Posts tagged ‘לחץ’

24 בספטמבר 2014

דה פוסט בלונד איז ספיקינג אינגליש נאו

המפ…
הפוסט תוהה אם זה ששוב לקח לו נצח וחצי לכתוב עוד פוסט דורש התייחסות או שאתם כבר רגילים לזה? 😛
ובכן – זה בכל זאת מצער אותו. זה בטוח.
וגם הפעם יש לו תירוצים ממש טובים 🙂
והוא אפילו ישתף אתכם בהם:

הפוסט עבר לגור בבוסטון.
(טם טם טם!!!!!!)

Boston Public Garden

ה-Boston Public Garden, פארק יפה באמצע העיר – עם ערוגות פרחים מטופחות ואגם עם ברבורים…

לפני קצת יותר משנה הפוסט החליט שמספיק עם הדחיינות המזעזעת שלו-
הוא יעשה את ה-GMAT הארור
הוא יבחן גם ב-TOEFL הידוע לשמצה (הו, כמה שמצה! לא משנה מה- אל תעשו את זה במכללת לוינסקי בצפון תל אביב. אלוהים אדירים כמה חוסר ארגון משווע וחוסר אכפתיות מרתיח שיש שם, מיי הו מיי)
הוא יכתוב essays עד שזה ייצא לו מהאוזנים
הוא ישפצר את קורות החיים שלו – באנגלית! – עד שיימאס לו מעצמו
הוא יציק לאנשים שיכתבו לו המלצות וימלאו עליו שאלונים שונים ומשונים…
והוא יירשם לאוניברסיטאות בארה"ב – עד שהוא יתקבל ללימודי MBA.

free swag!

free swag!

באופן קצת מפתיע וסמי פסיכדלי תוך פחות משנה הוא הבין שהוא הולך להעביר את עצמו, את הידוע ואת הכלבלב המהולל לגור במדינה אחרת, שנמצאת בארץ אחרת, שנמצאת ביבשת אחרת.

לא הזויים בכלל

הכנסיה הראשונה של ישו, מדע. ככה קוראים למקום הזה. סיריוסלי

אין לו הרבה מה להוסיף על הנושא חוץ מ"אלוהים אדירים" ו"אף פעם לא הבנתם כמה חפצים יש לכם בבית עד שלא הייתם צריכים לרוקן דירה שלמה בלי אפשרות להעביר את החפצים לדירה אחרת" 🙂

אבל תודו שזה תירוץ טוב (וחד פעמי, הפוסט יודע..) לאיטיות מחפירה בכתיבת פוסטים!

אפילו ניר טואלט לא היה כשהידוע והפוסט רק הגיעו!

ככה, בין היתר, זה נראה כשמתחילים למלא דירה ריקה לחלוטין – מאפס. כזה והרבה חלל ריק

אז עכשיו הוא כותב לכם מאזור זמן אחר לגמרי! כשאתם קמים הוא רק מתחיל את שנת הלילה שלו, וכשהוא קם אתם כבר מתחילים לפנטז על הקפה של אחר הצהריים ועל מתי אתם בורחים מהעבודה היום… (אז תרחמו עליו אם הוא מפרסם פוסטים בשעות הזויות, טוב?)

והנה הפוסט כבר מכין את התירוץ הבא:
הוא התחיל את הלימודים יחסית לא מזמן, ותיכף הוא כנראה יהיה יותר עסוק מאי פעם…
אבל הוא עדיין ינסה לעדכן אתכם כמה שיותר! 🙂

נוף בוסטוני מפורסם

כנסיית טריניטי העתיקה באמצע של האמצע של בוסטון

ולספק מתכונים מדי פעם 😀

מה הוא יכול לספר לכם מחוויותיו עד כה?
להגיע לבית ריק זה קצת שוק.
במיוחד אחרי: טיסה של 12 שעות כשאתה בלחץ על הכלב שלך (שמחוייב להיות בבטן המטוס בלעדייך כי הוא כלב אמיתי ולא צעצוע), המתנה של שעתיים פלוס בתור לביקורת גבולות ב-JFK, ואחרי כל זה –  נסיעה של 4.5 שעות נטו שהתחילה באיזה 8 בערב וכללה לא מעט הפסקות בשל עייפות-על.

