Posts tagged ‘לימון’

5 בפברואר 2017

כחומר ביד הבלוגר – טארט מרווה מרענן

ט"ו בשבט מתקרב אלינו בצעדי ענק, ופרויקט כחומר החליט ללבוש ירוק חגיגי במיוחד: עשבי תיבול!

וכמובן, שוב נתקל הפוסט בסאגת ההתחבטויות הקבועה שלו:
*זה* נדוש מדי לדעתו (נענע/ מנתה)
*זה* הוא כבר ניסה וגם ככה זה שטיק של מישהו אחר (בזיליקום – לז'אק ז'נה, מושא הערצתו של הפוסט, האיש בעל השוקולה שו הטוב ביותר בפריז שעוד מגיש לך פרליני שוקולד קטנים ומהממים לצד השוקולה שלא יחסר, השף פטיסייה והפריז ברסט הגבוה מכולם כנראה, יש טארט לימון ובזיליקום שהפוסט הכין עפ"י מתכון שלו כבר)
*זה* אויאויאוי (כוסברה. הפוסט שונא כוסברה!)
*זה* יותר מתאים למאפים מלוחים והפוסט רוצה לאתגר את עצמו עם קינוח (טימין)
ו*זה*.. זה…
פתאום הפוסט חשב על מרווה, ותהה לעצמו איך הטעם המעניין והייחודי שלה ישתלב לו בקינוח.

מסתתרת פה מרווה!

מסתתרת פה מרווה!

מכיוון שהפוסט הוא פרקטי, מיד רכש לעצמו גם נענע, גם טימין וגם מרווה – והמשיך לחשוב במרץ.

ומכיוון שהפוסט הוא גם יעיל – הימצאותם של 4 חלמונים מיותרים במקרר שתלה במוחו רעיון: פטיסייר מרווה. למה? ככה 🙂

בעודו תוהה לעצמו איך טעם המרווה ישתלב בחלביות של הפטיסייר ("מה", אמר לעצמו, "הרי שמים מרווה בריזוטו ופסטה שמנתית וזה, זה לגיטימי!") מצא עצמו הפוסט טורף (מלשון 'מטרפה', כן? עוד לא הגיע שלב האומנומנום) במרץ קרם פטיסייר ריחני ומעניין.

בעודו תוהה לעצמו לאן הקינוח הזה הולך לקחת אותו, החליט הפוסט להתייעץ עם חברו החדש (יחסית): שף ווטסון!
ושף ווטסון החליט לעוף על עצמו בפירגונים למרווה – המון חומרים השתלבו איתה מצוין (או מה שלא תהיה משמעותו של מעגל "סינרג'י" שלם), והפוסט רק היה צריך להחליט מה הוא עושה איתם 🙂
כשאגוזי לוז צורפו למרווה כחיבור מוצלח – הפוסט החליט ללכת על טארט ובו בצק פריך שישלב אגוזי לוז ומרווה קצוצה, וימולא בפטיסייר, שכבר המתין בסבלנות במקרר.
עוד קצת מחקר וגם זסט לימון הוצע על ידי ווטסון, כפרעליו. תוספת מבורכת לכל בצק פריך, הלא כן?
בסוף, כשווטסון הציע להוסיף וויסקי לכל החגיגה הזו – הפוסט כבר ידע מה הוא הולך לרקוח ממוחו הקודח למטבחו ה… זורח (?):

כפרעל ווטסון

כפרעל ווטסון

טארט מרווה מרענן

(5-6 טארטים אישיים או טארט אחד בתבנית 24)

חומרים:

לפטיסייר מרווה:

  • 250 מ"ל חלב
  • 1-2 ענפי מרווה
  • 2 חלמונים
  • 60 גרם סוכר
  • 25 גרם קורנפלור
  • מעט חמאה (כ-15-20 גרם)

לבצק פריך מרווה, לוז, ליים ו-וויסקי:

  • 30 גרם אגוזי לוז טבעיים (לא קלויים)
  • 130 גרם קמח
  • 50 גרם אבקת סוכר
  • 100 גרם חמאה קרה, חתוכה לקוביות
  • 1 חלמון
  • זסט מליים אחד (אפשר גם מלימון קטן)
  • עלי מרווה קצוצים (מענף/ ענף וחצי)
  • 2 כפות וויסקי – לא חובה

לעיטור (לא חובה):

  • מעט זסט ליים
  • מעט עלי מרווה קצוצים
במלוא תפארתו

במלוא תפארתו

הכנה:

מתחילים בהכנת הפטיסייר, כי הוא צריך קירור של כמה שעות במקרר:
שמים את החלב ואת ענפים המרווה בסיר ומביאים לרתיחה עדינה תוך ערבוב מדי פעם (שיעזור לטעם לצאת מהמרווה). מצננים את החלב כחצי שעה (שוב – טריקים להעצמת מיצוי טעם המרווה. בשלב הזה החלב כבר יעלה ניחוח עדין של מרווה – זה די מגניב זה) ומביאים שוב לסף רתיחה.
בקערה חסינת חום טורפים את החלמונים, הסוכר והקורנפלור לתערובת אחידה. אם מאוד קשה לטרוף אותם אפשר להוסיף מעט מהחלב – כל עוד הוא לא חם.
כשהחלב על סף רתיחה מוציאים את ענפי המרווה ומוסיפים כשליש מהחלב אל תערובת החלמונים – וטורפים מיד. אם אתם מעדיפים, אפשר גם להתחיל בהוספה של כמה כפות מהחלב החם, טריפה מהירה מיידית, עוד כמה כפות וחוזר חלילה עד שכשליש מהחלב נטרף לו עם החלמונים 🙂
מחזירים את תערובת החלמונים אל יתרת החלב שבסיר ומחזירים אל האש תוך טריפה מתמדת, עד שהפטיסייר מסמיך. מורידים מהאש ומוסיפים את החמאה, טורפים טוב עד שהחמאה נטמעת כולה בפטיסייר.
מצננים את הפטיסייר בטמפרטורת החדר תוך טריפה מדי פעם (על מנת למנוע היווצרות קרום), וכשהוא צונן- מעבירים אותו למקרר לשעתיים לפחות.

עכשיו מכינים את הבצק:
במעבד מזון שמים את האגוזים והקמח ומעבדים בפולסים עד שהאגוזים טחונים דק ככל האפשר.
הקמח עוזר לאגוזים לא להפוך למחית/ חמאת לוז, כי אגוזים נוטים לעשות זאת 🙂
מוסיפים את אבקת הסוכר, החמאה, זסט הליים ועלי המרווה הקצוצים ומעבדים בפולסים לתערובת אחידה.
מוסיפים את החלמון ואת הוויסקי ומעבדים עד שמתחילים להיווצר גושי בצק. 
מוציאים את הבצק לניילון נצמד, ואם יש עודפים קמח – מעבדים את הבצק מעט בידיים עד להטמעת הקמח. משטחים את הבצק לדיסקית, עוטפים בניילון נצמד ושולחים למנוחה של שעה במקרר. 

תצוגת תכלית או סטיילינג?

תצוגת תכלית או סטיילינג?

אפייה והרכבת הטארטים:
מרדדים את הבצק הקר על משטח מקומח לעובי של 3-4 מ"מ ומסדרים בתבניות הטארט. חשוב להקפיד להצמיד את הבצק לתבנית כמו שצריך, כולל לזוית בין התחתית לדופן (כדאי לנסות ליצור זוית של 90 מעלות – זה עוזר לבצק לא לקרוס באפייה, וזה חשוב כי אנחנו עושים אפייה מלאה בלי משקולות :-O )
את התבניות המבוצקות מחוררים במזלג ושולחים לגלות של כחצי שעה במקפיא. בנתיים מחממים את התנור ל-180 מעלות.
אופים את קלתיות הבצק (כן, כן – מיד מהמקפיא) עד שהם זהובות למדי.
לתבניות אישיות יספיקו 15-20 דקות, ייתכן שתבנית 24 תצטרך סה"כ חצי שעה.
בנתיים טורפים את הפטיסייר הקר ע"מ להחזיר אותו ממרקם פודינגי למרקם קרמי :).
נותנים לקלתיות האפויות להצטנן מעט (שלא ילחיצו את הפטיסייר וזה 😛 ), ממלאים אותם בפטיסייר ואם רוצים – מעטרים במעט זסט ועלי מרווה קצוצים דק.

מגישים, זוללים, נהנים וחוזר חלילה 🙂

חתיך, לא?

חתיך, לא?

הערות, טיפים ורעיונות:

  • כמויות מרווה: הפוסט ניסה לשחק עם כמות המרווה ככה שטעמה לא יהיה חזק מדי, אך גם שיהיה מספיק מורגש. לטעמו הטארט השלם יצא עם טעם מגניב ומרענן של מרווה, וכמו כן לפטיסייר היה טעם מורגש אך עדין של מרווה. שני הטועמים האחרים הרגישו את המרווה יותר בבצק דווקא. מעניין 🙂
    שני ענפי מרווה מכובדים הספיקו אפילו לכמות פטיסייר כפולה, אז הפוסט ממליץ לשים ענף מכובד או שני קטנים בכמות הפטיסייר המצוינת פה ולרחרח את החלב בהרתחה הראשונה. אם הריח חזק מספיק לטעמכם- מצוין, ואם לא- תמיד אפשר להוסיף ענפון 🙂
    לגבי הבצק- הפוסט מאמין שאין חשש בהוספת עלים מיותר מענף אחד. כדאי לא לשים יותר מדי כי הפוסט חושש ממרירות, אבל גם שני ענפים יהיו כנראה בסדר.
  • הכפלת כמויות וכו': לפוסט היו 4 חלמונים מיותמים במקרר ועל כן הוא הכין כמות כפולה של פטיסייר. אם הטעם נשמע לכם מגניב – לכו על זה 🙂
    תוכלו לערום פטיסייר לגובה על הטארטים האישיים, או לחילופין – אם אתם הולכים על טארט מרכזי – ייתכן שתוכלו למתוח את הבצק גם לתבנית של 26 או אפילו 28 – ואז הרבה פטיסייר זה רק לטובה 🙂
  • וויסקי: אז… שף ווטסון, כאמור, טען שוויסקי מתאים פה עם כל החמולה, והפוסט הקשיב לו. אממה, גם הפוסט וגם יתר הטועמים (כולל טועם שהפוסט מחזיק ממנו איש וויסקי 🙂 ) פחות הרגישו בטעם.
    אז ייתכן שהוויסקי עוזר לטעם כללי מגניב של הבצק וייתכן שלא. אם בא לכם על בצק אלכוהולי (בעיקר בקונספט, לא בטעם 🙂 ) – מעולה. אם לא, אתם מוזמנים להוסיף כף-שתיים של חלב או מים קרים לבצק במקום הוויסקי, כדי לשמר את איזון הנוזלים.
    אבל תכלס – בצק פריך עם וויסקי זה מגניב 🙂
  • חמאה בפטיסייר: הפוסט בד"כ לא מוסיף חמאה לפטיסייר שלו (והוא חושב שפטיסייר מחומא נקרא "קרם מוסלין", למדקדקין 😉 ), אבל הפעם הוא חשב שזו תהיה תוספת חיננית שתחמיא למרווה ולמרקם הקרם, שהוא מרכיב די מרכזי בטארט. מבחינתו יצא מוצלח, אבל אם אתם מעדיפים להקליל מעט את הקינוח, ייתכן שכדאי לוותר על החמאה.
  • גיוונים: אז ווטסון טוען שגם כלמיני פירות יער יכולים להשתלב מצוין בשילוש מרווה-זסט-לוז, והפוסט חשב שאולי עיטור הטארט בכמה פטלים יכול להיות רעיון מגניב למדי. זה שהוא לא ניסה את זה- לא אומר שאתם לא יכולים! גם כמה אגוזי לוז קלויים וקצוצים יכולים להיות תוספת מגניבה מעל הפטיסייר לדעתו של הפוסט 🙂
    כמו כן, אם בא לכם קרם קליל יותר, תרגישו חופשי לקפל לתוכו קצת קצפת ללא ממותקת 🙂 זה מניב מהפטיסייר מעין מוס עדין, שזה לא רע בכלל 🙂
אחרון ודי

אחרון ודי

ומה עכשיו? עוד מתכוני עשבי תיבול! נשמע מעניין שם, שווה בדיקה 🙂

מודעות פרסומת
15 בספטמבר 2016

כחומר ביד הבלוגר – מעשה שהיה בדבש ושף ווטסון

לאור חודש ספטמבר וראששנה הקרב ובא, חומר הגלם החודשי של פרויקט כחומר ביד הבלוגר הוא דבש!

מצד אחד נשמע כמו פרויקט פשוט וקל: גם דבש, גם חג – קלאסיקה! דובשניות ועוגות דבש כבר מחייכות אלינו מעבר לפינה, חוככות ידיים ומהנהנות בידענות…
אבל – הפוסט אינו חובב גדול של אף אחת מהאופציות האלה (אולי עוד לא מצא את הגרסה המושלמת שלהן ששווה את הנסיון, אנא עדכנו אותו אם יש לכם את הנוסחה המנצחת באמתחתכם!), והוא גם שאף למחשבה מקורית וגם חש עצמו מיוחד (הוא סיים את התואר השני שלו ומרגיש כל יכול. או משהו 😉 ) – אז לא!

מה עשה? 
לאחרונה גונבה לאזנו של הפוסט שמועה שיש דבר כזה שנקרא שף ווטסון והוא מבוסס על פרויקט ווטסון המפורסם של IBM. גם הייטק וגם אוכל גרים בכפיפה אחת ומציעים שפעעעעעע של מתכונים לפי חומרי גלם, מנות, סגנונות ועוד הרבה אפשרויות חיפוש, ובעיקר – המון השראה? כןןן!!! 🙂

שף ווטסון, נעים להכיר

שף ווטסון, נעים להכיר

אז קודם כל מילת אזהרה: דבש הוא חומר גלם כ"כ בסיסי שלא היה מסובך בכלל למצוא המוווון שילובים שמתאימים לו ב-100% (מעגל "סינרגיה" שלם עלפי שף ווסטון), מה שהפך את הענין לטיפה יותר מאתגר (קשה להחליט!). אבל מצד שני, גם היה ממש כיף לגלות כלמיני שילובים ולנסות לראות מה ווסטון מציע ומה מזה באמת יכול להיות רלוונטי. 
משום מה מתכון הביסקוטי לכד את עינו של הפוסט די מההתחלה, ומכיוון שהוא מאוווווד אוהב ביסקוטי טובים, ומכיוון שבארוחה לכבוד סיום התואר שלו הוא זכה לנשנש ביסקוטי יוקרתי שהיה לו טעם שמאוד הזכיר לו דבש – הפוסט החליט שאין ברירה אלא לבסקט!

