות קמח

לפטל:

• פטל קפוא 🙂

הכנה:

מכינים את הבצק הפריך: במעבד מזון עם להב פלדה מניחים יחד חמאה, קמח, סוכר, וניל ומלח, ומעבדים בפולסים עד שמתקבלת תערובת פירורית.
מוסיפים את החלמון והחלב וממשיכים לעבד עד שנוצרים גושי בצק.
מאחדים את גושי הבצק בידיים לכדי דסקית אחת בעובי של כסנטימטר, עוטפים בנילון נצמד ומצננים 20-30 דקות במקרר.

מכינים את הלמון-קרד: טורפים נמרצות את כל חומרי הקרד בסיר על להבה בינונית עד שמסמיך – ומורידים מהאש.
אפשר לסנן את הקרם לאחר שמוכן, אם רוצים (מחשש גושי קורנפלור או טיפת ביצה שהתבשלה לחביתה). הפוסט בד"כ לא עושה את זה…

מכינים את קרם הפיסטוק: טוחנים במעבד המזון פיסטוק, שקדים טחונים וסוכר עד שהפיסטוקים טחונים.
מוסיפים חמאה ומעבדים קצת עד שמתאחד.
מוסיפים ביצה, מלח, מחית פיסטוק וקמח – ומעבדים לקרם אחיד.

מרכיבים את הפאי: על גבי משטח מקומח (או על גבי הניילון הנצמד בו קיררתם אותו!) מרדדים את הבצק לעיגול בעובי מעט גדול יותר מהתבנית שלכם (הבצק לא צריך להיות עבה מדי, עובי של כ-3-4 מ"מ)
ומניחים את הבצק בתבנית הפאי (המשומנת…), תוך הידוק הבצק לדפנות ולתחתית.
[אם רידדתם את הבצק על הניילון הנצמד תוכלו להעביר בעזרת הניילון את הבצק לתבנית, להניח את הבצק בתבנית עם הניילון כלפי מעלה – ואז לקלף את הניילון ולהדק את הבצק בתבנית]
דוקרים את תחתית הבצק במזלג.
מצננים את הקלתית במקפיא 10-20 דקות, ובינתיים מחממים תנור ל170 מעלות.

לאחר הקירור ממלאים את הקלתית בקרם הפיסטוק. על פני הקרם מפזרים תלוליות קטנות של למון-קרד ועל כל תלולית – פטל קפוא או שניים..
את הפטלים (והלמון-קרד) דוחפים בעדינות אל תוך הקרם, כדי שיישארו במקומם ולא יזוזו יותר מדי.

אופים את הפאי: 15-20 דקות לפאי-ים אישיים, 20-25 דקות (אולי אפילו קצת יותר..) לפאי סטנדרטי.
הפאי מוכן כאשר גם קרם הפיסטוק וגם הבצק הפריך מתחילים להזהיב.

בתאבון! אפשר לאכול את הפאי חמים, בטמפרטורת החדר או אפילו קר מהמקרר (הפוסט ניסה את כולם, כמובן). 

הערות, טיפים ורעיונות:

• כשאתם מכינים בצק פריך במעבד מזון: אל תשימו את החמאה ראשונה בתוך קערת המעבד… לפחות אצל הפוסט זה השאיר שלולית חמאה קטנה באזור שקרוב למנוע..
  אז אמנם זה חוסך קלוריה וחצי – אבל לא חסכון קלורי הוביל אתכם להחלטה להכין פאי פיסטוק, לימון ופטל, נכון? 😀
• תרגישו חופשי לטעום את קרם הפיסטוק ולהחליט אם הוא מספיק פיסטוקי לטעמכם. אפשר ורצוי להוסיף עוד קצת מחית אם רוצים טעם חזק יותר
  (הפוסט מצא במחברת הערה של עצמו שאפשר לחזק את טעם הפיסטוק – אז הוא מעיר גם לכם..)
• קרם הפיסטוק, אגב, יכול להיות מוכן מראש ולהמתין במקרר.
  הפוסט רק ממליץ להוציא אותו מהמקרר קצת זמן מראש – כדי שיחזור להיות רך וקרמי (המקרר הופך אותו למעט נוקשה – ואז קשה למרוח אותו)
• גם הלמון-קרד יכול להיות מוכן מראש, בנוהל.
  ורוב הסיכויים שיישאר לכם למון-קרד.. אלא אם כן עשיתם בפאי הנוכחי שימוש בלמון-קרד שנשאר לכם מהחמודי פאי 😉
• מחית פיסטוק משיגים בחנויות המתמחות במוצרי אפייה
  או בשוק לוינסקי 😛
  הפוסט רכש את שלו בשוק לוינסקי והוא מאוד מרוצה ממנה.. זה בכמות הגיונית (ולא בצנצנת קטנטנה) והוא חושב שהמחיר יצא די סביר..
  מה שחשוב- זה נשמר אחלה במקרר ומספיק להרבה מתכוני פיסטוק 🙂
• הפוסט עשה כמה ניסויים עם הפאי הזה ולהלן המסקנות:
  • בניית הפאי:
    הפוסט ניסה גם לעשות פאי עם שכבת למון קרד מתחת לקרם פיסטוק (קצת כמו בחמודי פאי…) אבל בסוף אהב יותר את המתודה של פיזור הלימון והפטל מעל למלית הפיסטוק ואז דחיפה קלה שלהם אל תוך המלית 🙂
  • הפונקציה הקישוטית של הפאי:
    
    כפי שאתם יכולים לראות, הפוסט חשב שהפטלים האדומים על רקע קרם הפיסטוק הירוק יכולים להיות אחלה אלמנט קישוטי עד כדי כתיבה ו/או ציור ביד חופשית.
    אז מבחינת האפשרות – זה בהחלט קיים!
    מבחינת הפרקטיקה – אי אפשר לעשות את זה עם פטל קפוא… פטל קפוא מוציא נוזלים כשהוא מפשיר, ואם תניחו פטל קפוא על קרם ירוק ותשלחו את שניהם לתנור חם – יהיו לכם נחלים אדומים על הרקע הירוק והיפה שלכם… 😦
    אז הפוסט ממליץ לעשות שני דברים אם רוצים לקשט: להפשיר את הפטל מבעוד מועד ולהשתמש בו ללא נוזלים עודפים, וגם – בכ"ז לדחוף את הפטל והלימון קצת פנימה לתוך קרם הפיסטוק. זה אמנם עלול לעוות טיפ-טיפה את הכתב היפה שלכם, אבל יעזור בבקרת נזקים פוטנציאליים.
    

חושקים בעוד מתכוני פיסטוק? אז יאללה לכו על זה! 🙂

להלן תיעוד נדיר של המטבח של הפוסט בעת ההכנות של הפאי (השלישי מתוך חמישה לאותו יום, ייאמר להגנתו)

חמודי פאי

לפוסט יש וידוי: הוא אוהב לראות טלוויזיה.

אם לדייק – הוא והידוע אוהבים להתמכר לסדרה זו או אחרת, ולבהות בה בעודם אוכלים ארוחת ערב/ נחים ממאורעות היום/ מנמנמים/ שותים תה/ סורגים/ מתקשרים עם חייזרים… (…)

אחת הסדרות אליהן התמכרו צמד החמד מתישהו במהלך חייהם היא The Big Bang Theory
קטע אחד בסדרה שתפס את עינו של הפוסט במיוחד זיכה את הידוע בכינוי "cutie pie", שמהר מאוד עוברת (הפוסט תמיד טען שהוא ראוי לתואר "מחייה השפה העברית", או לפחות "האינקוויזיטור הרשמי של השפה העברית"…) והפך ל"חמודי פאי" 🙂

אחרי זמן מה החליט הפוסט שלא הגיוני שלידוע יש עוגת בייב על שמו, אבל אין לו חמודי פאי על שמו..
הרי המילה "פאי" נמצאת בכינוי!! חובה שיהיה גם פאי אכיל בהתאם, לא?
חוסר הגיון משווע!

