Posts tagged ‘טארט לימון’

4 בינואר 2016

כחומר ביד הבלוגר – תה ירוק זה לא צחוק

אי אז מזמן, לפני קצת יותר מ-4 שנים (!) סיפר לכם הפוסט על עוגת חתונה שהוא הכין עם הגברת מארינקא הידועה, לכבוד חתונתם של זוג חברים יקר ומגניב. מדובר היה בעוגת לימונית ומופלאה, שאמנם דרשה קצת הקצפות וקיפולים בהכנתה, אבל תכלס היא די straight forward לכל מי שכבר אפה בימיו, והיא לגמרי שווה את ההכנה. זוהי מעין עוגת טורט (לכן ההקצפות המדוברות, וכן הקיפולים), שיוצאת עסיסית ולימונית להפליא (ולא "חנק", כפי שקורה לעיתים עם עוגות טורט), מתאימה כמעט לכל דבר שתשדכו לה, מתמסרת בקלות יחסית לחיתוך לשכבות, ו… נותנת פתרון נפלא לימים בהם אתם תקועים עם 6 ביצים עודפות? 😉

הפוסט כבר הכין את העוגה המדוברת במספר הזדמנויות ובמספר שילובי טעמים, והוא לגמרי לגמרי ממליץ עליה בכל פה!
בונוס מגניב – העוגה עצמה (בלי הקרמים) פרווה, שזה יתרון לא רע בכלל 🙂

אני לימונית ונפלאה. וצנועה!

ועכשיו, לרגע של כנות – בהתחלה, כשהפוסט הבין שחומר הגלם הפעם הוא תה, מוחו מיד נדד דווקא למחוזות הארל גריי ונסיונות לשדכו לשוקולד, אבל פתאום הוא נזכר שיש לו בבית אבקת תה ירוק (הפוסט היה גאה לכנותה מאצ'ה ולהצטרף לטרנד העולמי, אבל תכלס מדובר באבקת תה ירוק סינית, ולא יפנית, שאמנם אשכרה מגיעה מסין ולא תמיד אפשר למצוא עליה את התרגום לאנגלית, אבל היא בצבע ירוק-אפרפר במקום הירוק הזרחני של בת דודתה היפנית המגניבה :-O ).
או-אז גלגלי מוחו החלו מסתובבים במהירות. מפטיסייר תה ירוק נדדו המחשבות לעוגת הלימון המפורסמת, משם הפטיסייר הפך לגנאש, נוסף קישוט פטל והמסיבה החלה 🙂

גם כלבלב הבית הצטרף למסיבה!

גם כלבלב הבית הצטרף למסיבה!

עוגת תה ירוק ולימון

(עוגה עגולה בתבנית 26)

חומרים:

לעוגה (מבוססת על מתכון שהפוסט והמארינקא מצאו אי אז פה):

  • 6 ביצים
  • 180 גרם סוכר (מחולק לשני חצאים של 90 גרם האחד 🙂 )
  • 180 גרם קמח
  • 60 גרם שמן
  • 6 גרם אבקת אפייה
  • 2 לימונים (או 4 ליים)

לסירופ תה ירוק:

  • 2/3 כוס מים
  • 1/2 כוס סוכר
  • 2 כפיות אבקת מאצ'ה או 1-2 תיונים של תה ירוק

לקרם:

  • 200 + 100 גרם שמנת להקצפה
  • 200 גרם שוקולד לבן
  • 2-3 כפיות מאצ'ה או  1-2 תיונים של תה ירוק

לקישוט

  • פטל מיובש בהקפאה (לפי מורקייק אפשר להשיג כזה פה בארץ), או לחילופין – פטל או תותים טריים. הקישוט אינו חובה, אבל מוסיף קצת צבע ויופי, ובהחלט טעם 🙂

הכנה:

מתחילים בהכנת הגנאש:
אם משתמשים באבקת מאצ'ה – מביאים את השמנת לסף רתיחה (בסיר קטן או במיקרו, בפולסים), מוסיפים את השוקולד הלבן, ממתינים כשתיים-שלוש דקות, ומערבבים לגנאש חלק. מוסיפים את האבקה, ומערבבים שוב לגנאש אחיד.
אם משתמשים בתיונים הפוסט ממליץ להביא קצת יותר מ-200 גרם שמנת לסף רתיחה עם תיון או שניים (לטעמכם, הפוסט חושב שגנאש עם תיון אחד עלול לצאת חלש מדי), ולקרר את השמנת עם התיונים בתוכה על מנת שתספוג עוד טעם.
מהשמנת-תה מודדים 200 גרם (אפשר להיפטר מהתיונים בשלב זה), מביאים לסף רתיחה ושופכים על השוקולד. שוב- נותנים מנוחה של מספר דקות ומערבבים לגנאש חלק.
בשני המקרים, אם נשארים גושי שוקולד קטנים שלא נמסים – אפשר להחזיר את הגנאש למיקרו (או לסיר) לחימום קצר ולערבב שוב.
את הגנאש המוכן והחלק שמים במקרר עד שמסיימים עם העוגה והגנאש מתמצק.

IMG_20151220_212840 (2)

אחרי הציפוי, לפני הקישוט – גברת עוגה ממתינה לה

להכנת העוגה מפרידים את הביצים, ואת החלבונים מקציפים עם חצי מכמות הסוכר לגבעות רכות. מעבירים את הקצף המוכן לקערה נפרדת ומניחים בצד.
מהלימונים מגררים את הקליפה וסוחטים את המיץ. את המיץ מערבבים בקערה עם השמן.
בקערת המיקסר (אין צורך לשטוף מהחלבונים) מקציפים את החלמונים, גרידת קליפת הלימון ושאר הסוכר לתערובת בהירה ותפוחה. תוך הקצפה מזלפים באיטיות את תערובת השמן ומיץ הלימון אל הבלילה עד לאחידות.
עוצרים את המיקסר, מנפים את הקמח לתערובת ומקציפים מספר שניות בלבד, רק עד להטמעת הקמח.
מקפלים את קצף החלבונים אל תוך בלילת החלמונים – רק עד שאחיד.
שופכים את בלילת העוגה לתבנית משומנת (מומלץ – נייר אפייה בתחתית התבנית) ואופים כ-40 דקות ב-180 מעלות.
העוגה מוכנה כאשר קיסם יוצא עם פירורים לחים.
מצננים את העוגה לטמפרטורת החדר, ובנתיים מכינים את הסירופ:

בסיר קטן (או פינג'אן!) שמים את המים, הסוכר ואבקת המאצ'ה או התיונים, ומביאים לרתיחה עדינה. מערבבים עד שהסוכר נמס ומורידים מהאש. מצננים מעט. סך הכל לסירופ אמור להיות טעם של תה חזק ומאוד מתוק.

IMG_20151220_213626

טבע דומם של עוגה, כפיות וסנורקה (מה, מומינים זה טבע, לא?)

ועכשיו, להרכבת העוגה:
כשהעוגה בטמפרטורת החדר פורסים אותה לרוחבה ל-2 שכבות (הפוסט ממליץ לעשות זאת בזהירות וסבלנות, ועם סכין לחם. נוח לעשות את זה על משהו שמאפשר לעוגה להסתובב (למשל- מעמד עוגה מסתובב (הפוסט מודה שהוא קצת מפנטז על כזה. אין לו, אבל הוא ראה כלמיני וידאואים של עוגות מגניבות שמקשטים על מעמד מסתובב של מגניבים – וגם הוא רוצה להיות מגניב!), או פשוט להניח אותה על קערה ולסובב בזהירות) ואז לחתוך בעדינות תוך סיבוב, ככה שכל פעם מעמיקים מעט את החתך עד ששתי השכבות נפרדות. 
את הגנאש מקציפים עם 100 גרם השמנת הנוספים עד לקרם יציב.
מניחים את השכבה התחתונה של העוגה על צלחת הגשה או מעמד, מרטיבים את העוגה בסירופ (הפוסט פשוט שפך בעדינות על העוגה סירופ בעזרת כף, ולא עשה שימוש במברשת. כל פעם שפך מעט באזור מסויים ומרח עם גב הכף). ייתכן שלא תצטרכו להשתמש בכל הסירופ. הפוסט השתמש בכחצי כמות, אבל הרגיש שהעוגה הייתה יכולה לקבל עוד קצת טעם של תה ירוק, ולכן נתן במתכון את הכמות המלאה. שימו עד שאתם מרגישים שהעוגה ספוגה בכמות נאה של סירופ, אבל עדיין לא מאיימת להציף את המטבח 😉 .
על העוגה הספוגה מורחים בזהירות קצת פחות ממחצית מכמות הגנאש (זה מעט מאתגר למרוח גנאש על עוגה ספוגה בסירופ, אבל הפוסט מאמין בכם! מה גם שכל העסק יצופה בעוד עוגה ולא ייחשף לעיני כל, אז זו לא צריכה להיות מריחה אסתטית, רק כזו שתדאג שיהיה גנאש בכל ביס).

