Posts tagged ‘עוגיות’

5 במרץ 2017

כחומר ביד הבלוגר – אזניים ללוטוס

שני אירועים גורליים הביאו ליצירתו של המתכון שתיכף ישזפו עיניכם-
חג פורים הקרב ובא והכרזתו של לוטוס (הידוע גם בשמות "ספקולוס", "ביסקוף", "העוגיה הטעימה שמקבלים בבתי קפה כשמזמינים קפה", "ממרח אומייגוד-מה-טעמתי-עכשיו" וכו' וכיו"ב – על ממרחיו ועוגיותיו) כחומר הגלם החודשי.

אחרי כמה דקות של מחשבות על לוטוס. ועל כמה לוטוס זה טעים. ועל כמה הוא אוהב דברים שהוא כבר מכין עם לוטוס. ועל לוטוס! הפוסט החליט שצריך להכין אזני המן, כי מרץ ופורים וגולה ( 😉 ) וכזה.
המחשבה להכין את המתכון הרגיל שלו (אזני ההמן המושלמות של דלאל, עדיף במילוי פיסטוק ואמרנה, הו כן!) ופשוט למלאן בממרח לוטוס הרגישה לפוסט מעט בנאלית מדי. אז מה עושים?

משתעשעים עם איילים!

משתעשעים עם איילים!

מחשבה התגנבה אל מוחו של הפוסט והזכירה לו את הקראמבל הטבעוני שהכין בחודש הבוטנים ובו החליף חמאה בחמאת בוטנים (מחשבה הגיונית- שתיהן חמאות, לא?)…
"ובכן", המשיכה אותה מחשבה, "הרי ממרח לוטוס זה בעצם מעין חמאת עוגיות לוטוס – על משקל חמאת בוטנים – ועל כן גם הוא יכול להחליף חמאה!"
כן, אין ספק שהפוסט תמיד חושב בהגיון ומנתח כל דבר בדקדקנות.
אז זה מה שהוא עשה!
הבצק של אזני ההמן הדלאליות הוא בצק עדין ומפונפן עד מאוד, עם קפריזות – אז הפוסט החליט לא להתעסק איתו. חיטוט קצר במתכוני אזני המן (עם קרדיט לעוגיו.נט, שתמיד אפשר לסמוך עליה) הביא את הפוסט למתכון כללי לבצק שאיתו הוא הרגיש מספיק בנוח להתנסות. הוא החליט שלא לוותר על החמאה לגמרי, כיוון שהקראמבל הטבעוני לימד אותו כמה דברים על בצקים מתפוררים למדי (ומי רוצה אוזן המן שכמו הבית של שלושת החזרזירונים תתפרק כשתנשפו עליה?), ושילב בין חמאת לוטוס לחמאה 🙂
בשביל המילוי הוא הלך על הנוטלוטוס האהוב עליו – כי למה לא לחזק את בצק הלוטוס במילוי שמכיל לוטוס- אבל גם נוטלה, כי נוטלה? 😀

פורים איז קאמינג!

פורים איז קאמינג!

לא הרבה זמן אחרי ההחלטה הזו- נחה לה קופסה חגיגית של אזני לוטוס על השולחן בסלונו! היאח!

הבצק שיתף פעולה באופן מרהיב למדי- זה בצק קל להתעסקות, סך הכל.
אחרי העיבוד במעבד המזון הוא התפנק קצת בעיבוד ידני – רק להטמעת כל הקמח. וברידוד הוא התנהג נפלא על משטח מקומח. פיסת הבצק האחרונה היא זו שספגה הכי הרבה קמח (ברידודים חוזרים ונשנים), וגם זו שלא באמת רודדה אלא נמעכה ב"אלגנטיות" לצורת עיגול – וגם היא הייתה ממשומעת למדי!
או במילים אחרות: בצק-פריך-לוטוס, אתה חמוד לאללה! 🙂 

אזני לוטוס

(כ-18 אזני המן בינוניות)

חומרים:

לבצק:

  • 150 גרם קמח
  • 25 גרם אבקת סוכר
  • 50 גרם חמאה קרה, חתוכה לקוביות
  • 60 גרם ממרח לוטוס
  • 1 חלמון ביצה
  • 1 כפית תמצית וניל
  • 2 כפות חלב

למילוי:

  • 8 עוגיות לוטוס (זה יוצא כ-60 גרם- הפוסט בדק! 🙂 ) – מפוררות
  • 150 גרם ממרח נוטלה
להלן: בצק לוטוס זהוב ומילוי נוטלוטוס עסיסי

להלן: בצק לוטוס זהוב ומילוי נוטלוטוס עסיסי

הכנה:

מכינים את הבצק: במעבד מזון שמים קמח, אבקת סוכר, חמאה וממרח לוטוס ומעבדים בפולסים לקבלת פירורים קמחיים למדי 🙂 מוסיפים את הביצה, הוניל והחלב ומעבדים עד שמתחילים להיווצר גושי בצק בינוניים.
מוציאים את הבצק ממעבד המזון אל יריעת ניילון נצמד. אם יש צורך – מעבדים ידנית את הבצק עד שכל הקמח נטמע.
משטחים לדיסקית עבה, עוטפים טוב בניילון הנצמד ושולחים את הבצק למנוחה של שעה במקרר.
להכנת המילוי פשוט מערבבים את פירורי עוגיות הלוטוס ואת הנוטלה. יי! 🙂

על משטח מקומח מרדדים את הבצק, קורצים עיגולים בעזרת חותכן או כוס.

התמונה להמחשה בלבד

התמונה להמחשה בלבד

בכל עיגול מניחים מילוי (לפי גודל העיגולים שקרצתם ולפי יחס הבצק-מילוי המועדף עליכם. לאזני ההמן הבינוניות של הפוסט הוא שם כפית גדושה של מילוי) ומקפלים מעליו את הבצק לצורת משולש.

המדריך (המטושטש, עמכם הסליחה) למקפל המתחיל

המדריך (המטושטש, עמכם הסליחה) למקפל המתחיל

אוזן לוטוס חגיגית במלוא תפארתה המקופלת!

אוזן לוטוס חגיגית במלוא תפארתה המקופלת!

הפוסט ממליץ שלאזני ההמן המקופלות תעניקו מנוחה של 20-30 דקות במקפיא, בעודכם מחממים את התנור ל-180 מעלות. אזניים קפואות ישמרו טוב יותר על צורתן ויתפרקו פחות באפיה!
אופים את האזניים 10-15 דקות עד שהן מזהיבות מעט.

