Posts tagged ‘קרם ברולה’

13 בדצמבר 2017

אתגר מארינקא – אין קאמבק בלי אש

הו שלום.
מה שלומכם?
קצת זמן עבר מאז הפרסום האחרון והפוסט רוצה להתנצל יפה ולהמשיך הלאה. קצת עומס, קצת חיים וקצת דעיכתו של פרויקט כחומר גרמו לפוסט לקפוא על שמריו (…), אבל הוא החליט לחזור לסורו ואל מתכוניו, הגיגיו, תלונותיו ומענותיו. אה – ותמונותיו! 😀

הי!

מכיוון שהפוסט מכיר את עצמו הוא החליט שאתגרים חודשיים הם עדיין רעיון מגניב שיגרום לו להמשיך לפרסם, ועל כן הוא החליט לפנות לאורים והתומים שלו – מארינקא!
הרי גם ככה הוא היה מתייעץ עם הקונדיטורית הפרטית שלו לפני כל פרויקט, אז למה לא להפוך אותה לאש שבמנועיו, המורה שבשיעוריו, זו שנותנת לו את הפרויקט החודשי? 🙂
וכך – נולד אתגר מארינקא!

לכבוד הפתיחה (המחודשת) החגיגית ולכבוד חנוכה, כפרעליו, החליט צמד החמד (כלומר – החליטה מארינקא והנהן הפוסט בהסכמה) שהנושא החודשי יהיה אש.
בעצם, בואו נעמיד דברים על דיוקם – הפוסט והמארינקא החלו לצפות לאחרונה בתוכנית קונדיטוריה אוסטרלית מטורללת בשם Zumbo's Just Desserts (לכו על זה אם זה אצלכם בנטפליקס 🙂 ). מדובר בקונדיטור מופרע שיוצר קינוחים אפיים, ומצד אחד ממש ממש בא לך לטעום את יצירותיו, אבל מצד שני בא לך רק לשבת לידו, ללטף את זרועו קלות וללחוש לו שהכל יהיה בסדר ושהוא לא חייב לנצח את אלת הקינוחים על בסיס יומיומי…
הבחור יוצר דברים גאוניים ו/או פסיכדליים, וגורם למתחרים בתוכנית שלו לנסות לעשות את זה גם – תכלס אחלה מקור השראה.
ובכן, בהשראתו של האוסטרלי הנוירוטי וברוח האופיינית לצמד מארינקא-את-פוסט הוחלט כי הנושא החודשי הראשון יהיה:  *Inspired By Fire*

שמנת, אש ותמרות עשן

עם שם מחייב כזה החלו הפוסט והמארינקא לחשוב יחד על אפשרויות – איך אפשר להכניס אש לקינוח (בלי להבעיר אף אחד)?
כמובן שהדבר שהראשון שעלה בשיחה היה חריפות, או ליתר דיוק – שוקולד וצ'ילי. מדובר בשילוב טעים ומוכר שהפוסט כבר התנסה בו מספר פעמים ותכלס הוא מחבב אותו. 
הרעיון השני שעלה בשיחה הזו היה עשן. כן כן, עשן. מלבד מאכלים-מעושנים-שאינם-קינוחיים (כמו מוצרלה מעושנת, נום.), שהם כבר עניין מוכר, הפוסט כבר טעם פה בבוסטון קינוח שניסה להכיל עשן. בנוסף לכך – הוא מצא מוצר מגניב במיוחד שיכול לאפשר לך לעשן כל קינוח!
קצת אחרי שיחתם הפוסט המשיך לחשוב בינו ובין עצמו והחליט ללכת על כל הקופה- למה לא לשלב את טעמי החריפות (אש) והעשן (עשן…), לערבב עם קצת שוקולד ושמנת ולהוסיף סוכר חרוך ועשן אמיתי?
והרי לכם:

Inspired By Fire
קרם ברולה שוקולד צ'ילי מעושן

(כ-6 מנות, אפשר גם יותר. תלוי בגודל הכלים חסיני החום שלכם)
(המתכון מבוסס על המתכון האלמותי של אהרוני לקרם ברולה, מהספר "ארוחות ערוכות", ועל מתכון שמאיר אלאלוף פרסם באינסטגרם שלו, לקרם ברולה שוקולד)

חומרים:

  • 250 מ"ל שמנת מתוקה (מיכל אחד, או כוס)
  • 250 מ"ל חלב (כוס)
  • 1 כפית פתיתי צ'ילי יבש (ראו הערות)
  • 6 חלמונים
  • 1.5 כפיות תמצית וניל איכותית
  • 1.5 כפיות תמצית עשן (ראו הערות. לא חובה, אבל מגניב!)
  • 3/4 כוס סוכר
  • 180 גרם שוקולד מריר (60%)
  • מעט סוכר לקרמול (ככף לכל מנה)

הכנה:

שמים את השמנת, החלב והצ'ילי בסיר קטן על אש בינונית ומביאים לסף רתיחה. מורידים מהאש ונותנים לתערובת להצטנן – עד טמפרטורת החדר, פחות או יותר.
מחממים את התנור ל-160 מעלות צלזיוס ומניחים בו תבנית עמוקה ובה מים חמים.
מביאים את תערובת השמנת שוב לסף רתיחה ובנתיים, בקערה חסינת חום, טורפים את החלמונים עם תמצית הוניל, תמצית העשן והסוכר. מטרפה ידנית תספיק כאן בהחלט – צריך להגיע לתערובת תפוחה, בהירה ואחידה, וזו מטרה שבהחלט אפשר להשיג עם מטרפת יד וקצת נחישות (תנו למיקסר לנוח הפעם 🙂 ).

