Posts tagged ‘שקדים’

5 בדצמבר 2016

כחומר ביד הבלוגר – טריי-מייפל-פאף

בואו נפתח בוידוי: מייפל זה טעים!
מייפל היה טעים כשהיינו קטנים והוא בא בגרסה של הסירופ המתוק שאינו באמת מייפל (מה כבר ידענו אז…), והוא נהיה הרבה יותר טעים כשגילינו שיש כזה דבר מייפל אמיתי והוא פשוט פיסת גאונות צרופה.
אז – טעים!

img_20161127_165843

עכשיו, כשהורדנו את הוידוי הזה מהלב של כולנו – הפוסט יכול להתפנות לספר לכם על מעלליו האחרונים, ואפילו על מעללי המייפל שלו 🙂

אז הפוסט עדיין גר בבוסטון הקרירה (כאילו, עכשיו היא קרירה. עוד איזה חודש-חודשיים היא תהיה קפואה. אבל בקיץ היא חמה ולחה בערך כמו תלאביב, אז שלא תחושו מקופחים מדי), אבל כבר סיים את התואר השני שלו ועכשיו נחשף לעולם המופלא של חיפוש עבודה בארה"ב. ותאמינו או לא – זה עולם מופלא (כלומר נורא) אף יותר מעולם חיפוש העבודה בישראל.
תמיד חשקתם בלהזמין אנשים שאינכם מכירים כלל וכלל לכוס קפה? ואז עוד אשכרה לשבת איתם לכוס קפה (או תה, כי קפה פילטר אמריקאי זה מעורר חלחלה וזה) ולדבר איתם ולהיות חייכניים וחביבים ומרשימים?
תמיד פינטזתם על שליחת מיילים אינסופית שכוללת בעיקר ביטויים כמו "התובנות שלך מרגשות", "החברה בה אתה עובד ומסלול הקריירה שלך מסקרנים אותי עד כלות" ו"האם אוכל לגזול מעט מזמנך היקר"?
הגעתם למקום הנכון – בואו אל הפוסט והוא אפילו יעשה לכם סיור מודרך! 

אבל יש גם יתרונות מסויימים בלהיות בתקופה לגיטימית של חיפושי עבודה. למשל: זמן ללכת ליריד של כל ניו אינגלנד ולטעום בו את כל מאכלי המייפל האפשריים. או זמן לפיתוח מתכוני מייפל מופרעים! יי! 😀

בצק מתבצק

בצק מתבצק

אז באמת לאחרונה הפוסט מצא עצמו ביריד שמרכז את כל מדינות ניו אינגלנד, ואיתן: את האוכל שלהן, את חיות החווה שלהן, את ליקרי הפירות שלהן, את פסלי החמאה שלהן ו… את מאכלי המייפל שלהם.
הוא טעם maple cream, שזה מעין גרסת המזון מלכות של המייפל – ממרח מייפלי סמיך וטעים בטירוף! זה אפילו מוגש בגביע גלידה קטנטן, כי למה לא לעשות את זה מושלם וזהו? 🙂
הוא טעם גם גלידת מייפל טעימה וסוכריות מייפל (זה לא היה חידוש, אבל זה היה טעים) וגולת הכותרת: צמר-גפן-מתוק-מייפל!!! הו וואו, זה היה כמו לאכול עננים במתיקות מושלמת! 

אז מתכון לצמר-גפן-מתוק-מייפל (או שערות-סבתא-מייפל, למדקדקין) הפוסט לא יכול לספק לכם,
אבל מתכון לשילוש מייפלי קדוש למדי שכולל פחזניות מייפל הממולאות בקרם מייפל ומעוטרות בטוויל מייפל – יכול גם יכול!

לפני ואחרי

לפני ואחרי

תוך כדי

תוך כדי

במקור (כלומר, עם הפנמת המייפל כחומר הגלם החודשי) הפוסט ממש רצה לנסות להכין פטיסייר מייפל, ומשום מה זה נתקע לו בראש וזה מה שהתחשק לו. וזה גם נשמע טעים, תודו! אבל מה עושים עם פטיסייר המייפל הזה?
אז מפה לשם הוא החליט שהפטיסייר ימלא פחזניות מייפליות. ושכל הטוב הזה צריך קצת קראנץ', אז הוא הוסיף טוויל. אה, והוא סידר את הפחזניות במשולש, כי אם כבר שילוש קדוש אז עד הסוף 🙂
ואם כבר עד הסוף: אז טריי-מייפל-פאף, או בלעז: Tri-maple-puff 

הו שלום לכן!

הו שלום לכן!

כמובן שהמתכון ורסטילי וניתן לכמה שינויים, גיוונים ופירוקים לקינוחי בונוס – ראו מדור ההערות 😀

טריי-מייפל-פאף
Tri-Maple-Puff

(כי "פחזנית מייפל משולשת" או "קינוח מייפל בשלישית" נשמעים קצת טכניים מדי…)

(כ-10 מנות לפחות)

חומרים:

לפטיסייר:

  • 2 חלמונים
  • 25 גרם קורנפלור
  • 80 גרם מייפל (כרבע כוס)
  • 3/4 כוס + 2 כפות חלב
  • 125 מ"ל שמנת מתוקה (חצי קרטון)
  • 1.5 כפות מייפל

לפחזניות:

  • 150 גרם קמח מנופה
  • 5 גרם מלח
  • 30 גרם מייפל (כ-2 כפות)
  • 220 גרם חלב
  • 125 גרם חמאה
  • 4-5 ביצים

לטוויל (מתורגם ומעובד קצת מהמתכון הזה):

  • 60 גרם חמאה
  • 2 חלבונים (תראו איזה יופי ויעילות – אלו בדיוק החלבונים שנותרו לכם מהפטיסייר!)
  • כ-1/2 כוס מייפל (אפשר גם קצת פחות, אבל זה טעים!)
  • 3/4 כוס שקדים טחונים
  • 1/4 כפית מלח
  • 2 כפות קמח
קטנות וחמודות

קטנות וחמודות

הכנה:

מתחילים בפטיסייר, כי הוא דורש זמן קירור:
בקערה חסינת חום טורפים יחד את החלמונים, הקורנפלור והמייפל. בנתיים מביאים את החלב לסף רתיחה בסיר.
כשהחלב כמעט רותח מוסיפים ממנו מעט, כמה כפות בכל פעם, לתערובת החלבונים וטורפים במהירות. כשמתאחד מוסיפים עוד כמה כפות, כך עד שכשליש מהחלב מעורבב עם החלמונים.
שופכים את תערובת החלמונים אל הסיר עם שאר החלב ומחזירים אל האש תוך טריפה מתמדת, עד שהפטיסייר מסמיך.
עכשיו צריך לתת לקרם להתקרר – הפוסט, שמעדיף להימנע מהצמדת ניילון למאכלים חמים, מצנן את הקרם לטמפרטורת החודר תוך שהוא טורף אותו מדי כמה דקות על מנת למנוע היווצרות של קרום, ואז מעביר אותו לקופסה סגורה ולמקרר למספר שעות.