נותנים לאזניים להתקרר מעט (נוטלה חמה ישר מהתנור זה סכנה שקשה מאוד לעמוד בה…) וזוללים בהנאה!
בתאבון ופורים שמח ומבדח (וטעים)! 🙂 🙂 🙂

נומז

נומז

הערות, טיפים ורעיונות:

  • הבצק מתקבל פריך ונעים, עם טעם עדין של לוטוס. טעם הנוטלה מעט משתלט, אבל העוגיות במלית מוסיפות מאוד. קחו בחשבון שסך הכל מדובר באוזן המן מהזן המתוק, ולאו דווקא המאוזן 🙂
  • הכפלת כמויות: כמובן שכדאי וראוי להכפיל כמויות! הפוסט הכין כמות קטנה יחסית (תכלס, זה חצי כמות של בצק 123 המפורסם- בגרסת לוטוס!), וזה גם מה שהוא רשם, כי:
    א. מדובר היה בבצק נסיוני (שהצליח! יי!)
    ב. משק הבית שלו מכיל 2 אנשים בלבד
    אם אתם מחליטים להכפיל- חושו חופשי לשים ביצה שלמה (במקום 2 חלמונים), ומקסימום- שימו קצת פחות חלב, תעבדו את הבצק בכמה פולסים, ואם נראה שהוא זקוק לעוד קצת לחות – תוסיפו את שאר החלב.
  • מילוי: כמות המילוי הספיק ב-מ-ד-ו-י-ק למספר האזניים שהכין הפוסט, אז אם אתם אוהבים הרבה מילוי, או לחילופין- מתכננים להכין אזנים קטנות, הפוסט ממליץ לשים קצת יותר נוטלה ועוד איזו עוגיית לוטוס או שתיים – כדי שלא יחסר 😀
  • גודל האזניים הוא עניין של העדפה אישית והחותכנים המצויים בביתכם 🙂
    גם אזני ביס זה מגניב, אם כי קחו בחשבון שמדובר ביותר עבודת קיפול 😉
  • גיוונים: הפוסט מאוד מאוד אוהב את השילוב של נוטלוטוס, ועל כן החליט למלא את אזני הלוטוס שלו במילוי נוטלה מחוזקת בלוטוס, למרות שהוא ידע שהתוצאה תהיה מתוקה למדי.
    אם אתם מעדיפים אזני המן מהזן המאוזן ניתן להחליף את מלית הנוטלה בכל מלית שתרצו ושתתאים לדעתכם, למשל מליות המבוססות על שוקולד מריר 🙂
    הפוסט לא ניסה בעצמו ועל כן לא בטוח כמה קל למלא אזני המן בגנאש מריר (הוא חושש מנזילות והצפות), אבל ייתכן שגנאש ובתוכו שברי עוגיות לוטוס, שיעזרו – מלבד חיזוק הטעם הלוטוסי – בספיגת נוזלים שמסייעת במניעת נזילות, יוכתר כהצלחה כבירה! 🙂
אנחנו מהממות

אנחנו מהממות

רוצים עוד מתכוני לוטוס? כמובן 🙂

ואני אמנותית. פורים שמח!

ואני אמנותית. פורים שמח!

15 בספטמבר 2016

כחומר ביד הבלוגר – מעשה שהיה בדבש ושף ווטסון

לאור חודש ספטמבר וראששנה הקרב ובא, חומר הגלם החודשי של פרויקט כחומר ביד הבלוגר הוא דבש!

מצד אחד נשמע כמו פרויקט פשוט וקל: גם דבש, גם חג – קלאסיקה! דובשניות ועוגות דבש כבר מחייכות אלינו מעבר לפינה, חוככות ידיים ומהנהנות בידענות…
אבל – הפוסט אינו חובב גדול של אף אחת מהאופציות האלה (אולי עוד לא מצא את הגרסה המושלמת שלהן ששווה את הנסיון, אנא עדכנו אותו אם יש לכם את הנוסחה המנצחת באמתחתכם!), והוא גם שאף למחשבה מקורית וגם חש עצמו מיוחד (הוא סיים את התואר השני שלו ומרגיש כל יכול. או משהו 😉 ) – אז לא!

מה עשה? 
לאחרונה גונבה לאזנו של הפוסט שמועה שיש דבר כזה שנקרא שף ווטסון והוא מבוסס על פרויקט ווטסון המפורסם של IBM. גם הייטק וגם אוכל גרים בכפיפה אחת ומציעים שפעעעעעע של מתכונים לפי חומרי גלם, מנות, סגנונות ועוד הרבה אפשרויות חיפוש, ובעיקר – המון השראה? כןןן!!! 🙂

שף ווטסון, נעים להכיר

שף ווטסון, נעים להכיר

אז קודם כל מילת אזהרה: דבש הוא חומר גלם כ"כ בסיסי שלא היה מסובך בכלל למצוא המוווון שילובים שמתאימים לו ב-100% (מעגל "סינרגיה" שלם עלפי שף ווסטון), מה שהפך את הענין לטיפה יותר מאתגר (קשה להחליט!). אבל מצד שני, גם היה ממש כיף לגלות כלמיני שילובים ולנסות לראות מה ווסטון מציע ומה מזה באמת יכול להיות רלוונטי. 
משום מה מתכון הביסקוטי לכד את עינו של הפוסט די מההתחלה, ומכיוון שהוא מאוווווד אוהב ביסקוטי טובים, ומכיוון שבארוחה לכבוד סיום התואר שלו הוא זכה לנשנש ביסקוטי יוקרתי שהיה לו טעם שמאוד הזכיר לו דבש – הפוסט החליט שאין ברירה אלא לבסקט!

המתכון שמובא לכם פה הוא בהשראת הרעיונות של שף ווטסון, שזה אומר שהפוסט לא השתמש במתכון של ווטסון (כי הוא קרא לשימוש בחמאה, וכל הביסקוטי שהפוסט הכין בעברו התגאו בהיותם נטולי שומן פרט לחלמון ביצה, אם זה נחשב בכלל), אלא במתכון היסטורי שיש לו באמתחתו. אבל השינויים והעדכונים היו בהחלט קשורים להצעותיו של השף המומחה.
כמו כן, הפוסט חש צורך לציין שכמות הדבש גם נתונה קצת לשיקול דעתכם – פרטים בהערות שבתום המתכון.

הי!

הי!

ביסקוטי דבש, חמוציות מיובשות ופיסטוק
(התשובה האולטימטיבית למה מנשנשים עם הקפה)

(שתי ככרות שתהפוכנה לכ-50-60 ביסקוטי, תלוי בפריסה שלכם)

חומרים:

  • 3.5 כוסות קמח תופח (או 3.5 כוסות קמח ו-3.5 כפיות אבקת אפיה, אם אתם גרים כבר שנתיים בארה"ב ועדיין לא סגורים על אם קמח תופח זה משהו שקיים פה)
  • 4 ביצים
  • 1 כפית תמצית וניל
  • כ-1/2 כוס דבש (שימו לב להערות)
  • 2 כפות אמרטו (לא חובה)
  • פיסטוקים קלופים – כחופן, חופן וחצי
  • חמוציות מיובשות – גם בין חופן לשניים

הכנה:

מחממים תנור ל-180 מעלות ומרפדים תבנית בנייר אפייה.
בקערה גדולה מנפים את הקמח ואת אבקת האפיה (או רק את הקמח).
בקערה נוספת מערבבים טוב (מומלץ עם מטרפה ידנית או מזלג, שיעזרו לדבש להתאחד עם שאר החבר'ה. עם זאת, אין צורך לטרוף להכנסת אוויר) את הביצים, הוניל, הדבש והאמרטו עד לתערובת אחידה.
מוסיפים את תערובת הרטובים לקמח ומערבבים/ לשים עד לבצק אחיד יחסית (ניתן בהתחלה לערבב עם כף עד שמגיע השלב שדורש לישה ידנית או ישר לערבב עם היד). מוסיפים את הפיסטוקים והחמוציות, לשים עד שנטמע ומעצבים את הבצק לשתי ככרות על התבנית המרופדת בנייר אפייה.
הבצק עלול להיות דביק מעט- וזה בסדר! אם קשה לעצב את הככרות אפשר לבחור בין מראה כפרי ופרוע ובין הרטבת הידיים קלות, מה שיעזור לעצב ולהחליק קצת את הככרות כשהן כבר בתבנית 🙂

שתי ככרות - תמונת אילוסטרציה

שתי ככרות – תמונת אילוסטרציה

את הככרות אופים כ-20-30 דקות, עד שניתן לראות שהבצק אפוי כיאות. אפשר לבדוק עם קיסם אבל אין ממש צורך. הפואנטה היא שבצק רטוב יתפרק יותר בפריסה, ובמילא הביסקוטי עתידים לעבור ייבוש מתקדם, אז עדיפה אפיית יתר על האופציה ההפוכה.