תערובת תפוחה ובהירה איט איז!

את השוקולד מניחים בקערה חסינת חום נוספת.
כשתערובת השמנת מגיעה לסף רתיחה שופכים מעט ממנה אל תערובת החלמונים – דרך מסננת! – וטורפים מיד (השוואת טמפרטורות FTW). שופכים כשליש מהשמנת (שוב- דרך מסננת. אנחנו לא רוצים פתיתי צ'ילי קשים בתוך הקרם שלנו…) על השוקולד ונותנים להם לנוח יחד כמה דקות, ואת מה שנשאר מהשמנת מוסיפים אל תערובת החלמונים תוך טריפה (לא לשכוח לסנן).
עכשיו אפשר להתפנות לשוקולד – מערבבים את השוקולד והשמנת עד לגנאש אחיד ומבריק. אם השוקולד שלכם לא רוצה להיות חבר של השמנת אפשר לשים את התערובת מעל אדים  ולערבב עד לאחידות (בן-מארי. הניחו את הקערה חסינת החום של השוקולד על סיר ובו מים רותחים והדליקו אש קטנה. הקערה לא צריכה לגעת במים שבסיר אלא רק להתחמם מהאדים – ככה השוקולד אוהב שמחממים אותו, בעדינות 🙂 ).
כשהגנאש אחיד מוסיפים אותו אל תערובת החלמונים וטורפים בעדינות עד לאחידות.

עכשיו הגיע זמן האפיה! 🙂
מחלקים את התערובת בין כלים חסיני חום בגודל המועדף עליכם, ושולחים לתנור (משאירים את תבנית המים איפה שהיא ומניחים את כלי הקרם ברולה שלנו בתבנית אחרת/ על רשת). אופים את הקרם 30-40 דקות, עד שרואים שהוא נהיה יציב.
כדאי לשים לב מדי פעם שהקרם לא רותח, כי רתיחה עלולה לפרק אותו – לכן אנחנו אופים ב-160 מעלות ולא יותר.

כשהקרמים מוכנים מוציאים אותם מהתנור ונותנים להם להצטנן עד שיהיה אפשר להכניס אותם למקרר. הפוסט מעדיף לצנן אותם כשהם מכוסים בנייר כסף.
נותנים לקרם לנוח במקרר לפחות שעתיים, עדיף יותר. אם אפשר לתת לו לילה במקרר הוא יודה לכם מאוד 🙂

אפויים וחתיכים

וכשרוצים לאכול? מקרמלים!
על כל כלי של קרם ברולה מפזרים סוכר כך שיכסה את כל שטח הפנים של הקרם (ככף לכל כלי של קרם), ומקרמלים את הסוכר בעזרת ברנר.
**
אם אין לכם ברנר אפשר לחרוך את הסוכר בתנור – מחממים תנור על מצב גריל לחום הכי גבוה שיש לכם בערך, מפזרים סוכר על הקרם הקר ושולחים אותו לביקור קצר ככל שאפשר בתנור – רק עד שהסוכר מתחיל להתקרמל.
**

מה נשאר? לזלול! בתאבון 🙂

נומז

הערות, טיפים ורעיונות:

  • צ'ילי: הפוסט הכין את ברולה האש שלו עם 1.5 כפית פתיתי צ'ילי ועם הרבה זמן מנוחה בין הרתחה להרתחה. התוצאה הייתה קרם עם חריפות מצטברת, מסוג המאכלים שרק בביס השני אתה מבין שחריף לך מהביס הקודם 🙂 לחובבי השוקולד החרפרף, ההרפתקאות וההשראה של המתכון הזה – לכו על כפית וחצי ותהנו מהפרצופים המופתעים של סועדיכם. למי שמעדיף את החריפות שלו מעודנת – הפוסט ממליץ על כפית אחת בלבד.
    **חשוב לציין – צ'ילי יבש מאבד מהעוצמה שלו ככל שהוא מתיישן, אז קחו בחשבון שצ'ילי ישן יביא עמו פחות חריפות לשולחן** 
  • תמצית עשן: אז… בואו נדבר על תמצית עשן 🙂
    בעקרון זה מוצר שהפוסט יודע שיש בארץ בחנויות המתמחות באפייה. הוא אפילו נתקל בזה פעם וחשב שזו בדיחה טובה.. אבל, אז הוא הגיע לארצות הברית של אמריקה וגילה שבכל סופר כמעט אפשר למצוא את זה:

    שלום לך, חבר מעושן!

