כחומר ביד הבלוגר – אזניים ללוטוס

שני אירועים גורליים הביאו ליצירתו של המתכון שתיכף ישזפו עיניכם-
חג פורים הקרב ובא והכרזתו של לוטוס (הידוע גם בשמות "ספקולוס", "ביסקוף", "העוגיה הטעימה שמקבלים בבתי קפה כשמזמינים קפה", "ממרח אומייגוד-מה-טעמתי-עכשיו" וכו' וכיו"ב – על ממרחיו ועוגיותיו) כחומר הגלם החודשי.

אחרי כמה דקות של מחשבות על לוטוס. ועל כמה לוטוס זה טעים. ועל כמה הוא אוהב דברים שהוא כבר מכין עם לוטוס. ועל לוטוס! הפוסט החליט שצריך להכין אזני המן, כי מרץ ופורים וגולה ( 😉 ) וכזה.
המחשבה להכין את המתכון הרגיל שלו (אזני ההמן המושלמות של דלאל, עדיף במילוי פיסטוק ואמרנה, הו כן!) ופשוט למלאן בממרח לוטוס הרגישה לפוסט מעט בנאלית מדי. אז מה עושים?

משתעשעים עם איילים!

מחשבה התגנבה אל מוחו של הפוסט והזכירה לו את הקראמבל הטבעוני שהכין בחודש הבוטנים ובו החליף חמאה בחמאת בוטנים (מחשבה הגיונית- שתיהן חמאות, לא?)…
"ובכן", המשיכה אותה מחשבה, "הרי ממרח לוטוס זה בעצם מעין חמאת עוגיות לוטוס – על משקל חמאת בוטנים – ועל כן גם הוא יכול להחליף חמאה!"
כן, אין ספק שהפוסט תמיד חושב בהגיון ומנתח כל דבר בדקדקנות.
אז זה מה שהוא עשה!
הבצק של אזני ההמן הדלאליות הוא בצק עדין ומפונפן עד מאוד, עם קפריזות – אז הפוסט החליט לא להתעסק איתו. חיטוט קצר במתכוני אזני המן (עם קרדיט לעוגיו.נט, שתמיד אפשר לסמוך עליה) הביא את הפוסט למתכון כללי לבצק שאיתו הוא הרגיש מספיק בנוח להתנסות. הוא החליט שלא לוותר על החמאה לגמרי, כיוון שהקראמבל הטבעוני לימד אותו כמה דברים על בצקים מתפוררים למדי (ומי רוצה אוזן המן שכמו הבית של שלושת החזרזירונים תתפרק כשתנשפו עליה?), ושילב בין חמאת לוטוס לחמאה 🙂
בשביל המילוי הוא הלך על הנוטלוטוס האהוב עליו – כי למה לא לחזק את בצק הלוטוס במילוי שמכיל לוטוס- אבל גם נוטלה, כי נוטלה? 😀

פורים איז קאמינג!

לא הרבה זמן אחרי ההחלטה הזו- נחה לה קופסה חגיגית של אזני לוטוס על השולחן בסלונו! היאח!

הבצק שיתף פעולה באופן מרהיב למדי- זה בצק קל להתעסקות, סך הכל.
אחרי העיבוד במעבד המזון הוא התפנק קצת בעיבוד ידני – רק להטמעת כל הקמח. וברידוד הוא התנהג נפלא על משטח מקומח. פיסת הבצק האחרונה היא זו שספגה הכי הרבה קמח (ברידודים חוזרים ונשנים), וגם זו שלא באמת רודדה אלא נמעכה ב"אלגנטיות" לצורת עיגול – וגם היא הייתה ממשומעת למדי!
או במילים אחרות: בצק-פריך-לוטוס, אתה חמוד לאללה! 🙂 

אזני לוטוס

(כ-18 אזני המן בינוניות)

חומרים:

לבצק:

• 150 גרם קמח
• 25 גרם אבקת סוכר
• 50 גרם חמאה קרה, חתוכה לקוביות
• 60 גרם ממרח לוטוס
• 1 חלמון ביצה
• 1 כפית תמצית וניל
• 2 כפות חלב