img_20161130_163401

דברים שרואים מכאן לא ראיתם משם 😛

מכאן, בזמן שהפטיסייר מתקרר, נעבור לפחזניות:
מחממים את התנור ל-200 מעלות. בנתיים, בסיר, על אש בינונית, שמים את החלב, החמאה, המייפל והמלח, ומביאים לרתיחה עדינה תוך ערבוב.
מוסיפים את כל הקמח בבת אחת ומערבבים במרץ עם כף עץ עד שהתערובת מתגבשת לכדור בצק. הפוסט ממליץ לערבב עוד כדקה-שתיים את כדור הבצק על האש על מנת לאדות ממנו נוזלים ככל הניתן.
את הבצק מעבירים למיקסר עם וו גיטרה ומתחילים לערבל במהירות איטית עד שהבצק מצטנן (הפוסט משתמש בקיטשן אייד והאינדיקטור שלו להצטננות הבצק הוא כשקערת המתכת מגיעה לטמפרטורה בה ניתן לגעת בה לזמן מה בלי שיהיה לכם חם מדי ביד).
עכשיו מתחילים להוסיף את הביצים. מוסיפים אותן אחת אחת, תוך שהמיקסר מערבל, וממתינים אחרי כל ביצה עד שהיא נטמעת ומתאחדת עם התערובת. אחרי הטמעת הביצה השלישית אפשר להתחיל לבחון את הבצק – בצק של פחזניות צריך להיות במרקם ספציפי למדי, ועל כן חשוב לא להוסיף יותר מדי ביצים, וגם לא להוסיף אותן בבת אחת.
איך יודעים כשהבצק מוכן? לוקחים חתיכת בצק קטנה בין האצבע והאגודל ומתחילים להרחיק את האצבעות זו מזו – כשהבצק נמתח עד אין קץ (כמעט) ולא נקרע – הוא מוכן!
אם אחרי הביצה הרביעית אתם מרגישים שהבצק זקוק לעוד ביצה, אבל לא בהכרח ביצה שלמה – הפוסט ממליץ להתחיל בהוספת חלמון הביצה החמישית ולערבל – ואז להחליט אם יש להוסיף את השאר. למה להתחיל מהחלמון? כי הוא יותר עשיר וטעים 🙂
את הבצק המוכן מעבירים לשקית זילוף – הפוסט השתמש בצנטר משונן – ומזלפים שלשות של פחזניות על תבנית אפיה מרופדת בנייר אפיה.
הפוסט ממליץ לזלף את שלוש הפחזניות קרובות מאוד זו לזו, אך לא צמודות – הפחזניות יתרחבו באפיה. כמו כן – הפוסט ממליץ על שמירת מרווחים בין של שלישייה.
אם לא בא לכם על שלשות מדוגמות – חושו חופשי לזלף פחזניות בודדות, אקליירים, טבעות (כמו פריז ברסט!) או אפילו משולשים 🙂
מכניסים את הפחזניות לתנור ואופים כ-20 דקות. כשרואים שהן תפחו ותפסו גובה וקצת צבע – פותחים את התנור לזמן הקצר ביותר שניתן רק על מנת להכניס ידית של כף עץ בין הדלת והתנור – ואופים עוד כ-10 דקות, עד שהן שחומות ויפות. מוציאים את הפחזניות מהתנור ונותנים להן להצטרן לטמפרטורת החדר, עדיף על רשת כדי למנוע רטיבות בתחתיתן.
******
פחזניות הן מאפה מעט קפריזי, ועל כן הפתיחה המוזרה של התנור בעזרת ידית של כף עץ. יש מתכונים שפשוט מורידים את טמפרטורת התנור לאחר כ-20 דקות (למשל כאן), אבל הפוסט אופה פחזניות בשיטת כף העץ כבר כמה שנים ואצלו זה מצליח – אז זה מה שהוא חולק איתכם!
******* 

קלוז-אפ חגיגי

קלוז-אפ חגיגי

כשהפחזניות מצטננות והפטיסייר מתקרר – עוברים לטוויל:
מורידים את טמפרטורת התנור ל-160 מעלות.
ממיסים את החמאה ונותנים לה להצטנן מעט, על מנת שלא תהיה חמה מדי. מוסיפים אליה את המייפל ואת החלבונים וטורפים טוב עד לאחידות.
בקערה נפרדת מערבבים את השקדים, הקמח והמלח, ומוסיפים את תערובת ה"יבשים" אל תערובת ה"רטובים" – ושוב טורפים עד אחידות.
על תבנית מרופדת בנייר אפייה מזלפים תלוליות של ככפית מהתערובת – במרחקים די גדולים זו מזו. הטווילים משתטחים מאוד מאפייה ותופסים הרבה מרחב. בעקרון הפוסט ראה שמתכון מציע לשטח את התלוליות, אבל הוא מצא את הפעולה הזו מעצבנת למדי (כי הוא ניסה ליצור משטחים אחידים בעוביים) וגם הבין שהתלוליות משתטחות מהר מאוד בעצמן.

תלוליות או לא להיות

תלוליות או לא להיות

אופים את הטווילים כ-8-10 דקות, עד שהם שחומים מאוד.
ניתן לעגל את הטווילים החמים אם מלפפים אותם קלות – מיד עם יציאתם מהתנור, בעודם חמים – סביב ידית של כף עץ (מאוד יעילה הידית הזו!) ונותנים להם להתקרר ככה, אבל לטריי-מייפל-פאף לא חייבים לעשות את זה, כי אפשר פשוט לסדר טווילים שטוחים וחמודים על הפחזניות, או אפילו לעשות שימוש בשברי טוויל.

מעוף הציפור

מעוף הציפור

ועכשיו, להרכבת הקינוח:
את פטיסייר המייפל הצונן טורפים מעט עם מטרפה ידנית.
בקערה נפרדת מקציפים את השמנת המתוקה והמייפל עד לקצפת רכה. מטמיעים את הפטיסייר בקצפת (עכשיו זה נקרא קרם דיפלומט, הידעתם?) בתנועות קיפול ומעבירים את הקרם לשקית זילוף עם צנטר קטן.
מזלפים לתוך כל פחזנית בשלישייה מילוי מייפל דיפלומטי וחגיגי (א. אפשר לעשות חור בתחתית כל פחזנית עם צנטר עגול קטן ואז להכניס את שית הזילוף – זה עוזר למנוע סתימות בשקית. ב. ניתן להרגיש שהפחזנית שאתם אוחזים בידכם נהיית כבדה יותר כשהיא מתמלאת בקרם – חשוב להרגיש שהיא מקבלת תוספת משקל, אבל היזהרו שלא למלא את גברת פחזנית ביותר מדי קרם – הפוסט מבטיח להכם שהוא ימצא מאיפה לברוח!).
מניחים את שלישיית הפחזניות הממולאת על צלחת הגשה (או על מגש אבן חגיגי 😛 ) ומעטרים בטוויל. ניתן לזלף עוד מעט קרם במרכז השלישייה ולייצב עליו את הטוויל.
מגישים וזוללים! 😀

סטיילינג וזה

סטיילינג וזה

הערות, טיפים ורעיונות:

  • מייפל: הפוסט עשה שימוש אך ורק במייפל אמיתי (ולא, נאמר, סירופ *בטעם* מייפל). למיטב זכרונו, מייפל אמיתי הרבה יותר זול בבוסטון מאשר בארץ, אבל הוא לא ממליץ להכין את הטריי-מייפל-פאף עם סירופ בטעם.
    אם אתם מעדיפים לקצץ קצת במייפל אתם יכולים להחליף את המייפל שבבצק הפחזניות ב-10 גרם סוכר ועוד 30 גרם חלב. המייפל עצמו לא מאוד מורגש בבצק, והקינוח עדיין יהיה מאוד מייפלי בזכות הקרם והטוויל.
    ניתן גם להכין רק מחצית מכמות הטוויל (כי הכמות הנוכחית תתן לכם הרבה יותר טווילים ממה שהטריי-מייפל-פאפז שלכם צריכות), וזה גם חסכון מייפלי לתפארת. עם זאת, הפוסט לא ממליץ להפחית מכמות המייפל בפטיסייר.
  •  הפחזניות הריקות יכולות להחזיק 4-5 ימים בקופסה אטומה על השיש, או במקרר בימים חמים. הפטיסייר והדיפלומט (ןהקצפת) נשמרים יופי במקרר גם שבוע, והטווילים יחזיקו יפה בחוץ כשבוע – אבל הם דורשים קופסה אטומה טוב, בכדי לשמר את פריכותם.
    הפוסט לא ממליץ לשים את הטווילים על הקרם זמן רב לפני ההגשה  – כי הם יתרככו. הוא גם מעדיף לשמור את הפחזניות ואת הקרם בנפרד ולמלא כל פעם לפני ההגשה – כדי להימנע מבצק "סמרטוטי" של הפחזנית.
נום

נום

  • ורסטיליות, גיוונים ופירוקים:
    קודם כל הפוסט חש שראוי לציין שהטווילים טעימים מאוד מ-א-ו-ד בפני עצמם בתור עוגיות, אז אמנם לוקח מעט זמן להכין אותם (כי לא שמים המון פה תבנית, שמה יתמזגו להם למפלצטוויל אחת ענקית), אבל ישמצב ששווה להכין הרבה ולנשנש עד אין קץ בנפרד.
    בנוסף, אולי שמתם לב לצנצנת חתיכית שמבצבצת לה ברקע של חלק מהתמונות – מדובר במילקימייפל! 🙂 🙂 כןכן, הפוסט שמר קצת פטיסייר וקצת קצפת מייפל, והכין מהם קינוח כוסות לתפארת (שבואו נהיה כנים – ישמח מאוד לעיטור טווילי אם אתם רוצים…). טעים ומגניב! אז אתם יותר ממוזמנים להכין כמות כפולה של פטיסייר ושל קצפת מייפל, לערבב חצי מכל אחד מאלה לדיפלומט חגיגי למילוי הטריי-מייפל-פאף, ואת השאר לחלק יפה לכוסות ולהתענג 🙂
מילקימייפל מציץ!

מילקימייפל מציץ!

