Posts tagged ‘ערמונים’

2 בפברואר 2014

כחומר ביד הבלוגר – המון ערמון

הפוסט מרגיש צורך להתוודות:
הוא אוהב ערמונים.
ולפעמים הוא לא בטוח שהערמונים אוהבים אותו חזרה…

אולי זה כי הם משחקים אותה קשים להשגה?
הם לא אוהבים להישאר סגורים ולא מאווררים כשהם טריים. אם תשאירו אותם בשקית סגורה הם ילחלחו את עצמם למוות.
גם אם תפתחו את השקית ותתנו להם את הספייס שלהם הם יעשו לכם פרצופים, כי השקית עלולה להסגר מרוח רנדומלית.. (הפתרון – קערה! או להכין אותם תיכף ומיד)
הם אוהבים לשחק איתך trick or treat כשאתה מנסה לקלות אותם בתנור-
רובם ינסו את כוחם בטריקים שונים ומשונים, מלהיאחז בכוח בקליפתם עד שאתה מוצא את עצמך מכרסם חלקי קליפה קטנים, ועד להתפוצצויות משונות בתוך קרביו של התנור המסכן שלך.
אבל חלקם יצאו רכים, נימוחים ומענגים, בטעם עדין ועם זאת כ"כ טעיייייםםםם…

אולי דווקא בגלל שהם כאלה הארד טו גט וטעמם כלכך חמקמק זו הסיבה שהפוסט אוהב אותם כל כך 🙂

בכל אופן – לאחר המונולוג המרגש הזה נראה לו לפוסט שהבנתם שכאשר הוכרז שחומר הגלם החודשי בפרויקט הינו ערמונים – הוא שמח עד מאוד 🙂
הפעם לא היה לפוסט ספק בכלל שהוא ילך על קינוח!
המחשבה הראשונה שלו הייתה מון בלאן, כמובן.
הרי הוא פינטז על הקינוח הזה מאז הפעם הראשונה שטעם אותו בגיל 13 ועד שלאחרונה זלל אותו שוב באותו מקום בדיוק. וחוצמזה- זה מון בלאן! זה הדבר הכי מפורסם שיש בו ערמונים! (חוץ מרחובות חורפיים של ערים אירופאיות 😛 )
בעודו מנסה לגלגל אסוציאציות במחשבותיו ולגגל במחשבו- הוא נזכר במארון גלאסה.
לראשונה נתקל הפוסט בביטוי הזה בגלידריה איטלקית- הוא טעם והתלהב.
רק אח"כ הבין שמדובר בערמון מסוכר, ורק אחרי שקנה אחד כזה (יקר למדי…) בפאריז וטעם אותו כפי שהוא- הבין שמדובר במעדן אמיתי.

נלהב ונרגש הוא החליט לנסות את מזלו בעולם הערמונים המסוכרים.
משום מה גיגול "ערמון מסוכר" הביא אותו דווקא אל המתכון
הזה.
עכשיו, אל תבינו אותו לא נכון – הפוסט היה אפילו יותר נלהב לגלות את המתכון הזה!!! במיוחד אחרי שהוא רפרף על המתכון לערמונים-מסוכרים-על-אמת וגילה שמדובר במתכון שמתפרש על 3 ימים…
לפוסט כבר הייתה פעם מחית ערמונים קנויה בבית, אבל כל מה שהוא הצליח לחשוב על לעשות איתה היה: לאכול בכפית, לשים בכפית ליד גלידה ולאכול יחד בכפית, שוב לאכול בכפית לבד כי זה טעייייםםםםם.
אז הפעם יש לו הזדמנות להכין מחית ערמונים בבית?
והוא יוכל לעשות איתה ניסויים על גבי ניסויים ולהכין קינוחים על גבי קינוחים?
יה בייבי!!!!
🙂

אבל אל תדאגו – המתכון הוא לא פשוט מחית ערמונים. זה אמנם יכול לספק לכם המון אושר גם בפני עצמו, אבל הפוסט החליט שמגיע לכם קינוח קצת יותר מורכב…
אי לכך, קבלו את ה-
***
צלילי תיפוף דרמטיים
***
טריקולור ערמונים!!!!