    ומדובר באהבה החדשה שלו, ובתקווה בקרוב גם שלכם 🙂
    יש משהו מגניב וכיפי בטעם מעושן, אפילו לפוסט צמחוני למהדרין. הפוסט מוסיף את הדבר המשובח הזה לשקשוקה, למשל, ונהנה מכל ביס!
    כפית-כפית וחצי של התמצית הזו בקרם ברולה נותנת מן טעם רקע עדין של עישון. הפוסט מאוווווד אהב את זה, וכל הנוכחים והבוחנים אישרו (היו לפוסט 6 טועמים חוץ ממנו, ווהו!), אם כי חלקם לא מאוד הרגישו בטעם המעושן.. ולדעת הפוסט זה טוב! כן כן, כבר יצא לפוסט לטעום קינוח שמרוב 'מעושן' קצת הרגיש כמו לאכול שוקולד ממאפרה :-/ או במילים אחרות – תמצית עשן יכולה להיות ה-BFF החדשה שלכם אם תשכילו להשתמש בה במתינות 🙂

  • שוקולד: לפוסט יש שוקולד מריר 72% ושוקולד מריר 54% בבית, כי זה מה יש (וזה טעים! 🙂 ), אז הוא אוהב לעשות מיקס של השניים כדי להגיע לשוקולד בערך באזור ה-60%. זה מה שהוא ממליץ לקינוח הזה, כי מריר יותר עלול להשתלט מאוד על שאר הטעמים העדינים.
  • אפייה באמבט מים: אז פה הפוסט רוצה לחלוק איתכם שוס, ושוב להודות למארינקא הגאונה –
    עד כה הפוסט תמיד אפה את קרמי הברולה שלו *בתוך* אמבט מים, כלומר – שיקע את כלי הקרם ברולה בתוך תבנית גדולה המלאה מים עד מחציתה. מצד אחד ככה הספרים והמתכונים תמיד אמרו לעשות, מצד שני זה תמיד היה קצת מסובך – "להשיט" את כלי הקרם בתוך התבנית מלאת המים ולוודא שיש מקום לכולם, לשמור שהקרמים לא נרטבים בשום שלב, והכי מאתגר – להוציא את הקרמים כשהם מוכנים (ולא לשפוך את המים כשמוציאים את התבנית 😛 ).
    אבל – מאריקא הלשינה לפוסט שהיא למדה שמספיק לשים תבנית מלאת מים *בתנור עצמו* על מנת לספק לקרם ברולה את האדים הנדרשים, ולא חובה לארגן לקרם שיט תענוגות כל פעם!
    אז הפעם הפוסט ניסה זאת, והוא שמח לדווח על הצלחה! 😀
    הוא הניח תבנית מלאה במים חמים על הרשת הנמוכה בתנור שלו ונתן לה להתחמם עם התנור. את הקרם ברולה הוא שם בתבנית אחרת על הרשת השניה שלו, באמצע התנור. וזה עבד! 🙂 כמובן שכדאי לשים עין על הקרם ולוודא שהוא לא רותח, אבל הפוסט בהחלט מרוצה מהפתרון הזה וממליץ לכם לנסות גם.

חתיך ומשוויץ במרקם הקרמי שלו

ובכן, מה נותר לו לפוסט מלבד לאחל לכם חג חנוכה שמח, מלא חנוכיות מאירות ומאכלים טעימים? 😀

מודעות פרסומת
8 ביולי 2014

כחומר ביד הבלוגר – קרם ברולימון

לימון מוסיף המון!
הפוסט החליט להוכיח לכם את צדקת מטבע הלשון הזו ולהשיב את עצמו מתהום הנשייה בזכות הלימון!
(*מחיאות כפיים סוערות*)

אז ככה,
הפוסט נטש אתכם לזמן לא מועט ונטש את פרויקט כחומר לזמן רב אף יותר. לפחות יש לו תירוצים ממש טובים 😛
מלבד חייו האישיים היו לו את:
"הכנתי דולסה דה בטטה ואז לא היו לי רעיונות למה לעשות עם זה" לחודש ירקות השורש

ואת "בננה היא בתו הבכירה של השטן" לחודש הבננות
ואת "אלוהים אדירים אין לי זמן" לחודש ריבת החלב. וחבל. כי ריבת חלב זה טעים אש.
אבל לחודש הלימון הוא פשוט לא היה מסוגל לסרב… בין היתר בזכות העובדה שקינוחים חמצמצים הם מהאהובים על הידוע (ע"ע חמודי פאי…) ומה הפוסט לא יעשה בשבילו? 🙂

הפעם הפוסט מודה לכמה וכמה אנשים שהביאוהו עד הלום:
לידוע (האם מעכשיו יש לכנותו "החוקי"? 😛 ) ולמארינקא, כפרעליהם, שעשו איתו סיעור מוחין והביאו אותו לרעיון שתיכף יובא לפניכם
לאורית ויוני שהיו מוכנים להשתתף בניסוי (הפוסט היה מאוד מסודר הפעם בבניית הניסוי שלו, והטועמים סיפקו אינסייטים מעניינים. יוני אוהב לימון אפילו יותר מהידוע ומהפוסט. אורית היא חובבת גדולה של קרם ברולה. אז אין ספק שהבחירה הייתה מושכלת ומושקעת)
ולמורקייק, הוגת השם.