המתכון שמובא לכם פה הוא בהשראת הרעיונות של שף ווטסון, שזה אומר שהפוסט לא השתמש במתכון של ווטסון (כי הוא קרא לשימוש בחמאה, וכל הביסקוטי שהפוסט הכין בעברו התגאו בהיותם נטולי שומן פרט לחלמון ביצה, אם זה נחשב בכלל), אלא במתכון היסטורי שיש לו באמתחתו. אבל השינויים והעדכונים היו בהחלט קשורים להצעותיו של השף המומחה.
כמו כן, הפוסט חש צורך לציין שכמות הדבש גם נתונה קצת לשיקול דעתכם – פרטים בהערות שבתום המתכון.

הי!

הי!

ביסקוטי דבש, חמוציות מיובשות ופיסטוק
(התשובה האולטימטיבית למה מנשנשים עם הקפה)

(שתי ככרות שתהפוכנה לכ-50-60 ביסקוטי, תלוי בפריסה שלכם)

חומרים:

  • 3.5 כוסות קמח תופח (או 3.5 כוסות קמח ו-3.5 כפיות אבקת אפיה, אם אתם גרים כבר שנתיים בארה"ב ועדיין לא סגורים על אם קמח תופח זה משהו שקיים פה)
  • 4 ביצים
  • 1 כפית תמצית וניל
  • כ-1/2 כוס דבש (שימו לב להערות)
  • 2 כפות אמרטו (לא חובה)
  • פיסטוקים קלופים – כחופן, חופן וחצי
  • חמוציות מיובשות – גם בין חופן לשניים

הכנה:

מחממים תנור ל-180 מעלות ומרפדים תבנית בנייר אפייה.
בקערה גדולה מנפים את הקמח ואת אבקת האפיה (או רק את הקמח).
בקערה נוספת מערבבים טוב (מומלץ עם מטרפה ידנית או מזלג, שיעזרו לדבש להתאחד עם שאר החבר'ה. עם זאת, אין צורך לטרוף להכנסת אוויר) את הביצים, הוניל, הדבש והאמרטו עד לתערובת אחידה.
מוסיפים את תערובת הרטובים לקמח ומערבבים/ לשים עד לבצק אחיד יחסית (ניתן בהתחלה לערבב עם כף עד שמגיע השלב שדורש לישה ידנית או ישר לערבב עם היד). מוסיפים את הפיסטוקים והחמוציות, לשים עד שנטמע ומעצבים את הבצק לשתי ככרות על התבנית המרופדת בנייר אפייה.
הבצק עלול להיות דביק מעט- וזה בסדר! אם קשה לעצב את הככרות אפשר לבחור בין מראה כפרי ופרוע ובין הרטבת הידיים קלות, מה שיעזור לעצב ולהחליק קצת את הככרות כשהן כבר בתבנית 🙂

שתי ככרות - תמונת אילוסטרציה

שתי ככרות – תמונת אילוסטרציה

את הככרות אופים כ-20-30 דקות, עד שניתן לראות שהבצק אפוי כיאות. אפשר לבדוק עם קיסם אבל אין ממש צורך. הפואנטה היא שבצק רטוב יתפרק יותר בפריסה, ובמילא הביסקוטי עתידים לעבור ייבוש מתקדם, אז עדיפה אפיית יתר על האופציה ההפוכה.

נותנים לככרות האפויות להצטנן עד לטמפרטורה שתאפשר פריסה ידנית, ומורידים את חום התנור לכ-150 מעלות. בנתיים מרפדים עוד תבנית בנייר אפיה. 
פורסים את הככרות (כ-25-30 פרוסות כ"א. טיפ פוסט: אם פורסים מעט באלכסון מתקבלות פרוסות ארוכות יותר!), מניחים את הפרוסות בתבניות ואופים 10-15 דקות. הופכים את הפרוסות בכל תבנית ומייבשים 10 דקות נוספות. בשלב הזה הפוסט מחליף בין תבניותיו ומעניק להן עוד 10 דקות בונוס. 
ניתן להשאיר את התבניות בתנור המכובה לכמה דקות נוספות, על מנת להבטיח ייבוש מלא.

את הביסקוטי היבשים מאחסנים בכלי אטום וחגיגי ומניחים קרוב לאיפה ששותים את הקפה 🙂
ואם יש לכם Vino Santo, יין קינוח איטלקי – הפוסט ממליץ לטבול את הביסקוטי ביין להנות מאחה"צ שמשי 🙂

נום נום נום. איפה הקפה?

נום נום נום. איפה הקפה?

הערות, טיפים ורעיונות:

  • דבש: הפוסט שם כרבע כוס דבש (5 כפות, אם לדייק) וממש הרגיש שחסרה מתיקות. אמנם החמוציות מוסיפות מתיקות כיפית בביסים שלהן, אבל בכ"ז. אי לכך הוא מרשה לעצמו להמליץ על חצי כוס. אם אתם לא מחובבי המתוק תרגישו חופשי להפחית מעט בכמות הדבש. בכלאופן – אתם יותר ממוזמנים לעדכן! 🙂
  • אפייה, פריסה וייבוש: מנסיונו רב השנים של הפוסט עם ביסקוטי, יש להם חיבה להתפרק קלות בעת הפריסה, ןלכן הפוסט ממליץ על אפייה ראשונית מלאה (עד לכיכר ביסקוטי יבשה מבפנים) ועל צינון לטמפרטורת החדר לפני הפריסה. כעוגיות יבשות בלי הרבה שומן, הן גם נוטות לפזר פירורים עם כל ביס, ראו הוזהרתם 😉  
    הפוסט גם ממליץ על ייבוש של 30-45 דקות ועוד בונוס בתנור כבוי בשביל להבטיח עוגיות יבשות שנשמרות מצוין בקופסה אטומה.
    כפי שהפוסט ציין – אם פורסים כל פרוסה עם זווית אלכסונית קלה, מגיעים לחתך אלכסוני שמניב פרוסות ארוכות יותר, כלומר – יותר ביסקוט! הפוסט ומשפחתו הם חובבי ביסקוטי ארוכים ידועים, ועל כן הוא חולק איתכם את הטיפ הזה 🙂
  • פירורים: רוב הסיכויים שבעת הפריסה הבצק יתפרק מעט בכ"ז, ולצד פרוסות הביסקוטי היפות שלכם קרש החיתוך יהיה מלא בחתיכות ביסקוטי קטנות. הפוסט מייבש גם אותן! שם אותן בתבנית עם הפרוסות, ושם אותן בכלי האטום עם הביסקוטי המוכנים. מה עושים איתן? כמובן שאפשר לנשנש, אבל הפוסט גילה שהן גם אחלה תוספת קראנצ'ית לגלידת וניל!
  • תוספות: החמוציות והפיסטוקים באו בהשראת שף ווטסון והמלצותיו, והתבררו כשיחוק לא רע בכלל! החמוציות מוסיפות מתיקות, אבל לא כבדה מדי, והפיסטוקים מאוד עשירים וטעימים. השילוב בין שני אלה עם הטעם העדין של הדבש ברקע באמת מוצלח! אבל כמובן שאפשר להחליף את הפיסטוקים באגוזים אחרים כמו לוז ושקדים (או בשילוב של כמה סוגי אגוזים!), ואת החמוציות ניתן להחליף בפרי יבש אחר שאוהבים.
    אפשר להכין ביסקוטי עם אגוזים בלבד (בלי פירות יבשים), אפשר להוסיף שוקולד מריר קצוץ, אפשר להוסיף קליפת לימון מגוררת (או תפוז), ואפשר לגוון אפילו באלכוהול שתבחרו להוסיף (אמרטו משתלב מצוין עם שקדים וגם עם פיסטוקים, והפוסט בטוח שגם פרנג'ליקו יכול להבריק פה, ואם אתם חובבי טעמי תפוז עדינים – אולי קוואנטרו?).
  • שוקולד: יש הטובלים ביסקוטי בשוקולד עד למחציתם, להגשה חגיגית. הפוסט מרגיש שביסקוטי נשמרים זמן רב יותר כשאינם מצופים, אבל מצד שני – הוא טעם את הביסקוטי האלה גם עם שוקולד (בשבילכם, בטח שבשבילכם!) והוא חייב להגיד שזה שילוב מעולה!
    אז אם בא לכם אתם מוזמנים להמיס את השוקולד המועדף עליכם (הפוסט ממליץ על מריר, אבל שף ווטסון הציע דווקא לבן – 100 גרם שוקולד עם כף אחת של שמן צמחי, המסה זהירה במיקרו תספיק) ולטבול לפחות את הביסקוטי שאתם מתעתדים להגיש באותו יום. קירור לטמפרטורת החדר (או במקרר) בכלי אטום אמור לספק לכם ביסקוטי פריכים מספיק ושוקולדיים מספיק 🙂
  • הכנת ביסקוטי היא פשוטה למדי ומומלצת מאוד. מה שלוקח זמן זה בעיקר האפיה.
קלוז-אפ חגיגי לסיום

קלוז-אפ חגיגי לסיום

רוצים עוד מתכוני דבש חגיגיים? דף הפייסבוק של מנטקה יספק לכם אלבום מפתה ורעיונות בשפע 🙂

4 בינואר 2016

כחומר ביד הבלוגר – תה ירוק זה לא צחוק

אי אז מזמן, לפני קצת יותר מ-4 שנים (!) סיפר לכם הפוסט על עוגת חתונה שהוא הכין עם הגברת מארינקא הידועה, לכבוד חתונתם של זוג חברים יקר ומגניב. מדובר היה בעוגת לימונית ומופלאה, שאמנם דרשה קצת הקצפות וקיפולים בהכנתה, אבל תכלס היא די straight forward לכל מי שכבר אפה בימיו, והיא לגמרי שווה את ההכנה. זוהי מעין עוגת טורט (לכן ההקצפות המדוברות, וכן הקיפולים), שיוצאת עסיסית ולימונית להפליא (ולא "חנק", כפי שקורה לעיתים עם עוגות טורט), מתאימה כמעט לכל דבר שתשדכו לה, מתמסרת בקלות יחסית לחיתוך לשכבות, ו… נותנת פתרון נפלא לימים בהם אתם תקועים עם 6 ביצים עודפות? 😉

הפוסט כבר הכין את העוגה המדוברת במספר הזדמנויות ובמספר שילובי טעמים, והוא לגמרי לגמרי ממליץ עליה בכל פה!
בונוס מגניב – העוגה עצמה (בלי הקרמים) פרווה, שזה יתרון לא רע בכלל 🙂

אני לימונית ונפלאה. וצנועה!

ועכשיו, לרגע של כנות – בהתחלה, כשהפוסט הבין שחומר הגלם הפעם הוא תה, מוחו מיד נדד דווקא למחוזות הארל גריי ונסיונות לשדכו לשוקולד, אבל פתאום הוא נזכר שיש לו בבית אבקת תה ירוק (הפוסט היה גאה לכנותה מאצ'ה ולהצטרף לטרנד העולמי, אבל תכלס מדובר באבקת תה ירוק סינית, ולא יפנית, שאמנם אשכרה מגיעה מסין ולא תמיד אפשר למצוא עליה את התרגום לאנגלית, אבל היא בצבע ירוק-אפרפר במקום הירוק הזרחני של בת דודתה היפנית המגניבה :-O ).
או-אז גלגלי מוחו החלו מסתובבים במהירות. מפטיסייר תה ירוק נדדו המחשבות לעוגת הלימון המפורסמת, משם הפטיסייר הפך לגנאש, נוסף קישוט פטל והמסיבה החלה 🙂

גם כלבלב הבית הצטרף למסיבה!

גם כלבלב הבית הצטרף למסיבה!

עוגת תה ירוק ולימון

(עוגה עגולה בתבנית 26)

חומרים:

לעוגה (מבוססת על מתכון שהפוסט והמארינקא מצאו אי אז פה):

  • 6 ביצים
  • 180 גרם סוכר (מחולק לשני חצאים של 90 גרם האחד 🙂 )
  • 180 גרם קמח
  • 60 גרם שמן
  • 6 גרם אבקת אפייה
  • 2 לימונים (או 4 ליים)

לסירופ תה ירוק:

  • 2/3 כוס מים
  • 1/2 כוס סוכר
  • 2 כפיות אבקת מאצ'ה או 1-2 תיונים של תה ירוק

לקרם:

  • 200 + 100 גרם שמנת להקצפה
  • 200 גרם שוקולד לבן
  • 2-3 כפיות מאצ'ה או  1-2 תיונים של תה ירוק

לקישוט

  • פטל מיובש בהקפאה (לפי מורקייק אפשר להשיג כזה פה בארץ), או לחילופין – פטל או תותים טריים. הקישוט אינו חובה, אבל מוסיף קצת צבע ויופי, ובהחלט טעם 🙂

הכנה:

מתחילים בהכנת הגנאש:
אם משתמשים באבקת מאצ'ה – מביאים את השמנת לסף רתיחה (בסיר קטן או במיקרו, בפולסים), מוסיפים את השוקולד הלבן, ממתינים כשתיים-שלוש דקות, ומערבבים לגנאש חלק. מוסיפים את האבקה, ומערבבים שוב לגנאש אחיד.
אם משתמשים בתיונים הפוסט ממליץ להביא קצת יותר מ-200 גרם שמנת לסף רתיחה עם תיון או שניים (לטעמכם, הפוסט חושב שגנאש עם תיון אחד עלול לצאת חלש מדי), ולקרר את השמנת עם התיונים בתוכה על מנת שתספוג עוד טעם.
מהשמנת-תה מודדים 200 גרם (אפשר להיפטר מהתיונים בשלב זה), מביאים לסף רתיחה ושופכים על השוקולד. שוב- נותנים מנוחה של מספר דקות ומערבבים לגנאש חלק.
בשני המקרים, אם נשארים גושי שוקולד קטנים שלא נמסים – אפשר להחזיר את הגנאש למיקרו (או לסיר) לחימום קצר ולערבב שוב.
את הגנאש המוכן והחלק שמים במקרר עד שמסיימים עם העוגה והגנאש מתמצק.