למילוי:

• 8 עוגיות לוטוס (זה יוצא כ-60 גרם- הפוסט בדק! 🙂 ) – מפוררות
• 150 גרם ממרח נוטלה

להלן: בצק לוטוס זהוב ומילוי נוטלוטוס עסיסי

הכנה:

מכינים את הבצק: במעבד מזון שמים קמח, אבקת סוכר, חמאה וממרח לוטוס ומעבדים בפולסים לקבלת פירורים קמחיים למדי 🙂 מוסיפים את הביצה, הוניל והחלב ומעבדים עד שמתחילים להיווצר גושי בצק בינוניים.
מוציאים את הבצק ממעבד המזון אל יריעת ניילון נצמד. אם יש צורך – מעבדים ידנית את הבצק עד שכל הקמח נטמע.
משטחים לדיסקית עבה, עוטפים טוב בניילון הנצמד ושולחים את הבצק למנוחה של שעה במקרר.
להכנת המילוי פשוט מערבבים את פירורי עוגיות הלוטוס ואת הנוטלה. יי! 🙂

על משטח מקומח מרדדים את הבצק, קורצים עיגולים בעזרת חותכן או כוס.

התמונה להמחשה בלבד

בכל עיגול מניחים מילוי (לפי גודל העיגולים שקרצתם ולפי יחס הבצק-מילוי המועדף עליכם. לאזני ההמן הבינוניות של הפוסט הוא שם כפית גדושה של מילוי) ומקפלים מעליו את הבצק לצורת משולש.

המדריך (המטושטש, עמכם הסליחה) למקפל המתחיל

אוזן לוטוס חגיגית במלוא תפארתה המקופלת!

הפוסט ממליץ שלאזני ההמן המקופלות תעניקו מנוחה של 20-30 דקות במקפיא, בעודכם מחממים את התנור ל-180 מעלות. אזניים קפואות ישמרו טוב יותר על צורתן ויתפרקו פחות באפיה!
אופים את האזניים 10-15 דקות עד שהן מזהיבות מעט.

נותנים לאזניים להתקרר מעט (נוטלה חמה ישר מהתנור זה סכנה שקשה מאוד לעמוד בה…) וזוללים בהנאה!
בתאבון ופורים שמח ומבדח (וטעים)! 🙂 🙂 🙂

נומז

הערות, טיפים ורעיונות:

• הבצק מתקבל פריך ונעים, עם טעם עדין של לוטוס. טעם הנוטלה מעט משתלט, אבל העוגיות במלית מוסיפות מאוד. קחו בחשבון שסך הכל מדובר באוזן המן מהזן המתוק, ולאו דווקא המאוזן 🙂
• הכפלת כמויות: כמובן שכדאי וראוי להכפיל כמויות! הפוסט הכין כמות קטנה יחסית (תכלס, זה חצי כמות של בצק 123 המפורסם- בגרסת לוטוס!), וזה גם מה שהוא רשם, כי:
  א. מדובר היה בבצק נסיוני (שהצליח! יי!)
  ב. משק הבית שלו מכיל 2 אנשים בלבד
  אם אתם מחליטים להכפיל- חושו חופשי לשים ביצה שלמה (במקום 2 חלמונים), ומקסימום- שימו קצת פחות חלב, תעבדו את הבצק בכמה פולסים, ואם נראה שהוא זקוק לעוד קצת לחות – תוסיפו את שאר החלב.
• מילוי: כמות המילוי הספיק ב-מ-ד-ו-י-ק למספר האזניים שהכין הפוסט, אז אם אתם אוהבים הרבה מילוי, או לחילופין- מתכננים להכין אזנים קטנות, הפוסט ממליץ לשים קצת יותר נוטלה ועוד איזו עוגיית לוטוס או שתיים – כדי שלא יחסר 😀
• גודל האזניים הוא עניין של העדפה אישית והחותכנים המצויים בביתכם 🙂
  גם אזני ביס זה מגניב, אם כי קחו בחשבון שמדובר ביותר עבודת קיפול 😉
• גיוונים: הפוסט מאוד מאוד אוהב את השילוב של נוטלוטוס, ועל כן החליט למלא את אזני הלוטוס שלו במילוי נוטלה מחוזקת בלוטוס, למרות שהוא ידע שהתוצאה תהיה מתוקה למדי.
  אם אתם מעדיפים אזני המן מהזן המאוזן ניתן להחליף את מלית הנוטלה בכל מלית שתרצו ושתתאים לדעתכם, למשל מליות המבוססות על שוקולד מריר 🙂
  הפוסט לא ניסה בעצמו ועל כן לא בטוח כמה קל למלא אזני המן בגנאש מריר (הוא חושש מנזילות והצפות), אבל ייתכן שגנאש ובתוכו שברי עוגיות לוטוס, שיעזרו – מלבד חיזוק הטעם הלוטוסי – בספיגת נוזלים שמסייעת במניעת נזילות, יוכתר כהצלחה כבירה! 🙂
  

