Posts tagged ‘טעים’

1 באפריל 2017

כחומר ביד הבלוגר – פסטה לקינוח לכבוד האחד באפריל!

הפוסט לא הכין לכם מתכון בכלל!
סתאאאאאאם, אחד באפריל 😉

כבר שנים שהפוסט בלונדיני לא באמת מנסה למתוח את חבריו באחד באפריל,
וכבר שנים (אותן שנים כנראה…) שהוא נהיה קצת חשדניסט כלפי חדשות מרעישות במיוחד שמגיעות דווקא בתחילתו של חודש אביבי זה (נישואים פתאומיים, פרידות לא הגיוניות (סטטוסים בפייסבוק זה קל), ושאר אירועי-חיים מאותגרי תזמון), ובו זמנית עוקב אחרי ה"מתיחות" הצפויות והמשעשעות של גוגל ושאר חבריהם.
תכלס – האחד באפריל בדרך כלל היה עבור הפוסט יותר פוטנציאל לשעשוע מאשר התעסקות ישירה.

אבל – הנה הגיע פרויקט כחומר ביד הבלוגר והחליט לגרום לפוסט להשתעשע קצת יותר ברצינות השנה 🙂

האתגר החודש היה ליצור משהו מתחום הקונדיטוריה או האפיה עם פסטה!
היו בלוגרים שפירשו את האתגר לכיוון יצירת מנות המתחפשות לפסטה, והיו מי שהעדיפו לעבוד עם פסטה ליצירת מנות חדשות… והפוסט, מרוצה מאוד מהעובדה שלאחרונה קיבל מכונת פסטה כמתנת יומולדת מפנקת במיוחד –
החליט ליצור את הפסטה שלו בעצמו ולעשות ממנה קינוח שמתחפש למנת פסטה סטנדרטית! 😀

הרעיון הראשון שעלה לפוסט במוחו (הדי קודח, בואו נהיה כנים לרגע) היה לזניה:
במקום רוטב בשמל – קרם פטיסייר צחור
במקום רוטב עגבניות – ריבת פירות יער חמצמצה
ובמקום עלי פסטה סטנדרטיים – פסטת קקאו שתוסיף קצת מרירות ותשלים טעמים.

מי חתיך?

דיון מרתק עם יקירת המדור (הי מארינקא) הביא לגילוי מרגש שלגיברת יקירת יש פנטזיה על רביולי חמאת בוטנים ממולאים בטראפל שוקולד מריר. מה עשה הפוסט? ניסה גם את זה 😀

הו שלום לכם!

התוצאות הצדיקו להעניק לכם את המתכון ללזניה במלואו, אבל הפוסט, כמו הפוסט, יספק לכם גם מידע רלוונטי על הרביולי, במסגרת מסורת מתכוני הבונוס 🙂

לזניה לקינוח לכבוד האחד באפריל

(תכלס תלוי בכם :))

חומרים:

לפטיסייר: (כמות זו של פטיסייר תוכל להספיק לכ-4 מנות אישיות של לזניה, 5 אם אתם יעילים בחלוקת משאבים)

  • 2 חלמונים
  • 25 גרם קורנפלור
  • 60 גרם סוכר
  • 250 מ"ל חלב
  • 1/2 מקל וניל

לריבה:

  • פה אתם יכולים להשתמש בריבה מוכנה שאתם אוהבים (עדיפות לריבה אדומה – אם אתם הולכים על עניין התאמת הצבעים), יודעים שהיא איכותית (ניתן להרגיש את הפרי) ומבחינים בחמצמצות בטעמה – שימוש בריבה מאוד מתוקה יניב מנה מאווווווד מתוקה
  • אם אתם רוצים להכין ריבה בעצמכם, הפוסט יכול לספר שהוא הכין ריבה מהירה מתותים ופטל שהתקרבו לסוף חייהם:
    הוא השתמש בסוכר במשקל חצי ממשקל הפירות (למשל- 400 גרם סוכר על 800 גרם פרי), הוסיף מעט מקלות וניל יבשים שיוסיפו טעם, מיץ מליים אחד קטן ומעט ג'ינג'ר מגורר. את כל העסק הוא בישל על להבה גבוהה יחסית – כדי להשיג הסמכה מהירה ולשמר כמה שאפשר את טעמי הפרי – עד להסמכה, ואז העביר לצנצנות מעוקרות.

לבצק הפסטה: (הכמות לבצק פה היא הכמות המינימלית האפשרית לבצק פסטה. הפוסט מאמין שמכמות כזו יוצאות כ-4 מנות אישיות, אולי חמש – חושו חופשי להכפיל כאוות רצונכם ולהתאים כמויות פטיסייר)

  • 80 גרם קמח
  • 20 גרם קקאו
  • 1 ביצה, טרופה

הכנה:

בהנחה שהריבה שלנו כבר מוכנה, בין אם היא קנויה או ביתית (ומוכנה מבעוד מועד) – מתחילים בהכנת קרם הפטיסייר: בקערה חסינת חום טורפים יחד חלמונים, קורנפלור וסוכר. בנתיים מביאים את החלב והוניל לסף רתיחה בסיר (טיפ: אם תערובת החלמונים מסרבת להתערבב ולהתאחד חושו חופשי להוסיף כף-שתיים מהשמנת לפני החימום – זה יעזור "לשחרר" את החלמונים ויקל על הטריפה – ולא יפגע בענייני איזון טמפרטורות).
כשהחלב כמעט רותח מוסיפים ממנו מעט, כמה כפות בכל פעם, לתערובת החלבונים וטורפים במהירות. כשמתאחד מוסיפים עוד כמה כפות, כך עד שכשליש מהחלב מעורבב עם החלמונים.
שופכים את תערובת החלמונים אל הסיר עם שאר החלב ומחזירים אל האש תוך טריפה מתמדת, עד שהפטיסייר מסמיך.
את הפטיסייר המוכן מצננים לטמפרטורת החדר (וטורפים אותו מעט כל כמה דקות – על מנת למנוע היווצרות קרום). כשהקרם צונן מעבירים אותו לקופסה אטומה ולשעה לפחות למקרר.

לפני בניית המנה טורפים מעט את הפטיסייר הקר כדי להחזיר לו את מרקמו ומעבירים לשקית זילוף עם צנטר לבחירתכם (הפוסט בחר בצנטר משונן).

בצק קקאו מהמם במכונת פסטה שווה

להכנת בצק הפסטה שוקלים קמח וקקאו לקערה נוחה ללישה ומערבבים את השניים יחד לתערובת אחידה יחסית.
יוצרים גומה קטנה בתערובת הקמח ושופכים אליה את הביצה. לשים עד לבצק אחיד.
פה זה הזמן לומר שבצק פסטה אמורים ללוש כך שכל פעם מוסיפים מעט מהקמח אל הביצה ולשים, מוסיפים ולשים – עד שכל הקמח נטמע. בכמות כזו קטנה של בצק זה קצת מצחיק לנסות לעשות את זה, אבל זה עובד 🙂
כשהבצק מוכן עוטפים אותו בניילון נצמד ונותנים לו לנוח בטמפרטורת החדר כחצי שעה.

מי מוכן להתבשל ברותחין?

אחרי שהבצק נח לו בנוחות אפשר לשים סיר מים על האש ולהביא לרתיחה, ובנתיים לרדד עד אין קץ:

אם יש לכם מכונת פסטה זו ההזדמנות לשלוף אותה 🙂
הפוסט חייב להודות שהבצק הפתיע בקלות העבודה איתו כי הוא לא דרש הרבה מאוד קימוח וכמעט שלא נדבק למכונה. זה בצק שיצא יותר יבש ממה שהפוסט מכיר מבצק הפסטה הסטנדרטי שלו (אולי בגלל הקקאו), אבל דווקא בעת הרידוד הוא היה מאוד נוח ומתחשב. 
בקיצור: עם מכונה מעבירים את הבצק כמה פעמים על רמה 0 (מעבירים, מקפלים ומעבירים שוב). כך משיגים את האלסטיות של הבצק ומקלים על התהליך. אח"כ מעלים בהדרגה את הרמה עד שמגיעים לעובי הרצוי. עבור הלזניה הפוסט הגיע לרמה 6, שהניבה בצק דק למדי שלא משתלט על הקינוח, אבל עדיין מורגש בביס. מי שמעדיף לזניה פחות "צ'ואית" יכול להגיע לרמה 7 או 9 – רק תיזהרו מהידבקויות!
אם אין מכונת פסטה יש לרדד את הבצק דק ככל שניתן.
מהבצק המרודד קורצים עיגולים או מלבנים (אם חושקים במנות אישיות). ניתן גם להכין דפי לזניה מלבניים גדולים יותר ולסדר את הקינוח בתבנית מרכזית, אבל הפוסט חושב שזה יותר קינוח של מנות אישיות.

שחייה צורנית בסיר מבעבע

את העיגולים/ מלבנים מבשלים במים רותחים (לא להתבלבל ולהוסיף מלח למי הבישול!) כ-7-10 דקות, מוציאים מהמים ומניחים על צלחת על מנת שיצטננו ויתייבשו קצת.

לבניית הקינוח מסדרים שכבות של עלי לזניה מבושלים וצוננים, זילופי פטיסייר יפים וריבה לפי הסדר המועדף עליכם לבניית לזניה 😀
בתאבון ובהצלחה 😉

קלוז-אפ חגיגי

 

הערות, טיפים ורעיונות:

  • אז… כן – מדובר במתכון הרפתקני משהו 😉 אבל לא מאוד מסובך.
    בתכלס הפוסט היה מרוצה מהתוצאה ומעניק לקינוח את התואר "משעשע וטעים!" 
  • חושו חופשי לשחק עם הכמויות ועם גיוונים – לפי טעמכם ומוחכם הקודח!
    מה שכן- הפוסט ממליץ לשמור על איזון טעמים – הקקאו מוסיף מרירות ועומק והריבה מוסיפה רקע חמצמץ – ובלעדיהם זה לא היה מספיק מעניין 🙂

אומנומנום!

ואם אתם עדיין מעוניינים ברביולי חמאת בוטנים במילוי טראפל, להלן מסקנותיו של הפוסט ומתכון בונוס:

הפוסט רצה במקור להכין בצק פסטה שבו חמאת הבוטנים *תחליף* את הביצה, אבל זה לא ממש הצליח לו. 
בצק שהוא הכין עם חמאת בוטנים בנוסף לביצה יצא עמיד ואפקטיבי, אם כי משום מה קצת יבש ולא הכי קל לעבודה.
עם זאת, הבצק התנהג יפה מאוד בבישול, ואם תדאגו להדביק את קצוות הרביולי כמו שצריך ולשמור על שלמותו של הבצק (בלי סדקים ושברים) – תוכלו לקבל כיסון חמוד עם טעם חמאת-בוטנימי עדין ומילוי של שוקולד נוזלי ועמוק! 🙂

רביולי חמאת בוטנים ושוקולד – הוראות הכנה

  • לטראפלס: לתוך 80 גרם שמנת מתוקה חמה ממיסים 160-170 גרם שוקולד מריר (הפוסט השתמש בשוקולד 72%). מקררים את התערובת לחצי שעה במקרר ואז ניתן לעצב כדורי טראפל בעזרת כף גלידה קפיצית – התערובת עדיין נוזלית אבל סמיכה יחסית, וזה מקל מאוד על העניינים 🙂
    את כדורי הטראפל מקפיאים עד להכנת הרביולי – כדי שיהיו קרים ככל שניתן לפני הבישול.
  • לבצק: הפוסט ערבב בעזרת קצות האצבעות 3 כפות חמאת בוטנים לתוך 100 גרם קמח. לתערובת הפירורית שהתקבלה הוא הוסיף ביצה ולש עד לבצק אחיד-אך-מעט-מתפורר, ונתן לבצק לנוח לכחצי שעה.
  • ליצירת הרביולי: מרדדים את הבצק במכשיר פסטה (לדרגה 6), או בעזרת מערוך ליריעה דקה מאוד. קורצים עיגולים בעזרת קורצן/ חותכן/ כוס.
    באמצע כל עיגול מניחים טראפל קפוא. אם כף הגלידה שלכם מייצרת כדורי טראפל גדולים מדי – אל תהססו לחתוך אותם בעזרת סכין. זה מאוד קל כשהכדורים קפואים!
    מרטיבים בעזרת מעט מים את כל ההיקף של עיגול ומדביקים את הקצוות זה לזה (לצורת חצי עיגול). 
    מוודאים שההדבקה אטומה וחזקה.
    מבשלים את הרביולי במים רותחים כ-7-10 דקות, מוציאים ומייבשים מעט – וזוללים!
    ניתן לקשט בדובדבן אמרה ומעט סירופ – זו תוספת מאוד נחמדה לטעם 🙂 🙂 הפוסט בטוח שגם תותים טריים יתקבלו פה בברכה 🙂

מי רוצה ביס?

 

מעוניינים בעוד מתכוני פסטה מגניבים לאללה? 😀

בברכת "מי שאשכרה מכין – חובה עליו לשתף" 🙂 🙂

מודעות פרסומת
5 במרץ 2017

כחומר ביד הבלוגר – אזניים ללוטוס

שני אירועים גורליים הביאו ליצירתו של המתכון שתיכף ישזפו עיניכם-
חג פורים הקרב ובא והכרזתו של לוטוס (הידוע גם בשמות "ספקולוס", "ביסקוף", "העוגיה הטעימה שמקבלים בבתי קפה כשמזמינים קפה", "ממרח אומייגוד-מה-טעמתי-עכשיו" וכו' וכיו"ב – על ממרחיו ועוגיותיו) כחומר הגלם החודשי.

אחרי כמה דקות של מחשבות על לוטוס. ועל כמה לוטוס זה טעים. ועל כמה הוא אוהב דברים שהוא כבר מכין עם לוטוס. ועל לוטוס! הפוסט החליט שצריך להכין אזני המן, כי מרץ ופורים וגולה ( 😉 ) וכזה.
המחשבה להכין את המתכון הרגיל שלו (אזני ההמן המושלמות של דלאל, עדיף במילוי פיסטוק ואמרנה, הו כן!) ופשוט למלאן בממרח לוטוס הרגישה לפוסט מעט בנאלית מדי. אז מה עושים?

משתעשעים עם איילים!

משתעשעים עם איילים!

מחשבה התגנבה אל מוחו של הפוסט והזכירה לו את הקראמבל הטבעוני שהכין בחודש הבוטנים ובו החליף חמאה בחמאת בוטנים (מחשבה הגיונית- שתיהן חמאות, לא?)…
"ובכן", המשיכה אותה מחשבה, "הרי ממרח לוטוס זה בעצם מעין חמאת עוגיות לוטוס – על משקל חמאת בוטנים – ועל כן גם הוא יכול להחליף חמאה!"
כן, אין ספק שהפוסט תמיד חושב בהגיון ומנתח כל דבר בדקדקנות.
אז זה מה שהוא עשה!
הבצק של אזני ההמן הדלאליות הוא בצק עדין ומפונפן עד מאוד, עם קפריזות – אז הפוסט החליט לא להתעסק איתו. חיטוט קצר במתכוני אזני המן (עם קרדיט לעוגיו.נט, שתמיד אפשר לסמוך עליה) הביא את הפוסט למתכון כללי לבצק שאיתו הוא הרגיש מספיק בנוח להתנסות. הוא החליט שלא לוותר על החמאה לגמרי, כיוון שהקראמבל הטבעוני לימד אותו כמה דברים על בצקים מתפוררים למדי (ומי רוצה אוזן המן שכמו הבית של שלושת החזרזירונים תתפרק כשתנשפו עליה?), ושילב בין חמאת לוטוס לחמאה 🙂
בשביל המילוי הוא הלך על הנוטלוטוס האהוב עליו – כי למה לא לחזק את בצק הלוטוס במילוי שמכיל לוטוס- אבל גם נוטלה, כי נוטלה? 😀

פורים איז קאמינג!

פורים איז קאמינג!

לא הרבה זמן אחרי ההחלטה הזו- נחה לה קופסה חגיגית של אזני לוטוס על השולחן בסלונו! היאח!