נותנים לככרות האפויות להצטנן עד לטמפרטורה שתאפשר פריסה ידנית, ומורידים את חום התנור לכ-150 מעלות. בנתיים מרפדים עוד תבנית בנייר אפיה. 
פורסים את הככרות (כ-25-30 פרוסות כ"א. טיפ פוסט: אם פורסים מעט באלכסון מתקבלות פרוסות ארוכות יותר!), מניחים את הפרוסות בתבניות ואופים 10-15 דקות. הופכים את הפרוסות בכל תבנית ומייבשים 10 דקות נוספות. בשלב הזה הפוסט מחליף בין תבניותיו ומעניק להן עוד 10 דקות בונוס. 
ניתן להשאיר את התבניות בתנור המכובה לכמה דקות נוספות, על מנת להבטיח ייבוש מלא.

את הביסקוטי היבשים מאחסנים בכלי אטום וחגיגי ומניחים קרוב לאיפה ששותים את הקפה 🙂
ואם יש לכם Vino Santo, יין קינוח איטלקי – הפוסט ממליץ לטבול את הביסקוטי ביין להנות מאחה"צ שמשי 🙂

נום נום נום. איפה הקפה?

נום נום נום. איפה הקפה?

הערות, טיפים ורעיונות:

  • דבש: הפוסט שם כרבע כוס דבש (5 כפות, אם לדייק) וממש הרגיש שחסרה מתיקות. אמנם החמוציות מוסיפות מתיקות כיפית בביסים שלהן, אבל בכ"ז. אי לכך הוא מרשה לעצמו להמליץ על חצי כוס. אם אתם לא מחובבי המתוק תרגישו חופשי להפחית מעט בכמות הדבש. בכלאופן – אתם יותר ממוזמנים לעדכן! 🙂
  • אפייה, פריסה וייבוש: מנסיונו רב השנים של הפוסט עם ביסקוטי, יש להם חיבה להתפרק קלות בעת הפריסה, ןלכן הפוסט ממליץ על אפייה ראשונית מלאה (עד לכיכר ביסקוטי יבשה מבפנים) ועל צינון לטמפרטורת החדר לפני הפריסה. כעוגיות יבשות בלי הרבה שומן, הן גם נוטות לפזר פירורים עם כל ביס, ראו הוזהרתם 😉  
    הפוסט גם ממליץ על ייבוש של 30-45 דקות ועוד בונוס בתנור כבוי בשביל להבטיח עוגיות יבשות שנשמרות מצוין בקופסה אטומה.
    כפי שהפוסט ציין – אם פורסים כל פרוסה עם זווית אלכסונית קלה, מגיעים לחתך אלכסוני שמניב פרוסות ארוכות יותר, כלומר – יותר ביסקוט! הפוסט ומשפחתו הם חובבי ביסקוטי ארוכים ידועים, ועל כן הוא חולק איתכם את הטיפ הזה 🙂
  • פירורים: רוב הסיכויים שבעת הפריסה הבצק יתפרק מעט בכ"ז, ולצד פרוסות הביסקוטי היפות שלכם קרש החיתוך יהיה מלא בחתיכות ביסקוטי קטנות. הפוסט מייבש גם אותן! שם אותן בתבנית עם הפרוסות, ושם אותן בכלי האטום עם הביסקוטי המוכנים. מה עושים איתן? כמובן שאפשר לנשנש, אבל הפוסט גילה שהן גם אחלה תוספת קראנצ'ית לגלידת וניל!
  • תוספות: החמוציות והפיסטוקים באו בהשראת שף ווטסון והמלצותיו, והתבררו כשיחוק לא רע בכלל! החמוציות מוסיפות מתיקות, אבל לא כבדה מדי, והפיסטוקים מאוד עשירים וטעימים. השילוב בין שני אלה עם הטעם העדין של הדבש ברקע באמת מוצלח! אבל כמובן שאפשר להחליף את הפיסטוקים באגוזים אחרים כמו לוז ושקדים (או בשילוב של כמה סוגי אגוזים!), ואת החמוציות ניתן להחליף בפרי יבש אחר שאוהבים.
    אפשר להכין ביסקוטי עם אגוזים בלבד (בלי פירות יבשים), אפשר להוסיף שוקולד מריר קצוץ, אפשר להוסיף קליפת לימון מגוררת (או תפוז), ואפשר לגוון אפילו באלכוהול שתבחרו להוסיף (אמרטו משתלב מצוין עם שקדים וגם עם פיסטוקים, והפוסט בטוח שגם פרנג'ליקו יכול להבריק פה, ואם אתם חובבי טעמי תפוז עדינים – אולי קוואנטרו?).
  • שוקולד: יש הטובלים ביסקוטי בשוקולד עד למחציתם, להגשה חגיגית. הפוסט מרגיש שביסקוטי נשמרים זמן רב יותר כשאינם מצופים, אבל מצד שני – הוא טעם את הביסקוטי האלה גם עם שוקולד (בשבילכם, בטח שבשבילכם!) והוא חייב להגיד שזה שילוב מעולה!
    אז אם בא לכם אתם מוזמנים להמיס את השוקולד המועדף עליכם (הפוסט ממליץ על מריר, אבל שף ווטסון הציע דווקא לבן – 100 גרם שוקולד עם כף אחת של שמן צמחי, המסה זהירה במיקרו תספיק) ולטבול לפחות את הביסקוטי שאתם מתעתדים להגיש באותו יום. קירור לטמפרטורת החדר (או במקרר) בכלי אטום אמור לספק לכם ביסקוטי פריכים מספיק ושוקולדיים מספיק 🙂
  • הכנת ביסקוטי היא פשוטה למדי ומומלצת מאוד. מה שלוקח זמן זה בעיקר האפיה.
קלוז-אפ חגיגי לסיום

קלוז-אפ חגיגי לסיום

רוצים עוד מתכוני דבש חגיגיים? דף הפייסבוק של מנטקה יספק לכם אלבום מפתה ורעיונות בשפע 🙂

5 במאי 2015

כחומר ביד הבלוגר – ים השיבולים שמסביב (הגיע האביב!)

שלום!

הפוסט לא לגמרי מאמין למה שהוא כותב לכם, אבל…
נגמר הסמסטר!
שזה אומר שהפוסט סוגשל סיים שנה ראשונה של התואר השני שלו! אאאהההההאאאאהה!
שזה אומר שהוא כבר לא יכול להתלונן ולהתבכיין על עבודות להגשה ועל מבחנים ועל עומס…
בנוסף לזה הגיעו ימים חמימים למחוזותיו, שמאפשרים לו לצאת מהבית ללא מעיל (!) ואפילו לשבת להתחרדן קצת בשמש (!!!)