מניחים מעל את שכבת העוגה השניה, מורחים עליה את שארית הגנאש ומיישרים בעזרת פלטה. מקשטים בפטל (מיובש או טרי. או תותים) כראות עיניכם.

להלן- קישוט כראות עיני הפוסט

להלן- קישוט כראות עיני הפוסט

כדאי לתת לעוגה לפחות שעה במקרר להתייצבות לפני ההגשה.

בתאבון! 🙂 🙂

הערות, טיפים ורעיונות:

  • מאצ'ה: הפוסט, כאמור, עשה שימוש באבקת תה ירוק שמצא בסופר האסייתי הקרוב לביתו. היא מעניקה טעם ירוק ומגניב, וכשהוא שילב אותה בפטיסייר ונילי בעבר התוצאה הייתה מגניבה! 🙂 לכן הוא דבק בה גם בעת הכנת מתכון זה, אך כמובן שאין שום פסול בשימוש בתיונים.
    מה שכן- הוא ממליץ לטעום את הגנאש ואת הסירופ ולוודא שיש טעם משמעותי של תה ירוק, כיוון שהוא חושב שהשילוב עם הלימון הוא מעולה, אבל קצת חושש מטעם עדין מדי, והשוקולד הלבן עלול להאפיל קצת על טעם התה, קחו זאת בחשבון והיו אמיצים 🙂
    בנוסף – אבקת מאצ'ה ירוקה זרחנית כנראה הייתה צובעת גם את הקרם ומייפה את העוגה, אבקת מאצ'ה ירקרקה-אפורה (וככל הנראה גם תיונים) מניבה קרם שצבעו קרוב יותר לבן שפעם נתקל בירוק ברחוב :D.
    אם אתם רוצים קרם ירקרק (והפוסט מודה שזו הייתה הפנטזיה המקורית שנרקמה בראשו, אבל הוא עדיין אהב את התוצאה ה.. חיוורת יותר שלו 😛 ) אתם מוזמנים לעשות שימוש במעט צבע מאכל ירוק (עדיף ג'ל). ואז לשלוח לפוסט תמונות מגניבות 🙂 הירוק בטוח ישתלב מעולה עם האדום של הפטל/ תותים ועם העוגה הצהבהבה, אז היאח!
  • פטל: כאמור- לא חובה בכלל, אבל הפוסט חושב שכקישוט הוא העניק ביסים קטנים עם טעם מגניב. תותים יתנו את אותו האפקט וזוהי עונת התותים בארץ, אז למה לא? 🙂
    עם זאת, פירות יבשים (חמוציות/ תותים מיובשים), שעלו לפוסט כרעיון לתחליף, עלולים להיות מתוקים מדי – אז בהחלט עדיף פרי טרי או freeze dried, אם מצאתם.
  • משקל: כן, המתכון הזה דורש משקל. לפוסט אין מידות בכוסות וכפות לתת לכם, עמכם הסליחה. אבל זה לגמרי שווה את זה! והוא כבר שקל את השמנת, כדי שאם כבר זרמתם על משקל תוכלו ללכת איתו עד הסוף 🙂
  • נייר אפייה: הפוסט השתמש בתבנית מתפרקת וגילה שאם אתם אוהבים את התבנית שלכם – אפשר לשים שכבה של נייר אפייה על התחתית בלבד (סוגרים את שולי התבנית על נייר האפייה וכך הוא לא זז) – זה עוזר להוציא את העוגה מהתבנית בקלות ומבלי לפגוע ולשרוט. 
  • פריסת העוגה לשכבות: לחוששים מחיתוך העוגה ניתן לאפות אותה בשתי תבניות 26 (חצי כמות בכל תבנית), רק שאז כדאי לקחת בחשבון שאם העוגות יפתחו גבעות קטנות בחלקן העליון – כדאי ומומלץ יהיה ליישר אותן. כמו כן, זמני האפייה יתקצרו מעט, קחו זאת בחשבון.
    אפשר גם לנסות לפרוס את העוגה לשלוש שכבות, אבל זה בהחלט עלול להיות מאתגר.
  • העוגה תחזיק במקרר כשבוע, אם כי היא הכי טובה ביומיים-שלושה שלאחר הכנתה.
  • אם אתם אוהבים טעם של תה ירוק אפשר, כמובן, להשתמש ביותר תיונים/ אבקת תה (האם זה בכלל חוקי שהפוסט כינה את אבקת התה הסינית המוזרה שלו "מאצ'ה"? המממ…. הו וול, אתם תסלחו לו, נכון? 🙂 ) על מנת לחזק את הטעם. ניתן גם להספיג מעט את השכבה העליונה בסירופ על מנת לחזק את טעם התה, רק בזהירות- כי יהיה קשה ליצור שכבת גנאש אסתטית על עוגה רטובה מאוד. הפוסט מאמין שאם מספיגים את השכבה העליונה במעט (!) סירופ, כדאי לתת לה לנוח מספר דקות לפני מריחת הגנאש.
  • הפוסט ניסה לעשות זילופים יפים לקישוט העוגה מלמעלה, אחרי ציפויה. לדעתו הגנאש לא היה מספיק יציב בשביל זה, אבל אתם מוזמנים לנסות. כמו כן- ייתכן שהגנאש יספיק לכם גם לציפוי דק של השוליים (ואז ציפוי דק יחסית של חלקה העליון של העוגה, אם כי תמיד אפשר להכין יותר גנאש! 🙂 ), הפוסט העדיף את גישת ההרבה-קרם-למעלה 😉