הבצק שיתף פעולה באופן מרהיב למדי- זה בצק קל להתעסקות, סך הכל.
אחרי העיבוד במעבד המזון הוא התפנק קצת בעיבוד ידני – רק להטמעת כל הקמח. וברידוד הוא התנהג נפלא על משטח מקומח. פיסת הבצק האחרונה היא זו שספגה הכי הרבה קמח (ברידודים חוזרים ונשנים), וגם זו שלא באמת רודדה אלא נמעכה ב"אלגנטיות" לצורת עיגול – וגם היא הייתה ממשומעת למדי!
או במילים אחריות" בצק-פריך-לוטוס, אתה חמוד לאללה! 🙂 

אזני לוטוס

(כ-18 אזני המן בינוניות)

חומרים:

לבצק:

  • 150 גרם קמח
  • 25 גרם אבקת סוכר
  • 50 גרם חמאה קרה, חתוכה לקוביות
  • 60 גרם ממרח לוטוס
  • 1 חלמון ביצה
  • 1 כפית תמצית וניל
  • 2 כפות חלב

למילוי:

  • 8 עוגיות לוטוס (זה יוצא כ-60 גרם- הפוסט בדק! 🙂 ) – מפוררות
  • 150 גרם ממרח נוטלה
להלן: בצק לוטוס זהוב ומילוי נוטלוטוס עסיסי

להלן: בצק לוטוס זהוב ומילוי נוטלוטוס עסיסי

הכנה:

מכינים את הבצק: במעבד מזון שמים קמח, אבקת סוכר, חמאה וממרח לוטוס ומעבדים בפולסים לקבלת פירורים קמחיים למדי 🙂 מוסיפים את הביצה, הוניל והחלב ומעבדים עד שמתחילים להיווצר גושי בצק בינוניים.
מוציאים את הבצק ממעבד המזון אל יריעת ניילון נצמד. אם יש צורך – מעבדים ידנית את הבצק עד שכל הקמח נטמע.
משטחים לדיסקית עבה, עוטפים טוב בניילון הנצמד ושולחים את הבצק למנוחה של שעה במקרר.
להכנת המילוי פשוט מערבבים את פירורי עוגיות הלוטוס ואת הנוטלה. יי! 🙂

על משטח מקומח מרדדים את הבצק, קורצים עיגולים בעזרת חותכן או כוס.

התמונה להמחשה בלבד

התמונה להמחשה בלבד

בכל עיגול מניחים מילוי (לפי גודל העיגולים שקרצתם ולפי יחס הבצק-מילוי המועדף עליכם. לאזני ההמן הבינוניות של הפוסט הוא שם כפית גדושה של מילוי) ומקפלים מעליו את הבצק לצורת משולש.

המדריך (המטושטש, עמכם הסליחה) למקפל המתחיל

המדריך (המטושטש, עמכם הסליחה) למקפל המתחיל

אוזן לוטוס חגיגית במלוא תפארתה המקופלת!

אוזן לוטוס חגיגית במלוא תפארתה המקופלת!

הפוסט ממליץ שלאזני ההמן המקופלות תעניקו מנוחה של 20-30 דקות במקפיא, בעודכם מחממים את התנור ל-180 מעלות. אזניים קפואות ישמרו טוב יותר על צורתן ויתפרקו פחות באפיה!
אופים את האזניים 10-15 דקות עד שהן מזהיבות מעט.

נותנים לאזניים להתקרר מעט (נוטלה חמה ישר מהתנור זה סכנה שקשה מאוד לעמוד בה…) וזוללים בהנאה!
בתאבון ופורים שמח ומבדח (וטעים)! 🙂 🙂 🙂

נומז

נומז

הערות, טיפים ורעיונות:

  • הבצק מתקבל פריך ונעים, עם טעם עדין של לוטוס. טעם הנוטלה מעט משתלט, אבל העוגיות במלית מוסיפות מאוד. קחו בחשבון שסך הכל מדובר באוזן המן מהזן המתוק, ולאו דווקא המאוזן 🙂
  • הכפלת כמויות: כמובן שכדאי וראוי להכפיל כמויות! הפוסט הכין כמות קטנה יחסית (תכלס, זה חצי כמות של בצק 123 המפורסם- בגרסת לוטוס!), וזה גם מה שהוא רשם, כי:
    א. מדובר היה בבצק נסיוני (שהצליח! יי!)
    ב. משק הבית שלו מכיל 2 אנשים בלבד
    אם אתם מחליטים להכפיל- חושו חופשי לשים ביצה שלמה (במקום 2 חלמונים), ומקסימום- שימו קצת פחות חלב, תעבדו את הבצק בכמה פולסים, ואם נראה שהוא זקוק לעוד קצת לחות – תוסיפו את שאר החלב.
  • מילוי: כמות המילוי הספיק ב-מ-ד-ו-י-ק למספר האזניים שהכין הפוסט, אז אם אתם אוהבים הרבה מילוי, או לחילופין- מתכננים להכין אזנים קטנות, הפוסט ממליץ לשים קצת יותר נוטלה ועוד איזו עוגיית לוטוס או שתיים – כדי שלא יחסר 😀
  • גודל האזניים הוא עניין של העדפה אישית והחותכנים המצויים בביתכם 🙂
    גם אזני ביס זה מגניב, אם כי קחו בחשבון שמדובר ביותר עבודת קיפול 😉
  • גיוונים: הפוסט מאוד מאוד אוהב את השילוב של נוטלוטוס, ועל כן החליט למלא את אזני הלוטוס שלו במילוי נוטלה מחוזקת בלוטוס, למרות שהוא ידע שהתוצאה תהיה מתוקה למדי.
    אם אתם מעדיפים אזני המן מהזן המאוזן ניתן להחליף את מלית הנוטלה בכל מלית שתרצו ושתתאים לדעתכם, למשל מליות המבוססות על שוקולד מריר 🙂
    הפוסט לא ניסה בעצמו ועל כן לא בטוח כמה קל למלא אזני המן בגנאש מריר (הוא חושש מנזילות והצפות), אבל ייתכן שגנאש ובתוכו שברי עוגיות לוטוס, שיעזרו – מלבד חיזוק הטעם הלוטוסי – בספיגת נוזלים שמסייעת במניעת נזילות, יוכתר כהצלחה כבירה! 🙂
אנחנו מהממות

אנחנו מהממות

רוצים עוד מתכוני לוטוס? כמובן 🙂

ואני אמנותית. פורים שמח!

ואני אמנותית. פורים שמח!

5 בפברואר 2017

כחומר ביד הבלוגר – טארט מרווה מרענן

ט"ו בשבט מתקרב אלינו בצעדי ענק, ופרויקט כחומר החליט ללבוש ירוק חגיגי במיוחד: עשבי תיבול!

וכמובן, שוב נתקל הפוסט בסאגת ההתחבטויות הקבועה שלו:
*זה* נדוש מדי לדעתו (נענע/ מנתה)
*זה* הוא כבר ניסה וגם ככה זה שטיק של מישהו אחר (בזיליקום – לז'אק ז'נה, מושא הערצתו של הפוסט, האיש בעל השוקולה שו הטוב ביותר בפריז שעוד מגיש לך פרליני שוקולד קטנים ומהממים לצד השוקולה שלא יחסר, השף פטיסייה והפריז ברסט הגבוה מכולם כנראה, יש טארט לימון ובזיליקום שהפוסט הכין עפ"י מתכון שלו כבר)
*זה* אויאויאוי (כוסברה. הפוסט שונא כוסברה!)
*זה* יותר מתאים למאפים מלוחים והפוסט רוצה לאתגר את עצמו עם קינוח (טימין)
ו*זה*.. זה…
פתאום הפוסט חשב על מרווה, ותהה לעצמו איך הטעם המעניין והייחודי שלה ישתלב לו בקינוח.

מסתתרת פה מרווה!

מסתתרת פה מרווה!

מכיוון שהפוסט הוא פרקטי, מיד רכש לעצמו גם נענע, גם טימין וגם מרווה – והמשיך לחשוב במרץ.

ומכיוון שהפוסט הוא גם יעיל – הימצאותם של 4 חלמונים מיותרים במקרר שתלה במוחו רעיון: פטיסייר מרווה. למה? ככה 🙂

בעודו תוהה לעצמו איך טעם המרווה ישתלב בחלביות של הפטיסייר ("מה", אמר לעצמו, "הרי שמים מרווה בריזוטו ופסטה שמנתית וזה, זה לגיטימי!") מצא עצמו הפוסט טורף (מלשון 'מטרפה', כן? עוד לא הגיע שלב האומנומנום) במרץ קרם פטיסייר ריחני ומעניין.

בעודו תוהה לעצמו לאן הקינוח הזה הולך לקחת אותו, החליט הפוסט להתייעץ עם חברו החדש (יחסית): שף ווטסון!
ושף ווטסון החליט לעוף על עצמו בפירגונים למרווה – המון חומרים השתלבו איתה מצוין (או מה שלא תהיה משמעותו של מעגל "סינרג'י" שלם), והפוסט רק היה צריך להחליט מה הוא עושה איתם 🙂
כשאגוזי לוז צורפו למרווה כחיבור מוצלח – הפוסט החליט ללכת על טארט ובו בצק פריך שישלב אגוזי לוז ומרווה קצוצה, וימולא בפטיסייר, שכבר המתין בסבלנות במקרר.
עוד קצת מחקר וגם זסט לימון הוצע על ידי ווטסון, כפרעליו. תוספת מבורכת לכל בצק פריך, הלא כן?
בסוף, כשווטסון הציע להוסיף וויסקי לכל החגיגה הזו – הפוסט כבר ידע מה הוא הולך לרקוח ממוחו הקודח למטבחו ה… זורח (?):

כפרעל ווטסון

כפרעל ווטסון

טארט מרווה מרענן

(5-6 טארטים אישיים או טארט אחד בתבנית 24)

חומרים:

לפטיסייר מרווה:

  • 250 מ"ל חלב
  • 1-2 ענפי מרווה
  • 2 חלמונים
  • 60 גרם סוכר
  • 25 גרם קורנפלור
  • מעט חמאה (כ-15-20 גרם)

לבצק פריך מרווה, לוז, ליים ו-וויסקי:

  • 30 גרם אגוזי לוז טבעיים (לא קלויים)
  • 130 גרם קמח
  • 50 גרם אבקת סוכר
  • 100 גרם חמאה קרה, חתוכה לקוביות
  • 1 חלמון
  • זסט מליים אחד (אפשר גם מלימון קטן)
  • עלי מרווה קצוצים (מענף/ ענף וחצי)
  • 2 כפות וויסקי – לא חובה

לעיטור (לא חובה):

  • מעט זסט ליים
  • מעט עלי מרווה קצוצים
במלוא תפארתו

במלוא תפארתו

הכנה:

מתחילים בהכנת הפטיסייר, כי הוא צריך קירור של כמה שעות במקרר:
שמים את החלב ואת ענפים המרווה בסיר ומביאים לרתיחה עדינה תוך ערבוב מדי פעם (שיעזור לטעם לצאת מהמרווה). מצננים את החלב כחצי שעה (שוב – טריקים להעצמת מיצוי טעם המרווה. בשלב הזה החלב כבר יעלה ניחוח עדין של מרווה – זה די מגניב זה) ומביאים שוב לסף רתיחה.
בקערה חסינת חום טורפים את החלמונים, הסוכר והקורנפלור לתערובת אחידה. אם מאוד קשה לטרוף אותם אפשר להוסיף מעט מהחלב – כל עוד הוא לא חם.
כשהחלב על סף רתיחה מוציאים את ענפי המרווה ומוסיפים כשליש מהחלב אל תערובת החלמונים – וטורפים מיד. אם אתם מעדיפים, אפשר גם להתחיל בהוספה של כמה כפות מהחלב החם, טריפה מהירה מיידית, עוד כמה כפות וחוזר חלילה עד שכשליש מהחלב נטרף לו עם החלמונים 🙂
מחזירים את תערובת החלמונים אל יתרת החלב שבסיר ומחזירים אל האש תוך טריפה מתמדת, עד שהפטיסייר מסמיך. מורידים מהאש ומוסיפים את החמאה, טורפים טוב עד שהחמאה נטמעת כולה בפטיסייר.
מצננים את הפטיסייר בטמפרטורת החדר תוך טריפה מדי פעם (על מנת למנוע היווצרות קרום), וכשהוא צונן- מעבירים אותו למקרר לשעתיים לפחות.

עכשיו מכינים את הבצק:
במעבד מזון שמים את האגוזים והקמח ומעבדים בפולסים עד שהאגוזים טחונים דק ככל האפשר.
הקמח עוזר לאגוזים לא להפוך למחית/ חמאת לוז, כי אגוזים נוטים לעשות זאת 🙂
מוסיפים את אבקת הסוכר, החמאה, זסט הליים ועלי המרווה הקצוצים ומעבדים בפולסים לתערובת אחידה.
מוסיפים את החלמון ואת הוויסקי ומעבדים עד שמתחילים להיווצר גושי בצק. 
מוציאים את הבצק לניילון נצמד, ואם יש עודפים קמח – מעבדים את הבצק מעט בידיים עד להטמעת הקמח. משטחים את הבצק לדיסקית, עוטפים בניילון נצמד ושולחים למנוחה של שעה במקרר. 

תצוגת תכלית או סטיילינג?

תצוגת תכלית או סטיילינג?

אפייה והרכבת הטארטים:
מרדדים את הבצק הקר על משטח מקומח לעובי של 3-4 מ"מ ומסדרים בתבניות הטארט. חשוב להקפיד להצמיד את הבצק לתבנית כמו שצריך, כולל לזוית בין התחתית לדופן (כדאי לנסות ליצור זוית של 90 מעלות – זה עוזר לבצק לא לקרוס באפייה, וזה חשוב כי אנחנו עושים אפייה מלאה בלי משקולות :-O )
את התבניות המבוצקות מחוררים במזלג ושולחים לגלות של כחצי שעה במקפיא. בנתיים מחממים את התנור ל-180 מעלות.
אופים את קלתיות הבצק (כן, כן – מיד מהמקפיא) עד שהם זהובות למדי.
לתבניות אישיות יספיקו 15-20 דקות, ייתכן שתבנית 24 תצטרך סה"כ חצי שעה.
בנתיים טורפים את הפטיסייר הקר ע"מ להחזיר אותו ממרקם פודינגי למרקם קרמי :).
נותנים לקלתיות האפויות להצטנן מעט (שלא ילחיצו את הפטיסייר וזה 😛 ), ממלאים אותם בפטיסייר ואם רוצים – מעטרים במעט זסט ועלי מרווה קצוצים דק.

מגישים, זוללים, נהנים וחוזר חלילה 🙂

חתיך, לא?

חתיך, לא?

הערות, טיפים ורעיונות:

  • כמויות מרווה: הפוסט ניסה לשחק עם כמות המרווה ככה שטעמה לא יהיה חזק מדי, אך גם שיהיה מספיק מורגש. לטעמו הטארט השלם יצא עם טעם מגניב ומרענן של מרווה, וכמו כן לפטיסייר היה טעם מורגש אך עדין של מרווה. שני הטועמים האחרים הרגישו את המרווה יותר בבצק דווקא. מעניין 🙂
    שני ענפי מרווה מכובדים הספיקו אפילו לכמות פטיסייר כפולה, אז הפוסט ממליץ לשים ענף מכובד או שני קטנים בכמות הפטיסייר המצוינת פה ולרחרח את החלב בהרתחה הראשונה. אם הריח חזק מספיק לטעמכם- מצוין, ואם לא- תמיד אפשר להוסיף ענפון 🙂
    לגבי הבצק- הפוסט מאמין שאין חשש בהוספת עלים מיותר מענף אחד. כדאי לא לשים יותר מדי כי הפוסט חושש ממרירות, אבל גם שני ענפים יהיו כנראה בסדר.
  • הכפלת כמויות וכו': לפוסט היו 4 חלמונים מיותמים במקרר ועל כן הוא הכין כמות כפולה של פטיסייר. אם הטעם נשמע לכם מגניב – לכו על זה 🙂
    תוכלו לערום פטיסייר לגובה על הטארטים האישיים, או לחילופין – אם אתם הולכים על טארט מרכזי – ייתכן שתוכלו למתוח את הבצק גם לתבנית של 26 או אפילו 28 – ואז הרבה פטיסייר זה רק לטובה 🙂
  • וויסקי: אז… שף ווטסון, כאמור, טען שוויסקי מתאים פה עם כל החמולה, והפוסט הקשיב לו. אממה, גם הפוסט וגם יתר הטועמים (כולל טועם שהפוסט מחזיק ממנו איש וויסקי 🙂 ) פחות הרגישו בטעם.
    אז ייתכן שהוויסקי עוזר לטעם כללי מגניב של הבצק וייתכן שלא. אם בא לכם על בצק אלכוהולי (בעיקר בקונספט, לא בטעם 🙂 ) – מעולה. אם לא, אתם מוזמנים להוסיף כף-שתיים של חלב או מים קרים לבצק במקום הוויסקי, כדי לשמר את איזון הנוזלים.
    אבל תכלס – בצק פריך עם וויסקי זה מגניב 🙂
  • חמאה בפטיסייר: הפוסט בד"כ לא מוסיף חמאה לפטיסייר שלו (והוא חושב שפטיסייר מחומא נקרא "קרם מוסלין", למדקדקין 😉 ), אבל הפעם הוא חשב שזו תהיה תוספת חיננית שתחמיא למרווה ולמרקם הקרם, שהוא מרכיב די מרכזי בטארט. מבחינתו יצא מוצלח, אבל אם אתם מעדיפים להקליל מעט את הקינוח, ייתכן שכדאי לוותר על החמאה.
  • גיוונים: אז ווטסון טוען שגם כלמיני פירות יער יכולים להשתלב מצוין בשילוש מרווה-זסט-לוז, והפוסט חשב שאולי עיטור הטארט בכמה פטלים יכול להיות רעיון מגניב למדי. זה שהוא לא ניסה את זה- לא אומר שאתם לא יכולים! גם כמה אגוזי לוז קלויים וקצוצים יכולים להיות תוספת מגניבה מעל הפטיסייר לדעתו של הפוסט 🙂
    כמו כן, אם בא לכם קרם קליל יותר, תרגישו חופשי לקפל לתוכו קצת קצפת ללא ממותקת 🙂 זה מניב מהפטיסייר מעין מוס עדין, שזה לא רע בכלל 🙂
אחרון ודי

אחרון ודי

ומה עכשיו? עוד מתכוני עשבי תיבול! נשמע מעניין שם, שווה בדיקה 🙂

30 בדצמבר 2016

כחומר ביד הבלוגר – פרליקר חגיגי לשנה אזרחית חדשה ומוצלחת!