ו... מתחילים!

אז הפוסט החליט לחלוט קליפת לימון בשמנת, להוסיף וניל (כמובן! קרם ברולה בלי וניל זה.. זה.. חילול הקודש, זה מה שזה!) ולראות לאן זה לוקח אותו…

לכאן :P

חיטוט קליל במזווה הניב עוד כמה רעיונות והפוסט פצח בניסוי!
אם יורשה לנחתום (או למָקְרִים…) להעיד על עיסתו וניסויו – הפוסט חושב שהוא השקיע במתודולגיית הניסוי שלו הפעם. שורו, הביטו וראו:

תיעוד הניסוי

בחירת מראי מקום מעניינת 🙂

לשם הניסוי הוא הכין 4 כלים אישיים של קרם ברולה: אחד עם קליפת לימון בלבד, לשני הוסיף כרבע כפית מיץ לימון, לשלישי ככפית לימונצ'לו ביתי (תודה אלעד!) ולרביעי – גם כמה טיפות של מיץ לימון וגם כפית של לימונצ'לו!
לאחר ההכנה והקירור, בשלב הברולה, הפוסט עשה ניסוי נוסף: 2 מהכלים האישיים קורמלו עם סוכר בלבד ו-2 נוספים קורמלו עם סוכר ועם מעט לימונצ'לו.

באופן מפתיע, למרות שהלימונצ'לו הרטיב את כל הסוכר ולכמה שניות גרם לפוסט לחשוב שהלך עליו – דווקא הקרמול המשולב הניב קרמל פציח יותר, מה שהביא להתלהבות בקרב הנסיינים!

מיץ הלימון פירק קצת את השמנת באפייה, מה שיצר מרקם שבור, שהזכיר לפוסט בעיקר מוס. מוס לימון, כי החמיצות הייתה מורגשת 😀
יוני התלהב מאוד וניקה את הקערית עד תום, אבל אורית אמרה שהמחסור במרקם קרמי מוריד הרבה נקודות וכמעט לא ראוי להיקרא קרם ברולה. הפוסט והידוע הסכימו. אמנם מוס לימון (אפוי!) זה נפלא, אך לא לשם כך התכנסנו כאן.
גם הלימונצ'לו לבדו שינה מעט את המרקם, אם כי הוסיף טעם מעניין.

מסקנת צוות הנסיינים הייתה כדלקמן:
הקרם שהכיל אך ורק קליפת לימון היה הכי קרמי ומפנק. מרגישים לימון בטעם, אבל בעדינות. לא מדובר בקינוח חמוץ – קליפת הלימון נותנת את הארומה הלימונית ורמז מהטעם שלו. בהחלט טייק אוף מגניב על קרם הברולה הקלאסי 🙂
הקרם שהכיל גם מעט מיץ ומעט ליקר היה מעניין מבחינת טעם. המיץ חיזק את החמיצות (מעט, כי היה מעט מיץ) והלימונצ'לו הוסיף עומק. בהחלט שווה לטעום.  מבחינת מרקם הקרם הצליח יחסית לשמר את הקרמיות הרצויה.

התיעוד ממשיך...

התיעוד ממשיך… אל חשש, המדבקות צורפו לאחר האפייה

אי לכך, הפוסט גאה להציג בפניכם את המתכון שלו, עם קצת אופציה לגיוון 🙂

 

קרם ברולימון
(או- הי, איך לא חשבתי על זה קודם?)

(כ-6-8 מנות, תלוי בגודל הכלים עמידי החום שלכם. מבוסס על מתכון של אהרוני לקרם ברולה, מהספר "ארוחות ערוכות")

חומרים:

  • 500 מ"ל שמנת מתוקה
  • קליפה מכ-1 לימון – יש לקלף עם קולפן (לא להוציא זסט) על מנת שתוכלו לסנן החוצה את הקליפות בסופו של יום..
  • 2 כפיות תמצית וניל/ חצי מקל וניל/ כמה מקלות וניל משומשים ומיובשים/ שילוב לבחירתכם (ראו הערות)
  • 6 חלמונים (הפוסט ממש ממליץ להכין מהחלבונים הנותרים פיננסייר! זה טעים ואפילו לא מסובך 🙂 )
  • 3/4 כוס סוכר
  • 6-8 כפות סוכר – לקרמול
  • 3-4 כפיות לימונצ'לו – לקרמול 🙂

אופציונאלי:

  • מעט מיץ לימון טרי
  • לימונצ'לו

לפני הוספת הלימונצ'לו...