אז כמובן שתגובתו ההגיונית הייתה למהר ולהשתתף בחודש שיבולת השועל של "כחומר"! 😀

כיוון שהסמסטר של הפוסט הסתיים פחות משבוע לפני הדד ליין, הוא החליט לוותר לעצמו על המקוריות ולהכין עוגיות שיבולת שועל. מכיוון שמעולם לא באמת הכין עוגיות שכאלה, יצא לרעות בשדות זרים ולחפש מתכונים וטיפים אצל מורקייק, ואם כבר, אז גם אצל עוגיו.נט. שמח וטוב לב, עם רעיון מגובש לתוספות שיתנו גם מתיקות וגם חמצמצות וגם עניין וגם וגם (…) – הוא התחיל במלאכה!
אפעס, רק אחרי שמגש עוגיות אחד כבר היה בתנור הפוסט הגעון הבין שבגלל שאין לו סירופ תירס והוא החליט שלא בא לו מייפל – הוא שכח להמתיק את העוגיות! אויה! אין סוכר ו… אין עוגיות?
הפוסט מודה שמרוב פאדיחה הוא ניסה לגלגל את מגש העוגיות השני בסוכר טרם אפייתן, והכריח את הידוע לטעום גם מהמגש הזה וגם מהשני… אבל לא היה מספיק הבדל 😦

אבל הפוסט לא אמר נואש והחליט להפוך לחכם סיני עתיק.
אם החיים נותנים לך לימונים עשה מהם לימונדה? זה כבר פאסה!
אם היסח הדעת נותן לך עוגיות ללא סוכר ואין לך זמן לנסות מקצה שיפורים – עשה מהן גלידה! 🙂

להלן - גלידה!

להלן – גלידה בקופסת איקאה מצויה!

גלידת עוגיות שיבולת שועל (והפתעות!)

(המפ… די הרבה גלידה. לפוסט זה יוצא 2 קופסאות בינוניות)

חומרים:

 לעוגיות:

  • 120 גרם חמאה רכה
  • 1 כוס קמח לבן
  • 1 כוס קוואקר (לא אינסטנט להכנה מהירה)
  • 1 כפית סודה לשתיה
  • 1 כפית תמצית וניל
  • 4 כפות חלב
  • 50 גרם שוקולד לבן קצוץ
  • חופן חמוציות (הפוסט השתמש בחמוציות ללא תוספת סוכר, מומתקות במיץ תפוחים או משהו בסגנון. זה עושה אותן גם חמצמצות ולא רק מתוקות. אפשר גם להשתמש בחמוציות של אנשים שאינם פסיכים-שוחרי-בריאות, זה יצא כנראה מתקתק יותר)
  • חופן אגוזי קשיו קצוצים, לא חובה
"אני אקרא לזה... טבע דומם של קשיו וסכין. ובלאגן מטבחי שנחתך בעריכה"

"אני אקרא לזה… טבע דומם של קשיו וסכין. ובלאגן מטבחי שנחתך בעריכה"

לגלידה (ותודה למורקייק על עוד מתכון להתבסס עליו):

  • 1 פחית חלב מרוכז (זה קצת פחות מ-400 גרם. 396 גרם, למיטב זכרונו של הפוסט)
  • 1 כפית תמצית וניל (או גרגרים מחצי תרמיל, אם אתם ממש משקיענים)
  • 500 גרם (2 קופסאות) שמנת מתוקה להקצפה

הכנה:

מתחילים בהכנת העוגיות:
שמים את החמאה הרכה במיקסר ומערבלים קצת עם וו גיטרה
מוסיפים את הקמח, הקוואקר, הסודה לשתייה וקליפת הלימון ומערבלים עוד קצת, עד שמתחיל להתאחד
מוסיפים את החלב והוניל ונותנים עוד ערבול קצר
מוסיפים את התוספות ומערבלים עד למסה אחידה יחסית (לא לוקח הרבה זמן בכלל. היאח מיקסרים!)

 

תמונת חובה לכל בלוגר אוכל, לא?

תמונת חובה לכל בלוגר אוכל, לא?

***הערה: אין חובה לעשות שימוש במיקסר, ערבוב ידני הוא אופציה אופציונאלית בהחלט!***
מגלגלים כדורים קטנים מהעיסה, מניחים בתבנית אפייה (אין צורך ביותר מדי מרווחים כי העוגיות כמעט ולא משנות את גודלן/ צורתן במהלך האפייה) ואופים 8-10 דקות ב-180 מעלות.
מוציאים את העגיות מהתנור ונותנים להן להתקרר – כדי שלא יעשו שמות לקצפת.

עוגיות מישירות מבט למצלמה

עוגיות מישירות מבט למצלמה

כשהעוגיות מצוננות (חיחי)- פונים להכנת הגלידה:
שמים חלב מרוכז בקערה גדולה יחסית (שתוכל להכיל את כל הגלידה אח"כ…), מוסיפים את הוניל ומערבבים
בקערה נפרדת מקציפים את השמנת לקצפת יציבה
מאחדים! הפוסט ממליץ להוסיף קצת קצפת לחלב המרוכז ולערבב (עם מרית) בתנועות קיפול – ככה החלב "מתאוורר" קצת ונהיה פחות כבד. עכשיו אפשר להוסיף את שאר הקצפת ולערבב לתערובת אחידה בתנועות קיפול. הפוסט, אגב, בד"כ עושה את זה בכמה נגלות (מוסיף עוד קצת קצפת, נגיד שליש מהכמות, ומקפל עד שכמעט אחיד, וכך הלאה עוד 2 נגלות, עד שמסיימים את הקצפת). אין לו ממש הסבר מדעי למה, אבל זה מרגיש לו שככה קל יותר להטמיע את הקצפת כמו שצריך…

לוקחים כמה עוגיות שרוצים (ככל הנראה תצטרכו לפחות חצי מכמות העוגיות, אם לא יותר) ומפוררים אותן לתוך הגלידה. 
לא צריך פירורים קטנטנים ואחידים – מגניב שיש כמה צ'אנקים יותר גדולים וכמה פירורי קראנץ' קטנים.. וכמובן – קצת חמוציות, שוקולד ואגוזים מדי פעם שמצטרפים לחגיגה 🙂
מאחדים פעם אחרונה ושופכים לכלים שמתאימים להקפאה.
מקפיאים 6 שעות לפחות ו… זוללים! 🙂

אפשר לפזר עוד קצת פירורי עוגיות טריים יותר מלמעלה על כל מנת גלידה, אם בא לכם וגם נותרו עוד עוגיות. 

 

<3

גלידת שיבולת שועל על רקע שועל 🙂 🙂

הערות, טיפים ורעיונות:

  • הפוסט עשה חצי כמות גלידה, לכן אין לו כמות מדויקת של עוגיות שהוא שם בתוכה, אבל בואו נהיה כנים – שימו כמה שבא לכם!
    מה שיוצא זו גלידת וניל מתוקה ועדינה עם ביסים כיפיים – חלקם של שיבולת שועל, חלקם של התוספות, וחלקם של מן "גוש עוגייה" נימוח…
  • אה, למה שהפוסט יכין חצי כמות גלידה אם הוא כבר פתח פחית חלב מרוכז? 
    חכו לפוסט הבא! 😛
  • הידוע טוען שהעוגיות לא מאוד טעימות כמו שהן. עניין פאדיחת הסוכר די מגבה את זה, אם כי הכל מתאזן בצורה נפלאה עם זה שהגלידה מתוקה כהלכה (לימונים ולימונדה, רבותיי!)
    הפוסט דווקא חושב שהן היו חביבות, אבל זה כנראה כי הוא אוהב מרקמים בצקיים
    אז מה לעשות אם נשארו עוגיות?
    קודם כל – אתם מוזמנים לטעום בעצמכם ולהחליט. חוצמזה, כאמור, בטוח יהיה נחמד לפזר כמה פירורים טריים על הגלידה כשאתם מגישים. ומאוד סטייליסטי 😉
  • ואפרופו פאדיחת הסוכר: אתם מוזמנים להוסיף איזה חצי כוס סוכר לעוגיות ולראות איך יוצא. הפוסט חושש שזה לא יענה לכל הבעיות של העוגיות, כי גם המרקם שלהן היה מעט בעייתי לאנשים מסויימים (אהמ אהמ). אפשר גם להוסיף ביצה כנראה, אבל פה זה כבר מתרחק ממה שהפוסט הכין והוא מודה שאין לו יותר מדי נסיון עם עוגיות שיבולת שועל, אז – על אחריותכם, ט.ל.ח בע"מ
    תעדכנו אם אתם עושים ניסויים, הפוסט מבטיח לעדכן גם.
    כמו כן, אם אתם מוסיפים סוכר- אולי כדאי להוסיף מעט יותר קליפת לימון (או אפילו איזו כפית מיץ לימון!) אם אתם עדיין בקטע של מעט חמצמצות בגלידה שלכם (ובעוגיות שלכם)
  • אה- המתכונים לעוגיות שיבולת שועל שהפוסט בחן לא כללו שימוש במיקסר אלא פשוט ערבוב ידני. חושו חופשי לעשות זאת, כמובן, הפוסט סתם התלהב מזה שיש לו מיקסר אדום וחתיך ומזה שהוא כבר הכין בו עוגיות שוקולד צ'יפס אז למה לא להפיק ממנו את המירב 😉