אנחנו מהממות

רוצים עוד מתכוני לוטוס? כמובן 🙂

ואני אמנותית. פורים שמח!

תהיות (וגם – פורים שמח!)

שלום וברוכים הבאים למוחו המעוות של הפוסט. אין יציאות חירום, אז אל תחפשו אותן..

הפוסט חוטא בצפייה בתוכנית ריאליטי אחת בלבד באדיקות – היפה והחנון. לא, הוא לא עומד לחלוק עמכם את כל הסיבות לכך (יש דברים שמרוב שהם מוקצנים ומוגזמים, עצם ההגזמה הופך לבדיחה מצחיקה בפני עצמה..). גם לא מי היו הזוגות המועדפים עליו או מה הייתה המשימה המאתגרת ביותר לדעתו . מה שכן, יש סצנה מסויימת מפרק מאוד ספציפי שגרמה לו צורך עז לחלוק את מחשבותיו עם היקום..
היה היה פרק שעסק בקובי פרץ. באותו פרק הבחורים הנועזים נתבקשו לשיר שירים של קובי פרץ (…), בעוד הבחורות הנאוות נתבקשו לשבת על שפת הבריכה ולהשתזף. אין לפוסט בעיה עקרונית עם העבודה שהיפות, מעצם היותן היפות ומעצם הגדרה זו, מבלות חלק ניכר מזמנן בלבוש מינימלי זה או אחר (בין אם מדובר בבגד ים על שפת הבריכה, שמלונת קצרצרונת שגורמת לכל עמישראל ואחותו לדעת שלפחות את לובשת תחתונים- זו כבר התחלה יפה, או מחשופים שמוכיחים לנו שאכן הינך בחורה עם חזון). סבבה. הפוסט גם משער שזה חלק מרכזי מהסיבות לכך שיש גם צופים זכרים לתוכנית הזו. אבל משהו באותה סצינה מסויימת גרם לפוסט להרהר קצת במשמעות החיים כנערת פוסטר..
כאמור- הבנות השתזפו להן על שפת הבריכה בשמחה ובששון, ולפתע – לא צפוי בכלל – מר פרץ הנכבד בכבודו  ובעצמו בא להעיף להן את הסכך. כמובן שהמעשה ההגיוני ביותר לעשות בעת אירוע רב נפגעות שכזה, מיד אחרי צווחות האושר ועפעופי הפלירטוט, הוא להכנס הביתה עם הפרץ, לשבת על הספה ולרייר. למשמע אוזניים הסצינה הזו כללה בעיקר מלמולי חנופה, סלסולי אהבה והרבה טונים גבוהים במיוחד. לעומת זאת, למראית עיניים הסצינה כללה את מר פרץ לבוש בחליפה כלשהי, ישוב על ספה גדולה, וסביבו 3 בחורות לבושות בבגדי ים כה זעירים- עד שאפילו את אוזנו של הפוסט הם לא יצליחו לכסות. אותו מר פרץ השתרע לו בנינוחות על הספה, בעוד שלישיית המלאכיות של פיני ניסו כל אחת להסתיר חלק אסטרטגי זה או אחר בגופה ע"י איזו מכריות הנוי שפוזרו על הספה ביד נדיבה.
משום מה, ועם כל הכבוד לדימוי הגוף שלהן, הפוסט חש תחושה קלה שהן לא חשו בנוח עם מלבושיהן המינימליסטיים. אתם מוזמנים לתקן אותו אם הוא טועה..