הכנה:

מביאים לרתיחה את השמנת, קליפת הלימון והוניל. אם אתם רוצים אתם מוזמנים למעוך את קליפות הלימון ואת מקלות הוניל כנגד דופן הסיר (עם כף), למיצוי טעמים. לאחר שהגיעה לרתיחה, מורידים את השמנת מהאש ומניחים אותה להתקרר. לאחר כחצי שעה ממשיכים 🙂
מחממים תנור ל-160 מעלות (אפשר גם 150) ומניחים בו תבנית מלאה במים עד לחצי מגובהה.
מקציפים את החלמונים עם הסוכר עד לתערובת תפוחה ובהירה (הפוסט משתמש ללא חשש במיקסר), ובנתיים מחזירים את תערובת השמנת אל האש, עד שהיא מגיעה לה לסף רתיחה.
כשהשמנת חמה והחלמונים מוקצפים – מאחדים בין התערובות. השיטה האהובה על הפוסט היא להוסיף לחלמונים כמה כפות שמנת חמה ומיד לטרוף במטרפה (ידנית הפעם). כשהתערובת אחידה הוא מוסיף עוד כמה כפות וטורף שוב. כעת החלמונים כבר במצב נוזלי למדי והתחממו מהשמנת אז ניתן להוסיף את כל השמנת שנותרה, ולטרוף – כמובן. חשוב: יש לסנן את השמנת אל תוך החלמונים כדי שקליפות הלימון ומקלות הוניל יישארו בחוץ!
כשכל השמנת אוחדה עם החלמונים מוזגים את הבלילה לכלים חסיני חום.

***זה השלב להוסיף תוספות אם תרצו. אפשר גם לפני המזיגה. ראו הערות***

מכניסים את הכלים לתבנית עם המים (אפשר להוסיף קצת מים בעזרת כלי שיכול ומוכן להתמודד עם חום התנור ועם מניעת כוויות מידיכם הענוגות) ואופים כ-30-40 דקות.
מוציאים את התבנית עם הקרמים מהתנור כשהקרמים נראים יחסית יציבים. אין חובה לשזף את הקרם 🙂
מניחים על משטח יציב ועמיד לחום (על הכיריים זו אופציה לא רעה, למשל), מכסים בנייר כסף בצורה רופפת (פשוט מניחים מעל לכלים, כך שהוא מכסה את כולם, אך ללא צורך בהידוק) ומניחים להצטנן.
כשאפשר להחזיק את הכלים ביד חשופה מוציאים אותם מהמים, מנגבים את התחתית, מכסים כל כלי בחתיכת נייר כסף משלו (הפעם כן מהדקים…) ושמים במקרר לשעתיים לפחות.

כשרוצים להגיש את הקרם: מפזרים על כל כלי ככף סוכר, מוסיפים כ-1/2 כפית לימונצ'לו (לכל כלי) ומבעירים בעזרת ברנר.
הפוסט הבעיר פעמיים, כלומר – הבעיר, ראה שהסוכר מתחיל קצת להתקרמל, עבר לכלי השני – ובסוף הבעיר שוב את כל הכלים עד לצבע קרמלי מושלם.

הברנר נכנס לפעולה

נועצים כפית, נהנים מתחושת פיצוח מעטה הקרמל, וזוללים! בתאבון 🙂

 

הערות, טיפים ורעיונות:

  • תוספות:
    ניתן להוסיף לקרם, לפני האפייה, מעט מיץ לימון ומעט לימונצ'לו.
    אפשר להוסיף לכל כלי בנפרד ולערבב יפה עם כפית (ככה אפשר לעשות רק חלק מהקרמים עם תוספות…) ואפשר להוסיף לכל הבלילה ולטרוף טוב. הפוסט ממליץ על לא יותר מרבע כפית לימון (אפילו כמה טיפות בודדות) וכפית לימונצ'לו לכל כלי.  רק זכרו – זה משפיע על המרקם! 🙂
  • אפרופו מרקם קרמי ואלוהי: קרם ברולה חשוב שלא להרתיח (הפוסט מדבר בכאב על הנושא, כי שבועות ספורים לפני שהוא הכין את הברולימון לניסוי הוא הכין ברולה סטנדרטי למשפחתו האהובה, שכח את התנור על טורבו- וקיבל קינוח טעים מאוד אבל לא עם קרמיות מושלמת… ווא!). זו הסיבה שעובדים עם חום של 160 (ואפילו 150) מעלות. המים בתבנית הגדולה גם אמורים לסייע. אז אל תתפתו להעלות טמפרטורות או לשים טורבו, סתם חבל.
  • הפוסט לא חש בשום מרירות (תופעת לוואי של יותר מדי קליפת לימון), אבל מי שחושש מאוד או בעל רגישות גבוהה למרירות יכול לשים פחות מקליפה של לימון שלם, או לחילופין – לוותר על שלב צינון השמנת. כלומר- להביאה לסף רתיחה פעם אחת בלבד ומיד לצרפה לחלמונים המוקצפים.
  • מקלות וניל משומשים ומיובשים: מארינקא לימדה את הפוסט שלא זורקים לעולם מקלות וניל. שוטפים ומייבשים לאחר השימוש ואז תוקעים אותם בסוכר – ככה תמיד הסוכר שלך מריח מוניל. אם אתה חושק בסוכר-וניל חזק יותר בעל טעם חזק יותר אתה יכול לטחון מקל מיובש בסוף חייו עם סוכר ולקבל סוכר אפרפר עם טעם גנעדן. הפוסט מאוד ממושמע והוא שומר את כל מקלות הוניל המשומשים שלו. כשכבר נגמר המקום בכלי הסוכר והפוסט רצה להכין משהו ונילי אבל פושטי מכדי שיגיע לו מקל וניל שלם וטרי – הפוסט ניסה לזרוק לנוזל-העתיד-לעבור-חימום כמה מקלות וניל משומשים.
    מסתבר שהחבר'ה האלה דואגים לשמור עוד קצת כוח במותניים! אמנם עדיף לשים יותר ממקל מיובש אחד, ותמיד נחמד לחזק בקצת תמצית, אבל הפוסט מזמין אתכם לעשות שימוש חוזר גם במקלות וניל!
  • אם אין לכם ברנר- ניתן לקרמל את הסוכר גם בתנור, פשוט צריך לנסות לשמור על הקרם קר ככל שניתן.
    אפשר לתת לקרמים חופשה קצרה במקפיא ובנתיים להדליק את התנור על גריל וחום מקסימלי. כשהתנור יהיה חם ומוכן – לפזר את הסוכר והלימונצ'לו ולהכניס את הקרמים.
    חשוב לעקוב בזהירות רבה אחרי מצב הקרמל ולהוציא את הקרמים מהתנור ברגע שנוצר קרמל.
    אם אתם חוששים שהקרם התחמם ופחות אכפת לכם ממשחק הטמפרטורות – אפשר לתת לקרמים להצטנן מעט במקרר/ מקפיא אחרי הקרמול כדי שישובו לעצמם…
  • רק תזכורת, כי זה באמת חשוב – בזהירות עם מיץ הלימון, אם אתם מחליטים להוסיף ממנו 🙂
קרם ברולימון חתיך במיוחד