רוצים עוד מתכונים שיבולת-שועליים?
ודאי שכן! (כדאי לכם, יש שם דברים שקשורים בקראק פאי, משהו שהפוסט ממש רוצה לנסות ולא הספיק הפעם מתוקף ענייני לו"ז… ובכלל נראה טעים שם!)
אז יאללה

יש גם חמוציות!

יש גם חמוציות!

1 בפברואר 2015

כחומר ביד הבלוגר – מסיבת שקדים!

אז… הסמסטר השני התחיל לו ברוח סערה
(ליטרלי רוח סערה. שלום לך ג'ונו!)

אתם שיחים מכוסי שלג או גלידות קטנות??

אתם שיחים מכוסי שלג או גלידות קטנות??

****
למי שדאג, הפוסט בסדר גמור.

היו חששות קלים מהפסקות חשמל וקרובי משפחה שלהן, אז הפוסט קנה קצת בטריות וגפרורים. קלאסי.
השלכות הסופה היו 2 "ימי שלג" (כלומר – לא הולכים לביצפר! יי!), פנקייקים לביבות ופיצה, המוווווווווון המוווווווווון שלג וקצת רוחות שלא היו חזקות יותר מהרוחות שיש בארץ בשבוע שבו באמת יש חורף
****

אחרי הסופה ואחרי קצת עבודות להגשה – הגיע הזמן לפרסם מתכון, לא?
החודש נבחרו שקדים כחומר גלם, והפוסט החליט לעשות קצת ניסויים. לאור עובדה זו אתם תקבלו מסיבת שקדים!
שני מתכונים שהפוסט החליט לחלוק איתכם, כולל מסקנותיהם של משתתפי הניסוי. היאח והידד!

האור סירב לשתף פעולה כשהפוסט ניסה לצלם תמונה של מסיבת השקדים שלו, אז קבלו קולאז' מואר במקום!

האור סירב לשתף פעולה כשהפוסט ניסה לצלם תמונה של מסיבת השקדים שלו, אז קבלו קולאז' מואר במקום!

טראפלס שוקולד, שקדים וצ'ילי
(או: ה-love child של טראפלס וכדורי שוקולד)

(כ-20-30 טראפלס, תלוי בגודל שתחליטו לתת להם)

חומרים:

  • 200 גרם שמנת מתוקה
  • צ'ילי יבש – לטעמכם
  • 150 גרם שוקולד מריר
  • 150 גרם שקדים טחונים
  • עוד קצת שקדים טחונים לעיטור. אפשר גם קקאו במקום. (ראו הערות)
הפוסט מדגמן ידיים וגם ביסים, התפתחות קריירה מפתיעה!

הפוסט מדגמן ידיים וגם ביסים, התפתחות קריירה מפתיעה!

הכנה:

את השמנת והצ'ילי שמים בסיר ומביאים לרתיחה. מכבים את האש ומצננים את התערובת כחצי שעה- שעה (כדי שהשמנת תספוג טוב יותר את טעמי הצ'ילי) ואז מביאים לרתיחה שוב.
את השמנת הרותחת שופכים דרך מסננת לתוך קערה חסינת חום בה הנחנו את השוקולד מבעוד מועד. הפוסט ממליץ "למעוך" קצת את הצ'ילי על המסננת, כך שכמה שיותר מהטעמים שלו יצאו אל תוך תערובת הטראפלס. 
נותנים לשמנת ולשוקולד לשבת קצת יחד ולחשוב על מה שהם עשו, ומערבבים עד להמסה ולהתאחדות. אם השוקולד והשמנת עדיין קצת בריב ולא מביאים את עצמם לתערובת אחידה – אפשר לתת להם כמה שניות במיקרו ולערבב שוב. בסוף היחסים יתחממו כמו שצריך ותערובת הטראפלס שלכם תהיה שלמה, מאוחדת ושמחה.
זה השלב בו מוסיפים את השקדים הטחונים ומערבבים טוב.
נותנים לתערובת לנוח במקרר לפחות שעה ומכינים צלחת שטוחה עם קצת שקדים טחונים לציפוי.
מוציאים את התערובת מהמקרר, מוציאים כל פעם בעזרת כפית קצת מהתערובת אל הידיים ומכדררים לכדור (גם כדור פחוס זה בסדר. גם אליפסה תתקבל בברכה). את הכדור מגלגלים בשקדים הטחונים ומניחים בקופסה. ממשיכים עד שכל התערובת הפכה לטראפלס. את הטראפלס המוכנים משכנים במקפיא לזמן מה (המרקם שלהם רך בהתחלה), זוללים קצת ואז אפשר להעביר אותם דירה למקרר עד לחיסול 🙂

קלוז-אפ סקסי

קלוז-אפ סקסי

הערות, טיפים ורעיונות:

  • צ'ילי: 
    הפוסט חושב שהוא שם כחצי כפית (בואו נהיה כנים רגע, הוא קצת נבוך להודות שהוא שם צ'ילי לפי העין, כמו סבתא טובה, ושכח למדוד כמויות מדוייקות בשבילכם. עמכם הסליחה), והוא לא בטוח שזה היה מספיק.
    מצד אחד לכל טראפל וטראפל היה קיק חביב בסופו. מצד שני הקיק היה מאוד עדין (ייתכן שהשילוב של השוקולד והשקדים יצר טעם שהתגבר קצת על טעמו של הצ'ילי) ויש אנשים שקצת פספסו אותו, למרבה ההפתעה 😮

    אז אם אתם רוצים באמת רמז עדין של חריפות, לכי על חצי כפית או אפילו פחות. ואתם גם לא חייבים למעוך את הצ'ילי על המסננת. אם אתם קצת יותר נועזים- לכו על קצת יותר ותעשו חיים! הפוסט אוהב את הקונספט החרפרף 🙂
  • מרקם:
    קודם כל, השקדים מוסיפים, כמובן, מרקם נגיס לטראפלס. לכן הפוסט טוען שמדובר בפרי הרומן של הטראפלס עם כדורי השוקולד 🙂
    אז קחו בחשבון שלא מדובר בטארפלס הרגילים, שנמסים בביישנות בשניה שאתה רק מסתכל עליהם… 
    הקטע המגניב הוא שהמרקם קצת השתנה עם הזמן. כנראה השקדים סופגים קצת יותר את השוקולד. בכלאופן זה היה מרקם כיפי, נגיס ומעניין. 
  • ציפוי:
    הפוסט הלך על ציפוי בשקדים טחונים כי הייתה לו הרגשה שקקאו יעיב קצת על הטעמים האחרים. בכ"ז הוא השתמש בשוקולד מריר בסביבות ה-60%. שימו לב שישמצב שהשקדים הבהירים נראים טיפ-טיפה ירוקים כשהם מצפים שוקולד, אז קחו זאת בחשבון אם אנשים מסתכלים עליכם מוזר כשאתם מגישים להם את זה 😉
    וכמובן שאפשר בכל זאת לצפות בקקאו. קלאסיקה.

