אתגר מארינקא – שנה חדשה, אתגר חדש, שתי פנים

שנת 2018 התחילה ואיתה החליטה מארינקא לאתגר את הפוסט במשימה מסתורית ורבת רבדים (הפוסט רצה לכתוב "רבת פנים" אבל התאפק 😉 ):
המארינקא הכריזה באזני הפוסט כי חודש ינואר נקרא על שם האל יאנוס, אל עם שתי פנים וכמה וכמה פירושים – והאחד מהם הוא לכבוד תחילת השנה – פנים שמביטות לעבר, לשנה שהסתיימה, ופנים שמביטות קדימה אל השנה החדשה (והיא צודקת, כמובן. היא חכמה 🙂 ).
מה המשמעות של זה לקינוחים? ובכן – פה נכנסו המסתוריות והרבדים למשחק – הפוסט היה צריך להחליט מה המשמעות עבורו ואיזה קינוח הוא היה רוצה ליצור בהשראת יאנוס (כפרעליו) והשנה החדשה.

יאנוס, באדיבות וויקיפדיה

למען האמת, למרות כמה דיונים עם המארינקא ואף עם הידוע. הפוסט קצת התקשה למצוא את הקינוח שידליק אותו וגם יענה על האתגר, ובעוונותיו הוא פשוט גיגל "שתי פנים" :-O
החיפוש הזה הביא את הפוסט לשיר של ברי סחרוף שהוא לא זכר, אבל משום מה מילותיו דווקא הדליקו את הנורה במוחו, כי אם ברי "יכול מתוק ויכול מלוח" הפוסט יכול לבדוק מה קורה כשמשלבים גבינה כחולה ושוקולד! 😀 

כן, כן, מדובר בשילוב שהפוסט כבר שמע עליו כמה וכמה פעמים, אבל עוד לא ניסה באמת (והוא ניסה שילובי פטריות ושוקולד, באדיבות מאיר אדוני!). ומה הפוסט עושה כשהוא רוצה לבדוק שילובים שעוד לא התנסה בהם? נכון! פונה לשף ווטסון, חברו ומכרו משכבר הימים!
ובכן, שף ווטסון שמח לבשר לפוסט שהוא יכול לשלב אגוזי לוז עם הגבינה הכחולה והשוקולד המריר, וכן נבחרו שלוש ה"שכבות" של הקינוח – בצק פריך אגוזי לוז, שכבת מוס או קרם של גבינה כחולה ושכבת שוקולד. בעודו חושב מה יכול ליצור קשר בין שכבת הגבינה ושכבת השוקולד בדק הפוסט מה אומר ווטסון על קצת דבש – וראה כי טוב! 🙂
והפעם תורו של הפוסט לשמור לבשר שאחרי סבב טעימות ראשון ציינו כמה טועמים שפטל היה יכול להשתלב להם טוב עם הטארט – וגם את זה אימת הפוסט מול ווטסון וראה כי טוב!

שף ווטסון נחלץ לעזרת חבר

אז שניה לפני שמתחילים קחו בחשבון שעם הקינוח מגיעה מילת אזהרה – הקינוח מתאים לאנשים שא. אוהבים גבינה כחולה וב. מוכנים להתנסות בקינוח קצת שונה 🙂 (הו וול, כמה מילות אזהרה 😉 ).
אבל –
לאחר כמה וכמה ניסויים, שני סיבובי טעימות ושישה טועמים (חוץ ממנו עצמו), הפוסט שמח מאוד להציג לכם את אחד הקינוחים המיוחדים שיצאו ממטבחו!

טארט גבינה כחולה ושוקולד מריר (וריבת פטל!) במלוא הדרו. צלחת שועל באדיבות הטועמים החביבים

שתי פנים ליאנוס
טארט גבינה כחולה ושוקולד מריר

(הפוסט עשה ניסויים שונים ומשונים וחילק כמויות, אבל הוא מעריך שזה יספיק לכ-6 טארטים אישיים או טארט 24 אחד)

חומרים:

לבצק:

• 50 גרם אגוזי לוז (לא קלויים)
• 50 גרם אבקת סוכר
• 100 גרם קמח 
• 100 גרם חמאה קרה, חתוכה לקוביות
• 1 כף פרנג'ליקו (לא חובה)
• 1 חלמון

למוס גבינה כחולה:

• 200 גרם מסקרפונה
• 50-75 גרם גבינה כחולה בטמפרטורת החדר
• 1 כף דבש (הפוסט בדק וזה בערך 20 גרם אם אתם כבר עם הקערה על המשקל 😉 ) 
• 250 מ"ל שמנת מתוקה (מיכל אחד)

לגנאש שוקולד מריר ודבש:

• 150 גרם שמנת מתוקה
• 2 כפות דבש (שזה כ-40 גרם!)
• 150 גרם שוקולד מריר איכותי (לכו על 60% מוצקי קקאו ומעלה), קצוץ

להרכבה:

• מעט ריבת פטל – לא חובה, אבל מוסיף!

הכנה:

נתחיל מהבצק, כי הוא קצת מפונקי:
טוחנים יחד במעבד מזון את אגוזי הלוז עם אבקת הסוכר עד שהאגוזים טחונים דק יחסית (אבקת הסוכר שומרת עליהם שלא ייהפכו לממרח כי היא עוזרת בספיגת השומן שהם מוציאים). מוסיפים את הקמח וטוחנים עוד קצת (לפוסט יצא בסופו של דבר בצק עם פירורים דקים של אגוזים וגם עם קצת חתיכות קטנות של אגוזים מדי פעם – זה קראנץ' נחמד ומבורך, אז אל תילחצו אם האגוזים משחקים אותה קשים להטחנה).
מוסיפים את קוביות החמאה והפרנג'ליקו ומעבדים בפולסים עד לפירורים גדולים, מוסיפים את החלמון ומעבדים עד לגושי בצק.
שופכים את תערובת פירורי הבצק על ניילון נצמד (הכי נוח), מעבדים קצת עם הידיים ליצירת גוש בצק אחיד, משטחים לדיסקית עבה, עוטפים טוב טוב בניילון הנצמד ושולחים את הבצק לשנ"צ של שעה לפחות במקרר.

סניק-פיק לקלתיות האפויות והזהובות!

נעבור לקרם הגבינה, כי גם היא צריכה קצת פינפונים ומנוחות:
טורפים מעט את המסקרפונה על מנת שתתרכך – אפשר בעזרת מזלג, מטרפה (חזקה, מסקרפונה היא יציבה 🙂 ) או מיקסר חמוד. מפוררים את הגבינה הכחולה ומערבבים עם המסקרפונה, ואז מוסיפים את הדבש ומערבבים. 
את תערובת הגבינה הכחולה טוחנים בבלנדר מוט למרקם חלק ככל שניתן – אם יישארו גושי גבינה קטנים זה לא נורא, אבל קרם חלק ואחיד ייתן לנו גם טארט אחיד בטעמיו. 
את קרם הגבינה שולחים למקרר עד לשלב ההרכבה. (תיכף נצרף אליו את השמנת, אל דאגה)

ומה עם גנאש השוקולד? 
הפוסט הפעם בחר בשיטת הבאן-מרי והיה מאוד מרוצה ממנה: 
שמים את השמנת המתוקה והדבש בקערה חסינה לחום. את הקערה מניחים על סיר ובו מים רותחים – על אש בינונית-נמוכה, שתשמור לנו על המים רותחים בעדינות. כשהדבש נמס בשמנת מוסיפים את השוקולד ומערבבים בעדינות בעזרת מרית עד שהגנאש אחיד ומבריק.
מסירים מהאש ונותנים לגנאש להצטנן עד לטמפרטורת החדר בזמן שאופים ומרכיבים את הטארט.  

קיפולים וערבובים (מימין- מוס שוקולד שנפל בעריכה, גנאש שוקולד מפנק ומוס גבינה כחולה מפתיע)

ועכשיו – לאפייה ולהרכבה!
מוציאים את הבצק מהמקרר ומהניילון, אם צריך נותנים לו לישה קצרצרה לאיחוד סופי, ומרדדים אותו על משטח מקומח.
***
כיוון שהפוסט כבר התוודה בפניכם שהוא צפה בתוכנית הקינוחים האוסטרלית הפסיכוטית זומבו, הוא גם יכול לספר לכם שהוא למד מהם לרדד את בצקיו הפריכים דק ככל שניתן – לא עד שהבצק נהיה שקוף, אבל ממש רגע לפני כן – והוא שמח לבשר לכם שעם רידוד דק ומוקפד יצאו לו 7 טארטים אישיים ורק אחד מהם סירב להיפרד יפה מהתבנית שלו (וגם זה רק בנקודה אחת ספציפית!), אז – האמינו בעצמכם ורדדו דק 🙂
***
מניחים את הבצק המרודד בתבנית/ תבניות שלכם, דוקרים את הבצק מעט עם מזלג ושמים את התבניות במקרר לחצי שעה. בנתיים מחממים את התנור ל-180 מעלות.
כשהתנור חם והבצק קר מוציאים את התבנית מהמקרר, מורחים את הבצק במעט חלבון (שנשאר לנו במילא מהבצק עצמו – יי!) ושולחים את הטארט שלכם לאפיה! 
לתבניות אישיות הספיקו לפוסט כ-15 דקות עד להזהבה יפה.
הפוסט ממליץ לשים לב כבר מ-10 דקות לתבניות אישיות, וגם לקחת בחשבון שתבנית 24 בטח תיקח קצת יותר זמן עד להזהבה.
מוציאים את הקלתיות מהתנור ונותנים להם להתקרר עד לטמפרטורת החדר.

בזמן שהקלתיות מתקררות להן, מקציפים מיכל שמנת מתוקה אחד עד לקצפת יציבה. מוסיפים מעט מהקצפת לתערובת הגבינה הכחולה ומקפלים – זה עוזר להפוך את התערובת לקלילה יותר ומקל על המשך הקיפולים. מוסיפים את שאר הקצפת (בפעמיים, עדיף), ומקפלים בעדינות עד למוס גבינה כחולה אחיד ואוורירי!

על הקלתית הצוננת מורחים שכבה דקיקה של ריבת פטל (כאמור- לא חובה, אבל מוסיף!).

קלתית, ריבת פטל ושני צבעים שאמורים להתחכם ולהתייחס לשתי הפנים של הקינוח הזה

על הריבה מורחים בעדינות שכבה לא עבה של מוס הגבינה (ומשתדלים לכסות את כל הריבה).  

מוס גבינה כחולה מצטרף לחגיגה

על מוס הגבינה שופכים גנאש שוקולד לציפוי אחיד ומחליקים את פני הטארט לגימור יפה 🙂

ו… גנאש השוקולד מצטרף כדי להסתיר את מוס הגבינה (הגימור היפה עוד בדרך)

את הטארט המוכן שומרים במקרר עד להגשה.
ומה עכשיו? זוללים ונהנים! 🙂

הערות, טיפים ורעיונות:

• ניסויים ומסקנות:
  אז נתחיל במסקנה החשובה מכולם – הפוסט וגם חלק מטועמיו אהבו מאווווד את הקינוח, ואף הגיעו למסקנה שהקינוח נטעם קצת כמו עוגת גבינה ושוקולד חמצמצה ועשירה, ומדי פעם מורגש טעם ייחודי של הגבינה הכחולה שמשתלב עם השוקולד, הריבה והדבש. עם זאת, היו טועמים ששילוב הגבינה הכחולה בטארט היה להם מוזר. אם אתם מוכנים להעיז ולהתנסות – הפוסט ממליץ ביותר! 🙂
  באשר לניסויים:
  לסיבוב הטעימות הראשון הכין הפוסט שני סוגי טארט – אחד ובו מוס גבינה כחולה וגנאש שוקולד (להלן – הגרסה המנצחת), וטארט שני ובו קרם גבינה כחולה ומוס שוקולד (או בעצם – לקפל את הקצפת לתוך הגנאש במקום לתוך קרם הגבינה 😉 ).
  
  

  שלב הניסויים- לב עם קרם גבינה ומוס שוקולד, עיגול של מוס גבינה מסתתר מתחת לגנאש מפנק

  
  כל טועמי הסיבוב הראשון הסכימו שעדיף ששכבת הגבינה תהיה עדינה יותר (להלן – מוס), ושכבת השוקולד מרוכזת יותר, וכך הגיע הפוסט לגרסה המנצחת. בנוסף, אלה הם הטועמים שהעלו שפטל טרי היה יכול להשתלב להם מצוין עם הטארט, ובאין פטל טרי הפוסט פנה להוספת שכבת ריבת הפטל – שזכתה להצלחה בסיבוב הטעימות השני בקרב טועמים חדשים (וגם הפוסט מאוד אהב את שילובה).
  