אומנומנום!!!

רוצים עוד??
ברור שכן! 🙂
לשאר מתכוני הלימון המגניבים והמבטיחים של משתתפי פרויקט כחומר ביד הבלוגר – לחצו כאן!

עוד תמונה אחת לקינוח

עוד תמונה אחת לקינוח… 🙂

28 ביולי 2011

ויהי בוקר, ויהי ערב.. ויהי אוכל!

בהמשכיות מתבקשת לפוסטים הקודמים, שכמו תמיד נועדו לבחון את ה-drool-resistance של המקלדת שלכם, הפוסט מביא לכם את החוויות הקולינריות האחרונות שגרמו לו לשמוח שיש לו בלוטות טעם:

לפני זמן מה יצא הפוסט לטיול פסאודו-משפחתי בצפון הרחוק (ולצערנו- הלא קריר). אי אז, בין רכבל לבין היכרות עם מגוון מגניב ביותר של ציפורים, נערכה גם ארוחה במסעדת 'פוקצ'ה בר', אי שם מעבר לאופק (ליד קריית שמונה).
מכיוון שהפוסט הוא צמחוני, הרי שהוא בעייתי, כך יטענו רוב שוכני כדור הארץ, וככל הנראה גם רוב האנשים שמכינים אוכל… מירב המסעדות נוהגות להותיר איזה שעמומון או שניים (או לחילופין, מנה טובה ומושקעת – אבל אחת ויחידה) כמנה צמחונית בתפריט, ולחשוב שבכך הן פתרו את הבעיה.
[א. יש מסעדות שטורחות להשקיע גם בצמחונים, גם כשהן משרתות את הקהל הרחב ולא רק את אוכלי הזרעונים-שלא-חוממו-מעבר-לארבעים-מעלות (*אהמ*בודהה בורגר*אהמ*). מסעדות כאלה הפוסט מעריך!
ב. למשל, אם נבחר להעמיק את הדיון בסוגייה החשובה הזו לרגע קט: פסטה עם פטריות. זה יכול להיות טעים, אבל רק אם תשקיעו בזה. זה שתכתבו בתפריט "פסטה קזרצ'י ברוטב שמנת עשירה עם פטריות כמהין, שמפניון, יער, פורצ'יני ופורטבלו" ותגרמו לצמחונים להזמין את המנה רק כדי לגלות שמדובר בפסטת ביסלי-גריל-מעוך עם זרזיף שמנת, גירודי פטרייה וניחוח-כמהין-ללא-כמהין – לא מקדם אותנו לשום מקום!]
הפוסט רגיל להתנהגות נפשעת שכזו, ולכן הוא בד"כ בודק תפריטים ומתכנן תכנונים. הפעם, כיוון שהבחירה לא הייתה בשליטתו, הוא החליט להיות ספונטני ולאלתר עם מה שיש. לאחר כמה טיולים של המלצרית החביבה אל המטבח ובחזרה (כדי לוודא אם מותר להכין מנה זו או אחרת נטולת רצח זה או אחר) זכה הפוסט לזלילה שכזו:
פוקאצ'ות שמנמנות, רכות וטעימות (התחלה טובה- את שמה המסעדה הצדיקה..)
חציל בטחינה – אחד הטובים שיצא לפוסט לטעום, לנשנש ולבלוס ללא מעצורים, למרות שנטעמו כבר לא מעט חצילים בטחינה במהלך חייו הקולינריים של הפוסט, כולל חצילי-חופש-בטחינה-אתיופית.. מסקנות מרחיקות לכת: מלח גס זה אדיר.
פסטה בשרימפס, גבינה כחולה, שמנת יין לבן ואגוזים, ללא שרימפס – נכון, גבינה כחולה זו כבר התחלה טובה כמעט לכל דבר אפשרי (הפוסט שקל לשנייה לומר "חוץ מלקינוח אולי" אבל תכלס, פירות וגבינה כחולה הם שידוך שנעשה בגנעדן ככל הנראה..), ושמנת-יין-אגוזים הם שילוש שמבטיח טובות, אבל אין ספק שכל מה שהיה לפוסט לומר, אחרי שסיים לנקות את הצלחת מכל טיפת רוטב, זה "מממממממממ…"
ובסוף, למרות שהוא היה מפוצץ ושבפעם הראשונה בחייו הציע לוותר (!!!) על קינוח, התפתה הפוסט לטעום מכמה מטעמים ומגדנות שהוגשו לשולחן בכל זאת. היו שם שטרודל תפוחים סימפטי, פנה קוטה קרמית ו-ונילית שהייתה מספיק שווה בשביל שהפוסט ייקח עוד כפית או שתיים (למרות שהוא אנטי-ג'לטין), וגולת הכותרת: קינוח מסקרפונה ופירות יער, שהיה בעצם ענן קרמי, סמיך, עשיר ומופלא של מסקרופנה שבתוכו מרחפים להם פירות יער חמצמצים, קצת פסיפלורה, וטוויל שקדים קראנצ'י אחד (המון שקדים, הרבה סוכר, לא מעט חמאה ותנור. נום :)). לפעמים שווה להגיע עד קריית שמונה!