    עכשיו כשהוא חושב על זה, אולי אפשר לקרמל שקדים מולבנים, לטחון את העניין ולצפות בזה את הטראפלס (או פשוט בברס…). המממ… בא לפוסט לנסות את זה! 🙂
  • אלכוהול?
    בעוד הפוסט כותב לכם הוא חשב שבטוח יהיה נחמד להוסיף טיפת אלכוהול לעסק הזה. בטוח אמרטו ישתלב פה יופי ויחמיא לשקדים. וויסקי הוא חבר טוב של שוקולד, אז גם הוא בא בחשבון. אם אתם מנסים משהו מוצלח הפוסט ישמח לשמוע!

 

ב-ת-א-ב-ו-ן!

"טבע דומם, טראפלס ופקק על רקע שיש מנוקד"

עוגיות שחיתות חמאה ושקדים
(או: שלום לך אדוני הקרדיולוג)

(כ-30 עוגיות כנראה. הפוסט לא ממש הצליח לספור אחרי שנכנס לתרדמת חמאה. #SorryNotSorry)
(הפוסט שאף להכין קרמוגיות במקור, סיפור המעשה יובא בהערות. אי לכן, הבצק מבוסס על מתכון הקרמוגיות של קרין גורן, עם שינויים והתאמות)

חומרים:

למילוי שקדים:

  • 100 גרם שקדים טחונים
  • 100 גרם חמאה
  • 80 גרם אבקת סוכר
  • אמרטו

לעוגיות:

  • 150 גרם חמאה רכה
  • 150 גרם סוכר
  • כפית תמצית וניל
  • ביצה
  • 2 כוסות קמח
  • 1/2 כפית סודה לשתייה
  • 1/2 כפית מלח
השלב הבא בהתפתחות של הקרמוגית: טוויל ועוגיה במוצר אחד!

השלב הבא בהתפתחות של הקרמוגית: טוויל ועוגיה במוצר אחד!

הכנה:

מתחילים בהכנת מילוי השקדים:
במעבד מזון שמים את השקדים ואבקת הסוכר, ומעליהם את החמאה (הפוסט למד שאם שמים את החמאה ראשונה בעת הכנת קרם שקדים – חלק ממנה עלול להחליט להישאר בתחתית קערת המעבד לנצח נצחים 😛 ). מעבדים קצת ומוסיפים את האמרטו (לפחות כף, כדאי להתחיל עם לא יותר מ-2 כפות). מעבדים עד לקבלת תערובת אחידה. אפשר להוסיף אמרטו אם נראה שצריך קצת נוזלים.
מהתערובת הנ"ל יוצרים "פיתות" קטנות (עיגולים פחוסים. דיסקיות, אם תרצו. כל אחד מהם אמור להכיל ככפית). אפשר בהחלט גם לדבוק בצורות אמורפיות יותר אם הקרם לא משתף פעולה מרוב רכות. מקפיאים את הדיסקיות עד שהן מתקשות, כשעה- שעתיים.

מכינים את בצק העוגיות:
במעבד המזון (אין צורך לשטוף) שמים את החמאה, הסוכר ותמצית הוניל ומעבדים קלות. מוסיפים את הביצה ומעבדים לאיחוד. מוסיפים את הקמח, הסודה לשתייה והמלח ומעבדים לבצק אחיד.
מוציאים את הבצק, לשים מעט ביד ע"מ להגיע לאיחוד מלא של החומרים, עוטפים בניילון ושולחים לקירור קצר במקרר, עד שדיסקיות השקדים יסכימו לצאת מהמקפיא.

עוגיות!
מחממים תנור ל-180 מעלות.
קורצים מהבצק פיסות קטנות, מכדררים לכדור ומשטיחים ליריעה דקה. עוטפים דיסקית שקדים ביריעת הבצק (אוטמים טוב ככל הניתן), מעגלים מעט את העוגיה הממולאת ומניחים בתבנית. 
הפוסט ממליץ להוציא את הדיסקיות סמוך ככל שניתן למילוי העוגיה, מה שאומר שכדאי להשאיר את הדיסקיות במקפיא כמה שרק אפשר. אם הדיסקיות עושות קולות של "הצילו אנחנו נמסות" או שהבצק מציק קצת- אפשר לשלוח אותם חזרה לאשפוז כפוי במקפיא/ מקרר עד יעבור זעם, ולהמשיך אחרי כמה דקות.
אם ממש רוצים להשתגע אפשר לקרר קצת את העוגיות לפני האפייה במקפיא, אבל הפוסט לא מבטיח שזה יציל את נפשותיכם התמימות 😛
את העוגיות הממולאות אופים כ-8-10 דקות (ב-180 מעלות), עד שהן משתטחות וקצת לפני שקרם השקדים מתחיל להיחרך 😉 העוגיות לא אמורות להזהיב מאוד, אבל רואים שהן מתייבשות.

הכי כיף לאכול אותן חמימות מהתנור (תנו להן להצטנן קצת, כדי לא לשרוף את הלשון!). כך רמת השחיתות היא מקסימלית. אבל הן מחזיקות יופי בקופסה אטומה 🙂

הערות, טיפים ורעיונות:

  • הפוסט חייב להתוודות: הוא בכלל רצה להכין קרמוגיות שקדים. כלומר, עוגיות נימוחות ממולאות במלית שקדים קרמית ומפנקת. משום מה הוא החליט שפרנג'יפן *בלי ביצה* יהווה את המילוי המושלם. הוא פשוט לא היה בטוח אם הביצה תיאפה כמו שצריך בתוך העוגיה.
    רק אחרי שכבר הכין את דיסקיות קרם השקדים, הקפיא אותן ובא למלא את העוגיה הראשונה – התגנבה לראשו המחשבה שאולי, רק אולי, ישנה אפשרות שגוש חמאה, מעוטר בשקדים ככל שיהיה, לא כל כך ירצה להישאר כמקשה אחת ברגע שהוא נכנס לתנור…
    ובכן – בדל המחשבה הזה לא היה מוטעה כלל וכלל, וזו הסיבה שהעוגיות אינן קרמוגיות שקדים, אלא שחיתות לשמה. מדובר בעוגיה חמאתית ונימוחה שבתוכה מסתתר (אוקיי, לא מסתתר. הוא פורץ החוצה במלוא עוזו, עיניכם הרואות) טוויל שקדים!
    הידוע ממש ממש אהב את העוגיות, במיוחד כשהיו טריות וחמימות – הן מעין עוגיות חמאה באקסטרים, נמסות בפה ועם שקדים לשדרוג 🙂
  • כמובן שאפשר, במקרה שנשארו לכם עוגיות, לחמם טיפטיפה את העוגיות שנותרו לפני שמנשנשים אותן, אם כי הן אחלה בחלה גם בטמפרטורת החדר
  • מי שלא מאוד אוהב עוגיות מאוד חמאתיות – לא בטוח שאלה הן העוגיות בשבילו
  • במתכון המקורי מעבדים את הבצק במיקסר, ולא במעבד מזון. הפוסט לא ניסה זאת (הוא ניסה להיות חסכוני עם ענייין ה"תראו איזה יופי, לא צריך לשטוף את מעבד המזון!"), אבל יכול להיות שהקרמה התחלתית של החמאה עם הסוכר תניב עוגיות עם מרקם אחר… מוזמנים לנסות!
  • רעיונות לשדרוגים:
    לפוסט לא הזדמן לעשות עוד ניסויים, אבל בטוח אפשר לנסות להכין את קרם השקדים עם ביצה (ואיזה כף קמח או שתיים) ולבדוק אם אכן יוצאות קרמוגיות. אם וכאשר הפוסט ינסה- הוא מבטיח לעדכן.
    כמו כן, לפוסט אין תמצית שקדים בבית, אבל הוא משער שכמה טיפות ממנה בבצק או אפילו במילוי יכולות לחזק את טעם השקדים.
    וגם.. ממממ… שחיתות חמאה, שקדים וקקאו? 🙂

 

שחיתות לשמה

שחיתות שקדים. או שמא יש לקרוא להן… טווילוגיות?