חושקים בעוד מתכוני מייפל? עמוד הפייסבוק של מנטקה ישמח לספק לכם אותם!

מודעות פרסומת
1 בפברואר 2015

כחומר ביד הבלוגר – מסיבת שקדים!

אז… הסמסטר השני התחיל לו ברוח סערה
(ליטרלי רוח סערה. שלום לך ג'ונו!)

אתם שיחים מכוסי שלג או גלידות קטנות??

אתם שיחים מכוסי שלג או גלידות קטנות??

****
למי שדאג, הפוסט בסדר גמור.

היו חששות קלים מהפסקות חשמל וקרובי משפחה שלהן, אז הפוסט קנה קצת בטריות וגפרורים. קלאסי.
השלכות הסופה היו 2 "ימי שלג" (כלומר – לא הולכים לביצפר! יי!), פנקייקים לביבות ופיצה, המוווווווווון המוווווווווון שלג וקצת רוחות שלא היו חזקות יותר מהרוחות שיש בארץ בשבוע שבו באמת יש חורף
****

אחרי הסופה ואחרי קצת עבודות להגשה – הגיע הזמן לפרסם מתכון, לא?
החודש נבחרו שקדים כחומר גלם, והפוסט החליט לעשות קצת ניסויים. לאור עובדה זו אתם תקבלו מסיבת שקדים!
שני מתכונים שהפוסט החליט לחלוק איתכם, כולל מסקנותיהם של משתתפי הניסוי. היאח והידד!

האור סירב לשתף פעולה כשהפוסט ניסה לצלם תמונה של מסיבת השקדים שלו, אז קבלו קולאז' מואר במקום!

האור סירב לשתף פעולה כשהפוסט ניסה לצלם תמונה של מסיבת השקדים שלו, אז קבלו קולאז' מואר במקום!

טראפלס שוקולד, שקדים וצ'ילי
(או: ה-love child של טראפלס וכדורי שוקולד)

(כ-20-30 טראפלס, תלוי בגודל שתחליטו לתת להם)

חומרים:

  • 200 גרם שמנת מתוקה
  • צ'ילי יבש – לטעמכם
  • 150 גרם שוקולד מריר
  • 150 גרם שקדים טחונים
  • עוד קצת שקדים טחונים לעיטור. אפשר גם קקאו במקום. (ראו הערות)
הפוסט מדגמן ידיים וגם ביסים, התפתחות קריירה מפתיעה!

הפוסט מדגמן ידיים וגם ביסים, התפתחות קריירה מפתיעה!

הכנה:

את השמנת והצ'ילי שמים בסיר ומביאים לרתיחה. מכבים את האש ומצננים את התערובת כחצי שעה- שעה (כדי שהשמנת תספוג טוב יותר את טעמי הצ'ילי) ואז מביאים לרתיחה שוב.
את השמנת הרותחת שופכים דרך מסננת לתוך קערה חסינת חום בה הנחנו את השוקולד מבעוד מועד. הפוסט ממליץ "למעוך" קצת את הצ'ילי על המסננת, כך שכמה שיותר מהטעמים שלו יצאו אל תוך תערובת הטראפלס. 
נותנים לשמנת ולשוקולד לשבת קצת יחד ולחשוב על מה שהם עשו, ומערבבים עד להמסה ולהתאחדות. אם השוקולד והשמנת עדיין קצת בריב ולא מביאים את עצמם לתערובת אחידה – אפשר לתת להם כמה שניות במיקרו ולערבב שוב. בסוף היחסים יתחממו כמו שצריך ותערובת הטראפלס שלכם תהיה שלמה, מאוחדת ושמחה.
זה השלב בו מוסיפים את השקדים הטחונים ומערבבים טוב.
נותנים לתערובת לנוח במקרר לפחות שעה ומכינים צלחת שטוחה עם קצת שקדים טחונים לציפוי.
מוציאים את התערובת מהמקרר, מוציאים כל פעם בעזרת כפית קצת מהתערובת אל הידיים ומכדררים לכדור (גם כדור פחוס זה בסדר. גם אליפסה תתקבל בברכה). את הכדור מגלגלים בשקדים הטחונים ומניחים בקופסה. ממשיכים עד שכל התערובת הפכה לטראפלס. את הטראפלס המוכנים משכנים במקפיא לזמן מה (המרקם שלהם רך בהתחלה), זוללים קצת ואז אפשר להעביר אותם דירה למקרר עד לחיסול 🙂

קלוז-אפ סקסי

קלוז-אפ סקסי

הערות, טיפים ורעיונות:

  • צ'ילי: 
    הפוסט חושב שהוא שם כחצי כפית (בואו נהיה כנים רגע, הוא קצת נבוך להודות שהוא שם צ'ילי לפי העין, כמו סבתא טובה, ושכח למדוד כמויות מדוייקות בשבילכם. עמכם הסליחה), והוא לא בטוח שזה היה מספיק.
    מצד אחד לכל טראפל וטראפל היה קיק חביב בסופו. מצד שני הקיק היה מאוד עדין (ייתכן שהשילוב של השוקולד והשקדים יצר טעם שהתגבר קצת על טעמו של הצ'ילי) ויש אנשים שקצת פספסו אותו, למרבה ההפתעה 😮

    אז אם אתם רוצים באמת רמז עדין של חריפות, לכי על חצי כפית או אפילו פחות. ואתם גם לא חייבים למעוך את הצ'ילי על המסננת. אם אתם קצת יותר נועזים- לכו על קצת יותר ותעשו חיים! הפוסט אוהב את הקונספט החרפרף 🙂
  • מרקם:
    קודם כל, השקדים מוסיפים, כמובן, מרקם נגיס לטראפלס. לכן הפוסט טוען שמדובר בפרי הרומן של הטראפלס עם כדורי השוקולד 🙂
    אז קחו בחשבון שלא מדובר בטארפלס הרגילים, שנמסים בביישנות בשניה שאתה רק מסתכל עליהם… 
    הקטע המגניב הוא שהמרקם קצת השתנה עם הזמן. כנראה השקדים סופגים קצת יותר את השוקולד. בכלאופן זה היה מרקם כיפי, נגיס ומעניין. 
  • ציפוי:
    הפוסט הלך על ציפוי בשקדים טחונים כי הייתה לו הרגשה שקקאו יעיב קצת על הטעמים האחרים. בכ"ז הוא השתמש בשוקולד מריר בסביבות ה-60%. שימו לב שישמצב שהשקדים הבהירים נראים טיפ-טיפה ירוקים כשהם מצפים שוקולד, אז קחו זאת בחשבון אם אנשים מסתכלים עליכם מוזר כשאתם מגישים להם את זה 😉
    וכמובן שאפשר בכל זאת לצפות בקקאו. קלאסיקה.

    עכשיו כשהוא חושב על זה, אולי אפשר לקרמל שקדים מולבנים, לטחון את העניין ולצפות בזה את הטראפלס (או פשוט בברס…). המממ… בא לפוסט לנסות את זה! 🙂
  • אלכוהול?
    בעוד הפוסט כותב לכם הוא חשב שבטוח יהיה נחמד להוסיף טיפת אלכוהול לעסק הזה. בטוח אמרטו ישתלב פה יופי ויחמיא לשקדים. וויסקי הוא חבר טוב של שוקולד, אז גם הוא בא בחשבון. אם אתם מנסים משהו מוצלח הפוסט ישמח לשמוע!

 

ב-ת-א-ב-ו-ן!

"טבע דומם, טראפלס ופקק על רקע שיש מנוקד"

עוגיות שחיתות חמאה ושקדים
(או: שלום לך אדוני הקרדיולוג)

(כ-30 עוגיות כנראה. הפוסט לא ממש הצליח לספור אחרי שנכנס לתרדמת חמאה. #SorryNotSorry)
(הפוסט שאף להכין קרמוגיות במקור, סיפור המעשה יובא בהערות. אי לכן, הבצק מבוסס על מתכון הקרמוגיות של קרין גורן, עם שינויים והתאמות)

חומרים:

למילוי שקדים:

  • 100 גרם שקדים טחונים
  • 100 גרם חמאה
  • 80 גרם אבקת סוכר
  • אמרטו

לעוגיות:

  • 150 גרם חמאה רכה
  • 150 גרם סוכר
  • כפית תמצית וניל
  • ביצה
  • 2 כוסות קמח
  • 1/2 כפית סודה לשתייה
  • 1/2 כפית מלח
השלב הבא בהתפתחות של הקרמוגית: טוויל ועוגיה במוצר אחד!

השלב הבא בהתפתחות של הקרמוגית: טוויל ועוגיה במוצר אחד!