• גבינה כחולה, שני דברים חשובים לגביה:
  סוג הגבינה: הפוסט בחר בגבינה כחולה שתוארה בכעלת טעמים קרמיים ואגוזיים ונדמתה לו עדינה יחסית, והעדיף לא לקחת גבינה חזקה מאוד. מדובר בגבינה ספציפית לסופר האמריקאי שלו ועל כן לא יוכל לתת לכם את שמה, אבל חפשו גבינה כחולה עדינה, כאמור (נגיד, אם גורגונזולה – אז דולצ'ה ולא השניה הפסיכית 🙂 ).
  כמות: הפוסט שם בקינוח שלו 85 גרם גבינה כחולה. חובבי גבינות ידועים (כולל הפוסט) נהנו מהקינוח מאוד, אבל היו טועמים – כולל הידוע, שהוא חובב גבינות לא קטן כל עוד הן לא מסריחות מדי – שנרתעו קצת גם בסופם של כל הניסויים. אי לכך הפוסט ממליץ לשים 50-75 גרם גבינה. אולי שווה להתחיל ב-50 ולטעום אחרי טחינת קרם הגבינה בבלנדר מוט – תמיד תוכלו להוסיף עוד קצת אם אתם חובבי גבינות (וכנראה שאתם אכן כן, אם החלטתם להכין טארט שוקולד וגבינה כחולה 🙂 ). הפוסט ממליץ לטעום כמו שצריך את קרם הגבינה, כי אם המרקם שלו לא לגמרי אחיד ייתכן שבביס הראשון תחשבו שאתם לא מרגישים גבינה כחולה בכלל ובביס השני תגלו שהיא מורגשת מאוד :D. עוד משהו שתוכלו לעשות זה להוסיף עוד קצת מסקרפונה (במילא יש לכם 250 גרם במיכל, לא?), כי היא מאוד עשירה ומעדנת את הטעם של הקרם. 
• גנאש שוקולד: זו הערה בלי קשר למתכון הנוכחי – מכיוון שהפוסט התנסה בהפיכת הגנאש הזה למוס (פשוט קפלו לתוך הגנאש קצפת ממיכל שמנת מתוקה ושלחו למקרר להתמצקות קלה) – הוא ממליץ על זה ביותר!
  טעם הדבש הורגש כשהמוס נזלל לבדו והמרקם היה אוורירי אך כמעט מוצק, מן מוס לעיס וכיפי בלי ביצים בכלל!
• הבצק: בעקרון הבצק מבוסס על הבצק פריך 123 שהפוסט מחבב עד מאוד וכבר קראתם עליו רבות. במקום 150 גרם קמח הוא החליט לשים 100 גרם קמח ו-50 גרם אגוזי לוז. מכיוון שלא היו לו אגוזי לוז טחונים מראש הבצק היה טיפטיפה טריקי לעבודה, אבל שומדבר שמשטח מקומח, נחישות וחצי שעה במקרר לפני האפיה לא פתרו לחלוטין 🙂 אם יש לכם אגוזי לוז טחונים מראש ("קמח אגוזי לוז" – היש דבר כזה?) – לכו על זה, ואז לא תצטרכו לטחון את האגוזים, אבקת הסוכר והקמח בשלבים במעבד המזון 🙂 

עוד תמונת חיתוך חתיכית, אמנם בלי פטל אבל עם יופי

🙂 שנה חדשה טובה ומוצלחת שתהיה! 🙂

כחומר ביד הבלוגר – פסטה לקינוח לכבוד האחד באפריל!

הפוסט לא הכין לכם מתכון בכלל!
סתאאאאאאם, אחד באפריל 😉

כבר שנים שהפוסט בלונדיני לא באמת מנסה למתוח את חבריו באחד באפריל,
וכבר שנים (אותן שנים כנראה…) שהוא נהיה קצת חשדניסט כלפי חדשות מרעישות במיוחד שמגיעות דווקא בתחילתו של חודש אביבי זה (נישואים פתאומיים, פרידות לא הגיוניות (סטטוסים בפייסבוק זה קל), ושאר אירועי-חיים מאותגרי תזמון), ובו זמנית עוקב אחרי ה"מתיחות" הצפויות והמשעשעות של גוגל ושאר חבריהם.
תכלס – האחד באפריל בדרך כלל היה עבור הפוסט יותר פוטנציאל לשעשוע מאשר התעסקות ישירה.

אבל – הנה הגיע פרויקט כחומר ביד הבלוגר והחליט לגרום לפוסט להשתעשע קצת יותר ברצינות השנה 🙂

האתגר החודש היה ליצור משהו מתחום הקונדיטוריה או האפיה עם פסטה!
היו בלוגרים שפירשו את האתגר לכיוון יצירת מנות המתחפשות לפסטה, והיו מי שהעדיפו לעבוד עם פסטה ליצירת מנות חדשות… והפוסט, מרוצה מאוד מהעובדה שלאחרונה קיבל מכונת פסטה כמתנת יומולדת מפנקת במיוחד –
החליט ליצור את הפסטה שלו בעצמו ולעשות ממנה קינוח שמתחפש למנת פסטה סטנדרטית! 😀

הרעיון הראשון שעלה לפוסט במוחו (הדי קודח, בואו נהיה כנים לרגע) היה לזניה:
במקום רוטב בשמל – קרם פטיסייר צחור
במקום רוטב עגבניות – ריבת פירות יער חמצמצה
ובמקום עלי פסטה סטנדרטיים – פסטת קקאו שתוסיף קצת מרירות ותשלים טעמים.

מי חתיך?

דיון מרתק עם יקירת המדור (הי מארינקא) הביא לגילוי מרגש שלגיברת יקירת יש פנטזיה על רביולי חמאת בוטנים ממולאים בטראפל שוקולד מריר. מה עשה הפוסט? ניסה גם את זה 😀

הו שלום לכם!

התוצאות הצדיקו להעניק לכם את המתכון ללזניה במלואו, אבל הפוסט, כמו הפוסט, יספק לכם גם מידע רלוונטי על הרביולי, במסגרת מסורת מתכוני הבונוס 🙂

לזניה לקינוח לכבוד האחד באפריל

(תכלס תלוי בכם :))

חומרים:

לפטיסייר: (כמות זו של פטיסייר תוכל להספיק לכ-4 מנות אישיות של לזניה, 5 אם אתם יעילים בחלוקת משאבים)

• 2 חלמונים
• 25 גרם קורנפלור
• 60 גרם סוכר
• 250 מ"ל חלב
• 1/2 מקל וניל

לריבה:

• פה אתם יכולים להשתמש בריבה מוכנה שאתם אוהבים (עדיפות לריבה אדומה – אם אתם הולכים על עניין התאמת הצבעים), יודעים שהיא איכותית (ניתן להרגיש את הפרי) ומבחינים בחמצמצות בטעמה – שימוש בריבה מאוד מתוקה יניב מנה מאווווווד מתוקה
• אם אתם רוצים להכין ריבה בעצמכם, הפוסט יכול לספר שהוא הכין ריבה מהירה מתותים ופטל שהתקרבו לסוף חייהם:
  הוא השתמש בסוכר במשקל חצי ממשקל הפירות (למשל- 400 גרם סוכר על 800 גרם פרי), הוסיף מעט מקלות וניל יבשים שיוסיפו טעם, מיץ מליים אחד קטן ומעט ג'ינג'ר מגורר. את כל העסק הוא בישל על להבה גבוהה יחסית – כדי להשיג הסמכה מהירה ולשמר כמה שאפשר את טעמי הפרי – עד להסמכה, ואז העביר לצנצנות מעוקרות.

לבצק הפסטה: (הכמות לבצק פה היא הכמות המינימלית האפשרית לבצק פסטה. הפוסט מאמין שמכמות כזו יוצאות כ-4 מנות אישיות, אולי חמש – חושו חופשי להכפיל כאוות רצונכם ולהתאים כמויות פטיסייר)

• 80 גרם קמח
• 20 גרם קקאו
• 1 ביצה, טרופה

הכנה:

בהנחה שהריבה שלנו כבר מוכנה, בין אם היא קנויה או ביתית (ומוכנה מבעוד מועד) – מתחילים בהכנת קרם הפטיסייר: בקערה חסינת חום טורפים יחד חלמונים, קורנפלור וסוכר. בנתיים מביאים את החלב והוניל לסף רתיחה בסיר (טיפ: אם תערובת החלמונים מסרבת להתערבב ולהתאחד חושו חופשי להוסיף כף-שתיים מהשמנת לפני החימום – זה יעזור "לשחרר" את החלמונים ויקל על הטריפה – ולא יפגע בענייני איזון טמפרטורות).
כשהחלב כמעט רותח מוסיפים ממנו מעט, כמה כפות בכל פעם, לתערובת החלבונים וטורפים במהירות. כשמתאחד מוסיפים עוד כמה כפות, כך עד שכשליש מהחלב מעורבב עם החלמונים.
שופכים את תערובת החלמונים אל הסיר עם שאר החלב ומחזירים אל האש תוך טריפה מתמדת, עד שהפטיסייר מסמיך.
את הפטיסייר המוכן מצננים לטמפרטורת החדר (וטורפים אותו מעט כל כמה דקות – על מנת למנוע היווצרות קרום). כשהקרם צונן מעבירים אותו לקופסה אטומה ולשעה לפחות למקרר.

לפני בניית המנה טורפים מעט את הפטיסייר הקר כדי להחזיר לו את מרקמו ומעבירים לשקית זילוף עם צנטר לבחירתכם (הפוסט בחר בצנטר משונן).

בצק קקאו מהמם במכונת פסטה שווה

להכנת בצק הפסטה שוקלים קמח וקקאו לקערה נוחה ללישה ומערבבים את השניים יחד לתערובת אחידה יחסית.
יוצרים גומה קטנה בתערובת הקמח ושופכים אליה את הביצה. לשים עד לבצק אחיד.
פה זה הזמן לומר שבצק פסטה אמורים ללוש כך שכל פעם מוסיפים מעט מהקמח אל הביצה ולשים, מוסיפים ולשים – עד שכל הקמח נטמע. בכמות כזו קטנה של בצק זה קצת מצחיק לנסות לעשות את זה, אבל זה עובד 🙂
כשהבצק מוכן עוטפים אותו בניילון נצמד ונותנים לו לנוח בטמפרטורת החדר כחצי שעה.

מי מוכן להתבשל ברותחין?

אחרי שהבצק נח לו בנוחות אפשר לשים סיר מים על האש ולהביא לרתיחה, ובנתיים לרדד עד אין קץ:

אם יש לכם מכונת פסטה זו ההזדמנות לשלוף אותה 🙂
הפוסט חייב להודות שהבצק הפתיע בקלות העבודה איתו כי הוא לא דרש הרבה מאוד קימוח וכמעט שלא נדבק למכונה. זה בצק שיצא יותר יבש ממה שהפוסט מכיר מבצק הפסטה הסטנדרטי שלו (אולי בגלל הקקאו), אבל דווקא בעת הרידוד הוא היה מאוד נוח ומתחשב. 
בקיצור: עם מכונה מעבירים את הבצק כמה פעמים על רמה 0 (מעבירים, מקפלים ומעבירים שוב). כך משיגים את האלסטיות של הבצק ומקלים על התהליך. אח"כ מעלים בהדרגה את הרמה עד שמגיעים לעובי הרצוי. עבור הלזניה הפוסט הגיע לרמה 6, שהניבה בצק דק למדי שלא משתלט על הקינוח, אבל עדיין מורגש בביס. מי שמעדיף לזניה פחות "צ'ואית" יכול להגיע לרמה 7 או 9 – רק תיזהרו מהידבקויות!
אם אין מכונת פסטה יש לרדד את הבצק דק ככל שניתן.
מהבצק המרודד קורצים עיגולים או מלבנים (אם חושקים במנות אישיות). ניתן גם להכין דפי לזניה מלבניים גדולים יותר ולסדר את הקינוח בתבנית מרכזית, אבל הפוסט חושב שזה יותר קינוח של מנות אישיות.

שחייה צורנית בסיר מבעבע

את העיגולים/ מלבנים מבשלים במים רותחים (לא להתבלבל ולהוסיף מלח למי הבישול!) כ-7-10 דקות, מוציאים מהמים ומניחים על צלחת על מנת שיצטננו ויתייבשו קצת.

לבניית הקינוח מסדרים שכבות של עלי לזניה מבושלים וצוננים, זילופי פטיסייר יפים וריבה לפי הסדר המועדף עליכם לבניית לזניה 😀
בתאבון ובהצלחה 😉

קלוז-אפ חגיגי

 

הערות, טיפים ורעיונות:

• אז… כן – מדובר במתכון הרפתקני משהו 😉 אבל לא מאוד מסובך.
  בתכלס הפוסט היה מרוצה מהתוצאה ומעניק לקינוח את התואר "משעשע וטעים!" 
  
• חושו חופשי לשחק עם הכמויות ועם גיוונים – לפי טעמכם ומוחכם הקודח!
  מה שכן- הפוסט ממליץ לשמור על איזון טעמים – הקקאו מוסיף מרירות ועומק והריבה מוסיפה רקע חמצמץ – ובלעדיהם זה לא היה מספיק מעניין 🙂

אומנומנום!