אי לכך ובהתאם לזאת הוחלט שלחמודי פאי (קרי, הידוע) מגיע חמודי פאי (קרי, עוגה שמתקטננים יתווכחו אם היא טארט או פאי, אבל היא חמודי פאי!) שיוקדש אך ורק לו!
איך עושים שדבר כזה יקרה?
אז ככה:

• הפוסט שלח לידוע אקסל גדול וחביב ובו מפורטים מגוון חומרי גלם פוטנציאליים. על הידוע הוטל לדרג כל חומר גלם בסולם "כמה זה טעים לי" של 1-5. כמובן שהוקצה מקום להערות.
  זה המקום לציין שהפוסט ניסה להיות מקורי, מגוון ומפורט, אי לכך הרשימה הכילה פריטים כמו:
  שקדים, קרם שקדים
  לימון, קליפת לימון
  בזיליקום, נענע, פלפל שחור, צ'ילי, ג'ינג'ר, טימין, ציפורן, קינמון
  פיסטוק, מחית פיסטוק, קרם פיסטוק (יש הבדלים ביניהם!)
  רשימה ארוכה של מיני אלכוהול וליקר שונים ומגוונים
  וגבינת עיזים
  (להזכירכם – מדובר בעוגה…)
• הידוע צחק קצת על הפוסט, אבל עמד במשימה בכבוד (כולל הערות!)
• הפוסט סידר ומיין את הציונים שהעניק הידוע לחומרי הגלם.
• הפוסט חשב על 6 רעיונות לפאי-ים/ טארטים שישלבו בדרכים שונות כמה שיותר חומרי גלם שהידוע סימן ב-5 או ב-4.
• הידוע צווה להזמין כמה מחבריו לרגל האירוע החגיגי והרשמי:
  תחרות בחירת החמודי פאי – שנערך לכבוד יום הולדתו.
• נערכה רכישה מאסיבית של חמאה, קמח, ביצים, סוכר ושוקולד מריר 60%
  (דווקא רכיבים ייחודיים יותר, כגון מחית פיסטוק, פיסטוקים קלופים, קליפת לימון, דובדבני אמרנה והל – היו לפוסט במטבחו מבעוד מועד…)
• הפוסט הקדיש את סופ"שו, משישי בבוקר ועד שבת בערב (או אז הגיעו האורחים) לרקיחת 5 סוגי פאי שונים ומשונים (האופציה ה-6 הושמטה כי חמישה פאי-ים זה כבר די הרבה אוכל, וחוצמזה- לא היה קיווי)
  

  פטיסייר קפה מצטנן, הדרך לפסטק בצק פריך
  ולבסוף: מה קורה לך על השיש כשאתה מחליט להכין 5 בצקפריך-ים ביום אחד…

• האורחים הגיעו וקיבלו הסבר מדוקדק:
  יש לטעום מכל עוגה
  יש לחלק ציונים (כרטיסיות לציונים חולקו מראש, העוגות מוספרו)
  הערות (כמו "הבצק הזה מעולה אבל המלית לא לטעמי" או "גאונות עילאית!") תתקבלנה בברכה
  הציונים ישוקללו והודעה על הפאי הנבחר תימסר לכולם, אבל: כיוון שהחמודי פאי הוא על שמו של הידוע- לידוע זכות בחירה בלעדית (51% מהקולות 😉 ) והפאי שייבחר על ידיו יהיה החמודי פאי הרשמי. עם זאת, במקרה של חילוקי דעות יוכרז גם חביב הקהל!
• כולם אכלו המון פאי
• נשאר המון פאי (אל דאגה, גרגרנים רנדומליים עזרו בחיסול…)
• נבחר החמודי פאי המנצח!!!
• 😀

למקרה שהתעניינתם, הפאי-ים שנכנסו לתחרות היו לדלהלן:

פאי מספר 1 – שוקולד, לימון וקפה:
בצק פריך עדין עם קליפת לימון, שכבת למון-קרד, מלית בראוני מריר וציפוי של פטיסייר קפה.