הכנה:

מתחילים בהכנת מילוי השקדים:
במעבד מזון שמים את השקדים ואבקת הסוכר, ומעליהם את החמאה (הפוסט למד שאם שמים את החמאה ראשונה בעת הכנת קרם שקדים – חלק ממנה עלול להחליט להישאר בתחתית קערת המעבד לנצח נצחים 😛 ). מעבדים קצת ומוסיפים את האמרטו (לפחות כף, כדאי להתחיל עם לא יותר מ-2 כפות). מעבדים עד לקבלת תערובת אחידה. אפשר להוסיף אמרטו אם נראה שצריך קצת נוזלים.
מהתערובת הנ"ל יוצרים "פיתות" קטנות (עיגולים פחוסים. דיסקיות, אם תרצו. כל אחד מהם אמור להכיל ככפית). אפשר בהחלט גם לדבוק בצורות אמורפיות יותר אם הקרם לא משתף פעולה מרוב רכות. מקפיאים את הדיסקיות עד שהן מתקשות, כשעה- שעתיים.

מכינים את בצק העוגיות:
במעבד המזון (אין צורך לשטוף) שמים את החמאה, הסוכר ותמצית הוניל ומעבדים קלות. מוסיפים את הביצה ומעבדים לאיחוד. מוסיפים את הקמח, הסודה לשתייה והמלח ומעבדים לבצק אחיד.
מוציאים את הבצק, לשים מעט ביד ע"מ להגיע לאיחוד מלא של החומרים, עוטפים בניילון ושולחים לקירור קצר במקרר, עד שדיסקיות השקדים יסכימו לצאת מהמקפיא.

עוגיות!
מחממים תנור ל-180 מעלות.
קורצים מהבצק פיסות קטנות, מכדררים לכדור ומשטיחים ליריעה דקה. עוטפים דיסקית שקדים ביריעת הבצק (אוטמים טוב ככל הניתן), מעגלים מעט את העוגיה הממולאת ומניחים בתבנית. 
הפוסט ממליץ להוציא את הדיסקיות סמוך ככל שניתן למילוי העוגיה, מה שאומר שכדאי להשאיר את הדיסקיות במקפיא כמה שרק אפשר. אם הדיסקיות עושות קולות של "הצילו אנחנו נמסות" או שהבצק מציק קצת- אפשר לשלוח אותם חזרה לאשפוז כפוי במקפיא/ מקרר עד יעבור זעם, ולהמשיך אחרי כמה דקות.
אם ממש רוצים להשתגע אפשר לקרר קצת את העוגיות לפני האפייה במקפיא, אבל הפוסט לא מבטיח שזה יציל את נפשותיכם התמימות 😛
את העוגיות הממולאות אופים כ-8-10 דקות (ב-180 מעלות), עד שהן משתטחות וקצת לפני שקרם השקדים מתחיל להיחרך 😉 העוגיות לא אמורות להזהיב מאוד, אבל רואים שהן מתייבשות.

הכי כיף לאכול אותן חמימות מהתנור (תנו להן להצטנן קצת, כדי לא לשרוף את הלשון!). כך רמת השחיתות היא מקסימלית. אבל הן מחזיקות יופי בקופסה אטומה 🙂

הערות, טיפים ורעיונות:

  • הפוסט חייב להתוודות: הוא בכלל רצה להכין קרמוגיות שקדים. כלומר, עוגיות נימוחות ממולאות במלית שקדים קרמית ומפנקת. משום מה הוא החליט שפרנג'יפן *בלי ביצה* יהווה את המילוי המושלם. הוא פשוט לא היה בטוח אם הביצה תיאפה כמו שצריך בתוך העוגיה.
    רק אחרי שכבר הכין את דיסקיות קרם השקדים, הקפיא אותן ובא למלא את העוגיה הראשונה – התגנבה לראשו המחשבה שאולי, רק אולי, ישנה אפשרות שגוש חמאה, מעוטר בשקדים ככל שיהיה, לא כל כך ירצה להישאר כמקשה אחת ברגע שהוא נכנס לתנור…
    ובכן – בדל המחשבה הזה לא היה מוטעה כלל וכלל, וזו הסיבה שהעוגיות אינן קרמוגיות שקדים, אלא שחיתות לשמה. מדובר בעוגיה חמאתית ונימוחה שבתוכה מסתתר (אוקיי, לא מסתתר. הוא פורץ החוצה במלוא עוזו, עיניכם הרואות) טוויל שקדים!
    הידוע ממש ממש אהב את העוגיות, במיוחד כשהיו טריות וחמימות – הן מעין עוגיות חמאה באקסטרים, נמסות בפה ועם שקדים לשדרוג 🙂
  • כמובן שאפשר, במקרה שנשארו לכם עוגיות, לחמם טיפטיפה את העוגיות שנותרו לפני שמנשנשים אותן, אם כי הן אחלה בחלה גם בטמפרטורת החדר
  • מי שלא מאוד אוהב עוגיות מאוד חמאתיות – לא בטוח שאלה הן העוגיות בשבילו
  • במתכון המקורי מעבדים את הבצק במיקסר, ולא במעבד מזון. הפוסט לא ניסה זאת (הוא ניסה להיות חסכוני עם ענייין ה"תראו איזה יופי, לא צריך לשטוף את מעבד המזון!"), אבל יכול להיות שהקרמה התחלתית של החמאה עם הסוכר תניב עוגיות עם מרקם אחר… מוזמנים לנסות!
  • רעיונות לשדרוגים:
    לפוסט לא הזדמן לעשות עוד ניסויים, אבל בטוח אפשר לנסות להכין את קרם השקדים עם ביצה (ואיזה כף קמח או שתיים) ולבדוק אם אכן יוצאות קרמוגיות. אם וכאשר הפוסט ינסה- הוא מבטיח לעדכן.
    כמו כן, לפוסט אין תמצית שקדים בבית, אבל הוא משער שכמה טיפות ממנה בבצק או אפילו במילוי יכולות לחזק את טעם השקדים.
    וגם.. ממממ… שחיתות חמאה, שקדים וקקאו? 🙂

 

שחיתות לשמה

שחיתות שקדים. או שמא יש לקרוא להן… טווילוגיות?

רוצים עוד מתכוני שקדים, במיוחד כאלה שאינם בגדר ניסוי בבני אדם? 😮
כמובן!
לכו לכאן ותעשו חיים. ואל תהססו לשלוח לפוסט משלוחי מנות ממה שתכינו!

א. עד שזה יגיע לפה כבר בטח יהיה פורים
ב. הפוסט לא בתרדמת חורף ועל כן הוא זקוק לדברים טעימים שיעזרו לו לצלוח את כל השלג הזה בשלום 😉
ג. אומנומנום

3 בנובמבר 2013

כחומר ביד הבלוגר – מעירציפן

כשחומר הגלם החודשי של "כחומר" – קפה – הוכרז קבל עם ופייסבוק
הפוסט החל נודד בין פנטזיות שונות:
אולי יכין פיננסייר קפה? הוא מת להכין פיננסייר ויכול להשתעשע בנסיונות להכין תמצית קפה…
אולי בעצם יפנה לפטיסייר, אהובו החדש, וימלא פחזניות ענוגות בפטיסייר קפה קטיפתי?
אולי יכין פיננסייר קפה ויטבול אותו בפטיסייר קפה ויוכיח לעולם שאין גבול לשמנמנות?
(אל דאגה – מחשבותיו לא הרחיקו נדוד עד לקרד קפה. יד הגורל? התערבות אלוהית? סדקים באובססיה? שביב של שפיות? אתם תחליטו…)

ואז – הוא נזכר שזמנו קצוב (מבחנים רנדומליים, כן? משלוחי רחמים ודברי מתיקה יתקבלו בברכה), התעצב אל ליבו ושקל להרים ידיים…
מזל שרות אוליבר ועל השולחן קיימים, ומזל שגם כשאין זמן עדיין חייבים לבדוק לינקים של מתכונים:
הוא נתקל בלינק הזה וחשב לעצמו "המממ… מתכון המרציפן הזה נשמע חביב ופשוט… מרציפן זה טעים. קפה זה טעים. רות אוליבר טוענת שהכנת מרציפן היא דבר שבשגרה… אז.. אולי.. אולי הוא יכול.. אולי הוא יכין… מרציפן קפה?