ואם אתם עדיין מעוניינים ברביולי חמאת בוטנים במילוי טראפל, להלן מסקנותיו של הפוסט ומתכון בונוס:

הפוסט רצה במקור להכין בצק פסטה שבו חמאת הבוטנים *תחליף* את הביצה, אבל זה לא ממש הצליח לו. 
בצק שהוא הכין עם חמאת בוטנים בנוסף לביצה יצא עמיד ואפקטיבי, אם כי משום מה קצת יבש ולא הכי קל לעבודה.
עם זאת, הבצק התנהג יפה מאוד בבישול, ואם תדאגו להדביק את קצוות הרביולי כמו שצריך ולשמור על שלמותו של הבצק (בלי סדקים ושברים) – תוכלו לקבל כיסון חמוד עם טעם חמאת-בוטנימי עדין ומילוי של שוקולד נוזלי ועמוק! 🙂

רביולי חמאת בוטנים ושוקולד – הוראות הכנה

• לטראפלס: לתוך 80 גרם שמנת מתוקה חמה ממיסים 160-170 גרם שוקולד מריר (הפוסט השתמש בשוקולד 72%). מקררים את התערובת לחצי שעה במקרר ואז ניתן לעצב כדורי טראפל בעזרת כף גלידה קפיצית – התערובת עדיין נוזלית אבל סמיכה יחסית, וזה מקל מאוד על העניינים 🙂
  את כדורי הטראפל מקפיאים עד להכנת הרביולי – כדי שיהיו קרים ככל שניתן לפני הבישול.
• לבצק: הפוסט ערבב בעזרת קצות האצבעות 3 כפות חמאת בוטנים לתוך 100 גרם קמח. לתערובת הפירורית שהתקבלה הוא הוסיף ביצה ולש עד לבצק אחיד-אך-מעט-מתפורר, ונתן לבצק לנוח לכחצי שעה.

• ליצירת הרביולי: מרדדים את הבצק במכשיר פסטה (לדרגה 6), או בעזרת מערוך ליריעה דקה מאוד. קורצים עיגולים בעזרת קורצן/ חותכן/ כוס.
  באמצע כל עיגול מניחים טראפל קפוא. אם כף הגלידה שלכם מייצרת כדורי טראפל גדולים מדי – אל תהססו לחתוך אותם בעזרת סכין. זה מאוד קל כשהכדורים קפואים!
  מרטיבים בעזרת מעט מים את כל ההיקף של עיגול ומדביקים את הקצוות זה לזה (לצורת חצי עיגול). 
  מוודאים שההדבקה אטומה וחזקה.
  מבשלים את הרביולי במים רותחים כ-7-10 דקות, מוציאים ומייבשים מעט – וזוללים!
  ניתן לקשט בדובדבן אמרה ומעט סירופ – זו תוספת מאוד נחמדה לטעם 🙂 🙂 הפוסט בטוח שגם תותים טריים יתקבלו פה בברכה 🙂

מי רוצה ביס?

 

מעוניינים בעוד מתכוני פסטה מגניבים לאללה? 😀

בברכת "מי שאשכרה מכין – חובה עליו לשתף" 🙂 🙂

כחומר ביד הבלוגר – טארט מרווה מרענן

ט"ו בשבט מתקרב אלינו בצעדי ענק, ופרויקט כחומר החליט ללבוש ירוק חגיגי במיוחד: עשבי תיבול!

וכמובן, שוב נתקל הפוסט בסאגת ההתחבטויות הקבועה שלו:
*זה* נדוש מדי לדעתו (נענע/ מנתה)
*זה* הוא כבר ניסה וגם ככה זה שטיק של מישהו אחר (בזיליקום – לז'אק ז'נה, מושא הערצתו של הפוסט, האיש בעל השוקולה שו הטוב ביותר בפריז שעוד מגיש לך פרליני שוקולד קטנים ומהממים לצד השוקולה שלא יחסר, השף פטיסייה והפריז ברסט הגבוה מכולם כנראה, יש טארט לימון ובזיליקום שהפוסט הכין עפ"י מתכון שלו כבר)
*זה* אויאויאוי (כוסברה. הפוסט שונא כוסברה!)
*זה* יותר מתאים למאפים מלוחים והפוסט רוצה לאתגר את עצמו עם קינוח (טימין)
ו*זה*.. זה…
פתאום הפוסט חשב על מרווה, ותהה לעצמו איך הטעם המעניין והייחודי שלה ישתלב לו בקינוח.

מסתתרת פה מרווה!

מכיוון שהפוסט הוא פרקטי, מיד רכש לעצמו גם נענע, גם טימין וגם מרווה – והמשיך לחשוב במרץ.

ומכיוון שהפוסט הוא גם יעיל – הימצאותם של 4 חלמונים מיותרים במקרר שתלה במוחו רעיון: פטיסייר מרווה. למה? ככה 🙂

בעודו תוהה לעצמו איך טעם המרווה ישתלב בחלביות של הפטיסייר ("מה", אמר לעצמו, "הרי שמים מרווה בריזוטו ופסטה שמנתית וזה, זה לגיטימי!") מצא עצמו הפוסט טורף (מלשון 'מטרפה', כן? עוד לא הגיע שלב האומנומנום) במרץ קרם פטיסייר ריחני ומעניין.

בעודו תוהה לעצמו לאן הקינוח הזה הולך לקחת אותו, החליט הפוסט להתייעץ עם חברו החדש (יחסית): שף ווטסון!
ושף ווטסון החליט לעוף על עצמו בפירגונים למרווה – המון חומרים השתלבו איתה מצוין (או מה שלא תהיה משמעותו של מעגל "סינרג'י" שלם), והפוסט רק היה צריך להחליט מה הוא עושה איתם 🙂
כשאגוזי לוז צורפו למרווה כחיבור מוצלח – הפוסט החליט ללכת על טארט ובו בצק פריך שישלב אגוזי לוז ומרווה קצוצה, וימולא בפטיסייר, שכבר המתין בסבלנות במקרר.
עוד קצת מחקר וגם זסט לימון הוצע על ידי ווטסון, כפרעליו. תוספת מבורכת לכל בצק פריך, הלא כן?
בסוף, כשווטסון הציע להוסיף וויסקי לכל החגיגה הזו – הפוסט כבר ידע מה הוא הולך לרקוח ממוחו הקודח למטבחו ה… זורח (?):

כפרעל ווטסון

טארט מרווה מרענן

(5-6 טארטים אישיים או טארט אחד בתבנית 24)

חומרים:

לפטיסייר מרווה:

• 250 מ"ל חלב
• 1-2 ענפי מרווה
• 2 חלמונים
• 60 גרם סוכר
• 25 גרם קורנפלור
• מעט חמאה (כ-15-20 גרם)

לבצק פריך מרווה, לוז, ליים ו-וויסקי:

• 30 גרם אגוזי לוז טבעיים (לא קלויים)
• 130 גרם קמח
• 50 גרם אבקת סוכר
• 100 גרם חמאה קרה, חתוכה לקוביות
• 1 חלמון
• זסט מליים אחד (אפשר גם מלימון קטן)
• עלי מרווה קצוצים (מענף/ ענף וחצי)
• 2 כפות וויסקי – לא חובה

לעיטור (לא חובה):

• מעט זסט ליים
• מעט עלי מרווה קצוצים

במלוא תפארתו

הכנה:

מתחילים בהכנת הפטיסייר, כי הוא צריך קירור של כמה שעות במקרר:
שמים את החלב ואת ענפים המרווה בסיר ומביאים לרתיחה עדינה תוך ערבוב מדי פעם (שיעזור לטעם לצאת מהמרווה). מצננים את החלב כחצי שעה (שוב – טריקים להעצמת מיצוי טעם המרווה. בשלב הזה החלב כבר יעלה ניחוח עדין של מרווה – זה די מגניב זה) ומביאים שוב לסף רתיחה.
בקערה חסינת חום טורפים את החלמונים, הסוכר והקורנפלור לתערובת אחידה. אם מאוד קשה לטרוף אותם אפשר להוסיף מעט מהחלב – כל עוד הוא לא חם.
כשהחלב על סף רתיחה מוציאים את ענפי המרווה ומוסיפים כשליש מהחלב אל תערובת החלמונים – וטורפים מיד. אם אתם מעדיפים, אפשר גם להתחיל בהוספה של כמה כפות מהחלב החם, טריפה מהירה מיידית, עוד כמה כפות וחוזר חלילה עד שכשליש מהחלב נטרף לו עם החלמונים 🙂
מחזירים את תערובת החלמונים אל יתרת החלב שבסיר ומחזירים אל האש תוך טריפה מתמדת, עד שהפטיסייר מסמיך. מורידים מהאש ומוסיפים את החמאה, טורפים טוב עד שהחמאה נטמעת כולה בפטיסייר.
מצננים את הפטיסייר בטמפרטורת החדר תוך טריפה מדי פעם (על מנת למנוע היווצרות קרום), וכשהוא צונן- מעבירים אותו למקרר לשעתיים לפחות.

עכשיו מכינים את הבצק:
במעבד מזון שמים את האגוזים והקמח ומעבדים בפולסים עד שהאגוזים טחונים דק ככל האפשר.
הקמח עוזר לאגוזים לא להפוך למחית/ חמאת לוז, כי אגוזים נוטים לעשות זאת 🙂
מוסיפים את אבקת הסוכר, החמאה, זסט הליים ועלי המרווה הקצוצים ומעבדים בפולסים לתערובת אחידה.
מוסיפים את החלמון ואת הוויסקי ומעבדים עד שמתחילים להיווצר גושי בצק. 
מוציאים את הבצק לניילון נצמד, ואם יש עודפים קמח – מעבדים את הבצק מעט בידיים עד להטמעת הקמח. משטחים את הבצק לדיסקית, עוטפים בניילון נצמד ושולחים למנוחה של שעה במקרר. 

תצוגת תכלית או סטיילינג?

אפייה והרכבת הטארטים:
מרדדים את הבצק הקר על משטח מקומח לעובי של 3-4 מ"מ ומסדרים בתבניות הטארט. חשוב להקפיד להצמיד את הבצק לתבנית כמו שצריך, כולל לזוית בין התחתית לדופן (כדאי לנסות ליצור זוית של 90 מעלות – זה עוזר לבצק לא לקרוס באפייה, וזה חשוב כי אנחנו עושים אפייה מלאה בלי משקולות :-O )
את התבניות המבוצקות מחוררים במזלג ושולחים לגלות של כחצי שעה במקפיא. בנתיים מחממים את התנור ל-180 מעלות.
אופים את קלתיות הבצק (כן, כן – מיד מהמקפיא) עד שהם זהובות למדי.
לתבניות אישיות יספיקו 15-20 דקות, ייתכן שתבנית 24 תצטרך סה"כ חצי שעה.
בנתיים טורפים את הפטיסייר הקר ע"מ להחזיר אותו ממרקם פודינגי למרקם קרמי :).
נותנים לקלתיות האפויות להצטנן מעט (שלא ילחיצו את הפטיסייר וזה 😛 ), ממלאים אותם בפטיסייר ואם רוצים – מעטרים במעט זסט ועלי מרווה קצוצים דק.

מגישים, זוללים, נהנים וחוזר חלילה 🙂

חתיך, לא?

