Posts tagged ‘טעים’

6 ביוני 2016

כחומר ביד הבלוגר – בוסטון קרים פאי ברמות של כלה

בואו פשוט נתעלם מזה שעבר נצח וחצי מאז שהשתמענו לאחרונה. אתם תעמידו פנים שסיפורים על מבחנים, עבודות להגשה, מצגות וראיונות עבודה מעניינים אתכם ומעוררים חמלה בלבכם, והפוסט יעמיד פנים שאתם סלחתם ומחלתם. דיל? דיל!

אז חומר הגלם החודשי הוא שוקולד לבן והפוסט מרגיש חובה להתוודות שלמרות שעד לפני זמן לא רב בכלל שוקולד לבן לא היה בדיוק כוס התה שלו (פרט לגנאש שוקולד לבן ופטל אחד מופלא ומהמם), לאחרונה הוא גילה את נפלאות השוקולד הלבן המקורמל – ומאז יש כמעט בכל רגע נתון במקרר שלו צנצנת עם גנאש שוקולד לבן מקורמל וגם פיסות שוקולד לבן מקורמל!
אי לכך ובהתאם לזאת- זה מה שמיד עלה לראשו עם הכרזת חומר הגלם, ועל כן- אתם גם תקבלו מתכון בונוס! 😀

גם וגם

-גם וגם-

בשביל שוקולד לבן מקורמל הפוסט ממליץ לכם להסתמך על המתכון המפורט והמעולה של בצק אלים, כי הוא כבר מפורט ומעולה וגם כי ככה הפוסט יחפור לכם פחות 😛
מה שכן, הוא יכול לתת לכם את רשמיו והמלצותיו:
* הפוסט בד"כ מקרמל כ-300 גרם שוקולד לבן (החבילות שלו הן קצת יותר מ-100 גרם כ"א, לכן הוא בתחום ה"כ-", אבל תכלס – זה בכלל לא מתכון שדורש דיוק בגרמים) ונעזר בקצת שמן קוקוס ליתר בטחון (כשתי כפות).
אמנם השוקולד שלו אמור להיות סבבה (כלומר, עם מספיק שומן משל עצמו שיעזור לו שלא להישרף), אבל עוד קצת שומן זה בד"כ מבורך 🙂 טעם הקוקוס לא מורגש בתוצאה הסופית.

* חום נמוך זה חשוב, וגם לבדוק את השוקולד כל עשר דקות, וגם סבלנות, כי זה עלול לקחת גם שעה עד שהשוקולד יגיע לקרמול אמיתי.
* הפוסט מניח את טבלאות השוקולד בתבנית פיירקס, שם בתנור ומערבב עם מרית כל עשר דקות. כבר קרה לו שהשוקולד נראה יבש קצת ומעמיד פנים שהוא לא רוצה להתערבב כמו שצריך, אבל עוד לא קרה לו שהשוקולד נשרף או התייבש באמת, אז עם חום נמוך, התמדה וסבלנות – תבוא ההצלחה!
* הצבע של השוקולד כשהוא מקורמל כמו שצריך די דומה לממרח לוטוס או ריבת חלב.
*הפוסט בד"כ מחמם קצת שמנת ומערבב עם בערך חצי מכמות השוקולד המקורמל. לא מאוד משנה כמה שמנת, וממש אין צורך ב-250 מ"ל (ע.ע קרטון). זה רק כדי לשמר את השוקולד במרקם גנאשי במקרר וכשרוצים להשתמש בגנאש- תמיד אפשר להוסיף עוד קצת שמנת חמה, לערבב טוב טוב, ואז לזלף או למרוח או להקציף או כל דבר אחר שתרצו לעשות עם גנאש שוקולד.
את החצי השני של השוקולד המקורמל הוא מורח בשכבה אחידה (ככל יכולתו) על נייר אפייה משומן מעט ונותן לזה להתקרר – אפשר בהחלט במקרר. כשזה מתמצק שוברים לחתיכות, מנשנשים קצת ושומרים במקרר לכל שימוש שיעלה ברוחכם.

*למתכון פה נצטרך גם גנאש וגם חתיכות שוקולד. אם אתם רוצים להתפנפן כמו הפוסט – חושו חופשי למרוח את השוקולד לייבוש בצורות מרנינות (*אהמ* לבבות עקומים *אהמ*) (אפשר גם לזלף, כמובן, ליותר דיוק).

ועכשיו: למתכון!

בוסטון קרים פאי קפה ושוקולד לבן מקורמל
(או: הגיע הזמן להכין כבר את העוגה הזו אחרי כמעט שנתיים של מגורים בבוסטון, לא?)

(תבנית 26 מתפרקת)

אז מתכון הבוסטון קרים פאי מבוסס על מתכון של עוגיו.נט, כמובן, עם התאמות לכמויות וגם שינויים של הפוסט – בעיקר לטעמים.

כבר כמה זמן שהפוסט פינטז על להכין גרסה משלו לבוסטון קרים פאי (הוא אפילו עשה קצת מחקר וטעם בוסטוןקריםפאי רגילה ואפילו דונאט בוסטוןקריםפאי!), והשילוב המושלם בין חומר הגלם החודשי ובין חברים שהתארסו ורצו בוסטוןקריםפאי לארוחה לציון האירוע – הולידו את המתכון הזה 🙂

פרוסה זויתית

-פרוסה זויתית-

חומרים:

לעוגה:

  • 3 חלמונים
  • 225 גרם סוכר (אפשר קצת פחות)
  • 180 מ"ל חלב (כ-3/4 כוס)
  • 112 מ"ל שמן צמחי (קנולה. כ-1/2 כוס)
  • תמצית וניל (כפית-שתיים)
  • 240 גרם קמח
  • 9-10 גרם אבקת אפיה (הפסט חושב ששקית זה 10 גרם- אם כן – לכו על זה!)
  • 3 חלבונים
  • 1/4 כפית מלח

להרטבה:

  • 1/4 כוס חלב
  • 2 כפות קלואה או אספרסו

לקרם פטיסייר קפה:

  • 500 מ"ל חלב
  • מעט תמצית וניל או חצי מקל וניל
  • 2 כפות אבקת קפה נמס או ככפית אבקת אספרסו (לפוסט אין קפה נמס אז הוא השתמש באבקת אספרסו, כלומר מה שיוצא אם פותחים קפסולה :). יצא טעים והוא ממליץ, רק חשוב לטעום ולוודא שטעם הקפה לא חזק לכם מדי. כמו כן, אפשר פשוט להוסיף שוט אספרסו מוכן ואולי להוריד כמות נוזל זהה מהחלב – רק תוודאו שזה מספיק חזק לכם…)
  • 4 חלמונים
  • 140 גרם סוכר
  • 50 גרם קורנפלור

לציפוי השוקולד:

  • 200 גרם שוקולד לבן מקורמל
  • כ-200 מ"ל שמנת מתוקה

לקישוט, אם רוצים: לבבות (או שברי) שוקולד לבן מקורמל

(הפוסט מתחנן לסליחתכם על הצילומים הגרועים...)

-עוגה שנזללת במהירות מצטלמת בחופזה?-

הכנה:

מתחילים בפטיסייר, כי הוא צריך להתקרר:
פותחים את מקל הוניל ומוציאים את הגרגירים בעזרת גב סכין. את המקל, הגרגירים, הקפה והחלב מביאים לסף רתיחה בסיר קטן. בנתיים טורפים את הסוכר+קורנפלור עם החלמונים בקערה.
כשהחלב על סף רתיחה והחלמונים טרופים היטב שופכים לאט לאט, כל פעם קצת, מהחלב אל תערובת החלמונים – ומיד טורפים. רק כשאחיד- שופכים עוד קצת. ככה ממשיכים עד שערבבנו כ-1/3 מתערובת החלב אל תוך החלמונים.
אחרי שהחלמונים + 1/3 חלב טרופים ואחידים מחזירים אותם לסיר ומיד ממשיכים לטרוף.
מחזירים את הסיר לאש נמוכה- בינונית וממשיכים לטרוף עד שזה מגיע לסמיכות הרצוייה בעיניכם (פחות או יותר לכיוון של פודינג), מורידים מהאש ומצננים לטמפרטורת החדר, תוך שמדי פעם טורפים על מנת למנוע היווצרות קרום. אחרי שהקרם מגיע לטפרטורת החדר יש לשלוח אותו לגלות של כשעתיים במקרר.

ממשיכים לעוגה:
מחממים תנור ל-180 מעלות ומשמנים את התבנית (אם אתם בוחרים בתבנית מתפרקת, כמו הפוסט- הוא ממליץ על לשים נייר אפיה על התחתית, ללכוד אותו עם הדפנות ולשמן אותו ואת הדפנות – זה עוזר בשינוע העוגה אח"כ וגם עוזר לא לשרוט את התבנית בעת החיתוך).
בקערה בינונית טורפים יחד (מטרפה ידנית) את החלמונים, הסוכר, השמן, החלב ותמצית הוניל – עד לאחידות. מוסיפים קמח ואבקת אפיה ומערבבים שוב עד לאחידות.
בקערת מיקסר נקיה מקציפים את החלבונים עם המלח עד לקצף יציב (לא נוקשה מדי). מוסיפים כ-1/3 מהקצף לתערובת העוגה ומערבבים טוב – זה עוזר "להקליל" את תערובת העוגה ומקל על הקיפולים. עכשיו מוסיפים את שאר הקצף ומקפלים בעדינות עד שהתערובת אחידה.
יוצקים לתבנית ומיישרים את החלק העליון, ואופים כ-40 דקות, או עד שקיסם יוצא עם פירורים לחים בלבד.
לעוגה המוכנה נותנים להצטנן טוב לטמפרטורת החדר- ואז אפשר לפרוס אותה לשתי שכבות עם סכין לחם (ארוכה ומשוננת). גם פה הפוסט ממליץ על סבלנות – לסובב את העוגה לאט תוך כדי חיתוך עדין עד ששתי השכבות נפרדות. אם רוצים- אפשר ליישר קצת את החלק העליון להורדת הגבעה, אבל לא חייבים.

ובאשר לגנאש:
אם אתם מכינים את השוקולד הלבן המקורמל מראש: כאמור- כשהשוקולד הלבן שלכם התקרמל כהלכה קחו 200 גרם ממנו ותערבבו עם קצת שמנת מתוקה שחיממתם מבעוד מועד – עד שהגנאש אחיד ומבריק. את זה תשמרו במקרר עד שיבוא לכם על העוגה. כשאתם מכינים את העוגה תוסיפו עוד שמנת מחוממת (השלמה ל-200 מ"ל, בערך), תערבבו טוב עד אחידות שוב – ותנו לגנאש להתקרר חצי שעה במקרר לפני שאתם יוצקים אותו על העוגה.
אם אתם מקרמלים במיוחד בשביל העוגה – אתם מוזמנים לערבב את ה-200 גרם שוקולד לבן מקורמל עם 200 מ"ל שמנת מתוקה מחוממת, לערבב עד שהגנאש אחיד ומבריק – ולתת לו לנוח במקרר כחצי שעה.

להרכבת העוגה:
ערבבו את החלב והקלואה (או אספרסו) טוב והספיגו את הנוזלים בשכבת העוגה התחתונה.
הוציאו את הפטיסייר מהמקרר ותנו לו טריפה טובה, כדי שיחזור לעצמו ולמרקמו – ומרחו אותו על העוגה! 🙂
***
עוגיו.נט הציעה לשים חצי מהקרם על שכבת העוגה התחתונה וחצי מהקרם על שכבת העוגה העליונה, אבל במחקר בוסטוןקריםפאי של הפוסט נראה היה שהקרם מופיע רק באמצע, ובנוסף – הוא לא רצה שטעם הקפה ישתלט יותר מדי, אז הוא בחר למרוח מהקרם רק באמצע. ייתכן ויישארו לכם שאריות קרם, אבל מקסימום תטבלו בהם תותים או משהו 🙂
***
מניחים את שכבת העוגה העליונה מעל לקרם ו"מועכים" קצת את העוגה (פשוט מפעילים מעט לחץ מלמעלה כדי שהכל יידבק לו יחדיו).
עכשיו אתם לגמרי יכולים לתת לעוגה לנוח קצת ולספוג טעמים לפני פיזור הגנאש. אתם יכולים גם לתת לה לנוח אחרי הגנאש – מה שבא!
כשהעוגה מורכבת הניחו אותה על רשת או על קרש חיתוך (כל מה שאתם בסדר שיתלכלך בשוקולד) ופשוט שפכו עליה את הגנאש עד לציפוי, כולל הצדדים. פזרו מלמעלה את השברים המדוברים (או את הצורות המסוגננות!) בשביל הכיף (תרגישו חופשי  גם לזלף מעט פטיסייר או להוסיף מעט קצפת, אם כי הפוסט חושב שהעוגה מאוד עשירה כמו שהיא).

בתאבון!

רגע מכונן (אם כי תמונה מעט כעורה..)

-רגע מכונן-

הערות, טיפים ורעיונות:

  • חדי העין שביניכם בטח הצליחו להבחין שהגנאש של הפוסט היה קצת נוזלי מדי.
    א. צדקתם!
    ב. כן, היה גנאש בכל מקום
    ג. בקטנה, היה טעים 🙂
    מה שקרה זה שהפוסט שם את הגנאש שלו לקירור, אבל זה היה יותר מחצי שעה. הוא חשש שהגנאש לא ייזל בכלל, ולכן חימם אותו במיקרו ל-30 שניות.. זה היה יותר מדי. פשוט תשימו לב לגנאש הצונן שלכם, ותראו שהוא מספיק נוזלי בשביל שיוכל לכסות את העוגה (תכלס זה יותר "צמיגי" מנוזלי, אבל זה מזכיר לפוסט שיעורי מדע מהיסודי…), ולא נוזלי מדי.
    כמו כן, אתם יכולים גם לשים פחות מ-200 מ"ל שמנת מתוקה ולראות מהי מידת הנוזליות של הגנאש. תמיד אפשר להוסיף עוד קצת שמנת מחוממת ולערבב, אבל קשה להפוך גנאש נוזלי מדי לפחות נוזלי 😛 אם אתם חוששים שהוא נוזלי מדי -אין בעיה לעשות בו שימוש כרוטב! אפשר לפזר על העוגה עוד מעט פטיסייר קפה בשביל היופי, לשים בו את שברי השוקולד הלבן המקורמל ולשים מלאאאא רוטב-גנאש מלמעלה, מלמטה ובצדדים של הצלחת 😀
  • כדאי מאוד לתת לעוגה לנוח קצת ולספוג טעמים לפני האכילה. היא לגמרי יכולה להסתפק במנוחה במקרר מרגע שהארוחה מתחילה ועד שמגיע תורה. הפוסט הוסיף את הגנאש והקישוטים ממש לפני האכילה, אבל אפשר גם לפני הקירור.
  • נראה לו, לפוסט, שלשם שינוי אין לו המון הערות. שוקולד לבן מקורמל זה אדיר, בוסטוןקריםפאי זה מגניב, שילוב הטעמים מאוד כיפי לדעתו, עם העוגה הונילית, הפטיסייר המעורר והגנאש המקורמל 🙂 וזה לא מסובך להכנה! אם כבר הכנתם פטיסייר אי פעם ואם כבר פרסתם עוגה לשתי שכבות – כל מה שאתם צריכים זה קצת זמן (בשביל כל מה שצריך להתקרר) וזהו 😀
אומנומנום!