רוצים עוד מתכוני תה טעימים? וודאי! שאר הבלוגרים עשו כמה וכמה דברים מגניבים החודש – לכו לבדוק! 🙂

הפוסט מאחל לכם חורף מגניב (כלומר- חורף בו יורד גשם וסוער רק כשאתם לא צריכים לצאת מהבית 🙂 ) ומבקש שתאחלו לו בהצלחה, כי בקרוב (שני בלילה שעון בוסטון) הטמפרטורות עתידות לצנוח למינוס 13. אהההה!

IMG_20151220_213429 (2)

לב עקום מפטל מיובש זה קישוט לגיטימי, הלא כן? בתאבון!

25 בנובמבר 2012

תיאוריות קונספירציה אודות הקשר בין הזרבובים, פטל, לימון ומוסד הנישואין…

כן כן, תאמינו או לא – לפוסט יש עוד סיפורי שמנמנות בארסנל שלו! 🙂

בתור התחלה הוא בחר לספר לכם סיפור גבורה מרגש, מלא דרמה, מתח ונצחונות מרוממי נפש:

שניים מחבריו של הפוסט מימים ימימה (כלומר- אחת מהתיכון, אחד מהצבא) החליטו להתחתן! שמחה, ששון, בלון לכל ילד, וקולולו נמרץ! (מזל טוב!!!). לאור העובדה שהפוסט אחראי לשידוך החגיגי היה לו גם רווח אישי מהעניין (יי שליש דרך לגנעדן! ;)), אבל לא מזה נבעו השמחה והששון…

בכלאופן, גברת ש' הנודעה (המכונה גם מארינקא) והפוסט החליטו להכין לזוג הצעיר עוגת חתונה (פום פום פום!!!)!

עוגת חתונה זה לא צחוק! זה דרש תכנון מוקדם (תכתובת מיילים באורך הגלות, שכללה הגיגים על החיים, החלפת לינקים מאסיבית, תכנון מועדי מפגש פוטנציאליים ולבסוף – רשימה מסודרת ומדוקדקת של העוגה הנבחרת, הקרם למילוי, הציפוי וכמובן – כל החומרים שיידרשו כדי להביא את כל התכנונים הנ"ל לכדי מציאות קיימת), כמה מפגשי אפייה חגיגיים, נסיעה אחת המלווה בהתקפי היסטריה קלה עד חמורה מפעם לפעם ("לא!! אל תיסע מהר!!! היא תיפול!!!") והרבה תחושות גאווה.
העוגה שנבחרה הייתה: 3 שכבות של עוגת לימון חמצמצה ורעננה, ממולאות בקרם שוקולד לבן ופטל ומצופות במרנג שוויצרי בטעם וניל. ככה יהיה גם חגיגי (עוגה צחורה ומקושטת) וגם טעים (לימון? טעים. פטל? טעים. שוקולד לבן? טעים. וניל? טעיייייייםםםםםםם!).