אז לכבוד השנה החדשה הפוסט החליט לפנק אתכם הן במתכון מאתגר קצת יותר והן באלכוהול משובח, כי למה לא בעצם? 🙂

קודם כל יש להודות למארינקא, שבנוהל משמשת כיועצת הסתרים (לא באמת סתרים) והמדרדרת הרשמית של הפוסט. כשהוא התחיל לחפור לה "מה אני  אכין עם ליקררררררר????" היא צעקה עליו באלגנטיות (בכ"ז, כשהיא מתגוררת בפינלנד והוא מתגורר בארה"ב, ועיקר התקשורת היא בצ'אט של פייסבוק – קשה לצעוק שלא באלגנטיות 😉 ) שירכוש כבר מדחום לממתקים ויעיז כבר להכין פרלינים!
וזה עבד לה 😀

הפוסט שמח לבשר לכם שהכנת פרלינים אינה מסובכת כמו שהוא חשב. זה אמנם לוקח זמן ודורש קצת השקעה, סבלנות, ואורך רוח (ועקרונית גם מדחום למטבח) – אבל קצת מוזיקה טובה ברקע (או פודקאסטים מעניינים) וקצת דגימות מהליקרים, וקיבלתם אחה"צ מפנק ומלא בשוקולד!
את הכנת הפרלינים שלו ביסס הפוסט על המדריך החביב הזה והוא גם יספק לכם את הסבריו שלו לאור נסיונו הראשון והמוצלח (כך מעידים שלל הטועמים 🙂 ).

פרלינים חתיכים

פרלינים חתיכים

פרליקר חגיגי

(בין 24 פרלינים גדולים בגודל מיני-מאפינס להמוני פרלינים נורמלים)

חומרים:

לשוקולד המטומפרר:

  • 300-500 גרם שוקולד מריר קצוץ או במטבעות, מופרד ל-100 גרם וכל השאר 🙂
  • סבלנות 🙂

למילוי (אם אתם מעוניינים בכמה מילויים שונים – חלקו את הכמויות בהתאם. ראו פירוט בהמשך):

  • 180 גרם שוקולד מריר
  • 90 גרם שמנת
  • 6 כפות ליקר לבחירתכם וטעמכם. הפוסט השתמש ב-3 ליקרים (ל-3 מילויים שונים): פרנג'ליקו, אייריש קרים וקוואנטרו

הכנה:

מתחילים בהמסת השוקולד שיהיה הציפוי של הפרלין. בעקרון כנראה שאפשר להכין את כל העסק הזה גם בלי לטמפרר (פשוט להמיס שוקולד ולקרר אותו מעט ע"י ערבוב), אבל אם כבר בפרלינים עסקינן – שווה לנסות לעשותם חתיכים ככל האפשר!
מניחים 100 גרם שוקולד בקערה חסינת חום ואותה מניחים מעל באן מארי. מערבבים את השוקולד עד להמסה ומסירים מהבאן מארי. (הפוסט השמיש סיר קטן יחסית וקערה גדולה, וכך יצר סיטואציה בה הקערה לא יכולה לגעת במים כלל וכלל ורק מקבלת אדים – באן מארי! 🙂 )

המדקדקים יתחילו במדידת הטמפרטורה כבר מעכשיו ולא יתנו לשוקולד להתחמם מעל 45 מעלות. הפוסט לא עשה זאת, אלא פשוט הגיע להמסה מלאה של השוקולד, ואח"כ קירר את השוקולד המומס.
איך מקררים? ע"י הוספת שוקולד שעוד לא המסנו – וערבוב חוזר ונשנה! 🙂
כל פעם מוסיפים כחופן שוקולד, מערבבים עד להמסה – ומודדים את הטמפרטורה. מכיוון שהפוסט לא שמר על שוקולדו מפני טמפרטורה גבוהה מדי- לקח לו זמן להגיע לטמפרטורה הרצויה, שהיא 32-33 מעלות. אם אתם לא רוצים להוסיף עוד המון שוקולד- אפשר לקרר ע"י ערבוב סבלני בעזרת מרית (לא מטרפה, כי אנחנו לא רוצים אוויר בציפוי שלנו).

כשהשוקולד שלנו הגיע לכ-32 מעלות נצפה את השקעים שלנו!
הפוסט השתמש בתבנית סיליקון של מיני מאפינס – כי זה מה שהיה לו בבית. הוא מודה שהפרלינים יוצאים קצת גדולים בתבנית שכזו, אבל מצד שני זה ממש סבבה לחלוק אותם, ואפילו רומנטי – אז למה לא? 😀
הפוסט שם כחצי כף שוקולד מומס בכל שקע ופיזר לשכבה אחידה ודקה ככל שהיה יכול בעזרת המרית שלו (יש לו מרית קטנה וחמודה שעשתה עבודה לא רעה בכלל). יש להקפיד שלא יהיו חלקים מהשקע שיהיו נטולי שוקולד בכלל כי זה אומר שהגנאש שלנו יברח החוצה. 
אם אתם דובקים בשיטת המרית של הפוסט – לא נורא אם נראה לכם שהשכבה קצת יותר עבה ממה שרציתם. הפוסט מודה שרק כשהפרלינים היו מוכנים הוא גילה שחלקם קיבלו שכבה ממש דקיקה של ציפוי, כמעט דקיקה מדי, והוא חושב שהם אפילו יכלו להיות מוצלחים יותר עם שכבה *קצת* יותר עבה.
אם יש לכם תבניות פרלינים קשיחות – יהיה לכם הרבה יותר קל, כי תוכלו למזוג שוקולד לכל שקע, לסובב את התבנית לציפוי מלא, לשפוך חזרה לקערה את השוקולד העודף, ולנקות עם קלף את החלק העליון של התבנית כדי למנוע הידבקויות מיותרות!

מה שנותר אחרי הציפוי - ותיכף יהפוך לכיסוי!

מה שנותר אחרי הציפוי – ותיכף יהפוך לכיסוי!

עכשיו הגיע הזמן להכנת הגנאש!
בזמן הזה הציפוי יתקשה לו בתבנית. הוא לא זקוק להרבה זמן, ותכלס תוכלו לראות שעודפי השוקולד מהשקעים – אותם בטח "תנגבו" חזרה אל הקערה – מתקשים די מהר!

הפוסט רצה לנצל את ההזדמנות הליקרית החגיגית הזו ולנסות כמה מילויים, ועל כן יצר 3 מילויים בכמויות קטנות. הוא השתמש ב-25 גרם שמנת ו-50 גרם שוקולד לכל מילוי ומצא את עצמו משווע לעוד טיפ-טיפ-טיפה גנאש אז הוא הגדיל קצת את הכמויות בשבילכם.
אם אתם הולכים על 3 מילויים כמו הפוסט: מחממים 30 גרם שמנת (המיקרו הוא חברינו! 2 סבבים של 30 שניות בהחלט הספיקו לפוסט לכמות קטנה שכזו של שמנת), מוסיפים 60 גרם שוקולד, ממתינים כמה דקות ומערבבים עד להמסה מלאה של השוקולד. אם השוקולד לא נמס לחלוטין אפשר להחזיר את התערובת למיקרו לזמן קצר (30 שניות או אפילו פחות). מוסיפים 2 כפות ליקר ומערבבים טוב עד לאחידות.
מכינים ככה, ב-3 קערות שונות, את 3 המילויים, או שבוחרים במילוי אחד ומכינים את כל הכמות בבת אחת 😀 (אוווווו! אולי אפשר לעשות מילוי אחד אבל עם כמה סוגי אלכוהול, ויצא קוקטייל?? נגיד וודקה וליקר פירות יער יכולים לתת שילוב מעניין!).

ממלאים כל שקע של פרלין בגנאש כמעט עד לשפתו – משאירים קצת מקום לכיסוי בשוקולד מטומפרר נוסף לסגירת הפרלין 🙂

אני תבנית מיני מאפינס שמעמידה פני תבנית פרלינים, מה תעשו לי?

אני תבנית מיני מאפינס שמעמידה פני תבנית פרלינים, מה תעשו לי?

וכן- עכשיו מטמפררים שוב 🙂
פשוט מחזירים את קערת השוקולד עם כל השאריות מציפוי התבנית אל הבאן מארי, וכשהשוקולד כולו נמס שוב מורידים מהאש ומתחילים שוב להוסיף שוקולד רגיל ולקרר עד לטמפרטורה של כ-32 מעלות!
בזמן הזה הגנאש יכול להתמצק לו קצת ולהתמקם בציפוי הפרלין שלו 🙂

מכסים כל שקע בשוקולד מטומפרר – לא צריך הרבה, רק שיספיק לשכבה דקה שתאטום את הגנאש בפנים.
פשוט מוזגים מעט שוקולד לכל שקע – עם כף, למשל – ומשטחים אותו בעדינות כך שיכסה את כל הגנאש ויתחבר לו עם הציפוי. היאח!

כמו שתוכלו לראות בעוד רגע קט – הפוסט לא התקמצן בשוקולד לכיסוי הפרלינים ועל כן יצאו לו פרלינים עם שכבה תחתונה די משמעותית. כמי שמפנים לקחים הפוסט ממליץ לכם לא לשים יותר מדי שוקולד בשכבה התחתונה, אבל גם מוסיף שזה לא נורא אם כן, כי בכ"ז – שוקולד זה טעים 🙂

אין לי בכלל שכבה תחתונה מוגזמת...

אין לי בכלל שכבה תחתונה מוגזמת…

זהו! כל מה שנותר זה להתאזר בעוד קצת סבלנות ולתת לפרלינים להתמצק בטמפרטורת החדר.
אין צורך במקרר, ותכלס גם הפרלינים עצמם יכולים להישמר בקופסה אטומה על השיש, כל עוד לא חם מדי במטבחכם החביב (נגיד, בקיץ כדאי בכ"ז לשמור אותם במקרר…).
כשהפרלינים מוצקים מוציאים אותם בעדינות מהתבנית. למה עדינות? כדי לא לשבור את הציפוי היפה שעשיתם – אם הוא יצא דק.
פה הפוסט חושב שיש קצת יתרון לתבנית סיליקון – כי היא מאפשרת שחרור קל של הפרלינים. מצד שני, המצדדים בתבניות מקצועיות בטח יגידו שהשוקולד אמור להתנתק בקלות מהתבנית כשהוא מתמצק… בכלאופן- הפוסט סומך עליכם 😀
עכשיו אפשר לקשט קצת באבקת זהב או כסף, לעשות להם בוק מושקע ולפצוח בריקוד קטן – ואז לזלול! נום! 🙂

בזהבים, בכספים, בתופים ובמחולות!

בזהבים, בכספים, בתופים ובמחולות!

הערות, טיפים ורעיונות:

  • כמויות השוקולד לטמפרור: כן, הפוסט יודע שהוא קצת מתפרע עם הכמויות הלא מדוייקות, אבל ככה זה עם טמפרור שוקולד- עדיף שיהיה לכם קצת יותר מדי שוקולד מטומפרר (שמקסימום תשמרו/ תצפו בו דברים אחרים/ תשאירו לפרלינים הבאים שתכינו מחר מרוב התלהבות) מאשר שלא תוכלו לסגור את הפרלינים החמודים שלכם… אז תכינו מראש כ-500 גרם שוקולד ומקסימום תשתמשו בפחות.
  • ליקרים: הפוסט בעד שתלכו על מה שבא לכם וטעים לכם! הוא מאוד אוהב אייריש קרים, במיוחד בשילוב עם שוקולד, ולכן הוא לא היסס כלל. פרנג'ליקו הוא ליקר מאוד עדין ועל כן הפוסט תהה איך הוא ישלב בכל השוקולד הזה – התוצאה הייתה מאוד טעימה, אבל באמת גם עדינה מאוד, כך שאולי עדיף ליקר מעט חזק יותר. הקוואנטרו היה מעולה לחובבי השוקולד-תפוז. כמובן שקלואה זו אופציה נפלאה, ליקר פירות יער יכול להיות אושר טהור ובטח גם וויסקי ישתלב נהדר (אם כי הוא לא "ליקר", טכנית, אבל הפוסט עדיין מרשה לכם להשמיש את "פרליקר" 🙂 )
  • מדחום: אז הפוסט לא ניסה לטמפרר שוקולד בלי מדחום. מצד שני, הוא בהחלט המיס ומיצק שוקולד כמה וכמה פעמים בחייו, אז הוא בהחלט מאמין שאפשר להמיס את השוקולד, לערבב אותו קצת עד שמרגישים שהוא כמעט מסמיך – ואז לצפות איתו. לא בטוח שהתוצאה תהיה מבריקה וחלקה, אבל היא בהחלט תהיה שוקולדית וטעימה!
  • תבניות פרלינים: אז הפוסט שקל לקנות תבנית פרלינים רשמית ובסוף ויתר – לבנתיים. 
    ה"בעיה" היחידה שהוא רואה כראויה לציון היא העובדה שהפרלינים באמת יצאו קצת גדולים, אבל… שאלה תהינה הצרות שלנו 🙂
    אז א. אתם, כמובן, רשאים לרכוש תבניות פרלינים לרוב. ב. הפוסט מאמין שאפשר גם לעשות טראפלס מהגנאש (להמיס את השוקולד והשמנת, לקרר קצת במקרר וליצור כדורים/ ריבועים), להקפיא אותם כמה שעות שיהיו אקסטרה-מוצקים, ולטבול אותם בשוקולד מטומפרר לציפוי חגיגי וקשיח.
    מצד שני, מארינקא טוענת שטבילה בשוקולד היא מטלה מלכלכת למדי, קחו זאת בחשבון.
  • גיוונים: כמובן שלא חייבים לדבוק בשוקולד מריר! זו הייתה הבחירה הראשונית של הפוסט ולכן זה מה שהוא מפרסם, אבל הוא סמוך ובטוח שגם פרלינים משוקולד חלב יהיו טעימים, וגם כאלה משוקולד לבן. אווווו! אולי מילוי מגנאש שוקולד לבן מקורמל?? 🙂 🙂
    כמו כן, הפוסט מפנטז שהסבב הבא של הפרלינים שלו יכלול פרלינים של שוקולד מריר במילוי גנאש שוקולד לבן ופטל. ג'אסט סיינג… 🙂
    בקיצור – אתם רשאים לאלתר ולהתפרע!
  • זהו. באמת שווה ובאמת לא יותר מדי עבודה, רק קצת התעסקות. הפוסט בהחלט ממליץ!
תצוגת תכלית חגיגית - כל פרלין מדגמן את תוכנו הממזרי

תצוגת תכלית חגיגית – כל פרלין מדגמן את תוכנו הממזרי

מעוניינים בעוד מתכונים שיכורים? רוצים עוד דרכים לקבל יפה את השנה החדשה? להלן עמוד הפייסבוק של מנטקה שיספק לכם אלבום חגיגי ומפנק!

הפוסט רוצה לנצל הזדמנות חגיגית זו לאחל שנה אזרחית חדשה טובה ומהממת, מלאה בדברים חדשים ומגניבים, מתכונים חדשים ומגניבים לא פחות, בהצלחות, שמחה, אושר ונחת!
בברכת "שתהיו לפרליקר ולא לצימקאו"!

עוד תמונה אחרונה לפרידה, ואיחולי שנה אזרחית חדשה מוצלחת ומהממת לפחות כמו הפרלינים האלה!

עוד תמונה אחרונה לפרידה, ואיחולי שנה אזרחית חדשה מוצלחת ומהממת לפחות כמו הפרלינים האלה!