IMG_20151220_212840 (2)

אחרי הציפוי, לפני הקישוט – גברת עוגה ממתינה לה

להכנת העוגה מפרידים את הביצים, ואת החלבונים מקציפים עם חצי מכמות הסוכר לגבעות רכות. מעבירים את הקצף המוכן לקערה נפרדת ומניחים בצד.
מהלימונים מגררים את הקליפה וסוחטים את המיץ. את המיץ מערבבים בקערה עם השמן.
בקערת המיקסר (אין צורך לשטוף מהחלבונים) מקציפים את החלמונים, גרידת קליפת הלימון ושאר הסוכר לתערובת בהירה ותפוחה. תוך הקצפה מזלפים באיטיות את תערובת השמן ומיץ הלימון אל הבלילה עד לאחידות.
עוצרים את המיקסר, מנפים את הקמח לתערובת ומקציפים מספר שניות בלבד, רק עד להטמעת הקמח.
מקפלים את קצף החלבונים אל תוך בלילת החלמונים – רק עד שאחיד.
שופכים את בלילת העוגה לתבנית משומנת (מומלץ – נייר אפייה בתחתית התבנית) ואופים כ-40 דקות ב-180 מעלות.
העוגה מוכנה כאשר קיסם יוצא עם פירורים לחים.
מצננים את העוגה לטמפרטורת החדר, ובנתיים מכינים את הסירופ:

בסיר קטן (או פינג'אן!) שמים את המים, הסוכר ואבקת המאצ'ה או התיונים, ומביאים לרתיחה עדינה. מערבבים עד שהסוכר נמס ומורידים מהאש. מצננים מעט. סך הכל לסירופ אמור להיות טעם של תה חזק ומאוד מתוק.

IMG_20151220_213626

טבע דומם של עוגה, כפיות וסנורקה (מה, מומינים זה טבע, לא?)

ועכשיו, להרכבת העוגה:
כשהעוגה בטמפרטורת החדר פורסים אותה לרוחבה ל-2 שכבות (הפוסט ממליץ לעשות זאת בזהירות וסבלנות, ועם סכין לחם. נוח לעשות את זה על משהו שמאפשר לעוגה להסתובב (למשל- מעמד עוגה מסתובב (הפוסט מודה שהוא קצת מפנטז על כזה. אין לו, אבל הוא ראה כלמיני וידאואים של עוגות מגניבות שמקשטים על מעמד מסתובב של מגניבים – וגם הוא רוצה להיות מגניב!), או פשוט להניח אותה על קערה ולסובב בזהירות) ואז לחתוך בעדינות תוך סיבוב, ככה שכל פעם מעמיקים מעט את החתך עד ששתי השכבות נפרדות. 
את הגנאש מקציפים עם 100 גרם השמנת הנוספים עד לקרם יציב.
מניחים את השכבה התחתונה של העוגה על צלחת הגשה או מעמד, מרטיבים את העוגה בסירופ (הפוסט פשוט שפך בעדינות על העוגה סירופ בעזרת כף, ולא עשה שימוש במברשת. כל פעם שפך מעט באזור מסויים ומרח עם גב הכף). ייתכן שלא תצטרכו להשתמש בכל הסירופ. הפוסט השתמש בכחצי כמות, אבל הרגיש שהעוגה הייתה יכולה לקבל עוד קצת טעם של תה ירוק, ולכן נתן במתכון את הכמות המלאה. שימו עד שאתם מרגישים שהעוגה ספוגה בכמות נאה של סירופ, אבל עדיין לא מאיימת להציף את המטבח 😉 .
על העוגה הספוגה מורחים בזהירות קצת פחות ממחצית מכמות הגנאש (זה מעט מאתגר למרוח גנאש על עוגה ספוגה בסירופ, אבל הפוסט מאמין בכם! מה גם שכל העסק יצופה בעוד עוגה ולא ייחשף לעיני כל, אז זו לא צריכה להיות מריחה אסתטית, רק כזו שתדאג שיהיה גנאש בכל ביס).

מניחים מעל את שכבת העוגה השניה, מורחים עליה את שארית הגנאש ומיישרים בעזרת פלטה. מקשטים בפטל (מיובש או טרי. או תותים) כראות עיניכם.

להלן- קישוט כראות עיני הפוסט

להלן- קישוט כראות עיני הפוסט

כדאי לתת לעוגה לפחות שעה במקרר להתייצבות לפני ההגשה.

בתאבון! 🙂 🙂

הערות, טיפים ורעיונות:

  • מאצ'ה: הפוסט, כאמור, עשה שימוש באבקת תה ירוק שמצא בסופר האסייתי הקרוב לביתו. היא מעניקה טעם ירוק ומגניב, וכשהוא שילב אותה בפטיסייר ונילי בעבר התוצאה הייתה מגניבה! 🙂 לכן הוא דבק בה גם בעת הכנת מתכון זה, אך כמובן שאין שום פסול בשימוש בתיונים.
    מה שכן- הוא ממליץ לטעום את הגנאש ואת הסירופ ולוודא שיש טעם משמעותי של תה ירוק, כיוון שהוא חושב שהשילוב עם הלימון הוא מעולה, אבל קצת חושש מטעם עדין מדי, והשוקולד הלבן עלול להאפיל קצת על טעם התה, קחו זאת בחשבון והיו אמיצים 🙂
    בנוסף – אבקת מאצ'ה ירוקה זרחנית כנראה הייתה צובעת גם את הקרם ומייפה את העוגה, אבקת מאצ'ה ירקרקה-אפורה (וככל הנראה גם תיונים) מניבה קרם שצבעו קרוב יותר לבן שפעם נתקל בירוק ברחוב :D.
    אם אתם רוצים קרם ירקרק (והפוסט מודה שזו הייתה הפנטזיה המקורית שנרקמה בראשו, אבל הוא עדיין אהב את התוצאה ה.. חיוורת יותר שלו 😛 ) אתם מוזמנים לעשות שימוש במעט צבע מאכל ירוק (עדיף ג'ל). ואז לשלוח לפוסט תמונות מגניבות 🙂 הירוק בטוח ישתלב מעולה עם האדום של הפטל/ תותים ועם העוגה הצהבהבה, אז היאח!
  • פטל: כאמור- לא חובה בכלל, אבל הפוסט חושב שכקישוט הוא העניק ביסים קטנים עם טעם מגניב. תותים יתנו את אותו האפקט וזוהי עונת התותים בארץ, אז למה לא? 🙂
    עם זאת, פירות יבשים (חמוציות/ תותים מיובשים), שעלו לפוסט כרעיון לתחליף, עלולים להיות מתוקים מדי – אז בהחלט עדיף פרי טרי או freeze dried, אם מצאתם.
  • משקל: כן, המתכון הזה דורש משקל. לפוסט אין מידות בכוסות וכפות לתת לכם, עמכם הסליחה. אבל זה לגמרי שווה את זה! והוא כבר שקל את השמנת, כדי שאם כבר זרמתם על משקל תוכלו ללכת איתו עד הסוף 🙂
  • נייר אפייה: הפוסט השתמש בתבנית מתפרקת וגילה שאם אתם אוהבים את התבנית שלכם – אפשר לשים שכבה של נייר אפייה על התחתית בלבד (סוגרים את שולי התבנית על נייר האפייה וכך הוא לא זז) – זה עוזר להוציא את העוגה מהתבנית בקלות ומבלי לפגוע ולשרוט. 
  • פריסת העוגה לשכבות: לחוששים מחיתוך העוגה ניתן לאפות אותה בשתי תבניות 26 (חצי כמות בכל תבנית), רק שאז כדאי לקחת בחשבון שאם העוגות יפתחו גבעות קטנות בחלקן העליון – כדאי ומומלץ יהיה ליישר אותן. כמו כן, זמני האפייה יתקצרו מעט, קחו זאת בחשבון.
    אפשר גם לנסות לפרוס את העוגה לשלוש שכבות, אבל זה בהחלט עלול להיות מאתגר.
  • העוגה תחזיק במקרר כשבוע, אם כי היא הכי טובה ביומיים-שלושה שלאחר הכנתה.
  • אם אתם אוהבים טעם של תה ירוק אפשר, כמובן, להשתמש ביותר תיונים/ אבקת תה (האם זה בכלל חוקי שהפוסט כינה את אבקת התה הסינית המוזרה שלו "מאצ'ה"? המממ…. הו וול, אתם תסלחו לו, נכון? 🙂 ) על מנת לחזק את הטעם. ניתן גם להספיג מעט את השכבה העליונה בסירופ על מנת לחזק את טעם התה, רק בזהירות- כי יהיה קשה ליצור שכבת גנאש אסתטית על עוגה רטובה מאוד. הפוסט מאמין שאם מספיגים את השכבה העליונה במעט (!) סירופ, כדאי לתת לה לנוח מספר דקות לפני מריחת הגנאש.
  • הפוסט ניסה לעשות זילופים יפים לקישוט העוגה מלמעלה, אחרי ציפויה. לדעתו הגנאש לא היה מספיק יציב בשביל זה, אבל אתם מוזמנים לנסות. כמו כן- ייתכן שהגנאש יספיק לכם גם לציפוי דק של השוליים (ואז ציפוי דק יחסית של חלקה העליון של העוגה, אם כי תמיד אפשר להכין יותר גנאש! 🙂 ), הפוסט העדיף את גישת ההרבה-קרם-למעלה 😉

רוצים עוד מתכוני תה טעימים? וודאי! שאר הבלוגרים עשו כמה וכמה דברים מגניבים החודש – לכו לבדוק! 🙂

הפוסט מאחל לכם חורף מגניב (כלומר- חורף בו יורד גשם וסוער רק כשאתם לא צריכים לצאת מהבית 🙂 ) ומבקש שתאחלו לו בהצלחה, כי בקרוב (שני בלילה שעון בוסטון) הטמפרטורות עתידות לצנוח למינוס 13. אהההה!

IMG_20151220_213429 (2)

לב עקום מפטל מיובש זה קישוט לגיטימי, הלא כן? בתאבון!

8 ביוני 2015

כחומר ביד הבלוגר – לימונדת וניל וג'ינג'ר

היה היו פעם שתי אחיות.
שתיהן אהבו למצוא דברים טעימים ולאכול אותם.
ולפעמים הם אפילו ניסו לשחזר אותם בעצמן!

ברבות הימים הן הגיעו למסעדה מוצלחת במיוחד ברמת החייל-
האדסון.
אחד הדברים המיוחדים שהוגשו בה היה משקה צונן ומרענן שהיה מפנק במיוחד לעומת כל מה שהן טעמו עד כה:
לימונדת וניל וג'ינג'ר!
גם חמצמץ, גם מרענן, גם מפנק (הפוסט לאט לאט מגיע למסקנה שהמהות של וניל היא לתת מעין טעם… מפנק כזה, שמשלים את כל מה שסביבו לכדי משהו אחד שלם. פילוסופי משהו, הא? 😛 ) ואפילו גם קיק קטן ומגניב של ג'ינג'ר לסיום.
אחת האחיות היא שאיתרה את המשקה המגניב, והיא שהלהיבה את השניה.
השניה, לעומת זאת, זכתה לשים ידיה על מתכון להכנת לימונדה ביתית.

יום אחד עץ ליים אחד נתן הרבה פרי.
המון.
סיריוסלי, זה לא מצחיק, ה-מ-ו-ן פרי.
אם נותנים לך לימונים אתה אמור להכין מהם לימונדה, הלא כן?
ובכן, אם נותנים לך יותר מ-4 קילו ליים – מן הראוי שתכין מהם לימונדה מאוד מיוחדת…

וכך נולד המתכון שמובא אליכם היום 🙂

לימונדת וניל וג'ינג'ר

P1080730

דרך יעילה למחזור בקבוקים 🙂

חומרים:

  • 3.5 כוסות מים
  • 4.5 כוסות מיץ לימון/ ליים (עדיף טרי! ראו הערות)
  • 6-7 כוסות סוכר
  • מקל וניל
  • 2-3 ס"מ שורש ג'ינג'ר קלוף ופרוס

הכנה:

שמים בסיר גדול את המים ומיץ הלימון
חוצים את מקל הוניל, מגרדים את הגרגרים לתוך הסיר ומוסיפים גם את המקל
מוסיפים את הגי'נג'ר הפרוס
מביאים לרתיחה עדינה ומתחילים להוסיף את הסוכר בהדרגתיות.

מבשלים הכל יחד עד שהסוכר נמס.
שוטפים בקבוק זכוכית (או שניים) במים חמים מאוד (מיני-עיקור), ממלאים בסירופ ומניחים להצטנן.
הפוסט נוהג להשאיר את מקל הוניל ואת פרוסות הג'ינג'ר בתוך בקבוקי הסירופ – שימשיכו להוציא טעמים.
כשהסירופ מגיע לטמפרטורת החדר- מאפסנים במקרר.

להכנת לימונדה שמים בכוס/ קנקן סירופ לפי טעמכם, מוסיפים מים או סודה, קצת קרח – ונהנים!
לרוויה 🙂

P1080729

הערות, טיפים ורעיונות:

  • קודם כל נתחיל בהערה החשובה מכולם: המתכון גמיש עד מאוד 🙂
    אין צורך לדקדק בכמויות על הקשקש.

    • מה שחשוב זה שהרעיון הוא ליצור סירופ, תרכיז, ועל כן כמות הסוכר- כדי לשמר. כמו כן, היא חשובה לאיזון חמיצות הלימון.
    • הפוסט מעדיף מעט יותר מיץ לימון ממים, אבל בהחלט אפשר כמות שווה (למשל- 4 כוסות ו-4 כוסות).
    • תכינו איזו כמות שמתאימה לכם!
      אם יש לכם, למשל, רק שתי כוסות מיץ לימון – פשוט הכינו חצי כמות. אין בעיה בכלל!
      אפילו אפשרי להכין סירופ מכוס מיץ לימון אחת, כוס מים ו… כוס וחצי סוכר.
      מה שכן, הסירופ מחזיק המון זמן במקרר, לכן נחמד לעשות כבר כמות – אם כבר – ולהבטיח לכם פינוק מרענן לכל הקיץ 🙂
  • מיץ לימון טרי – על שום מה?
    ובכן, הפוסט והידוע מכינים את הלימונדה גם ממיץ לימון משומר- יש בקבוקים של ליטר וזה מאוד קל ונוח. וטעים!
    אבל אם יש לכם גישה להרבה לימונים – אין ספק שהלימונדה יוצאת טעימה יותר וכיפית יותר כשיש בה מיץ טרי. כולל פאלפ, הוא מוזמן בכיף 🙂
  • בקיץ חם מאוד נחמד שיש קנקן של לימונדה מוכנה מחכה לכם כבר במקרר!
    טוב לעצלנים ולסרבני שתיית מים 😉
    עם זאת- תוך שניה וחצי אתם מכינים כוס לימונדה קרה בדיוק לפי טעמכם – אז אין חובה להשיג קנקנים…
lemonade

אבל מותר גם בבקבוק של בורגנים!