אבל אתם מכירים את המשפט-שחכם-סיני-אחד-אמר-לי-פעם על התוכניות שלך והבידור של אלוהים?
אז ככה:
מכיוון שהפוסט טס לו לנופש חגיגי עם הידוע ונחת ב-ד-י-ו-ק בבוקר החתונה פוצלה הכנת העוגה לשני מפגשים חגיגיים: אחד להכנת העוגות מראש, שני להכנת קרמים, הרכבה, ציפוי וכו' וכיו"ב.
הכנת העוגה הוכתרה בהצלחה, כיוון שהכמויות במתכון היו מדוייקות (ההוראות אמנם היו קצת לוקות בחסר, אבל מכיוון שגברת ש' היא בוגרת קורס קונדיטוריה יוקרתי – וגם מאוד מוכשרת – המכשול הזה נצלח בלא נפגעים), והפירורים שנגנבו מהתבניות היו טעימים עד למאוד.
הרכבת העוגה, לעומת זאת, הייתה קומדיה של טעויות… מזל שבסופו של דבר היא הייתה בעיקר מצחיקה. וטעימה (אם יורשה לנחתום להעיד על עיסתו..)!

בראש ובראשונה- קרם שוקולד לבן ופטל. המתכון נלקח מבלוג רנדומלי והוכפלו הכמויות (מחשש פולני שלא יהיה מספיק).
פטל ושמנת בושלו להם יחדיו ולאחר מכן נטחנו לכדי נוזל ורוד יפיפה, שוקולד לבן עם וניל ודבש המתין לשמנת שתמיס אותו, ואז… בעוד השוקולד נמס לו לאיטו התחיל הקרם לשנות את צבעו מורוד מפתה לחום-אפרפר שמזכיר (רחמנא ליצלן) גוויה. או לפחות בובת שעווה במדאם טוסו..

טעימה מהקרם גילתה שיש לו בעיקר טעם של שוקולד לבן, קרי- לא רק הצבע של הפטל הלך לאיבוד, אלא גם הטעם.
באקט של תושייה נמרצת וניצול הזדמנויות הוכפלו כמויות הפטל בקרם (מזל שנשארה חצי קופסה!) והקרם הפך ל"ורוד עתיק" (אהמ* חום ורדרד*אהמ) ולטעים (מאוד טעים. מאוד מאוד טעים).

פדיחה שנייה התגלתה אחרי שהקרם הונח לו למנוחה קלה במקרר – אין יותר וניל. מה זה אומר? שממרנג שוויצרי צחור ו-ונילי נשארנו עם שוויצרי. וצחור. מה עושים? מכינים! האופטימיות היא קוסמית, והעוגה תהיה עוגתית בכלאופן, לא?
בשלב הזה כבר הגיע הזמן להתארגן, להתלבש יפה ולהתאפר – ולקחת את 3 הקומות המודבקות בקרם טעים לנסיעה. כאמור- היסטריות קלות אכן נרשמו בדרך, אך העוגה הגיעה שלמה-אך-לא-מצופה ליעדה.

גברת ש' והפוסט מיד נכנסו למטבח כדי לעשות כמה "ליטושים אחרונים". פה קומדיית הטעויות שלנו כבר העלתה הילוך והביאה עמה כמה אפיזודות משעשעות כגון:

  • דיון עד כמה טעים הקרם ועד כמה טעים המרנג. הקרם ניצח.
  • חוץ מהעובדה שהקרם היה טעים יותר, הוא גם היה יציב יותר, כי
    משום מה המרנג השוויצרי, שאמור להיות קשיח ומגניב (וקשוח) סירב לעמוד בציפיות ולעמוד בפני עצמו..
  • אי לכך ובהתאם לזאת כל 3 הקומות צופו מלמעלה בקרם בצבע "ורוד עתיק" ורק הצדדים זכו לציפוי צחור.
  • מסתבר שהעוגה רצתה להשוויץ וסירבה שיצפו אותה לחלוטין. על כן כל הנסיונות להגיע לציפוי מגניב וחגיגי עלו בתוהו. אפילו הפרפקציוניזם של גברת ש' לא הצליח להביא את העוגה לתמונה המושלמת שצמד החמד דימה לעצמו כשרק התחיל את התכנונים..
  • בובות חתנכלה לא היו בנמצא. וגם היו סטנדרטיות מדי. לכן, ולאור פלא שלא ייאמן מצאה גברת ש' בובות של… זרבובים!!! יס יס יס! זרבוב וזרבובית הועמדו להם בחגיגיות על הקומה העליונה ביותר, ואחרי מחיאות כפים נרגשות ניסו הפוסט וש' להעביר את העוגה למקרר..
    את מה שקרה אז אתם יכולים לנחש- הזרבוביים נפלו אפיים ונמרחו להם (בחגיגיות..) במרנג (צחור).

אבל לא זה מה שיעצור את הזוג המופלא! הזרבוב נוקה מהמרנג במקצועיות ע"י גברת ש', הזרבובה זכתה ל"הינומת" מרנג והעוגה החגיגית זכתה לתשואות, בוק קטן ואפילו טקס חיתוך חגיגי!
וכך הגיעה לכדי סיום (די מוצלח, אם יותר לפוסט לשפוט בעצמו) אחת ממשימות האפייה היותר גדולות שהעז הפוסט לקחת על עצמו..
השלב הבא, כיוון שמקרונים כבר נוסו והצליחו (!) כנראה יהיה להכין קרואסון לבד 😀

הפוסט יפרד מכם באיחולי שבוע מוצלח טעים ושקט, ובאיחול מזלטוב חגיגי (חצי שעה איחור בשביל קבל עם ועדה זה תופס, לא?) לקוקי, כפרעליה!!!! 🙂

16 במרץ 2012

"גם מסע של 1000 קלוריות מתחיל בביס אחד…"

הפוסט בוחר לפתוח בבשורה משמחת, מרטיטת אוזניים ומרחיבת אישונים:

נמצא אקלר…
בעצם, סליחה, אקלייר!
הפוסט מוכן להודות כשהוא טועה באיות צרפתי, במיוחד מכיוון שאיות צרפתי הוא מיוחד במינו.
והרי לכם דוגמה:

אוקיי, ובחזרה לפואנטה (איות צרפתי קוטע לפוסט את חוט המחשבה…):
נמצא אקלייר ראוי למאכל ואפילו טעים מאוד בישראל!!! או לפחות במדינת תל אביב 🙂

לעוקבים המתמידים אחרי מהלכו של המסע למציאת האקלר המושלם וודאי זכורה פינת חמד קטנה ברחוב דיזינגוף, שזיכתה את צמד הגרגרניות בחדווה אלוהית..
ובכן, מתברר כי מדובר ברשת, וכי היא החליטה להתהדר בסניף נוסף בלב מושא נפשו הקולינרי של הפוסט: באבן גבירול, מול וניליה, ליד אבולעפיה-שמוכרים-בצק-ממולא-בשוקולד.

אין ספק כי כאשר ביקום מתרחש אירוע קוסמי שכזה עולה צורך מיידי בשילוש הקדוש של אקלייר-מים-גלידה!
ואם כבר שילוש – אז עד הסוף: אל ר' ואל הפוסט הצטרפה הפעם שחקנית חיזוק חיננית – נ'.

חושך לערב אחד, אחרי הלימודים, לקח הטריו המהולל אוטובוס ומצא עצמו עומד אל מול היכל הפרנקופילה החדש:
כרוסל.
מדובר במקום קטן וחינני, עם מספר שולחנות בחוץ ובר סימפטי אחד שאפשר לשבת לידו בפנים, אבל גולת הכותרת היא, ללא ספק, הויטרינה!
מקרונים, עוגות שונות ומשונות – במגוון גדלים לכל מידת רעב שלא תהיה, קרואסונים, מאפים מלוחים וכמובן- אקליירים!