הערות, טיפים ורעיונות:

• כמויות מרווה: הפוסט ניסה לשחק עם כמות המרווה ככה שטעמה לא יהיה חזק מדי, אך גם שיהיה מספיק מורגש. לטעמו הטארט השלם יצא עם טעם מגניב ומרענן של מרווה, וכמו כן לפטיסייר היה טעם מורגש אך עדין של מרווה. שני הטועמים האחרים הרגישו את המרווה יותר בבצק דווקא. מעניין 🙂
  שני ענפי מרווה מכובדים הספיקו אפילו לכמות פטיסייר כפולה, אז הפוסט ממליץ לשים ענף מכובד או שני קטנים בכמות הפטיסייר המצוינת פה ולרחרח את החלב בהרתחה הראשונה. אם הריח חזק מספיק לטעמכם- מצוין, ואם לא- תמיד אפשר להוסיף ענפון 🙂
  לגבי הבצק- הפוסט מאמין שאין חשש בהוספת עלים מיותר מענף אחד. כדאי לא לשים יותר מדי כי הפוסט חושש ממרירות, אבל גם שני ענפים יהיו כנראה בסדר.
• הכפלת כמויות וכו': לפוסט היו 4 חלמונים מיותמים במקרר ועל כן הוא הכין כמות כפולה של פטיסייר. אם הטעם נשמע לכם מגניב – לכו על זה 🙂
  תוכלו לערום פטיסייר לגובה על הטארטים האישיים, או לחילופין – אם אתם הולכים על טארט מרכזי – ייתכן שתוכלו למתוח את הבצק גם לתבנית של 26 או אפילו 28 – ואז הרבה פטיסייר זה רק לטובה 🙂
• וויסקי: אז… שף ווטסון, כאמור, טען שוויסקי מתאים פה עם כל החמולה, והפוסט הקשיב לו. אממה, גם הפוסט וגם יתר הטועמים (כולל טועם שהפוסט מחזיק ממנו איש וויסקי 🙂 ) פחות הרגישו בטעם.
  אז ייתכן שהוויסקי עוזר לטעם כללי מגניב של הבצק וייתכן שלא. אם בא לכם על בצק אלכוהולי (בעיקר בקונספט, לא בטעם 🙂 ) – מעולה. אם לא, אתם מוזמנים להוסיף כף-שתיים של חלב או מים קרים לבצק במקום הוויסקי, כדי לשמר את איזון הנוזלים.
  אבל תכלס – בצק פריך עם וויסקי זה מגניב 🙂
• חמאה בפטיסייר: הפוסט בד"כ לא מוסיף חמאה לפטיסייר שלו (והוא חושב שפטיסייר מחומא נקרא "קרם מוסלין", למדקדקין 😉 ), אבל הפעם הוא חשב שזו תהיה תוספת חיננית שתחמיא למרווה ולמרקם הקרם, שהוא מרכיב די מרכזי בטארט. מבחינתו יצא מוצלח, אבל אם אתם מעדיפים להקליל מעט את הקינוח, ייתכן שכדאי לוותר על החמאה.
• גיוונים: אז ווטסון טוען שגם כלמיני פירות יער יכולים להשתלב מצוין בשילוש מרווה-זסט-לוז, והפוסט חשב שאולי עיטור הטארט בכמה פטלים יכול להיות רעיון מגניב למדי. זה שהוא לא ניסה את זה- לא אומר שאתם לא יכולים! גם כמה אגוזי לוז קלויים וקצוצים יכולים להיות תוספת מגניבה מעל הפטיסייר לדעתו של הפוסט 🙂
  כמו כן, אם בא לכם קרם קליל יותר, תרגישו חופשי לקפל לתוכו קצת קצפת ללא ממותקת 🙂 זה מניב מהפטיסייר מעין מוס עדין, שזה לא רע בכלל 🙂

אחרון ודי

ומה עכשיו? עוד מתכוני עשבי תיבול! נשמע מעניין שם, שווה בדיקה 🙂

כחומר ביד הבלוגר – מה עושים עם חלבונים מיותמים?

אז… באמת מה עושים עם חלבונים מיותמים? 🙂
הפוסט נתקל בסוגיה הזו לא פעם, במיוחד אחרי הכנת קרם ברולה, אלפחורס, למון קרד ושאר מתכונים עשירים.
הפתרון הראשוני שלו היה, כמובן, מרנג, אבל יש גבול לכמות קציפת החלבונים האפויה שאדם יכול לנשנש בחייו רק לשם חיסול חלבונים (וכן, הפוסט כבר ניסה מרנג בכלמיני טעמים עם כלמיני תמציות, או מרנג מזולף בשוקולד, או שתי עוגיות מרנג מסונדווצ'ות עם נוטלה..).

אחרי כמה וכמה חביתות חלבונים הפוסט גילה אהבה חדשה ועמה תשובה ניצחת לסוגיית המיותמים: הפיננסייר!
טעים, חמאתי ועשיר ועם זאת – אף לא חלמון אחד!

אבל מכיוון שכבר קיבלתם מתכון פיננסייר אחד בערך לפני שנתיים הפוסט החליט לנסות לגוון לכם!
ואיך יעשה זאת?
ובכן, לפני זמן מה פרסמה מורקייק אחת תמונה של מוס שוקולד חתיך (ישמצב שזה היה באינסטגרם, כן?), ובתיאור שלו ציינה שאין בו חלמונים כלל וכלל. הפוסט חשב לעצמו שזה מתכון "גזור ושמור" קלאסי לשליפה בפעם הבאה שיהיו לו הרבה חלבונים שמחפשים בית חם (מממ… ובכן- בית קר. זה מוס, אנחנו מעדיפים קור), והנה הגיע חודש החלבונים!
אבל הפוסט לא רצה לתת לכם מתכון שמנצל רק 3 חלבונים, כי אז אם תכינו קרם ברולימון מה תעשו עם 3 החלבונים הנוספים שיוותרו לכם??
ועל כן קבלו מתכון ורסטילי!
בא לכם להגיש פבלובות חגיגיות אפופות מוס שוקולד? הגעתם למתכון הנכון!
בא לכם קינוח כוסות מפונפן ומדוגמן שראוי לעלות לאיסנטגרם עם ההאשטאג #נופילטרנידד? עדיין המתכון הנכון! והמקום הנכון! 🙂

גם וגם – ורסטילי זה כאן

אז יאללה, לעבודה!

פבלובה מוס שוקולד
או: קינוח כוסות של מוס שוקולד ומרנג
(או נום חלבונים חגיגי)

(לפחות 6 מנות, אולי אפילו 8)

חומרים:

למרנג:

• 3 חלבונים 
• קורט מלח
• 3/4 כוס סוכר (אפשר קצת פחות)
• 2 כפיות תמצית וניל
• מעט לימון/ קרם טרטר

למוס (מתורגם ומעובד קצת מהמתכון הזה):

• 160 גרם שוקולד (אפשר גם 150 אם זה מה שיוצא, הפוסט שם 160 אז הוא זורם)
• 400 גרם שמנת מתוקה
• 3 חלבונים
• קורט מלח
• 30 גרם סוכר

לקישוט (אופציונאלי):

• פטל טרי/ תות שדה פרוס/ כל פרי אחר שבא לכם עליו ויתאים לכם עם שוקולד מריר
• קצפת ממותקת
• שבבי שוקולד מריר (פשוט לגרד קצת מהשוקולד עם סכין חדה – בזהירות 🙂 )
  
• ברס או שאר שברי אגוזים מקורמלים

הכנה:

מתחילים במרנג:
הפוסט פעם שמע (ממארינקא, יקירת המדור) שאם נותנים לחלבונים לנוח קצת בקערה עם מלח – הם מתקצפים טוב יותר. אז כל פעם שהוא רוצה קצף חלבונים טוב – הוא מתחיל בלהניח את החלבונים יחד עם קורט מלח בקערת המיקסר ובנתיים מתפנה לכל שאר ההכנות…
אז תנו לחלבונים והמלח לנוח קצת, ואחרי כמה דקות תוסיפו את הוניל והלימון/ טרטר (שניהם עוזרים להקצפה, והלימון לא יורגש בטעם הסופי) ותתחילו להקציף. לאחר שנוצר קצף דליל מתחילים להוסיף בהדרגה, תוך הקצפה במהירות גבוהה, את הסוכר.
כשהקצף יציב ומבריק וחתיך מעבירים אותו לשקית זילוף עם צנטר משונן.
אם אתם מעוניינים בקינוח כוסות בלבד עם נשיקות קטנטנות – הפוסט ממליץ על צנטר קטן.
אם אתם מעוניינים בפבלובות- הפוסט ממליץ על צנטר רחב יחסית (למשל, צנטר שמתאים לזילוף פחזניות).
וכמובן – שאפשר את שניהם! 🙂
(זה מה שהפוסט עשה, עם שתי שקיות זילוף נפרדות)

Why not both?

אם אין לכם שקיות זילוף – אפשר בכיף להשתמש בכפית!
לפבלובות: עורמים ערימה נאה של קצף ואז משטחים אותה מהאמצע ומשאירים שוליים מוגבהים. התיאור הכי טוב שיש לפוסט הוא שזה בדיוק כמו לצלחת חומוס 🙂
לנשיקות: פשוט עושים ערימות קטנות של קצף.

את כל תבנית המרנג שלכם אפשר לאפות יחד- ב-110 מעלות צלזיוס, בין שעה וחצי לשעתיים. העיקר הוא שהמרנגים יתנתקו בקלות מהנייר בסוף האפיה ויהיה יבשים וקריספיים גם מבפנים (ההתנתקות מנייר האפייה היא בד"כ אינדיקציה די טובה לקריספיות). הפוסט אפה שעתיים ואח"כ השאיר את הנשיקות להצטנן קצת בתנור המכובה.

הנשיקות נשארות קריספיות וחמודות בקופסה אטומה, אז אפשר בהחלט להכין את השלב הזה מראש 🙂

נשיקות קטנות וחמודות

ועכשיו למוס:
שמים את החלבונים והמלח בקערת המיקסר ופונים לשאר ההכנות 🙂

ממיסים את השוקולד בבן מארי או במיקרו. הפוסט ממליץ לעשות זאת בקערה גדולה יחסית, שנוכל להכניס אליה אח"כ את שאר חומרי המוס.
הפעם הפוסט דווקא עשה שימוש בבן מארי, כי למרות שהוא דוגל בהמסת שוקולד במיקרו- הוא יודע ששוקולד עלול להישרף, ומכיוון שבמתכון זה אנחנו ממיסים את השוקולד לבדו (בלי שמן או שמנת שיעזרו לו להתמודד עם הטמפרטורות) – השיטה הזהירה ביותר תהיה בן מארי. אם אתם בכ"ז רוצים ללכת על המיקרו- הפוסט ממליץ על פולסים קצרים ומשנה זהירות 🙂
את השוקולד המומס משאירים למנוחה בטמפרטורת החדר עד ששאר החומרים מוכנים.

בנתיים מקציפים את השמנת המתוקה לקצפת רכה, וגם לה נותנים להמתין קצת.

עכשיו מתחילים בהקצפת החלבונים, ושוב- כשמתחיל להיווצר קצף דליל – מתחילים להוסיף את הסוכר בהדרגה, תוך הקצפה על מהירות גבוהה – עד לקצף נוקשה (הוא יהיה פחות מבריק ופחות חתיך מהקצף של המרנג, וזה בסדר – כי יש פה הרבה פחות סוכר…).

בשלב זה מערבבים את קצף הביצים והשוקולד – הכל בבת אחת – עם מטרפה. 
בעוד המתכון המקורי גרס שיש להוסיף את החלבונים אל קערת השוקולד, הפוסט חשש שהקערה החמה (היא בכלזאת עמדה כמה דקות על סיר ובו מים שהיו רותחים ועכשיו כובו) תעשה קצת שמות בחלבונים – ולכן הוא הוסיף מעט חלבונים אל השוקולד, טרף קצת והוסיף את כל התערובת הזו אל שאר החלבונים – וטרף עד אחידות. 
בעת הוספת מעט החלבונים אל השוקולד, התערובת התקשתה קצת. ככל הנראה כתוצאה מכך- הפוסט קיבל בסופו של דבר מוס שוקולד עם צ'אנקים קטנים של שוקולד. הן הפוסט והן הידוע חשבו שזו תוספת מעולה של מרקם ושוקולדיות, אבל מן הראוי להזהיר מראש מתופעה זו כשחולקים מתכון 🙂
אז- אתם מוזמנים להוסיף את כל קצף החלבונים בבת אחת אל קערת השוקולד המומס ולטרוף מיד – כמו שממליץ המתכון, או לנקוט בשיטתו של הפוסט, ובכלאופן- גם אם השוקולד מתקשה קצת כשמתחילים לערבב אותו עם החלבונים – אל תתייאשו ותמשיכו לטרוף עד שהתערובת כמעט אחידה לגמרי. ואל דאגה אם הנפח יורד- זה בסדר!

עכשיו עוברים למרית: מוסיפים את הקצפת אל תערובת השוקולד ומאחדים בתנועות קיפול. הפוסט הוסיף את הקצפת בכמה "נגלות" כדי להקל על מלאכת הקיפול. מהר למדי יהיה לכם מוס שוקולדי ועשיר 🙂
עכשיו צריך לקרר את המוס לפחות שעה במקרר (אפשר גם הרבה יותר, גם המוס מחזיק כמה ימים במקרר, אז בהחלט אפשר להכין גם אותו מראש- ולהרכיב את הקינוחים מיד לפני ההגשה).
אם אתם רוצים, אפשר לשים את המוס בשקית זילוף סגורה (עם צנטר חתיך) – ככה, אחרי הקירור, יהיה לכם מוס מוכן לזילוף!
ואם לא- כמובן שאפשר לשים את המוס בקופסה אטומה ולקרר.

להרכבת הקינוח יש לבחור אם למקם פבלובה (קערית מרנג) על צלחת הגשה אישית, למלא אותה במוס שוקולד ולפזר מלמעלה (ועל הצלחת!) פטל טרי, פרוסות תות, מעט קצפת, שבבי שוקולד מריר… הכל ביחד או רק חלק מהאופציות 🙂
ואם בקינוח כוסות בחרתם, ניתן למלא את כוס ההגשה במוס ולפזר מלמעלה בלבד נשיקות מרנג קטנטנות ושאר תוספות טעימות, או שמא מתחשק לכם לרפד את תחתית הכוס או דפנותיה במרנג או פרוסות תותים, עליהם לזלף מוס ואז להוסיף עוד קצת תוספות טעימות מלמעלה 🙂 
בכל אופן – נום מובטח!