הפוסט עשה כמה נסיונות ליצור קינוח ערמוני מפנק במיוחד והתוצאה הזוכה הייתה קינוח כוסות שמכיל ערמונים (או מחית ערמונים, בעצם) ב-3 ורסיות שונות:
דמיינו את הכפית שלכם פוגשת גנאש שוקולד מריר וערמונים, היא גורפת ממנו מעט ומיד ממשיכה הלאה- לשכבה עמוקה של מוס ערמונים אוורירי. קצת לפני סוף הכוס היא מגיעה למחית ערמונים שנותנת עוד דגש אחרון – שלא תשכחו מי הכוכב הראשי של הקינוח הזה!

אם יורשה לפוסט להתרברב מעט:
היו שטענו שמוס הערמונים ממכר. ראו הוזהרתם. 

היו גם שטענו שזה אחד הקינוחים הטובים שהכין הפוסט אי פעם, ואולי אפילו אחד הקינוחים הטובים שהם אכלו…
בכל אופן- הפוסט באמת ממליץ לכם לנסות את הקינוח הזה (למרות שהמתכון קצת ארוך)-
מוס הערמונים פשוט מ-ע-ו-ל-ה. אחד הפינוקים. והשידוך עם שתי השכבות הנוספות עושה לו רק טוב.
אז יאללה- פנקו את עצמכם לפני שנגמרת העונה 🙂

טריקולור ערמונים
(או- נעים מאוד, ההתמכרות החדשה שלכם)

(כ-10 מנות)

חומרים

למחית ערמונים (מבוסס, כאמור, על המתכון הזה. ותודה לאיציק הראל ולעמית אהרונסון שהביאונו עד הלום):
(הכמויות הן 1/3 מהמתכון המקורי והן תספקנה כמות נכבדת של שאריות אחרי המתכון הזה, אל דאגה.
הפוסט חושב שאפשר לגמרי להוריד קצת מכמות הסוכר כי המחית יוצאת מאוד מתוקה, אבל הוא מודה שעדיין לא הספיק לעשות ניסויים ולהחליט כמה סוכר הוא חושב שכדאי.
סוכר אמנם עוזר לשימור, אבל המחית עוברת הקפאה כמו גדולה, אז זו לא אמורה להיות בעיה להפחית קצת כמויות אם תחליטו)

  • 1 ק"ג ערמונים טריים
  • 330 גרם סוכר
  • 1/3 2 כוסות מים
  • תמצית וניל

לפטיסייר ערמונים

  • 250 מ"ל חלב
  • 1/2 מקל וניל (אפשר גם כפית של תמצית וניל טובה)
  • 2 חלמונים
  • 65 גרם סוכר 
  • 25 גרם קורנפלור
  • 75 גרם מחית ערמונים (אפשר גם יותר, כמובן!)
  • 200-250 מ"ל שמנת מתוקה

לגנאש שוקולד מריר וערמונים (ראו הערות)

  • 50 גרם שוקולד מריר
  • 100 מ"ל שמנת (או תערובת של שמנת וחלב)
  • מחית ערמונים- כף גדושה אחת לפחות

הכנה:

מתחילים בהכנת המחית (אפשר להכין מראש. כמה שבא לכם מראש 🙂 ):
חורצים איקס בקליפת הערמונים בסכין חדה (ולא משוננת). שמים את כל הערמונים בסיר, מכסים במים, מביאים לרתיחה ומבשלים 25 דקות. בודקים ערמון אחד ואם הוא רך מספיק- מורידים את הסיר מהאש ומסננים את הערמונים מהמים.
(אפשר, כמובן, לרכך את הערמונים גם בתנור, אבל זה מאתגר יותר והפוסט בטוח לא יכול לתת לכם הערכת זמנים לזה 🙂 )
מקלפים את הערמונים- השיטה המועדפת על הפוסט היא עם כפית (אנחנו מכינים מחית – אז אין צורך להתאמץ להוציא ערמונים שלמים…): חוצים כל ערמון ל-2 עם הכפית ומרוקנים את תוכנו. היזהרו מהקליפה השעירה! היא דקה ועקשנית. (היזהרו גם מערמונים מקולקלים.. פשוט רואים שהם או חלקים מהם שחורים מבפנים.. זרקו אותם ואל תשתמשו בתוכנם).
עכשיו מכינים את סירופ הסוכר: מרתיחים יחד את המים והסוכר ונותנים להם לרתוח כ-10 דקות עד שהסירופ מצטמצם מעט.
מוסיפים את הערמונים לסירופ, מביאים שוב לרתיחה ומוציאים (עם כף) לכלוכים ושאריות קליפה שיצופו למעלה.
ממשיכים לבשל על אש בינונית כ-30-45 דקות (לא צריך יותר מדי, שלא תצא לכם מחית יבשה מאוד..).