אין ספק שטובים שלושה קולות מצחקקים על שניים, וטובה חלוקת קלוריות ב-3 מאשר לחצי…
אז מה היה לנו?
בראש ובראשונה נטעם קרואסון שקדים-שוקולד שווה ביותר. מכיוון שהביקור הגרגרני נערך לאחר שעות הלימודים התרחש פלא מרהיב: מבצע 1+1 על מיני המאפים באשר הם! (עם כמה הגבלות, כמובן. היכל היכל, אבל גם להם יש אותיות קטנות). אי לכך ובהתאם לזאת שני קרואסונים אפופי חמאה הגיעו – בסלסלה קטנה – אל השלישייה המאושרת. אמנם הם נשרפו טיפה בחימום, סוגייה שמטרידה את הפוסט בדרך כלל –

[60 שניות על דעתו של הפוסט בענייני טמפרטורות הגשה של קרואסונים: הפוסט גורס כי אין ספק בכלל שקרואסון שאיננו חם לא ממצה את מירב הפוטנציאל הגלום בו. המילוי לא מגיע לפסגות האושר אליהן הוא יכול להגיע (אין ספק ששוקולד נוזלי הינו קומפורט-פוד אפקטיבי יותר משוקולד במצב צבירה סטנדרטי!) ובצקים עשירים מבוססי חמאה מתפצחים ונימוחים הרבה יותר כשהטמפרטורות עולות… אבל!!! החימום צריך להיות מדוייק ושמרני, אחרת לצלחתך יגיע בצק עגמומי ויבשושי, או – רחמנא ליצלן – גוש בלמ"ז מפוחם. הפוסט לא מתבייש להודות שהוא לא מהסס להחזיר קרואסון שנשרף אל המטבח במבט מאוכזב ונוזף. יעידו על כך המוכרים בקפה החביב עליו (אהמ*ארקפה*אהמ).]

– אבל הפעם הקרואסון הוכיח את עצמו, ולמרות השיזוף המוגזם – הוא היה טעייייייים!

ובמאמר מוסגר נוסף (כי הפוסט מכור לשכאלה ככל הנראה..), ואם כבר בקרואסוני שקדים למיניהם עסקינן – יצא לו לפוסט לטעום עוד שניים מהז'אנר הפרנג'יפאני בדרכו החוצה מקופסת הסגידה-לקרואסון-שקדים-של-ארקפה:
מאפיית לחמים מתהדרת בקרואסון השקדים העסיסי ביותר שטעם הפוסט מעודו. קרואסון בגודל חינני וחיוני למדי, שיכול בקלות לאפשר לך לתת למי שאתה באמת אוהב לטעום קצת, ממולא בכלכך הרבה קרם שקדים עד שאחרי שאתה מצליח לרסן את החיוך הע-נ-ק-י שמרוח לך על הפרצוף (ככה זה אצל מכורים..) אתה מתחיל לתהות אם אתה צריך לחשוש מהרעלת ציאניד 🙂
קונדיטוריה קטנה וחמודה בשם אסף אמנם קצת דורשת שיחפשו אותה על מנת שיצליחו למצוא אותה, אבל כנראה שזהו מבחן לאושר, כיוון שקרואסון המרציפן שלהם מצדיק שוטטות וחיפושים. טעים טעים טעים! ולמרות שזה אולי נשמע פלצני לטעון לקרואסון "מרציפן" ולא קרואסון שקדים כמו כולם, אבל הפוסט מוכן להישבע שיש הבדל, ושמדובר בהבדל מוצלח 🙂 מלבד הקרואסון המדובר יש שם גם בראוניז מצויינות ושוקולדיות להפליא, טארט אגסים בקרם שקדים שאין לו הרבה תחרות (גם מאוד טעים וגם מאוווד משתלם), ובתכלס- כל דבר שנטעם שם ע"י הפוסט (והאחות הנאמנה) היה טעיף בטירוף!
מה שכן- גם אם אומרים לכם שלא הכרחי לחמם את הקרואסון, וגם אם מדובר במקום שאתם מאוד מעריכים את המאפים שלהם- תתעקשו! המוכר/ת החביבים אינם הקונדיטור. אמנם יש לנהוג במשנה זהירות כאמור, אבל המוטו של הפוסט, כמו שכבר יכולתם להבין, הוא ללא ספק: קרואסון חמים הוא קרואסון טעים!