5 בדצמבר 2016

כחומר ביד הבלוגר – טריי-מייפל-פאף

בואו נפתח בוידוי: מייפל זה טעים!
מייפל היה טעים כשהיינו קטנים והוא בא בגרסה של הסירופ המתוק שאינו באמת מייפל (מה כבר ידענו אז…), והוא נהיה הרבה יותר טעים כשגילינו שיש כזה דבר מייפל אמיתי והוא פשוט פיסת גאונות צרופה.
אז – טעים!

img_20161127_165843

עכשיו, כשהורדנו את הוידוי הזה מהלב של כולנו – הפוסט יכול להתפנות לספר לכם על מעלליו האחרונים, ואפילו על מעללי המייפל שלו 🙂

אז הפוסט עדיין גר בבוסטון הקרירה (כאילו, עכשיו היא קרירה. עוד איזה חודש-חודשיים היא תהיה קפואה. אבל בקיץ היא חמה ולחה בערך כמו תלאביב, אז שלא תחושו מקופחים מדי), אבל כבר סיים את התואר השני שלו ועכשיו נחשף לעולם המופלא של חיפוש עבודה בארה"ב. ותאמינו או לא – זה עולם מופלא (כלומר נורא) אף יותר מעולם חיפוש העבודה בישראל.
תמיד חשקתם בלהזמין אנשים שאינכם מכירים כלל וכלל לכוס קפה? ואז עוד אשכרה לשבת איתם לכוס קפה (או תה, כי קפה פילטר אמריקאי זה מעורר חלחלה וזה) ולדבר איתם ולהיות חייכניים וחביבים ומרשימים?
תמיד פינטזתם על שליחת מיילים אינסופית שכוללת בעיקר ביטויים כמו "התובנות שלך מרגשות", "החברה בה אתה עובד ומסלול הקריירה שלך מסקרנים אותי עד כלות" ו"האם אוכל לגזול מעט מזמנך היקר"?
הגעתם למקום הנכון – בואו אל הפוסט והוא אפילו יעשה לכם סיור מודרך! 

אבל יש גם יתרונות מסויימים בלהיות בתקופה לגיטימית של חיפושי עבודה. למשל: זמן ללכת ליריד של כל ניו אינגלנד ולטעום בו את כל מאכלי המייפל האפשריים. או זמן לפיתוח מתכוני מייפל מופרעים! יי! 😀

בצק מתבצק

בצק מתבצק

אז באמת לאחרונה הפוסט מצא עצמו ביריד שמרכז את כל מדינות ניו אינגלנד, ואיתן: את האוכל שלהן, את חיות החווה שלהן, את ליקרי הפירות שלהן, את פסלי החמאה שלהן ו… את מאכלי המייפל שלהם.
הוא טעם maple cream, שזה מעין גרסת המזון מלכות של המייפל – ממרח מייפלי סמיך וטעים בטירוף! זה אפילו מוגש בגביע גלידה קטנטן, כי למה לא לעשות את זה מושלם וזהו? 🙂
הוא טעם גם גלידת מייפל טעימה וסוכריות מייפל (זה לא היה חידוש, אבל זה היה טעים) וגולת הכותרת: צמר-גפן-מתוק-מייפל!!! הו וואו, זה היה כמו לאכול עננים במתיקות מושלמת! 

אז מתכון לצמר-גפן-מתוק-מייפל (או שערות-סבתא-מייפל, למדקדקין) הפוסט לא יכול לספק לכם,
אבל מתכון לשילוש מייפלי קדוש למדי שכולל פחזניות מייפל הממולאות בקרם מייפל ומעוטרות בטוויל מייפל – יכול גם יכול!

לפני ואחרי

לפני ואחרי

תוך כדי

תוך כדי

במקור (כלומר, עם הפנמת המייפל כחומר הגלם החודשי) הפוסט ממש רצה לנסות להכין פטיסייר מייפל, ומשום מה זה נתקע לו בראש וזה מה שהתחשק לו. וזה גם נשמע טעים, תודו! אבל מה עושים עם פטיסייר המייפל הזה?
אז מפה לשם הוא החליט שהפטיסייר ימלא פחזניות מייפליות. ושכל הטוב הזה צריך קצת קראנץ', אז הוא הוסיף טוויל. אה, והוא סידר את הפחזניות במשולש, כי אם כבר שילוש קדוש אז עד הסוף 🙂
ואם כבר עד הסוף: אז טריי-מייפל-פאף, או בלעז: Tri-maple-puff 

הו שלום לכן!

הו שלום לכן!

כמובן שהמתכון ורסטילי וניתן לכמה שינויים, גיוונים ופירוקים לקינוחי בונוס – ראו מדור ההערות 😀

טריי-מייפל-פאף
Tri-Maple-Puff

(כי "פחזנית מייפל משולשת" או "קינוח מייפל בשלישית" נשמעים קצת טכניים מדי…)

(כ-10 מנות לפחות)

חומרים:

לפטיסייר:

  • 2 חלמונים
  • 25 גרם קורנפלור
  • 80 גרם מייפל (כרבע כוס)
  • 3/4 כוס + 2 כפות חלב
  • 125 מ"ל שמנת מתוקה (חצי קרטון)
  • 1.5 כפות מייפל

לפחזניות:

  • 150 גרם קמח מנופה
  • 5 גרם מלח
  • 30 גרם מייפל (כ-2 כפות)
  • 220 גרם חלב
  • 125 גרם חמאה
  • 4-5 ביצים

לטוויל (מתורגם ומעובד קצת מהמתכון הזה):

  • 60 גרם חמאה
  • 2 חלבונים (תראו איזה יופי ויעילות – אלו בדיוק החלבונים שנותרו לכם מהפטיסייר!)
  • כ-1/2 כוס מייפל (אפשר גם קצת פחות, אבל זה טעים!)
  • 3/4 כוס שקדים טחונים
  • 1/4 כפית מלח
  • 2 כפות קמח
קטנות וחמודות

קטנות וחמודות

הכנה:

מתחילים בפטיסייר, כי הוא דורש זמן קירור:
בקערה חסינת חום טורפים יחד את החלמונים, הקורנפלור והמייפל. בנתיים מביאים את החלב לסף רתיחה בסיר.
כשהחלב כמעט רותח מוסיפים ממנו מעט, כמה כפות בכל פעם, לתערובת החלבונים וטורפים במהירות. כשמתאחד מוסיפים עוד כמה כפות, כך עד שכשליש מהחלב מעורבב עם החלמונים.
שופכים את תערובת החלמונים אל הסיר עם שאר החלב ומחזירים אל האש תוך טריפה מתמדת, עד שהפטיסייר מסמיך.
עכשיו צריך לתת לקרם להתקרר – הפוסט, שמעדיף להימנע מהצמדת ניילון למאכלים חמים, מצנן את הקרם לטמפרטורת החודר תוך שהוא טורף אותו מדי כמה דקות על מנת למנוע היווצרות של קרום, ואז מעביר אותו לקופסה סגורה ולמקרר למספר שעות.

img_20161130_163401

דברים שרואים מכאן לא ראיתם משם 😛

מכאן, בזמן שהפטיסייר מתקרר, נעבור לפחזניות:
מחממים את התנור ל-200 מעלות. בנתיים, בסיר, על אש בינונית, שמים את החלב, החמאה, המייפל והמלח, ומביאים לרתיחה עדינה תוך ערבוב.
מוסיפים את כל הקמח בבת אחת ומערבבים במרץ עם כף עץ עד שהתערובת מתגבשת לכדור בצק. הפוסט ממליץ לערבב עוד כדקה-שתיים את כדור הבצק על האש על מנת לאדות ממנו נוזלים ככל הניתן.
את הבצק מעבירים למיקסר עם וו גיטרה ומתחילים לערבל במהירות איטית עד שהבצק מצטנן (הפוסט משתמש בקיטשן אייד והאינדיקטור שלו להצטננות הבצק הוא כשקערת המתכת מגיעה לטמפרטורה בה ניתן לגעת בה לזמן מה בלי שיהיה לכם חם מדי ביד).
עכשיו מתחילים להוסיף את הביצים. מוסיפים אותן אחת אחת, תוך שהמיקסר מערבל, וממתינים אחרי כל ביצה עד שהיא נטמעת ומתאחדת עם התערובת. אחרי הטמעת הביצה השלישית אפשר להתחיל לבחון את הבצק – בצק של פחזניות צריך להיות במרקם ספציפי למדי, ועל כן חשוב לא להוסיף יותר מדי ביצים, וגם לא להוסיף אותן בבת אחת.
איך יודעים כשהבצק מוכן? לוקחים חתיכת בצק קטנה בין האצבע והאגודל ומתחילים להרחיק את האצבעות זו מזו – כשהבצק נמתח עד אין קץ (כמעט) ולא נקרע – הוא מוכן!
אם אחרי הביצה הרביעית אתם מרגישים שהבצק זקוק לעוד ביצה, אבל לא בהכרח ביצה שלמה – הפוסט ממליץ להתחיל בהוספת חלמון הביצה החמישית ולערבל – ואז להחליט אם יש להוסיף את השאר. למה להתחיל מהחלמון? כי הוא יותר עשיר וטעים 🙂
את הבצק המוכן מעבירים לשקית זילוף – הפוסט השתמש בצנטר משונן – ומזלפים שלשות של פחזניות על תבנית אפיה מרופדת בנייר אפיה.
הפוסט ממליץ לזלף את שלוש הפחזניות קרובות מאוד זו לזו, אך לא צמודות – הפחזניות יתרחבו באפיה. כמו כן – הפוסט ממליץ על שמירת מרווחים בין של שלישייה.
אם לא בא לכם על שלשות מדוגמות – חושו חופשי לזלף פחזניות בודדות, אקליירים, טבעות (כמו פריז ברסט!) או אפילו משולשים 🙂
מכניסים את הפחזניות לתנור ואופים כ-20 דקות. כשרואים שהן תפחו ותפסו גובה וקצת צבע – פותחים את התנור לזמן הקצר ביותר שניתן רק על מנת להכניס ידית של כף עץ בין הדלת והתנור – ואופים עוד כ-10 דקות, עד שהן שחומות ויפות. מוציאים את הפחזניות מהתנור ונותנים להן להצטרן לטמפרטורת החדר, עדיף על רשת כדי למנוע רטיבות בתחתיתן.
******
פחזניות הן מאפה מעט קפריזי, ועל כן הפתיחה המוזרה של התנור בעזרת ידית של כף עץ. יש מתכונים שפשוט מורידים את טמפרטורת התנור לאחר כ-20 דקות (למשל כאן), אבל הפוסט אופה פחזניות בשיטת כף העץ כבר כמה שנים ואצלו זה מצליח – אז זה מה שהוא חולק איתכם!
******* 

קלוז-אפ חגיגי

קלוז-אפ חגיגי

כשהפחזניות מצטננות והפטיסייר מתקרר – עוברים לטוויל:
מורידים את טמפרטורת התנור ל-160 מעלות.
ממיסים את החמאה ונותנים לה להצטנן מעט, על מנת שלא תהיה חמה מדי. מוסיפים אליה את המייפל ואת החלבונים וטורפים טוב עד לאחידות.
בקערה נפרדת מערבבים את השקדים, הקמח והמלח, ומוסיפים את תערובת ה"יבשים" אל תערובת ה"רטובים" – ושוב טורפים עד אחידות.
על תבנית מרופדת בנייר אפייה מזלפים תלוליות של ככפית מהתערובת – במרחקים די גדולים זו מזו. הטווילים משתטחים מאוד מאפייה ותופסים הרבה מרחב. בעקרון הפוסט ראה שמתכון מציע לשטח את התלוליות, אבל הוא מצא את הפעולה הזו מעצבנת למדי (כי הוא ניסה ליצור משטחים אחידים בעוביים) וגם הבין שהתלוליות משתטחות מהר מאוד בעצמן.

תלוליות או לא להיות

תלוליות או לא להיות

אופים את הטווילים כ-8-10 דקות, עד שהם שחומים מאוד.
ניתן לעגל את הטווילים החמים אם מלפפים אותם קלות – מיד עם יציאתם מהתנור, בעודם חמים – סביב ידית של כף עץ (מאוד יעילה הידית הזו!) ונותנים להם להתקרר ככה, אבל לטריי-מייפל-פאף לא חייבים לעשות את זה, כי אפשר פשוט לסדר טווילים שטוחים וחמודים על הפחזניות, או אפילו לעשות שימוש בשברי טוויל.

מעוף הציפור

מעוף הציפור

ועכשיו, להרכבת הקינוח:
את פטיסייר המייפל הצונן טורפים מעט עם מטרפה ידנית.
בקערה נפרדת מקציפים את השמנת המתוקה והמייפל עד לקצפת רכה. מטמיעים את הפטיסייר בקצפת (עכשיו זה נקרא קרם דיפלומט, הידעתם?) בתנועות קיפול ומעבירים את הקרם לשקית זילוף עם צנטר קטן.
מזלפים לתוך כל פחזנית בשלישייה מילוי מייפל דיפלומטי וחגיגי (א. אפשר לעשות חור בתחתית כל פחזנית עם צנטר עגול קטן ואז להכניס את שית הזילוף – זה עוזר למנוע סתימות בשקית. ב. ניתן להרגיש שהפחזנית שאתם אוחזים בידכם נהיית כבדה יותר כשהיא מתמלאת בקרם – חשוב להרגיש שהיא מקבלת תוספת משקל, אבל היזהרו שלא למלא את גברת פחזנית ביותר מדי קרם – הפוסט מבטיח להכם שהוא ימצא מאיפה לברוח!).
מניחים את שלישיית הפחזניות הממולאת על צלחת הגשה (או על מגש אבן חגיגי 😛 ) ומעטרים בטוויל. ניתן לזלף עוד מעט קרם במרכז השלישייה ולייצב עליו את הטוויל.
מגישים וזוללים! 😀

סטיילינג וזה

סטיילינג וזה

הערות, טיפים ורעיונות:

  • מייפל: הפוסט עשה שימוש אך ורק במייפל אמיתי (ולא, נאמר, סירופ *בטעם* מייפל). למיטב זכרונו, מייפל אמיתי הרבה יותר זול בבוסטון מאשר בארץ, אבל הוא לא ממליץ להכין את הטריי-מייפל-פאף עם סירופ בטעם.
    אם אתם מעדיפים לקצץ קצת במייפל אתם יכולים להחליף את המייפל שבבצק הפחזניות ב-10 גרם סוכר ועוד 30 גרם חלב. המייפל עצמו לא מאוד מורגש בבצק, והקינוח עדיין יהיה מאוד מייפלי בזכות הקרם והטוויל.
    ניתן גם להכין רק מחצית מכמות הטוויל (כי הכמות הנוכחית תתן לכם הרבה יותר טווילים ממה שהטריי-מייפל-פאפז שלכם צריכות), וזה גם חסכון מייפלי לתפארת. עם זאת, הפוסט לא ממליץ להפחית מכמות המייפל בפטיסייר.
  •  הפחזניות הריקות יכולות להחזיק 4-5 ימים בקופסה אטומה על השיש, או במקרר בימים חמים. הפטיסייר והדיפלומט (ןהקצפת) נשמרים יופי במקרר גם שבוע, והטווילים יחזיקו יפה בחוץ כשבוע – אבל הם דורשים קופסה אטומה טוב, בכדי לשמר את פריכותם.
    הפוסט לא ממליץ לשים את הטווילים על הקרם זמן רב לפני ההגשה  – כי הם יתרככו. הוא גם מעדיף לשמור את הפחזניות ואת הקרם בנפרד ולמלא כל פעם לפני ההגשה – כדי להימנע מבצק "סמרטוטי" של הפחזנית.
נום

נום

  • ורסטיליות, גיוונים ופירוקים:
    קודם כל הפוסט חש שראוי לציין שהטווילים טעימים מאוד מ-א-ו-ד בפני עצמם בתור עוגיות, אז אמנם לוקח מעט זמן להכין אותם (כי לא שמים המון פה תבנית, שמה יתמזגו להם למפלצטוויל אחת ענקית), אבל ישמצב ששווה להכין הרבה ולנשנש עד אין קץ בנפרד.
    בנוסף, אולי שמתם לב לצנצנת חתיכית שמבצבצת לה ברקע של חלק מהתמונות – מדובר במילקימייפל! 🙂 🙂 כןכן, הפוסט שמר קצת פטיסייר וקצת קצפת מייפל, והכין מהם קינוח כוסות לתפארת (שבואו נהיה כנים – ישמח מאוד לעיטור טווילי אם אתם רוצים…). טעים ומגניב! אז אתם יותר ממוזמנים להכין כמות כפולה של פטיסייר ושל קצפת מייפל, לערבב חצי מכל אחד מאלה לדיפלומט חגיגי למילוי הטריי-מייפל-פאף, ואת השאר לחלק יפה לכוסות ולהתענג 🙂
מילקימייפל מציץ!

מילקימייפל מציץ!

חושקים בעוד מתכוני מייפל? עמוד הפייסבוק של מנטקה ישמח לספק לכם אותם!

7 בנובמבר 2016

כחומר ביד הבלוגר – מה עושים עם חלבונים מיותמים?