-אומנומנום! (וכמו כן- סטייל!)-

מתכון בונוס: בראוניז שוקולד לבן מקורמל וקקאו גרוס
(או- אומייגוד)

היוש

-היוש-

חומרים:

  • 1 מתכון בראוניז של הפוסט (נגיד מפה, אבל בלי ההום-מייד חלבה, או מפה, אבל בלי הקרד…)
  • שברי שוקולד לבן להנאתכם וטעמכם
  • פולי קקאו גרוסים

הכנה:

מכינים את הבראוניז כרגיל ולפני האפייה מפזרים שברי שוקולד לבן מקורמל (מטביעים אותם טיפה בבלילה) ופולי קקאו גרוסים. זו גרסה טעימה ב-ט-י-ר-ו-ף של הבראוניז ומושחתת להחריד. מעולה!
הפוסט גם ניסה את זה עם גנאש שוקולד לבן מקורמל במקום שברים- זה קצת פחות מגניב, כי השברים אמנם נמסים קצת בחום אבל בכ"ז מצליחים להישאר כצ'אנקס מלאי טעם, בעוד הגנאש נטמע טיפה יותר מדי. אז לכו על שברים! במילא יישארו לכם מהבוסטוןקריםפאי 🙂
הפוסט גם ניסה לפזר מעט מלח גס (מאלדון) מלמעלה וזו תוספת שווה לאללה למי שאוהב קצת מלוח עם הקינוח שלו.
הבראוניז, כרגיל, פאדג'יים ומאוד מרירים, ופולי הקקאו מוסיפים מרירות ואף קראנץ', בעוד השוקולד המקורמל מוסיף מתיקות ומתאזן עם הכל, והמליחות משתלבת יופי 🙂

IMG_20160530_232713~2

-עובד גם בגרסת התבנית! (שימו לב למלח בצד השמאלי…)-

וכמובן שאם בא לכם על עוד מתכונים שוקולדיים לבנים מופלאים – יש גם יש!

מודעות פרסומת
4 בינואר 2016

כחומר ביד הבלוגר – תה ירוק זה לא צחוק

אי אז מזמן, לפני קצת יותר מ-4 שנים (!) סיפר לכם הפוסט על עוגת חתונה שהוא הכין עם הגברת מארינקא הידועה, לכבוד חתונתם של זוג חברים יקר ומגניב. מדובר היה בעוגת לימונית ומופלאה, שאמנם דרשה קצת הקצפות וקיפולים בהכנתה, אבל תכלס היא די straight forward לכל מי שכבר אפה בימיו, והיא לגמרי שווה את ההכנה. זוהי מעין עוגת טורט (לכן ההקצפות המדוברות, וכן הקיפולים), שיוצאת עסיסית ולימונית להפליא (ולא "חנק", כפי שקורה לעיתים עם עוגות טורט), מתאימה כמעט לכל דבר שתשדכו לה, מתמסרת בקלות יחסית לחיתוך לשכבות, ו… נותנת פתרון נפלא לימים בהם אתם תקועים עם 6 ביצים עודפות? 😉

הפוסט כבר הכין את העוגה המדוברת במספר הזדמנויות ובמספר שילובי טעמים, והוא לגמרי לגמרי ממליץ עליה בכל פה!
בונוס מגניב – העוגה עצמה (בלי הקרמים) פרווה, שזה יתרון לא רע בכלל 🙂

אני לימונית ונפלאה. וצנועה!

ועכשיו, לרגע של כנות – בהתחלה, כשהפוסט הבין שחומר הגלם הפעם הוא תה, מוחו מיד נדד דווקא למחוזות הארל גריי ונסיונות לשדכו לשוקולד, אבל פתאום הוא נזכר שיש לו בבית אבקת תה ירוק (הפוסט היה גאה לכנותה מאצ'ה ולהצטרף לטרנד העולמי, אבל תכלס מדובר באבקת תה ירוק סינית, ולא יפנית, שאמנם אשכרה מגיעה מסין ולא תמיד אפשר למצוא עליה את התרגום לאנגלית, אבל היא בצבע ירוק-אפרפר במקום הירוק הזרחני של בת דודתה היפנית המגניבה :-O ).
או-אז גלגלי מוחו החלו מסתובבים במהירות. מפטיסייר תה ירוק נדדו המחשבות לעוגת הלימון המפורסמת, משם הפטיסייר הפך לגנאש, נוסף קישוט פטל והמסיבה החלה 🙂

גם כלבלב הבית הצטרף למסיבה!

גם כלבלב הבית הצטרף למסיבה!

עוגת תה ירוק ולימון

(עוגה עגולה בתבנית 26)

חומרים:

לעוגה (מבוססת על מתכון שהפוסט והמארינקא מצאו אי אז פה):

  • 6 ביצים
  • 180 גרם סוכר (מחולק לשני חצאים של 90 גרם האחד 🙂 )
  • 180 גרם קמח
  • 60 גרם שמן
  • 6 גרם אבקת אפייה
  • 2 לימונים (או 4 ליים)

לסירופ תה ירוק:

  • 2/3 כוס מים
  • 1/2 כוס סוכר
  • 2 כפיות אבקת מאצ'ה או 1-2 תיונים של תה ירוק

לקרם:

  • 200 + 100 גרם שמנת להקצפה
  • 200 גרם שוקולד לבן
  • 2-3 כפיות מאצ'ה או  1-2 תיונים של תה ירוק

לקישוט

  • פטל מיובש בהקפאה (לפי מורקייק אפשר להשיג כזה פה בארץ), או לחילופין – פטל או תותים טריים. הקישוט אינו חובה, אבל מוסיף קצת צבע ויופי, ובהחלט טעם 🙂

הכנה:

מתחילים בהכנת הגנאש:
אם משתמשים באבקת מאצ'ה – מביאים את השמנת לסף רתיחה (בסיר קטן או במיקרו, בפולסים), מוסיפים את השוקולד הלבן, ממתינים כשתיים-שלוש דקות, ומערבבים לגנאש חלק. מוסיפים את האבקה, ומערבבים שוב לגנאש אחיד.
אם משתמשים בתיונים הפוסט ממליץ להביא קצת יותר מ-200 גרם שמנת לסף רתיחה עם תיון או שניים (לטעמכם, הפוסט חושב שגנאש עם תיון אחד עלול לצאת חלש מדי), ולקרר את השמנת עם התיונים בתוכה על מנת שתספוג עוד טעם.
מהשמנת-תה מודדים 200 גרם (אפשר להיפטר מהתיונים בשלב זה), מביאים לסף רתיחה ושופכים על השוקולד. שוב- נותנים מנוחה של מספר דקות ומערבבים לגנאש חלק.
בשני המקרים, אם נשארים גושי שוקולד קטנים שלא נמסים – אפשר להחזיר את הגנאש למיקרו (או לסיר) לחימום קצר ולערבב שוב.
את הגנאש המוכן והחלק שמים במקרר עד שמסיימים עם העוגה והגנאש מתמצק.

IMG_20151220_212840 (2)

אחרי הציפוי, לפני הקישוט – גברת עוגה ממתינה לה

להכנת העוגה מפרידים את הביצים, ואת החלבונים מקציפים עם חצי מכמות הסוכר לגבעות רכות. מעבירים את הקצף המוכן לקערה נפרדת ומניחים בצד.
מהלימונים מגררים את הקליפה וסוחטים את המיץ. את המיץ מערבבים בקערה עם השמן.
בקערת המיקסר (אין צורך לשטוף מהחלבונים) מקציפים את החלמונים, גרידת קליפת הלימון ושאר הסוכר לתערובת בהירה ותפוחה. תוך הקצפה מזלפים באיטיות את תערובת השמן ומיץ הלימון אל הבלילה עד לאחידות.
עוצרים את המיקסר, מנפים את הקמח לתערובת ומקציפים מספר שניות בלבד, רק עד להטמעת הקמח.
מקפלים את קצף החלבונים אל תוך בלילת החלמונים – רק עד שאחיד.
שופכים את בלילת העוגה לתבנית משומנת (מומלץ – נייר אפייה בתחתית התבנית) ואופים כ-40 דקות ב-180 מעלות.
העוגה מוכנה כאשר קיסם יוצא עם פירורים לחים.
מצננים את העוגה לטמפרטורת החדר, ובנתיים מכינים את הסירופ:

בסיר קטן (או פינג'אן!) שמים את המים, הסוכר ואבקת המאצ'ה או התיונים, ומביאים לרתיחה עדינה. מערבבים עד שהסוכר נמס ומורידים מהאש. מצננים מעט. סך הכל לסירופ אמור להיות טעם של תה חזק ומאוד מתוק.

IMG_20151220_213626

טבע דומם של עוגה, כפיות וסנורקה (מה, מומינים זה טבע, לא?)

ועכשיו, להרכבת העוגה:
כשהעוגה בטמפרטורת החדר פורסים אותה לרוחבה ל-2 שכבות (הפוסט ממליץ לעשות זאת בזהירות וסבלנות, ועם סכין לחם. נוח לעשות את זה על משהו שמאפשר לעוגה להסתובב (למשל- מעמד עוגה מסתובב (הפוסט מודה שהוא קצת מפנטז על כזה. אין לו, אבל הוא ראה כלמיני וידאואים של עוגות מגניבות שמקשטים על מעמד מסתובב של מגניבים – וגם הוא רוצה להיות מגניב!), או פשוט להניח אותה על קערה ולסובב בזהירות) ואז לחתוך בעדינות תוך סיבוב, ככה שכל פעם מעמיקים מעט את החתך עד ששתי השכבות נפרדות. 
את הגנאש מקציפים עם 100 גרם השמנת הנוספים עד לקרם יציב.
מניחים את השכבה התחתונה של העוגה על צלחת הגשה או מעמד, מרטיבים את העוגה בסירופ (הפוסט פשוט שפך בעדינות על העוגה סירופ בעזרת כף, ולא עשה שימוש במברשת. כל פעם שפך מעט באזור מסויים ומרח עם גב הכף). ייתכן שלא תצטרכו להשתמש בכל הסירופ. הפוסט השתמש בכחצי כמות, אבל הרגיש שהעוגה הייתה יכולה לקבל עוד קצת טעם של תה ירוק, ולכן נתן במתכון את הכמות המלאה. שימו עד שאתם מרגישים שהעוגה ספוגה בכמות נאה של סירופ, אבל עדיין לא מאיימת להציף את המטבח 😉 .
על העוגה הספוגה מורחים בזהירות קצת פחות ממחצית מכמות הגנאש (זה מעט מאתגר למרוח גנאש על עוגה ספוגה בסירופ, אבל הפוסט מאמין בכם! מה גם שכל העסק יצופה בעוד עוגה ולא ייחשף לעיני כל, אז זו לא צריכה להיות מריחה אסתטית, רק כזו שתדאג שיהיה גנאש בכל ביס).

מניחים מעל את שכבת העוגה השניה, מורחים עליה את שארית הגנאש ומיישרים בעזרת פלטה. מקשטים בפטל (מיובש או טרי. או תותים) כראות עיניכם.

להלן- קישוט כראות עיני הפוסט

להלן- קישוט כראות עיני הפוסט

כדאי לתת לעוגה לפחות שעה במקרר להתייצבות לפני ההגשה.

בתאבון! 🙂 🙂

הערות, טיפים ורעיונות:

  • מאצ'ה: הפוסט, כאמור, עשה שימוש באבקת תה ירוק שמצא בסופר האסייתי הקרוב לביתו. היא מעניקה טעם ירוק ומגניב, וכשהוא שילב אותה בפטיסייר ונילי בעבר התוצאה הייתה מגניבה! 🙂 לכן הוא דבק בה גם בעת הכנת מתכון זה, אך כמובן שאין שום פסול בשימוש בתיונים.
    מה שכן- הוא ממליץ לטעום את הגנאש ואת הסירופ ולוודא שיש טעם משמעותי של תה ירוק, כיוון שהוא חושב שהשילוב עם הלימון הוא מעולה, אבל קצת חושש מטעם עדין מדי, והשוקולד הלבן עלול להאפיל קצת על טעם התה, קחו זאת בחשבון והיו אמיצים 🙂
    בנוסף – אבקת מאצ'ה ירוקה זרחנית כנראה הייתה צובעת גם את הקרם ומייפה את העוגה, אבקת מאצ'ה ירקרקה-אפורה (וככל הנראה גם תיונים) מניבה קרם שצבעו קרוב יותר לבן שפעם נתקל בירוק ברחוב :D.
    אם אתם רוצים קרם ירקרק (והפוסט מודה שזו הייתה הפנטזיה המקורית שנרקמה בראשו, אבל הוא עדיין אהב את התוצאה ה.. חיוורת יותר שלו 😛 ) אתם מוזמנים לעשות שימוש במעט צבע מאכל ירוק (עדיף ג'ל). ואז לשלוח לפוסט תמונות מגניבות 🙂 הירוק בטוח ישתלב מעולה עם האדום של הפטל/ תותים ועם העוגה הצהבהבה, אז היאח!
  • פטל: כאמור- לא חובה בכלל, אבל הפוסט חושב שכקישוט הוא העניק ביסים קטנים עם טעם מגניב. תותים יתנו את אותו האפקט וזוהי עונת התותים בארץ, אז למה לא? 🙂
    עם זאת, פירות יבשים (חמוציות/ תותים מיובשים), שעלו לפוסט כרעיון לתחליף, עלולים להיות מתוקים מדי – אז בהחלט עדיף פרי טרי או freeze dried, אם מצאתם.
  • משקל: כן, המתכון הזה דורש משקל. לפוסט אין מידות בכוסות וכפות לתת לכם, עמכם הסליחה. אבל זה לגמרי שווה את זה! והוא כבר שקל את השמנת, כדי שאם כבר זרמתם על משקל תוכלו ללכת איתו עד הסוף 🙂
  • נייר אפייה: הפוסט השתמש בתבנית מתפרקת וגילה שאם אתם אוהבים את התבנית שלכם – אפשר לשים שכבה של נייר אפייה על התחתית בלבד (סוגרים את שולי התבנית על נייר האפייה וכך הוא לא זז) – זה עוזר להוציא את העוגה מהתבנית בקלות ומבלי לפגוע ולשרוט. 
  • פריסת העוגה לשכבות: לחוששים מחיתוך העוגה ניתן לאפות אותה בשתי תבניות 26 (חצי כמות בכל תבנית), רק שאז כדאי לקחת בחשבון שאם העוגות יפתחו גבעות קטנות בחלקן העליון – כדאי ומומלץ יהיה ליישר אותן. כמו כן, זמני האפייה יתקצרו מעט, קחו זאת בחשבון.
    אפשר גם לנסות לפרוס את העוגה לשלוש שכבות, אבל זה בהחלט עלול להיות מאתגר.
  • העוגה תחזיק במקרר כשבוע, אם כי היא הכי טובה ביומיים-שלושה שלאחר הכנתה.
  • אם אתם אוהבים טעם של תה ירוק אפשר, כמובן, להשתמש ביותר תיונים/ אבקת תה (האם זה בכלל חוקי שהפוסט כינה את אבקת התה הסינית המוזרה שלו "מאצ'ה"? המממ…. הו וול, אתם תסלחו לו, נכון? 🙂 ) על מנת לחזק את הטעם. ניתן גם להספיג מעט את השכבה העליונה בסירופ על מנת לחזק את טעם התה, רק בזהירות- כי יהיה קשה ליצור שכבת גנאש אסתטית על עוגה רטובה מאוד. הפוסט מאמין שאם מספיגים את השכבה העליונה במעט (!) סירופ, כדאי לתת לה לנוח מספר דקות לפני מריחת הגנאש.
  • הפוסט ניסה לעשות זילופים יפים לקישוט העוגה מלמעלה, אחרי ציפויה. לדעתו הגנאש לא היה מספיק יציב בשביל זה, אבל אתם מוזמנים לנסות. כמו כן- ייתכן שהגנאש יספיק לכם גם לציפוי דק של השוליים (ואז ציפוי דק יחסית של חלקה העליון של העוגה, אם כי תמיד אפשר להכין יותר גנאש! 🙂 ), הפוסט העדיף את גישת ההרבה-קרם-למעלה 😉

רוצים עוד מתכוני תה טעימים? וודאי! שאר הבלוגרים עשו כמה וכמה דברים מגניבים החודש – לכו לבדוק! 🙂

הפוסט מאחל לכם חורף מגניב (כלומר- חורף בו יורד גשם וסוער רק כשאתם לא צריכים לצאת מהבית 🙂 ) ומבקש שתאחלו לו בהצלחה, כי בקרוב (שני בלילה שעון בוסטון) הטמפרטורות עתידות לצנוח למינוס 13. אהההה!

IMG_20151220_213429 (2)

לב עקום מפטל מיובש זה קישוט לגיטימי, הלא כן? בתאבון!

1 בנובמבר 2015

כחומר ביד הבלוגר – קינמון ושמרים וריח של סתיו

סתיו.

כן, יש עונה כזו. לפחות בבוסטון יש בהחלט עונה כזו.
באמריקה כמו באמריקה יש לה הקשר צרכני (רוצים קפה בטעם פאמפקין ספייס? דונאטס בטעם פאמפקין ספייס? מנמ בטעם פאמפקין ספייס? גבינת שמנת? סבון??), אבל מסתבר שפה באזור יש לה גם הקשר תרבותי שכזה, והוא אפילו די מגניב!
מה זה אומר?
למשל – שהפוסט יצא לחפש עצים יפים בשלכת, לקטוף תפוחים (הסבר עוד יגיע…) ולהכין מלאאאא מרקים עם דלעת. 

IMG_20151101_093732

שלום לך סתיו! (ושלום לכן 6 מעלות כטמפרטורה לגיטימית…)

ומה יותר סתיוי מקינמון? 🙂

טוב, הפוסט רוצה להיות כנה לחלוטין פה – כשהוא שמע שחומר הגלם החודשי של פרויקט "כחומר" הוא קינמון הוא קצת נבהל. יש כבר מליוווווןןןןןן מתכונים עם קינמון (בערך) – איפה הוא יוכל לחדש? או להיות מגניב?
כמובן שמארינקא, הכפרעליה, נחלצה מיד לעזרה ונידבה מתכון פיני למאפה שמרים במילוי קינמון וסוכר. שאמור להיראות ככה:

annos 154

אני מהמם, נהנה בננה (גלוי נאות – כמובן שהפוסט לא צילם את התמונה הזו. היא פינית, ולצערו אין לו מושג של מי היא אז הוא לא יכול לתת קרדיט 😦 )

מכיוון שהמתכון פיני, הבצק מכיל גם הל ויש לו אפילו צורה מגניבה – הפוסט החליט שזה יהיה רעיון טוב לנסות את המתכון ולחלוק איתכם את התוצאות.
מכיוון שהבצק יצא מעוללללההההה – הפוסט ממש ממש שמח כבר לחלוק איתכם את התוצאות!

 

קורבאפוסטי (!), או:
מאפי שמרים וקינמון פינים אישיים, שמוכנים גם להפוך לענני תפוחים וקינמון, אם תבקשו יפה

(תלוי בגודל ה"אישי" שלכם. הפוסט הכין מאפים לא גדולים ויצאו לו יותר מ-30)

חומרים:

לבצק:

  • 1 כוס חלב
  • 25 גרם שמרים טריים (7 גרם אם משתמשים ביבשים)
  • 45 גרם סוכר
  • 1 ביצה (טרופה)
  • 450 גרם קמח
  • 1/2 כפית הל
  • 50 גרם חמאה מומסת
  • קורט מלח 

למילוי:

  • חמאה רכה, קינמון, סוכר – לטעמכם
  • אופציה נוספת: ריבת תפוחים קינמונית (מתכון בונוס 😉 )

לציפוי:

  • 1 ביצה טרופה
  • סוכר גבישי/ דמררה

הכנה:

מחממים את החלב – אפשר במיקרו. הוא לא צריך לרתוח או להיות ממש חם, רק חמים ונעים.
אם משתמשים בשמרים טריים – מפוררים אותם לתוך החלב, מוסיפים מעט מהסוכר, מערבבים הכל ונותנים לתערובת לנוח למספר דקות. אם משתמשים בשמרים יבשים – מוסיפים אותם עם הקמח.
מוסיפים לחלב את הביצה, הקמח, ההל ושאר הסוכר (או כל הסוכר + גם השמרים, אם ביבשים עסקינן) ולשים רק עד שנהיית תערובת, אין צורך להגיע לתערובת אחידה עדיין.
מוסיפים את החמאה ולשים לבצק אחיד. הבצק יהיה קצת שמנוני, אבל רך ונעים ומגניב.
אם משתמשים במיקסר אפשר להקשיב לכפרעליה, וללוש 5 דקות במהירות נמוכה ואז עוד 2 דקות  במהירות גבוהה יותר.
את הבצק המוכן מניחים במקום חמים עד שיתפח ויכפיל את נפחו (לפחות שעה).

IMG_20151025_120541

ככה נראה בצק פיני מגניב בקערה אמריקאית אדומה – לפני תום התפיחה

כשהבצק תפוח ומרוצה מעצמו מחממים תנור ל-180 מעלות ופונים לרידוד הבצק על משטח מקומח (אם אין לכם שיש באורך הגלות הפוסט ממליץ לרדד בכל פעם שליש או רבע מהבצק), לעובי של פחות מסנטימטר, מורחים בחמאה הרכה ומפזרים קינמון וסוכר (לא לשכוח את הקצוות!) . מגלגלים את יריעת הבצק לרולדה וחותכים כריות – סליחה! שבלולים – אחידים (יחסית) בגודלם.

IMG_20151025_134003

כריות של קינמון

מועכים מעט כל שבלול כך שצדדיו ייחשפו ויגלו קצת את המלית ומניחים על תבנית מכוסה בנייר אפייה לתפיחה קצרה (כ-15-30 דקות). לקראת סיום התפיחה מורחים בביצה טרופה, מפזרים מעט סוכר גבישי/ דמררה ואופים כ-15-20 דקות עד שמזהיב ואתם כבר לא עומדים בריח.

 

IMG_20151027_184815

בתאבון!

בולסים ונהנים! 🙂

בונוס: ענני תפוחים קינמוניים

אז מסתבר שבאזור ניו אינגלנד, בו שוכנת בוסטון, יש קטע של קטיף תפוחים עם בוא הסתיו.
מה זה אומר? שאתה יכול ללכת לך להנאתך למטע תפוחים ענק, לשלם על שקית ריקה אותה תמלא עד כלות בתפוחים טריים ישר מהעץ, וזה אחרי שזללת מלאאאא תפוחים (כדי לבדוק מה טעים!) ולנסוע חזרה הביתה עם מחשבה אחת מקננת באחורי מוחך – מה עושים עם כלכך הרבה תפוחים??? 

אז מסתבר שריבת תפוחים קינמונית זה פתרון לא רע בכלל, ואם יש לך ריבת תפוחים קינמונית וכבר הכנת בצק שמרים פיני – אתה במרחק נגיעה מענני תפוחים קינמוניים וחמימים… לא תנסה? 🙂

IMG_20151027_185050

שושנים ענניות? עננים שושניים?

במקום חמאה מומסת, סוכר וקינמון אפשר למרוח ריבת תפוחים קינמונית על יריעת הבצק, לגלגל לרולדה ולחתוך לשבלולים. את השבלולים מניחים עם הצד החתוך כלפי מעלה – אפשר פשוט על תבנית תנור, אבל הפוסט הניח אותם דווקא בתוך תבנית למאפינס – ככה כל שבלול היה יכול להתרכז בתפיחה כלפי מעלה ולא לצדדים 😉 .
מאפשרים תפיחה שניה, מורחים בביצה (אין צורך בעיטור סוכר) ואופים כמו במתכון הרגיל. 
אומנומנום.

IMG_20151027_184710

כן, הפוסט החליט להשוויץ בכלללל תבניות המאפינס שלו

רוצים מתכון לריבת תפוחים קינמונית? 🙂

  • 1.4 ק"ג תפוחים חמצמצים (לפוסט היה מיקס של כלמיני מקינטוש וכאלה, אבל גראני סמית בטוח יעבדו יופי. הפוסט פחות ממליצים על הזנים המתוקים על מנת שהריבה לא תצא מתוקה מדי…), קלופים וחתוכים לקוביות קטנות.
  • 500 גרם סוכר
  • זסט מלימון אחד
  • מיץ משני לימונים 
  • 3 מקלות קינמון

מניחים את כל החומרים בסיר ומבשלים על אש קטנה כשעה- שעה וחצי (הפוסט מעדיף אש קטנה כדי שהריבה תספוג כמה שיותר טעם ממקלות הקינמון).
הריבה של הפוסט התבשלה ככה שאחוז ניכר מהתפוחים נמס לתוך הריבה, אבל עדיין נשארו קוביות תפוחים קטנות שייתנו קצת "נגיסה" מדי פעם – זה היה המרקם בו הוא בחר לעצור את הבישול. 
מוציאים את מקלות הקינמון (זהירות, הם חמים! כמו כן – הפוסט מציע לנסות לרוקן אותם קצת – ע"י דפיקת המקלות על הסיר, למשל – בתוך המקלות עצמן מסתתרת בד"כ קצת ריבה עם טעם קינמוני חזק) מעבירים את הריבה החמה לצנצנות מעוקרות, נותנים להצטנן לטמפרטורת החדר ושומרים במקרר עד לשימוש.
***אם רוצים ריבה מאוד סמיכה אפשר לשים בה גם כמה מליבות התפוחים – הם יוסיפו חומר מקריש (פקטין). רק לזכור להוציא אותן בסוף! :)***

IMG_20151027_184359

הערות, טיפים ורעיונות:

  • חמאה: הפוסט היה קצת עילג והוסיף את החמאה שלו בקוביות קטנות, במקום מומסת. קצת עקשנות, קצת לישה וכנראה חום ידיים הביאו את החמאה להיספג יופי בבצק. אז זו גם אוצפיה, אבל למה לא להמיס את החמאה וזהו? 🙂
  • סוכר גבישי/ דמררה: לפוסט לא היה סוכר גבישי כמו בתמונה של המהמם, אז הוא ניסה לפזר סוכר דמררה על חלק ממאפי הקינמון. תכלס- זה היה ממש מגניב! הסוכר מוסיף קראנצ'יות ועניין – הוא בהחלט ממליץ! ואם יש לכם גבישי – אז בכלל לכו על זה, והרגישו פינים עד תום.
  • הל: הל בבצק זה קטע פיני, מסתבר. והוא די מגניב. ההל של הפוסט כבר היה בדמי ימיו, אז לא היה לא טעם חזק במיוחד, אבל שווה לנסות! רק בזהירות עם הכמויות, שלא יצא חזק מדי- הל הוא בכ"ז תבלין די תשומתי… 
  • צורה: כמו שבטח שמתם לב בתמונה של המהמם, למאפים האלה, שבהתחלה מעמידים פנים שהם שבלולים תמימים, יש צורה קצת שונה ממה שאתם רגילים אליה. והיא מגניבה למדי 🙂 כדי להבין איך עושים אותה הפוסט התעמק מאוד בתמונה של המהמם, ומה שהוא עשה זה לנסות למעוך כל שבלול תוך כדי שהוא חושף את הצדדים החשופים שלו. הוא ניסה לתעד לכם את זה בתמונות אבל זה פשוט מביך, אבל הפואנטה היא שהשבלול נשאר שוכב ופשוט מועכים לו קצת את האמצע תוך חשיפת השכבות שבצדדים.
    הפוסט מקווה שהוא מצליח להיות ברור. או לפחות משעשע בנסיונותיו העילגים 🙂
  • מאפי הקינמון יצאו כמעט פריכים, וזה היה מגניב למדי.
    ענני התפוחים הקינמוניים יצאו, ובכן – ענניים 🙂 רכים מאוד וכמעט נמסים בפה. 
    או לסיכום – שתי האופציות מגניבות וכיפיות, ובתכלס יצאה כמות נאה למדי מכל אחת מהן – אז למה לא לנסות את שתיהן, אם אתם כבר בשוונג של בצקי הל פיניים ומגניבים? 🙂
IMG_20151027_185130

אנחנו מנסים בכל כוחנו להיראות כמו המהמם, באמת!