מכבים את האש, מוסיפים תמצית וניל (הפוסט ממליץ על כף) וטוחנים את התערובת החמה בעזרת בלנדר מוט- עד שנוצרת מחית חלקה יחסית (להתקל מדי פעם בשברי ערמונים מזוגגים  במחית זה כיף!).

מעבירים את המחית לצנצנות מעוקרות ונותנים להן להתקרר. ניתן ומומלץ להקפיא חלק 🙂
יי! יש לכם מחית ערמונים!

מכאן עוברים להכנת הפטיסייר:
טורפים את החלמונים עם הסוכר והקורנפלור בקערה חסינת חום. כמו שהפוסט כבר ציין בעבר- בהתחלה זה נראה כאילו התערובת מסרבת להיות נוזלית ולהיטרף כמו שצריך, אבל כל מה שהיא צריכה זה קצת זמן ושתתנו לה איזו טריפונת קטנה מדי פעם (אתם יכולים גם לשיר לה, אבל הפוסט לא מבטיח שזה יזרז את התהליך).
בנתיים שמים את החלב בסיר קטן. חוצים את מקל הוניל, מרוקנים את תוכנו בעזרת סכין הפוכה ומוסיפים הן את התוכן והן את המקל אל תוך הסיר עם החלב. מביאים את החלב לסף רתיחה (אם אתם משתמשים בתמצית וניל אפשר להוסיף אותה לחלב מההתחלה).
כשהחלב על סף רתיחה והחלמונים טרופים היטב שופכים לאט לאט, כל פעם קצת, מהחלב אל תערובת החלמונים – ומיד טורפים. רק כשאחיד- שופכים עוד קצת. ככה ממשיכים עד שערבבנו כ-1/3 מתערובת החלב אל תוך החלמונים.
את תערובת החלמונים + 1/3 חלב מחזירים לסיר ומיד ממשיכים לטרוף.
מחזירים את הסיר לאש נמוכה- בינונית תוך טריפה מתמדת עד שהתערובת מסמיכה ומגיעה למרקם של פודינג.
מורידים את הסיר מהאש, מוסיפים את מחית הערמונים וטורפים עד שהיא נמסה ונטמעת בפטיסייר (אם לא טחנתם את התערובת עד כלות- כנראה שיישארו לכם גושי ערמונים קטנים בפטיסייר. אל דאגה- זה לא פוגע במרקם אלא רק מוסיף!)
*** סקופ!! הפוסט גילה שלא חייבים לכסות את הפטיסייר בניילון נצמד למניעת קרום! ***
הפוסט לא סומך על השילוב של ניילון וחום ולכן הוא דוגל במתודה של לקרר את הפטיסייר בסיר – פשוט לתת לו להצטנן, ולטרוף מדי פעם למניעת קרום. כשהקרם קר למדי אפשר כבר לאחסן אותו בקופסה ולשלוח היישר למקרר – לשעה לפחות. לא נצפו קרומים אצל הפוסט!

עכשיו מכינים את הגנאש:
ממיסים את השוקולד והשמנת (והחלב, אם החלטתם לפרגן לו)  – בבן מארי או במיקרו (בזהירות) ומערבבים עד שאחיד וחלק.
אפשר גם לנקוט בשיטה שונה מעט – לחמם את הנוזלים בלבד (שמנת +חלב) עד סף רתיחה (אפשרי גם במיקרו!), לשפוך אותם על השוקולד, לתת לתערובת כמה דקות ואז לערבב- זה תמיד כיף לראות איך השוקולד מתמסר כשנותנים לו כמה שניות 🙂
בכל אופן- כשיש לכם גנאש שוקולד אחיד ונוזלי למדי – הוסיפו לו את מחית הערמונים וערבבו טוב.
אין צורך לקרר את הגנאש במקרר – מיד תשתמשו בו. רק וודאו שהוא לא חם מדי, כדי שלא ימס שומדבר בדרכו..