אז… באמת מה עושים עם חלבונים מיותמים? 🙂
הפוסט נתקל בסוגיה הזו לא פעם, במיוחד אחרי הכנת קרם ברולה, אלפחורס, למון קרד ושאר מתכונים עשירים.
הפתרון הראשוני שלו היה, כמובן, מרנג, אבל יש גבול לכמות קציפת החלבונים האפויה שאדם יכול לנשנש בחייו רק לשם חיסול חלבונים (וכן, הפוסט כבר ניסה מרנג בכלמיני טעמים עם כלמיני תמציות, או מרנג מזולף בשוקולד, או שתי עוגיות מרנג מסונדווצ'ות עם נוטלה..).

אחרי כמה וכמה חביתות חלבונים הפוסט גילה אהבה חדשה ועמה תשובה ניצחת לסוגיית המיותמים: הפיננסייר!
טעים, חמאתי ועשיר ועם זאת – אף לא חלמון אחד!

אבל מכיוון שכבר קיבלתם מתכון פיננסייר אחד בערך לפני שנתיים הפוסט החליט לנסות לגוון לכם!
ואיך יעשה זאת?
ובכן, לפני זמן מה פרסמה מורקייק אחת תמונה של מוס שוקולד חתיך (ישמצב שזה היה באינסטגרם, כן?), ובתיאור שלו ציינה שאין בו חלמונים כלל וכלל. הפוסט חשב לעצמו שזה מתכון "גזור ושמור" קלאסי לשליפה בפעם הבאה שיהיו לו הרבה חלבונים שמחפשים בית חם (מממ… ובכן- בית קר. זה מוס, אנחנו מעדיפים קור), והנה הגיע חודש החלבונים!
אבל הפוסט לא רצה לתת לכם מתכון שמנצל רק 3 חלבונים, כי אז אם תכינו קרם ברולימון מה תעשו עם 3 החלבונים הנוספים שיוותרו לכם??
ועל כן קבלו מתכון ורסטילי!
בא לכם להגיש פבלובות חגיגיות אפופות מוס שוקולד? הגעתם למתכון הנכון!
בא לכם קינוח כוסות מפונפן ומדוגמן שראוי לעלות לאיסנטגרם עם ההאשטאג #נופילטרנידד? עדיין המתכון הנכון! והמקום הנכון! 🙂

גם וגם - ורסטילי זה כאן

גם וגם – ורסטילי זה כאן

אז יאללה, לעבודה!

פבלובה מוס שוקולד
או: קינוח כוסות של מוס שוקולד ומרנג
(או נום חלבונים חגיגי)

(לפחות 6 מנות, אולי אפילו 8)

חומרים:

למרנג:

  • 3 חלבונים 
  • קורט מלח
  • 3/4 כוס סוכר (אפשר קצת פחות)
  • 2 כפיות תמצית וניל
  • מעט לימון/ קרם טרטר

למוס (מתורגם ומעובד קצת מהמתכון הזה):

  • 160 גרם שוקולד (אפשר גם 150 אם זה מה שיוצא, הפוסט שם 160 אז הוא זורם)
  • 400 גרם שמנת מתוקה
  • 3 חלבונים
  • קורט מלח
  • 30 גרם סוכר

לקישוט (אופציונאלי):

  • פטל טרי/ תות שדה פרוס/ כל פרי אחר שבא לכם עליו ויתאים לכם עם שוקולד מריר
  • קצפת ממותקת
  • שבבי שוקולד מריר (פשוט לגרד קצת מהשוקולד עם סכין חדה – בזהירות 🙂 )
  • ברס או שאר שברי אגוזים מקורמלים

הכנה:

מתחילים במרנג:
הפוסט פעם שמע (ממארינקא, יקירת המדור) שאם נותנים לחלבונים לנוח קצת בקערה עם מלח – הם מתקצפים טוב יותר. אז כל פעם שהוא רוצה קצף חלבונים טוב – הוא מתחיל בלהניח את החלבונים יחד עם קורט מלח בקערת המיקסר ובנתיים מתפנה לכל שאר ההכנות…
אז תנו לחלבונים והמלח לנוח קצת, ואחרי כמה דקות תוסיפו את הוניל והלימון/ טרטר (שניהם עוזרים להקצפה, והלימון לא יורגש בטעם הסופי) ותתחילו להקציף. לאחר שנוצר קצף דליל מתחילים להוסיף בהדרגה, תוך הקצפה במהירות גבוהה, את הסוכר.
כשהקצף יציב ומבריק וחתיך מעבירים אותו לשקית זילוף עם צנטר משונן.
אם אתם מעוניינים בקינוח כוסות בלבד עם נשיקות קטנטנות – הפוסט ממליץ על צנטר קטן.
אם אתם מעוניינים בפבלובות- הפוסט ממליץ על צנטר רחב יחסית (למשל, צנטר שמתאים לזילוף פחזניות).
וכמובן – שאפשר את שניהם! 🙂
(זה מה שהפוסט עשה, עם שתי שקיות זילוף נפרדות)

Why not both?

Why not both?

אם אין לכם שקיות זילוף – אפשר בכיף להשתמש בכפית!
לפבלובות: עורמים ערימה נאה של קצף ואז משטחים אותה מהאמצע ומשאירים שוליים מוגבהים. התיאור הכי טוב שיש לפוסט הוא שזה בדיוק כמו לצלחת חומוס 🙂
לנשיקות: פשוט עושים ערימות קטנות של קצף.

את כל תבנית המרנג שלכם אפשר לאפות יחד- ב-110 מעלות צלזיוס, בין שעה וחצי לשעתיים. העיקר הוא שהמרנגים יתנתקו בקלות מהנייר בסוף האפיה ויהיה יבשים וקריספיים גם מבפנים (ההתנתקות מנייר האפייה היא בד"כ אינדיקציה די טובה לקריספיות). הפוסט אפה שעתיים ואח"כ השאיר את הנשיקות להצטנן קצת בתנור המכובה.

הנשיקות נשארות קריספיות וחמודות בקופסה אטומה, אז אפשר בהחלט להכין את השלב הזה מראש 🙂

נשיקות קטנות וחמודות

נשיקות קטנות וחמודות

ועכשיו למוס:
שמים את החלבונים והמלח בקערת המיקסר ופונים לשאר ההכנות 🙂

ממיסים את השוקולד בבן מארי או במיקרו. הפוסט ממליץ לעשות זאת בקערה גדולה יחסית, שנוכל להכניס אליה אח"כ את שאר חומרי המוס.
הפעם הפוסט דווקא עשה שימוש בבן מארי, כי למרות שהוא דוגל בהמסת שוקולד במיקרו- הוא יודע ששוקולד עלול להישרף, ומכיוון שבמתכון זה אנחנו ממיסים את השוקולד לבדו (בלי שמן או שמנת שיעזרו לו להתמודד עם הטמפרטורות) – השיטה הזהירה ביותר תהיה בן מארי. אם אתם בכ"ז רוצים ללכת על המיקרו- הפוסט ממליץ על פולסים קצרים ומשנה זהירות 🙂
את השוקולד המומס משאירים למנוחה בטמפרטורת החדר עד ששאר החומרים מוכנים.

בנתיים מקציפים את השמנת המתוקה לקצפת רכה, וגם לה נותנים להמתין קצת.

עכשיו מתחילים בהקצפת החלבונים, ושוב- כשמתחיל להיווצר קצף דליל – מתחילים להוסיף את הסוכר בהדרגה, תוך הקצפה על מהירות גבוהה – עד לקצף נוקשה (הוא יהיה פחות מבריק ופחות חתיך מהקצף של המרנג, וזה בסדר – כי יש פה הרבה פחות סוכר…).

בשלב זה מערבבים את קצף הביצים והשוקולד – הכל בבת אחת – עם מטרפה. 
בעוד המתכון המקורי גרס שיש להוסיף את החלבונים אל קערת השוקולד, הפוסט חשש שהקערה החמה (היא בכלזאת עמדה כמה דקות על סיר ובו מים שהיו רותחים ועכשיו כובו) תעשה קצת שמות בחלבונים – ולכן הוא הוסיף מעט חלבונים אל השוקולד, טרף קצת והוסיף את כל התערובת הזו אל שאר החלבונים – וטרף עד אחידות. 
בעת הוספת מעט החלבונים אל השוקולד, התערובת התקשתה קצת. ככל הנראה כתוצאה מכך- הפוסט קיבל בסופו של דבר מוס שוקולד עם צ'אנקים קטנים של שוקולד. הן הפוסט והן הידוע חשבו שזו תוספת מעולה של מרקם ושוקולדיות, אבל מן הראוי להזהיר מראש מתופעה זו כשחולקים מתכון 🙂
אז- אתם מוזמנים להוסיף את כל קצף החלבונים בבת אחת אל קערת השוקולד המומס ולטרוף מיד – כמו שממליץ המתכון, או לנקוט בשיטתו של הפוסט, ובכלאופן- גם אם השוקולד מתקשה קצת כשמתחילים לערבב אותו עם החלבונים – אל תתייאשו ותמשיכו לטרוף עד שהתערובת כמעט אחידה לגמרי. ואל דאגה אם הנפח יורד- זה בסדר!

עכשיו עוברים למרית: מוסיפים את הקצפת אל תערובת השוקולד ומאחדים בתנועות קיפול. הפוסט הוסיף את הקצפת בכמה "נגלות" כדי להקל על מלאכת הקיפול. מהר למדי יהיה לכם מוס שוקולדי ועשיר 🙂
עכשיו צריך לקרר את המוס לפחות שעה במקרר (אפשר גם הרבה יותר, גם המוס מחזיק כמה ימים במקרר, אז בהחלט אפשר להכין גם אותו מראש- ולהרכיב את הקינוחים מיד לפני ההגשה).
אם אתם רוצים, אפשר לשים את המוס בשקית זילוף סגורה (עם צנטר חתיך) – ככה, אחרי הקירור, יהיה לכם מוס מוכן לזילוף!
ואם לא- כמובן שאפשר לשים את המוס בקופסה אטומה ולקרר.

להרכבת הקינוח יש לבחור אם למקם פבלובה (קערית מרנג) על צלחת הגשה אישית, למלא אותה במוס שוקולד ולפזר מלמעלה (ועל הצלחת!) פטל טרי, פרוסות תות, מעט קצפת, שבבי שוקולד מריר… הכל ביחד או רק חלק מהאופציות 🙂
ואם בקינוח כוסות בחרתם, ניתן למלא את כוס ההגשה במוס ולפזר מלמעלה בלבד נשיקות מרנג קטנטנות ושאר תוספות טעימות, או שמא מתחשק לכם לרפד את תחתית הכוס או דפנותיה במרנג או פרוסות תותים, עליהם לזלף מוס ואז להוסיף עוד קצת תוספות טעימות מלמעלה 🙂 
בכל אופן – נום מובטח!

בתאבון 🙂

גרסת הכוסות

גרסת הכוסות

 

גרסת הפבלובה

גרסת הפבלובה

הערות, טיפים ורעיונות:

  • המוס עשיר וטעים מאוד! הפוסט ממליץ עליו בכל פה 😉
    והוא גם יכול לשמש כקינוח בפני עצמו, בלי מרנג ובלי (או עם, למה לא) התוספות.
    רק קחו בחשבון שהחלבונים אינם מפוסטרים (כלומר- מדובר בקינוח שאינו מומלץ לנשים בהריון וכו').
  • באשר לתוספות, הפוסט רכש פטל טרי ביום בו הגיש את הקינוח, ועל כן החליט שזו תהיה תוספת מושלמת. מה גם שהוא מאוווווד אוהב את השילוב של פטל ושוקולד מריר. 
    לפני אותה רכישת פטל גורלית ( 😛 ) הוא ניסה לחשוב על שילובים שיהיו טעימים וגם מעניינים מבחינת מרקם. המרנג נותן קריספיות מעולה ועוד קצת מתיקות, בעוד המוס מצטיין בהיותו עשיר ומפנק מאוד (אבל לא מאוד מתוק). שבבי שוקולד ו/או שברי אגוזים מקורמלים בהחלט יכולים להוסיף קראנץ' מגניב, ופירות יכולים להוסיף חמצמצות מרעננת, כמו שעשה הפטל. בכלאופן- אתם מוזמנים להתפרע!
    ואם כבר, אז רעיון מהפוסט אליכם: אם אתם מארחים הרבה אנשים ורוצים קינוח חגיגי ומגניב- אתם יכולים להכין כוסות מוס לכל אורח ולהניח על השולחן לידן קערות עם התוספות השונות – ממרנג, דרך פירות ועד קצה העולם בערך 🙂 – וכל אורח יוכל להרכיב לו את כוס הקינוח המושלמת שלו 🙂 🙂
  • הקינוח הזה יחסית קל להכנה. המוס לא דורש הרבה עבודה וגם לא הרבה קירור, והמרנג דורש בעיקר אפייה וסבלנות. וכאמור- שני חלקיו המרכזיים ניתנים להכנה מראש. אז אם בא לכם להרשים אנשים בלי לעבוד קשה מדי, ובאותה הזדמנות חגיגית לנצל את כל החלבונים שנשארו מהכנת פסטת 40 החלמונים שהכנתם (הממממ, טוב אולי הפוסט הגזים קצת) – יאללה לעבודה! 🙂
1,000 נשיקות מרנג!

1,000 נשיקות מרנג!

רוצים עוד מתכונים שווים ומפנקים לניצול חלבונים ולפינוק טעים? כדאי לכם! לכו לכאן ותהנו 🙂 🙂

מי רוצה ביס?

מי רוצה ביס?

11 באוגוסט 2016

כחומר ביד הבלוגר – שוקולד, מנגו, קיץ

אז… קיץ, מה?
בזמן שנשמע שבישראל נפתח פתח לאש הגיהנום, בוסטון החליטה לספק קיץ שנע בין חום לח וכבד, דרך גשם טרופי (מלא גשם אבל חם בחוץ. טיפ לחיים: אם יש לכם רצפה חלקה, נגיד- פרקט, ויורד גשם בחוץ – אל תצאו עם פליפ-פלופס גם אם חם נורא, או לפחות אל תלכו על הרצפה החלקה עם פליפ-פלופס רטובים. ניגוב רגליים מציל חיים! או לפחות מציל קרסוליים מהתעקמויות כואבות, ומציל אתכם מלהבריז לשיעור הראשון של הקורס החדש שלכם, אופסי דופסי) ועד לגשם + ירידת טמפרטורה מתחת ל-20. בסוף יולי. 
מבולבלים? גם הפוסט. 

אבל יש כמה דברים שאינם מבלבלים:

  • שוקולד זה תמיד טוב
  • עדיף משהו שמבטיח לכם הרבה שוקולד, אולי אפילו מסוגים שונים – למה לא 🙂
  • אם מכינים טראפלס צריך מזגן, אז שווה לכדרר אותם מול הטלויזיה! יי!
  • למי יש כוח למצוא מחיות פירות בחנויות מתמחות? לא למי שרוצה לכדרר טראפלס מול המזגן! 😉

אז הפוסט החליט לסדר לכם (כלומר, בואו נהיה כנים עם עצמנו – לעצמו ולידוע, אבל הוא מוכן לחלוק איתכן ואיתכם את האושר) מתכון קליל שעיקר מה שהוא דורש זה המתנה בין השלבים + כמה ליקוקי אצבעות הכרחיים (אין מה לעשות, זה חלק בלתי נפרד מהכנת טראפלס 🙂 ).
ישמצב ששימוש במחית מנגו מקצועית ורשמית שקונים בחנויות מתמחות תניב מרקם חלק יותר או טעם מרוכז יותר, אבל הפוסט סה"כ מרוצה מאוד מזה שמנגו אחד בינוני-קטן במטבח הצליח להניב טראפלס קיציים ומגניבים – אז למה לא? 🙂

במלוא תפארתם!

במלוא תפארתם!

טראפלס מנגו קיציים
(חגיגה של שוקולד מריר, שוקולד לבן, מנגו ונום)

(תלוי בגודל הטראפלס שתכדררו ובכמה ביסים תגניבו בתהליך. הפוסט חושב שיש לכם פה 20-30 טראפלס)

 

חומרים:

לטראפלס:

  • 200 גרם שוקולד מריר איכותי
  • 100 גרם שמנת מתוקה
  • 100 גרם מנגו טחון
טראפלס ערומים! (מציפוי, זה מקסימום food porn בבלוג הזה...)

טראפלס ערומים! (מציפוי, מציפוי! זה מקסימום food porn בבלוג הזה…)

לציפוי:

  • 100 גרם שוקולד לבן
  • ככפית שמן קוקוס (לא חובה)
  • 100 גרם מנגו טחון
טראפלס וציפוי - תכירו

טראפלס וציפוי – תכירו

הכנה:

מחממים את השמנת (אפשר במיקרו בפולסים של 30 שניות) וכשהיא על סף רתיחה – שופכים על השוקולד המריר. נותנים לשמנת ולשוקולד לנוח כמה דקות ולערוך היכרות ("שלום שלום, מאוד נעים, בוא נהיה BFFים לנצח נצחים"), ואז מערבבים עד לתערובת חלקה. מוסיפים את המנגו הטחון ומערבבים טוב טוב עד לאחידות.
את תערובת השוקולד המריר שולחים למנוחה של כמה שעות במקרר. צריך לפחות 4 שעות על מנת שהשוקולד יתקשה כמו שצריך. אם אתם ממהרים- אפשר לשים את התערובת המקפיא (תעטפו את הכלי טוב-טוב בניילון נצמד) ולקצר זמנים.