אבל!
מגניב לטייל בעיר אמריקאית מרכזית ושוקקת. הזוי קצת לנסות להפנים שהיא בעצם הבית החדש שלך.
קשה למצוא קפה נורמלי, אך זה מאוד מתגמל כשסופסוף מצליחים במשימה. כמו כן, מסתבר שהישראלי-הגר-באמריקה המצוי ייכנע לבסוף, ויקנה מכונת קפסולות הביתה. (הפוסט הוא ישראלי מצוי?? הו לא! 😛 )
לעשות קניות שוטפות לבית במיקומך החדש זה מצד אחד מאוד מעניין ומלהיב – המון מוצרים חדשים שלא הכרת, או מוצרים מוכרים שפתאום מאוד נגישים (מלא מלא מייפל אמיתי (שמורכב מ-100% מייפל!) זו דוגמה טובה. במיוחד באזור בוסטון וצפונה.. או חמאת בוטנים צ'יפס! מור, הם מסרו ד"ש…). עם זאת- קצת קשה להפנים שירקות עולים הרבה יותר ואין ברירה – עם זה תצטרך להסתדר.. או שיש דברים שאתה רגיל אליהם מהבית – והם מוצר בינלאומי! – אבל באה"ב יש להם גרסה אחרת שצריך להתמודד איתה ולהתרגל אליה…
כיף לעשות מסעות למציאת אוכל טוב ולמציאת המסעדות השוות באזור והברים המגניבים של השכונה. אבל הפוסט מרגיש צורך לציין שזה גם עלול להיות קצת מתסכל, במיוחד אם לוקחים בחשבון את העובדה שהטעם האמריקאי שונה משלנו. ותכלס- הפוסט נאלץ להבין ולהודות שתל אביב היא מרכז קולינרי די משמעותי, ולא פשוט להיות פודי תלאביבי בעיר זרה…

ניוקי גורגונזולה ב-north end. שם יש אוכל איטלקי טוב!

ניוקי גורגונזולה ב-north end. שם יש אוכל איטלקי טוב!

 

חלון ראווה בחנות שוקולד קטנה שהפוסט והידוע נתקלו בה לגמרי במקרה

חלון ראווה בחנות שוקולד קטנה שהפוסט והידוע נתקלו בה לגמרי במקרה

השלל! היו שם כמה פרלינים שנשמעו מבטיחים - צ'ילי וליים, אמרנה ושוקולד מריר, תה ירוק, יין פורט...

השלל! היו שם כמה פרלינים שנשמעו מבטיחים – צ'ילי וליים, אמרנה ושוקולד מריר, תה ירוק, יין פורט…

בתכלס? רוב השוקולדים היו עדינים למדי. דווקא השוקולד שהפוסט חשב שיהיה משעמם - אגוזי לוז - הוכיח ביצוע מרשים

בתכלס? רוב השוקולדים היו עדינים למדי. דווקא השוקולד שהפוסט חשב שיהיה משעמם הוכיח ביצוע מרשים

יש גם דברים משעשעים שקשורים ללהיות ישראלי בבוסטון:
היכולת לדבר בעברית עם הידוע בלי שאף אחד יבין (אם כי יש לנהוג בפריוויליגיה הזו בזהירות רבה עד מאוד, מכיוון שבארה"ב בכלל, בבוסטון-עיר-הסטודנטים בפרט, ובברוקליין-מעוז-היהודים עוד יותר בפרט – ישנם לא מעט מביני עברית שאורבים לך בפינות חשוכות על מנת להכיר לך שיאים חדשים של פאדיחה)
הכורך למצוא פירושים עבריים מוזרים לביטויים ומילים עם משמעות אוניברסלית (או לפחות דברים שהעברית התעצלה מכדי לתרגם אותם ודבקה בעיברות מעוות של המושג האנגלי) כדי שדוברי האנגלית סביבך לא יצליחו לדלות את המשמעות של מה שאתה אומר בעברית.
"אז מה אתה אומר? שנשאיר תשר?"
"חיחיחי! שוטרים בחנות סופגניות!"
"ל…מקומיים יש נטייה לשתות את הקפה המעפן שלהם כל היום, ללא הפסקה"
והתרגום האהוב על הידוע לדושבאג: "שק של ראשי מקלחת" 🙂