רוצים עוד מתכונים קינמוניים וסתיו-יים? (מה, הפוסט שמע שהיה לכם גשם! אז מה אם היו תמונות של אנשים במכנסיים קצרים הולכים להם בשטפון עד הברך – גשם חם זה דבר הגיוני וסביר…) (לא) (אבל אתם כן רוצים עוד מתכונים! 🙂 )

IMG_20151101_101945

הצעת הגשה 🙂

 

 

6 בספטמבר 2015

כחומר ביד הבלוגר – פוקאצ'ה ענבים וגורגונזולה

הרבה חומרי גלם זרמו בירקון (המממ… לא המנטל אימג' הכי טוב שהיה לפוסט) והרבה מי גשם ירדו על הפוסט בקיץ הזה, אבל הבלוג? הוא, מסתבר, נפל לתרדמת "חורף" קלה. עמכם הסליחה.

אבל מה?
תראו איזה יופי של פיצוי הפוסט סידר לכם:
מתכון בצק הפיצה האהוב עליו, שמבוסס על מתכון של עוגיו.נט (כמובן)
מגיע אליכם במשלוח ישיר עד הבית, כולל השפצורים של הפוסט וכמה רעיונות מופרכים, בנוהל 🙂

מפקצ'ים ונהנים

מפקצ'ים ונהנים

פוקאצ'ת ענבים

(מבוסס, כאמור, על מתכון בצק פיצה של עוגיו.נט. כי הרי ידוע שבצקפיצה ובצקפוקאצ'ה הם היינו הך)
(3 פוקאצ'ות נאות בגודלן)

חומרים:

  • 550 גר' קמח (אפשר לבן, ואפשר חצי לבן וחצי מלא – גם תופס ואפילו יותר טעים)
  • 360 גר' מים חמימים (זה קצת פחות משתי כוסות מדידה, אבל הפוסט מודה שמאז שאחיותיו האדירות קנו לו משקל מטבח הוא שוקל את הרכיבים למתכון הזה אז אין לו מידות מדוייקות)
  • 10 גר' מלח
  • 5 גר' שמרים יבשים (או 15 טריים, שלדעתו של הפוסט זה חצי חבילת שמרית)
  • 40 גר' סוכר
  • שלוק שמן זית
  • ענבים (הפוסט השתמש בענבים אדומים נטולי גרעינים)
  • גורגונזולה – 100 גרם בטוח יכסה אתכם מכל הבחינות
  • להגשה – מעט בלסמי מצומצם (לא חובה אבל כיפי)
בתנור עם הענבים שליייי!!! (וכן, זה ענבים. הפוסט לא התחיל לאכול עגבניות שרי או משהו, חלילה וחס)

בתנור עם הענבים שליייי!!!
(וכן, זה ענבים. הפוסט לא התחיל לאכול עגבניות שרי או משהו, חלילה וחס)

הכנה:

שמים את החומרים היבשים בקערה ומערבבים קלות.
מוסיפים את המים בהדרגה (עם ההוספה הראשונה של המים מוסיפים גם את שמן הזית. אפשר לערבב טיפה את הנוזלים עד היד ואז להתחיל ללוש) תוך כדי לישה, ולשים את הבצק עד שהוא גמיש ואחיד.
מכסים את הקערה ומתפיחים כשעה. הפוסט אוהב לשים מגבת נקייה על הקערה ואז לעשות לקערה כולה מסתור משמיכת פליז – הוא חושב שזה יוצר סביבה חמימה ונעימה בה הבצק יכול לתפוח להנאתו (במיוחד כשכל הבית קריר וממוזג ומר בצק דורש חום ואהבה…).

בנתיים אפשר לשטוף את הענבים ולחצות אותם ואפילו לפורר את הגורגונזולה לחתיכות בינוניות ולפירורים שיהיה קל לפזר.
לקראת סיום זמן ההתפחה של הבצק כדאי להדליק את התנור ולחמם ל-220 מעלות. הוא צריך להיות *חם* כשהפוקאצ'ות נכנסות!

"שלום, נעים מאוד, שמי גורגונזולה ואני השותפה החדשה שלכם"

כשהבצק תפוח ושמח אפשר לחלק אותו ל-3 חלקים, ולרדד כל חלק בתורו (על משטח מקומח) לעובי של כסנטימטר. תנו לעצמכם (כלומר, למערוך שלכם) להתפרע עם הצורה, כי עיגול מושלם זה לחלשים 😉
עכשיו – אם אתם אופים את הפוקאצ'ה בתבנית זה הזמן לשים את הבצק המרודד בתבנית, לפזר מעליו ענבים חצויים וגורגונזולה כאוות נפשכם, לטפטף מעט שמ"ז מלמעלה ולהכניס את התבנית-המלאה-בכל-טוב הזו לתנור החם.
אם יש לכם אבן פיצה (!) – הניחו את הבצק על האבן שהתחממה לה בתנור, פזרו בזהירות את התוספות (כדאי להוציא את האבן טיפה החוצה אם אפשר, אם – למשל – היא מונחת על רשת ולא על תחתית התנור) כאוות נפשכם, וכשמוכן – סגרו את התנור. הו, כה פשוט 😛

את הפוקאצ'ה אופים 10-15 דקות, עד שהיא משחימה מעט, התחתית מקבלת קריספ ואתם רואים שהענבים והגבינה נעשו כבר חברים טובים – ואז אפשר להוציא מהתנור, לזלף מעט בלסמי מצומצם (או לתת לכל אחד לזלף לעצמו כאוות נפשו, גם תופס) ולהגיש.
בתאבון! 🙂

מי רוצה ביס? (מסתבר שהפוסט.. אופסי!)

מי רוצה ביס? (מסתבר שהפוסט.. אופסי! 🙂 )

הערות, טיפים ורעיונות:

  • קמח: המתכון המקורי עשה שימוש רק בקמח לבן, אבל הפוסט מצא שהרבה יותר טעים לו (ולידוע) כשהבצק עשוי מערבוב של קמח לבן וקמח מלא, בערך חצי חצי. הוא עוד לא ניסה בצק שמבוסס בעיקר (או רק) על קמח מלא, אז הוא עוד לא ממליץ (פשוט מחשש שהפוקאצ'ה תצא כבדה מאוד).
    הבצק המלא נותן מעין מתקתקות עדינה ונחמדה + תחושת בריאות 😉
  • מרקם הבצק: הפוסט מעדיף שהבצק שלו יהיה מעט רך ודביק יותר, מאשר בצק שאינו דביק כלל. הוא מאמין שבצק שהוא קצת יותר "רטוב" (אבל לא נוזלי, כן? פשוט טיפה דביק עדיין) – תופח לו טוב יותר.
    מה זה אומר? לפני ההתפחה זה לא נורא אם הבצק שלכם עוד טיפה נדבק לידיים ולא מתכנס לו לכדור מושלם. מקסימום בעת הרידוד תוכלו לקמח.
  • הדלקת התנור: כמובן שאתם מכירים את התנור שלכם טוב יותר מהפוסט, אז פשוט תדאגו להדליקו מספיק זמן מראש. עדיף תנור שפועל ריק עוד כמה דקות מאשר פוקאצ'ה שנכנסת לתנור לא חם מספיק…
  • באשר לזילוף השמ"ז מעל: חדי העין שביניכם בטח הבחינו שאין זילוף על הפוקאצ'ות של הפוסט (הו לא!)
    חדי העין עוד יותר אולי הבחינו שלפוסט נשפך קצת הרבה שמ"ז על אבן הפיצה, אז הוא החליט להסתפק בזה 🙂 אבל מעט שמן על הפוקאצ'ה מלמעלה יוצר ביס עסיסי וטעים במיוחד, אז שווה לכם!
  • אבן פיצה: לפוסט יש, אז הוא משתמש בה והיא יוצרת לו אחלה של תחתית לפיצות ופוקאצ'ות,
    אבל אם אין לכם – גם תבנית זה טוב, אל דאגה!
  • מיקסר: המתכון המקורי השתמש במיקסר ללישת הבצק. הפוסט אוהב ללוש בצק בידיים (מוציא אגרסיות וגם נעים, היאח!), אבל אם בא לכם להשמיש את המיקסר שלכם – 8-10 דקות לישה אמורות להספיק 🙂
  • גיוונים:
    הפוסט חושב שלפזר כמה עלי ארוגולה טריים מעל הפוקאצ'ה האפויה יכול להיות כיפי ממש. לא היו לא בבית אז הוא לא ניסה, אבל נראה לו שהם יסתדר טוב עם כל שאר באי המסיבה 🙂
    ישמצב שגם עלי בייבי תרד לא יסרבו אם תזמינו אותם להצטרף…
    אם אתם לא אוהבים גורגונזולה אולי אפשר לפזר יחד עם הענבים מעט בצל סגול – הוא יעזור "לשבור" את המתיקות של הענבים ולתת עוד טעם מעניין.
    הבלסמי אינו חובה כלל וכלל, אבל הוא השתלב מגניב למדי עם הפוקאצ'ה- גם מבחינת הטעם וגם מבחינת המראה, אז אם יש לכם בבית – שווה לטעום לפחות איזה ביס עם זילופון.
  • פיצה:
    היות שמדובר בבצק פיצה, כמובן שאפשר להכין גם פיצה!
    למשל- להכין פוקאצ'ת ענבים וגורגונזולה אחת, שמנמנה ומושחתת, למנה ראשונה
    ואז עוד שתי פיצות..
    והנה לכם ארוחת ערב מושלמת!
    לפיצה כל מה שצריך זה: לרדד את הבצק דק יותר (אם אתם אוהבים פיצות דקות, כפי שאוהבים הידוע והפוסט), לפזר מעט רוטב עגבניות (עגבניות מרוסקות מפחית + מעט תבלינים וטיפה סוכר לשבירת החמיצות. אפשר לחמם כמה שניות במיקרו אם רוצים "לאחד" את הטעמים. אפשר, כמובן, גם לבשל רוטב מבעוד מועד…), כמה תוספות וגבינות לדעתכם ו… אומנומנום! 

זה ביס פרידה… אז בואי ואמרי "טעים לי מאוד, תודה"

וסתם שתדעו, הפוסט גילה שעם קצת לישה וקצת רצון-
לכל אחד מכם יכולה להיות ארוחת ערב שגעון!

בשיא הרצינות – 
מגיעים הביתה אחרי העבודה,
מתעסקים עם הבצק כמה דקות ואז שולחים אותו למנוחה של שעה
בנתיים הולכים לחד"כ/ לוקחים את הכלבלב לטיול/ שותים קפה/ מנמנמים
קצת ענבים וגורגונזולה (או רוטב מהיר וכמה ירקות חתוכים) – ויש לכם ארוחת מלכים מפנקת! נסו ותודו לפוסט אח"כ 😉

לעוד מתכוני ענבים שווים (גם המתכונים וגם הענבים!) גשו לכאן ותעשו חיים! 🙂

8 ביוני 2015

כחומר ביד הבלוגר – לימונדת וניל וג'ינג'ר

היה היו פעם שתי אחיות.
שתיהן אהבו למצוא דברים טעימים ולאכול אותם.
ולפעמים הם אפילו ניסו לשחזר אותם בעצמן!

ברבות הימים הן הגיעו למסעדה מוצלחת במיוחד ברמת החייל-
האדסון.
אחד הדברים המיוחדים שהוגשו בה היה משקה צונן ומרענן שהיה מפנק במיוחד לעומת כל מה שהן טעמו עד כה:
לימונדת וניל וג'ינג'ר!
גם חמצמץ, גם מרענן, גם מפנק (הפוסט לאט לאט מגיע למסקנה שהמהות של וניל היא לתת מעין טעם… מפנק כזה, שמשלים את כל מה שסביבו לכדי משהו אחד שלם. פילוסופי משהו, הא? 😛 ) ואפילו גם קיק קטן ומגניב של ג'ינג'ר לסיום.
אחת האחיות היא שאיתרה את המשקה המגניב, והיא שהלהיבה את השניה.
השניה, לעומת זאת, זכתה לשים ידיה על מתכון להכנת לימונדה ביתית.

יום אחד עץ ליים אחד נתן הרבה פרי.
המון.
סיריוסלי, זה לא מצחיק, ה-מ-ו-ן פרי.
אם נותנים לך לימונים אתה אמור להכין מהם לימונדה, הלא כן?
ובכן, אם נותנים לך יותר מ-4 קילו ליים – מן הראוי שתכין מהם לימונדה מאוד מיוחדת…

וכך נולד המתכון שמובא אליכם היום 🙂

לימונדת וניל וג'ינג'ר

P1080730

דרך יעילה למחזור בקבוקים 🙂

חומרים:

  • 3.5 כוסות מים
  • 4.5 כוסות מיץ לימון/ ליים (עדיף טרי! ראו הערות)
  • 6-7 כוסות סוכר
  • מקל וניל
  • 2-3 ס"מ שורש ג'ינג'ר קלוף ופרוס

הכנה:

שמים בסיר גדול את המים ומיץ הלימון
חוצים את מקל הוניל, מגרדים את הגרגרים לתוך הסיר ומוסיפים גם את המקל
מוסיפים את הגי'נג'ר הפרוס
מביאים לרתיחה עדינה ומתחילים להוסיף את הסוכר בהדרגתיות.

מבשלים הכל יחד עד שהסוכר נמס.
שוטפים בקבוק זכוכית (או שניים) במים חמים מאוד (מיני-עיקור), ממלאים בסירופ ומניחים להצטנן.
הפוסט נוהג להשאיר את מקל הוניל ואת פרוסות הג'ינג'ר בתוך בקבוקי הסירופ – שימשיכו להוציא טעמים.
כשהסירופ מגיע לטמפרטורת החדר- מאפסנים במקרר.

להכנת לימונדה שמים בכוס/ קנקן סירופ לפי טעמכם, מוסיפים מים או סודה, קצת קרח – ונהנים!
לרוויה 🙂

P1080729

הערות, טיפים ורעיונות:

  • קודם כל נתחיל בהערה החשובה מכולם: המתכון גמיש עד מאוד 🙂
    אין צורך לדקדק בכמויות על הקשקש.