ועכשיו: להרכבת הקינוח!
מקציפים את השמנת המתוקה לקצפת יציבה. אין צורך להוסיף סוכר כלל כיוון שהפטיסייר מתוק.
מוציאים את הפטיסייר הקר, טורפים אותו מעט עם מטרפה ידנית כדי להחזיר אותו למרקמו.
מקפלים את הקצפת אל הפטיסייר עד למרקם אחיד. זה המוס שלכם! כבר אומנומנום…
מעבירים את המוס לשקית זילוף (לא חייבים שקית זילוף, המוס ייראה ממש אחלה בכוס גם אם תשימו אותו עם כף.. לפוסט התחשק לזלף עם צנטר משונן והוא מאוד נהנה מהחוויה- אז אתם מוזמנים גם 🙂 ) ומניחים שניה בצד.
בונים את הקינוח: בתחתית הכוס שמים מעט מחית. אין ממש כמויות, כי זה תלוי בכוסות שבחרתם (יש הבדל בין הכמות שתשימו בכוס שוט, בכוס שמפניה, בצנצנת או בכוס חד פעמית..) – פשוט צריך שתהיה שכבה דקה בתחתית הכוס.
מעל מזלפים את מוס הערמונים (או שמים בכפות). צריכה להיות כמות נכבדה מהמוס- הוא מרכז הקינוח..
לסיום מזלפ
ים מעל למוס את הגנאש – בשכבה דקה. יותר דקה ממה שיש בתמונות של הפוסט, כי אצל הפוסט הגנאש קצת השתלט. כמה כפיות לשכבה שלמה אך דקה – תעשנה את העבודה!

זהו! אפשר להגיש מיד ואפשר לשמור במקרר עד להגשה.
בתאבון! 🙂

הערות, טיפים ורעיונות:

  •  קודם כל נתחיל עם הגנאש:
    הפוסט משתמש בשוקולד מריר 60% והטעם שלו נוטה להשתלט על טעמם העדין של הערמונים… לכן הפוסט ממש ממליץ על גנאש דליל וגם על שכבה דקה למדי ממנו.
    כשהפוסט הכין את הגנאש הוא יצא לו סמיך מדי (וגם, בואו נהיה כנים – הוא לא ממש מדד כמויות. אופסי 🙂 ) אז אין לו כמויות מדוייקות ובמתכון הוא ניסה לתקן את העוול.
    הפואנטה- רוב הסיכויים שלא תזדקקו ליותר מ-50 גרם שוקולד מריר (אבל אתם יכולים ללכת על 100 ליתר בטחון וללקק אח"כ חצי קערת גנאש, זה באמת בסדר). שימו יותר מ-50 מ"ל שמנת, ואתם יכולים לדלל עם קצת חלב גם. שימו מחית (לפחות כף גדושה. אפשר גם שתיים. גנאש ערמונים זה טעים!) ותראו מה דעתכם על הסמיכות.
    אל תחששו מהשתלטות עוינת, פשוט תדאגו שיהיה לכם גנאש לא סמיך מאוד ותשתדלו לא להגזים איתו…
    מה שכן, אתם יכולים להשתמש גם בשוקולד עם פחות מוצקי קקאו ואז הוא יהיה עדין יותר.. ואפילו שוקולד חלב, אם כי לדעת הפוסט זה יצא מתוק מדי והוא פחות ממליץ.
  • וידוי נוסף: הפוסט עשה כמות כפולה מהמוס ערמונים.
    בעיקר כי פטיסייר זה ממש טעים לדעתו, והפטיסייר ערמונים הזה בכלל משו משו. וכשהוא הופך למוס… אין הנחתום מעיד על עיסתו, אבל במקרה דלהלן הוא מוכן ללקק את כולה בלי להעיד 🙂
    בכל אופן, מקצת-יותר-מחצי-של-כמות-כפולה יצאו לו:
    4 קינוחי צנצנת ( 🙂 ), שמתאימים לזוג (או לגרגרן מוכשר מאוד)
    עוד 2 כוסות שמפניה שדיגמנו לפוסט
    ועוד שאריות שנאכלו בנפרד (אומנומנום מוס ערמונים עם תותים!!!)
    אז הכמות שבמתכון אמורה להספיק לכם לכ-10 אנשים. אם אתם מתכננים על פינוקים קטנטנים בכוסות שוט ארוכות או בכוסות אספרסו אז זה בטוח יספיק לכם ליותר מ-10 מנות.
    אם אתם מחליטים להכין כמות כפולה- לגמרי לכו על זה! רק תזמינו הרבה אורחים כי אחרת תאכלו הכככככככככללללללללללל לבד 🙂
  • מחית:
    הפוסט הכין מחית מ-1.3 ק"ג ערמונים טריים וזה הספיק לו ל-3 צנצנות בינוניות ועוד אחת קטנה. זה יותר מכפול ממה שנדרש לטריקולור ועל כן אל תחושו מחוייבים לרוץ ולרכוש 3 ק"ג ערמונים טריים. עם זאת- יש משהו ברעיון שאם כבר מכינים מחית ערמונים אז עושים סטוק ומקפיאים. הפוסט יעיד בגוף ראשון שמרוב ניסויי קינוח כבר נגמרה לו המחית והוא צריך להכין עוד 🙂
    עוד הערה – הפוסט לא ניסה בעצמו אבל הוא חושב שאין בעיה בכלל לעשות שימוש במחית ערמונים קנויה עבור הקינוח הזה!
    ניתן למצוא מחית כזו בעדן מרקט, ייתכן שגם בטיב טעם. פשוט הוסיפו ממנה את כל הכמויות של מחית הערמונים שנדרשות למתכון.
    הפוסט ממליץ לטעום קצת ממנה לפני שמתחילים ולהבין כמה היא טעימה 😉
  • הקינוח נשמר אחלה בחלה במקרר כמה ימים. גם כל אחד מהמרכיבים בנפרד. אז זה לגמרי קינוח שאפשר להכין מראש לאירוע ואין חשש.