והדובדבן שבקצפת: כשאתה בטעות מתרגם ביטויים מאנגלית לעברית בתרגום-ישיר-קלוקל. מילא זה שהידוע כבר שנים מדבר על "לקחת תמונה"  כשהוא רוצה לצלם דברים וניחא על "לקחת מקלחת", אבל הפוסט כבר שאל את הידוע אם בא לו "לשבור מאה" בסופר הקרוב 🙂

הספרייה של ביה"ס למנהל עסקים של הרווארד. היא יותר תיירותית מהספרייה של נורת'איסטרן אז קיבלתם אותה

הספרייה של ביה"ס למנהל עסקים של הרווארד. היא יותר תיירותית מהספרייה של נורת'איסטרן אז קיבלתם אותה

אז אל ייאוש- הפוסט כולו תקווה שהוא יצליח לחלוק איתכם חוויות חדשות, ושמנמנות חדשה (וגם ישנה, כי גם שמנמנות רטרואקטיבית היא שמנמנות מבורכת) ותלונות חדשות, ובנוהל – מילים. מלא מילים של מילה 🙂

באמנותי

עוגת השמרים-סוגשל-חרוסת (קנמון, תמרים ואגוזי מלך) שהייתם אמורים לקבל ב"כחומר ביד הבלוגר" האחרון, אבל הפוסט לא היה מרוצה מהמתכון כמו שהוא מרוצה מהתמונה

לפני סיום-
הפוסט רוצה לנצל במה זאת ולהודות מכל הלב לכמה אנשים שבלעדיהם הוא לא היה כותב פוסט  שכזה, כי הוא פשוט לא היה פה:
(קצת קיטש, אבל מותר לפעמים. והפוסט הוא קיטשיולוג מוסמך, אז בכלל…)

לידוע, שבלי התמיכה, האהבה והעזרה שלו לא היה ג'ימאט, לא היה טופל, לא היו מאמרים ולא היה כוח נפשי ויכולת לעשות את כל המעבר הזה. הפוסט יודע שבלעדיו הוא פשוט היה נכנע לבינוניות
(נ.ב.: עכשיו באמת כבר מותר לקרוא לו החוקי?? 🙂 )
למשפחה האדירה של הפוסט, שתמיד שם בשבילו ומהווה את בסיס התמיכה והאהבה הכי גדול, יציב וטוב שהוא יכול לבקש
ולחברים המופלאים שלו, שהצליחו – כל אחד בדרכו – לעשות את ההחלטה הזו ואת המעבר הזה לקצת יותר קלים וקצת פחות מפחידים.

ולסיום סיומת: שנה טובה! 🙂

מודעות פרסומת
8 בינואר 2013

Chercher la Blonde פרק א', או – הטלנובלה של הפוסט

הפוסט והידוע התגעגעו לניחוח של אוויר מטוסים ממוחזר והחליטו שהשנה מגיע להם טיול!

הידוע החליט לארוז את עצמו כמעט שבוע קודם וללכת לשוטט בלונדון עם עצמו ואנוכו בלונדון, בעוד הפוסט נאבק בשארית כוחותיו בסמינריונים סרבניים..
(לדואגים- לסמינרים שלום. גם לזכאות לתואר של הפוסט!)

הפוסט, כמובן, מעוניין לחלוק עמכם מספר חוויות ייחודיות שעברו עליו בטיולו זה:

בראש ובראשונה – לחץ אטומי של הפוסט שמנסה להגיע לבד לאיחוד המרגש עם הידוע אי שם ברחובות לונדון.
בשביל לעשות זאת הפוסט היה צריך להביא את עצמו ללוטון. "מה זה לוטון?" אתם וודאי תוהים לעצמכם בעודכם בוהים במסך. ובכן, מדובר פשוט בחור רנדומלי המרוחק מלונדון מרחק של כשעה נסיעה של נהגי שאטל בריטים. טיסות זולות של איזיג'ט מגיעות משום מה דווקא לחור חינני זה. היתרון הוא שלאיזיג'ט יש גם איזיבאס (או איזי-שאטל, במקרה להלן) שייקח אותך ללונדון במחיר סביר למדי.
הפוסט רוצה להגן על כבודו ולומר שאין זו הפעם הראשונה שהוא טס לבד, ועל כן – לא מהטיסה עצמה הוא היה לחוץ.. אך כיון שבד"כ יש באמתחתו ידוע שייקח אותו לשדה התעופה ויעצור אותו מלארוז חצי בית, וכיוון שבד"כ כשטס לבד חיכתה לו מכונית מושכרת ביעד (ככה זה כשהעבודה שלך מחליטה שאתה צריך לטוס לכלמיני מקומות), וכיוון שבד"כ היה לו טלפון שמומן גם כן באותו תקציב-עבודה חינני, וכיוון שהפעם הוא היה לבדו-לבדו וללא חבילת חו"ל בסלולר (מה שלווה באיומים כמו 'כל סמס יעלה לך כמו משכנתא' ו'כל שניית שיחה תעשוק את ניני נינייך'..), הוא הרגיש שיותר אחריות מוטלת על כתפיו הפעם.
אותו לחץ רק היווה, מסתבר, הקדמה לטלנובלה המופלאה הזו:
ערב לפני הטיסה אמר לעצמו הפוסט שילך לחד"כ ויארוז מזוודתו מיד כשיחזור. הרי הטיסה רק מחר ב-16:00, אז אל לו להיות לחוץ (מדי). בערך 5 דקות אחרי שחזר מהחד"כ זכה לטלפון שבישר לו שבמקום לארוז עליו לתקן את הסמינר שלו שוב. שוב, כיוון שהפוסט ושותפיו לסמינר עשו טעות והגישו את הסמינר יחד במקום כל אחד בנפרד. אוקיי, קורה. והמרצה הייתה חביבה מספיק והסכימה לקבל ניסוחים אישיים תוך מספר ימים. הפוסט כבר עשה זאת, ניסח, תיקן, ערך ושלח. וחשב שכל הסאגה (והפדיחה) מאחוריו. אך כיוון שהשותף שהיה אחראי על הגרפים לא גילה מספיק אחריות, מסתבר שהפדיחה גדולה יותר כי מחצית מהגרפים הנחוצים לא היו כלולים בשתי הגרסאות שכבר הוגשו. אי לכך ובהתאם לזאת לא הייתה לפוסט ברירה והוא ישב להוסיף גרפים, לתקן, לערוך ולשלוח בשלישית את הסמינר שלו. מייל  תחינה נשלח למרצה ובו האשמות בוטות של השותף השכחן, דאגות נדאגו, ציפורניים נכססו (לא באמת, הפוסט נגמל מההרגל המגונה הזה…). מייל לקוני התקבל מהמרצה ואישר את קבלת התיקונים. עכשיו הפוסט יכול להתחיל לארוז!
למחרת בצהריים, ארוז ומוכן, שם הפוסט פעמיו לתחנת הרכבת שתובילו לעבר שדה התעופה. הוא מיהר לצאת מביתו כיוון שרצה להספיק לרכבת מוקדמת, שאמנם  תביא אותו להשתעמם בטרמינל, אבל לפחות לא יצטרך לתלוש שערותיו מהלחץ להספיק. הוא הגיע לתחנה וראה כי הלוח האלקטרוני עדיין מכריז על בואה של הרכבת המיוחלת! ייפי!!! אבל הבחורה בדלפק כיבתה את שמחתו כשבישרה לו שהרכבת הזו, שהופיעה באתר (ובלוח האלקטרוני, כאמור) לא קיימת. כשעלה לרציף התגלה לו שגם כרזו על בואה של הרכבת, אך היא בשלה – רכבת רפאים.
לבסוף הגיעה רכבת והפוסט הגיע לשדה התעופה, וחשב שפה תמו צרותיו וכי הוא יוכל בקרוב להתייחד עם הדיוטי, אבל… שלטים חביבים בישרו לו שהצ'ק אין של איזי ג'ט מתבצע בטרמינל 1.
טרמינל 1, למי שלא יודע, הוא טרמינל בגודל אפונה לא מבושלת, שממוקם לו להנאתו במרחק של חצי שעת נסיעה בשאטל (האם רק הפוסט של לב למוטיב השאטלים בטלנובלה שלו? מה משמעותם??) צפוף עם מעט מקומות ישיבה ועם ילדה מעצבנת שמנסה לקשקש בעט על מזוודות של אנשים אחרים (*אהמ*). הפוסט מלמל תודה לעבודה הנוכחית שלו, שאמנם לא הטיסה אותו לחו"ל, אבל גרמה לו לטוס לאילת ולכן הוא ידע כבר איך מגיעים לאותו טרמינל מרוחק ומשוקץ. לאחר מכן הפוסט מלמל כמה קללות, כי נזכר שבטרמינל האפון אין ולו חנות דיוטי אחת לרפואה, רק מזנון מעופש והמון אנשים שטסים לאילת (…). עם זאת הוא ניסה לשמור על אופטימיות, כי אם הטרמינל בקוטן המדובר – הרי שאין מקום לתורים!
הפוסט צדק – זה היה הצ'ק אין המהיר שעבר מימיו.
הפוסט שמח ועלץ והמשיך בדרכו לקרבי הטרמינל, רק בשביל לגלות שעכשיו עליו לעלות על עוד שאטל (!) שיסע חזרה לטרמינל 3 (!!!), הפעם בכבישים פנימיים שעוברים קרוב מאוד למטוסים (!!!!!), כי משם יוצאת הטיסה.
כןכן. לפחות הפוסט זכה להתייחדות המיוחלת עם הדיוטי (ולטעימה של גלנפידיך 15) ולאחר מכן להתחפשנות חביבה בטרמינל דן שמספק בירות וספרייט חינם.
רגוע ונינוח עמד הפוסט בתור האינסופי, עלה למטוס והתמקם לקראת תנומה. אך אבוי!!! הטייס כורז כי המטוס שמן מדי ולא יכול להמריא! הטייס מציע מגוון פיתויים לשני  נוסעים שיסכימו להשאר עוד לילה בת"א ולטוס לונדונה רק מחר. הפוסט נלחץ לרגע על העיכוב, אך עד מהרה התנדבו שני מתנדבים והפוסט חשב שתיכף הוא יתחיל לנפוש. עכשיו כורז הטייס שהמטוס הפסיד את התור שלו להמריא (גם למטוסים יש תורים??) ויש להמתין עוד 20 דקות. נו ניחא, גם הדקות האלה עוברות והמטוס לבסוף ממריא בשלום – ואף נוחת בשלום בלוטון.