רוצים עוד מתכוני שקדים, במיוחד כאלה שאינם בגדר ניסוי בבני אדם? 😮
כמובן!
לכו לכאן ותעשו חיים. ואל תהססו לשלוח לפוסט משלוחי מנות ממה שתכינו!

א. עד שזה יגיע לפה כבר בטח יהיה פורים
ב. הפוסט לא בתרדמת חורף ועל כן הוא זקוק לדברים טעימים שיעזרו לו לצלוח את כל השלג הזה בשלום 😉
ג. אומנומנום

20 בדצמבר 2011

Cookies!!!

ואוו.
אין ספק שהפוסט חייב לכם התנצלות על תקופת היעדרות ארוכה (הוא אפילו קיבל כמה נזיפות).
הוא יכול לתרץ את זה בעבודה חדשה וסמסטר שהתחיל, אבל מי כמוכם יודע ששני אלה לא מהווים תירוץ הולם לשומדבר.
אז – סליחה.

 ועכשיו, כשסיימנו עם הנימוס אפשר לעבור למה שחשוב באמת – אוכל. או בלוגים. או אוכל ובלוגים 🙂

לא כלכך מזמן (הכל יחסי, אתם יודעים), בצעד די חריג יש לציין, הלך הפוסט להשתתף לו באירוע שקשור לאחד מבלוגי האוכל החביבים עליו. ומעשה שהיה כך היה:
כיאה לעידן המדיה החברתית הנוכחי (ולעובדה שהפוסט הוא חבר פעיל) הפוסט מקבל הודעות-פייסבוק מאותו בלוג. אור ליום חמישי אחד, שנייה וחצי בערך לפני שהפוסט ברח מעבודתו בדרכו לשיעור, הגיעה הודעה על "פוסט חדש ובסופו הפתעה". חיש מהר נכנס הפוסט, חובב הפתעות ידוע, ללינק, גלל למטה (אחלה פוסט, אבל הפתעות זה יותר חשוב..) וראה הודעה על מפגש החלפת עוגיות חגיגי לקוראי אותו בלוג ביום שישי. כן- שישי. כלומר- למחרת היום. מכיוון שיש לבלוג אחות שאוהבת אף היא את אותו בלוג אוכל, ומכיוון שהיו באמתחתו דקות ספורות בלבד, ומכיוון שלא היה לא כוח לחשוב יותר מדי (חשיבה לא צומחת על עצים! צריך לנהוג בה בחסכנות..) הוא מיד שלח את הפוסט לאחות היקרה והחליט שלא להחליט לעת עתה. עוד באותו הערב נערכה התייעצות רב תכליתית בין אחות עייפה אחת ופוסט שעושה בייביסיטר, והוחלט – באופן די מפתיע, יש לומר – לקום מוקדם בשישי בבוקר, להכין המוני עוגיות ולהצטרף למפגש! 🙂
הפוסט קם מוקדם בשישי, ארז מגוון דברי-אוכל שהיו לו בבית, רקח מרקחות, ופצח במסע המופלא לעבר העוגייה הנכספת!
אחותו של הפוסט השכילה לציין סיפור זכור לטובה מהילדות, על עוגיפלצת שהוזמן לשפוט בתחרות עוגיות (לא אותה תחרות עוגיות, כי הפוסט לא הצליח למצוא כמעט שום אזכור לספר הזה ברחבי הרשת, אבל הפוסט כולו תקווה שזה יספק את הצורך..) – ככה בערך זה הרגיש 🙂  אחרי אחד ממרתוני האפייה המהירים יותר שיצא לפוסט לערוך (במאסטר שף כבר ניסו להכין המווווווון עוגיות בשעה אחת??) יצאו לדרך האחות, הוא וזוג קופסאות מלאות עוגיות.

לנסוע עם עוגיות זה מצחיק. זה גם התגלה כיעיל – מכיוון שנהג האוטובוס, שכבר סגר דלתותיו והתכוון לנסוע, החליט להיות נחמד ולעצור שוב לצמד החמד- הוא זכה בעוגייה!!!
וכך, בכיכר רבין ליד המזרקה, בבוקר של יום שישי חמים, חיכו כמה וכמה אנשים שהפוסט אמנם לא הכיר, אבל הם היו מוכנים לחלוק עמו את עוגיותיהם. יי!

אז קודם כל- הפוסט חושב שזה די כיף לפגוש עוד כלמיני אנשים שאוהבים לאפות עוגיות, ויותר חשוב- לאכול עוגיות. זה גם מאוד מגניב לטעום כלמיני סוגים שונים ומשונים של עוגיות בהזדמנות חגיגית אחת!
היו שם עוגיות שוקולד צ'יפס, כמובן.
עוגיות טחינה, שעולה תהייה אם הן טרנד חדש, כיוון שלפחות 3 אנשים הביאו אותן ואפילו הפוסט והאחות חשבו עליהן כאופציה..
עוגיות שלום עולמי, שיש בהן מספיק שוקולד כדי להביא לפחות שלום למזרח התיכון, ושגם הן היו טרנד עולה.
עוגיות קוואקר עם חמוציות,
עוגיות ג'ינג'ר תפוזיות וענקיות בגודלן…
אפילו היו עוגיות פופקורן ועוגיות חמאה מתוקות עם זיתים. תאמינו או לא- שתיהן היו טעימות!
ועוד הרבה עוגיות, כולל העוגיות המגניבות של הפוסט והאחות 🙂

 חוצמזה- זה מגניב לפגוש מישהו שאתה קורא את הבלוג שלו כבר תקופה לא קצרה. הפוסט שוקל להסיר את התנגדותו לאירועי-בלוגוספירה..

 והכי חשוב- מכיוון שהפוסט והאחות נשארו לזלול עוגיות בשמש עד שהמסיבה התפזרה הן זכו לקחת דוגי-בג חגיגי (כלומר- לעשות ריפיל לקופסאות שלהם, והפעם עם עוגיות של אנשים אחרים) ולהנות מהמוני עוגיות לעוד קצת! 🙂

ולסיכום: אום-נום-נום!!

16 ביולי 2011

נום

הפוסט גאה לבשר שהוא סיים את תקופת המבחנים!