מכיוון שערמונים הם דבר כ"כ נפלא הפוסט ממש ממליץ לכם לבדוק את שאר מתכוני הפרויקט החודש! הפוסט טוען בלהט שכמה מהם כבר עשו לו עיניים 😛

מודעות פרסומת
8 בינואר 2013

Chercher la Blonde פרק א', או – הטלנובלה של הפוסט

הפוסט והידוע התגעגעו לניחוח של אוויר מטוסים ממוחזר והחליטו שהשנה מגיע להם טיול!

הידוע החליט לארוז את עצמו כמעט שבוע קודם וללכת לשוטט בלונדון עם עצמו ואנוכו בלונדון, בעוד הפוסט נאבק בשארית כוחותיו בסמינריונים סרבניים..
(לדואגים- לסמינרים שלום. גם לזכאות לתואר של הפוסט!)

הפוסט, כמובן, מעוניין לחלוק עמכם מספר חוויות ייחודיות שעברו עליו בטיולו זה:

בראש ובראשונה – לחץ אטומי של הפוסט שמנסה להגיע לבד לאיחוד המרגש עם הידוע אי שם ברחובות לונדון.
בשביל לעשות זאת הפוסט היה צריך להביא את עצמו ללוטון. "מה זה לוטון?" אתם וודאי תוהים לעצמכם בעודכם בוהים במסך. ובכן, מדובר פשוט בחור רנדומלי המרוחק מלונדון מרחק של כשעה נסיעה של נהגי שאטל בריטים. טיסות זולות של איזיג'ט מגיעות משום מה דווקא לחור חינני זה. היתרון הוא שלאיזיג'ט יש גם איזיבאס (או איזי-שאטל, במקרה להלן) שייקח אותך ללונדון במחיר סביר למדי.
הפוסט רוצה להגן על כבודו ולומר שאין זו הפעם הראשונה שהוא טס לבד, ועל כן – לא מהטיסה עצמה הוא היה לחוץ.. אך כיון שבד"כ יש באמתחתו ידוע שייקח אותו לשדה התעופה ויעצור אותו מלארוז חצי בית, וכיוון שבד"כ כשטס לבד חיכתה לו מכונית מושכרת ביעד (ככה זה כשהעבודה שלך מחליטה שאתה צריך לטוס לכלמיני מקומות), וכיוון שבד"כ היה לו טלפון שמומן גם כן באותו תקציב-עבודה חינני, וכיוון שהפעם הוא היה לבדו-לבדו וללא חבילת חו"ל בסלולר (מה שלווה באיומים כמו 'כל סמס יעלה לך כמו משכנתא' ו'כל שניית שיחה תעשוק את ניני נינייך'..), הוא הרגיש שיותר אחריות מוטלת על כתפיו הפעם.
אותו לחץ רק היווה, מסתבר, הקדמה לטלנובלה המופלאה הזו:
ערב לפני הטיסה אמר לעצמו הפוסט שילך לחד"כ ויארוז מזוודתו מיד כשיחזור. הרי הטיסה רק מחר ב-16:00, אז אל לו להיות לחוץ (מדי). בערך 5 דקות אחרי שחזר מהחד"כ זכה לטלפון שבישר לו שבמקום לארוז עליו לתקן את הסמינר שלו שוב. שוב, כיוון שהפוסט ושותפיו לסמינר עשו טעות והגישו את הסמינר יחד במקום כל אחד בנפרד. אוקיי, קורה. והמרצה הייתה חביבה מספיק והסכימה לקבל ניסוחים אישיים תוך מספר ימים. הפוסט כבר עשה זאת, ניסח, תיקן, ערך ושלח. וחשב שכל הסאגה (והפדיחה) מאחוריו. אך כיוון שהשותף שהיה אחראי על הגרפים לא גילה מספיק אחריות, מסתבר שהפדיחה גדולה יותר כי מחצית מהגרפים הנחוצים לא היו כלולים בשתי הגרסאות שכבר הוגשו. אי לכך ובהתאם לזאת לא הייתה לפוסט ברירה והוא ישב להוסיף גרפים, לתקן, לערוך ולשלוח בשלישית את הסמינר שלו. מייל  תחינה נשלח למרצה ובו האשמות בוטות של השותף השכחן, דאגות נדאגו, ציפורניים נכססו (לא באמת, הפוסט נגמל מההרגל המגונה הזה…). מייל לקוני התקבל מהמרצה ואישר את קבלת התיקונים. עכשיו הפוסט יכול להתחיל לארוז!