אז אמנם המתכון הזה לא נופל ב-ד-י-ו-ק לקטגוריות של פרויקט כחומר ביד הבלוגר (אלא אם אתם מתכננים להכין עוגה שדורשת סירופ לימונדה… המממ, רעיון מעניין!),
אבל היו נחמדים אל הפוסט (תודה!) ועל כן הוא מפרסם את המתכון במסגרת חודש הוניל של הפרויקט! היאח!!
ומה שחשוב זה ששאר המתכונים נשמעים מ-ע-ו-ל-ה!!!! והם כן עונים לכל ההגדרות! כדאי לכם לבחון את הנושא 🙂

3 במרץ 2015

כחומר ביד הבלוגר – אובססיית הקרדים ממשיכה!

עוד חודש עבר לו,
שרבים חורפיים הגיעו לישראל והפוסט מצידו עוד קבור בשלג…
אבל! 
כבר חגגנו מעלה שלמה מעל לאפס לא מזמן! ובנוסף- מתחילים לראות קצת ענפי-שיחים מבצבצים מבין ערימות השלג, ואדמה בוצית מבצבצת גם! (טוב, האדמה זה כי הביאו טרקטורים ודחפורים לפנות את השלג, אבל הפוסט עדיין מרוצה מזה שבחרו להזכיר לו שיש עוד כמה צבעים בעולם חוץ מלבן, לבן מלוכלך וצהוב שפעם היה לבן לפני שהכלבים עברו פה…).
חבריו ומכריו של הפוסט מנסים לעודד אותו שתיכף יגיע האביב ושוב יהיה אפשר לנשום בחוץ מבלי לכסות את הפנים בצעיף.
המחשבה הראשונה שעברה לפוסט בראש, כמובן, פולני שכמותו, הייתה שאם כל השלג הזה יימס ברגע שיתחמם- כנראה שהוא צריך לרכוש גונדולה, או לפחות אבוב 😛

ואם כבר עוד חודש עבר-
עוד מתכון מגיע אליכם!
חומר הגלם הנבחר הפעם הוא תפוז. הפוסט כינס את מועצת החכמים שלו וממש ניסה להתחמק משילובים שהוא בד"כ היה שם בהם לימון.
אי לכך, בהצלחה מרובה, הוא הגיע ל:

קרד תפוז

(אחת צנצנת בינונית מלאה קרד טעים)

חומרים:

  • 3/4 כוס מיץ תפוזים
  • 1 ביצה + 2 חלמונים
  • 1.5 כף קורנפלור
  • 2 כפות סוכר

הכנה:

מניחים את כל החומרים בסיר בינוני (שיהיה לכם נוח לטרוף במרץ בתוכו) וטורפים מעט כדי לאחד את החומרים ולמנוע מהקורנפלור המרושע להתגבש לגושישים.
מניחים את הסיר על אש בינונית וטורפים במרץ עד שהקרד מתחיל להסמיך.
כשהקרד מתחיל להסמיך מסירים את הסיר מהאש ומניחים להצטנן. חשוב מדי פעם להגניב טריפה קטנה לקרד בזמן שהוא מתקרר- שלא יפתח קרום.

כשהקרד צונן – ממלאים צנצנת בינונית (אפשר לעקר לפני המילוי – בעזרת מים רותחים. אלא אם אתם יודעים שהקרד יתחסל תוך ימים ספורים ואז הפוסט מרשה לכם להתעצל) ומאפסנים את התוצר במקרר עד לשימוש.

הערות, טיפים ורעיונות:

  • הפוסט והידוע הסכימו שניהם שהקרד היה טעים וכיפי. לא חמוץ כמו קרד לימון, מן הסתם, אלא מתקתק יותר, עם טעם תפוזי עדין. באופן מפתיע, דווקא כששולב עם דברים אחרים הטעם התפוזי שלו התחזק!
  • מיץ תפוזים:
    הפוסט ממש ממליץ בכל פה (חיחי) לטעום את מיץ התפוזים שלכם לפני שאתם מתחילים להכין קרדים למיניהם. התפוזים הרנדומליים שהוא קנה הניבו מיץ מתוק לחלוטין, בלי שום טיפה של חמיצות – ועל כן הוא החליט להוסיף להם קצת מיץ ליים (כי זה מה שהיה לו. לימון קביל בהחלט).
    מה שהפוסט השתמש בו בעצם היה מיץ מ-2 תפוזים עסיסיים ביותר ומתוקים בהחלט + מיץ מליים קטן. ישמצב שהכמות התקרבה אפילו לכוס שלמה- זה סבבה לגמרי 🙂
    כמו כן: pulp זה סבבה. הפוסט לא חושב שהוא מפריע. אם תסתכלו טובטוב – הפוסט חושב שאפילו מציץ שקיק פאלפ סורר באחת התמונות 😛
  • ביצים
    אפשר לחלוטין לעשות את הקרד גם מ-4 חלמונים (או 5 של ביצים בינוניות), ללא כל חלבון. הכל תלוי בשימושים שיהיו לכם לחלבונים העודפים 🙂
  • שדרוגים:
    יש מי שמוסיפים מעט חמאה (כ-50 גרם) לקרדים לאחר שמסירים אותם מהאש. זה עוזר למרקם חלק יותר. הפוסט בד"כ לא עושה זאת כי ככה הוא שומר את האופציות שלו לא חלביות, למקרה שירצה להכין קינוחים טבעוניים או פרווה.
    עם זאת, לפוסט יש הרגשה שאיזה שלוק-שניים של אלכוהול יכולים לעשות רק טוב לקרד 🙂 כדאי להוסיף אותם אחרי שהקרד מצטנן קצת, כדי לא לנדף את האלכוהול. אם יש לכם קוואנטרו (!) או ליקר תפוזי אחר- זה בטוח ישתלב נפלא. הפוסט מאמין שגם ברנדי ישתלב פה טוב ואולי אפילו וודקה! יאללה בלאגן 😉
מלאים בעצמם. ובקרד תפוז...

מלאים בעצמם. ובקרד תפוז…

ובכן… לא באמת שונה מהאינסטינקט הבסיסי שאוחז בפוסט בשניה שהוא רואה לימון 😉
אבל הפוסט החליט לסלוח לעצמו ולפרגן לכם במתכון לקרד הנ"ל, ואפילו למה לעשות  איתו!

עוגת גבינה תפוזית

(תבנית עגולה בקוטר 26)
(מבוסס על מתכון לעוגת גבינה וקרד לימון (לא צפוי בכלל) מהספר 'עוגות גבינה' של רות אוליבר, עם די הרבה שינויים של הפוסט)

חומרים:

לבצק פריך 1-2-3 (הכמות מספיקה ל-2 עוגות):

  • 300 גרם קמח לבן מנופה
  • 200 גרם חמאה
  • 100 גרם אבקת סוכר
  • 1 ביצה
  • גרידת תפוז

למלית גבינה:

  • 750 גרם גבינה לבנה
  • 20 גרם קורנפלור
  • 4 ביצים
  • 100 גרם סוכר
  • 1 כפית תמצית וניל
  • קליפה מגוררת מחצי תפוז
  • 4 כפות ליקר קוואנטרו
  • קרד תפוז!  🙂

להגשה:

  • 1 מיכל שמנת מתוקה
  • אבקת סוכר – לטעמכם
  • קוואנטרו – לטעמכם
  • תותים! (אופציונלי)

 

הפוסט מנסה להתחרות ב-cheesecake factory ובכל הצבעים החמים באשר הם

הפוסט מנסה להתחרות ב-cheesecake factory ובכל הצבעים החמים באשר הם

הכנה:

בצק פריך: מעבדים את הקמח, קליפת התפוז והחמאה (ביד או במעבד מזון) לפירורים. מוסיפים את אבקת הסוכר ומעבדים עוד קצת. מוסיפים את הביצה ומעבדים רק עד שאחיד.
מוציאים ממעבד המזון – עדיף להוציא ישר על ניילון נצמד שמתחתם יפה יפה על השיש. אפשר לתת תנועה לישה אחת או שתיים רק כדי לוודא שהבצק באמת אחיד.
את הבצק המוכן מחלקים ל-2 חלקים שווים יחסית, מעצבים כל חלק לדיסקית ועוטפים בניילון נצמד. חלק אחד שולחים לאחסון במקפיא עד לטארט הבא, את החלק השני אפשר להקפיא לזמן קצר (10-15 דקות) או לשים במקרר להצטנן מעט אם אתם חושבים שתזדקקו ליותר מ-10 דקות לפני שתתחילו לרדד.
את הבצק הקר מרדדים לקוטר גדול מעט יותר מקוטר התבנית שלכם, משטחים בתבנית ודוקרים מעט עם מזלג.
(הפוסט קרא הרבה המלצות שקוראות להקפיד ליצור פינות ישרות ככל הניתן בין תחתית הטארט לשוליו. זה אמור לעזור לבצק לא לצנוח ברגע האמת)
שולחים את התבנית המבוצקת לעוד 10 דקות במקפיא (הפעם חובה מקפיא) ומדליקים את התנור בנתיים ל-180 מעלות.
מניחים על תחתית הבצק נייר אפייה או נייר אלומיניום, ממלאים את התבנית בחרוזי אפייה או קטניות יבשות (שאח"כ אפשר להשתמש בהן שוב ושוב לאפייה שכזו, עד אין קץ בערך. הידד לקטניות!) (אהמ הפוסט לא משוחד בכלל) ואופים את הקלתית 10 דקות. מוציאים את הנייר והקטניות ומכניסים את הקלתית לתנור ל-8 דקות נוספות, שתספיק להתייבש קצת, להשתזף ולהתחתך (מלשון "להיות חתיכה") (אוי, הפוסט כ"כ טרחני שזה משהו) לקראת הדייט שלה עם מלית הגבינה והתפוז.

מלית הגבינה: בזמן שהקלתית משתזפת לה בתנור, טורפים מעט את הביצים והקורנפלור בקערה גדולה (שוב- במטרה למנוע התממשות של כוונות התגבשות זדוניות מצידו של הקורנפלור). מוסיפים סוכר, תמצית וניל וגרידת תפוז וטורפים קלות. מוסיפים את הגבינה הלבנה וטורפים לאחידות. מוסיפים את הקוואנטרו ומערבבים בזהירות בעזרת המטרפה (המלית סמיכה הרבה יותר מהליקר ולכן הליקר היוקרתי שלכם עלול להתעופף לכל עבר אם טורפים באלימות).

כשהקלתית מסיימת להשתזף מוציאים את התבנית מהתנור ושופכים לתוכה את מלית הגבינה (אין בעיה לעשות זאת על בצק חם).
על מלית הגבינה מפזרים בעזרת כפית את קרד התפוז (כמה שמתחשק לכם. הפוסט חושב שזו תוספת כיפית מאוד אז אפשר לשים הרבה ממנה!) ו"משיישים" מעט בעזרת סכין.

מחזירים את התבנית לתנור, אופים 5 דקות על 180 מעלות ואז מורידים את החום ל-140 ואופים עוד 35-50 דקות (כן, זה טווח מעט מופרך, אבל עוגות גבינה הן די מפונקות…) – עד שהעוגה נראית יציבה. היא לא צריכה להשתזף או להשחים.
כשהעוגה יציבה מכבים את התנור, פותחים מעט את הדלת ומשאירים את העוגה בתנור המכובה לעוד איזה חצי שעה. 

כשהעוגה קרה משכנים אותה במקרר לכמה שעות (עדיף לילה) לפני הזלילה.

הגשה
מקציפים שמנת מתוקה עם אבקת סוכר (אפשר להתחיל מכפית אחת גדושה ולטעום אם מספיק מתוק לכם), וכשהקצפת מקבלת נפח מוסיפים מעט קוואנטרו (גם כאן אפשר להתחיל מכפית-שתיים) וממשיכים להקציף- עד לקצפת שמתחילה להתייצב (הפוסט אוהב את הקצפת שלו לא רכה מדי, אבל חשוב לזכור שקצפת נוקשה מאוד סופה להתפרק).
ליד כל פרוסת עוגה מניחים תות פרוס (או כמה!) וקצפת. 
אומנומנום!

סקופ - ניתן לזלול גם בזוג! הכצעקתה?

סקופ – ניתן לזלול גם בזוג! הכצעקתה?

הערות, טיפים ורעיונות:

  • גרידת תפוז בבצק: אפשר גם גרידת לימון ואפשר גם מיקס, העיקר שתהיה לבצק ארומה הדרית קלה וכיפית 🙂
  • גבינה לבנה זה משהו שאין למצוא בארה"ב. הפוסט הכין את העוגה שלו עם יוגורט יווני מסונן מנוזלים והוא חייב להודות שהמרקם יצא שונה מעוגות גבינה שטעם בעברו.
    הוא עדיין מאוד נהנה מהעוגה, ובנוסף – הוא כבר יודע שהמתכונים של רות אוליבר תמיד יוצאים משובחים, אז הוא החליט לסמוך על היקום, על גברת אוליבר ועליכם – ולחלוק איתכם את המתכון בכל זאת!
    אתם מוזמנים לסנן את הגבינה לזמן מה לפני הכנת העוגה, אבל בהחלט אין חובה לעשות זאת.
    ואם אתם מאוד רוצים להכין עוגת יוגורט ולא עוגת גבינה – דברו עם הפוסט קודם 😉
  • סוכר: במקור העוגה הכילה 200 גרם סוכר, אבל הפוסט חש שהמעבר מקרד לימון חמצמץ לקרד תפוז מתקתק דורש הפחתה בכמות הסוכר…
    ****
    וידוי מביך: הפוסט שכח לשים סוכר בעוגה שלו!
    עם קצפת מתוקה ותותים העוגה הייתה טעימה לחלוטין, אבל… בכלזאת פדיחה :-O (מורקייק, נראה לי זה ראוי להיכנס לפנתיאון שלך אפילו 😉 )
    נסיון חוזר לא בוצע, אבל כיוון שתוספת מתיקות בהגשה פתרה את העניין – הפוסט הרגיש שהעוגה מנסה להוכיח לו שהיא שווה את זה, למרות כל האתגרים שהוא העמיס עליה, ועדיין רצה להעביר לכם את המתכון, אז…
    ***
    אם אתם מאוד אוהבים מתוק- אתם יכולים לשים יותר סוכר, עד 200 גרם. אם אתם מעדיפים את הקינוחים שלכם מעט מאוזנים יותר- הפוסט בהחלט חושב שכדאי לשים 100 גרם בלבד בעוגה, ואם תחושו שאתם זקוקים לתוספת מתיקות- פשוט דאגו להכין את הקצפת במתיקות מספקת! 😉
  • אבקת סוכר לבצק הפריך: אפשר להפחית במעט. בין 80-100 גרם זה סבבה לגמרי.
  • קוואנטרו הוא ליקר תפוזים לא זול במיוחד… הפוסט עושה בו שימוש כי הוא החליט לרכוש בקבוק (הידד אלכוהול ללא מיסוי מניו המפשייר!), אבל בהחלט אפשר להכין את המתכון גם ללא הקוונטרו. אפשר, כמובן, להשתמש בליקרים תפוזיים אחרים, או להשמיט בכלל. אם משמיטים- אולי כדאי לשים מעט יותר גרידת תפוז בעוגה.
  • תותים: בעוד הפוסט מנסה לצלחת יפה את מנת העוגה והקצפת שהוא הכין לידוע ולעצמו, הוא נזכר שיש תותים במקרר והחליט לצרף אותם לחגיגה. זו הייתה החלטה מצוינת! התותים משתלבים נהדר עם הקצפת של העוגה וגם עם העוגה עצמה. אמנם זה לא חודש התותים אבל הפוסט בהחלט ממליץ לשלב אותם לצד המתכון! 🙂

 

ומה עוד?