פאי מספר 2 – פיסטוק, שוקולד וצ'ילי:
בצק פריך פיסטוק, מלית של קרם פיסטוק ובו משובצים טראפלס של שוקולד מריר וצ'ילי.

פאי מספר 3 – פיסטוק, פטל ולימון:
בצק פריך וניל, מלית של קרם פיסטוק, תלוליות למון-קרד ועליהן פטל.

פאי מספר 4 – שוקולד, אמרנה ואמרטו:
בצק פריך שקדים ואמרטו, מלית גנאש שוקולד מריר ואמרטו (ללא אפייה) משובצת דובדבני אמרנה.

פאי מספר 5 – שוקולד, קפה והל:
בצק פריך בניחוח קלואה, מלית שוקולד והל, ומלמעלה: קרם מסקרפונה קפה

משמאל למעלה תוכלו להבחין בכרטיסיות המוכנות, ממתינות לתורן…

אז ככה:
באופן לא-כל-כך-מפתיע הפאי שזכה לתואר החמודי פאי הרשמי ונבחר על ידי הידוע היה הפאי הראשון עליו חשב הפוסט, שהורכב מ-3 אלמנטים שהידוע ציינן ב-5 מגניב ועגול (…)
פאי מספר 1: שוקולד לימון וקפה!
דפינטלי אומנומנום 🙂

חביב הקהל דווקא היה מפתיע מעט: שוקולד קפה והל!
הפוסט מודה שהפאי הנ"ל היה לו טעים (כל ילדיו היו לו טעימים…) אבל הוא לא ציפה ממנו לגדולות. אולי זה נובע מדעות קדומות כי מלית השוקולד האפוייה עשתה לפוסט טיפה צרות..
ועל כן – הפתעה!

ואם מותר לפוסט לחלק המלצות הוא מוכן לחשוף שהשילוב של פיסטוק-פטל-לימון מצא חן בעיניו מאוד (הוא אפילו עשה שחזור והכין את העוגה הזו לכבוד הידוע – לנסיבות משמחות בעבודה), שפאי השוקולד-אמרנה-אמרטו היה מושחתתתתת ומשובח, וזכה לפינה חמה בלב שלו, וכמובן – החמודי פאי, שיצא מפנק וחגיגי (והתחיל אצל הפוסט אובססיה חדשה, אחותה התאומה-הלא-זהה של אובססיית הקרדים שלו: אובססיה לקרם פטיסייר!) .
שוקולד קפה והל התברר כפאי אפקטיבי בהחלט, שטעים גם חם וגם קר (ותוספת המסקרפונה קפה היא להיט) והשילוב של הפיסטוק-שוקולד-צ'ילי היה מגניב, אבל אי אפשר לבחור בכוווווולם, הלא כן?
🙂

דיסקליימר: התמונה צולמה במהירות, לפני החיסול הממוקד…

טובטוב, כמובן שאחרי כל הטיזינג הזה תקבלו מתכון 🙂

אגב, למרות שחלקים מהמתכון כבר פורסמו בבלוג (למון קרד ובראוני, אם לדייק), הפוסט מעדיף להגיש לכם את כל המתכון בשלמותו כי ככה הוא אוהב לקבל את המתכונים שלו – שלמים, בלי מסעות חיפוש והמוני טאבים פתוחים 🙂
(פחות עומס על המוח. זיכרון זה משאב חשוב!)