בהזדמנות גרגרנית אחרת נטל עמו הפוסט את הידוע ולקח אותו לדאבל דייט של שמנמנים עם האחות ובעלה הכבר-לא-כל-כך-טרי במעוז קולינרי, המתקרא על שם נהר בצפון-­­מזרח-ארה"ב למרות שהוא בעצם במרחק יריקה מקניון איילון.
הארוחה התחילה בשתייה דווקא, כי האחות המליצה על הלימונדה. מסתבר שיש אנשים שחושבים שניתן לחדש לשתייני הלימונדה (ולא, לא ע"י הוספת צבע ורוד לחגיגה), כי הלימונדה המופלאה ביותר שטעם הפוסט מימיו הייתה באותו ערב, והיא הכילה גם וניל וג'ינג'ר!!!
אחרי הלימונדה הגיעו גם קוקטיילים מגניבים, כי מה טוב יותר מקצת אלכוהול שיעזור לך להתמודד עם כמה שהכל כלכך טעים? 😉
לסיפתח הוזמן לחם. הוא היה טעים. כ"כ טעים, עד שרק כשנשארו ממנו 2 חתיכות קטנות הגיעה הרביעייה למסקנה שחבל מאוד שלא נשאר קצת יותר ממנו, כדי לספוג את הרוטב המופלא של המנה הראשונה.. והיא, חברים, כבודה במקומה מונח. מחבת ובה פטריות עסיסיות ועלי תרד, ששחו להם ברוטב אלוהי. האמת? הרוטב היה כ"כ טעים גם לשוכני השולחן הקרניבורים, עד שהועלה החשד שהוא מכיל מרכיבים שיגרמו לפוסט לשקול להמיר את דתו הצמחונית למשהו שמאשר את הרוטב הזה, אבל! הפלא ופלא, זהו רוטב צמחוני לחלוטין וגאוני בכל רמ"ח איבריו (האם גם לרטבים יש רמ"ח איברים??)
אחרי כל זה, בזמן שהצד הגברי של השולחן זלל סטייקים גדולי מימדים ויקרי כיס, חלקו הפוסט והאחות ניוקי ממולאים ריקוטה. א. ניוקי זה אחלה. ב. ניוקי ממולאים ריקוטה זה אחלה בחלה. ג. ניוקי ממולאים ריקוטה ברוטב של שמנת, דלעת וגרעיני דלעת (לקראנץ'!) זה נום!!!
וקינוחים.. הו וודאי שהיו קינוחים!! כשהפוסט והאחות תחת קורת גג אחת, שנייה לפני שהיקום collapses into itself – יש קינוח!! 🙂 אז היה קרם ברולה, מאסט בכל ארוחה של הצד הזה של המשפחה.. הוא היה מעולה לחלוטין. אין לפוסט מספיק סופרלטיבים כבר, כי באמת היה לו טעים לאורך כל הארוחה, אבל בתור מי שהתנסה כבר בהכנת קרם ברולה בימי חלדו, במגוון כלים וכמויות, ואפילו מחזיק ברשותו ברנר חגיגי לשריפת הסוכר (כן כן, עד כדי כך מגניב הוא הפוסט!) – זה היה קרמי, עשיר וט-ע-י-ם בטירוף! ולא שינתה לו עובדת הפלצנות (הוא נקרא "קרם ברולה חופשי" ולא כי הוא מוכן מביצי חופש, אלא כי הוא לא מעוצב בכלי קיבול, כמו בדרך כלל) שאפפה אותו.. במקביל אליו הגיע קינוח ליים קפוא, שאמנם המתין קצת בצד עד שהכפיות התפנו מהברולה, אבל הגיע על עוגיית שוקולד ששטה לה במרק תותים. קודם כל, זה המקום לציין לטובה את הידוע, שביקש, ואת המלצרית וצוות המטבח, שנענו לבקשה להוסיף כמה דובדבנים למנה, כי הפוסט אוההההההההההב דובדבנים!!!
[למורה של הפוסט לתיאטרון מכיתה י': אם אתה קורא את זה, הפוסט מאוד מקווה שהוא הצליח להעביר את הרגש שלו במילה "אוהב". אחרי שבמשך שנה שלמה ניסית להדגים לנו שיש "אני אוהב אותך" אוהב ו"אני אוהב אותך" כועס, הפוסט מקווה שהוא הצליח להפנים את זה מספיק על מנת שיוכל להביע אהבה כנה ואמיתית – לדובדבנים לפחות – גם בכתיבה].
אבל מעבר לדובדבנים, שהיו קוריוז נחמד ביותר, המנה הזו הייתה שילוב מוצלח ביותר של שוקולד מתוק-מריר עם חמיצות של פרי.
נרשמה באסה אחת בארוחה הזו. אחרי שני הקינוחים האלה הוחלט שלארבעה אנשים שנהנו כ"כ לא מספיקים שני קינוחים בלבד (ש-מ-נ-מ-נ-י-ם אינדיד) וששווה להשקיע בעוד אחד. פה הגיעה החלטה אסטרטגית מצערת למדי, שהתגלמה בדמותו של פאדג' שוקולד. לכאורה ועל נייר התפריט זה נשמע כמו קינוח שוקולדי ומושחת. בפועל התברר כי מדובר במדבר סהרה יבשושי ומר. לא מריר, מר. מקור לנחמה התגלה באגוזים המקורמלים שפוזרו בצלחת ונאכלו כולם עד אחד, ובקצפת והגלידה שהגיעו כליווי ולוקקו עד תום, בעוד חצי מדבר נשאר מיותם בצלחת. הפוסט רואה לנכון לציין שהוא אוהב שוקולד מריר, ואף נמנה על חבורת הפסיכים שחושבת שלאכול שוקולד מריר עם 85% מוצקי קקאו (ו-90% מרירות) זה אושר גדול ובילוי לגיטימי, ולא טירוף חולני. אבל בכל זאת מה שהיה שם בצלחת לא ראוי להתקרא פאדג' ולא ראוי לקנח ארוחות שוות במיוחד..