כשתערובת השוקולד קשה מספיק – מתיישבים במזגן מול הטלוויזיה ומתחילים לכדרר טראפלס 🙂
הפוסט הוא מהדוגלים בשיטת "לקרר את תערובת הטראפלס בקערה, ואז להוציא מהקערה גושי שוקולד בכפית ולכדרר אותם כמיטב יכולתך". יש הדוגלים בשיטת "לקרר את תערובת הטראפלס בתבנית גדולה על נייר אפייה, ואז פשוט לחתוך ריבועים/ מלבנים ולכדרר אותם בעדינות". לכו על מה שמתאים לכם 😀 
רק זכרו – מי שמכדרר יותר- יש לו יותר שוקולד על הידיים שהוא יכול לנשנש! 🙂

את הטראפלס המוכנים שלכם הפוסט ממליץ לשים לפחות לכמה דקות במקפיא, כדי שהם יתייצבו קצת ולכם יהיה קל יותר לטבול אותם בציפוי.

להכנת הציפוי פשוט המיסו את השוקולד הלבן ושמן הקוקוס בעדינות (לפוסט הספיקו 2 פולסים של 30 שניות במיקרו). ערבבו טוב טוב והוסיפו לתערובת את המנגו. ערבבו עד אחידות ושלפו את המזלג!

לציפוי הטראפלס טבלו כל טראפל בציפוי, דאגו שהוא מתכסה מכל הצדדים – ושלפו אותו מקערת הציפוי עם מזלג (למזלג יש פחות שטח שיוריד לכם את הציפוי מהטראפל). קררו את הטראפלס המצופים עד להתייצבות הציפוי – אפשר במקרר או בפריזר, מה שחשוב זה שתסדרו אותם בשכבה אחת בלבד ועם רווחים- שלא יידבקו זה לזה ויגנבו את הציפוי זה מזה. פושטקים אלה… 

טראפלס מצופים נחים להם על צלחת מומינטרול מהודרת

טראפלס מצופים נחים להם על צלחת מומינטרול מהודרת. ולא, זה לא קציצות עוף ברוטב קארי :-O

הערות, טיפים ורעיונות:

  • מנגו: כאמור- אתם יותר ממוזמנים לנסות לעבוד עם מחית מנגו במקום מנגו טחון- אם יש לכם אחת כזו זמינה. או לסנן את המנגו הטחון שלכם בשביל מרקם חלק ואחיד יותר.
    לגבי טחינת המנגו – הפוסט פשוט מאוד קילף מנגו, הכניס את החתיכות לפוד פרוססור (יש לו קטן וחמודי כזה, שמתחבר לבלנדר מוט- מושלם לשימוש במקרה של טחינת מנגו!) וטחן למרקם חלק ככל שניתן. אם המנגו מאוד בשל ייתכן שתצליחו להשיג מרקם חלק יותר, המנגו הספציפי של הפוסט היה טיפטיפה קשה במרקם (בשל, אבל לא בשל מאוד), ועל כן נותרו צ'אנקי מנגו קטנטנים.  
  • מרקם: ישמצב שכבר הבחנתם בכך בתמונות, אבל מרקם הטראפלס טיפה פחות חלק מטראפלס רגילים- הגיוני מאוד שזה קשור למנגו, גם כי הפוסט לא סינן אותו, וגם כי הוא משפיע על הרכב הנוזלים והשומן. כמובן שזה לא מפריע להנות מהזלילה 🙂
  • שמן קוקוס: הפוסט שם כפית שמן קוקוס בציפוי כדי לעזור לו להיות פציח, תכלס- עם תוספת המנגו הציפוי לא נהיה פציח, אבל נשאר טעים! אז אם בא לכם לשים טיפה שמן ליתר בטחון- לכו על זה. אפשר גם שמן צמחי נייטרלי (קנולה), אבל טעם הקוקוס בכלל בכלל לא מורגש. ואם לא בא לכם, פשוט אל תוסיפו שמן. הפוסט הצליח להמיס את השוקולד הלבן שלו במיקרו בזהירות וביעילות, בלי שמן ובלי שהוא נשרף בכלל בכלל!
  • אפרופו הציפוי: כן, הוא לא התקשה גם אחרי כמעט יממה במקרר. מה שאומר שכן, הוא קצת מלכלך שכתופסים טראפלון עם האצבעות. אבל א. להתלכלך בשוקולד זה מבורך וב. הוא ממש ממש מוסיף לטראפלס, אז הפוסט ממליץ לדבוק בו ולהביא מפיות לזוללים 🙂
  • גם מהמקפיא הטראפלס האלה כיפיים, אז ישמצב שזה המרענן-הרשמי-החדש-של-סוף-הקיץ שלכם 😀
  • באמת שאין פה כמעט שום עבודה, אז זה מתכון מצוין לימים לוהטים אלה. וגם לימים עצלניים. וגם לכל הזדמנות אחרת 😉
קדימה טראפלון, השתכשך להנאתך!

קדימה טראפלון, השתכשך להנאתך!

רוצים עוד מתכוני מנגו מגניבים? וודאי!
מה עושים? הולכים לכאן 🙂
נראה שיש מלא מתכונים שווים ושכנראה שהפוסט יצטרך לרכוש עוד כמה מנגו-אים. אויה  :-O

וגם: קבלו סוגשל מתכון בונוס, כי הפוסט פסיכי 😛 
אם יש לכם שלושה מנגו-אים תעשו מאחד את הטראפלס ומהשניים הנותרים את גלידת המנגו המהממת הזו שהפוסט נתקל בה לגמרי במקרה לא מזמן והרגיש שהוא חייב לחלוק איתכם – היא במילא מבוססת על מתכון הגלידה הקליל והגאוני שהוא חופר לכם עליו כבר זמן מה, והפעם היא לא כוללת חצי קילו שוקולד 😉
ואפילו עוד המלצה – אם יש לכם פסיפלורות שמחפשות בית, הגלידה הזו מציעה ארבעה כיווני אוויר, וגלידת פסיפלורה זה טעיייייייםםםםם! וניל מתקתק ועדין עם פסים של פסיפלורה חמצמצה וקצת קראנץ' מהגרעינים… פשוט וואו!
הפוסט עוד לא ניסה גלידת מנגו-פסיפלורה, אבל אם אתם מחליטים לערבב – אתם בהחלט מוזמנים לעדכן על התוצאות! 

יאללה- תנצלו את הקיץ מהר לפני שייגמר (אצלכם זה אומר החופש, אצל הפוסט גם החום כנראה יברח די מהר…) ותאכלו מלא מנגו טעים!

 

6 ביוני 2016

כחומר ביד הבלוגר – בוסטון קרים פאי ברמות של כלה

בואו פשוט נתעלם מזה שעבר נצח וחצי מאז שהשתמענו לאחרונה. אתם תעמידו פנים שסיפורים על מבחנים, עבודות להגשה, מצגות וראיונות עבודה מעניינים אתכם ומעוררים חמלה בלבכם, והפוסט יעמיד פנים שאתם סלחתם ומחלתם. דיל? דיל!

אז חומר הגלם החודשי הוא שוקולד לבן והפוסט מרגיש חובה להתוודות שלמרות שעד לפני זמן לא רב בכלל שוקולד לבן לא היה בדיוק כוס התה שלו (פרט לגנאש שוקולד לבן ופטל אחד מופלא ומהמם), לאחרונה הוא גילה את נפלאות השוקולד הלבן המקורמל – ומאז יש כמעט בכל רגע נתון במקרר שלו צנצנת עם גנאש שוקולד לבן מקורמל וגם פיסות שוקולד לבן מקורמל!
אי לכך ובהתאם לזאת- זה מה שמיד עלה לראשו עם הכרזת חומר הגלם, ועל כן- אתם גם תקבלו מתכון בונוס! 😀

גם וגם

-גם וגם-

בשביל שוקולד לבן מקורמל הפוסט ממליץ לכם להסתמך על המתכון המפורט והמעולה של בצק אלים, כי הוא כבר מפורט ומעולה וגם כי ככה הפוסט יחפור לכם פחות 😛
מה שכן, הוא יכול לתת לכם את רשמיו והמלצותיו:
* הפוסט בד"כ מקרמל כ-300 גרם שוקולד לבן (החבילות שלו הן קצת יותר מ-100 גרם כ"א, לכן הוא בתחום ה"כ-", אבל תכלס – זה בכלל לא מתכון שדורש דיוק בגרמים) ונעזר בקצת שמן קוקוס ליתר בטחון (כשתי כפות).
אמנם השוקולד שלו אמור להיות סבבה (כלומר, עם מספיק שומן משל עצמו שיעזור לו שלא להישרף), אבל עוד קצת שומן זה בד"כ מבורך 🙂 טעם הקוקוס לא מורגש בתוצאה הסופית.

* חום נמוך זה חשוב, וגם לבדוק את השוקולד כל עשר דקות, וגם סבלנות, כי זה עלול לקחת גם שעה עד שהשוקולד יגיע לקרמול אמיתי.
* הפוסט מניח את טבלאות השוקולד בתבנית פיירקס, שם בתנור ומערבב עם מרית כל עשר דקות. כבר קרה לו שהשוקולד נראה יבש קצת ומעמיד פנים שהוא לא רוצה להתערבב כמו שצריך, אבל עוד לא קרה לו שהשוקולד נשרף או התייבש באמת, אז עם חום נמוך, התמדה וסבלנות – תבוא ההצלחה!
* הצבע של השוקולד כשהוא מקורמל כמו שצריך די דומה לממרח לוטוס או ריבת חלב.
*הפוסט בד"כ מחמם קצת שמנת ומערבב עם בערך חצי מכמות השוקולד המקורמל. לא מאוד משנה כמה שמנת, וממש אין צורך ב-250 מ"ל (ע.ע קרטון). זה רק כדי לשמר את השוקולד במרקם גנאשי במקרר וכשרוצים להשתמש בגנאש- תמיד אפשר להוסיף עוד קצת שמנת חמה, לערבב טוב טוב, ואז לזלף או למרוח או להקציף או כל דבר אחר שתרצו לעשות עם גנאש שוקולד.
את החצי השני של השוקולד המקורמל הוא מורח בשכבה אחידה (ככל יכולתו) על נייר אפייה משומן מעט ונותן לזה להתקרר – אפשר בהחלט במקרר. כשזה מתמצק שוברים לחתיכות, מנשנשים קצת ושומרים במקרר לכל שימוש שיעלה ברוחכם.

*למתכון פה נצטרך גם גנאש וגם חתיכות שוקולד. אם אתם רוצים להתפנפן כמו הפוסט – חושו חופשי למרוח את השוקולד לייבוש בצורות מרנינות (*אהמ* לבבות עקומים *אהמ*) (אפשר גם לזלף, כמובן, ליותר דיוק).

ועכשיו: למתכון!

בוסטון קרים פאי קפה ושוקולד לבן מקורמל
(או: הגיע הזמן להכין כבר את העוגה הזו אחרי כמעט שנתיים של מגורים בבוסטון, לא?)

(תבנית 26 מתפרקת)

אז מתכון הבוסטון קרים פאי מבוסס על מתכון של עוגיו.נט, כמובן, עם התאמות לכמויות וגם שינויים של הפוסט – בעיקר לטעמים.

כבר כמה זמן שהפוסט פינטז על להכין גרסה משלו לבוסטון קרים פאי (הוא אפילו עשה קצת מחקר וטעם בוסטוןקריםפאי רגילה ואפילו דונאט בוסטוןקריםפאי!), והשילוב המושלם בין חומר הגלם החודשי ובין חברים שהתארסו ורצו בוסטוןקריםפאי לארוחה לציון האירוע – הולידו את המתכון הזה 🙂

פרוסה זויתית

-פרוסה זויתית-

חומרים:

לעוגה:

  • 3 חלמונים
  • 225 גרם סוכר (אפשר קצת פחות)
  • 180 מ"ל חלב (כ-3/4 כוס)
  • 112 מ"ל שמן צמחי (קנולה. כ-1/2 כוס)
  • תמצית וניל (כפית-שתיים)
  • 240 גרם קמח
  • 9-10 גרם אבקת אפיה (הפסט חושב ששקית זה 10 גרם- אם כן – לכו על זה!)
  • 3 חלבונים
  • 1/4 כפית מלח

להרטבה:

  • 1/4 כוס חלב
  • 2 כפות קלואה או אספרסו

לקרם פטיסייר קפה:

  • 500 מ"ל חלב
  • מעט תמצית וניל או חצי מקל וניל
  • 2 כפות אבקת קפה נמס או ככפית אבקת אספרסו (לפוסט אין קפה נמס אז הוא השתמש באבקת אספרסו, כלומר מה שיוצא אם פותחים קפסולה :). יצא טעים והוא ממליץ, רק חשוב לטעום ולוודא שטעם הקפה לא חזק לכם מדי. כמו כן, אפשר פשוט להוסיף שוט אספרסו מוכן ואולי להוריד כמות נוזל זהה מהחלב – רק תוודאו שזה מספיק חזק לכם…)
  • 4 חלמונים
  • 140 גרם סוכר
  • 50 גרם קורנפלור

לציפוי השוקולד:

  • 200 גרם שוקולד לבן מקורמל
  • כ-200 מ"ל שמנת מתוקה

לקישוט, אם רוצים: לבבות (או שברי) שוקולד לבן מקורמל

(הפוסט מתחנן לסליחתכם על הצילומים הגרועים...)

-עוגה שנזללת במהירות מצטלמת בחופזה?-

הכנה:

מתחילים בפטיסייר, כי הוא צריך להתקרר:
פותחים את מקל הוניל ומוציאים את הגרגירים בעזרת גב סכין. את המקל, הגרגירים, הקפה והחלב מביאים לסף רתיחה בסיר קטן. בנתיים טורפים את הסוכר+קורנפלור עם החלמונים בקערה.
כשהחלב על סף רתיחה והחלמונים טרופים היטב שופכים לאט לאט, כל פעם קצת, מהחלב אל תערובת החלמונים – ומיד טורפים. רק כשאחיד- שופכים עוד קצת. ככה ממשיכים עד שערבבנו כ-1/3 מתערובת החלב אל תוך החלמונים.
אחרי שהחלמונים + 1/3 חלב טרופים ואחידים מחזירים אותם לסיר ומיד ממשיכים לטרוף.
מחזירים את הסיר לאש נמוכה- בינונית וממשיכים לטרוף עד שזה מגיע לסמיכות הרצוייה בעיניכם (פחות או יותר לכיוון של פודינג), מורידים מהאש ומצננים לטמפרטורת החדר, תוך שמדי פעם טורפים על מנת למנוע היווצרות קרום. אחרי שהקרם מגיע לטפרטורת החדר יש לשלוח אותו לגלות של כשעתיים במקרר.

ממשיכים לעוגה:
מחממים תנור ל-180 מעלות ומשמנים את התבנית (אם אתם בוחרים בתבנית מתפרקת, כמו הפוסט- הוא ממליץ על לשים נייר אפיה על התחתית, ללכוד אותו עם הדפנות ולשמן אותו ואת הדפנות – זה עוזר בשינוע העוגה אח"כ וגם עוזר לא לשרוט את התבנית בעת החיתוך).
בקערה בינונית טורפים יחד (מטרפה ידנית) את החלמונים, הסוכר, השמן, החלב ותמצית הוניל – עד לאחידות. מוסיפים קמח ואבקת אפיה ומערבבים שוב עד לאחידות.
בקערת מיקסר נקיה מקציפים את החלבונים עם המלח עד לקצף יציב (לא נוקשה מדי). מוסיפים כ-1/3 מהקצף לתערובת העוגה ומערבבים טוב – זה עוזר "להקליל" את תערובת העוגה ומקל על הקיפולים. עכשיו מוסיפים את שאר הקצף ומקפלים בעדינות עד שהתערובת אחידה.
יוצקים לתבנית ומיישרים את החלק העליון, ואופים כ-40 דקות, או עד שקיסם יוצא עם פירורים לחים בלבד.
לעוגה המוכנה נותנים להצטנן טוב לטמפרטורת החדר- ואז אפשר לפרוס אותה לשתי שכבות עם סכין לחם (ארוכה ומשוננת). גם פה הפוסט ממליץ על סבלנות – לסובב את העוגה לאט תוך כדי חיתוך עדין עד ששתי השכבות נפרדות. אם רוצים- אפשר ליישר קצת את החלק העליון להורדת הגבעה, אבל לא חייבים.