יש לפוסט נוף נחמד מהמטבח ;)

מפה לשם, באחה"צ סופ"שי חורפי יחסית – החליט הפוסט לפצוח במלאכת המרציפן.
הוא פינה קצת זמן, השרה שקדים במים רותחים ופנטז לעצמו איך עוד רגע קט יוכל להנות מפרי עמלו (כמובן שבו זמנית הוא גם ניסה, בפרץ היסטריה קליל, לתכנן תוכניות חלופיות – מה יקרה אם מרציפן קפה יתברר כאסון קולינרי שאינו טעים כלל וכלל? באיזו עוגה יוכל להחביא את הזוועה? אבל… נתעלם מזה…).
10 דקות לאחר מכן, חדור אופטימיות נחושה, הוא העביר את השקדים למים קרים (ובהה במים החמים שהפכו לתה חום כהה ומריר. כן, מריר. כן, הפוסט טעם. לא, הפוסט לא פסיכוטי כלל וכלל) והמשיך לפנטז על מתכונים קצרצרים ומהירים..
10 דקות לאחר מכן הוא התחיל לקלף…

כאן המקום להכריז, לפני שתיבהלו –
מלאכת קילוף השקדים לאחר ההשרייה היא לא מסובכת – רק גוזלת זמן.. ככה זה כשצריכים לקלף שקד-שקד..
אז זה לא מתכון בזק, ואולי לא לחלוטין מתכון שגרתי ("יש לי 5 דקות לפני שאני צריך לצאת מהבית אז אכין מרציפן" סטייל) אבל מרציפן ביתי זה מגניב – ובהחלט שווה את ההשקעה.
והכי טוב – להשיג פרטנר לקילוף ולהרוויח זמן איכות 🙂

אז אחרי קצת זמן איכות עם הידוע במטבח וקצת כדרור כדורים-
הגיע שלב הטעימות.
בביס הראשון המרציפן הרגיש מאוד קפאיני, אז הפוסט חשב שיהיה נחמד לאזן את זה עם קצת שוקולד לבן, שיוסיף גם עניין וגם מתיקות.
לידוע התחשק שיהיה קצת קראנץ' במרציפן שלו, והפוסט נזכר שיש לו פולי קקאו גרוסים וחשב לעצמו שזה יכול לתת לציפוי-השוקולד-הלבן אופי קצת יותר אריסטוקרטי..
מפה לשם, דקות עבודה ספורות ועוד קצת זמן-מקרר מאוחר יותר, טעמו הידוע והפוסט את היצירה המוגמרת:
הביס הראשון לא סיפק הרבה קראנץ' אמנם, אבל היה טעים:
קפה ושקדים מרירים-מתוקים, קצת מתיקות מהשוקולד הלבן ועוד טיפה מרירות מפולי הקקאו…
מעניין, מגניב ו… מעיר!
ממש פצצת אנרגיה קטנה כדור המרציפן הזה 🙂

אי לכך (ולאור תחינותיו של הפוסט…) – הידוע העלה את הרעיון לשם הקוד: מעירציפן

וכך, ילדים, כך פגשתי את אמא שלכם..
אה, אופס – כך הומצא המעירציפן!
😛

מעירציפן (ותודה לידוע) – מרציפן קפה מצופה שוקולד לבן ופולי קקאו גרוסים

למעירציפן (מבוסס על המתכון של רות אוליבר, כמובן, עם כמה שינויים, הערות ושדרוגים קפאיניים של הפוסט):

  • 250 גרם שקדים עם קליפה
  • 120 גרם אבקת סוכר
  • כף מיץ לימון (לא חובה)
  • 2-4 כפיות לא שטוחות של נס קפה, לפי טעמכם ומידת חיבתכם לקפה (הפוסט השתמש בג'ייקובס, כי גם אם הוא לא שותה נס קפה – לפחות הוא יחזיק בביתו רק נס קפה של פלצנים! 😛 )
  • 3-6 כפות ליקר קפה, לפי טעמכם וחפצכם באלכוהול (הפוסט ידוע בחיבתו להוספת אלכוהול לכל מתכון – במידת האפשר. והרי לכם ההוכחה הניצחת!)

לציפוי:

  • 100 גרם שוקולד לבן
  • כף שמן
  • פולי קקאו גרוסים

הכנה:
מכינים את המעירציפן: משרים שקדים במים רותחים ל-10 דקות. מעבירים למים קרים לצינון ומקלפים. מסננים ומייבשים בעזרת מגבת.

***
טיפוסט: כדאי ומומלץ לקלף את השקדים לפני הייבוש. הפוסט ניסה לקלף שקדים שנחו קצת במגבת והתקשה במלאכה.
לעומת זאת, שקדים שעוד שחו להם במים קרירים (או – הוחזרו למים הקרירים לאחר ייאוש) שמחו לנתר החוצה בקלילות (כלומר – לשגר עצמם במהירות לעבר פינות מטבח רנדומליות), או לפחות לפשוט את קליפתם כשהפוסט (והידוע! הוא עזר!) ביקש יפה…
***

טוחנים את השקדים במעבד המזון החביב עליכם (גברת אוליבר אמנם המליצה על מטחנת תבלינים אבל מכיוון שלפוסט אין אחת כזו – הוא החליט שהיקום יצליח להתמודד. היקום אכן הצליח).
מעבירים לקערה ומערבבים עם אבקת הסוכר, מיץ הלימון, הנס-קפה והליקר.
טוחנים שוב, עד למרקם שמזכיר פלסטלינה מנוקדת (גרגירי הנס-קפה לא נטחנים לחלוטין) שנעים ונוח ליצור ממנה כדורים.
לשים את בצק המרציפן עד שהוא הופך מלבן-מנוקד לחום-מגניב.
מכדררים כדורים ופונים לציפוי…

מכינים את הציפוי: ממיסים (אפשר גם במיקרו! אבל בפולסים קצרים ועם השגחה – בנוהל) את השוקולד הלבן והשמן.

מרכיבים את המעירציפן: טובלים את כדורי המעירציפן בשוקולד הלבן (הפוסט ניסה לנער עודפים בעזרת כפית וזה לא הכי הצליח לו.. הוא הסכים להתנחם ב"קיפודי מעירציפן" במקום בכדורים מושלמים אך נטולי אופי 😉 ).
מפזרים מעל כל כדור מצופה מעט פולי קקאו גרוסים.
מכניסים את הכדורים למקרר לזמן מה, עד להתגבשות השוקולד.

קיפודי מעירציפן - לפני מנוחה במקרר

קיפודי מעירציפן – לפני מנוחה במקרר

הערות, טיפים ורעיונות:

  • לישת המרציפן:
    בעקרון הפוסט חשב שיצליח לטחון את הנס-קפה עם אבקת הסוכר – ואז לערבב את התערובת הזאת עם השקדים.
    לאחר שזה לא צלח (ומעבד המזון שלו זרק לעברו מבט מזלזל..) הפוסט חשב שעוד כמה פולסים ביחד עם השקדים והליקר יעשו את העבודה…
    עוד מבט מזלזל ממר פוד פרופסור.
    ביס לנסיון מהמרציפן המנוקד היה קצת אגרסיבי מדי, כי במקום לקבל שילוב טעמים הרמוני זכה הפוסט למופע אורקולי של התפרצויות קפה היסטריות על רקע שקדי עדין..
    או אז, בהחלטה שחציה ייאוש וחציה ככה"נ גאונות – הפוסט החליט ללוש!
    חום הידיים ממיס את גרגרי הנס-קפה והופך את כל הדבר המנוקד הזה לשילוב אחיד ומגניב למדי של טעמי שקדים וקפה 🙂
  • כמויות רכיבי הקפה:
    הפוסט מודה ומתוודה שהוא, בנוהל, עשה פה ניסויים…
    הוא התחיל מחצי מהכמות של המתכון המקורי, שכיוון ל-500 גרם שקדים (בכ"ז יש רק שני אנשים בבית…), ורק חצי ממנה הפך למעירציפן קפה..
    אז על מרציפן של 125 גרם שקדים ו-60 גרם אבקת סוכר הוא שם 2 כפיות גדושות של נס-קפה ו-3 כפות ליקר.
    הוא חשש שזה יצא קצת חזק מדי, אבל תגובות מנסיינים היו חיוביות עד חיוביות מאוד 🙂
    מה גם שלדעתו של הפוסט טעם הקפה מתעמעם טיפה אחרי השהות במקרר.. כלומר – מיד לאחר שהמעירציפנים היו מוכנים (מי יכול להתאפק?) טעם הקפה היה חזק, אבל אחרי האשפוז הכפוי במקרר המעירציפנים הרגישו מאוזנים יותר, למרבה ההפתעה.
    בפועל, נס-קפה תוכלו פשוט להוסיף אם תטעמו ויחסר לכם עוד קצת טעם של קפה (זה פשוט ידרוש מכם עוד לישה, עד שהגרגרים ימסו),
    וגם – ציפוי השוקולד הלבן מוסיף מתיקות שעוזרת לאזן את טעם הקפה.
  • אלכוהול: המעירציפן יכול להיות גם נטול אלכוהול, אם יש לכם ילדים חובבי מרציפן (שזו תופעת טבע נדירה).
    הפוסט ממליץ להוסיף מעט נוזל (אפילו מים) במקום הליקר, כיוון שהמרציפן הטבעי שהכין, עם לימון בלבד – היה יכול לקבל באהבה קצת יותר נוזלים, שיעזרו לו להתגבש…
  • מיץ לימון: לא הכרחי, במיוחד אם אתם שמים נוזל חלופי..
    במרציפן טבעי הלימון מוסיף רקע מעניין, אך במעירציפן הוא, תכלס, די נבלע ע"י טעם הקפה.
  • רות אוליבר אומרת שהמרציפן נשמר זמן ממושך בזכות הסוכר. קול.
    אצל הפוסט הוא החזיק שבוע עד שנבלע כולו ע"י נסיינים ושאר גרגרנים 🙂
  • אפרופו רות אוליבר – תרגישו חופשי להכפיל כמויות…
  • גיוון פרווה שהוא גם טבעוני: הפוסט החליט להשתעשע ולצפות חלק מהעירציפנים שלו (וגם חלק מהמרציפן הטבעי!) בשוקולד מריר:
    ממיסים 100 גרם שוקולד מריר עם כף שמן וטובלים את הכדורים. גם הציפוי הזה ישמח לצינון קל במקרר לאחר הטבילה.
    המעירציפנים המצופים בשוקולד מריר יצאו טעימים מאוד (ולא מרירים מדי, כפי שחשש הפוסט).
    היתרונות שלהם הם כמובן עניין הפרווה/ טבעוני, שיעיל לאורחים עם דרישות מיוחדות ( 🙂 ) וגם העניין ששוקולד מריר מתנהג הרבה יותר יפה כשמבקשים ממנו לתפקד על תקן ציפוי (הידד לפרפקציוניזם!)
  • ***עדכון חשוב***
    הפוסט ממש ממש לא ממליץ להכין את המעירציפן עם שקדים טחונים!
    ככה"נ ניתן להכינו משקדים מולבנים, מה שיחסוך לכם את עבודת הקילוף, אבל קיצור תהליכים עד לשקדים טחונים יביא אתכם למעירציפנים במרקם פחות טוב, שבעת הלישה יגירו עליכם הרבה שמן. חבל. המעירציפן הוא חברך – שמור עליו! 🙂
צילום אמנותי

קיפודי מעירציפן, מעירציפן מצופה שוקולד מריר ואפילו מרציפן טבעי שמציץ מאחור…

עוד לא התעוררתם? זקוקים לעוד קפאין? שאר מתכוני הפרויקט מחכים לכם בדיוק כאן

צילום עוד יותר אמנותי

זה לא מעירציפן שמפנה לעברכם אצבע משולשת, זה נסיון של הפוסט לצילום אמנותי…

24 ביוני 2013

Chercher la Blonde פרק ב', או – אומנומנום וקצת תרבות

יאאאאא פריז! 🙂
או במילים אחרות, כך הסתבר רטרואקטיבית: יאאאאאא קינוחים מטורפים!
🙂

את הבוקר הראשון שפתחו הפוסט והידוע אשכרה בפריז הם החליטו להתחיל, כמובן, בשוטטות בוקר תוך נשנוש לחם וקרואסון מהמאפיה הראשונה שנקרתה בדרכם ורכישת קופסת פטל טרי זמן קצר לאחר מכן. יפים הם חייו של ה(תייר ה)פריזאי..
מבין כל השוטטויות של יום זה הפוסט רוצה לחלוק עמכם כמה:
בהמלצתה של ר' חובבת האקליירים הגיע צמד החמד לרחוב קטן ומגניב: רחוב מופטאר(ד). מדובר ברחוב קצת תיירותי, עם המון חנויות לאוכל מסוגים שונים (מפרומז'רי וחנות יין פלצניות, דרך בולנז'רי עם לחמים ומאפים שוים, ועד מיני שוק עם פטריות גירול (תודה משב) טריות) וגם – מסתבר – עם שירה בציבור בימי ראשון! très chic 🙂

שירה בציבור זה למגניבים...

שירה בציבור זה למגניבים…

גילוי נוסף, שהוא פחות טרה שיק ויותר אחלה בחלה היה בגני הטיולרי, שליד הלובר. הגנים יפים ממש וכיפיים, ומסתבר שהצרפתים (או לפחות הפריזאים) יודעים להעריך את זה – ברחבי הגנים, ליד המזרקות, מפוזרים להם כסאות ברזל לנוחות המשוטטים.  חלקם סטנדרטיים, אבל הפוסט והידוע מצאו שם גם כסאות התחרדנות! אותם כסאות ברזל, רק עם זוית כזו למשענת שלא מותירה לך ברירה אלא לנמנם לצלילי המזרקה 🙂 המיקום המושלם לפיקניק ביום שמש לא חם מדי.

עוד פנינה מאותו יום הייתה אנג'לינה.
כשהפוסט היה בן 13 הוא היה בחו"ל לראשונה- טיול משפחתי, שכלל גם את פאריז. חברים שלחו את הפוסט וחמולתו למקום פלאי בו הגישו עוגת ערמונים נפלאה ושוקו אלוהי שעשוי משוקולד מריר. כך הייתה חקוקה החוויה בזכרונותיו של הפוסט (הוא התעלם באלגנטיות מהעובדה שהשוקו העביר את שתי אחיותיו שלל יסורים – כיוון שהיה מריר להן מדי, לא משנה כמה תועפות קצפת הן שמו בו..). אותו מקום נקרא אנג'לינה. ברגע שיצאו הפוסט והידוע מהטיולרי ידע הפוסט שאין מנוס אלא לחפש את אותו מקום פלאי ולנסות לשחזר את החוויה.
מדובר במסעדה מפוארת ויקרה ששתי מנות הדגל שלה הינן: שוקו ועוגת מון בלאן. בדיוק מה שאכל הפוסט אי אז. ובדיוק מה שהוזמן הפעם.
היה טעים. מאוד טעים. אבל לא אלוהי. תכלס- אם אתם בפריז ורוצים שוקו מושלם, הפוסט מבטיח המלצה חגיגית בהמשך.

לארוחת ערב הקשיב צמד החמד להמלצתה של בצקאלים והלך לברייז קפה הבראטני. זו הייתה חוויה ייחודית ו… ניחוחית. משום מה במחוז בראטן נוטים לאכול קרפים מקמח כוסמת (וכן – כוסמת זה מסריח) ולשתות סיידר עם ריח של מערה. עם זאת – זה היה טעים ומשעשע 🙂

ביום השני, שהיה גם יום שני, גילו הידוע והפוסט בדרך הכואבת שחצי מהמקומות בפריז נסגרים ביום שני. מבאס, אז כדאי לדעת ולהתכונן מראש (גם חלק מהמוזיאונים, שאת זה דווקא ידעו השניים, אלא גם כלמיני חנויות, בעיקר כאלה שמוכרות אוכל והן לא סופר…). עם זאת, פיצוי הולם הגיע בדמותו סניף של אריק קייזר. זו רשת עם לא מעט סניפים (אז כמעט בטוח שתתקלו לפחות באחד מהם…) שיש לה ויטרינה מפתה במיוחד. אישית הפוסט ממליץ על לחם הדגנים (פאן או סיריאל) המתפצפץ ועל קרואסון השוקולד-שקדים שנחקק בדפי ההיסטוריה כקרואסון הראשון בעולם ממנו התלהב הידוע!
בסאקרה קר נקלעו השניים לצילומים למגזין אופנה ככל הנראה (בחורה שמצטלמת כל פריז הנשקפת מאחוריה בעוד איש מוזר מסרק אותה הלוך וסרוק, סרוק ושוב..) ובנוטרה דאם גילו שמלבד ויטראז'ים מרהיבים וגרגולים הכנסייה מחביאה מאחוריה גינה מגניבה עד מאוד עם צמחים יפים, ספסלים ויונים שמנות. אפרופו יונים, הפוסט הגיע למסקנה היונים הן בעצם חתולי הרחוב של פריז. אין יותר מדי חתולים משוטטים ברחובות העיר, אבל יונים שמנות וגרגרניות תמצא בכל מקום, והן ירדפו אחרייך על מנת לקבל איזה פירור לחם או שניים (או כיכר שלמה…).