אז מה עוד אתם יכולים לעשות עם מה שנשאר בצנצנת קרד התפוזים החמודה שממתינה לכם במקרר?

מקרונים תפוזיים הם רעיון מצוין, כמו שבטח שמתם כבר לב מהתמונות שהפוסט פיזר באלגנטיות 😉
הפוסט לא מתיימר לתת לכם מתכון מנצח למקרונים (במיוחד מכיוון שאתם יכולים לראות מהתמונות שהמקרונים שלו יצאו מעט כעורים 😛 ) אבל הוא בהחלט יכול לספר לכם שהוא הופתע מכמה שהקרד הזה השתלב מצוין עם העוגיה המפונפנת!
לא מתוק מדי אך עדיין מתוק ומפנק, מה גם שהקירור וטעמי השקדים בהחלט הדגישו את התפוזיות של הקרד. כיף!
ולא רק קרד תפוז הטמין הפוסט במקרונים שלו, לא לא-
הוא פיזר מעט פולי קקאו גרוסים בתוך חלק מהמקרונים (אלה שסומנו בעזרת אבקת קקאו בכיפותיהם). התוצאה הייתה מקרון בטעמי שקדים ותפוז עם מן טעם רקע עדין של קקאו ועם טיפה קראנצ'יות מפתיעה בין ביס לביס, מהפולים המסתתרים. אמנם הפוסט התפלא שטעמם של פולי הקקאו, שהוא חזק מאוד אם מנסים לאכול אותם סתם ככה, היה מאוד עדין בתוצאה הסופית, אבל זו הייתה הפתעה נעימה.
מה שכן, כשממלאים מקרונים במלית מאוד "רטובה" כמו קרד (בניגוד למליות שמנוניות יותר, כמו קרם חמאה (קלאסי) או ממרחים מוכנים כמו נוטלה או ממרח לוטוס (ברור שהפוסט ניסה את אלה!)) – המקרונים סופגים לחות ומתרככים די מהר. למקרונים ממולאים קרד הפוסט ממליץ לתת שעות ספורות בלבד בין המילוי לזלילה, ראו הוזהרתם.
אז מתכונים למקקרונים תוכלו למצוא אצל עוגיו.נט או בצק אלים, ואת המילוי כבר הכנתם. עם או בלי פולי קקאו- הנאה מובטחת לחובבי התפוז באשר הם 🙂

הצעת הגשה לאחה"צ ביתי אחרי יום ארוך, אין צורך ללכת 45 דקות ברגל בשלג על מנת להשמיש הצעה זאת

הצעת הגשה לאחה"צ ביתי אחרי יום ארוך, אין צורך ללכת 45 דקות ברגל בשלג על מנת להשמיש הצעה זאת

מוכנים לעוד מתכונים תפוזיים? הם מחכים לעם, בנוהל, במנטקה

אה, ופורים שמח!
מקרונים ועוגת גבינה וצנצנת קרד זה לגמרי דברים ששמים במשלוח מנות, נכון? 😛

8 ביולי 2014

כחומר ביד הבלוגר – קרם ברולימון

לימון מוסיף המון!
הפוסט החליט להוכיח לכם את צדקת מטבע הלשון הזו ולהשיב את עצמו מתהום הנשייה בזכות הלימון!
(*מחיאות כפיים סוערות*)

אז ככה,
הפוסט נטש אתכם לזמן לא מועט ונטש את פרויקט כחומר לזמן רב אף יותר. לפחות יש לו תירוצים ממש טובים 😛
מלבד חייו האישיים היו לו את:
"הכנתי דולסה דה בטטה ואז לא היו לי רעיונות למה לעשות עם זה" לחודש ירקות השורש

ואת "בננה היא בתו הבכירה של השטן" לחודש הבננות
ואת "אלוהים אדירים אין לי זמן" לחודש ריבת החלב. וחבל. כי ריבת חלב זה טעים אש.
אבל לחודש הלימון הוא פשוט לא היה מסוגל לסרב… בין היתר בזכות העובדה שקינוחים חמצמצים הם מהאהובים על הידוע (ע"ע חמודי פאי…) ומה הפוסט לא יעשה בשבילו? 🙂

הפעם הפוסט מודה לכמה וכמה אנשים שהביאוהו עד הלום:
לידוע (האם מעכשיו יש לכנותו "החוקי"? 😛 ) ולמארינקא, כפרעליהם, שעשו איתו סיעור מוחין והביאו אותו לרעיון שתיכף יובא לפניכם
לאורית ויוני שהיו מוכנים להשתתף בניסוי (הפוסט היה מאוד מסודר הפעם בבניית הניסוי שלו, והטועמים סיפקו אינסייטים מעניינים. יוני אוהב לימון אפילו יותר מהידוע ומהפוסט. אורית היא חובבת גדולה של קרם ברולה. אז אין ספק שהבחירה הייתה מושכלת ומושקעת)
ולמורקייק, הוגת השם.

ו... מתחילים!

אז הפוסט החליט לחלוט קליפת לימון בשמנת, להוסיף וניל (כמובן! קרם ברולה בלי וניל זה.. זה.. חילול הקודש, זה מה שזה!) ולראות לאן זה לוקח אותו…

לכאן :P

חיטוט קליל במזווה הניב עוד כמה רעיונות והפוסט פצח בניסוי!
אם יורשה לנחתום (או למָקְרִים…) להעיד על עיסתו וניסויו – הפוסט חושב שהוא השקיע במתודולגיית הניסוי שלו הפעם. שורו, הביטו וראו:

תיעוד הניסוי

בחירת מראי מקום מעניינת 🙂

לשם הניסוי הוא הכין 4 כלים אישיים של קרם ברולה: אחד עם קליפת לימון בלבד, לשני הוסיף כרבע כפית מיץ לימון, לשלישי ככפית לימונצ'לו ביתי (תודה אלעד!) ולרביעי – גם כמה טיפות של מיץ לימון וגם כפית של לימונצ'לו!
לאחר ההכנה והקירור, בשלב הברולה, הפוסט עשה ניסוי נוסף: 2 מהכלים האישיים קורמלו עם סוכר בלבד ו-2 נוספים קורמלו עם סוכר ועם מעט לימונצ'לו.

באופן מפתיע, למרות שהלימונצ'לו הרטיב את כל הסוכר ולכמה שניות גרם לפוסט לחשוב שהלך עליו – דווקא הקרמול המשולב הניב קרמל פציח יותר, מה שהביא להתלהבות בקרב הנסיינים!

מיץ הלימון פירק קצת את השמנת באפייה, מה שיצר מרקם שבור, שהזכיר לפוסט בעיקר מוס. מוס לימון, כי החמיצות הייתה מורגשת 😀
יוני התלהב מאוד וניקה את הקערית עד תום, אבל אורית אמרה שהמחסור במרקם קרמי מוריד הרבה נקודות וכמעט לא ראוי להיקרא קרם ברולה. הפוסט והידוע הסכימו. אמנם מוס לימון (אפוי!) זה נפלא, אך לא לשם כך התכנסנו כאן.
גם הלימונצ'לו לבדו שינה מעט את המרקם, אם כי הוסיף טעם מעניין.

מסקנת צוות הנסיינים הייתה כדלקמן:
הקרם שהכיל אך ורק קליפת לימון היה הכי קרמי ומפנק. מרגישים לימון בטעם, אבל בעדינות. לא מדובר בקינוח חמוץ – קליפת הלימון נותנת את הארומה הלימונית ורמז מהטעם שלו. בהחלט טייק אוף מגניב על קרם הברולה הקלאסי 🙂
הקרם שהכיל גם מעט מיץ ומעט ליקר היה מעניין מבחינת טעם. המיץ חיזק את החמיצות (מעט, כי היה מעט מיץ) והלימונצ'לו הוסיף עומק. בהחלט שווה לטעום.  מבחינת מרקם הקרם הצליח יחסית לשמר את הקרמיות הרצויה.

התיעוד ממשיך...

התיעוד ממשיך… אל חשש, המדבקות צורפו לאחר האפייה

אי לכך, הפוסט גאה להציג בפניכם את המתכון שלו, עם קצת אופציה לגיוון 🙂

 

קרם ברולימון
(או- הי, איך לא חשבתי על זה קודם?)

(כ-6-8 מנות, תלוי בגודל הכלים עמידי החום שלכם. מבוסס על מתכון של אהרוני לקרם ברולה, מהספר "ארוחות ערוכות")

חומרים:

  • 500 מ"ל שמנת מתוקה
  • קליפה מכ-1 לימון – יש לקלף עם קולפן (לא להוציא זסט) על מנת שתוכלו לסנן החוצה את הקליפות בסופו של יום..
  • 2 כפיות תמצית וניל/ חצי מקל וניל/ כמה מקלות וניל משומשים ומיובשים/ שילוב לבחירתכם (ראו הערות)
  • 6 חלמונים (הפוסט ממש ממליץ להכין מהחלבונים הנותרים פיננסייר! זה טעים ואפילו לא מסובך 🙂 )
  • 3/4 כוס סוכר
  • 6-8 כפות סוכר – לקרמול
  • 3-4 כפיות לימונצ'לו – לקרמול 🙂

אופציונאלי:

  • מעט מיץ לימון טרי
  • לימונצ'לו

לפני הוספת הלימונצ'לו...

הכנה:

מביאים לרתיחה את השמנת, קליפת הלימון והוניל. אם אתם רוצים אתם מוזמנים למעוך את קליפות הלימון ואת מקלות הוניל כנגד דופן הסיר (עם כף), למיצוי טעמים. לאחר שהגיעה לרתיחה, מורידים את השמנת מהאש ומניחים אותה להתקרר. לאחר כחצי שעה ממשיכים 🙂
מחממים תנור ל-160 מעלות (אפשר גם 150) ומניחים בו תבנית מלאה במים עד לחצי מגובהה.
מקציפים את החלמונים עם הסוכר עד לתערובת תפוחה ובהירה (הפוסט משתמש ללא חשש במיקסר), ובנתיים מחזירים את תערובת השמנת אל האש, עד שהיא מגיעה לה לסף רתיחה.
כשהשמנת חמה והחלמונים מוקצפים – מאחדים בין התערובות. השיטה האהובה על הפוסט היא להוסיף לחלמונים כמה כפות שמנת חמה ומיד לטרוף במטרפה (ידנית הפעם). כשהתערובת אחידה הוא מוסיף עוד כמה כפות וטורף שוב. כעת החלמונים כבר במצב נוזלי למדי והתחממו מהשמנת אז ניתן להוסיף את כל השמנת שנותרה, ולטרוף – כמובן. חשוב: יש לסנן את השמנת אל תוך החלמונים כדי שקליפות הלימון ומקלות הוניל יישארו בחוץ!
כשכל השמנת אוחדה עם החלמונים מוזגים את הבלילה לכלים חסיני חום.

***זה השלב להוסיף תוספות אם תרצו. אפשר גם לפני המזיגה. ראו הערות***

מכניסים את הכלים לתבנית עם המים (אפשר להוסיף קצת מים בעזרת כלי שיכול ומוכן להתמודד עם חום התנור ועם מניעת כוויות מידיכם הענוגות) ואופים כ-30-40 דקות.
מוציאים את התבנית עם הקרמים מהתנור כשהקרמים נראים יחסית יציבים. אין חובה לשזף את הקרם 🙂
מניחים על משטח יציב ועמיד לחום (על הכיריים זו אופציה לא רעה, למשל), מכסים בנייר כסף בצורה רופפת (פשוט מניחים מעל לכלים, כך שהוא מכסה את כולם, אך ללא צורך בהידוק) ומניחים להצטנן.
כשאפשר להחזיק את הכלים ביד חשופה מוציאים אותם מהמים, מנגבים את התחתית, מכסים כל כלי בחתיכת נייר כסף משלו (הפעם כן מהדקים…) ושמים במקרר לשעתיים לפחות.

כשרוצים להגיש את הקרם: מפזרים על כל כלי ככף סוכר, מוסיפים כ-1/2 כפית לימונצ'לו (לכל כלי) ומבעירים בעזרת ברנר.
הפוסט הבעיר פעמיים, כלומר – הבעיר, ראה שהסוכר מתחיל קצת להתקרמל, עבר לכלי השני – ובסוף הבעיר שוב את כל הכלים עד לצבע קרמלי מושלם.