ולקינוח, וכדי שלא תישארו עם טעם מר בפה (סטיגידיש!) – הידוע גילה לפוסט מקום קטן, קצת פלצני אבל טעים בטירוף. הקונספט הוא מנות קטנטנות ולא יקרות מדי (מוכר וידוע, כמובן. זה בעצם טאפאס מגניבים), שיוכלו לתת לך ארוחת טעימות מגוונת ומפתיעה בלי לקרוע לך את הכיס בדרך לשדוד את הכלייה שלך. בפעם הראשונה שביקרו שם הם זכו לחוות את הפלא של "גבינות מסריחות הן המכסה לסיר שקורא לעצמו פירות" (אירוע שכפי שיכולתם להבחין כבר, בוודאי – השפיע על הפוסט). הפעם הם החליטו, למרות שבלוטות הטעם של הפוסט דרשו את שלהן וארגנו מחאה כמעט בסדר הגודל של מחאת האוהלים, לטעום דברים חדשים. היה שם קרפצ'יו סלק מגניב למדי – פרוסות דקיקות וסגולות לחלוטין של סלק, פסים ירקרקים של רוטב פטרוזילה (צריך לאהוב פטרוזיליה בשביל זה, אבל האפקט של הצבעים היה גאוני) וקצת גבינת עיזים להרגעת בלוטות הטעם המוחות. אחר כך הגיעו להם פלפלים קלויים  שלוו בגבינת עיזים מטוגנת. (כן – הפוסט אוהב גבינות :)). ולקינוח בחרו הפוסט והידוע בשוקולד. ולא סתם שוקולד – מוס שוקולד חם, שהתגלה כמעדן שוקולדי ומושחת. אכן בטמפרטורה חמימה ויותר נוזלי ממוס-אוורירי, אבל טעים ודקדנטי.  בנוסף הם קיבלו גם מיני צ'ורוס ברוטב קרמל לנשנוש, כנראה כי היין שלהם בושש לבוא. אמנם הפוסט גילה שהיחס שלו לצ'ורוס זהה למדי ליחס שלו לסופגניות (אויש, שמן), אבל מכיוון שעד כה הוא לא טעם את המאכל המגיע מארץ אבותיו (הוא רבע ארגנטינאי!!! באמת!! לכן הוא יודע להכין אלפחורס ;)) הוא התייחס לאירוע כהזדמנות פז וניקה את קערית רוטב הקרמל עד שהבהיקה..