ומתוכנית מופת (…) אחת לסדרת מופת אחרת: פמילי גאי (או איש משפחה, אם אתם מתעקשים. אשכרה הפוסט שמע אנשים מדברים על סדרה מופלאה בשם 'מחלקת גנים ונוף'. מה זה פה?!?! הפוסט מבקש שתגידו יחד איתו: "פ-א-ר-ק-ס אנד רי-קרי-איי-שנז"!): בשלב אבולוציוני זה או אחר בחייה של אותה משפחה מופלאה אבי המשפחה, פיטר, קיבל פינה להגשה בתוכנית החדשות של עירו. לפינתו קראו “what really grinds my gears”.
ערב אחד, לפני זמן לא רב מדי ומעצם היותו שמנמן, חפץ הפוסט בהגשמת החלום האמריקני של פיצה וגלידה לארוחת הערב. מתוקף היותו צלאביבי בהווה הפוסט לוקח בחשבון את השירות שהוא מקבל. מלצרים, מוכרים, ושאר נותני שירות תמיד עוברים תחת עינו הבוחנת של הפוסט, שהורגל בחיי הבורגנות והאליטיזם. באותו ערב אתרע מזלו של הפוסט והוא נתקל בתופעה שבאמת טוחנת את ההילוכים שלו (ותודה לגוגל-תרגם!): אנשים שלא רק שהם עובדים בעבודה הפשוטה ביותר ביקום, לפחות על פי קני מידה שכריים – הם גם לא מסוגלים לבצע אותה כמעט בכלל.
לחתוך פיצה זו פעולה מוטורית. גם לקחת וופל ולמלא אותו בגלידה. לא על פעולות מוטוריות מתרעם הפוסט. יש אנשים שאמא לא קנתה להם צעצועים-שניתן-לפרק-ולהרכיב או קופסאות-שיש-להכניס-לתוכן-צורות-שונות כשהם היו קטנים, וזה בסדר. לא לא. תרעמתו של הפוסט מכוונת לעבר הכישורים החברתיים של אותו מר גלידה נלעג מהערב המדובר.
הפוסט והידוע נכנסו לגלידריה צלאביבית ידועה והתקרבו אל הויטרינה. מר-גלידה שאל אם הם רוצים גלידה ונענה ב"שנייה- אנחנו חושבים". נטעמה גלידה אחת, והפוסט, מעצם היותו קשה-החלטה באופן מיוחד, לקח לעצמו עוד דקותיים למחשבה (תכלס- הגלידה לא הייתה מספיק טעימה. אבל היא עדיין הייתה גלידה, כך שהסיכויים שגרגרנותו של הפוסט תנצח היו רחוקים מלהיות קלושים). לא חלפו אותן דקותיים והמר-גלידה מלמל משהו בסגנון "אתם רוצים גלידה או שאני יכול ללכת לעשות דברים אחרים?"
אתה פאקינג מוכר-גלידה באמצע המשמרת שלו. כמה דברים חשובים יש לך לעשות חוץ מלמכור גלידה?? אם אין לך כישורי אנוש, פשוט אל תבחר בעבודה שמציבה אותך מול אנשים. פשוט לא. יש מגוון מקצועות שישמחו לסגור אותך בחדר עם ערימות של ניירות/ בדים/ מתכות/ מכשירי מדידה וחיות אחרות. לך לך אל עבר הבדידות המזהרת בדלתיים סגורות. לך לך אל עבר עבודות שמאפשרות לך לנהום על מחשבים ועל ניירות. לך לך אל עבר עבודה שתתאים לכישורייך. למה למה למה למה אתה בוחר לעבוד בעבודה בה רק כישורייך החברתיים יכולים להרוויח לך טיפים???