מתכונים נוספים מהתחרות יפורסמו בעתיד בבלוג, לאט לאט, טיפין טיפין. הפוסט לא מתחייב לפרסם את כולם אלא אם תבקשו יפה. טל"ח. דצ"כ עד"ש באח"ב.

חמודי פאי (תבנית 28)

לפטיסייר קפה (מבוסס על מתכוני הפטיסייר ועל הטיפים של עוגיו.נט, שסיפקה הרבה תמיכה וירטואלית ללא ידיעתה למרתון האפייה שקדם לתחרות…):

• 250 מ"ל חלב
• 1.5 כפיות נס קפה (לא המשקה, אלא האבקה/ גרגרים. אצל הפוסט זה היה ג'ייקובס)
• 1 כפית תמצית וניל
• 2 חלמונים
• 70 גרם סוכר
• 25 גרם קורנפלור
• כ-10-15 גרם חמאה
• מעט ליקר קפה (לפתיחת הקרם, בסוף)

לבצק הפריך (מבוסס על הבצק הפריך הקלאסי שנקרא 1-2-3):

• 150 גרם קמח
• 100 גרם חמאה
• 50 גרם אבקת סוכר
• גרידת לימון
• 1 חלמון

לקרם לימון (lemon curd):

• 1/2 כוס מיץ לימון (אפשר קצת יותר, לאוהבי החמוץ)
• 1/2 כוס סוכר
• 1 כף קורנפלור
• 2 חלמונים + 1 ביצה

למלית בראוני:

• 200 גרם שוקולד מריר 60% מוצקי קקאו קצוץ
• 200 גרם חמאה, חתוכה לקוביות
• 3 ביצים בטמפרטורת החדר (אם ממהרים אפשר גם ביצים קרות. הפוסט כבר עשה זאת. ששש…)
• 1/2 כפית תמצית וניל
• 250 גרם (¼1 כוסות) סוכר
• 70 גרם (1/2 כוס) קמח
• 50 גרם (1/3 כוס) אבקת קקאו (הקקאו עושה את הבראוניז מרירים ועמוקים יותר)
• קורט מלח

הכנה:

מכינים את קרם הפטיסייר: מערבבים סוכר וקורנפלור. 
טורפים את הסוכר+קורנפלור עם החלמונים בקערה (בהתחלה זה לא נראה כאילו זה לא יצליח להתערבב לעולם כדי משהו נוזלי ואחיד, אבל אחרי מעט מנוחה ביחד החלמונים מסכימים להיות חברים של הסוכר ואפשר גם אפשר לטרוף את זה למשהו אחיד יחסית)
בנתיים מביאים חלב, וניל וקפה לסף רתיחה בסיר קטן.
כשהחלב על סף רתיחה והחלמונים טרופים היטב שופכים לאט לאט, כל פעם קצת, מהחלב אל תערובת החלמונים – ומיד טורפים. רק כשאחיד- שופכים עוד קצת. ככה ממשיכים עד שערבבנו כ-1/3 מתערובת החלב אל תוך החלמונים (השוואת טמפרטורות – יה בייבי! 😛 )
אחרי שהחלמונים + 1/3 חלב טרופים ואחידים מחזירים אותם לסיר ומיד ממשיכים לטרוף.
מחזירים את הסיר לאש נמוכה- בינונית וממשיכים לטרוף עד שזה מגיע לסמיכות הרצוייה בעיניכם (פחות או יותר לכיוון של פודינג) ומורידים מהאש.
טורפים פנימה את החמאה, מכסים עם ניילון נצמד ונותנים לקרם להצטנן קצת בחוץ (כעקרון כל ההוראות אומרות להצמיד את הניילון לפטיסייר כדי שלא יקבל קרום. מכיוון שזה היה הפטיסייר הראשון שהפוסט הכין לבד- הוא הקשיב למתכון ועשה זאת. עם זאת הוא חש צורך לציין שהוא ינסה לצנן בלי להצמיד את הניילון – ויחזור לדווח!).
אחרי שהקרם מגיע לטפרטורת החדר יש לשלוח אותו לגלות של 2-3 שעות במקרר.