בנתיים הוא חי, מחכה עדיין לכמה ציונים ולכמה עבודות שיסתיימו.
בעודו מחפש עבודה (למישהו יש עבודות שצריכות פוסט חינני שיבצע אותן עבור תמורה כספית הולמת, תשלומים לביטוח לאומי, פנסיה וביטוח מנהלים? ;)) הוא הבין, למרבה צערו, שזה זמן רב לא שיתף אתכם במעלליו 😦

אך, אויה!
ניסה הפוסט לכתוב ולא הצליח. ומכיוון שהחום השורר בחוץ ייבש את המוזה, ושדרכו הנוכחית של הפוסט להלחם בחום (ובשעמום) היא מזגן + נבירה במתכונים בעלי פוטנציאל, קבלו פוסט שמנמנות ייחודי!!!
נום!!!
האם תצליחו לנחש מה הוא זה, ולמה יהפוך?
פרטים נוספים פה. (מה?? לפוסט יש פייסבוק? כןכן!! :))

20 בינואר 2011

המסע למציאת האקלר המושלם

הפוסט רוצה להכריז כי תקופת המבחנים עומדת בפתח.

אי לכך ובהתאם לזאת- כנראה שתצטרכו להתגעגע אליו קצת. כפיצוי הוא מעניק לכם את עלילות הרפתקאתו הקיצית והטעימה:

עם תחילת חופשת הקיץ המופלאה הכריזו הפוסט וחברתו ר' על המסע למציאת האקלר המושלם.

אותה ר' בילתה שנה שלמה בפריז לפני שהגיעה למעוז ההשכלה והידע- אוניברסיטת ת"א. אי לכך ובהתאם לזאת אותה עלמת חן נתקפת קרייבינגז הגיוניים לחלוטין למעדן המופלא מהמטבח הצרפתי. ואיזו ברירה יש לפוסט חוץ מלנסות לעזור לעלמה במצוקה?!

כך בעצם מצא עצמו הפוסט יושב במכוניתה של ר', כולו שמחה וחדוות שמנמנות, ומוסע לעבר היעד הראשון.

הכל התחיל כנסיעה רגילה ותמימה לרמת השרון. הפוסט תמיד חשב שרמת השרון היא אחת מערי גוש דן הטיפוסיות- מרכזית מספיק, מטופחת ומסודרת, ונעימה לעין. ובכן- מסתבר שגם לה יש צד אפל!!! כן כן, פנינת הקונדיטוריה הצרפתית הראשונה במסע מוקמה לה באזור התעשייה המאובק והמטונף של רמת השרון. לאחר שהרגיעו את נפשן התמימה שסבלה מניפוץ בועת האשלייה וניקו את נעליהן מהסחי התעשייתי מצאו ר' והפוסט דלת כניסה קטנטנה לכוך מיניאטורי המדיף ניחוחות אפייה.

ובכן, התברר כי אקלרים אין באותו כוך מיניאטורי, אך לא דיזאסטר כזה הוא שיעצור את שתי הגראציות! הן בחרו באופציה הטובה ביותר האפשרית בסיטואציה הנתונה – להתנחם במה שכן היה למקום להציע. ואין ספק שזו הבחירה התבררה כמוצלחת!

קודם כל יש לציין כי המקום הצטייד מבעוד מועד בשירות שככל הנראה ראוי לתואר 'השירות הכי אדיב במדינת ישראל'. הצטיידות זו היא ללא ספק רווחית, כי אין ספק שהרעב של הצרכן מתגבר מרגע לרגע מרוב חיוכים, אמירות תודה וצחקוקים.

מלבד אדיבות ונחמדות, שתמיד גורמות לפוסט למצב רוח מרומם בשל העובדה שהן מספקות לו הוכחה שאכן-לא-כל-העולם-קר-ומרושע, הציע הכוך גם מגוון מאפים (למשל מאפה שמרים עם גבינה ואוכמניות. אוכמניות רולז!), עוגיות שונות ומגוונות (וגולת הכותרת לעניות דעתו של הפוסט: עוגיות סיידר. לכאורה ובביס ראשון נדמה לטועם כי מדובר בעוגיית חמאה רגילה ומעט פושטית בניחוח תפוחי. בביס השני, עם ההגעה למרכז העוגייה, מתגלה פלא בלתי מוסבר של טעם סיידר מובהק, קופצני וייחודי, שעד היום הפוסט לא הצליח להבין איך הטעם וההרגשה הזו הצליחו להיכנס לתוך עוגיונת קטנטונת..), טראפלז שוקולד שווים (הן קיבלו אחד מתנה..), פחזניות תפוחות וחמדמדות (הן קיבלו 2 מתנה!) ולרגל החג הרנדומלי שהתקרב ובא באותה תקופה (לצערו הרב נאלץ הפוסט להודות שזה היה ראש השנה וזה היה מזמן. ר'- בואי לעוד סיור אקלרים!!!)  – מרשמלו דבש שהוגש להן לטעימה.

היה טעים, היה נעים, היה מפתיע והיה כיף במיוחד.

היעד השני (והאחרון בנתיים. אי אפשר לאכול כ"כ הרבה בחופשת קיץ אחת! ואי אפשר לצאת למסעות הרפתקניים כשיש לך לימודים עם קורסי בחירה ייחודיים שחומדים את זמנך..) הסתתר לו בין חנויות לשמלות כלה, בוטיקי אופנה שגורמים לך להרים גבה מעוצבת להפליא, וחנויות נעליים שונות ומשונות…

כן- ניחשתם נכונה! המיקום הוא רחוב דיזינגוף, והשיק (של הפטיסרי, כמובן. את השיק של הרחוב תוכל להגדיר רק בלוגרית אופנה מיומנת, ולא גוזל-רשת עול ימים כמו הפוסט) הוא צרפתי.

למרבה הצער, עם כל הפאסון גם פה התרחש אסון (קטן), ואקלר לא היה בנמצא (לפחות להם הייתה הבטחה לימים ספציפיים בשבוע בהם יש אקלרים..). אבל גם פה הגרגרנות ניצחה, ועוגת השוקולד האלוהית שקרצה מהויטרינה פיתתה אותן להישאר ולטעום קצת.. אז נלקח קרואסון פיסטוק משעשע לסלסילה קטנה ומגניבה להפליא. היה טעים והיה מקורי, אך לא נרשמו מחשבות בגידה בקרואסון השקדים הנצחי של הפוסט. נלקחה גם אותה עוגת שוקולד פתיינית, שהתבררה כשילוב מושלם בין שכבות שוקולד שונות (מוסים, גנאשים ושאר מזילי ריר) ובין מזרק פלסטיק מיניאטורי ובו רוטב פירות יער. בתחילה נראה כאילו יש הרבה שוקולד (טוב!) ומעט רוטב (חבל, אבל נשרוד). מביס לביס התגלה כי יש פה מלאכת מחשבת של איזון מושלם ושילוב אלוהי.

עכשיו רק חסר הקינוח לארוחה המזינה הזו, לא? לאחר התייעצות קלה הוחלט על קינוח בריא: תפוח עץ.

אבל בסגנון צרפתי, כן? התפוח הופשט מליבתו, מולא בפירות יער וקצת קינמון במקומה, הוספג בקרמל ונעטף בגלימת בצק עלים חיננית (שעוצבה כמו תפוח. עם עלה. זה היה די מגניב הדבר הזה!). ואז כמובן נשלח לחופשה קטנה בתנור החמים, עד שכל הקונסטרוקציה הזו הפכה למאפה שחום, פריך וספוג בקרמל פירותי וריחני.

או במילים אחרות- טעים טעים טעים.

אם לסכם את האפיזודה המהוללת הזו בחייו של הפוסט- הרי שהוא אסיר תודה לקרייבינגז של ר' ומצפה בקוצר רוח לחופשת הקיץ הבאה שתגיעה כבר- ותביא איתה את הגאולה, ואת הפרק הבא במסע המופלא..

🙂