בתאבון 🙂

גרסת הכוסות

 

גרסת הפבלובה

הערות, טיפים ורעיונות:

• המוס עשיר וטעים מאוד! הפוסט ממליץ עליו בכל פה 😉
  והוא גם יכול לשמש כקינוח בפני עצמו, בלי מרנג ובלי (או עם, למה לא) התוספות.
  רק קחו בחשבון שהחלבונים אינם מפוסטרים (כלומר- מדובר בקינוח שאינו מומלץ לנשים בהריון וכו').
• באשר לתוספות, הפוסט רכש פטל טרי ביום בו הגיש את הקינוח, ועל כן החליט שזו תהיה תוספת מושלמת. מה גם שהוא מאוווווד אוהב את השילוב של פטל ושוקולד מריר. 
  לפני אותה רכישת פטל גורלית ( 😛 ) הוא ניסה לחשוב על שילובים שיהיו טעימים וגם מעניינים מבחינת מרקם. המרנג נותן קריספיות מעולה ועוד קצת מתיקות, בעוד המוס מצטיין בהיותו עשיר ומפנק מאוד (אבל לא מאוד מתוק). שבבי שוקולד ו/או שברי אגוזים מקורמלים בהחלט יכולים להוסיף קראנץ' מגניב, ופירות יכולים להוסיף חמצמצות מרעננת, כמו שעשה הפטל. בכלאופן- אתם מוזמנים להתפרע!
  ואם כבר, אז רעיון מהפוסט אליכם: אם אתם מארחים הרבה אנשים ורוצים קינוח חגיגי ומגניב- אתם יכולים להכין כוסות מוס לכל אורח ולהניח על השולחן לידן קערות עם התוספות השונות – ממרנג, דרך פירות ועד קצה העולם בערך 🙂 – וכל אורח יוכל להרכיב לו את כוס הקינוח המושלמת שלו 🙂 🙂
• הקינוח הזה יחסית קל להכנה. המוס לא דורש הרבה עבודה וגם לא הרבה קירור, והמרנג דורש בעיקר אפייה וסבלנות. וכאמור- שני חלקיו המרכזיים ניתנים להכנה מראש. אז אם בא לכם להרשים אנשים בלי לעבוד קשה מדי, ובאותה הזדמנות חגיגית לנצל את כל החלבונים שנשארו מהכנת פסטת 40 החלמונים שהכנתם (הממממ, טוב אולי הפוסט הגזים קצת) – יאללה לעבודה! 🙂

1,000 נשיקות מרנג!

רוצים עוד מתכונים שווים ומפנקים לניצול חלבונים ולפינוק טעים? כדאי לכם! לכו לכאן ותהנו 🙂 🙂

מי רוצה ביס?

כחומר ביד הבלוגר – תה ירוק זה לא צחוק

אי אז מזמן, לפני קצת יותר מ-4 שנים (!) סיפר לכם הפוסט על עוגת חתונה שהוא הכין עם הגברת מארינקא הידועה, לכבוד חתונתם של זוג חברים יקר ומגניב. מדובר היה בעוגת לימונית ומופלאה, שאמנם דרשה קצת הקצפות וקיפולים בהכנתה, אבל תכלס היא די straight forward לכל מי שכבר אפה בימיו, והיא לגמרי שווה את ההכנה. זוהי מעין עוגת טורט (לכן ההקצפות המדוברות, וכן הקיפולים), שיוצאת עסיסית ולימונית להפליא (ולא "חנק", כפי שקורה לעיתים עם עוגות טורט), מתאימה כמעט לכל דבר שתשדכו לה, מתמסרת בקלות יחסית לחיתוך לשכבות, ו… נותנת פתרון נפלא לימים בהם אתם תקועים עם 6 ביצים עודפות? 😉

הפוסט כבר הכין את העוגה המדוברת במספר הזדמנויות ובמספר שילובי טעמים, והוא לגמרי לגמרי ממליץ עליה בכל פה!
בונוס מגניב – העוגה עצמה (בלי הקרמים) פרווה, שזה יתרון לא רע בכלל 🙂

אני לימונית ונפלאה. וצנועה!

ועכשיו, לרגע של כנות – בהתחלה, כשהפוסט הבין שחומר הגלם הפעם הוא תה, מוחו מיד נדד דווקא למחוזות הארל גריי ונסיונות לשדכו לשוקולד, אבל פתאום הוא נזכר שיש לו בבית אבקת תה ירוק (הפוסט היה גאה לכנותה מאצ'ה ולהצטרף לטרנד העולמי, אבל תכלס מדובר באבקת תה ירוק סינית, ולא יפנית, שאמנם אשכרה מגיעה מסין ולא תמיד אפשר למצוא עליה את התרגום לאנגלית, אבל היא בצבע ירוק-אפרפר במקום הירוק הזרחני של בת דודתה היפנית המגניבה :-O ).
או-אז גלגלי מוחו החלו מסתובבים במהירות. מפטיסייר תה ירוק נדדו המחשבות לעוגת הלימון המפורסמת, משם הפטיסייר הפך לגנאש, נוסף קישוט פטל והמסיבה החלה 🙂

גם כלבלב הבית הצטרף למסיבה!

עוגת תה ירוק ולימון

(עוגה עגולה בתבנית 26)

חומרים:

לעוגה (מבוססת על מתכון שהפוסט והמארינקא מצאו אי אז פה):

• 6 ביצים
• 180 גרם סוכר (מחולק לשני חצאים של 90 גרם האחד 🙂 )
• 180 גרם קמח
• 60 גרם שמן
• 6 גרם אבקת אפייה
• 2 לימונים (או 4 ליים)

לסירופ תה ירוק:

• 2/3 כוס מים
• 1/2 כוס סוכר
• 2 כפיות אבקת מאצ'ה או 1-2 תיונים של תה ירוק

לקרם:

• 200 + 100 גרם שמנת להקצפה
• 200 גרם שוקולד לבן
• 2-3 כפיות מאצ'ה או  1-2 תיונים של תה ירוק

לקישוט

• פטל מיובש בהקפאה (לפי מורקייק אפשר להשיג כזה פה בארץ), או לחילופין – פטל או תותים טריים. הקישוט אינו חובה, אבל מוסיף קצת צבע ויופי, ובהחלט טעם 🙂

הכנה:

מתחילים בהכנת הגנאש:
אם משתמשים באבקת מאצ'ה – מביאים את השמנת לסף רתיחה (בסיר קטן או במיקרו, בפולסים), מוסיפים את השוקולד הלבן, ממתינים כשתיים-שלוש דקות, ומערבבים לגנאש חלק. מוסיפים את האבקה, ומערבבים שוב לגנאש אחיד.
אם משתמשים בתיונים הפוסט ממליץ להביא קצת יותר מ-200 גרם שמנת לסף רתיחה עם תיון או שניים (לטעמכם, הפוסט חושב שגנאש עם תיון אחד עלול לצאת חלש מדי), ולקרר את השמנת עם התיונים בתוכה על מנת שתספוג עוד טעם.
מהשמנת-תה מודדים 200 גרם (אפשר להיפטר מהתיונים בשלב זה), מביאים לסף רתיחה ושופכים על השוקולד. שוב- נותנים מנוחה של מספר דקות ומערבבים לגנאש חלק.
בשני המקרים, אם נשארים גושי שוקולד קטנים שלא נמסים – אפשר להחזיר את הגנאש למיקרו (או לסיר) לחימום קצר ולערבב שוב.
את הגנאש המוכן והחלק שמים במקרר עד שמסיימים עם העוגה והגנאש מתמצק.

אחרי הציפוי, לפני הקישוט – גברת עוגה ממתינה לה

להכנת העוגה מפרידים את הביצים, ואת החלבונים מקציפים עם חצי מכמות הסוכר לגבעות רכות. מעבירים את הקצף המוכן לקערה נפרדת ומניחים בצד.
מהלימונים מגררים את הקליפה וסוחטים את המיץ. את המיץ מערבבים בקערה עם השמן.
בקערת המיקסר (אין צורך לשטוף מהחלבונים) מקציפים את החלמונים, גרידת קליפת הלימון ושאר הסוכר לתערובת בהירה ותפוחה. תוך הקצפה מזלפים באיטיות את תערובת השמן ומיץ הלימון אל הבלילה עד לאחידות.
עוצרים את המיקסר, מנפים את הקמח לתערובת ומקציפים מספר שניות בלבד, רק עד להטמעת הקמח.
מקפלים את קצף החלבונים אל תוך בלילת החלמונים – רק עד שאחיד.
שופכים את בלילת העוגה לתבנית משומנת (מומלץ – נייר אפייה בתחתית התבנית) ואופים כ-40 דקות ב-180 מעלות.
העוגה מוכנה כאשר קיסם יוצא עם פירורים לחים.
מצננים את העוגה לטמפרטורת החדר, ובנתיים מכינים את הסירופ:

בסיר קטן (או פינג'אן!) שמים את המים, הסוכר ואבקת המאצ'ה או התיונים, ומביאים לרתיחה עדינה. מערבבים עד שהסוכר נמס ומורידים מהאש. מצננים מעט. סך הכל לסירופ אמור להיות טעם של תה חזק ומאוד מתוק.

טבע דומם של עוגה, כפיות וסנורקה (מה, מומינים זה טבע, לא?)

ועכשיו, להרכבת העוגה:
כשהעוגה בטמפרטורת החדר פורסים אותה לרוחבה ל-2 שכבות (הפוסט ממליץ לעשות זאת בזהירות וסבלנות, ועם סכין לחם. נוח לעשות את זה על משהו שמאפשר לעוגה להסתובב (למשל- מעמד עוגה מסתובב (הפוסט מודה שהוא קצת מפנטז על כזה. אין לו, אבל הוא ראה כלמיני וידאואים של עוגות מגניבות שמקשטים על מעמד מסתובב של מגניבים – וגם הוא רוצה להיות מגניב!), או פשוט להניח אותה על קערה ולסובב בזהירות) ואז לחתוך בעדינות תוך סיבוב, ככה שכל פעם מעמיקים מעט את החתך עד ששתי השכבות נפרדות. 
את הגנאש מקציפים עם 100 גרם השמנת הנוספים עד לקרם יציב.
מניחים את השכבה התחתונה של העוגה על צלחת הגשה או מעמד, מרטיבים את העוגה בסירופ (הפוסט פשוט שפך בעדינות על העוגה סירופ בעזרת כף, ולא עשה שימוש במברשת. כל פעם שפך מעט באזור מסויים ומרח עם גב הכף). ייתכן שלא תצטרכו להשתמש בכל הסירופ. הפוסט השתמש בכחצי כמות, אבל הרגיש שהעוגה הייתה יכולה לקבל עוד קצת טעם של תה ירוק, ולכן נתן במתכון את הכמות המלאה. שימו עד שאתם מרגישים שהעוגה ספוגה בכמות נאה של סירופ, אבל עדיין לא מאיימת להציף את המטבח 😉 .
על העוגה הספוגה מורחים בזהירות קצת פחות ממחצית מכמות הגנאש (זה מעט מאתגר למרוח גנאש על עוגה ספוגה בסירופ, אבל הפוסט מאמין בכם! מה גם שכל העסק יצופה בעוד עוגה ולא ייחשף לעיני כל, אז זו לא צריכה להיות מריחה אסתטית, רק כזו שתדאג שיהיה גנאש בכל ביס).
מניחים מעל את שכבת העוגה השניה, מורחים עליה את שארית הגנאש ומיישרים בעזרת פלטה. מקשטים בפטל (מיובש או טרי. או תותים) כראות עיניכם.

להלן- קישוט כראות עיני הפוסט

כדאי לתת לעוגה לפחות שעה במקרר להתייצבות לפני ההגשה.