מכינים את הבצק הפריך: מעבדים את כל חומרי הבצק, פרט לחלמון הביצה, במעבד מזון בפולסים קצרים עד לפירורים.
מוסיפים את החלמון ומעבדים לבצק אחיד.
אוספים את גושי הבצק, מעצבים לדיסקית, עוטפים בניילון נצמד ושולחים לצינון של שעה במקרר.

מכינים את הלמון-קרד: טורפים נמרצות את כל חומרי הקרד בסיר על להבה בינונית עד שמסמיך – ומורידים מהאש.
אפשר לסנן את הקרם לאחר שמוכן, אם רוצים (מחשש גושי קורנפלור או טיפת ביצה שהתבשלה לחביתה). הפוסט בד"כ לא עושה את זה…

מכינים את תחתית הפאי: מרדדים את הבצק המצונן על משטח מקומח, או – אפילו יותר טוב – על הניילון הנצמד.
משטחים את הבצק בתבנית (אם רידדתם אותו על הניילון הנצמד יהיה קל להעביר אותו לתבנית עם הניילון, לשים אותו בתוך התבנית עם הניילון כלפי מעלה – ואז לקלף בזהירות את הניילון)
אם הבצק נדבק או מעצבן – אל תחששו מלהתעסק איתו טיפה. אמנם זה בצק פריך ועדיף כמה שפחות התעסקות, אבל מותר קצת לעצב אותו כדי שייכנס לתבנית 🙂
את הבצק דוקרים במזלג ושולחים לכמה דקות לפריזר/ חצי שעה במקרר. (אם ממש ממהרים – אפשר לדלג על השלב הזה)
אופים את הבצק כ-10 דקות ב-180 מעלות, שרק יזהיב קצת. (אין צורך בחרוזי אפייה..)

בנתיים – מכינים את המלית: ממיסים שוקולד וחמאה על בן מארי או במיקרוגל (בזהירות, בפולסים של 30 שניות ולערבב בין לבין, שלא יישרף…).
מקציפים ביצים, וניל וסוכר כ-4-5 דקות לתערובת תפוחה ובהירה.
מוסיפים את תערובת השוקולד והחמאה ומערבלים (אפשר להמשיך עם המיקסר) לתערובת אחידה.
מנפים פנימה קמח, אבקת קקאו ומלח ומערבבים בעזרת כף עץ או מרית רק עד למרקם אחיד. נזהרים מערבוב יתר.

מרכיבים את הפאי: על הבצק האפוי למחצה מורחים שכבה של למון-קרד. הפוסט ממליץ על שכבה עבה כי הוא מאוד אוהב את השילוב של הלימון והשוקולד, אבל אם אתם רוצים את הלימון עדין יותר אתם יכולים למרוח שכבה דקה יחסית… בסה"כ זה כיף להתקל בהפתעה חמצמצה בסופו של ביס שוקולדי!
על הלמון-קרד שופכים את מלית הבראוניז.
אופים את הפאי 20-22 דקות בחום של 180 עד שפני המלית יציבים וקיסם יוצא לח מאוד עד רטוב (אבל לא עם בלילה נוזלית לחלוטין עליו 🙂 )
ייתכן שהמלית תיסדק באזור שולי הפאי – זה לא נורא בכלל.
מצננים את הפאי ולאחר מכן שולחים אותו למקרר עד להגשה.
(הפוסט בטוח שאפשר להגיש את הפאי גם חם, אבל כמו שהוא כבר חשף בפניכם: הוא אוהב את הבראוניז שלו פאדג'יים, אחרי ייצוב במקרר. כך אפשר להשאיר את הבלילה לא מאוד אפויה בלי חשש שהיא תהיה נוזלית מדי לחיתוך והגשה…)