    • מה שחשוב זה שהרעיון הוא ליצור סירופ, תרכיז, ועל כן כמות הסוכר- כדי לשמר. כמו כן, היא חשובה לאיזון חמיצות הלימון.
    • הפוסט מעדיף מעט יותר מיץ לימון ממים, אבל בהחלט אפשר כמות שווה (למשל- 4 כוסות ו-4 כוסות).
    • תכינו איזו כמות שמתאימה לכם!
      אם יש לכם, למשל, רק שתי כוסות מיץ לימון – פשוט הכינו חצי כמות. אין בעיה בכלל!
      אפילו אפשרי להכין סירופ מכוס מיץ לימון אחת, כוס מים ו… כוס וחצי סוכר.
      מה שכן, הסירופ מחזיק המון זמן במקרר, לכן נחמד לעשות כבר כמות – אם כבר – ולהבטיח לכם פינוק מרענן לכל הקיץ 🙂
  • מיץ לימון טרי – על שום מה?
    ובכן, הפוסט והידוע מכינים את הלימונדה גם ממיץ לימון משומר- יש בקבוקים של ליטר וזה מאוד קל ונוח. וטעים!
    אבל אם יש לכם גישה להרבה לימונים – אין ספק שהלימונדה יוצאת טעימה יותר וכיפית יותר כשיש בה מיץ טרי. כולל פאלפ, הוא מוזמן בכיף 🙂
  • בקיץ חם מאוד נחמד שיש קנקן של לימונדה מוכנה מחכה לכם כבר במקרר!
    טוב לעצלנים ולסרבני שתיית מים 😉
    עם זאת- תוך שניה וחצי אתם מכינים כוס לימונדה קרה בדיוק לפי טעמכם – אז אין חובה להשיג קנקנים…
lemonade

אבל מותר גם בבקבוק של בורגנים!

אז אמנם המתכון הזה לא נופל ב-ד-י-ו-ק לקטגוריות של פרויקט כחומר ביד הבלוגר (אלא אם אתם מתכננים להכין עוגה שדורשת סירופ לימונדה… המממ, רעיון מעניין!),
אבל היו נחמדים אל הפוסט (תודה!) ועל כן הוא מפרסם את המתכון במסגרת חודש הוניל של הפרויקט! היאח!!
ומה שחשוב זה ששאר המתכונים נשמעים מ-ע-ו-ל-ה!!!! והם כן עונים לכל ההגדרות! כדאי לכם לבחון את הנושא 🙂

5 בדצמבר 2014

כחומר ביד הבלוגר – מי הזיז את הסניקרס שלי?

ושם אותם בתוך עוגת שמרים?? 😛

קלוז אפ חינני

קלוז אפ חינני

כשחטיפי שוקולד הוכרזו כחומר הגלם החודשי- הפוסט היה חייב לנסות!
כמובן שזה דרש קצת חשיבה:
מצד אחד – הוא יכול לשלוף כלמיני חטיפים אמריקאים רנדומליים שמעולם לא שמעתם עליהם ולדחוף אותם לכל דבר שזז! יש לו פה הזדמנות פז לשחק עם מגוון די גדול של אפשרויות ומרקמים וצורות וצבעים…
מצד שני – הוא רוצה להביא לכם מתכון שיהיה אפשרי לביצוע בארץ בלי יותר מדי התעסקויות.
כמו כן – הוא רצה מתכון שיתאים לטעם ישראלי ועל כן הוא צריך קבוצת טעימה ישראלית!
מה עושים???

האמת שדי מהר הגיע לו רעיון מסקרן:
סניקרס, טוויקס, מארס ובאונטי אין בעיה להשיג בארץ,
סניקרס הוא ללא ספק אחד מחטיפי השוקולד האהובים על הפוסט (בוטנים ושוקולד. אומנומנום!)
הפוסט התחייב להכין עוגה למסיבת הפתעה ליום ההולדת של הבנדוד, כפרעליו. לבנדוד יש מלא חברים ישראליים שגרים בסובב-בוסטון…

לאיזו מסקנה הגיע הפוסט? כמובן:
יש להכין קינוח סניקרסי להחריד ולהביא אותו לקבוצת הטעימה התמימה שכלל לא יודעת שהיא עתידה להשתתף בניסוי!
האח הידד!

אז מה עשה הפוסט?
הוא הכין עוגת שמרים (רולדתית. עצל שכמותו. כי מי קולע צמות בעוגת שמרים? סתם, האמת שבכל פעם שהפוסט משתמש בבצק שתיכף תכירו הוא עושה את עוגת השמרים שלו בתצורת רולדה, תוך רידוד הבצק לעלה דק למדי. כך מתקבלת כמות נאה של עוגות שמרים, אף אחת מהם לא ענקית בגודלה, אבל כולן מלאות בדברים טובים בפרופורציות מוצלחות מאוד, לדעתו של הפוסט) ומילא אותה בשברי סניקרס, לא לפני שמרח את פני השטח בפטיסייר וניל – שלא יחסר.
הוא גם הכין לחמניות קטנטנות ובתוכן מסתתרת הפתעת סניקרס אפוי.

ובכן, למרות העובדה שהלחמניות הצטלמו מאוד מצחיק אחרי האפייה

משום מה התמונה הזו נורא מזכירה לפוסט דווקא Pumpkin curving בצורת דלעת מקיאה...

משום מה התמונה הזו נורא מזכירה לפוסט דווקא Pumpkin curving בצורת דלעת מקיאה…

ולמרות שהידוע חשב שפטיסייר הוניל אולי לא 100% מתאים כטעם רקע לסניקרס

עוגת השמרים שהתפוצצה (מרוב פטיסייר וסניקרס! הידד!)

עוגת השמרים שהתפוצצה (מרוב פטיסייר וסניקרס! הידד!)

הפוסט החליט ללכת על העוגה, שהייתה עשירה יותר וזכתה לתגובות נלהבות מכל הנסיינים (הפוסט השיג איזה 8 נסיינים עם טעם ישראלי! זה יפה!)

מי הזיז את הסניקרס שלי
(או: עוגת שמרים עם פטיסייר וניל ומלא סניקרס)
(או באמריקאית: Snickers Babka)

(המתכון מניב 3 רולדות בתבנית אינגליש קייק)

חומרים:

לבצק: (מבוסס על צמת השוקולד של לינדה מהספר "שוקולד")

  • 15-17 גרם שמרים יבשים (או שקית שמרית אחת)
  • 1/4 כוס סוכר (כ-50 גרם)
  • 2 ביצים
  • 1 כוס מים רותחים (240 מ"ל)
  • 200 גרם חמאה
  • 4 כוסות קמח (560 גרם)
  • 1 כף אבקת אפייה (1 שקית)

למילוי:

  • חטיפי סניקרס קצוצים!
    (הפוסט השתמש בשקית של מיני סניקרס ופשוט קצץ ממנה איזה 15-20 חטיפים קטנים, למיטב זכרונו. אם קונים שקית גדולה לא צריך לחשוש שלא יהיה מספיק. תכלס בטח גם יישאר לכם איזה סניקר קטן לנשנוש. הידד! אפשר גם לקנות כמה חטיפים גדולים ולקצוץ אותם אם זה יותר זמין לכם. הפוסט חושב שכדאי לחשב יותר מחטיף אחד גדול לעוגה, כך שכדאי לרכוש לפחות 4-5 חטיפים גדולים.)
  • לפטיסייר:
    • 250 מ"ל חלב
    • 2 חלמונים
    • 60 גרם סוכר
    • 25 גרם קורנפלור
    •  1-2 כפיות תמצית וניל
      (שתי הערות בנושא זה:
      א. בד"כ הפוסט מהלל השקעה בפטיסייר ושימוש במקל וניל. הפעם, מכיוון שמדובר במצע לסניקרס, הפוסט בהחלט חושב שאפשר להסתפק בתמצית איכותית.
      ב. אל תשימו יותר מדי תמצית! כדאי למדוד כפית, מקסימום שתיים. הפוסט קצת התפרע עם הבקבוק (יש לומר – הבקבוק הענק. בכ"ז אמריקה. בכ"ז נקנה בקוסטקו) של תמצית הוניל שלו – אז הפטיסייר שלו קיבל יותר מ-2 כפיות תמצית ואיתן גם טעם מעט מצועצע. ראו הוזהרתם 😉 )

הכנה:

בצק:
מערבבים שמרים, סוכר וביצים בקערה קטנה.
בקערה נפרדת יוצקים מים רותחים על החמאה ומערבבים עד שהיא נמסה. מצננים מעט.
בקערה גדולה מערבבים בכף עץ קמח ואבקת אפייה. מוסיפים את תערובת השמרים ואת תערובת החמאה הפושרת ומערבבים עד לקבלת בצק אחיד ודביק (אין צורך ללוש. הבצק מתערבב די בנוחות!). מכסים בניילון נצמד ומתפיחים במקרר 2-3 שעות. 

פטיסייר:
בקערה קטנה טורפים את הסוכר, הקורנפלור והחלמונים. זה דורש קצת סבלנות, כידוע, אבל בקטנה. מקסימום אם החלמונים ממש מציקים אפשר להוסיף להם מעט מהשמנת המחוממת (שתגיע עוד רגע..) וזה יעזור לתערובת להיטרף בצורה אחידה יותר (ותודה למארינקא על הטיפ המוצלח! יי!).
בנתיים מביאים חלב ותמצית וניל לסף רתיחה בסיר קטן.
כשהחלב על סף רתיחה והחלמונים טרופים היטב שופכים לאט לאט, כל פעם קצת, מהחלב אל תערובת החלמונים – ומיד טורפים. רק כשאחיד- שופכים עוד קצת. ככה ממשיכים עד שערבבנו כ-1/3 מתערובת החלב אל תוך החלמונים.
אחרי שהחלמונים + חלב טרופים ואחידים מחזירים אותם לסיר ומיד ממשיכים לטרוף.
מחזירים את הסיר לאש נמוכה- בינונית וממשיכים לטרוף עד שזה מגיע לסמיכות הרצוייה בעיניכם (פחות או יותר לכיוון של פודינג) ומורידים מהאש.
מצננים מעט, תוך שמדי פעם טורפים את הפטיסייר, על מנת למנוע היווצרות קרום. הפטיסייר לא צריך להיות קר, וגם לא חייב להגיע לטמפרטורת החדר. רק שלא יהיה חם מדי כדי שלא יפגע בבצק.

הכנת העוגות:
מחלקים את הבצק ל-3 חלקים שווים.
מרדדים חלק אחד לעלה דק יחסית, מורחים שכבה דקה ואחידה של פטיסייר ומפזרים סניקרס קצוצים. תהיו נדיבים ככל מתחשק לכם עם הסניקרס, מקסימום העוגה מתבקעת מעט למעלה אם יש יותר מדי מילוי- הפוסט חושב שזה חינני 🙂

מראה כפרי, לא?

מראה כפרי, לא?

מגלגלים לרולדה ומניחים (בזהירות) את הרולדה בתבנית אינגליש קייק. 
התבנית לא חובה, אבל היא עוזרת לעוגה לשמור על גובה ולא לתפוח רק לרוחב 😉
חוזרים על הפעולה עם שני חלקי הבצק הנוספים.

מחממים תנור ל-180 מעלות, מורחים ביצה טרופה על כל עוגה וכשהתנור חם שולחים את העוגות פנימה ל-25-30 דקות (אין חובה להתפיח שוב את העוגות לפי המתכון המקורי. לפוסט בד"כ יוצא להתפיח אותן מעט – עד שהתנור מתחמם).
העוגות מוכנות כשהן משחימות קצת והבית מלא ריח שמנמן ומפתה 🙂

בתאבון!

הערות, טיפים ורעיונות:

  • הייתם מאמינים? בצק שמרים ללא לישה! הידד! 😀
  • הפוסט לא טורח עם קליעת צמות מהבצק הזה, כאמור. רולדות עושות את העבודה כבר כמה שנים טובות 😉
  • הפוסט הכין רק עוגה אחת מתוך ה-3 עם סניקרס כשהוא עשה את הניסוי שלו, הוא השתמש בקצת פחות מחצי מכמות הפטיסייר. עם זאת, הפוסט חושב שהיה מדובר בקצת יותר מדי פטיסייר לעוגה אחת..
    אי לכך, הוא בהחלט מאמין שכמות הפטיסייר שבמתכון תספיק ל-3 עוגות עם מספיק-פטיסייר-אבל-לא-יותר-מדי 🙂
  • כמובן שאתם מוזמנים לגוון במילוי העוגות!
    תכלס- תודו שזה כמעט הכרחי 😉

    מחטיפים שונים במקום הסניקרס (מממ… הפוסט מתחיל לתהות איך תצא עוגת שמרים ממולאת בפטיסייר ומקופלת! מממ… או אולי במילוי של טים טם??? 🙂 ) ועד מילויים סטנדרטיים כמו שוקולד למריחה, שוקולד וחלבה, חמאה קינמון וסוכר וכדומה. השמיים הם הגבול!
    (וכן- כמובן שהפוסט הכין עוגה אחת במילוי למון קרד ושוקולד מריר…)
  • כמו כן: אפשר לגוון קצת עם הפטיסייר:
    כשהידוע אמר שטעם הפטיסייר הונילי פחות מסתדר לו עם הסניקרס הפוסט חשב על כמה רעיונות, אבל עוד לא ביצע עליהם טסטינג…
    למשל- להוסיף קצת חמאת בוטנים לפטיסייר וכך להדגיש את טעם הבוטנים בעוגה, או אולי להמיס כמה סניקרסים קצוצים בתוך הפטיסייר, ככה שהעוגה תהיה באמת באמת אפופה בסניקרס, או אפילו להוסיף מעט טעם של קפה לעוגה! תחשבו על זה… 🙂
  • העוגה יוצאת בטעם עשיר של סניקרס, אז היא מומלצת מאוד למי שאוהב סניקרס!
    הפטיסייר עוזר מאוד להפוך את העוגה ממשהו בסגנון "לחם עם ממרח סניקרס מסקרן" לעוגה כיפית ומפנקת, אפופת מילוי.
    הלחמניות שהחביאו בחובן רק סניקרס, ללא פטיסייר, יצאו קצת יבשות, ראו הוזהרתם.
  • זה אולי קצת יפתיע אתכם, אבל הפוסט אשכרה ממליץ להקפיא חלק מהעוגות! כלומר, רק אם אתם לא מתכוונים לזלול את כולן תיכף ומיד 🙂
    למה ומדוע? ובכן, קודם כל – תמיד טוב שתהיה עוגת שמרים במקפיא! הן מפשירות אחלה בחלה ועוזרות מאוד להרשים חברים ומשפחה כששולפים להם עוגת שמרים עסיסית משום מקום.
    הפוסט פעם לקח עוגה קפואה בתיק ליום טיול במדבר. עד הצהריים העוגה הייתה כבר מעט חמימה (בכל זאת – מדבר) ומאוד מאוד כיפית!
    חוצמזה, הפוסט לא יודע איך בדיוק להסביר או לנסח את זה, אבל משהו טוב קורה לעוגות שמרים שהפוסט מכין מהבצק הזה אחרי הקפאה והפשרה. המרקם של הבצק משתנה קצת ואם יש לכם שכבות דקות של בצק ושכבות מפנקות של מילוי – אחרי הקפאה המרקם מגיע ל-love child של וופל (סטייל לואקר) ועוגת שמרים.
    אויש, הפוסט מרגיש קצת עילג עם נסיונותיו הכושלים להעביר את המלצתו הקפואה… נו יאללה- תהיו פולנים, תקפיאו קצת עוגה ותחזרו לנסות לנסח בעצמכם איזה קסמים מתרחשים שם! 😀

רוצים עוד מתכוני חטיפי שוקולד של שאר חברי כחומר-ביד-הבלוגר? ברור! טירוף חושים מובטח לכם, כי הפוסט קיבל סניק פיק לכמה מתכונים שנראים מסקרנים ומפתים 🙂 🙂

11 באוקטובר 2014

כחומר ביד הבלוגר – פקאנים ונהנים

כשחומר הגלם החדש לפרויקט "כחומר ביד הבלוגר" הוכרז, הפוסט, ילד טוב שכמותו, החליט לשתף פעולה עם מקום מגוריו החדש, להיטמע בסביבתו ולנפק לכם מתכון עם ארומה אמריקאית!