למחרת בצהריים, ארוז ומוכן, שם הפוסט פעמיו לתחנת הרכבת שתובילו לעבר שדה התעופה. הוא מיהר לצאת מביתו כיוון שרצה להספיק לרכבת מוקדמת, שאמנם  תביא אותו להשתעמם בטרמינל, אבל לפחות לא יצטרך לתלוש שערותיו מהלחץ להספיק. הוא הגיע לתחנה וראה כי הלוח האלקטרוני עדיין מכריז על בואה של הרכבת המיוחלת! ייפי!!! אבל הבחורה בדלפק כיבתה את שמחתו כשבישרה לו שהרכבת הזו, שהופיעה באתר (ובלוח האלקטרוני, כאמור) לא קיימת. כשעלה לרציף התגלה לו שגם כרזו על בואה של הרכבת, אך היא בשלה – רכבת רפאים.
לבסוף הגיעה רכבת והפוסט הגיע לשדה התעופה, וחשב שפה תמו צרותיו וכי הוא יוכל בקרוב להתייחד עם הדיוטי, אבל… שלטים חביבים בישרו לו שהצ'ק אין של איזי ג'ט מתבצע בטרמינל 1.
טרמינל 1, למי שלא יודע, הוא טרמינל בגודל אפונה לא מבושלת, שממוקם לו להנאתו במרחק של חצי שעת נסיעה בשאטל (האם רק הפוסט של לב למוטיב השאטלים בטלנובלה שלו? מה משמעותם??) צפוף עם מעט מקומות ישיבה ועם ילדה מעצבנת שמנסה לקשקש בעט על מזוודות של אנשים אחרים (*אהמ*). הפוסט מלמל תודה לעבודה הנוכחית שלו, שאמנם לא הטיסה אותו לחו"ל, אבל גרמה לו לטוס לאילת ולכן הוא ידע כבר איך מגיעים לאותו טרמינל מרוחק ומשוקץ. לאחר מכן הפוסט מלמל כמה קללות, כי נזכר שבטרמינל האפון אין ולו חנות דיוטי אחת לרפואה, רק מזנון מעופש והמון אנשים שטסים לאילת (…). עם זאת הוא ניסה לשמור על אופטימיות, כי אם הטרמינל בקוטן המדובר – הרי שאין מקום לתורים!
הפוסט צדק – זה היה הצ'ק אין המהיר שעבר מימיו.
הפוסט שמח ועלץ והמשיך בדרכו לקרבי הטרמינל, רק בשביל לגלות שעכשיו עליו לעלות על עוד שאטל (!) שיסע חזרה לטרמינל 3 (!!!), הפעם בכבישים פנימיים שעוברים קרוב מאוד למטוסים (!!!!!), כי משם יוצאת הטיסה.
כןכן. לפחות הפוסט זכה להתייחדות המיוחלת עם הדיוטי (ולטעימה של גלנפידיך 15) ולאחר מכן להתחפשנות חביבה בטרמינל דן שמספק בירות וספרייט חינם.
רגוע ונינוח עמד הפוסט בתור האינסופי, עלה למטוס והתמקם לקראת תנומה. אך אבוי!!! הטייס כורז כי המטוס שמן מדי ולא יכול להמריא! הטייס מציע מגוון פיתויים לשני  נוסעים שיסכימו להשאר עוד לילה בת"א ולטוס לונדונה רק מחר. הפוסט נלחץ לרגע על העיכוב, אך עד מהרה התנדבו שני מתנדבים והפוסט חשב שתיכף הוא יתחיל לנפוש. עכשיו כורז הטייס שהמטוס הפסיד את התור שלו להמריא (גם למטוסים יש תורים??) ויש להמתין עוד 20 דקות. נו ניחא, גם הדקות האלה עוברות והמטוס לבסוף ממריא בשלום – ואף נוחת בשלום בלוטון.