בתאבון! 🙂 🙂

הערות, טיפים ורעיונות:

• מאצ'ה: הפוסט, כאמור, עשה שימוש באבקת תה ירוק שמצא בסופר האסייתי הקרוב לביתו. היא מעניקה טעם ירוק ומגניב, וכשהוא שילב אותה בפטיסייר ונילי בעבר התוצאה הייתה מגניבה! 🙂 לכן הוא דבק בה גם בעת הכנת מתכון זה, אך כמובן שאין שום פסול בשימוש בתיונים.
  מה שכן- הוא ממליץ לטעום את הגנאש ואת הסירופ ולוודא שיש טעם משמעותי של תה ירוק, כיוון שהוא חושב שהשילוב עם הלימון הוא מעולה, אבל קצת חושש מטעם עדין מדי, והשוקולד הלבן עלול להאפיל קצת על טעם התה, קחו זאת בחשבון והיו אמיצים 🙂
  בנוסף – אבקת מאצ'ה ירוקה זרחנית כנראה הייתה צובעת גם את הקרם ומייפה את העוגה, אבקת מאצ'ה ירקרקה-אפורה (וככל הנראה גם תיונים) מניבה קרם שצבעו קרוב יותר לבן שפעם נתקל בירוק ברחוב :D.
  אם אתם רוצים קרם ירקרק (והפוסט מודה שזו הייתה הפנטזיה המקורית שנרקמה בראשו, אבל הוא עדיין אהב את התוצאה ה.. חיוורת יותר שלו 😛 ) אתם מוזמנים לעשות שימוש במעט צבע מאכל ירוק (עדיף ג'ל). ואז לשלוח לפוסט תמונות מגניבות 🙂 הירוק בטוח ישתלב מעולה עם האדום של הפטל/ תותים ועם העוגה הצהבהבה, אז היאח!
• פטל: כאמור- לא חובה בכלל, אבל הפוסט חושב שכקישוט הוא העניק ביסים קטנים עם טעם מגניב. תותים יתנו את אותו האפקט וזוהי עונת התותים בארץ, אז למה לא? 🙂
  עם זאת, פירות יבשים (חמוציות/ תותים מיובשים), שעלו לפוסט כרעיון לתחליף, עלולים להיות מתוקים מדי – אז בהחלט עדיף פרי טרי או freeze dried, אם מצאתם.
• משקל: כן, המתכון הזה דורש משקל. לפוסט אין מידות בכוסות וכפות לתת לכם, עמכם הסליחה. אבל זה לגמרי שווה את זה! והוא כבר שקל את השמנת, כדי שאם כבר זרמתם על משקל תוכלו ללכת איתו עד הסוף 🙂
• נייר אפייה: הפוסט השתמש בתבנית מתפרקת וגילה שאם אתם אוהבים את התבנית שלכם – אפשר לשים שכבה של נייר אפייה על התחתית בלבד (סוגרים את שולי התבנית על נייר האפייה וכך הוא לא זז) – זה עוזר להוציא את העוגה מהתבנית בקלות ומבלי לפגוע ולשרוט. 
• פריסת העוגה לשכבות: לחוששים מחיתוך העוגה ניתן לאפות אותה בשתי תבניות 26 (חצי כמות בכל תבנית), רק שאז כדאי לקחת בחשבון שאם העוגות יפתחו גבעות קטנות בחלקן העליון – כדאי ומומלץ יהיה ליישר אותן. כמו כן, זמני האפייה יתקצרו מעט, קחו זאת בחשבון.
  אפשר גם לנסות לפרוס את העוגה לשלוש שכבות, אבל זה בהחלט עלול להיות מאתגר.
• העוגה תחזיק במקרר כשבוע, אם כי היא הכי טובה ביומיים-שלושה שלאחר הכנתה.
• אם אתם אוהבים טעם של תה ירוק אפשר, כמובן, להשתמש ביותר תיונים/ אבקת תה (האם זה בכלל חוקי שהפוסט כינה את אבקת התה הסינית המוזרה שלו "מאצ'ה"? המממ…. הו וול, אתם תסלחו לו, נכון? 🙂 ) על מנת לחזק את הטעם. ניתן גם להספיג מעט את השכבה העליונה בסירופ על מנת לחזק את טעם התה, רק בזהירות- כי יהיה קשה ליצור שכבת גנאש אסתטית על עוגה רטובה מאוד. הפוסט מאמין שאם מספיגים את השכבה העליונה במעט (!) סירופ, כדאי לתת לה לנוח מספר דקות לפני מריחת הגנאש.
• הפוסט ניסה לעשות זילופים יפים לקישוט העוגה מלמעלה, אחרי ציפויה. לדעתו הגנאש לא היה מספיק יציב בשביל זה, אבל אתם מוזמנים לנסות. כמו כן- ייתכן שהגנאש יספיק לכם גם לציפוי דק של השוליים (ואז ציפוי דק יחסית של חלקה העליון של העוגה, אם כי תמיד אפשר להכין יותר גנאש! 🙂 ), הפוסט העדיף את גישת ההרבה-קרם-למעלה 😉

רוצים עוד מתכוני תה טעימים? וודאי! שאר הבלוגרים עשו כמה וכמה דברים מגניבים החודש – לכו לבדוק! 🙂

הפוסט מאחל לכם חורף מגניב (כלומר- חורף בו יורד גשם וסוער רק כשאתם לא צריכים לצאת מהבית 🙂 ) ומבקש שתאחלו לו בהצלחה, כי בקרוב (שני בלילה שעון בוסטון) הטמפרטורות עתידות לצנוח למינוס 13. אהההה!

לב עקום מפטל מיובש זה קישוט לגיטימי, הלא כן? בתאבון!

כחומר ביד הבלוגר – תחרות החמודי פאי באה למסור ד"ש…

תכלס, הפוסט כבר וויתר מראש על מתכון לחודש דצמבר…
הוא ידע שלא יהיה לו זמן ב-כ-ל-ל. לא לניסויים קולינריים ואפילו לא להכנה מהירה של מתכון עבר מוצלח על מנת שיוכל לצלם ולהעלות לבלוג.

אבל כשהחומר של חודש דצמבר התברר כפיסטוק – הוא מצא את עצמו קצת מתקשה להתאפק 🙂

אי לכך ובהתאם לזאת קבלו איחוד מרגש:
פאי הפיסטוק לימון ופטל מתחרות החמודי פאי בא להתארח בפרויקט הבלוגרים המהולל! 😉

משמאל: פאי פיסטוק לימון ופטל
מימין: פאי פיסטוק, שוקולד וצ'ילי שנדחף
ברקע: רצפת המטבח של הפוסט..

פאי פיסטוק, לימון ופטל

(6 פאי-ים אישיים לא קטנים או תבנית 26. יש אפילו סיכוי להגיע לתבנית 28 אם תהיו אופטימיים)

לבצק הפריך (לקוח מהמתכון הזה של עוגיו.נט):

• 120 גר' חמאה קרה חתוכה לקוביות
• 180 גר' קמח לבן
• 40 גר' סוכר
• כפית תמצית וניל איכותית
• קורט מלח
• חלמון
• 2 כפות חלב

ללמון קרד:

• 1/2 כוס מיץ לימון (אפשר קצת יותר, לאוהבי החמוץ)
• 1/2 כוס סוכר
• 1 כף קורנפלור
• 2 חלמונים + 1 ביצה

לפרנג'יפן פיסטוק (קרם פיסטוק אפוי):

• 50 גרם פיסטוקים קלופים
• 50 גרם שקדים טחונים
• 100 גרם סוכר
• 100 גרם חמאה
• 1 ביצה
• קורט מלח
• 2 כפיות מחית פיסטוק
• 2 כפות קמח

לפטל:

• פטל קפוא 🙂

הכנה:

מכינים את הבצק הפריך: במעבד מזון עם להב פלדה מניחים יחד חמאה, קמח, סוכר, וניל ומלח, ומעבדים בפולסים עד שמתקבלת תערובת פירורית.
מוסיפים את החלמון והחלב וממשיכים לעבד עד שנוצרים גושי בצק.
מאחדים את גושי הבצק בידיים לכדי דסקית אחת בעובי של כסנטימטר, עוטפים בנילון נצמד ומצננים 20-30 דקות במקרר.

מכינים את הלמון-קרד: טורפים נמרצות את כל חומרי הקרד בסיר על להבה בינונית עד שמסמיך – ומורידים מהאש.
אפשר לסנן את הקרם לאחר שמוכן, אם רוצים (מחשש גושי קורנפלור או טיפת ביצה שהתבשלה לחביתה). הפוסט בד"כ לא עושה את זה…

מכינים את קרם הפיסטוק: טוחנים במעבד המזון פיסטוק, שקדים טחונים וסוכר עד שהפיסטוקים טחונים.
מוסיפים חמאה ומעבדים קצת עד שמתאחד.
מוסיפים ביצה, מלח, מחית פיסטוק וקמח – ומעבדים לקרם אחיד.

מרכיבים את הפאי: על גבי משטח מקומח (או על גבי הניילון הנצמד בו קיררתם אותו!) מרדדים את הבצק לעיגול בעובי מעט גדול יותר מהתבנית שלכם (הבצק לא צריך להיות עבה מדי, עובי של כ-3-4 מ"מ)
ומניחים את הבצק בתבנית הפאי (המשומנת…), תוך הידוק הבצק לדפנות ולתחתית.
[אם רידדתם את הבצק על הניילון הנצמד תוכלו להעביר בעזרת הניילון את הבצק לתבנית, להניח את הבצק בתבנית עם הניילון כלפי מעלה – ואז לקלף את הניילון ולהדק את הבצק בתבנית]
דוקרים את תחתית הבצק במזלג.
מצננים את הקלתית במקפיא 10-20 דקות, ובינתיים מחממים תנור ל170 מעלות.

לאחר הקירור ממלאים את הקלתית בקרם הפיסטוק. על פני הקרם מפזרים תלוליות קטנות של למון-קרד ועל כל תלולית – פטל קפוא או שניים..
את הפטלים (והלמון-קרד) דוחפים בעדינות אל תוך הקרם, כדי שיישארו במקומם ולא יזוזו יותר מדי.

אופים את הפאי: 15-20 דקות לפאי-ים אישיים, 20-25 דקות (אולי אפילו קצת יותר..) לפאי סטנדרטי.
הפאי מוכן כאשר גם קרם הפיסטוק וגם הבצק הפריך מתחילים להזהיב.

בתאבון! אפשר לאכול את הפאי חמים, בטמפרטורת החדר או אפילו קר מהמקרר (הפוסט ניסה את כולם, כמובן). 

הערות, טיפים ורעיונות:

• כשאתם מכינים בצק פריך במעבד מזון: אל תשימו את החמאה ראשונה בתוך קערת המעבד… לפחות אצל הפוסט זה השאיר שלולית חמאה קטנה באזור שקרוב למנוע..
  אז אמנם זה חוסך קלוריה וחצי – אבל לא חסכון קלורי הוביל אתכם להחלטה להכין פאי פיסטוק, לימון ופטל, נכון? 😀
• תרגישו חופשי לטעום את קרם הפיסטוק ולהחליט אם הוא מספיק פיסטוקי לטעמכם. אפשר ורצוי להוסיף עוד קצת מחית אם רוצים טעם חזק יותר
  (הפוסט מצא במחברת הערה של עצמו שאפשר לחזק את טעם הפיסטוק – אז הוא מעיר גם לכם..)
• קרם הפיסטוק, אגב, יכול להיות מוכן מראש ולהמתין במקרר.
  הפוסט רק ממליץ להוציא אותו מהמקרר קצת זמן מראש – כדי שיחזור להיות רך וקרמי (המקרר הופך אותו למעט נוקשה – ואז קשה למרוח אותו)
• גם הלמון-קרד יכול להיות מוכן מראש, בנוהל.
  ורוב הסיכויים שיישאר לכם למון-קרד.. אלא אם כן עשיתם בפאי הנוכחי שימוש בלמון-קרד שנשאר לכם מהחמודי פאי 😉
• מחית פיסטוק משיגים בחנויות המתמחות במוצרי אפייה
  או בשוק לוינסקי 😛
  הפוסט רכש את שלו בשוק לוינסקי והוא מאוד מרוצה ממנה.. זה בכמות הגיונית (ולא בצנצנת קטנטנה) והוא חושב שהמחיר יצא די סביר..
  מה שחשוב- זה נשמר אחלה במקרר ומספיק להרבה מתכוני פיסטוק 🙂
• הפוסט עשה כמה ניסויים עם הפאי הזה ולהלן המסקנות:
  • בניית הפאי:
    הפוסט ניסה גם לעשות פאי עם שכבת למון קרד מתחת לקרם פיסטוק (קצת כמו בחמודי פאי…) אבל בסוף אהב יותר את המתודה של פיזור הלימון והפטל מעל למלית הפיסטוק ואז דחיפה קלה שלהם אל תוך המלית 🙂
  • הפונקציה הקישוטית של הפאי:
    
    כפי שאתם יכולים לראות, הפוסט חשב שהפטלים האדומים על רקע קרם הפיסטוק הירוק יכולים להיות אחלה אלמנט קישוטי עד כדי כתיבה ו/או ציור ביד חופשית.
    אז מבחינת האפשרות – זה בהחלט קיים!
    מבחינת הפרקטיקה – אי אפשר לעשות את זה עם פטל קפוא… פטל קפוא מוציא נוזלים כשהוא מפשיר, ואם תניחו פטל קפוא על קרם ירוק ותשלחו את שניהם לתנור חם – יהיו לכם נחלים אדומים על הרקע הירוק והיפה שלכם… 😦
    אז הפוסט ממליץ לעשות שני דברים אם רוצים לקשט: להפשיר את הפטל מבעוד מועד ולהשתמש בו ללא נוזלים עודפים, וגם – בכ"ז לדחוף את הפטל והלימון קצת פנימה לתוך קרם הפיסטוק. זה אמנם עלול לעוות טיפ-טיפה את הכתב היפה שלכם, אבל יעזור בבקרת נזקים פוטנציאליים.
    

חושקים בעוד מתכוני פיסטוק? אז יאללה לכו על זה! 🙂

להלן תיעוד נדיר של המטבח של הפוסט בעת ההכנות של הפאי (השלישי מתוך חמישה לאותו יום, ייאמר להגנתו)

חמודי פאי

לפוסט יש וידוי: הוא אוהב לראות טלוויזיה.