היונים הפריזאיות בציד פירורי לחם מתיירים מזדמנים

היונים הפריזאיות בציד פירורי לחם מתיירים מזדמנים

באיל סיינט לואי סופסוף נמצאה פרומז'רי פתוחה והפוסט והידוע החליטו לעשות פיקניק. במקרה לחלוטין הם החליטו להכנס לפלאס דה ווז'. מדובר במשהו שבמפה נראה כמו סתם ריבוע שמגודר בחומה, אבל מסתבר שזו גינה קטנה וחמודה, עם עצי ערמונים (וילדות צרפתיות קטנות שצועקות לאבא-אים שלהן בהתלהבות "Maroooon! Marooooon!") ודשא. וכיף 🙂

ביום השלישי הגשים הפוסט עוד חלום וזלל מקרון של ל'אדורה וגם עוגת קפה שלהם. היה מאוד טעים. הליכה ברגל משער הנצחון לעבר מגדל אייפל התגלתה ככיפית מאוד – רחובות פריזאיים נחמדים זה אחלה. המטרו ממש אחלה ונוח, אבל להליכות לא ארוכות מדי זה לא רע לבחור דווקא באופציה הרגלית. מלבד זאת, נצפתה עז מלחכת דשא בגני הטיולרי 😛

כמה מסקנות על מוזיאון ד'אורסיי: אמנות יכולה להיות ממש אחלה לפעמים אז כדאי להקדיש לה מספיק זמן 🙂
הפוסט והידוע החליטו ללכת לשם לקראת סוף היום וקצת התחרטו על ההחלטה הזו. מה שכן, טיפ חשוב: אמנם המוזיאון טוען שהוא נסגר ב-6 בערב, אבל כבר מ-5:30 מתחילים לאיים עליכם לזרום לעבר היציאה. מה גם שאם אתם תיירים אתם בטח מגיעים עם תיק לכל מקום ועל כן מחוייבים להשאיר אותו בשמירת חפצים. שמירת חפצים נסגרת ברבע ל-6, כי זה הגיוני (?) – אז ממילא תצטרכו לסיים את בהייתכם בקירות מוקדם ממה שחשבתם..

אחרי האמנות לעיניים הגיע הזמן לעוד קצת אמנות לבטן – מגוון המלצות כיוונו את הפוסט לשוקולטייר בשם ז'אק ז'נין. יש לבחור חנות חמודה שהיא גם "בית קפה" ברובע המארה והפוסט לקח את הידוע שם לשוקו ופריז ברסט כי זה מה שכולם אמרו. קודם כל- אווירה סימפטית וחביבה מאוד, מה גם שמר ז'נין עצמו נצפה משוטט לו בחנות (וגורם לפוסט להתלהב כמו ילד קטן ומטופש..). השוקו היה נ-פ-ל-א לחלוטין. מריר ועשיר. מפנק ומושקע. ניצח את אנג'לינה בלי להניד עפעף. הברסט מולאה בקרם אגוזי לוז והייתה ממש שווה. אמנם בצק פריך מנצח כמעט תמיד בצק של פחזניות, אבל מר ז'נין בהחלט יודע מה הוא עושה גם במקרה דלהלן 🙂
תוספת נחמדה מאוד הייתה 4 הפרלינים שהגיעו להם לשולחן. משום מה הוגשה לשולחן קערה עם קוביות סוכר מגוונות (גם מבחינת הסוגים – גם סוכר לבן וגם סוכר חום, וגם מהחינת הצורות). הפוסט כמובן תהה לעצמו מי לעזאזל רוצה להמתיק שוקו איכותי עם סוכר?? אבל כיוון שעל הקערית נחו להם אותם פרלינים הוא לא הצליח להתרעם יותר מדי (גרגרנות תמיד תנצח תרעומת, ככה עובד העולם 😉 ).
לסיכום- באמת מקום ששווה להגיע אליו!

ולראייה

ולראייה

ביום האחרון והרביעי במספר ביקרו השניים ברחוב מונטגיו החביב. מדובר במעין מדרחוב נחמד שקצת נראה כמו גרסת 'ליטל איטלי' הפריזאית. גם שם נצפה סניף של אריק קייזר 🙂
הליכה ארוכה במיוחד לגאלרי לאפייט גילתה לצמד שמדובר סה"כ בקניון משמים ויקר, אז הפוסט לא ממש ממליץ. עם זאת ההגעה לשם תוכננה בעיקר כדי להגיע למקום אחר: פייר הרמה! נכון לכרגע מדובר כנראה בקונדיטור המהולל ביותר בפריז (ולא רק…) והפוסט היה נרגש עד מאוד. נאכלו: מיל פיי קרמל (משום מה הוא נקרא אצל מר הרמה אלפיים עלים ולא אלף, אבל למי אכפת. טעים טעים טעים), אספהן (בעצם מדובר במקרון גדול שממולא במן קרם ליצ'י ובפטל טרי. הפוסט שונא ליצ'י ועם זאת זה היה טעים באופן יוצא דופן. יש לאותו מר הרמה קולקצייה שלמה של אספהן, והפוסט הבין שהקרואסון מומלץ ביותר, אבל אחרי הצהריים כבר לא נשארו שכאלה..) ושני מקרונים נוספים.
היה שווה כל יורו ואפילו יש בונוס נחמד: אם אתם מחפשים מתנה לחובבי קונדיטוריה פריקים כמו הפוסט – מר הרמה מוכר גם וופלים דקיקים שמגיעים ארוזים יפה מראש (ולא רק מהויטרינה) ועל כן ניתן לשנע אותם גם בטיסה הביתה.. מדובר בוופלים מהז'אנר שמיועד להנחה על כוס משקה חם שאדיו ימיסו קצת את המילוי, אבל אלה של מר הרמה מגיעים בטעמים המיוחדים והמגניבים שלו.
הפוסט, אגב, חש צורך לציין שהאופנה רדפה אותו באותה חופשה פריזאית: בדרך לחגיגת הסוכר הזו נתקל צמד החמד בכאוס ומהומה של צלמים שמתלהבים מאנשים רנדומליים. מכיוון שהסקרנות התעוררה אזר בסוף הפוסט אומץ ושאל שני צלמים על מה כל המהומה. מסתבר שנערכה באחד הרחובות הרנדומליים הנ"ל תצוגת אופנה אליה הגיעו כמה מי ומי אופנתיים במיוחד (שהפוסט לא היה מזהה לעולם). הו וול 🙂

בסופו של אותו יום הגיע הגשם, וסיכל את תוכניות הצמד לשוטטות ערב אחרונה באיר האורות (…)
אבל גם בירה זו אלטרנטיבה לא רעה 😉

16 במרץ 2012

"גם מסע של 1000 קלוריות מתחיל בביס אחד…"

הפוסט בוחר לפתוח בבשורה משמחת, מרטיטת אוזניים ומרחיבת אישונים:

נמצא אקלר…
בעצם, סליחה, אקלייר!
הפוסט מוכן להודות כשהוא טועה באיות צרפתי, במיוחד מכיוון שאיות צרפתי הוא מיוחד במינו.
והרי לכם דוגמה:

אוקיי, ובחזרה לפואנטה (איות צרפתי קוטע לפוסט את חוט המחשבה…):
נמצא אקלייר ראוי למאכל ואפילו טעים מאוד בישראל!!! או לפחות במדינת תל אביב 🙂

לעוקבים המתמידים אחרי מהלכו של המסע למציאת האקלר המושלם וודאי זכורה פינת חמד קטנה ברחוב דיזינגוף, שזיכתה את צמד הגרגרניות בחדווה אלוהית..
ובכן, מתברר כי מדובר ברשת, וכי היא החליטה להתהדר בסניף נוסף בלב מושא נפשו הקולינרי של הפוסט: באבן גבירול, מול וניליה, ליד אבולעפיה-שמוכרים-בצק-ממולא-בשוקולד.

אין ספק כי כאשר ביקום מתרחש אירוע קוסמי שכזה עולה צורך מיידי בשילוש הקדוש של אקלייר-מים-גלידה!
ואם כבר שילוש – אז עד הסוף: אל ר' ואל הפוסט הצטרפה הפעם שחקנית חיזוק חיננית – נ'.

חושך לערב אחד, אחרי הלימודים, לקח הטריו המהולל אוטובוס ומצא עצמו עומד אל מול היכל הפרנקופילה החדש:
כרוסל.
מדובר במקום קטן וחינני, עם מספר שולחנות בחוץ ובר סימפטי אחד שאפשר לשבת לידו בפנים, אבל גולת הכותרת היא, ללא ספק, הויטרינה!
מקרונים, עוגות שונות ומשונות – במגוון גדלים לכל מידת רעב שלא תהיה, קרואסונים, מאפים מלוחים וכמובן- אקליירים!