מנקודת ציון זו (נחיתה בשלום) ועד האיחוד המרגש של הפוסט והידוע המשיכה הטלנובלה להלום בפוסט בעוד כמה דרמות קטנות (תור לבידוק הדרכונים בלוטון שהיה ארוך כמו המרחק-בין-הזמן-בו-אתה-מתחיל-להתעפץ-ובין-הסיום-המיוחל-של-הישיבה/שיעור/וואטאבר, איזיבאס לנקודת המפגש שנקבעה מראש עם הידוע שהתגלה כמלא לחלוטין בשעתיים הנראות לעין, סמס בהול (משכנתא!) שמוודא שהידוע יגיע לנקודת מפגש חלופית אליה מגיע האיזישאטל המופלא (קו חדש ועל כן זול עוד יותר!) ומסע חיפושים של הידוע אחר התחנה אליה יוביל השאטל שהצליח רק בזכות מזל, אלי האיזיג'ט או היד הנעלמה..), אבל בסוף זה הצליח!

שמחה וששון, לכל ילד אויסטר (מזל שהידוע היה מאוד חכם ורכש מראש גם אויסטר אחד לפוסט- ככה הם היו יכולים מיד לקחת רכבת ולהמשיך בדרכם, במקום לעמוד במבטים נוגים מול הקופות הסגורות) ולפוסט אחד מצפה הפתעה: קרפים מהקרפרי המטורף שבשכונת האמפסטד, שהידוע ההו-כה-מוצלח רכש מבעוד מועד!
(הידוע והפוסט טיילו להם בלונדון לא-כל-כך-מזמן ואז כבר הגיעו לקרפרי המפורסם וכבר אכלו שני קרפים מלוחים – עם תרד ועם גבינה. אחרי השמנמנות הזו היה להם מאוד קשה להצליח לזלול גם קרפ מתוק ועל כן מאז ועד לאותו ערב מופלא בו הידוע הפגין גאונות אין קץ – הפוסט פינטז על קרפ ערמונים :))