אם לדייק – הוא והידוע אוהבים להתמכר לסדרה זו או אחרת, ולבהות בה בעודם אוכלים ארוחת ערב/ נחים ממאורעות היום/ מנמנמים/ שותים תה/ סורגים/ מתקשרים עם חייזרים… (…)

אחת הסדרות אליהן התמכרו צמד החמד מתישהו במהלך חייהם היא The Big Bang Theory
קטע אחד בסדרה שתפס את עינו של הפוסט במיוחד זיכה את הידוע בכינוי "cutie pie", שמהר מאוד עוברת (הפוסט תמיד טען שהוא ראוי לתואר "מחייה השפה העברית", או לפחות "האינקוויזיטור הרשמי של השפה העברית"…) והפך ל"חמודי פאי" 🙂

אחרי זמן מה החליט הפוסט שלא הגיוני שלידוע יש עוגת בייב על שמו, אבל אין לו חמודי פאי על שמו..
הרי המילה "פאי" נמצאת בכינוי!! חובה שיהיה גם פאי אכיל בהתאם, לא?
חוסר הגיון משווע!

אי לכך ובהתאם לזאת הוחלט שלחמודי פאי (קרי, הידוע) מגיע חמודי פאי (קרי, עוגה שמתקטננים יתווכחו אם היא טארט או פאי, אבל היא חמודי פאי!) שיוקדש אך ורק לו!
איך עושים שדבר כזה יקרה?
אז ככה:

• הפוסט שלח לידוע אקסל גדול וחביב ובו מפורטים מגוון חומרי גלם פוטנציאליים. על הידוע הוטל לדרג כל חומר גלם בסולם "כמה זה טעים לי" של 1-5. כמובן שהוקצה מקום להערות.
  זה המקום לציין שהפוסט ניסה להיות מקורי, מגוון ומפורט, אי לכך הרשימה הכילה פריטים כמו:
  שקדים, קרם שקדים
  לימון, קליפת לימון
  בזיליקום, נענע, פלפל שחור, צ'ילי, ג'ינג'ר, טימין, ציפורן, קינמון
  פיסטוק, מחית פיסטוק, קרם פיסטוק (יש הבדלים ביניהם!)
  רשימה ארוכה של מיני אלכוהול וליקר שונים ומגוונים
  וגבינת עיזים
  (להזכירכם – מדובר בעוגה…)
• הידוע צחק קצת על הפוסט, אבל עמד במשימה בכבוד (כולל הערות!)
• הפוסט סידר ומיין את הציונים שהעניק הידוע לחומרי הגלם.
• הפוסט חשב על 6 רעיונות לפאי-ים/ טארטים שישלבו בדרכים שונות כמה שיותר חומרי גלם שהידוע סימן ב-5 או ב-4.
• הידוע צווה להזמין כמה מחבריו לרגל האירוע החגיגי והרשמי:
  תחרות בחירת החמודי פאי – שנערך לכבוד יום הולדתו.
• נערכה רכישה מאסיבית של חמאה, קמח, ביצים, סוכר ושוקולד מריר 60%
  (דווקא רכיבים ייחודיים יותר, כגון מחית פיסטוק, פיסטוקים קלופים, קליפת לימון, דובדבני אמרנה והל – היו לפוסט במטבחו מבעוד מועד…)
• הפוסט הקדיש את סופ"שו, משישי בבוקר ועד שבת בערב (או אז הגיעו האורחים) לרקיחת 5 סוגי פאי שונים ומשונים (האופציה ה-6 הושמטה כי חמישה פאי-ים זה כבר די הרבה אוכל, וחוצמזה- לא היה קיווי)
  

  פטיסייר קפה מצטנן, הדרך לפסטק בצק פריך
  ולבסוף: מה קורה לך על השיש כשאתה מחליט להכין 5 בצקפריך-ים ביום אחד…

• האורחים הגיעו וקיבלו הסבר מדוקדק:
  יש לטעום מכל עוגה
  יש לחלק ציונים (כרטיסיות לציונים חולקו מראש, העוגות מוספרו)
  הערות (כמו "הבצק הזה מעולה אבל המלית לא לטעמי" או "גאונות עילאית!") תתקבלנה בברכה
  הציונים ישוקללו והודעה על הפאי הנבחר תימסר לכולם, אבל: כיוון שהחמודי פאי הוא על שמו של הידוע- לידוע זכות בחירה בלעדית (51% מהקולות 😉 ) והפאי שייבחר על ידיו יהיה החמודי פאי הרשמי. עם זאת, במקרה של חילוקי דעות יוכרז גם חביב הקהל!
• כולם אכלו המון פאי
• נשאר המון פאי (אל דאגה, גרגרנים רנדומליים עזרו בחיסול…)
• נבחר החמודי פאי המנצח!!!
• 😀

למקרה שהתעניינתם, הפאי-ים שנכנסו לתחרות היו לדלהלן:

פאי מספר 1 – שוקולד, לימון וקפה:
בצק פריך עדין עם קליפת לימון, שכבת למון-קרד, מלית בראוני מריר וציפוי של פטיסייר קפה.

פאי מספר 2 – פיסטוק, שוקולד וצ'ילי:
בצק פריך פיסטוק, מלית של קרם פיסטוק ובו משובצים טראפלס של שוקולד מריר וצ'ילי.

פאי מספר 3 – פיסטוק, פטל ולימון:
בצק פריך וניל, מלית של קרם פיסטוק, תלוליות למון-קרד ועליהן פטל.

פאי מספר 4 – שוקולד, אמרנה ואמרטו:
בצק פריך שקדים ואמרטו, מלית גנאש שוקולד מריר ואמרטו (ללא אפייה) משובצת דובדבני אמרנה.

פאי מספר 5 – שוקולד, קפה והל:
בצק פריך בניחוח קלואה, מלית שוקולד והל, ומלמעלה: קרם מסקרפונה קפה

משמאל למעלה תוכלו להבחין בכרטיסיות המוכנות, ממתינות לתורן…

אז ככה:
באופן לא-כל-כך-מפתיע הפאי שזכה לתואר החמודי פאי הרשמי ונבחר על ידי הידוע היה הפאי הראשון עליו חשב הפוסט, שהורכב מ-3 אלמנטים שהידוע ציינן ב-5 מגניב ועגול (…)
פאי מספר 1: שוקולד לימון וקפה!
דפינטלי אומנומנום 🙂

חביב הקהל דווקא היה מפתיע מעט: שוקולד קפה והל!
הפוסט מודה שהפאי הנ"ל היה לו טעים (כל ילדיו היו לו טעימים…) אבל הוא לא ציפה ממנו לגדולות. אולי זה נובע מדעות קדומות כי מלית השוקולד האפוייה עשתה לפוסט טיפה צרות..
ועל כן – הפתעה!

ואם מותר לפוסט לחלק המלצות הוא מוכן לחשוף שהשילוב של פיסטוק-פטל-לימון מצא חן בעיניו מאוד (הוא אפילו עשה שחזור והכין את העוגה הזו לכבוד הידוע – לנסיבות משמחות בעבודה), שפאי השוקולד-אמרנה-אמרטו היה מושחתתתתת ומשובח, וזכה לפינה חמה בלב שלו, וכמובן – החמודי פאי, שיצא מפנק וחגיגי (והתחיל אצל הפוסט אובססיה חדשה, אחותה התאומה-הלא-זהה של אובססיית הקרדים שלו: אובססיה לקרם פטיסייר!) .
שוקולד קפה והל התברר כפאי אפקטיבי בהחלט, שטעים גם חם וגם קר (ותוספת המסקרפונה קפה היא להיט) והשילוב של הפיסטוק-שוקולד-צ'ילי היה מגניב, אבל אי אפשר לבחור בכוווווולם, הלא כן?
🙂

דיסקליימר: התמונה צולמה במהירות, לפני החיסול הממוקד…

טובטוב, כמובן שאחרי כל הטיזינג הזה תקבלו מתכון 🙂

אגב, למרות שחלקים מהמתכון כבר פורסמו בבלוג (למון קרד ובראוני, אם לדייק), הפוסט מעדיף להגיש לכם את כל המתכון בשלמותו כי ככה הוא אוהב לקבל את המתכונים שלו – שלמים, בלי מסעות חיפוש והמוני טאבים פתוחים 🙂
(פחות עומס על המוח. זיכרון זה משאב חשוב!)

מתכונים נוספים מהתחרות יפורסמו בעתיד בבלוג, לאט לאט, טיפין טיפין. הפוסט לא מתחייב לפרסם את כולם אלא אם תבקשו יפה. טל"ח. דצ"כ עד"ש באח"ב.

חמודי פאי (תבנית 28)

לפטיסייר קפה (מבוסס על מתכוני הפטיסייר ועל הטיפים של עוגיו.נט, שסיפקה הרבה תמיכה וירטואלית ללא ידיעתה למרתון האפייה שקדם לתחרות…):

• 250 מ"ל חלב
• 1.5 כפיות נס קפה (לא המשקה, אלא האבקה/ גרגרים. אצל הפוסט זה היה ג'ייקובס)
• 1 כפית תמצית וניל
• 2 חלמונים
• 70 גרם סוכר
• 25 גרם קורנפלור
• כ-10-15 גרם חמאה
• מעט ליקר קפה (לפתיחת הקרם, בסוף)

לבצק הפריך (מבוסס על הבצק הפריך הקלאסי שנקרא 1-2-3):

• 150 גרם קמח
• 100 גרם חמאה
• 50 גרם אבקת סוכר
• גרידת לימון
• 1 חלמון

לקרם לימון (lemon curd):

• 1/2 כוס מיץ לימון (אפשר קצת יותר, לאוהבי החמוץ)
• 1/2 כוס סוכר
• 1 כף קורנפלור
• 2 חלמונים + 1 ביצה

למלית בראוני:

• 200 גרם שוקולד מריר 60% מוצקי קקאו קצוץ
• 200 גרם חמאה, חתוכה לקוביות
• 3 ביצים בטמפרטורת החדר (אם ממהרים אפשר גם ביצים קרות. הפוסט כבר עשה זאת. ששש…)
• 1/2 כפית תמצית וניל
• 250 גרם (¼1 כוסות) סוכר
• 70 גרם (1/2 כוס) קמח
• 50 גרם (1/3 כוס) אבקת קקאו (הקקאו עושה את הבראוניז מרירים ועמוקים יותר)
• קורט מלח

הכנה:

מכינים את קרם הפטיסייר: מערבבים סוכר וקורנפלור. 
טורפים את הסוכר+קורנפלור עם החלמונים בקערה (בהתחלה זה לא נראה כאילו זה לא יצליח להתערבב לעולם כדי משהו נוזלי ואחיד, אבל אחרי מעט מנוחה ביחד החלמונים מסכימים להיות חברים של הסוכר ואפשר גם אפשר לטרוף את זה למשהו אחיד יחסית)
בנתיים מביאים חלב, וניל וקפה לסף רתיחה בסיר קטן.
כשהחלב על סף רתיחה והחלמונים טרופים היטב שופכים לאט לאט, כל פעם קצת, מהחלב אל תערובת החלמונים – ומיד טורפים. רק כשאחיד- שופכים עוד קצת. ככה ממשיכים עד שערבבנו כ-1/3 מתערובת החלב אל תוך החלמונים (השוואת טמפרטורות – יה בייבי! 😛 )
אחרי שהחלמונים + 1/3 חלב טרופים ואחידים מחזירים אותם לסיר ומיד ממשיכים לטרוף.
מחזירים את הסיר לאש נמוכה- בינונית וממשיכים לטרוף עד שזה מגיע לסמיכות הרצוייה בעיניכם (פחות או יותר לכיוון של פודינג) ומורידים מהאש.
טורפים פנימה את החמאה, מכסים עם ניילון נצמד ונותנים לקרם להצטנן קצת בחוץ (כעקרון כל ההוראות אומרות להצמיד את הניילון לפטיסייר כדי שלא יקבל קרום. מכיוון שזה היה הפטיסייר הראשון שהפוסט הכין לבד- הוא הקשיב למתכון ועשה זאת. עם זאת הוא חש צורך לציין שהוא ינסה לצנן בלי להצמיד את הניילון – ויחזור לדווח!).
אחרי שהקרם מגיע לטפרטורת החדר יש לשלוח אותו לגלות של 2-3 שעות במקרר.

מכינים את הבצק הפריך: מעבדים את כל חומרי הבצק, פרט לחלמון הביצה, במעבד מזון בפולסים קצרים עד לפירורים.
מוסיפים את החלמון ומעבדים לבצק אחיד.
אוספים את גושי הבצק, מעצבים לדיסקית, עוטפים בניילון נצמד ושולחים לצינון של שעה במקרר.