הברנר נכנס לפעולה

נועצים כפית, נהנים מתחושת פיצוח מעטה הקרמל, וזוללים! בתאבון 🙂

 

הערות, טיפים ורעיונות:

  • תוספות:
    ניתן להוסיף לקרם, לפני האפייה, מעט מיץ לימון ומעט לימונצ'לו.
    אפשר להוסיף לכל כלי בנפרד ולערבב יפה עם כפית (ככה אפשר לעשות רק חלק מהקרמים עם תוספות…) ואפשר להוסיף לכל הבלילה ולטרוף טוב. הפוסט ממליץ על לא יותר מרבע כפית לימון (אפילו כמה טיפות בודדות) וכפית לימונצ'לו לכל כלי.  רק זכרו – זה משפיע על המרקם! 🙂
  • אפרופו מרקם קרמי ואלוהי: קרם ברולה חשוב שלא להרתיח (הפוסט מדבר בכאב על הנושא, כי שבועות ספורים לפני שהוא הכין את הברולימון לניסוי הוא הכין ברולה סטנדרטי למשפחתו האהובה, שכח את התנור על טורבו- וקיבל קינוח טעים מאוד אבל לא עם קרמיות מושלמת… ווא!). זו הסיבה שעובדים עם חום של 160 (ואפילו 150) מעלות. המים בתבנית הגדולה גם אמורים לסייע. אז אל תתפתו להעלות טמפרטורות או לשים טורבו, סתם חבל.
  • הפוסט לא חש בשום מרירות (תופעת לוואי של יותר מדי קליפת לימון), אבל מי שחושש מאוד או בעל רגישות גבוהה למרירות יכול לשים פחות מקליפה של לימון שלם, או לחילופין – לוותר על שלב צינון השמנת. כלומר- להביאה לסף רתיחה פעם אחת בלבד ומיד לצרפה לחלמונים המוקצפים.
  • מקלות וניל משומשים ומיובשים: מארינקא לימדה את הפוסט שלא זורקים לעולם מקלות וניל. שוטפים ומייבשים לאחר השימוש ואז תוקעים אותם בסוכר – ככה תמיד הסוכר שלך מריח מוניל. אם אתה חושק בסוכר-וניל חזק יותר בעל טעם חזק יותר אתה יכול לטחון מקל מיובש בסוף חייו עם סוכר ולקבל סוכר אפרפר עם טעם גנעדן. הפוסט מאוד ממושמע והוא שומר את כל מקלות הוניל המשומשים שלו. כשכבר נגמר המקום בכלי הסוכר והפוסט רצה להכין משהו ונילי אבל פושטי מכדי שיגיע לו מקל וניל שלם וטרי – הפוסט ניסה לזרוק לנוזל-העתיד-לעבור-חימום כמה מקלות וניל משומשים.
    מסתבר שהחבר'ה האלה דואגים לשמור עוד קצת כוח במותניים! אמנם עדיף לשים יותר ממקל מיובש אחד, ותמיד נחמד לחזק בקצת תמצית, אבל הפוסט מזמין אתכם לעשות שימוש חוזר גם במקלות וניל!
  • אם אין לכם ברנר- ניתן לקרמל את הסוכר גם בתנור, פשוט צריך לנסות לשמור על הקרם קר ככל שניתן.
    אפשר לתת לקרמים חופשה קצרה במקפיא ובנתיים להדליק את התנור על גריל וחום מקסימלי. כשהתנור יהיה חם ומוכן – לפזר את הסוכר והלימונצ'לו ולהכניס את הקרמים.
    חשוב לעקוב בזהירות רבה אחרי מצב הקרמל ולהוציא את הקרמים מהתנור ברגע שנוצר קרמל.
    אם אתם חוששים שהקרם התחמם ופחות אכפת לכם ממשחק הטמפרטורות – אפשר לתת לקרמים להצטנן מעט במקרר/ מקפיא אחרי הקרמול כדי שישובו לעצמם…
  • רק תזכורת, כי זה באמת חשוב – בזהירות עם מיץ הלימון, אם אתם מחליטים להוסיף ממנו 🙂
קרם ברולימון חתיך במיוחד

אומנומנום!!!

רוצים עוד??
ברור שכן! 🙂
לשאר מתכוני הלימון המגניבים והמבטיחים של משתתפי פרויקט כחומר ביד הבלוגר – לחצו כאן!

עוד תמונה אחת לקינוח

עוד תמונה אחת לקינוח… 🙂

2 בדצמבר 2013

כחומר ביד הבלוגר – תחרות החמודי פאי באה למסור ד"ש…

תכלס, הפוסט כבר וויתר מראש על מתכון לחודש דצמבר…
הוא ידע שלא יהיה לו זמן ב-כ-ל-ל. לא לניסויים קולינריים ואפילו לא להכנה מהירה של מתכון עבר מוצלח על מנת שיוכל לצלם ולהעלות לבלוג.

אבל כשהחומר של חודש דצמבר התברר כפיסטוק – הוא מצא את עצמו קצת מתקשה להתאפק 🙂

אי לכך ובהתאם לזאת קבלו איחוד מרגש:
פאי הפיסטוק לימון ופטל מתחרות החמודי פאי בא להתארח בפרויקט הבלוגרים המהולל! 😉

משמאל: פאי פיסטוק לימון ופטל
מימין: פאי פיסטוק, שוקולד וצ'ילי שנדחף
ברקע: רצפת המטבח של הפוסט..

פאי פיסטוק, לימון ופטל

(6 פאי-ים אישיים לא קטנים או תבנית 26. יש אפילו סיכוי להגיע לתבנית 28 אם תהיו אופטימיים)

לבצק הפריך (לקוח מהמתכון הזה של עוגיו.נט):

  • 120 גר' חמאה קרה חתוכה לקוביות
  • 180 גר' קמח לבן
  • 40 גר' סוכר
  • כפית תמצית וניל איכותית
  • קורט מלח
  • חלמון
  • 2 כפות חלב

ללמון קרד:

  • 1/2 כוס מיץ לימון (אפשר קצת יותר, לאוהבי החמוץ)
  • 1/2 כוס סוכר
  • 1 כף קורנפלור
  • 2 חלמונים + 1 ביצה

לפרנג'יפן פיסטוק (קרם פיסטוק אפוי):

  • 50 גרם פיסטוקים קלופים
  • 50 גרם שקדים טחונים
  • 100 גרם סוכר
  • 100 גרם חמאה
  • 1 ביצה
  • קורט מלח
  • 2 כפיות מחית פיסטוק
  • 2 כפות קמח

לפטל:

  • פטל קפוא 🙂

הכנה:

מכינים את הבצק הפריך: במעבד מזון עם להב פלדה מניחים יחד חמאה, קמח, סוכר, וניל ומלח, ומעבדים בפולסים עד שמתקבלת תערובת פירורית.
מוסיפים את החלמון והחלב וממשיכים לעבד עד שנוצרים גושי בצק.
מאחדים את גושי הבצק בידיים לכדי דסקית אחת בעובי של כסנטימטר, עוטפים בנילון נצמד ומצננים 20-30 דקות במקרר.

מכינים את הלמון-קרד: טורפים נמרצות את כל חומרי הקרד בסיר על להבה בינונית עד שמסמיך – ומורידים מהאש.
אפשר לסנן את הקרם לאחר שמוכן, אם רוצים (מחשש גושי קורנפלור או טיפת ביצה שהתבשלה לחביתה). הפוסט בד"כ לא עושה את זה…

מכינים את קרם הפיסטוק: טוחנים במעבד המזון פיסטוק, שקדים טחונים וסוכר עד שהפיסטוקים טחונים.
מוסיפים חמאה ומעבדים קצת עד שמתאחד.
מוסיפים ביצה, מלח, מחית פיסטוק וקמח – ומעבדים לקרם אחיד.

מרכיבים את הפאי: על גבי משטח מקומח (או על גבי הניילון הנצמד בו קיררתם אותו!) מרדדים את הבצק לעיגול בעובי מעט גדול יותר מהתבנית שלכם (הבצק לא צריך להיות עבה מדי, עובי של כ-3-4 מ"מ)
ומניחים את הבצק בתבנית הפאי (המשומנת…), תוך הידוק הבצק לדפנות ולתחתית.
[אם רידדתם את הבצק על הניילון הנצמד תוכלו להעביר בעזרת הניילון את הבצק לתבנית, להניח את הבצק בתבנית עם הניילון כלפי מעלה – ואז לקלף את הניילון ולהדק את הבצק בתבנית]

דוקרים את תחתית הבצק במזלג.
מצננים את הקלתית במקפיא 10-20 דקות, ובינתיים מחממים תנור ל170 מעלות.

לאחר הקירור ממלאים את הקלתית בקרם הפיסטוק. על פני הקרם מפזרים תלוליות קטנות של למון-קרד ועל כל תלולית – פטל קפוא או שניים..
את הפטלים (והלמון-קרד) דוחפים בעדינות אל תוך הקרם, כדי שיישארו במקומם ולא יזוזו יותר מדי.

אופים את הפאי: 15-20 דקות לפאי-ים אישיים, 20-25 דקות (אולי אפילו קצת יותר..) לפאי סטנדרטי.
הפאי מוכן כאשר גם קרם הפיסטוק וגם הבצק הפריך מתחילים להזהיב.

בתאבון! אפשר לאכול את הפאי חמים, בטמפרטורת החדר או אפילו קר מהמקרר (הפוסט ניסה את כולם, כמובן). 

הערות, טיפים ורעיונות:

  • כשאתם מכינים בצק פריך במעבד מזון: אל תשימו את החמאה ראשונה בתוך קערת המעבד… לפחות אצל הפוסט זה השאיר שלולית חמאה קטנה באזור שקרוב למנוע..
    אז אמנם זה חוסך קלוריה וחצי – אבל לא חסכון קלורי הוביל אתכם להחלטה להכין פאי פיסטוק, לימון ופטל, נכון? 😀
  • תרגישו חופשי לטעום את קרם הפיסטוק ולהחליט אם הוא מספיק פיסטוקי לטעמכם. אפשר ורצוי להוסיף עוד קצת מחית אם רוצים טעם חזק יותר
    (הפוסט מצא במחברת הערה של עצמו שאפשר לחזק את טעם הפיסטוק – אז הוא מעיר גם לכם..)
  • קרם הפיסטוק, אגב, יכול להיות מוכן מראש ולהמתין במקרר.
    הפוסט רק ממליץ להוציא אותו מהמקרר קצת זמן מראש – כדי שיחזור להיות רך וקרמי (המקרר הופך אותו למעט נוקשה – ואז קשה למרוח אותו)
  • גם הלמון-קרד יכול להיות מוכן מראש, בנוהל.
    ורוב הסיכויים שיישאר לכם למון-קרד.. אלא אם כן עשיתם בפאי הנוכחי שימוש בלמון-קרד שנשאר לכם מהחמודי פאי 😉
  • מחית פיסטוק משיגים בחנויות המתמחות במוצרי אפייה
    או בשוק לוינסקי 😛

    הפוסט רכש את שלו בשוק לוינסקי והוא מאוד מרוצה ממנה.. זה בכמות הגיונית (ולא בצנצנת קטנטנה) והוא חושב שהמחיר יצא די סביר..
    מה שחשוב- זה נשמר אחלה במקרר ומספיק להרבה מתכוני פיסטוק 🙂
  • הפוסט עשה כמה ניסויים עם הפאי הזה ולהלן המסקנות:
    • בניית הפאי:
      הפוסט ניסה גם לעשות פאי עם שכבת למון קרד מתחת לקרם פיסטוק (קצת כמו בחמודי פאי…) אבל בסוף אהב יותר את המתודה של פיזור הלימון והפטל מעל למלית הפיסטוק ואז דחיפה קלה שלהם אל תוך המלית 🙂
    • הפונקציה הקישוטית של הפאי:
      PiBM
      כפי שאתם יכולים לראות, הפוסט חשב שהפטלים האדומים על רקע קרם הפיסטוק הירוק יכולים להיות אחלה אלמנט קישוטי עד כדי כתיבה ו/או ציור ביד חופשית.
      אז מבחינת האפשרות – זה בהחלט קיים!
      מבחינת הפרקטיקה – אי אפשר לעשות את זה עם פטל קפוא… פטל קפוא מוציא נוזלים כשהוא מפשיר, ואם תניחו פטל קפוא על קרם ירוק ותשלחו את שניהם לתנור חם – יהיו לכם נחלים אדומים על הרקע הירוק והיפה שלכם… 😦
      אז הפוסט ממליץ לעשות שני דברים אם רוצים לקשט: להפשיר את הפטל מבעוד מועד ולהשתמש בו ללא נוזלים עודפים, וגם – בכ"ז לדחוף את הפטל והלימון קצת פנימה לתוך קרם הפיסטוק. זה אמנם עלול לעוות טיפ-טיפה את הכתב היפה שלכם, אבל יעזור בבקרת נזקים פוטנציאליים.

חושקים בעוד מתכוני פיסטוק? אז יאללה לכו על זה! 🙂

תיעוד נדיר

להלן תיעוד נדיר של המטבח של הפוסט בעת ההכנות של הפאי (השלישי מתוך חמישה לאותו יום, ייאמר להגנתו)

21 בנובמבר 2013

חמודי פאי

לפוסט יש וידוי: הוא אוהב לראות טלוויזיה.

אם לדייק – הוא והידוע אוהבים להתמכר לסדרה זו או אחרת, ולבהות בה בעודם אוכלים ארוחת ערב/ נחים ממאורעות היום/ מנמנמים/ שותים תה/ סורגים/ מתקשרים עם חייזרים… (…)

אחת הסדרות אליהן התמכרו צמד החמד מתישהו במהלך חייהם היא The Big Bang Theory
קטע אחד בסדרה שתפס את עינו של הפוסט במיוחד זיכה את הידוע בכינוי "cutie pie", שמהר מאוד עוברת (הפוסט תמיד טען שהוא ראוי לתואר "מחייה השפה העברית", או לפחות "האינקוויזיטור הרשמי של השפה העברית"…) והפך ל"חמודי פאי" 🙂

אחרי זמן מה החליט הפוסט שלא הגיוני שלידוע יש עוגת בייב על שמו, אבל אין לו חמודי פאי על שמו..
הרי המילה "פאי" נמצאת בכינוי!! חובה שיהיה גם פאי אכיל בהתאם, לא?
חוסר הגיון משווע!