ובאשר לגנאש:
אם אתם מכינים את השוקולד הלבן המקורמל מראש: כאמור- כשהשוקולד הלבן שלכם התקרמל כהלכה קחו 200 גרם ממנו ותערבבו עם קצת שמנת מתוקה שחיממתם מבעוד מועד – עד שהגנאש אחיד ומבריק. את זה תשמרו במקרר עד שיבוא לכם על העוגה. כשאתם מכינים את העוגה תוסיפו עוד שמנת מחוממת (השלמה ל-200 מ"ל, בערך), תערבבו טוב עד אחידות שוב – ותנו לגנאש להתקרר חצי שעה במקרר לפני שאתם יוצקים אותו על העוגה.
אם אתם מקרמלים במיוחד בשביל העוגה – אתם מוזמנים לערבב את ה-200 גרם שוקולד לבן מקורמל עם 200 מ"ל שמנת מתוקה מחוממת, לערבב עד שהגנאש אחיד ומבריק – ולתת לו לנוח במקרר כחצי שעה.

להרכבת העוגה:
ערבבו את החלב והקלואה (או אספרסו) טוב והספיגו את הנוזלים בשכבת העוגה התחתונה.
הוציאו את הפטיסייר מהמקרר ותנו לו טריפה טובה, כדי שיחזור לעצמו ולמרקמו – ומרחו אותו על העוגה! 🙂
***
עוגיו.נט הציעה לשים חצי מהקרם על שכבת העוגה התחתונה וחצי מהקרם על שכבת העוגה העליונה, אבל במחקר בוסטוןקריםפאי של הפוסט נראה היה שהקרם מופיע רק באמצע, ובנוסף – הוא לא רצה שטעם הקפה ישתלט יותר מדי, אז הוא בחר למרוח מהקרם רק באמצע. ייתכן ויישארו לכם שאריות קרם, אבל מקסימום תטבלו בהם תותים או משהו 🙂
***
מניחים את שכבת העוגה העליונה מעל לקרם ו"מועכים" קצת את העוגה (פשוט מפעילים מעט לחץ מלמעלה כדי שהכל יידבק לו יחדיו).
עכשיו אתם לגמרי יכולים לתת לעוגה לנוח קצת ולספוג טעמים לפני פיזור הגנאש. אתם יכולים גם לתת לה לנוח אחרי הגנאש – מה שבא!
כשהעוגה מורכבת הניחו אותה על רשת או על קרש חיתוך (כל מה שאתם בסדר שיתלכלך בשוקולד) ופשוט שפכו עליה את הגנאש עד לציפוי, כולל הצדדים. פזרו מלמעלה את השברים המדוברים (או את הצורות המסוגננות!) בשביל הכיף (תרגישו חופשי  גם לזלף מעט פטיסייר או להוסיף מעט קצפת, אם כי הפוסט חושב שהעוגה מאוד עשירה כמו שהיא).

בתאבון!

רגע מכונן (אם כי תמונה מעט כעורה..)

-רגע מכונן-

הערות, טיפים ורעיונות:

  • חדי העין שביניכם בטח הצליחו להבחין שהגנאש של הפוסט היה קצת נוזלי מדי.
    א. צדקתם!
    ב. כן, היה גנאש בכל מקום
    ג. בקטנה, היה טעים 🙂
    מה שקרה זה שהפוסט שם את הגנאש שלו לקירור, אבל זה היה יותר מחצי שעה. הוא חשש שהגנאש לא ייזל בכלל, ולכן חימם אותו במיקרו ל-30 שניות.. זה היה יותר מדי. פשוט תשימו לב לגנאש הצונן שלכם, ותראו שהוא מספיק נוזלי בשביל שיוכל לכסות את העוגה (תכלס זה יותר "צמיגי" מנוזלי, אבל זה מזכיר לפוסט שיעורי מדע מהיסודי…), ולא נוזלי מדי.
    כמו כן, אתם יכולים גם לשים פחות מ-200 מ"ל שמנת מתוקה ולראות מהי מידת הנוזליות של הגנאש. תמיד אפשר להוסיף עוד קצת שמנת מחוממת ולערבב, אבל קשה להפוך גנאש נוזלי מדי לפחות נוזלי 😛 אם אתם חוששים שהוא נוזלי מדי -אין בעיה לעשות בו שימוש כרוטב! אפשר לפזר על העוגה עוד מעט פטיסייר קפה בשביל היופי, לשים בו את שברי השוקולד הלבן המקורמל ולשים מלאאאא רוטב-גנאש מלמעלה, מלמטה ובצדדים של הצלחת 😀
  • כדאי מאוד לתת לעוגה לנוח קצת ולספוג טעמים לפני האכילה. היא לגמרי יכולה להסתפק במנוחה במקרר מרגע שהארוחה מתחילה ועד שמגיע תורה. הפוסט הוסיף את הגנאש והקישוטים ממש לפני האכילה, אבל אפשר גם לפני הקירור.
  • נראה לו, לפוסט, שלשם שינוי אין לו המון הערות. שוקולד לבן מקורמל זה אדיר, בוסטוןקריםפאי זה מגניב, שילוב הטעמים מאוד כיפי לדעתו, עם העוגה הונילית, הפטיסייר המעורר והגנאש המקורמל 🙂 וזה לא מסובך להכנה! אם כבר הכנתם פטיסייר אי פעם ואם כבר פרסתם עוגה לשתי שכבות – כל מה שאתם צריכים זה קצת זמן (בשביל כל מה שצריך להתקרר) וזהו 😀
אומנומנום!

-אומנומנום! (וכמו כן- סטייל!)-

מתכון בונוס: בראוניז שוקולד לבן מקורמל וקקאו גרוס
(או- אומייגוד)

היוש

-היוש-

חומרים:

  • 1 מתכון בראוניז של הפוסט (נגיד מפה, אבל בלי ההום-מייד חלבה, או מפה, אבל בלי הקרד…)
  • שברי שוקולד לבן להנאתכם וטעמכם
  • פולי קקאו גרוסים

הכנה:

מכינים את הבראוניז כרגיל ולפני האפייה מפזרים שברי שוקולד לבן מקורמל (מטביעים אותם טיפה בבלילה) ופולי קקאו גרוסים. זו גרסה טעימה ב-ט-י-ר-ו-ף של הבראוניז ומושחתת להחריד. מעולה!
הפוסט גם ניסה את זה עם גנאש שוקולד לבן מקורמל במקום שברים- זה קצת פחות מגניב, כי השברים אמנם נמסים קצת בחום אבל בכ"ז מצליחים להישאר כצ'אנקס מלאי טעם, בעוד הגנאש נטמע טיפה יותר מדי. אז לכו על שברים! במילא יישארו לכם מהבוסטוןקריםפאי 🙂
הפוסט גם ניסה לפזר מעט מלח גס (מאלדון) מלמעלה וזו תוספת שווה לאללה למי שאוהב קצת מלוח עם הקינוח שלו.
הבראוניז, כרגיל, פאדג'יים ומאוד מרירים, ופולי הקקאו מוסיפים מרירות ואף קראנץ', בעוד השוקולד המקורמל מוסיף מתיקות ומתאזן עם הכל, והמליחות משתלבת יופי 🙂

IMG_20160530_232713~2

-עובד גם בגרסת התבנית! (שימו לב למלח בצד השמאלי…)-

וכמובן שאם בא לכם על עוד מתכונים שוקולדיים לבנים מופלאים – יש גם יש!

4 בינואר 2016

כחומר ביד הבלוגר – תה ירוק זה לא צחוק

אי אז מזמן, לפני קצת יותר מ-4 שנים (!) סיפר לכם הפוסט על עוגת חתונה שהוא הכין עם הגברת מארינקא הידועה, לכבוד חתונתם של זוג חברים יקר ומגניב. מדובר היה בעוגת לימונית ומופלאה, שאמנם דרשה קצת הקצפות וקיפולים בהכנתה, אבל תכלס היא די straight forward לכל מי שכבר אפה בימיו, והיא לגמרי שווה את ההכנה. זוהי מעין עוגת טורט (לכן ההקצפות המדוברות, וכן הקיפולים), שיוצאת עסיסית ולימונית להפליא (ולא "חנק", כפי שקורה לעיתים עם עוגות טורט), מתאימה כמעט לכל דבר שתשדכו לה, מתמסרת בקלות יחסית לחיתוך לשכבות, ו… נותנת פתרון נפלא לימים בהם אתם תקועים עם 6 ביצים עודפות? 😉

הפוסט כבר הכין את העוגה המדוברת במספר הזדמנויות ובמספר שילובי טעמים, והוא לגמרי לגמרי ממליץ עליה בכל פה!
בונוס מגניב – העוגה עצמה (בלי הקרמים) פרווה, שזה יתרון לא רע בכלל 🙂

אני לימונית ונפלאה. וצנועה!

ועכשיו, לרגע של כנות – בהתחלה, כשהפוסט הבין שחומר הגלם הפעם הוא תה, מוחו מיד נדד דווקא למחוזות הארל גריי ונסיונות לשדכו לשוקולד, אבל פתאום הוא נזכר שיש לו בבית אבקת תה ירוק (הפוסט היה גאה לכנותה מאצ'ה ולהצטרף לטרנד העולמי, אבל תכלס מדובר באבקת תה ירוק סינית, ולא יפנית, שאמנם אשכרה מגיעה מסין ולא תמיד אפשר למצוא עליה את התרגום לאנגלית, אבל היא בצבע ירוק-אפרפר במקום הירוק הזרחני של בת דודתה היפנית המגניבה :-O ).
או-אז גלגלי מוחו החלו מסתובבים במהירות. מפטיסייר תה ירוק נדדו המחשבות לעוגת הלימון המפורסמת, משם הפטיסייר הפך לגנאש, נוסף קישוט פטל והמסיבה החלה 🙂

גם כלבלב הבית הצטרף למסיבה!

גם כלבלב הבית הצטרף למסיבה!

עוגת תה ירוק ולימון

(עוגה עגולה בתבנית 26)

חומרים:

לעוגה (מבוססת על מתכון שהפוסט והמארינקא מצאו אי אז פה):

  • 6 ביצים
  • 180 גרם סוכר (מחולק לשני חצאים של 90 גרם האחד 🙂 )
  • 180 גרם קמח
  • 60 גרם שמן
  • 6 גרם אבקת אפייה
  • 2 לימונים (או 4 ליים)

לסירופ תה ירוק:

  • 2/3 כוס מים
  • 1/2 כוס סוכר
  • 2 כפיות אבקת מאצ'ה או 1-2 תיונים של תה ירוק

לקרם:

  • 200 + 100 גרם שמנת להקצפה
  • 200 גרם שוקולד לבן
  • 2-3 כפיות מאצ'ה או  1-2 תיונים של תה ירוק

לקישוט

  • פטל מיובש בהקפאה (לפי מורקייק אפשר להשיג כזה פה בארץ), או לחילופין – פטל או תותים טריים. הקישוט אינו חובה, אבל מוסיף קצת צבע ויופי, ובהחלט טעם 🙂

הכנה:

מתחילים בהכנת הגנאש:
אם משתמשים באבקת מאצ'ה – מביאים את השמנת לסף רתיחה (בסיר קטן או במיקרו, בפולסים), מוסיפים את השוקולד הלבן, ממתינים כשתיים-שלוש דקות, ומערבבים לגנאש חלק. מוסיפים את האבקה, ומערבבים שוב לגנאש אחיד.
אם משתמשים בתיונים הפוסט ממליץ להביא קצת יותר מ-200 גרם שמנת לסף רתיחה עם תיון או שניים (לטעמכם, הפוסט חושב שגנאש עם תיון אחד עלול לצאת חלש מדי), ולקרר את השמנת עם התיונים בתוכה על מנת שתספוג עוד טעם.
מהשמנת-תה מודדים 200 גרם (אפשר להיפטר מהתיונים בשלב זה), מביאים לסף רתיחה ושופכים על השוקולד. שוב- נותנים מנוחה של מספר דקות ומערבבים לגנאש חלק.
בשני המקרים, אם נשארים גושי שוקולד קטנים שלא נמסים – אפשר להחזיר את הגנאש למיקרו (או לסיר) לחימום קצר ולערבב שוב.
את הגנאש המוכן והחלק שמים במקרר עד שמסיימים עם העוגה והגנאש מתמצק.

IMG_20151220_212840 (2)

אחרי הציפוי, לפני הקישוט – גברת עוגה ממתינה לה

להכנת העוגה מפרידים את הביצים, ואת החלבונים מקציפים עם חצי מכמות הסוכר לגבעות רכות. מעבירים את הקצף המוכן לקערה נפרדת ומניחים בצד.
מהלימונים מגררים את הקליפה וסוחטים את המיץ. את המיץ מערבבים בקערה עם השמן.
בקערת המיקסר (אין צורך לשטוף מהחלבונים) מקציפים את החלמונים, גרידת קליפת הלימון ושאר הסוכר לתערובת בהירה ותפוחה. תוך הקצפה מזלפים באיטיות את תערובת השמן ומיץ הלימון אל הבלילה עד לאחידות.
עוצרים את המיקסר, מנפים את הקמח לתערובת ומקציפים מספר שניות בלבד, רק עד להטמעת הקמח.
מקפלים את קצף החלבונים אל תוך בלילת החלמונים – רק עד שאחיד.
שופכים את בלילת העוגה לתבנית משומנת (מומלץ – נייר אפייה בתחתית התבנית) ואופים כ-40 דקות ב-180 מעלות.
העוגה מוכנה כאשר קיסם יוצא עם פירורים לחים.
מצננים את העוגה לטמפרטורת החדר, ובנתיים מכינים את הסירופ:

בסיר קטן (או פינג'אן!) שמים את המים, הסוכר ואבקת המאצ'ה או התיונים, ומביאים לרתיחה עדינה. מערבבים עד שהסוכר נמס ומורידים מהאש. מצננים מעט. סך הכל לסירופ אמור להיות טעם של תה חזק ומאוד מתוק.

IMG_20151220_213626

טבע דומם של עוגה, כפיות וסנורקה (מה, מומינים זה טבע, לא?)

ועכשיו, להרכבת העוגה:
כשהעוגה בטמפרטורת החדר פורסים אותה לרוחבה ל-2 שכבות (הפוסט ממליץ לעשות זאת בזהירות וסבלנות, ועם סכין לחם. נוח לעשות את זה על משהו שמאפשר לעוגה להסתובב (למשל- מעמד עוגה מסתובב (הפוסט מודה שהוא קצת מפנטז על כזה. אין לו, אבל הוא ראה כלמיני וידאואים של עוגות מגניבות שמקשטים על מעמד מסתובב של מגניבים – וגם הוא רוצה להיות מגניב!), או פשוט להניח אותה על קערה ולסובב בזהירות) ואז לחתוך בעדינות תוך סיבוב, ככה שכל פעם מעמיקים מעט את החתך עד ששתי השכבות נפרדות. 
את הגנאש מקציפים עם 100 גרם השמנת הנוספים עד לקרם יציב.
מניחים את השכבה התחתונה של העוגה על צלחת הגשה או מעמד, מרטיבים את העוגה בסירופ (הפוסט פשוט שפך בעדינות על העוגה סירופ בעזרת כף, ולא עשה שימוש במברשת. כל פעם שפך מעט באזור מסויים ומרח עם גב הכף). ייתכן שלא תצטרכו להשתמש בכל הסירופ. הפוסט השתמש בכחצי כמות, אבל הרגיש שהעוגה הייתה יכולה לקבל עוד קצת טעם של תה ירוק, ולכן נתן במתכון את הכמות המלאה. שימו עד שאתם מרגישים שהעוגה ספוגה בכמות נאה של סירופ, אבל עדיין לא מאיימת להציף את המטבח 😉 .
על העוגה הספוגה מורחים בזהירות קצת פחות ממחצית מכמות הגנאש (זה מעט מאתגר למרוח גנאש על עוגה ספוגה בסירופ, אבל הפוסט מאמין בכם! מה גם שכל העסק יצופה בעוד עוגה ולא ייחשף לעיני כל, אז זו לא צריכה להיות מריחה אסתטית, רק כזו שתדאג שיהיה גנאש בכל ביס).

מניחים מעל את שכבת העוגה השניה, מורחים עליה את שארית הגנאש ומיישרים בעזרת פלטה. מקשטים בפטל (מיובש או טרי. או תותים) כראות עיניכם.

להלן- קישוט כראות עיני הפוסט

להלן- קישוט כראות עיני הפוסט

כדאי לתת לעוגה לפחות שעה במקרר להתייצבות לפני ההגשה.