אין ספק שטובים שלושה קולות מצחקקים על שניים, וטובה חלוקת קלוריות ב-3 מאשר לחצי…
אז מה היה לנו?
בראש ובראשונה נטעם קרואסון שקדים-שוקולד שווה ביותר. מכיוון שהביקור הגרגרני נערך לאחר שעות הלימודים התרחש פלא מרהיב: מבצע 1+1 על מיני המאפים באשר הם! (עם כמה הגבלות, כמובן. היכל היכל, אבל גם להם יש אותיות קטנות). אי לכך ובהתאם לזאת שני קרואסונים אפופי חמאה הגיעו – בסלסלה קטנה – אל השלישייה המאושרת. אמנם הם נשרפו טיפה בחימום, סוגייה שמטרידה את הפוסט בדרך כלל –

[60 שניות על דעתו של הפוסט בענייני טמפרטורות הגשה של קרואסונים: הפוסט גורס כי אין ספק בכלל שקרואסון שאיננו חם לא ממצה את מירב הפוטנציאל הגלום בו. המילוי לא מגיע לפסגות האושר אליהן הוא יכול להגיע (אין ספק ששוקולד נוזלי הינו קומפורט-פוד אפקטיבי יותר משוקולד במצב צבירה סטנדרטי!) ובצקים עשירים מבוססי חמאה מתפצחים ונימוחים הרבה יותר כשהטמפרטורות עולות… אבל!!! החימום צריך להיות מדוייק ושמרני, אחרת לצלחתך יגיע בצק עגמומי ויבשושי, או – רחמנא ליצלן – גוש בלמ"ז מפוחם. הפוסט לא מתבייש להודות שהוא לא מהסס להחזיר קרואסון שנשרף אל המטבח במבט מאוכזב ונוזף. יעידו על כך המוכרים בקפה החביב עליו (אהמ*ארקפה*אהמ).]

– אבל הפעם הקרואסון הוכיח את עצמו, ולמרות השיזוף המוגזם – הוא היה טעייייייים!

ובמאמר מוסגר נוסף (כי הפוסט מכור לשכאלה ככל הנראה..), ואם כבר בקרואסוני שקדים למיניהם עסקינן – יצא לו לפוסט לטעום עוד שניים מהז'אנר הפרנג'יפאני בדרכו החוצה מקופסת הסגידה-לקרואסון-שקדים-של-ארקפה:
מאפיית לחמים מתהדרת בקרואסון השקדים העסיסי ביותר שטעם הפוסט מעודו. קרואסון בגודל חינני וחיוני למדי, שיכול בקלות לאפשר לך לתת למי שאתה באמת אוהב לטעום קצת, ממולא בכלכך הרבה קרם שקדים עד שאחרי שאתה מצליח לרסן את החיוך הע-נ-ק-י שמרוח לך על הפרצוף (ככה זה אצל מכורים..) אתה מתחיל לתהות אם אתה צריך לחשוש מהרעלת ציאניד 🙂
קונדיטוריה קטנה וחמודה בשם אסף אמנם קצת דורשת שיחפשו אותה על מנת שיצליחו למצוא אותה, אבל כנראה שזהו מבחן לאושר, כיוון שקרואסון המרציפן שלהם מצדיק שוטטות וחיפושים. טעים טעים טעים! ולמרות שזה אולי נשמע פלצני לטעון לקרואסון "מרציפן" ולא קרואסון שקדים כמו כולם, אבל הפוסט מוכן להישבע שיש הבדל, ושמדובר בהבדל מוצלח 🙂 מלבד הקרואסון המדובר יש שם גם בראוניז מצויינות ושוקולדיות להפליא, טארט אגסים בקרם שקדים שאין לו הרבה תחרות (גם מאוד טעים וגם מאוווד משתלם), ובתכלס- כל דבר שנטעם שם ע"י הפוסט (והאחות הנאמנה) היה טעיף בטירוף!
מה שכן- גם אם אומרים לכם שלא הכרחי לחמם את הקרואסון, וגם אם מדובר במקום שאתם מאוד מעריכים את המאפים שלהם- תתעקשו! המוכר/ת החביבים אינם הקונדיטור. אמנם יש לנהוג במשנה זהירות כאמור, אבל המוטו של הפוסט, כמו שכבר יכולתם להבין, הוא ללא ספק: קרואסון חמים הוא קרואסון טעים!

ולאחר ההפסקה המתודית הארוכה הזו נחזור לנושא שלשמו התכנסו: האקלייר!
כפי שאתם יכולים לראות- יש פה שלושה מזלגות. זה אמנם אומר קצת פחות אקלייר לכל פה רעב, אבל אין ספק שהפעם היה הפוסט מרוצה עד למאוד ממפגשו עם אהוב ליבה הצורפתי של ר'… בצק פחזניה טעים ממולא בקרם שוקולד טעים (ולא פודינגי הפעם! מפתיע ומשמח!) ומצופה בעוד קצת שוקולד, שלא יחסר..
אמנם הפוסט מעדיף בצקים פריכים ממולאים בכל טוב, אבל כרוסל ללא ספק הוכיחו לו שלר' יש טעם טוב!

אחרי כל זה וכוס מים אחת היה צורך במליחות קלה, שתכין את החיך ואת הבטן לגלידה שעתידה להגיע אחר כך – הפוסט ונ' בחרו בברעצל (שזה פרעצל עם מבטא..) שהיה משובח ובצקי.
הפוסט אוהב בצקי..

הביקור של השלישייה המהוללה הסתיים בשלב הזה. היה טעים ונעים ומוצלח ואין ספק שנמצא אוצר קולינרי נוסף.
וכן- הייתה גלידה אח"כ. אין אפשרות להתנגד לוניליה.. 😉

כל זאת ועוד: הפוסט מרגיש צורך לחלוק עוד כמה מחמאות למקום הקטן והמגניב הזה, ועל כן הוא יעשה זאת!
בראש ובראשונה הוא ישמח לציין את השירות המצויין, האווירה הנעימה, ההמלצות החמות והפירוט הרב. במקום נמצא, כנראה בדרך קבע, אחד משני אחים חביבים עם מבטא צרפתי בולט (כל פעם אח אחר, וכן – הם דומים! כנראה ששיטת "בלבל את הלקוח" יכולה לסייע בקידום מכירות…) שמוכן ללהג על כל המאפים, לחלוק את דעותיו ולהכין שוקו מעולה לכל דורש. הפוסט מאוד מרוצה כאשר האווירה של המקום משמחת אותו, כי אין ספק שאוכל הוא תמיד טעים יותר כשאתה שמח.. אז פה הוא מוכן לסמן וי גדול עם סמיילי..
(להלן סמיילי:  🙂 )
בנוסף, הוא זכה לגרור עמו עוד כמה אנשים, במגוון הזדמנויות, לשכיית החמדה המדוברת, כך שהוא זכה לטעום פאי לימון (מעולה!!! בצק פריך משובח, ממולא בקרם לימון במרקם שהפוסט עדיין תוהה איך ניתן להגיע אליו – קרמי, אבל עדיין סמיך ויציב. לא מתוק מדי, אבל גם החמיצות לא תתקוף אותך בלי שתשים לב.. כל זה מעוטר במרנג, כי קלאסיקה צרפתית זו קלאסיקה צרפתית.. מספיק לנשנוש קליל לשלושה, או לגרגרנות בשניים), טוסט ברעצל עם קממבר(ת. בחירה מוצלחת ביותר של הידוע! שוב- הברעצל שלהם מוצלח, וחובבי הגבינות ה"ניחוחיות" (אהמ*מסריחות*אהמ) יהנו מאוד מהמילוי..), שוקו (טעים כאמור, ואף זכה לכתר "המענה לחיפושיה של האחות אחר שוקו מוצלח", תואר שכבוד רב בצדו!), ופריז ברסט (מדובר בטבעת מבצק-פחזנית, שנועדה לייצג כביש טבעתי מסויים שמחבר בין העיר פריז לעיר ברסט (כאמור- מאוד אינפורמטיבי, צמד האחים המדובר) וממולאת בקרם אגוזים טעים עד למאוד. אמנם מי שמעוניין בצק פריך לא ימצא את מבוקשו במאפה הזה, אבל סוגדי הפחזניות ומעריצי קרמי האגוזים למינים (כן, צדקתם- למשל כמו הפוסט) יצאו נשכרים מאוד מההחלטה לרכוש פריז ברסט ולשבת לזלול אותו על הבר..).

והנה, כי הפוסט מפרגן, קבלו תמונה לקינוח:
לקרואסונים יש קרניים!

שבתשלום!