ללא שם. פ.ב.

תצוגת תכלית

או שפשוט חומר הגלם היה פקאן, שזו כבר התחלה אמריקאית למדי 🙂

הפוסט פנה, כמובן, להתייעצות עם מארינקא, יועצת הסתרים המתמידה,
ודי מהר, אחרי שטחנו כמה רעיונות-
החליט לטחון פקאנים ולעשות מהם פיננסייר!

(כן, אז מה אם הוגים את זה פיננסייה? אם לצרפתים מותר לסיים כל מילה ב-7 אותיות שקטות לפוסט מותר להשמיע את כולן כאקט מחאתי! 😛 )
(כמו כן – שימו לב לתבניות הבכלל-לא-פיננסייריות של הפוסט. נראה לכם שאיזה צרפתי היה מאשר לו לקרוא למה שיוצא מהן פיננסייה??)

 

פיננסייר צפון אמריקאי
(או: הפוסט נכנע למאכלים בטעמי סתיו)

(כ-12-14 פיננסיירים בתבנית מאפינס. בטח בתבנית שבאמת מיועדת לפיננסייר יצאו לכם יותר פיננסיירים קטנטנים וחמדמדים)
(המתכון מבוסס על כמה מתכוני פיננסייר שהפוסט ליקט לו באינטרנט, ועבר שינויים בהתאם לנסיבות הפקאניות)
(קרדיטים מגיעים למארינקא על ההשראה והייעוץ)

חומרים:

  • 3 חלבונים מביצים גדולות (זה אמור להיות כ-120 גרם. לפוסט יצא 124 גרם ולא קרה שומדבר 😛 )
  • 80 גרם סוכר
  • 40 גרם מייפל
  • 50 גרם פקאן טחון (מצ"ב הסבר בהוראות הכנה)
  • 50 גרם קמח
  • 125 גרם חמאה חומה (מצ"ב הסבר. שם 😀 )
פרחי פיננסייר!

פרחי פיננסייר!

זה לא סמים, זו אבקת סוכר!

הפיננסיירים מצטננים הפוכים וחושבים על מה שהם עשו

הכנה:

שלב ראשון: טחינת הפקאן!
הפוסט הקפיא פקאנים (הקפאה עוזרת לעכב את יציאת השמן מאגוזים כשטוחנים אותם, וכך עוזרת לך להישאר בשלב האגוזים-טחונים ולא להגיע לשלב הממרחי) ואז טחן אותן במיני פוד פרוססור שלו (גם פוד פרוססור גדול יעבוד פה, פשוט לפוסט יש מטבח שעוד לא סיים להצטייד…). מכיוון שהוא חשד שהפקאנים מתחילים להתאחד לגושים במקומות מסויימים, אך עדיין לא היה מרוצה מעובי הטחינה- הפוסט שלח את הפקאנים הטחונים לאשפוז נוסף במקפיא ואחרי שהשומנים קפאו שוב (תנו לפקאנים לנוח במקפיא איזה חצי שעה – שעה): טחן את הפקאנים פעם נוספת ואחרונה – עם הסוכר!
הסוכר גם עוזר לאגוזים להיטחן בלי להחליט ספונטנית על שינוי מצב צבירה.

אחרי הפקאן מגיע תור החמאה: חמאה חומה זה פשוט חמאה שהמסתם במחבת עד שהיא מתחילה להפיץ ריח נעים ואגוזי וקיבלה צבע שחמחם.
קודם כל- אל חשש! אפשר להכין את הפיננסייר עם חמאה מומסת. במיקרו. בלי שום סיוטי שריפת חמאה.
אבל הפוסט מודה שתהליך השחמת החמאה במחבת לא מסובך ולא דורש יותר מדי דיוק (רק, באמא שלכם, אל תשתמשו במחבת קטנטן כי החמאה לא תשחים לכם לעולם והסבלנות שלכם תיגמר מהר מאוד…)
אחרי שהחמאה שלכם השחימה (או רק נמסה לכדי נוזל) תנו לה להצטנן מעט, שלא תהיה חמה מדי.

ועכשיו, כשיש לכם פקאן טחון ומסוכר וחמאה שחומה ולא רותחת- הגיע הזמן לטרוף חלבונים!
שימו את החלבונים והמייפל בקערה וטרפו לכם להנאתכם עם מטרפה ידנית. אין צורך במיקסר, אבל הפוסט השקיע דקה- שתיים בטריפה נמרצת והצליח להגיע לקצף מושקע ולאיחוד יפה של החלבונים והמייפל.
בקערה גדולה יותר ערבבו את הפקאנים הטחונים (והסוכר) עם הקמח.
הוסיפו מעט מקצף החלבונים לתערובת הפקאן וערבבו בתנועות קיפול. כשמתאחד הוסיפו עוד קצף וקפלו שוב. הפוסט נוטה להוסיף את הקצף ב-3-4 "נגלות" עד שהוא מאחד את כל הקצף עם הפקאן.
לאחר ששתערובת החלבונים והפקאן אחידה הוסיפו את החמאה וקפלו שוב עד לאחידות. גם פה הפוסט ממליץ להוסיף כל פעם חלק מהחמאה, או פשוט להוסיף אותה באיטיות יחסית, תוך כדי שמערבבים בתנועות קיפול.
את התערובת שלחו לקירור של כחצי שעה במקרר- הרבה יותר נוח לעבוד עם תערובת קרה!

מלאו את התבניות שלכם (בין אם מדובר בתבנית פיננסיירים ייעודית ומגניבה, או בתבניות קאפקייקס אישיות שעברו הסבה מקצועית) בתערובת.
אפשר לזלף לתבניות שלכם עם שקית זילוף, או פשוט להשתמש ב-2 כפיות.
אם אתם משתמשים בתבניות אישיות גדולות יחסית (כמו אלה בהן הפוסט הפושטק השתמש) הפוסט ממליץ לא למלא אותן עד הסוף – הפיננסיירים עשירים ולכן יותר כיף להנות מהם במנות קטנות יחסית.

אפו את הפיננסייירים שלכם ב-180 מעלות.
לפוסט זה לקח כ-15-20 דקות בתבניות קאפקייקס שלו, אבל – הוא אפה בתנור גז האמריקאי המוזר שלו שהוא לא אינדיקציה לכלום, בואו נהיה כנים.
אז הפוסט ממש ממליץ לכם לבדוק אפילו אחרי 10 דקות, ליתר בטחון. אם התבניות שלכם קטנות יותר (למשל – בגודל סטנדרטי של פיננסיירים *אהמ אהמ*) – מומלץ לבדוק אחרי איזה 8 דקות.
בכל אופן – הפיננסיירים מוכנים כשהם משחימים קצת מבחוץ (במיוחד בהיקף. ובתחתית, אבל אותה לא רואים) ויציבים למגע אצבע.

הוציאו את הפיננסיירים מהתנור, תנו להם להצטנן מעט ושחררו אותם מתבניותיהם.
אפשר לתת להם להתקרר עוד קצת על צלחת או לזלול ישר ומיד.
בתאבון! 🙂

בצלחת שלי שלושה פיננסיירים..

הפוסט נותן באמנותיות

 

הערות, טיפים ורעיונות:

  • הפוסט חייב להתוודות שהוא חשב שהפיננסיירים היו הכי טעימים כשהם יצאו מהתנור.
    הם היו קריספיים מבחוץ וחמאתיים להפליא מבפנים. טעם הפקאנים וטעם המייפל שניהם מורגשים וביחד זה באמת יוצא טעם סתיוי ומגניב.
    ביום המחרת הפיננסיירים עדיין היו טעימים והטעמים עדיין הורגשו, אך הקריספיות החיצונית נעלמה- זה לא הופך אותם לפחות טעימים אבל זה בכל זאת קצת פחות מגניב… אז קחו את זה בחשבון ופשוט זללו את כולם מהר מהר!
  • בפעמים קודמות שהפוסט הכין פיננסיירים הם יצאו לו דביקים למדי מבחוץ והוא היה צריך להיאבק איתם קצת בכל פעם שהעביר אותם ממקום למקום (מהתבנית לצלחת, מהצלחת לקופסה, מהקופסה לפה).
    טיפ שווה ממארינקא היה לאבק את הפיננסיירים באבקת סוכר.
    איכשהו, פיננסיירי הפלא האמריקאים האלה הצליחו להיות כמעט-בכלל-לא-דביקים! ייתכן שהמייפל פחות דביק מהאלטרנטיבות שהפוסט מכיר (דבש/ אבקת סוכר) וייתכן שדווקא הפעם הפוסט העז לאפות קצת יותר – ופה טמון הסוד להצלחה!
    אז בהמשך להוראות האפייה הבלתי נגמרות שלו – הפוסט באמת ממליץ לכם להעיז ולאפות קצת יותר ממה שנראה לכם. בתמונות ממש ניתן לראות שהפיננסיירים השחימו בקצוות – והפוסט מאמין בכל ליבו שההשחמה הזו גם תרמה להיעדר הדביקות המעיקה, וגם סייעה לקריספיות המענגת של הפיננסיירים הטריים. מומלץ מומלץ מומלץ! 🙂
  • תכלס? הפוסט ממש ממליץ להכפיל כמויות. או בעצם- להכין כמות אחת, לאכול את כל הפיננסיירים בעודם חמים וקריספיים, לחכות חצי שעה ולהכין שוב פעם 🙂
    רק תתכוננו מראש ותטחנו 100 גרם פקאנים מלכתחילה 😛

אמנותיות #2

 

מה, כבר נגמר?

רוצים עוד מתכונים פקאן מלהיבים? יאללה בלאגן! 🙂

הפוסט לא הכביר במילים הפעם, אלא במעשים.
כדאי לכם גם: תכינו, תאכלו ותהנו מחופשת סוכות (חג שמח!).
הפוסט גאה לבשר שגם הוא קיבל חופש לכבוד יומו של קולומבוס, אבל בניגוד אליכם – הוא קיבל רק יום אחד… אז תקדישו לו איזו הליכה על שפת הים או איזו ארוחת חג 😛

8 ביולי 2014

כחומר ביד הבלוגר – קרם ברולימון

לימון מוסיף המון!
הפוסט החליט להוכיח לכם את צדקת מטבע הלשון הזו ולהשיב את עצמו מתהום הנשייה בזכות הלימון!
(*מחיאות כפיים סוערות*)

אז ככה,
הפוסט נטש אתכם לזמן לא מועט ונטש את פרויקט כחומר לזמן רב אף יותר. לפחות יש לו תירוצים ממש טובים 😛
מלבד חייו האישיים היו לו את:
"הכנתי דולסה דה בטטה ואז לא היו לי רעיונות למה לעשות עם זה" לחודש ירקות השורש

ואת "בננה היא בתו הבכירה של השטן" לחודש הבננות
ואת "אלוהים אדירים אין לי זמן" לחודש ריבת החלב. וחבל. כי ריבת חלב זה טעים אש.
אבל לחודש הלימון הוא פשוט לא היה מסוגל לסרב… בין היתר בזכות העובדה שקינוחים חמצמצים הם מהאהובים על הידוע (ע"ע חמודי פאי…) ומה הפוסט לא יעשה בשבילו? 🙂

הפעם הפוסט מודה לכמה וכמה אנשים שהביאוהו עד הלום:
לידוע (האם מעכשיו יש לכנותו "החוקי"? 😛 ) ולמארינקא, כפרעליהם, שעשו איתו סיעור מוחין והביאו אותו לרעיון שתיכף יובא לפניכם
לאורית ויוני שהיו מוכנים להשתתף בניסוי (הפוסט היה מאוד מסודר הפעם בבניית הניסוי שלו, והטועמים סיפקו אינסייטים מעניינים. יוני אוהב לימון אפילו יותר מהידוע ומהפוסט. אורית היא חובבת גדולה של קרם ברולה. אז אין ספק שהבחירה הייתה מושכלת ומושקעת)
ולמורקייק, הוגת השם.

ו... מתחילים!

אז הפוסט החליט לחלוט קליפת לימון בשמנת, להוסיף וניל (כמובן! קרם ברולה בלי וניל זה.. זה.. חילול הקודש, זה מה שזה!) ולראות לאן זה לוקח אותו…

לכאן :P

חיטוט קליל במזווה הניב עוד כמה רעיונות והפוסט פצח בניסוי!
אם יורשה לנחתום (או למָקְרִים…) להעיד על עיסתו וניסויו – הפוסט חושב שהוא השקיע במתודולגיית הניסוי שלו הפעם. שורו, הביטו וראו:

תיעוד הניסוי

בחירת מראי מקום מעניינת 🙂

לשם הניסוי הוא הכין 4 כלים אישיים של קרם ברולה: אחד עם קליפת לימון בלבד, לשני הוסיף כרבע כפית מיץ לימון, לשלישי ככפית לימונצ'לו ביתי (תודה אלעד!) ולרביעי – גם כמה טיפות של מיץ לימון וגם כפית של לימונצ'לו!
לאחר ההכנה והקירור, בשלב הברולה, הפוסט עשה ניסוי נוסף: 2 מהכלים האישיים קורמלו עם סוכר בלבד ו-2 נוספים קורמלו עם סוכר ועם מעט לימונצ'לו.