בתאבון! 🙂 🙂

הערות, טיפים ורעיונות:

  • מאצ'ה: הפוסט, כאמור, עשה שימוש באבקת תה ירוק שמצא בסופר האסייתי הקרוב לביתו. היא מעניקה טעם ירוק ומגניב, וכשהוא שילב אותה בפטיסייר ונילי בעבר התוצאה הייתה מגניבה! 🙂 לכן הוא דבק בה גם בעת הכנת מתכון זה, אך כמובן שאין שום פסול בשימוש בתיונים.
    מה שכן- הוא ממליץ לטעום את הגנאש ואת הסירופ ולוודא שיש טעם משמעותי של תה ירוק, כיוון שהוא חושב שהשילוב עם הלימון הוא מעולה, אבל קצת חושש מטעם עדין מדי, והשוקולד הלבן עלול להאפיל קצת על טעם התה, קחו זאת בחשבון והיו אמיצים 🙂
    בנוסף – אבקת מאצ'ה ירוקה זרחנית כנראה הייתה צובעת גם את הקרם ומייפה את העוגה, אבקת מאצ'ה ירקרקה-אפורה (וככל הנראה גם תיונים) מניבה קרם שצבעו קרוב יותר לבן שפעם נתקל בירוק ברחוב :D.
    אם אתם רוצים קרם ירקרק (והפוסט מודה שזו הייתה הפנטזיה המקורית שנרקמה בראשו, אבל הוא עדיין אהב את התוצאה ה.. חיוורת יותר שלו 😛 ) אתם מוזמנים לעשות שימוש במעט צבע מאכל ירוק (עדיף ג'ל). ואז לשלוח לפוסט תמונות מגניבות 🙂 הירוק בטוח ישתלב מעולה עם האדום של הפטל/ תותים ועם העוגה הצהבהבה, אז היאח!
  • פטל: כאמור- לא חובה בכלל, אבל הפוסט חושב שכקישוט הוא העניק ביסים קטנים עם טעם מגניב. תותים יתנו את אותו האפקט וזוהי עונת התותים בארץ, אז למה לא? 🙂
    עם זאת, פירות יבשים (חמוציות/ תותים מיובשים), שעלו לפוסט כרעיון לתחליף, עלולים להיות מתוקים מדי – אז בהחלט עדיף פרי טרי או freeze dried, אם מצאתם.
  • משקל: כן, המתכון הזה דורש משקל. לפוסט אין מידות בכוסות וכפות לתת לכם, עמכם הסליחה. אבל זה לגמרי שווה את זה! והוא כבר שקל את השמנת, כדי שאם כבר זרמתם על משקל תוכלו ללכת איתו עד הסוף 🙂
  • נייר אפייה: הפוסט השתמש בתבנית מתפרקת וגילה שאם אתם אוהבים את התבנית שלכם – אפשר לשים שכבה של נייר אפייה על התחתית בלבד (סוגרים את שולי התבנית על נייר האפייה וכך הוא לא זז) – זה עוזר להוציא את העוגה מהתבנית בקלות ומבלי לפגוע ולשרוט. 
  • פריסת העוגה לשכבות: לחוששים מחיתוך העוגה ניתן לאפות אותה בשתי תבניות 26 (חצי כמות בכל תבנית), רק שאז כדאי לקחת בחשבון שאם העוגות יפתחו גבעות קטנות בחלקן העליון – כדאי ומומלץ יהיה ליישר אותן. כמו כן, זמני האפייה יתקצרו מעט, קחו זאת בחשבון.
    אפשר גם לנסות לפרוס את העוגה לשלוש שכבות, אבל זה בהחלט עלול להיות מאתגר.
  • העוגה תחזיק במקרר כשבוע, אם כי היא הכי טובה ביומיים-שלושה שלאחר הכנתה.
  • אם אתם אוהבים טעם של תה ירוק אפשר, כמובן, להשתמש ביותר תיונים/ אבקת תה (האם זה בכלל חוקי שהפוסט כינה את אבקת התה הסינית המוזרה שלו "מאצ'ה"? המממ…. הו וול, אתם תסלחו לו, נכון? 🙂 ) על מנת לחזק את הטעם. ניתן גם להספיג מעט את השכבה העליונה בסירופ על מנת לחזק את טעם התה, רק בזהירות- כי יהיה קשה ליצור שכבת גנאש אסתטית על עוגה רטובה מאוד. הפוסט מאמין שאם מספיגים את השכבה העליונה במעט (!) סירופ, כדאי לתת לה לנוח מספר דקות לפני מריחת הגנאש.
  • הפוסט ניסה לעשות זילופים יפים לקישוט העוגה מלמעלה, אחרי ציפויה. לדעתו הגנאש לא היה מספיק יציב בשביל זה, אבל אתם מוזמנים לנסות. כמו כן- ייתכן שהגנאש יספיק לכם גם לציפוי דק של השוליים (ואז ציפוי דק יחסית של חלקה העליון של העוגה, אם כי תמיד אפשר להכין יותר גנאש! 🙂 ), הפוסט העדיף את גישת ההרבה-קרם-למעלה 😉

רוצים עוד מתכוני תה טעימים? וודאי! שאר הבלוגרים עשו כמה וכמה דברים מגניבים החודש – לכו לבדוק! 🙂

הפוסט מאחל לכם חורף מגניב (כלומר- חורף בו יורד גשם וסוער רק כשאתם לא צריכים לצאת מהבית 🙂 ) ומבקש שתאחלו לו בהצלחה, כי בקרוב (שני בלילה שעון בוסטון) הטמפרטורות עתידות לצנוח למינוס 13. אהההה!

IMG_20151220_213429 (2)

לב עקום מפטל מיובש זה קישוט לגיטימי, הלא כן? בתאבון!

1 בנובמבר 2015

כחומר ביד הבלוגר – קינמון ושמרים וריח של סתיו

סתיו.

כן, יש עונה כזו. לפחות בבוסטון יש בהחלט עונה כזו.
באמריקה כמו באמריקה יש לה הקשר צרכני (רוצים קפה בטעם פאמפקין ספייס? דונאטס בטעם פאמפקין ספייס? מנמ בטעם פאמפקין ספייס? גבינת שמנת? סבון??), אבל מסתבר שפה באזור יש לה גם הקשר תרבותי שכזה, והוא אפילו די מגניב!
מה זה אומר?
למשל – שהפוסט יצא לחפש עצים יפים בשלכת, לקטוף תפוחים (הסבר עוד יגיע…) ולהכין מלאאאא מרקים עם דלעת. 

IMG_20151101_093732

שלום לך סתיו! (ושלום לכן 6 מעלות כטמפרטורה לגיטימית…)

ומה יותר סתיוי מקינמון? 🙂

טוב, הפוסט רוצה להיות כנה לחלוטין פה – כשהוא שמע שחומר הגלם החודשי של פרויקט "כחומר" הוא קינמון הוא קצת נבהל. יש כבר מליוווווןןןןןן מתכונים עם קינמון (בערך) – איפה הוא יוכל לחדש? או להיות מגניב?
כמובן שמארינקא, הכפרעליה, נחלצה מיד לעזרה ונידבה מתכון פיני למאפה שמרים במילוי קינמון וסוכר. שאמור להיראות ככה:

annos 154

אני מהמם, נהנה בננה (גלוי נאות – כמובן שהפוסט לא צילם את התמונה הזו. היא פינית, ולצערו אין לו מושג של מי היא אז הוא לא יכול לתת קרדיט 😦 )

מכיוון שהמתכון פיני, הבצק מכיל גם הל ויש לו אפילו צורה מגניבה – הפוסט החליט שזה יהיה רעיון טוב לנסות את המתכון ולחלוק איתכם את התוצאות.
מכיוון שהבצק יצא מעוללללההההה – הפוסט ממש ממש שמח כבר לחלוק איתכם את התוצאות!

 

קורבאפוסטי (!), או:
מאפי שמרים וקינמון פינים אישיים, שמוכנים גם להפוך לענני תפוחים וקינמון, אם תבקשו יפה

(תלוי בגודל ה"אישי" שלכם. הפוסט הכין מאפים לא גדולים ויצאו לו יותר מ-30)

חומרים:

לבצק:

  • 1 כוס חלב
  • 25 גרם שמרים טריים (7 גרם אם משתמשים ביבשים)
  • 45 גרם סוכר
  • 1 ביצה (טרופה)
  • 450 גרם קמח
  • 1/2 כפית הל
  • 50 גרם חמאה מומסת
  • קורט מלח 

למילוי:

  • חמאה רכה, קינמון, סוכר – לטעמכם
  • אופציה נוספת: ריבת תפוחים קינמונית (מתכון בונוס 😉 )

לציפוי:

  • 1 ביצה טרופה
  • סוכר גבישי/ דמררה

הכנה:

מחממים את החלב – אפשר במיקרו. הוא לא צריך לרתוח או להיות ממש חם, רק חמים ונעים.
אם משתמשים בשמרים טריים – מפוררים אותם לתוך החלב, מוסיפים מעט מהסוכר, מערבבים הכל ונותנים לתערובת לנוח למספר דקות. אם משתמשים בשמרים יבשים – מוסיפים אותם עם הקמח.
מוסיפים לחלב את הביצה, הקמח, ההל ושאר הסוכר (או כל הסוכר + גם השמרים, אם ביבשים עסקינן) ולשים רק עד שנהיית תערובת, אין צורך להגיע לתערובת אחידה עדיין.
מוסיפים את החמאה ולשים לבצק אחיד. הבצק יהיה קצת שמנוני, אבל רך ונעים ומגניב.
אם משתמשים במיקסר אפשר להקשיב לכפרעליה, וללוש 5 דקות במהירות נמוכה ואז עוד 2 דקות  במהירות גבוהה יותר.
את הבצק המוכן מניחים במקום חמים עד שיתפח ויכפיל את נפחו (לפחות שעה).

IMG_20151025_120541

ככה נראה בצק פיני מגניב בקערה אמריקאית אדומה – לפני תום התפיחה

כשהבצק תפוח ומרוצה מעצמו מחממים תנור ל-180 מעלות ופונים לרידוד הבצק על משטח מקומח (אם אין לכם שיש באורך הגלות הפוסט ממליץ לרדד בכל פעם שליש או רבע מהבצק), לעובי של פחות מסנטימטר, מורחים בחמאה הרכה ומפזרים קינמון וסוכר (לא לשכוח את הקצוות!) . מגלגלים את יריעת הבצק לרולדה וחותכים כריות – סליחה! שבלולים – אחידים (יחסית) בגודלם.

IMG_20151025_134003

כריות של קינמון

מועכים מעט כל שבלול כך שצדדיו ייחשפו ויגלו קצת את המלית ומניחים על תבנית מכוסה בנייר אפייה לתפיחה קצרה (כ-15-30 דקות). לקראת סיום התפיחה מורחים בביצה טרופה, מפזרים מעט סוכר גבישי/ דמררה ואופים כ-15-20 דקות עד שמזהיב ואתם כבר לא עומדים בריח.

 

IMG_20151027_184815

בתאבון!

בולסים ונהנים! 🙂

בונוס: ענני תפוחים קינמוניים

אז מסתבר שבאזור ניו אינגלנד, בו שוכנת בוסטון, יש קטע של קטיף תפוחים עם בוא הסתיו.
מה זה אומר? שאתה יכול ללכת לך להנאתך למטע תפוחים ענק, לשלם על שקית ריקה אותה תמלא עד כלות בתפוחים טריים ישר מהעץ, וזה אחרי שזללת מלאאאא תפוחים (כדי לבדוק מה טעים!) ולנסוע חזרה הביתה עם מחשבה אחת מקננת באחורי מוחך – מה עושים עם כלכך הרבה תפוחים??? 

אז מסתבר שריבת תפוחים קינמונית זה פתרון לא רע בכלל, ואם יש לך ריבת תפוחים קינמונית וכבר הכנת בצק שמרים פיני – אתה במרחק נגיעה מענני תפוחים קינמוניים וחמימים… לא תנסה? 🙂

IMG_20151027_185050

שושנים ענניות? עננים שושניים?

במקום חמאה מומסת, סוכר וקינמון אפשר למרוח ריבת תפוחים קינמונית על יריעת הבצק, לגלגל לרולדה ולחתוך לשבלולים. את השבלולים מניחים עם הצד החתוך כלפי מעלה – אפשר פשוט על תבנית תנור, אבל הפוסט הניח אותם דווקא בתוך תבנית למאפינס – ככה כל שבלול היה יכול להתרכז בתפיחה כלפי מעלה ולא לצדדים 😉 .
מאפשרים תפיחה שניה, מורחים בביצה (אין צורך בעיטור סוכר) ואופים כמו במתכון הרגיל. 
אומנומנום.

IMG_20151027_184710

כן, הפוסט החליט להשוויץ בכלללל תבניות המאפינס שלו

רוצים מתכון לריבת תפוחים קינמונית? 🙂

  • 1.4 ק"ג תפוחים חמצמצים (לפוסט היה מיקס של כלמיני מקינטוש וכאלה, אבל גראני סמית בטוח יעבדו יופי. הפוסט פחות ממליצים על הזנים המתוקים על מנת שהריבה לא תצא מתוקה מדי…), קלופים וחתוכים לקוביות קטנות.
  • 500 גרם סוכר
  • זסט מלימון אחד
  • מיץ משני לימונים 
  • 3 מקלות קינמון

מניחים את כל החומרים בסיר ומבשלים על אש קטנה כשעה- שעה וחצי (הפוסט מעדיף אש קטנה כדי שהריבה תספוג כמה שיותר טעם ממקלות הקינמון).
הריבה של הפוסט התבשלה ככה שאחוז ניכר מהתפוחים נמס לתוך הריבה, אבל עדיין נשארו קוביות תפוחים קטנות שייתנו קצת "נגיסה" מדי פעם – זה היה המרקם בו הוא בחר לעצור את הבישול. 
מוציאים את מקלות הקינמון (זהירות, הם חמים! כמו כן – הפוסט מציע לנסות לרוקן אותם קצת – ע"י דפיקת המקלות על הסיר, למשל – בתוך המקלות עצמן מסתתרת בד"כ קצת ריבה עם טעם קינמוני חזק) מעבירים את הריבה החמה לצנצנות מעוקרות, נותנים להצטנן לטמפרטורת החדר ושומרים במקרר עד לשימוש.
***אם רוצים ריבה מאוד סמיכה אפשר לשים בה גם כמה מליבות התפוחים – הם יוסיפו חומר מקריש (פקטין). רק לזכור להוציא אותן בסוף! :)***

IMG_20151027_184359

הערות, טיפים ורעיונות:

  • חמאה: הפוסט היה קצת עילג והוסיף את החמאה שלו בקוביות קטנות, במקום מומסת. קצת עקשנות, קצת לישה וכנראה חום ידיים הביאו את החמאה להיספג יופי בבצק. אז זו גם אוצפיה, אבל למה לא להמיס את החמאה וזהו? 🙂
  • סוכר גבישי/ דמררה: לפוסט לא היה סוכר גבישי כמו בתמונה של המהמם, אז הוא ניסה לפזר סוכר דמררה על חלק ממאפי הקינמון. תכלס- זה היה ממש מגניב! הסוכר מוסיף קראנצ'יות ועניין – הוא בהחלט ממליץ! ואם יש לכם גבישי – אז בכלל לכו על זה, והרגישו פינים עד תום.
  • הל: הל בבצק זה קטע פיני, מסתבר. והוא די מגניב. ההל של הפוסט כבר היה בדמי ימיו, אז לא היה לא טעם חזק במיוחד, אבל שווה לנסות! רק בזהירות עם הכמויות, שלא יצא חזק מדי- הל הוא בכ"ז תבלין די תשומתי… 
  • צורה: כמו שבטח שמתם לב בתמונה של המהמם, למאפים האלה, שבהתחלה מעמידים פנים שהם שבלולים תמימים, יש צורה קצת שונה ממה שאתם רגילים אליה. והיא מגניבה למדי 🙂 כדי להבין איך עושים אותה הפוסט התעמק מאוד בתמונה של המהמם, ומה שהוא עשה זה לנסות למעוך כל שבלול תוך כדי שהוא חושף את הצדדים החשופים שלו. הוא ניסה לתעד לכם את זה בתמונות אבל זה פשוט מביך, אבל הפואנטה היא שהשבלול נשאר שוכב ופשוט מועכים לו קצת את האמצע תוך חשיפת השכבות שבצדדים.
    הפוסט מקווה שהוא מצליח להיות ברור. או לפחות משעשע בנסיונותיו העילגים 🙂
  • מאפי הקינמון יצאו כמעט פריכים, וזה היה מגניב למדי.
    ענני התפוחים הקינמוניים יצאו, ובכן – ענניים 🙂 רכים מאוד וכמעט נמסים בפה. 
    או לסיכום – שתי האופציות מגניבות וכיפיות, ובתכלס יצאה כמות נאה למדי מכל אחת מהן – אז למה לא לנסות את שתיהן, אם אתם כבר בשוונג של בצקי הל פיניים ומגניבים? 🙂
IMG_20151027_185130

אנחנו מנסים בכל כוחנו להיראות כמו המהמם, באמת!

רוצים עוד מתכונים קינמוניים וסתיו-יים? (מה, הפוסט שמע שהיה לכם גשם! אז מה אם היו תמונות של אנשים במכנסיים קצרים הולכים להם בשטפון עד הברך – גשם חם זה דבר הגיוני וסביר…) (לא) (אבל אתם כן רוצים עוד מתכונים! 🙂 )

IMG_20151101_101945

הצעת הגשה 🙂