אי לכך ובהתאם לזאת הוחלט שלחמודי פאי (קרי, הידוע) מגיע חמודי פאי (קרי, עוגה שמתקטננים יתווכחו אם היא טארט או פאי, אבל היא חמודי פאי!) שיוקדש אך ורק לו!
איך עושים שדבר כזה יקרה?
אז ככה:

  • הפוסט שלח לידוע אקסל גדול וחביב ובו מפורטים מגוון חומרי גלם פוטנציאליים. על הידוע הוטל לדרג כל חומר גלם בסולם "כמה זה טעים לי" של 1-5. כמובן שהוקצה מקום להערות.
    זה המקום לציין שהפוסט ניסה להיות מקורי, מגוון ומפורט, אי לכך הרשימה הכילה פריטים כמו:
    שקדים, קרם שקדים
    לימון, קליפת לימון
    בזיליקום, נענע, פלפל שחור, צ'ילי, ג'ינג'ר, טימין, ציפורן, קינמון
    פיסטוק, מחית פיסטוק, קרם פיסטוק (יש הבדלים ביניהם!)
    רשימה ארוכה של מיני אלכוהול וליקר שונים ומגוונים
    וגבינת עיזים
    (להזכירכם – מדובר בעוגה…)
  • הידוע צחק קצת על הפוסט, אבל עמד במשימה בכבוד (כולל הערות!)
  • הפוסט סידר ומיין את הציונים שהעניק הידוע לחומרי הגלם.
  • הפוסט חשב על 6 רעיונות לפאי-ים/ טארטים שישלבו בדרכים שונות כמה שיותר חומרי גלם שהידוע סימן ב-5 או ב-4.
  • הידוע צווה להזמין כמה מחבריו לרגל האירוע החגיגי והרשמי:
    תחרות בחירת החמודי פאי – שנערך לכבוד יום הולדתו.
  • נערכה רכישה מאסיבית של חמאה, קמח, ביצים, סוכר ושוקולד מריר 60%
    (דווקא רכיבים ייחודיים יותר, כגון מחית פיסטוק, פיסטוקים קלופים, קליפת לימון, דובדבני אמרנה והל – היו לפוסט במטבחו מבעוד מועד…)
  • הפוסט הקדיש את סופ"שו, משישי בבוקר ועד שבת בערב (או אז הגיעו האורחים) לרקיחת 5 סוגי פאי שונים ומשונים (האופציה ה-6 הושמטה כי חמישה פאי-ים זה כבר די הרבה אוכל, וחוצמזה- לא היה קיווי)

    פטיסייר קפה מצטנן, הדרך לפסטק בצק פריך
    ולבסוף: מה קורה לך על השיש כשאתה מחליט להכין 5 בצקפריך-ים ביום אחד…

  • האורחים הגיעו וקיבלו הסבר מדוקדק:
    יש לטעום מכל עוגה
    יש לחלק ציונים (כרטיסיות לציונים חולקו מראש, העוגות מוספרו)
    הערות (כמו "הבצק הזה מעולה אבל המלית לא לטעמי" או "גאונות עילאית!") תתקבלנה בברכה
    הציונים ישוקללו והודעה על הפאי הנבחר תימסר לכולם, אבל: כיוון שהחמודי פאי הוא על שמו של הידוע- לידוע זכות בחירה בלעדית (51% מהקולות 😉 ) והפאי שייבחר על ידיו יהיה החמודי פאי הרשמי. עם זאת, במקרה של חילוקי דעות יוכרז גם חביב הקהל!
  • כולם אכלו המון פאי
  • נשאר המון פאי (אל דאגה, גרגרנים רנדומליים עזרו בחיסול…)
  • נבחר החמודי פאי המנצח!!!
  • 😀

למקרה שהתעניינתם, הפאי-ים שנכנסו לתחרות היו לדלהלן:

פאי מספר 1 – שוקולד, לימון וקפה:
בצק פריך עדין עם קליפת לימון, שכבת למון-קרד, מלית בראוני מריר וציפוי של פטיסייר קפה.

פאי מספר 2 – פיסטוק, שוקולד וצ'ילי:
בצק פריך פיסטוק, מלית של קרם פיסטוק ובו משובצים טראפלס של שוקולד מריר וצ'ילי.

פאי מספר 3 – פיסטוק, פטל ולימון:
בצק פריך וניל, מלית של קרם פיסטוק, תלוליות למון-קרד ועליהן פטל.

פאי מספר 4 – שוקולד, אמרנה ואמרטו:
בצק פריך שקדים ואמרטו, מלית גנאש שוקולד מריר ואמרטו (ללא אפייה) משובצת דובדבני אמרנה.

פאי מספר 5 – שוקולד, קפה והל:
בצק פריך בניחוח קלואה, מלית שוקולד והל, ומלמעלה: קרם מסקרפונה קפה

משמאל למעלה תוכלו להבחין בכרטיסיות המוכנות, ממתינות לתורן...

משמאל למעלה תוכלו להבחין בכרטיסיות המוכנות, ממתינות לתורן…

אז ככה:
באופן לא-כל-כך-מפתיע הפאי שזכה לתואר החמודי פאי הרשמי ונבחר על ידי הידוע היה הפאי הראשון עליו חשב הפוסט, שהורכב מ-3 אלמנטים שהידוע ציינן ב-5 מגניב ועגול (…)
פאי מספר 1: שוקולד לימון וקפה!
דפינטלי אומנומנום 🙂

חביב הקהל דווקא היה מפתיע מעט: שוקולד קפה והל!
הפוסט מודה שהפאי הנ"ל היה לו טעים (כל ילדיו היו לו טעימים…) אבל הוא לא ציפה ממנו לגדולות. אולי זה נובע מדעות קדומות כי מלית השוקולד האפוייה עשתה לפוסט טיפה צרות..
ועל כן – הפתעה!

ואם מותר לפוסט לחלק המלצות הוא מוכן לחשוף שהשילוב של פיסטוק-פטל-לימון מצא חן בעיניו מאוד (הוא אפילו עשה שחזור והכין את העוגה הזו לכבוד הידוע – לנסיבות משמחות בעבודה), שפאי השוקולד-אמרנה-אמרטו היה מושחתתתתת ומשובח, וזכה לפינה חמה בלב שלו, וכמובן – החמודי פאי, שיצא מפנק וחגיגי (והתחיל אצל הפוסט אובססיה חדשה, אחותה התאומה-הלא-זהה של אובססיית הקרדים שלו: אובססיה לקרם פטיסייר!) .
שוקולד קפה והל התברר כפאי אפקטיבי בהחלט, שטעים גם חם וגם קר (ותוספת המסקרפונה קפה היא להיט) והשילוב של הפיסטוק-שוקולד-צ'ילי היה מגניב, אבל אי אפשר לבחור בכוווווולם, הלא כן?
🙂

דיסקליימר: התמונה צולמה במהירות, לפני החיסול הממוקד…

טובטוב, כמובן שאחרי כל הטיזינג הזה תקבלו מתכון 🙂

אגב, למרות שחלקים מהמתכון כבר פורסמו בבלוג (למון קרד ובראוני, אם לדייק), הפוסט מעדיף להגיש לכם את כל המתכון בשלמותו כי ככה הוא אוהב לקבל את המתכונים שלו – שלמים, בלי מסעות חיפוש והמוני טאבים פתוחים 🙂
(פחות עומס על המוח. זיכרון זה משאב חשוב!)

מתכונים נוספים מהתחרות יפורסמו בעתיד בבלוג, לאט לאט, טיפין טיפין. הפוסט לא מתחייב לפרסם את כולם אלא אם תבקשו יפה. טל"ח. דצ"כ עד"ש באח"ב.

חמודי פאי (תבנית 28)

לפטיסייר קפה (מבוסס על מתכוני הפטיסייר ועל הטיפים של עוגיו.נט, שסיפקה הרבה תמיכה וירטואלית ללא ידיעתה למרתון האפייה שקדם לתחרות…):

  • 250 מ"ל חלב
  • 1.5 כפיות נס קפה (לא המשקה, אלא האבקה/ גרגרים. אצל הפוסט זה היה ג'ייקובס)
  • 1 כפית תמצית וניל
  • 2 חלמונים
  • 70 גרם סוכר
  • 25 גרם קורנפלור
  • כ-10-15 גרם חמאה
  • מעט ליקר קפה (לפתיחת הקרם, בסוף)

לבצק הפריך (מבוסס על הבצק הפריך הקלאסי שנקרא 1-2-3):

  • 150 גרם קמח
  • 100 גרם חמאה
  • 50 גרם אבקת סוכר
  • גרידת לימון
  • 1 חלמון

לקרם לימון (lemon curd):

  • 1/2 כוס מיץ לימון (אפשר קצת יותר, לאוהבי החמוץ)
  • 1/2 כוס סוכר
  • 1 כף קורנפלור
  • 2 חלמונים + 1 ביצה

למלית בראוני:

  • 200 גרם שוקולד מריר 60% מוצקי קקאו קצוץ
  • 200 גרם חמאה, חתוכה לקוביות
  • 3 ביצים בטמפרטורת החדר (אם ממהרים אפשר גם ביצים קרות. הפוסט כבר עשה זאת. ששש…)
  • 1/2 כפית תמצית וניל
  • 250 גרם (¼1 כוסות) סוכר
  • 70 גרם (1/2 כוס) קמח
  • 50 גרם (1/3 כוס) אבקת קקאו (הקקאו עושה את הבראוניז מרירים ועמוקים יותר)
  • קורט מלח

הכנה:

מכינים את קרם הפטיסייר: מערבבים סוכר וקורנפלור. 
טורפים את הסוכר+קורנפלור עם החלמונים בקערה (בהתחלה זה לא נראה כאילו זה לא יצליח להתערבב לעולם כדי משהו נוזלי ואחיד, אבל אחרי מעט מנוחה ביחד החלמונים מסכימים להיות חברים של הסוכר ואפשר גם אפשר לטרוף את זה למשהו אחיד יחסית)
בנתיים מביאים חלב, וניל וקפה לסף רתיחה בסיר קטן.
כשהחלב על סף רתיחה והחלמונים טרופים היטב שופכים לאט לאט, כל פעם קצת, מהחלב אל תערובת החלמונים – ומיד טורפים. רק כשאחיד- שופכים עוד קצת. ככה ממשיכים עד שערבבנו כ-1/3 מתערובת החלב אל תוך החלמונים (השוואת טמפרטורות – יה בייבי! 😛 )
אחרי שהחלמונים + 1/3 חלב טרופים ואחידים מחזירים אותם לסיר ומיד ממשיכים לטרוף.
מחזירים את הסיר לאש נמוכה- בינונית וממשיכים לטרוף עד שזה מגיע לסמיכות הרצוייה בעיניכם (פחות או יותר לכיוון של פודינג) ומורידים מהאש.
טורפים פנימה את החמאה, מכסים עם ניילון נצמד ונותנים לקרם להצטנן קצת בחוץ (כעקרון כל ההוראות אומרות להצמיד את הניילון לפטיסייר כדי שלא יקבל קרום. מכיוון שזה היה הפטיסייר הראשון שהפוסט הכין לבד- הוא הקשיב למתכון ועשה זאת. עם זאת הוא חש צורך לציין שהוא ינסה לצנן בלי להצמיד את הניילון – ויחזור לדווח!).
אחרי שהקרם מגיע לטפרטורת החדר יש לשלוח אותו לגלות של 2-3 שעות במקרר.

מכינים את הבצק הפריך: מעבדים את כל חומרי הבצק, פרט לחלמון הביצה, במעבד מזון בפולסים קצרים עד לפירורים.
מוסיפים את החלמון ומעבדים לבצק אחיד.
אוספים את גושי הבצק, מעצבים לדיסקית, עוטפים בניילון נצמד ושולחים לצינון של שעה במקרר.

מכינים את הלמון-קרד: טורפים נמרצות את כל חומרי הקרד בסיר על להבה בינונית עד שמסמיך – ומורידים מהאש.
אפשר לסנן את הקרם לאחר שמוכן, אם רוצים (מחשש גושי קורנפלור או טיפת ביצה שהתבשלה לחביתה). הפוסט בד"כ לא עושה את זה…

מכינים את תחתית הפאי: מרדדים את הבצק המצונן על משטח מקומח, או – אפילו יותר טוב – על הניילון הנצמד.
משטחים את הבצק בתבנית (אם רידדתם אותו על הניילון הנצמד יהיה קל להעביר אותו לתבנית עם הניילון, לשים אותו בתוך התבנית עם הניילון כלפי מעלה – ואז לקלף בזהירות את הניילון)
אם הבצק נדבק או מעצבן – אל תחששו מלהתעסק איתו טיפה. אמנם זה בצק פריך ועדיף כמה שפחות התעסקות, אבל מותר קצת לעצב אותו כדי שייכנס לתבנית 🙂
את הבצק דוקרים במזלג ושולחים לכמה דקות לפריזר/ חצי שעה במקרר. (אם ממש ממהרים – אפשר לדלג על השלב הזה)
אופים את הבצק כ-10 דקות ב-180 מעלות, שרק יזהיב קצת. (אין צורך בחרוזי אפייה..)

בנתיים – מכינים את המלית: ממיסים שוקולד וחמאה על בן מארי או במיקרוגל (בזהירות, בפולסים של 30 שניות ולערבב בין לבין, שלא יישרף…).
מקציפים ביצים, וניל וסוכר כ-4-5 דקות לתערובת תפוחה ובהירה.
מוסיפים את תערובת השוקולד והחמאה ומערבלים (אפשר להמשיך עם המיקסר) לתערובת אחידה.
מנפים פנימה קמח, אבקת קקאו ומלח ומערבבים בעזרת כף עץ או מרית רק עד למרקם אחיד. נזהרים מערבוב יתר.

מרכיבים את הפאי: על הבצק האפוי למחצה מורחים שכבה של למון-קרד. הפוסט ממליץ על שכבה עבה כי הוא מאוד אוהב את השילוב של הלימון והשוקולד, אבל אם אתם רוצים את הלימון עדין יותר אתם יכולים למרוח שכבה דקה יחסית… בסה"כ זה כיף להתקל בהפתעה חמצמצה בסופו של ביס שוקולדי!
על הלמון-קרד שופכים את מלית הבראוניז.
אופים את הפאי 20-22 דקות בחום של 180 עד שפני המלית יציבים וקיסם יוצא לח מאוד עד רטוב (אבל לא עם בלילה נוזלית לחלוטין עליו 🙂 )
ייתכן שהמלית תיסדק באזור שולי הפאי – זה לא נורא בכלל.
מצננים את הפאי ולאחר מכן שולחים אותו למקרר עד להגשה.
(הפוסט בטוח שאפשר להגיש את הפאי גם חם, אבל כמו שהוא כבר חשף בפניכם: הוא אוהב את הבראוניז שלו פאדג'יים, אחרי ייצוב במקרר. כך אפשר להשאיר את הבלילה לא מאוד אפויה בלי חשש שהיא תהיה נוזלית מדי לחיתוך והגשה…)

הגשה: טורפים את קרם הפטיסייר הקר עם כף-שתיים-שלוש (תלוי במידת האלכוהוליזם שלכם. ובמתי טעים לכם 🙂 ) של ליקר קפה.
מורחים את הפטיסייר על הפאי הקר (בעזרת פלטה/ סכין/ גב של כף/ מרית/ מה שיש לכם ביד באותו רגע)…
ומגישים!
🙂

הערות, טיפים ורעיונות:

  • את הפטיסייר והלמון-קרד אין בעיה להכין יום מראש (הקרד יכול לחכות אפילו כמה ימים במקרר..)
  • ככל הנראה יישאר לכם למון-קרד בצנצנת אחרי הפאי הזה.. הפוסט ממליץ לאכול אותו בכפית 🙂 או על פתי בר. או פשוט להכין משהו לימוני נוסף.. גלידה למשל
  • ייתכן שיישארו לכם גם מעט עודפי בצק פריך – אפשר להכין מהם עוגיות לימוניות ופריכות
  • מכל הבצקפריך-ים שהכין הפוסט – הבצק של החמודי פאי היה היחיד שהוכן עם אבקת סוכר ולא עם סוכר. הפוסט חייב לציין שהוא אהב את הבצק הזה מאוד – הוא היה מתפורר יותר (in a good way, כמובן), עדין יותר וקליל יותר. נום!
  • אפרופו הבצק –
    אפשר להכין פשוט בצק מ:

    300 גרם קמח
    200 גרם חמאה
    100 גרם אבקת סוכר
    (**עכשיו אתם מבינים למה קוראים לבצק 1-2-3? 🙂 **)
    1 ביצה טרופה
    גרידת לימון
    ולא להיות לחוצים על כמויות של הבצק – אם יספיק. ולא להסתבך עם חלבונים עודפים. ולא להתקע עם חצי שקית אבקת סוכר..
    מקסימום – תוכלו להקפיא חצי כמות בצק וככה יהיה לכם קראסט מוכן לפאי הבא. או המון עוגיות… 😉 

 

2 ביולי 2013

כחומר ביד הבלוגר – 2קוקוס 2לימון

חודש חדש, אוכל חדש.
מי היה מאמין שתקבלו 3 פוסטים דנדשים בתקופה כה קצרה?
(הפוסט. כי הוא אוהב אוכל. ושלושתם עוסקים באוכל מכיוון זה או אחר…)

הפעם הפרויקט גרס – גלידה!
מיד חישב לעצמו הפוסט חישובים וזמם מזימות לדרך הטובה ביותר לנכס לעצמו את מכונת הגלידה של הוריו. זה הצליח! (לא כ"כ מפתיע, בהתחשב בעובדה שההורים ממילא הציעו לו אותה כמה ימים קודם לכן…).
או אז פנה הפוסט למוחו הקודח במטרה לדלות משם רעיונות לגלידה חדשה דנדשה.