באופן מפתיע, למרות שהלימונצ'לו הרטיב את כל הסוכר ולכמה שניות גרם לפוסט לחשוב שהלך עליו – דווקא הקרמול המשולב הניב קרמל פציח יותר, מה שהביא להתלהבות בקרב הנסיינים!

מיץ הלימון פירק קצת את השמנת באפייה, מה שיצר מרקם שבור, שהזכיר לפוסט בעיקר מוס. מוס לימון, כי החמיצות הייתה מורגשת 😀
יוני התלהב מאוד וניקה את הקערית עד תום, אבל אורית אמרה שהמחסור במרקם קרמי מוריד הרבה נקודות וכמעט לא ראוי להיקרא קרם ברולה. הפוסט והידוע הסכימו. אמנם מוס לימון (אפוי!) זה נפלא, אך לא לשם כך התכנסנו כאן.
גם הלימונצ'לו לבדו שינה מעט את המרקם, אם כי הוסיף טעם מעניין.

מסקנת צוות הנסיינים הייתה כדלקמן:
הקרם שהכיל אך ורק קליפת לימון היה הכי קרמי ומפנק. מרגישים לימון בטעם, אבל בעדינות. לא מדובר בקינוח חמוץ – קליפת הלימון נותנת את הארומה הלימונית ורמז מהטעם שלו. בהחלט טייק אוף מגניב על קרם הברולה הקלאסי 🙂
הקרם שהכיל גם מעט מיץ ומעט ליקר היה מעניין מבחינת טעם. המיץ חיזק את החמיצות (מעט, כי היה מעט מיץ) והלימונצ'לו הוסיף עומק. בהחלט שווה לטעום.  מבחינת מרקם הקרם הצליח יחסית לשמר את הקרמיות הרצויה.

התיעוד ממשיך...

התיעוד ממשיך… אל חשש, המדבקות צורפו לאחר האפייה

אי לכך, הפוסט גאה להציג בפניכם את המתכון שלו, עם קצת אופציה לגיוון 🙂

 

קרם ברולימון
(או- הי, איך לא חשבתי על זה קודם?)

(כ-6-8 מנות, תלוי בגודל הכלים עמידי החום שלכם. מבוסס על מתכון של אהרוני לקרם ברולה, מהספר "ארוחות ערוכות")

חומרים:

  • 500 מ"ל שמנת מתוקה
  • קליפה מכ-1 לימון – יש לקלף עם קולפן (לא להוציא זסט) על מנת שתוכלו לסנן החוצה את הקליפות בסופו של יום..
  • 2 כפיות תמצית וניל/ חצי מקל וניל/ כמה מקלות וניל משומשים ומיובשים/ שילוב לבחירתכם (ראו הערות)
  • 6 חלמונים (הפוסט ממש ממליץ להכין מהחלבונים הנותרים פיננסייר! זה טעים ואפילו לא מסובך 🙂 )
  • 3/4 כוס סוכר
  • 6-8 כפות סוכר – לקרמול
  • 3-4 כפיות לימונצ'לו – לקרמול 🙂

אופציונאלי:

  • מעט מיץ לימון טרי
  • לימונצ'לו

לפני הוספת הלימונצ'לו...

הכנה:

מביאים לרתיחה את השמנת, קליפת הלימון והוניל. אם אתם רוצים אתם מוזמנים למעוך את קליפות הלימון ואת מקלות הוניל כנגד דופן הסיר (עם כף), למיצוי טעמים. לאחר שהגיעה לרתיחה, מורידים את השמנת מהאש ומניחים אותה להתקרר. לאחר כחצי שעה ממשיכים 🙂
מחממים תנור ל-160 מעלות (אפשר גם 150) ומניחים בו תבנית מלאה במים עד לחצי מגובהה.
מקציפים את החלמונים עם הסוכר עד לתערובת תפוחה ובהירה (הפוסט משתמש ללא חשש במיקסר), ובנתיים מחזירים את תערובת השמנת אל האש, עד שהיא מגיעה לה לסף רתיחה.
כשהשמנת חמה והחלמונים מוקצפים – מאחדים בין התערובות. השיטה האהובה על הפוסט היא להוסיף לחלמונים כמה כפות שמנת חמה ומיד לטרוף במטרפה (ידנית הפעם). כשהתערובת אחידה הוא מוסיף עוד כמה כפות וטורף שוב. כעת החלמונים כבר במצב נוזלי למדי והתחממו מהשמנת אז ניתן להוסיף את כל השמנת שנותרה, ולטרוף – כמובן. חשוב: יש לסנן את השמנת אל תוך החלמונים כדי שקליפות הלימון ומקלות הוניל יישארו בחוץ!
כשכל השמנת אוחדה עם החלמונים מוזגים את הבלילה לכלים חסיני חום.

***זה השלב להוסיף תוספות אם תרצו. אפשר גם לפני המזיגה. ראו הערות***

מכניסים את הכלים לתבנית עם המים (אפשר להוסיף קצת מים בעזרת כלי שיכול ומוכן להתמודד עם חום התנור ועם מניעת כוויות מידיכם הענוגות) ואופים כ-30-40 דקות.
מוציאים את התבנית עם הקרמים מהתנור כשהקרמים נראים יחסית יציבים. אין חובה לשזף את הקרם 🙂
מניחים על משטח יציב ועמיד לחום (על הכיריים זו אופציה לא רעה, למשל), מכסים בנייר כסף בצורה רופפת (פשוט מניחים מעל לכלים, כך שהוא מכסה את כולם, אך ללא צורך בהידוק) ומניחים להצטנן.
כשאפשר להחזיק את הכלים ביד חשופה מוציאים אותם מהמים, מנגבים את התחתית, מכסים כל כלי בחתיכת נייר כסף משלו (הפעם כן מהדקים…) ושמים במקרר לשעתיים לפחות.

כשרוצים להגיש את הקרם: מפזרים על כל כלי ככף סוכר, מוסיפים כ-1/2 כפית לימונצ'לו (לכל כלי) ומבעירים בעזרת ברנר.
הפוסט הבעיר פעמיים, כלומר – הבעיר, ראה שהסוכר מתחיל קצת להתקרמל, עבר לכלי השני – ובסוף הבעיר שוב את כל הכלים עד לצבע קרמלי מושלם.

הברנר נכנס לפעולה

נועצים כפית, נהנים מתחושת פיצוח מעטה הקרמל, וזוללים! בתאבון 🙂

 

הערות, טיפים ורעיונות:

  • תוספות:
    ניתן להוסיף לקרם, לפני האפייה, מעט מיץ לימון ומעט לימונצ'לו.
    אפשר להוסיף לכל כלי בנפרד ולערבב יפה עם כפית (ככה אפשר לעשות רק חלק מהקרמים עם תוספות…) ואפשר להוסיף לכל הבלילה ולטרוף טוב. הפוסט ממליץ על לא יותר מרבע כפית לימון (אפילו כמה טיפות בודדות) וכפית לימונצ'לו לכל כלי.  רק זכרו – זה משפיע על המרקם! 🙂
  • אפרופו מרקם קרמי ואלוהי: קרם ברולה חשוב שלא להרתיח (הפוסט מדבר בכאב על הנושא, כי שבועות ספורים לפני שהוא הכין את הברולימון לניסוי הוא הכין ברולה סטנדרטי למשפחתו האהובה, שכח את התנור על טורבו- וקיבל קינוח טעים מאוד אבל לא עם קרמיות מושלמת… ווא!). זו הסיבה שעובדים עם חום של 160 (ואפילו 150) מעלות. המים בתבנית הגדולה גם אמורים לסייע. אז אל תתפתו להעלות טמפרטורות או לשים טורבו, סתם חבל.
  • הפוסט לא חש בשום מרירות (תופעת לוואי של יותר מדי קליפת לימון), אבל מי שחושש מאוד או בעל רגישות גבוהה למרירות יכול לשים פחות מקליפה של לימון שלם, או לחילופין – לוותר על שלב צינון השמנת. כלומר- להביאה לסף רתיחה פעם אחת בלבד ומיד לצרפה לחלמונים המוקצפים.
  • מקלות וניל משומשים ומיובשים: מארינקא לימדה את הפוסט שלא זורקים לעולם מקלות וניל. שוטפים ומייבשים לאחר השימוש ואז תוקעים אותם בסוכר – ככה תמיד הסוכר שלך מריח מוניל. אם אתה חושק בסוכר-וניל חזק יותר בעל טעם חזק יותר אתה יכול לטחון מקל מיובש בסוף חייו עם סוכר ולקבל סוכר אפרפר עם טעם גנעדן. הפוסט מאוד ממושמע והוא שומר את כל מקלות הוניל המשומשים שלו. כשכבר נגמר המקום בכלי הסוכר והפוסט רצה להכין משהו ונילי אבל פושטי מכדי שיגיע לו מקל וניל שלם וטרי – הפוסט ניסה לזרוק לנוזל-העתיד-לעבור-חימום כמה מקלות וניל משומשים.
    מסתבר שהחבר'ה האלה דואגים לשמור עוד קצת כוח במותניים! אמנם עדיף לשים יותר ממקל מיובש אחד, ותמיד נחמד לחזק בקצת תמצית, אבל הפוסט מזמין אתכם לעשות שימוש חוזר גם במקלות וניל!
  • אם אין לכם ברנר- ניתן לקרמל את הסוכר גם בתנור, פשוט צריך לנסות לשמור על הקרם קר ככל שניתן.
    אפשר לתת לקרמים חופשה קצרה במקפיא ובנתיים להדליק את התנור על גריל וחום מקסימלי. כשהתנור יהיה חם ומוכן – לפזר את הסוכר והלימונצ'לו ולהכניס את הקרמים.
    חשוב לעקוב בזהירות רבה אחרי מצב הקרמל ולהוציא את הקרמים מהתנור ברגע שנוצר קרמל.
    אם אתם חוששים שהקרם התחמם ופחות אכפת לכם ממשחק הטמפרטורות – אפשר לתת לקרמים להצטנן מעט במקרר/ מקפיא אחרי הקרמול כדי שישובו לעצמם…
  • רק תזכורת, כי זה באמת חשוב – בזהירות עם מיץ הלימון, אם אתם מחליטים להוסיף ממנו 🙂
קרם ברולימון חתיך במיוחד

אומנומנום!!!

רוצים עוד??
ברור שכן! 🙂
לשאר מתכוני הלימון המגניבים והמבטיחים של משתתפי פרויקט כחומר ביד הבלוגר – לחצו כאן!

עוד תמונה אחת לקינוח

עוד תמונה אחת לקינוח… 🙂

2 בפברואר 2014

כחומר ביד הבלוגר – המון ערמון

הפוסט מרגיש צורך להתוודות:
הוא אוהב ערמונים.
ולפעמים הוא לא בטוח שהערמונים אוהבים אותו חזרה…

אולי זה כי הם משחקים אותה קשים להשגה?
הם לא אוהבים להישאר סגורים ולא מאווררים כשהם טריים. אם תשאירו אותם בשקית סגורה הם ילחלחו את עצמם למוות.
גם אם תפתחו את השקית ותתנו להם את הספייס שלהם הם יעשו לכם פרצופים, כי השקית עלולה להסגר מרוח רנדומלית.. (הפתרון – קערה! או להכין אותם תיכף ומיד)
הם אוהבים לשחק איתך trick or treat כשאתה מנסה לקלות אותם בתנור-
רובם ינסו את כוחם בטריקים שונים ומשונים, מלהיאחז בכוח בקליפתם עד שאתה מוצא את עצמך מכרסם חלקי קליפה קטנים, ועד להתפוצצויות משונות בתוך קרביו של התנור המסכן שלך.
אבל חלקם יצאו רכים, נימוחים ומענגים, בטעם עדין ועם זאת כ"כ טעיייייםםםם…

אולי דווקא בגלל שהם כאלה הארד טו גט וטעמם כלכך חמקמק זו הסיבה שהפוסט אוהב אותם כל כך 🙂

בכל אופן – לאחר המונולוג המרגש הזה נראה לו לפוסט שהבנתם שכאשר הוכרז שחומר הגלם החודשי בפרויקט הינו ערמונים – הוא שמח עד מאוד 🙂
הפעם לא היה לפוסט ספק בכלל שהוא ילך על קינוח!
המחשבה הראשונה שלו הייתה מון בלאן, כמובן.
הרי הוא פינטז על הקינוח הזה מאז הפעם הראשונה שטעם אותו בגיל 13 ועד שלאחרונה זלל אותו שוב באותו מקום בדיוק. וחוצמזה- זה מון בלאן! זה הדבר הכי מפורסם שיש בו ערמונים! (חוץ מרחובות חורפיים של ערים אירופאיות 😛 )
בעודו מנסה לגלגל אסוציאציות במחשבותיו ולגגל במחשבו- הוא נזכר במארון גלאסה.
לראשונה נתקל הפוסט בביטוי הזה בגלידריה איטלקית- הוא טעם והתלהב.
רק אח"כ הבין שמדובר בערמון מסוכר, ורק אחרי שקנה אחד כזה (יקר למדי…) בפאריז וטעם אותו כפי שהוא- הבין שמדובר במעדן אמיתי.

נלהב ונרגש הוא החליט לנסות את מזלו בעולם הערמונים המסוכרים.
משום מה גיגול "ערמון מסוכר" הביא אותו דווקא אל המתכון
הזה.
עכשיו, אל תבינו אותו לא נכון – הפוסט היה אפילו יותר נלהב לגלות את המתכון הזה!!! במיוחד אחרי שהוא רפרף על המתכון לערמונים-מסוכרים-על-אמת וגילה שמדובר במתכון שמתפרש על 3 ימים…
לפוסט כבר הייתה פעם מחית ערמונים קנויה בבית, אבל כל מה שהוא הצליח לחשוב על לעשות איתה היה: לאכול בכפית, לשים בכפית ליד גלידה ולאכול יחד בכפית, שוב לאכול בכפית לבד כי זה טעייייםםםםם.
אז הפעם יש לו הזדמנות להכין מחית ערמונים בבית?
והוא יוכל לעשות איתה ניסויים על גבי ניסויים ולהכין קינוחים על גבי קינוחים?
יה בייבי!!!!
🙂

אבל אל תדאגו – המתכון הוא לא פשוט מחית ערמונים. זה אמנם יכול לספק לכם המון אושר גם בפני עצמו, אבל הפוסט החליט שמגיע לכם קינוח קצת יותר מורכב…
אי לכך, קבלו את ה-
***
צלילי תיפוף דרמטיים
***
טריקולור ערמונים!!!!