מנקודת ציון זו (נחיתה בשלום) ועד האיחוד המרגש של הפוסט והידוע המשיכה הטלנובלה להלום בפוסט בעוד כמה דרמות קטנות (תור לבידוק הדרכונים בלוטון שהיה ארוך כמו המרחק-בין-הזמן-בו-אתה-מתחיל-להתעפץ-ובין-הסיום-המיוחל-של-הישיבה/שיעור/וואטאבר, איזיבאס לנקודת המפגש שנקבעה מראש עם הידוע שהתגלה כמלא לחלוטין בשעתיים הנראות לעין, סמס בהול (משכנתא!) שמוודא שהידוע יגיע לנקודת מפגש חלופית אליה מגיע האיזישאטל המופלא (קו חדש ועל כן זול עוד יותר!) ומסע חיפושים של הידוע אחר התחנה אליה יוביל השאטל שהצליח רק בזכות מזל, אלי האיזיג'ט או היד הנעלמה..), אבל בסוף זה הצליח!

שמחה וששון, לכל ילד אויסטר (מזל שהידוע היה מאוד חכם ורכש מראש גם אויסטר אחד לפוסט- ככה הם היו יכולים מיד לקחת רכבת ולהמשיך בדרכם, במקום לעמוד במבטים נוגים מול הקופות הסגורות) ולפוסט אחד מצפה הפתעה: קרפים מהקרפרי המטורף שבשכונת האמפסטד, שהידוע ההו-כה-מוצלח רכש מבעוד מועד!
(הידוע והפוסט טיילו להם בלונדון לא-כל-כך-מזמן ואז כבר הגיעו לקרפרי המפורסם וכבר אכלו שני קרפים מלוחים – עם תרד ועם גבינה. אחרי השמנמנות הזו היה להם מאוד קשה להצליח לזלול גם קרפ מתוק ועל כן מאז ועד לאותו ערב מופלא בו הידוע הפגין גאונות אין קץ – הפוסט פינטז על קרפ ערמונים :))