מטרת הטיול של הידוע והפוסט הייתה דווקא עיר האורות – פריז, אבל יום אחד הקדיש הפוסט ללונדון ולדברים אליהם הספיק להתגעגע:
סנאים.
הפוסט אוהב סנאים. בלונדון יש את פארק סיינט ג'יימס ובפארק סיינט ג'יימס יש סנאים. הרבה סנאים.
בפעם שעברה ניסה הפוסט להאכיל אותם בלחם ובקרקרים, אבל הסנאים סובבו ראשם בסנוביות משל אמרו לא "אנחנו לא ברווזים!" והלכו לאנשים אחרים לזלול בוטנים מכף ידם. אי לכך ובהתאם לזאת הצטיידו הפוסט והידוע מראש בשקית של בוטנים קלויים ומומלחים, אפעס הסנאים הבריטים ככל הנראה ניחנו בבלוטות טעם קלוקלות במיוחד, כיוון שהם הואילו בטובם לאכול אך ורק בוטנים לא קלויים (מידם של מבקרים אחרים בפארק…) ועובדה ידועה היא שהבוטן הוא אגוז נפלא ונהדר בכל צורה מעובדת שהיא (קלויים, מוקפצים עם מנות של ג'ירף, חמאת בוטנים… מממ…) אך מעלה קבס בצורתו הטבעית. בעע..
אבל הפוסט יודע שכשהחיים נותנים לך לימונים יש לעשות מהם לימונדה (עם וניל וג'ינג'ר!), וכשהחיים נותנים לך בוטנים קלויים – יש לאכול אותם ולהנות!

לאחר מכן פנו צמד החמד לפעילות חשובה ומועילה בעת השהייה בלונדון: שופינג בפריימרק. יה בייבי!
סריגים עם לוק של סטודנט בריטי ומכנסיים עם ניחוח של תה בחלב זה מאסט 😉

לעת ערב זכו השניים לחוויה מיוחדת למדי – נסיעה ביורוסטאר.
היורוסטאר היא רכבת שמקשרת בין לונדון ופריז. היא גם מתפקדת כמעבר גבול ועל כן יש להחתים דרכונים מטר וחצי מהמקום בו שאר האנשים מסתכלים במבטים מבולבלים במפות של הטיוב. בנוסף, היא נוסעת מתחת למים. אמנם זה לא משפיע על הנוסעים, אבל ידיעת העובדה הזו היא מגניבה בפני עצמה… וגם- הצעד ההגיוני ביותר היה רכישת צ'יפס בטעם חומץ ומלח (טעים!!) ולגימת בירה בבית קפה מיומן דיו שנותן לך לקחת את שאריות הבירה שלך בכוסות טייק אווי לרכבת 🙂
הנסיעה הייתה חביבה ונוחה ובתומה נרשמה הגעה אל היעד האמיתי: פריז!

הערב הראשון בפריז כלל קצת בלבול (קשה לקנות כרטיסים למטרו כשאין אף אדם בדלפק והמכונות מתעקשות לקבל רק סכומים מדוייקים, בעוד ילדים שממש נראים כאילו הם מעוניינים לגנוב את הכסף שלך נושפים בעורפך..) והרבה הליכה, אך לבסוף נמצאה הדירה ברובע המארה המגניב, המזוודות אוכסנו בדירה והשוטטות הלילית החלה!
לכבוד הערב הראשון בפריז הפוסט החליט לשתות תה עם נענע ו… צנוברים!
אולי זה נבע מהגעגועים לתה הלונדוני, אולי זה נבע מהעובדה שהקרפרי בה ההתיישבו השניים לא נראתה כאילו היא יכולה להשתוות לבבת עינו של הפוסט (האמפסטד!) ואולי פשוט כי זה נשמע מוזר מכדי שיהיה אפשר לוותר על זה…
(זה היה כמו תה עם נענע. וצנוברים בתוכו שאתה יכול פשוט לנשנש עם הכפית מדי פעם. למקרה שתהיתם..)

לסיכומו של הערב, ועל מנת להכין את הקיבה לכל הפטיסרי המעולים של פריז שעתידים לתקוף אותה – הייתה גלידה.
זו הייתה גלידה איטלקית דווקא, ועוד רשת שפרושה בלא מעט מקומות בפריז (אמורינו שמה), אבל היא הייתה מעולה-מעולה-מעולה!!! וופל פריך וקרמלי, גלידה רכה בטעמים משובחים, ומעל הכל – הם מסדרים לך את הגלידה בצורה של פרח בתוך הגביע! חלומי!

טעים...

טעים…

על המשך עלילות הפוסט והידוע בפריז תוכלו לקרוא בפרק הבא 😉