הגשה: טורפים את קרם הפטיסייר הקר עם כף-שתיים-שלוש (תלוי במידת האלכוהוליזם שלכם. ובמתי טעים לכם 🙂 ) של ליקר קפה.
מורחים את הפטיסייר על הפאי הקר (בעזרת פלטה/ סכין/ גב של כף/ מרית/ מה שיש לכם ביד באותו רגע)…
ומגישים!
🙂

הערות, טיפים ורעיונות:

• את הפטיסייר והלמון-קרד אין בעיה להכין יום מראש (הקרד יכול לחכות אפילו כמה ימים במקרר..)
• ככל הנראה יישאר לכם למון-קרד בצנצנת אחרי הפאי הזה.. הפוסט ממליץ לאכול אותו בכפית 🙂 או על פתי בר. או פשוט להכין משהו לימוני נוסף.. גלידה למשל
• ייתכן שיישארו לכם גם מעט עודפי בצק פריך – אפשר להכין מהם עוגיות לימוניות ופריכות
• מכל הבצקפריך-ים שהכין הפוסט – הבצק של החמודי פאי היה היחיד שהוכן עם אבקת סוכר ולא עם סוכר. הפוסט חייב לציין שהוא אהב את הבצק הזה מאוד – הוא היה מתפורר יותר (in a good way, כמובן), עדין יותר וקליל יותר. נום!
• אפרופו הבצק –
  אפשר להכין פשוט בצק מ:
  300 גרם קמח
  200 גרם חמאה
  100 גרם אבקת סוכר
  (**עכשיו אתם מבינים למה קוראים לבצק 1-2-3? 🙂 **)
  1 ביצה טרופה
  גרידת לימון
  ולא להיות לחוצים על כמויות של הבצק – אם יספיק. ולא להסתבך עם חלבונים עודפים. ולא להתקע עם חצי שקית אבקת סוכר..
  מקסימום – תוכלו להקפיא חצי כמות בצק וככה יהיה לכם קראסט מוכן לפאי הבא. או המון עוגיות… 😉 

 

Cookies!!!

ואוו.
אין ספק שהפוסט חייב לכם התנצלות על תקופת היעדרות ארוכה (הוא אפילו קיבל כמה נזיפות).
הוא יכול לתרץ את זה בעבודה חדשה וסמסטר שהתחיל, אבל מי כמוכם יודע ששני אלה לא מהווים תירוץ הולם לשומדבר.
אז – סליחה.

 ועכשיו, כשסיימנו עם הנימוס אפשר לעבור למה שחשוב באמת – אוכל. או בלוגים. או אוכל ובלוגים 🙂