ולאחר ההפסקה המתודית הארוכה הזו נחזור לנושא שלשמו התכנסו: האקלייר!
כפי שאתם יכולים לראות- יש פה שלושה מזלגות. זה אמנם אומר קצת פחות אקלייר לכל פה רעב, אבל אין ספק שהפעם היה הפוסט מרוצה עד למאוד ממפגשו עם אהוב ליבה הצורפתי של ר'… בצק פחזניה טעים ממולא בקרם שוקולד טעים (ולא פודינגי הפעם! מפתיע ומשמח!) ומצופה בעוד קצת שוקולד, שלא יחסר..
אמנם הפוסט מעדיף בצקים פריכים ממולאים בכל טוב, אבל כרוסל ללא ספק הוכיחו לו שלר' יש טעם טוב!

אחרי כל זה וכוס מים אחת היה צורך במליחות קלה, שתכין את החיך ואת הבטן לגלידה שעתידה להגיע אחר כך – הפוסט ונ' בחרו בברעצל (שזה פרעצל עם מבטא..) שהיה משובח ובצקי.
הפוסט אוהב בצקי..

הביקור של השלישייה המהוללה הסתיים בשלב הזה. היה טעים ונעים ומוצלח ואין ספק שנמצא אוצר קולינרי נוסף.
וכן- הייתה גלידה אח"כ. אין אפשרות להתנגד לוניליה.. 😉

כל זאת ועוד: הפוסט מרגיש צורך לחלוק עוד כמה מחמאות למקום הקטן והמגניב הזה, ועל כן הוא יעשה זאת!
בראש ובראשונה הוא ישמח לציין את השירות המצויין, האווירה הנעימה, ההמלצות החמות והפירוט הרב. במקום נמצא, כנראה בדרך קבע, אחד משני אחים חביבים עם מבטא צרפתי בולט (כל פעם אח אחר, וכן – הם דומים! כנראה ששיטת "בלבל את הלקוח" יכולה לסייע בקידום מכירות…) שמוכן ללהג על כל המאפים, לחלוק את דעותיו ולהכין שוקו מעולה לכל דורש. הפוסט מאוד מרוצה כאשר האווירה של המקום משמחת אותו, כי אין ספק שאוכל הוא תמיד טעים יותר כשאתה שמח.. אז פה הוא מוכן לסמן וי גדול עם סמיילי..
(להלן סמיילי:  🙂 )
בנוסף, הוא זכה לגרור עמו עוד כמה אנשים, במגוון הזדמנויות, לשכיית החמדה המדוברת, כך שהוא זכה לטעום פאי לימון (מעולה!!! בצק פריך משובח, ממולא בקרם לימון במרקם שהפוסט עדיין תוהה איך ניתן להגיע אליו – קרמי, אבל עדיין סמיך ויציב. לא מתוק מדי, אבל גם החמיצות לא תתקוף אותך בלי שתשים לב.. כל זה מעוטר במרנג, כי קלאסיקה צרפתית זו קלאסיקה צרפתית.. מספיק לנשנוש קליל לשלושה, או לגרגרנות בשניים), טוסט ברעצל עם קממבר(ת. בחירה מוצלחת ביותר של הידוע! שוב- הברעצל שלהם מוצלח, וחובבי הגבינות ה"ניחוחיות" (אהמ*מסריחות*אהמ) יהנו מאוד מהמילוי..), שוקו (טעים כאמור, ואף זכה לכתר "המענה לחיפושיה של האחות אחר שוקו מוצלח", תואר שכבוד רב בצדו!), ופריז ברסט (מדובר בטבעת מבצק-פחזנית, שנועדה לייצג כביש טבעתי מסויים שמחבר בין העיר פריז לעיר ברסט (כאמור- מאוד אינפורמטיבי, צמד האחים המדובר) וממולאת בקרם אגוזים טעים עד למאוד. אמנם מי שמעוניין בצק פריך לא ימצא את מבוקשו במאפה הזה, אבל סוגדי הפחזניות ומעריצי קרמי האגוזים למינים (כן, צדקתם- למשל כמו הפוסט) יצאו נשכרים מאוד מההחלטה לרכוש פריז ברסט ולשבת לזלול אותו על הבר..).

והנה, כי הפוסט מפרגן, קבלו תמונה לקינוח:
לקרואסונים יש קרניים!

שבתשלום!