גלידה!

והרי לכם ראיה #1 – זרם התודעה של הפוסט, פחות או יותר:

  1. להכין גלידה בבית זה מגניב
  2. עדיף שתהיה פרווה, כי גלידה שהיא גם ביתית ומגניבה וגם פרווה – זה הישג. ומגניב!
  3. חלב קוקוס זה פרווה! ויש לפוסט כזה במזווה! (המזווה = הארון בו מאופסנים חומרי גלם ועל כן הוא ראוי להיקרא מזווה. כמובן)
  4. הפוסט מכור ללימון. לימון יכול להשתלב אחלה בחלה עם קוקוס…
  5. אם בגלידת קוקוס נשים גם זסט קליפת לימון (הידוע אוהב) וגם למון-קרד (אובססיה אישית של הפוסט) צריך וריאציה נוספת של קוקוס ואז יהיה אפשר לקרוא לגלידה '2קוקוס 2לימון' ולצחקק כל הדרך אל ה… (מכונת גלידה?)
  6. אוקיי, גלידת חלב קוקוס וקליפת לימון עם סווירלים של למון-קרד ועם קוקוס קלוי איט איז!
  7. עכשיו רק צריך לבדוק שזה עובד…
  8. אומנומנום!

גלידת 2קוקוס 2לימון (למכונת גלידה):

לגלידה:

  • 1 פחית חלב קוקוס (400 מ"ל)
  • 1/3 כוס סוכר
  • זסט מלימון אחד (בערך…)
  • 1 כפית תמצית וניל

לקוקוס קלוי:

  • 1/4-1/2 כוס קוקוס
  • מחבת 🙂

ללמון-קרד (מבוסס על מלית הלימון למקרונים של בצק אלים, שמגיע לה קרדיט לא מבוטל. הפוסט מאז ומעולם בערך היה חובב חמוץ, מתוק וחמוצמתוק. כשהוא שמע שקיים ביקום למון-קרד הוא חשב שמדובר באחת ההמצאות הגאוניות ביותר ביקום. לרכוש צנצנת הוא לא הסכים – כי זה בד"כ יקר ומיובא מאנגליה או משהו כזה. להכין לבד הוא לא העז. או אז הגיעה גברת בצק ובמחי פסקה שכנעה אותו לנסות. מתברר שזה אחד הדברים הקלים יותר להכנה שקיימים! יי!)

  • 1/2 כוס מיץ לימון (אפשר קצת יותר, לאוהבי החמוץ)
  • 1/2 כוס סוכר
  • 1 כף קורנפלור
  • 2 חלמונים + 1 ביצה

הכנה:

נתחיל בהכנת בלילת הגלידה: מבשלים את כל רכיבי הגלידה על אש נמוכה – עד שהסוכר נמס. הבישול נועד לאחד את רכיבי הגלידה ולעזור לזסט לשחרר טעמים, זה הכל. לא צריך להגיע לרתיחה ולא צריך בישול ארוך.
את בלילת הגלידה יש לצנן לפני שמכניסים למכונת גלידה. עדיף אפילו במקרר.
טיפ חשוב: לחלב קוקוס יש נטייה להפרד במקרר לשכבת שומן ושכבת נוזל – אל בהלה! פשוט מערבבים את הבלילה ומאחדים אותה אם זה קורה

נתקדם ללמון-קרד: מבשלים את כל החומרים בסיר קטן על אש נמוכה תוך טריפה מתמדת, עד שמסמיך. מצננים את התערובת. שוב- עדיף במקרר.

נמשיך לקוקוס הקלוי: מחממים מחבת וקולים בה את הקוקוס עד שהוא נהיה זהוב וחתיך.

ונסיים באיחוד המרגש: מכניסים את בלילת הגלידה למכונת גלידה ונותנים לה לעשות את שלה 🙂
כשהגלידה מוכנה מוציאים אותה לכלי הנבחר (כלומר- כלי שאפשר לאפסן בפריזר..), מערבבים לתוכה קוקוס קלוי ולמון-קרד לפי טעמכם ו… זוללים!

סווירלים אין דה מייקינג...

(או מאפסנים במקפיא וזוללים מאוחר יותר. או ממלאים פחזניות ואקליירים בגלידה ומשוויצים לכולם שהכנתם פרופיטרול 😉 )

פרופיטרול!

הצעת הגשה 😛

הערות, טיפים ורעיונות:

  • הפוסט משער שאפשר להכין את הגלידה גם ללא מכונה, אבל הוא לא ניסה כי הוא התלהב מזה שיש לו מכונת גלידה
  • מיד כשהגלידה יוצאת מהמכונה היא די רכה.. זה אחלה מרקם לאכילה ישירה, אבל מכיוון שיש תוספות להוסיף – הפוסט שם אותה קצת בפריזר לפני שערבב לתוכה את הקוקוס הקלוי ואת הקרד – רק כדי למנוע המסה בטרם עת…
  • זסט: וידוי קטן – לפוסט יש סטייה. הוא לא מגרר קליפות לימון פר מתכון אלא נוהג כקונדיטוריה מיניאטורית ועורך מדי פעם בליצים של גירור קליפת לימון. אי לכך יש לו המון קליפת לימון במקפיא ממנה הוא לוקח כל פעם… אז מצד אחד אין מידה מדוייקת של כמות קליפת הלימון, אבל מצד שני- יש אחלה קליפת לימון גם בקיץ החם והיבש 🙂
  • למון קרד: יוצאת כמות נכבדת. הרבה יותר ממה שהגלידה שלכם דורשת. פנקו את הגלידה שלכם בכמה קרד שבא לכם ואת השאר תזללו בכפית/ תמרחו על פתי בר/ תמלאו מקרונים/ תעלו כמנחה לאלים…
    ועוד משהו – אתם יותר ממוזמנים לסנן את הקרד שלכם בתום הבישול, כי עלולים להיות גושים קטנים של קורנפלור/ ביצה. הפוסט בד"כ משלב את הקרד במקומות בהם גם אם יש גושישים הם לא מורגשים, אבל שלא תגידו שהוא לא הזהיר אתכם..
  • קוקוס קלוי: הפוסט קלה חצי כוס קוקוס וכשהוא התחיל לערבב לתוך הגלידה הוא הפסיק בערך באמצע הדרך – כי הספיק לו. אתם, כמובן, מוזמנים לשים יותר או פחות לפי טעמכם
  • כמויות: הפוסט התבסס על פחית אחת של חלב קוקוס שהייתה ברשותו + בחינת מדוקדקת של המתכונים שבאו עם מכונת הגלידה, שהצביעו על 400-550 מ"ל נוזלים למיניהם. הוא לא רצה להתגרות במזל ולהציף את ביתו בבלילת גלידה עודפת… אם יש לכם יותר מקום במכונת גלידה אתם יותר ממוזמנים לההכפיל כמויות! 🙂
  • מסתבר שכלבים לא מבינים מה זה המכשיר הזה שעושה רעש ועל כן בוהים במכונת הגלידה בזמן שהיא מכינה את הגלידה. הפוסט חושד שזה אולי גם קשור לעובדה שלמכונת הגלידה הקפריזית היה צורך בשקע ייחודי (חורים עגולים ולא מאורכים) ועל כן היא הרעישה בסלון (…) במקום במטבח, אזור ממנו הכלבלב כבר רגיל לבקיעת רעשים שונים ומשונים…

למתכוני גלידה נוספים ומגניבים לכו לפה 🙂

ב-ת-א-ב-ו-ן!

ב-ת-א-ב-ו-ן!

20 בדצמבר 2011

Cookies!!!

ואוו.
אין ספק שהפוסט חייב לכם התנצלות על תקופת היעדרות ארוכה (הוא אפילו קיבל כמה נזיפות).
הוא יכול לתרץ את זה בעבודה חדשה וסמסטר שהתחיל, אבל מי כמוכם יודע ששני אלה לא מהווים תירוץ הולם לשומדבר.
אז – סליחה.

 ועכשיו, כשסיימנו עם הנימוס אפשר לעבור למה שחשוב באמת – אוכל. או בלוגים. או אוכל ובלוגים 🙂

לא כלכך מזמן (הכל יחסי, אתם יודעים), בצעד די חריג יש לציין, הלך הפוסט להשתתף לו באירוע שקשור לאחד מבלוגי האוכל החביבים עליו. ומעשה שהיה כך היה:
כיאה לעידן המדיה החברתית הנוכחי (ולעובדה שהפוסט הוא חבר פעיל) הפוסט מקבל הודעות-פייסבוק מאותו בלוג. אור ליום חמישי אחד, שנייה וחצי בערך לפני שהפוסט ברח מעבודתו בדרכו לשיעור, הגיעה הודעה על "פוסט חדש ובסופו הפתעה". חיש מהר נכנס הפוסט, חובב הפתעות ידוע, ללינק, גלל למטה (אחלה פוסט, אבל הפתעות זה יותר חשוב..) וראה הודעה על מפגש החלפת עוגיות חגיגי לקוראי אותו בלוג ביום שישי. כן- שישי. כלומר- למחרת היום. מכיוון שיש לבלוג אחות שאוהבת אף היא את אותו בלוג אוכל, ומכיוון שהיו באמתחתו דקות ספורות בלבד, ומכיוון שלא היה לא כוח לחשוב יותר מדי (חשיבה לא צומחת על עצים! צריך לנהוג בה בחסכנות..) הוא מיד שלח את הפוסט לאחות היקרה והחליט שלא להחליט לעת עתה. עוד באותו הערב נערכה התייעצות רב תכליתית בין אחות עייפה אחת ופוסט שעושה בייביסיטר, והוחלט – באופן די מפתיע, יש לומר – לקום מוקדם בשישי בבוקר, להכין המוני עוגיות ולהצטרף למפגש! 🙂
הפוסט קם מוקדם בשישי, ארז מגוון דברי-אוכל שהיו לו בבית, רקח מרקחות, ופצח במסע המופלא לעבר העוגייה הנכספת!
אחותו של הפוסט השכילה לציין סיפור זכור לטובה מהילדות, על עוגיפלצת שהוזמן לשפוט בתחרות עוגיות (לא אותה תחרות עוגיות, כי הפוסט לא הצליח למצוא כמעט שום אזכור לספר הזה ברחבי הרשת, אבל הפוסט כולו תקווה שזה יספק את הצורך..) – ככה בערך זה הרגיש 🙂  אחרי אחד ממרתוני האפייה המהירים יותר שיצא לפוסט לערוך (במאסטר שף כבר ניסו להכין המווווווון עוגיות בשעה אחת??) יצאו לדרך האחות, הוא וזוג קופסאות מלאות עוגיות.

לנסוע עם עוגיות זה מצחיק. זה גם התגלה כיעיל – מכיוון שנהג האוטובוס, שכבר סגר דלתותיו והתכוון לנסוע, החליט להיות נחמד ולעצור שוב לצמד החמד- הוא זכה בעוגייה!!!
וכך, בכיכר רבין ליד המזרקה, בבוקר של יום שישי חמים, חיכו כמה וכמה אנשים שהפוסט אמנם לא הכיר, אבל הם היו מוכנים לחלוק עמו את עוגיותיהם. יי!

אז קודם כל- הפוסט חושב שזה די כיף לפגוש עוד כלמיני אנשים שאוהבים לאפות עוגיות, ויותר חשוב- לאכול עוגיות. זה גם מאוד מגניב לטעום כלמיני סוגים שונים ומשונים של עוגיות בהזדמנות חגיגית אחת!
היו שם עוגיות שוקולד צ'יפס, כמובן.
עוגיות טחינה, שעולה תהייה אם הן טרנד חדש, כיוון שלפחות 3 אנשים הביאו אותן ואפילו הפוסט והאחות חשבו עליהן כאופציה..
עוגיות שלום עולמי, שיש בהן מספיק שוקולד כדי להביא לפחות שלום למזרח התיכון, ושגם הן היו טרנד עולה.
עוגיות קוואקר עם חמוציות,
עוגיות ג'ינג'ר תפוזיות וענקיות בגודלן…
אפילו היו עוגיות פופקורן ועוגיות חמאה מתוקות עם זיתים. תאמינו או לא- שתיהן היו טעימות!
ועוד הרבה עוגיות, כולל העוגיות המגניבות של הפוסט והאחות 🙂

 חוצמזה- זה מגניב לפגוש מישהו שאתה קורא את הבלוג שלו כבר תקופה לא קצרה. הפוסט שוקל להסיר את התנגדותו לאירועי-בלוגוספירה..

 והכי חשוב- מכיוון שהפוסט והאחות נשארו לזלול עוגיות בשמש עד שהמסיבה התפזרה הן זכו לקחת דוגי-בג חגיגי (כלומר- לעשות ריפיל לקופסאות שלהם, והפעם עם עוגיות של אנשים אחרים) ולהנות מהמוני עוגיות לעוד קצת! 🙂

ולסיכום: אום-נום-נום!!