לא כלכך מזמן (הכל יחסי, אתם יודעים), בצעד די חריג יש לציין, הלך הפוסט להשתתף לו באירוע שקשור לאחד מבלוגי האוכל החביבים עליו. ומעשה שהיה כך היה:
כיאה לעידן המדיה החברתית הנוכחי (ולעובדה שהפוסט הוא חבר פעיל) הפוסט מקבל הודעות-פייסבוק מאותו בלוג. אור ליום חמישי אחד, שנייה וחצי בערך לפני שהפוסט ברח מעבודתו בדרכו לשיעור, הגיעה הודעה על "פוסט חדש ובסופו הפתעה". חיש מהר נכנס הפוסט, חובב הפתעות ידוע, ללינק, גלל למטה (אחלה פוסט, אבל הפתעות זה יותר חשוב..) וראה הודעה על מפגש החלפת עוגיות חגיגי לקוראי אותו בלוג ביום שישי. כן- שישי. כלומר- למחרת היום. מכיוון שיש לבלוג אחות שאוהבת אף היא את אותו בלוג אוכל, ומכיוון שהיו באמתחתו דקות ספורות בלבד, ומכיוון שלא היה לא כוח לחשוב יותר מדי (חשיבה לא צומחת על עצים! צריך לנהוג בה בחסכנות..) הוא מיד שלח את הפוסט לאחות היקרה והחליט שלא להחליט לעת עתה. עוד באותו הערב נערכה התייעצות רב תכליתית בין אחות עייפה אחת ופוסט שעושה בייביסיטר, והוחלט – באופן די מפתיע, יש לומר – לקום מוקדם בשישי בבוקר, להכין המוני עוגיות ולהצטרף למפגש! 🙂
הפוסט קם מוקדם בשישי, ארז מגוון דברי-אוכל שהיו לו בבית, רקח מרקחות, ופצח במסע המופלא לעבר העוגייה הנכספת!
אחותו של הפוסט השכילה לציין סיפור זכור לטובה מהילדות, על עוגיפלצת שהוזמן לשפוט בתחרות עוגיות (לא אותה תחרות עוגיות, כי הפוסט לא הצליח למצוא כמעט שום אזכור לספר הזה ברחבי הרשת, אבל הפוסט כולו תקווה שזה יספק את הצורך..) – ככה בערך זה הרגיש 🙂  אחרי אחד ממרתוני האפייה המהירים יותר שיצא לפוסט לערוך (במאסטר שף כבר ניסו להכין המווווווון עוגיות בשעה אחת??) יצאו לדרך האחות, הוא וזוג קופסאות מלאות עוגיות.

לנסוע עם עוגיות זה מצחיק. זה גם התגלה כיעיל – מכיוון שנהג האוטובוס, שכבר סגר דלתותיו והתכוון לנסוע, החליט להיות נחמד ולעצור שוב לצמד החמד- הוא זכה בעוגייה!!!
וכך, בכיכר רבין ליד המזרקה, בבוקר של יום שישי חמים, חיכו כמה וכמה אנשים שהפוסט אמנם לא הכיר, אבל הם היו מוכנים לחלוק עמו את עוגיותיהם. יי!

אז קודם כל- הפוסט חושב שזה די כיף לפגוש עוד כלמיני אנשים שאוהבים לאפות עוגיות, ויותר חשוב- לאכול עוגיות. זה גם מאוד מגניב לטעום כלמיני סוגים שונים ומשונים של עוגיות בהזדמנות חגיגית אחת!
היו שם עוגיות שוקולד צ'יפס, כמובן.
עוגיות טחינה, שעולה תהייה אם הן טרנד חדש, כיוון שלפחות 3 אנשים הביאו אותן ואפילו הפוסט והאחות חשבו עליהן כאופציה..
עוגיות שלום עולמי, שיש בהן מספיק שוקולד כדי להביא לפחות שלום למזרח התיכון, ושגם הן היו טרנד עולה.
עוגיות קוואקר עם חמוציות,
עוגיות ג'ינג'ר תפוזיות וענקיות בגודלן…
אפילו היו עוגיות פופקורן ועוגיות חמאה מתוקות עם זיתים. תאמינו או לא- שתיהן היו טעימות!
ועוד הרבה עוגיות, כולל העוגיות המגניבות של הפוסט והאחות 🙂

 חוצמזה- זה מגניב לפגוש מישהו שאתה קורא את הבלוג שלו כבר תקופה לא קצרה. הפוסט שוקל להסיר את התנגדותו לאירועי-בלוגוספירה..

 והכי חשוב- מכיוון שהפוסט והאחות נשארו לזלול עוגיות בשמש עד שהמסיבה התפזרה הן זכו לקחת דוגי-בג חגיגי (כלומר- לעשות ריפיל לקופסאות שלהם, והפעם עם עוגיות של אנשים אחרים) ולהנות מהמוני עוגיות לעוד קצת! 🙂

ולסיכום: אום-נום-נום!!