הפוסט עשה כמה נסיונות ליצור קינוח ערמוני מפנק במיוחד והתוצאה הזוכה הייתה קינוח כוסות שמכיל ערמונים (או מחית ערמונים, בעצם) ב-3 ורסיות שונות:
דמיינו את הכפית שלכם פוגשת גנאש שוקולד מריר וערמונים, היא גורפת ממנו מעט ומיד ממשיכה הלאה- לשכבה עמוקה של מוס ערמונים אוורירי. קצת לפני סוף הכוס היא מגיעה למחית ערמונים שנותנת עוד דגש אחרון – שלא תשכחו מי הכוכב הראשי של הקינוח הזה!

אם יורשה לפוסט להתרברב מעט:
היו שטענו שמוס הערמונים ממכר. ראו הוזהרתם. 

היו גם שטענו שזה אחד הקינוחים הטובים שהכין הפוסט אי פעם, ואולי אפילו אחד הקינוחים הטובים שהם אכלו…
בכל אופן- הפוסט באמת ממליץ לכם לנסות את הקינוח הזה (למרות שהמתכון קצת ארוך)-
מוס הערמונים פשוט מ-ע-ו-ל-ה. אחד הפינוקים. והשידוך עם שתי השכבות הנוספות עושה לו רק טוב.
אז יאללה- פנקו את עצמכם לפני שנגמרת העונה 🙂

טריקולור ערמונים
(או- נעים מאוד, ההתמכרות החדשה שלכם)

(כ-10 מנות)

חומרים

למחית ערמונים (מבוסס, כאמור, על המתכון הזה. ותודה לאיציק הראל ולעמית אהרונסון שהביאונו עד הלום):
(הכמויות הן 1/3 מהמתכון המקורי והן תספקנה כמות נכבדת של שאריות אחרי המתכון הזה, אל דאגה.
הפוסט חושב שאפשר לגמרי להוריד קצת מכמות הסוכר כי המחית יוצאת מאוד מתוקה, אבל הוא מודה שעדיין לא הספיק לעשות ניסויים ולהחליט כמה סוכר הוא חושב שכדאי.
סוכר אמנם עוזר לשימור, אבל המחית עוברת הקפאה כמו גדולה, אז זו לא אמורה להיות בעיה להפחית קצת כמויות אם תחליטו)

  • 1 ק"ג ערמונים טריים
  • 330 גרם סוכר
  • 1/3 2 כוסות מים
  • תמצית וניל

לפטיסייר ערמונים

  • 250 מ"ל חלב
  • 1/2 מקל וניל (אפשר גם כפית של תמצית וניל טובה)
  • 2 חלמונים
  • 65 גרם סוכר 
  • 25 גרם קורנפלור
  • 75 גרם מחית ערמונים (אפשר גם יותר, כמובן!)
  • 200-250 מ"ל שמנת מתוקה

לגנאש שוקולד מריר וערמונים (ראו הערות)

  • 50 גרם שוקולד מריר
  • 100 מ"ל שמנת (או תערובת של שמנת וחלב)
  • מחית ערמונים- כף גדושה אחת לפחות

הכנה:

מתחילים בהכנת המחית (אפשר להכין מראש. כמה שבא לכם מראש 🙂 ):
חורצים איקס בקליפת הערמונים בסכין חדה (ולא משוננת). שמים את כל הערמונים בסיר, מכסים במים, מביאים לרתיחה ומבשלים 25 דקות. בודקים ערמון אחד ואם הוא רך מספיק- מורידים את הסיר מהאש ומסננים את הערמונים מהמים.
(אפשר, כמובן, לרכך את הערמונים גם בתנור, אבל זה מאתגר יותר והפוסט בטוח לא יכול לתת לכם הערכת זמנים לזה 🙂 )
מקלפים את הערמונים- השיטה המועדפת על הפוסט היא עם כפית (אנחנו מכינים מחית – אז אין צורך להתאמץ להוציא ערמונים שלמים…): חוצים כל ערמון ל-2 עם הכפית ומרוקנים את תוכנו. היזהרו מהקליפה השעירה! היא דקה ועקשנית. (היזהרו גם מערמונים מקולקלים.. פשוט רואים שהם או חלקים מהם שחורים מבפנים.. זרקו אותם ואל תשתמשו בתוכנם).
עכשיו מכינים את סירופ הסוכר: מרתיחים יחד את המים והסוכר ונותנים להם לרתוח כ-10 דקות עד שהסירופ מצטמצם מעט.
מוסיפים את הערמונים לסירופ, מביאים שוב לרתיחה ומוציאים (עם כף) לכלוכים ושאריות קליפה שיצופו למעלה.
ממשיכים לבשל על אש בינונית כ-30-45 דקות (לא צריך יותר מדי, שלא תצא לכם מחית יבשה מאוד..).

מכבים את האש, מוסיפים תמצית וניל (הפוסט ממליץ על כף) וטוחנים את התערובת החמה בעזרת בלנדר מוט- עד שנוצרת מחית חלקה יחסית (להתקל מדי פעם בשברי ערמונים מזוגגים  במחית זה כיף!).

מעבירים את המחית לצנצנות מעוקרות ונותנים להן להתקרר. ניתן ומומלץ להקפיא חלק 🙂
יי! יש לכם מחית ערמונים!

מכאן עוברים להכנת הפטיסייר:
טורפים את החלמונים עם הסוכר והקורנפלור בקערה חסינת חום. כמו שהפוסט כבר ציין בעבר- בהתחלה זה נראה כאילו התערובת מסרבת להיות נוזלית ולהיטרף כמו שצריך, אבל כל מה שהיא צריכה זה קצת זמן ושתתנו לה איזו טריפונת קטנה מדי פעם (אתם יכולים גם לשיר לה, אבל הפוסט לא מבטיח שזה יזרז את התהליך).
בנתיים שמים את החלב בסיר קטן. חוצים את מקל הוניל, מרוקנים את תוכנו בעזרת סכין הפוכה ומוסיפים הן את התוכן והן את המקל אל תוך הסיר עם החלב. מביאים את החלב לסף רתיחה (אם אתם משתמשים בתמצית וניל אפשר להוסיף אותה לחלב מההתחלה).
כשהחלב על סף רתיחה והחלמונים טרופים היטב שופכים לאט לאט, כל פעם קצת, מהחלב אל תערובת החלמונים – ומיד טורפים. רק כשאחיד- שופכים עוד קצת. ככה ממשיכים עד שערבבנו כ-1/3 מתערובת החלב אל תוך החלמונים.
את תערובת החלמונים + 1/3 חלב מחזירים לסיר ומיד ממשיכים לטרוף.
מחזירים את הסיר לאש נמוכה- בינונית תוך טריפה מתמדת עד שהתערובת מסמיכה ומגיעה למרקם של פודינג.
מורידים את הסיר מהאש, מוסיפים את מחית הערמונים וטורפים עד שהיא נמסה ונטמעת בפטיסייר (אם לא טחנתם את התערובת עד כלות- כנראה שיישארו לכם גושי ערמונים קטנים בפטיסייר. אל דאגה- זה לא פוגע במרקם אלא רק מוסיף!)
*** סקופ!! הפוסט גילה שלא חייבים לכסות את הפטיסייר בניילון נצמד למניעת קרום! ***
הפוסט לא סומך על השילוב של ניילון וחום ולכן הוא דוגל במתודה של לקרר את הפטיסייר בסיר – פשוט לתת לו להצטנן, ולטרוף מדי פעם למניעת קרום. כשהקרם קר למדי אפשר כבר לאחסן אותו בקופסה ולשלוח היישר למקרר – לשעה לפחות. לא נצפו קרומים אצל הפוסט!

עכשיו מכינים את הגנאש:
ממיסים את השוקולד והשמנת (והחלב, אם החלטתם לפרגן לו)  – בבן מארי או במיקרו (בזהירות) ומערבבים עד שאחיד וחלק.
אפשר גם לנקוט בשיטה שונה מעט – לחמם את הנוזלים בלבד (שמנת +חלב) עד סף רתיחה (אפשרי גם במיקרו!), לשפוך אותם על השוקולד, לתת לתערובת כמה דקות ואז לערבב- זה תמיד כיף לראות איך השוקולד מתמסר כשנותנים לו כמה שניות 🙂
בכל אופן- כשיש לכם גנאש שוקולד אחיד ונוזלי למדי – הוסיפו לו את מחית הערמונים וערבבו טוב.
אין צורך לקרר את הגנאש במקרר – מיד תשתמשו בו. רק וודאו שהוא לא חם מדי, כדי שלא ימס שומדבר בדרכו..

ועכשיו: להרכבת הקינוח!
מקציפים את השמנת המתוקה לקצפת יציבה. אין צורך להוסיף סוכר כלל כיוון שהפטיסייר מתוק.
מוציאים את הפטיסייר הקר, טורפים אותו מעט עם מטרפה ידנית כדי להחזיר אותו למרקמו.
מקפלים את הקצפת אל הפטיסייר עד למרקם אחיד. זה המוס שלכם! כבר אומנומנום…
מעבירים את המוס לשקית זילוף (לא חייבים שקית זילוף, המוס ייראה ממש אחלה בכוס גם אם תשימו אותו עם כף.. לפוסט התחשק לזלף עם צנטר משונן והוא מאוד נהנה מהחוויה- אז אתם מוזמנים גם 🙂 ) ומניחים שניה בצד.
בונים את הקינוח: בתחתית הכוס שמים מעט מחית. אין ממש כמויות, כי זה תלוי בכוסות שבחרתם (יש הבדל בין הכמות שתשימו בכוס שוט, בכוס שמפניה, בצנצנת או בכוס חד פעמית..) – פשוט צריך שתהיה שכבה דקה בתחתית הכוס.
מעל מזלפים את מוס הערמונים (או שמים בכפות). צריכה להיות כמות נכבדה מהמוס- הוא מרכז הקינוח..
לסיום מזלפ
ים מעל למוס את הגנאש – בשכבה דקה. יותר דקה ממה שיש בתמונות של הפוסט, כי אצל הפוסט הגנאש קצת השתלט. כמה כפיות לשכבה שלמה אך דקה – תעשנה את העבודה!

זהו! אפשר להגיש מיד ואפשר לשמור במקרר עד להגשה.
בתאבון! 🙂

הערות, טיפים ורעיונות:

  •  קודם כל נתחיל עם הגנאש:
    הפוסט משתמש בשוקולד מריר 60% והטעם שלו נוטה להשתלט על טעמם העדין של הערמונים… לכן הפוסט ממש ממליץ על גנאש דליל וגם על שכבה דקה למדי ממנו.
    כשהפוסט הכין את הגנאש הוא יצא לו סמיך מדי (וגם, בואו נהיה כנים – הוא לא ממש מדד כמויות. אופסי 🙂 ) אז אין לו כמויות מדוייקות ובמתכון הוא ניסה לתקן את העוול.
    הפואנטה- רוב הסיכויים שלא תזדקקו ליותר מ-50 גרם שוקולד מריר (אבל אתם יכולים ללכת על 100 ליתר בטחון וללקק אח"כ חצי קערת גנאש, זה באמת בסדר). שימו יותר מ-50 מ"ל שמנת, ואתם יכולים לדלל עם קצת חלב גם. שימו מחית (לפחות כף גדושה. אפשר גם שתיים. גנאש ערמונים זה טעים!) ותראו מה דעתכם על הסמיכות.
    אל תחששו מהשתלטות עוינת, פשוט תדאגו שיהיה לכם גנאש לא סמיך מאוד ותשתדלו לא להגזים איתו…
    מה שכן, אתם יכולים להשתמש גם בשוקולד עם פחות מוצקי קקאו ואז הוא יהיה עדין יותר.. ואפילו שוקולד חלב, אם כי לדעת הפוסט זה יצא מתוק מדי והוא פחות ממליץ.
  • וידוי נוסף: הפוסט עשה כמות כפולה מהמוס ערמונים.
    בעיקר כי פטיסייר זה ממש טעים לדעתו, והפטיסייר ערמונים הזה בכלל משו משו. וכשהוא הופך למוס… אין הנחתום מעיד על עיסתו, אבל במקרה דלהלן הוא מוכן ללקק את כולה בלי להעיד 🙂
    בכל אופן, מקצת-יותר-מחצי-של-כמות-כפולה יצאו לו:
    4 קינוחי צנצנת ( 🙂 ), שמתאימים לזוג (או לגרגרן מוכשר מאוד)
    עוד 2 כוסות שמפניה שדיגמנו לפוסט
    ועוד שאריות שנאכלו בנפרד (אומנומנום מוס ערמונים עם תותים!!!)
    אז הכמות שבמתכון אמורה להספיק לכם לכ-10 אנשים. אם אתם מתכננים על פינוקים קטנטנים בכוסות שוט ארוכות או בכוסות אספרסו אז זה בטוח יספיק לכם ליותר מ-10 מנות.
    אם אתם מחליטים להכין כמות כפולה- לגמרי לכו על זה! רק תזמינו הרבה אורחים כי אחרת תאכלו הכככככככככללללללללללל לבד 🙂
  • מחית:
    הפוסט הכין מחית מ-1.3 ק"ג ערמונים טריים וזה הספיק לו ל-3 צנצנות בינוניות ועוד אחת קטנה. זה יותר מכפול ממה שנדרש לטריקולור ועל כן אל תחושו מחוייבים לרוץ ולרכוש 3 ק"ג ערמונים טריים. עם זאת- יש משהו ברעיון שאם כבר מכינים מחית ערמונים אז עושים סטוק ומקפיאים. הפוסט יעיד בגוף ראשון שמרוב ניסויי קינוח כבר נגמרה לו המחית והוא צריך להכין עוד 🙂
    עוד הערה – הפוסט לא ניסה בעצמו אבל הוא חושב שאין בעיה בכלל לעשות שימוש במחית ערמונים קנויה עבור הקינוח הזה!
    ניתן למצוא מחית כזו בעדן מרקט, ייתכן שגם בטיב טעם. פשוט הוסיפו ממנה את כל הכמויות של מחית הערמונים שנדרשות למתכון.
    הפוסט ממליץ לטעום קצת ממנה לפני שמתחילים ולהבין כמה היא טעימה 😉
  • הקינוח נשמר אחלה בחלה במקרר כמה ימים. גם כל אחד מהמרכיבים בנפרד. אז זה לגמרי קינוח שאפשר להכין מראש לאירוע ואין חשש.

מכיוון שערמונים הם דבר כ"כ נפלא הפוסט ממש ממליץ לכם לבדוק את שאר מתכוני הפרויקט החודש! הפוסט טוען בלהט שכמה מהם כבר עשו לו עיניים 😛