מטרת הטיול של הידוע והפוסט הייתה דווקא עיר האורות – פריז, אבל יום אחד הקדיש הפוסט ללונדון ולדברים אליהם הספיק להתגעגע:
סנאים.
הפוסט אוהב סנאים. בלונדון יש את פארק סיינט ג'יימס ובפארק סיינט ג'יימס יש סנאים. הרבה סנאים.
בפעם שעברה ניסה הפוסט להאכיל אותם בלחם ובקרקרים, אבל הסנאים סובבו ראשם בסנוביות משל אמרו לא "אנחנו לא ברווזים!" והלכו לאנשים אחרים לזלול בוטנים מכף ידם. אי לכך ובהתאם לזאת הצטיידו הפוסט והידוע מראש בשקית של בוטנים קלויים ומומלחים, אפעס הסנאים הבריטים ככל הנראה ניחנו בבלוטות טעם קלוקלות במיוחד, כיוון שהם הואילו בטובם לאכול אך ורק בוטנים לא קלויים (מידם של מבקרים אחרים בפארק…) ועובדה ידועה היא שהבוטן הוא אגוז נפלא ונהדר בכל צורה מעובדת שהיא (קלויים, מוקפצים עם מנות של ג'ירף, חמאת בוטנים… מממ…) אך מעלה קבס בצורתו הטבעית. בעע..
אבל הפוסט יודע שכשהחיים נותנים לך לימונים יש לעשות מהם לימונדה (עם וניל וג'ינג'ר!), וכשהחיים נותנים לך בוטנים קלויים – יש לאכול אותם ולהנות!

לאחר מכן פנו צמד החמד לפעילות חשובה ומועילה בעת השהייה בלונדון: שופינג בפריימרק. יה בייבי!
סריגים עם לוק של סטודנט בריטי ומכנסיים עם ניחוח של תה בחלב זה מאסט 😉

לעת ערב זכו השניים לחוויה מיוחדת למדי – נסיעה ביורוסטאר.
היורוסטאר היא רכבת שמקשרת בין לונדון ופריז. היא גם מתפקדת כמעבר גבול ועל כן יש להחתים דרכונים מטר וחצי מהמקום בו שאר האנשים מסתכלים במבטים מבולבלים במפות של הטיוב. בנוסף, היא נוסעת מתחת למים. אמנם זה לא משפיע על הנוסעים, אבל ידיעת העובדה הזו היא מגניבה בפני עצמה… וגם- הצעד ההגיוני ביותר היה רכישת צ'יפס בטעם חומץ ומלח (טעים!!) ולגימת בירה בבית קפה מיומן דיו שנותן לך לקחת את שאריות הבירה שלך בכוסות טייק אווי לרכבת 🙂
הנסיעה הייתה חביבה ונוחה ובתומה נרשמה הגעה אל היעד האמיתי: פריז!

הערב הראשון בפריז כלל קצת בלבול (קשה לקנות כרטיסים למטרו כשאין אף אדם בדלפק והמכונות מתעקשות לקבל רק סכומים מדוייקים, בעוד ילדים שממש נראים כאילו הם מעוניינים לגנוב את הכסף שלך נושפים בעורפך..) והרבה הליכה, אך לבסוף נמצאה הדירה ברובע המארה המגניב, המזוודות אוכסנו בדירה והשוטטות הלילית החלה!
לכבוד הערב הראשון בפריז הפוסט החליט לשתות תה עם נענע ו… צנוברים!
אולי זה נבע מהגעגועים לתה הלונדוני, אולי זה נבע מהעובדה שהקרפרי בה ההתיישבו השניים לא נראתה כאילו היא יכולה להשתוות לבבת עינו של הפוסט (האמפסטד!) ואולי פשוט כי זה נשמע מוזר מכדי שיהיה אפשר לוותר על זה…
(זה היה כמו תה עם נענע. וצנוברים בתוכו שאתה יכול פשוט לנשנש עם הכפית מדי פעם. למקרה שתהיתם..)

לסיכומו של הערב, ועל מנת להכין את הקיבה לכל הפטיסרי המעולים של פריז שעתידים לתקוף אותה – הייתה גלידה.
זו הייתה גלידה איטלקית דווקא, ועוד רשת שפרושה בלא מעט מקומות בפריז (אמורינו שמה), אבל היא הייתה מעולה-מעולה-מעולה!!! וופל פריך וקרמלי, גלידה רכה בטעמים משובחים, ומעל הכל – הם מסדרים לך את הגלידה בצורה של פרח בתוך הגביע! חלומי!

טעים...

טעים…

על המשך עלילות הפוסט והידוע בפריז תוכלו לקרוא בפרק הבא 😉