מכינים את הלמון-קרד: טורפים נמרצות את כל חומרי הקרד בסיר על להבה בינונית עד שמסמיך – ומורידים מהאש.
אפשר לסנן את הקרם לאחר שמוכן, אם רוצים (מחשש גושי קורנפלור או טיפת ביצה שהתבשלה לחביתה). הפוסט בד"כ לא עושה את זה…

מכינים את תחתית הפאי: מרדדים את הבצק המצונן על משטח מקומח, או – אפילו יותר טוב – על הניילון הנצמד.
משטחים את הבצק בתבנית (אם רידדתם אותו על הניילון הנצמד יהיה קל להעביר אותו לתבנית עם הניילון, לשים אותו בתוך התבנית עם הניילון כלפי מעלה – ואז לקלף בזהירות את הניילון)
אם הבצק נדבק או מעצבן – אל תחששו מלהתעסק איתו טיפה. אמנם זה בצק פריך ועדיף כמה שפחות התעסקות, אבל מותר קצת לעצב אותו כדי שייכנס לתבנית 🙂
את הבצק דוקרים במזלג ושולחים לכמה דקות לפריזר/ חצי שעה במקרר. (אם ממש ממהרים – אפשר לדלג על השלב הזה)
אופים את הבצק כ-10 דקות ב-180 מעלות, שרק יזהיב קצת. (אין צורך בחרוזי אפייה..)

בנתיים – מכינים את המלית: ממיסים שוקולד וחמאה על בן מארי או במיקרוגל (בזהירות, בפולסים של 30 שניות ולערבב בין לבין, שלא יישרף…).
מקציפים ביצים, וניל וסוכר כ-4-5 דקות לתערובת תפוחה ובהירה.
מוסיפים את תערובת השוקולד והחמאה ומערבלים (אפשר להמשיך עם המיקסר) לתערובת אחידה.
מנפים פנימה קמח, אבקת קקאו ומלח ומערבבים בעזרת כף עץ או מרית רק עד למרקם אחיד. נזהרים מערבוב יתר.

מרכיבים את הפאי: על הבצק האפוי למחצה מורחים שכבה של למון-קרד. הפוסט ממליץ על שכבה עבה כי הוא מאוד אוהב את השילוב של הלימון והשוקולד, אבל אם אתם רוצים את הלימון עדין יותר אתם יכולים למרוח שכבה דקה יחסית… בסה"כ זה כיף להתקל בהפתעה חמצמצה בסופו של ביס שוקולדי!
על הלמון-קרד שופכים את מלית הבראוניז.
אופים את הפאי 20-22 דקות בחום של 180 עד שפני המלית יציבים וקיסם יוצא לח מאוד עד רטוב (אבל לא עם בלילה נוזלית לחלוטין עליו 🙂 )
ייתכן שהמלית תיסדק באזור שולי הפאי – זה לא נורא בכלל.
מצננים את הפאי ולאחר מכן שולחים אותו למקרר עד להגשה.
(הפוסט בטוח שאפשר להגיש את הפאי גם חם, אבל כמו שהוא כבר חשף בפניכם: הוא אוהב את הבראוניז שלו פאדג'יים, אחרי ייצוב במקרר. כך אפשר להשאיר את הבלילה לא מאוד אפויה בלי חשש שהיא תהיה נוזלית מדי לחיתוך והגשה…)

הגשה: טורפים את קרם הפטיסייר הקר עם כף-שתיים-שלוש (תלוי במידת האלכוהוליזם שלכם. ובמתי טעים לכם 🙂 ) של ליקר קפה.
מורחים את הפטיסייר על הפאי הקר (בעזרת פלטה/ סכין/ גב של כף/ מרית/ מה שיש לכם ביד באותו רגע)…
ומגישים!
🙂

הערות, טיפים ורעיונות:

• את הפטיסייר והלמון-קרד אין בעיה להכין יום מראש (הקרד יכול לחכות אפילו כמה ימים במקרר..)
• ככל הנראה יישאר לכם למון-קרד בצנצנת אחרי הפאי הזה.. הפוסט ממליץ לאכול אותו בכפית 🙂 או על פתי בר. או פשוט להכין משהו לימוני נוסף.. גלידה למשל
• ייתכן שיישארו לכם גם מעט עודפי בצק פריך – אפשר להכין מהם עוגיות לימוניות ופריכות
• מכל הבצקפריך-ים שהכין הפוסט – הבצק של החמודי פאי היה היחיד שהוכן עם אבקת סוכר ולא עם סוכר. הפוסט חייב לציין שהוא אהב את הבצק הזה מאוד – הוא היה מתפורר יותר (in a good way, כמובן), עדין יותר וקליל יותר. נום!
• אפרופו הבצק –
  אפשר להכין פשוט בצק מ:
  300 גרם קמח
  200 גרם חמאה
  100 גרם אבקת סוכר
  (**עכשיו אתם מבינים למה קוראים לבצק 1-2-3? 🙂 **)
  1 ביצה טרופה
  גרידת לימון
  ולא להיות לחוצים על כמויות של הבצק – אם יספיק. ולא להסתבך עם חלבונים עודפים. ולא להתקע עם חצי שקית אבקת סוכר..
  מקסימום – תוכלו להקפיא חצי כמות בצק וככה יהיה לכם קראסט מוכן לפאי הבא. או המון עוגיות… 😉 

 

כחומר ביד הבלוגר – בראוניז שוקולד ופטל

ה-פ-ת-ע-ה!

הפוסט יודע שעד כה הוא לא ניסה להלעיט אתכם בתופינים ומגדנות (אלא רק לנפנף בפרצופכם את המטעמים שאכל כבר…),

אך מכיוון שהוא בהחלט מחובבי המטבח – הוחלט קבל עם ועדה בישיבת הדירקטוריון האחרונה – לחלוק איתכם גם את אובססיית האוכל של הפוסט!
(**מחיאות כפיים נלהבות**)

כל זאת למה? כי באתר מנטקה, המוכר לחובבי קונדיטוריה ישראליים נמרצים, פצחו לאחרונה בפרוייקט בלוגרים שנקרא "כחומר ביד הבלוגר":
כל חודש מכריזים חגיגית על חומר גלם ובלוגרי כל העולם (…) מתאחדים ומפרסמים מתכון המבוסס על חומר הגלם הנ"ל.
מי מכם שכבר מכיר את הפוסט יודע שהוא שמנמן בנפשו. מי שמכיר אפילו קצת יותר טוב יודע שהוא אוהב לא רק לאכול- אלא גם להכין אוכל. לכן הפרוייקט המדובר סיקרן אותו מאוד והוא החליט לנסות את כוחו!

כשהוא גילה שחומר הגלם הראשון שהוא מקבל הוא פירות יער הפוסט, דבר ראשון, שמח. מאוד שמח. כי הוא אוההההבבב פירות יער!
שתי שניות לאחר מכן (בערך) הוא כבר התחיל להריץ מחשבות ולתכנן תוכניות.
די מהר זה הגיע אליו – בהשראת מתכון אחד מפורסם למדי של הפוסט (יאפ! 🙂 ) ובהשראת אחד השוקולדים האהובים עליו (גודייבה יודעים מה הם עושים)..
כלומר- גרסת הבראוניז המושחתת לשוקולד במילוי קרם פטל!

אל דאגה, פרק המשך לטלנובלה עוד יגיע ביום מן הימים, אבל בנתיים תסתפקו בבראוניז משובצים בפטל-curd חמצמץ וטעים (חומרים לתבנית מרובעת בגודל 25 ס”מ):

לקרם פטל (פטל-curd):

• 1 כוס (גדושה!) פטל קפוא
• 1-2 כפות מיץ לימון
• 2 חלמונים + 1 ביצה שלמה
• 1/3 כוס סוכר
• 1/2 כף קורנפלור

לבראוניז:

• 200 גרם שוקולד מריר 60% מוצקי קקאו קצוץ
• 200 גרם חמאה, חתוכה לקוביות
• 3 ביצים בטמפרטורת החדר (פשוט תוציאו אותן מהמקרר איזה 20 דקות לפני הכנת הבראוניז.. כשאתם מתחילים להכין את ה-curd, למשל..)
• 1/2 כפית תמצית וניל
• 250 גרם (¼1 כוסות) סוכר
• 70 גרם (1/2 כוס) קמח
• 50 גרם (1/3 כוס) אבקת קקאו (ואפשר בכיף להפחית קצת אם אתם מעדיפים. הקקאו עושה את הבראוניז מרירים ועמוקים יותר)
• קורט מלח

אופציה שווה: מעט פטל קפוא נוסף.

הכנה:

מכינים פטל-curd: שמים את הפטל בסיר קטן, על אש נמוכה, ונותנים לו להתרכך (כן כן – לא צריך להפשיר קודם, הסיר מבטיח לטפל גם בתחום הזה). אין צורך בהשגחה מתמדת, רק לערבב מדי פעם שהפטל לא יישרף.. כשהפטל מתחיל להיות קצת נוזלי אפשר להוסיף לו את מיץ הלימון ולהמשיך בחימום עדין.
בנתיים טורפים בקערה קטנה ועמידה לחום את שאר החומרים (ביצה + חלמונים, סוכר, קורנפלור).
כשהפטלימון מגיע למצב צבירה נוזלי למדי (תרגישו חופשי למעוך קצת את הפטלים שנותרו שלמים)  מוסיפים 3-4 כפות מהפטלימון לתערובת הביצים ואחרי כל כף טורפים עד שמתאחד.
מוסיפים את תערובת הביצים לפטלימון שבסיר ומתחילים בטריפה מתמדת על אש נמוכה – עד שמסמיך.
ה-curd יעלה קצת קצף וזה בסדר. זה אפילו עוזר – כשהקצף מתחיל להטמע ב-curd והתערובת מבהירה קצת זה סימן שה-curd מסמיך 🙂
מצננים.

מכינים את הבראוניז: מחממים תנור ל-170 מעלות ומרפדים תבנית בנייר אפייה. אפשר לשמן מעט את נייר האפייה.
ממיסים שוקולד וחמאה על בן מארי או במיקרוגל.
מקציפים ביצים, וניל וסוכר כ-4-5 דקות לתערובת תפוחה ובהירה.
מוסיפים את תערובת השוקולד והחמאה ומערבלים (אפשר להמשיך עם המיקסר) לתערובת אחידה.
מנפים פנימה קמח, אבקת קקאו ומלח ומערבבים בעזרת כף עץ או מרית רק עד למרקם אחיד. נזהרים מערבוב יתר.

מכאן יש 2 אפשרויות:
אפשר להכין בראוניז הפתעה: יוצקים כמחצית מתערובת השוקולד לתבנית, מפזרים את ה-curd על פני תערובת (אפשר להשאיר בתלוליות קטנות ואפשר למרוח קצת עם סכין), בשלב הזה אפשר לפזר מעט פטלים קפואים על פני ה-curd, ואת הכל מכסים בתערובת השוקולד שנותרה.
אפשר להכין בראוניז משויישים: יוצקים את תערובת השוקולד לתבנית, מפזרים עליה את ה-curd, אם רוצים מוסיפים קצת פטלים קפואים, ומשיישים את הבראוניז (מערבבים מעט את שתי הבלילות בעזרת סכין). אם בוחרים בשיטה הזו מתקבל אפקט יפה (ה-curd  שעל פני השטח מקבל צבע בורדו יפה באפייה). מה שכן- הפוסט ממליץ לא לפזר יותר מדי את ה-curd. הטעם שלו עדין ועל כן הכי כיף להתקל ב"צ'אנק" די גדול שלו בין ביסים של שוקולד מריר ופאדג'י 😉

את שתי האפשרויות אופים כ-25 דקות, אם כי מומלץ לבדוק את מצב העוגה כבר אחרי 20 דקות. היא מוכנה כששטח הפנים שלה נראה אפוי, אבל קיסם הננעץ במרכזה יוצא לח מאוד. מצננים היטב ומעבירים למקרר לשעתיים לפחות לפני החיתוך.

הערות, טיפים ורעיונות:

• הפטלים הקפואים מוסיפים עוד טעם של פטל, שזה תמיד טוב
• בכל מקרה הפוסט ממליץ לשים הרבההההה curd. כאמור, הטעם שלו עדין, אבל כיפי, ועל כן שווה להתקל בו 🙂
  כשהפוסט שם טיפ-טיפה יותר מחצי כמות, למשל, הוא מצא עצמו קצת מתגעגע לפטל בין ביס לביס..
• פתרון חביב לימי הקיץ החמים הוא לחתוך את הבראוניז (אחרי קירור הגון במקרר, כאמור) לקוביות קטנות ולאפסן אותן במקפיא. כשחם ומעיק ורוצים משו מתוק אפשר להוציא קובייה (או יותר מאחת, כמובן), לחכות קצת כדי שיהיה אפשר לנגוס בה בלי brain freeze – ולזלול!
• ורעיון מופרע אבל מגניב (שהוא גם בונוס! קרא מתכון אחד קבל עוד אחד בחינם 😉 ):
  מקרונים במילוי הפטל curd הנ"ל ו… חמאת בוטנים!
  הפוסט משתמש במתכון המשובח (והאפשרי לחלוטין!) למקרון של בצק אלים וגילה שמדובר בשילוב כיפי לחלוטין!
  רק כדאי לעשות שימוש בחמאת בוטנים כמה שפחות מתוקה, כיוון שהמקרונים עצמם מאוד מתוקים וה-curd מתוק-חמוץ

אל תשכחו לראות מתכוני פירות יער שווים נוספים right here! 🙂