Posts tagged ‘חורף’

5 בדצמבר 2016

כחומר ביד הבלוגר – טריי-מייפל-פאף

בואו נפתח בוידוי: מייפל זה טעים!
מייפל היה טעים כשהיינו קטנים והוא בא בגרסה של הסירופ המתוק שאינו באמת מייפל (מה כבר ידענו אז…), והוא נהיה הרבה יותר טעים כשגילינו שיש כזה דבר מייפל אמיתי והוא פשוט פיסת גאונות צרופה.
אז – טעים!

img_20161127_165843

עכשיו, כשהורדנו את הוידוי הזה מהלב של כולנו – הפוסט יכול להתפנות לספר לכם על מעלליו האחרונים, ואפילו על מעללי המייפל שלו 🙂

אז הפוסט עדיין גר בבוסטון הקרירה (כאילו, עכשיו היא קרירה. עוד איזה חודש-חודשיים היא תהיה קפואה. אבל בקיץ היא חמה ולחה בערך כמו תלאביב, אז שלא תחושו מקופחים מדי), אבל כבר סיים את התואר השני שלו ועכשיו נחשף לעולם המופלא של חיפוש עבודה בארה"ב. ותאמינו או לא – זה עולם מופלא (כלומר נורא) אף יותר מעולם חיפוש העבודה בישראל.
תמיד חשקתם בלהזמין אנשים שאינכם מכירים כלל וכלל לכוס קפה? ואז עוד אשכרה לשבת איתם לכוס קפה (או תה, כי קפה פילטר אמריקאי זה מעורר חלחלה וזה) ולדבר איתם ולהיות חייכניים וחביבים ומרשימים?
תמיד פינטזתם על שליחת מיילים אינסופית שכוללת בעיקר ביטויים כמו "התובנות שלך מרגשות", "החברה בה אתה עובד ומסלול הקריירה שלך מסקרנים אותי עד כלות" ו"האם אוכל לגזול מעט מזמנך היקר"?
הגעתם למקום הנכון – בואו אל הפוסט והוא אפילו יעשה לכם סיור מודרך! 

אבל יש גם יתרונות מסויימים בלהיות בתקופה לגיטימית של חיפושי עבודה. למשל: זמן ללכת ליריד של כל ניו אינגלנד ולטעום בו את כל מאכלי המייפל האפשריים. או זמן לפיתוח מתכוני מייפל מופרעים! יי! 😀

בצק מתבצק

בצק מתבצק

אז באמת לאחרונה הפוסט מצא עצמו ביריד שמרכז את כל מדינות ניו אינגלנד, ואיתן: את האוכל שלהן, את חיות החווה שלהן, את ליקרי הפירות שלהן, את פסלי החמאה שלהן ו… את מאכלי המייפל שלהם.
הוא טעם maple cream, שזה מעין גרסת המזון מלכות של המייפל – ממרח מייפלי סמיך וטעים בטירוף! זה אפילו מוגש בגביע גלידה קטנטן, כי למה לא לעשות את זה מושלם וזהו? 🙂
הוא טעם גם גלידת מייפל טעימה וסוכריות מייפל (זה לא היה חידוש, אבל זה היה טעים) וגולת הכותרת: צמר-גפן-מתוק-מייפל!!! הו וואו, זה היה כמו לאכול עננים במתיקות מושלמת! 

אז מתכון לצמר-גפן-מתוק-מייפל (או שערות-סבתא-מייפל, למדקדקין) הפוסט לא יכול לספק לכם,
אבל מתכון לשילוש מייפלי קדוש למדי שכולל פחזניות מייפל הממולאות בקרם מייפל ומעוטרות בטוויל מייפל – יכול גם יכול!

לפני ואחרי

לפני ואחרי

תוך כדי

תוך כדי

במקור (כלומר, עם הפנמת המייפל כחומר הגלם החודשי) הפוסט ממש רצה לנסות להכין פטיסייר מייפל, ומשום מה זה נתקע לו בראש וזה מה שהתחשק לו. וזה גם נשמע טעים, תודו! אבל מה עושים עם פטיסייר המייפל הזה?
אז מפה לשם הוא החליט שהפטיסייר ימלא פחזניות מייפליות. ושכל הטוב הזה צריך קצת קראנץ', אז הוא הוסיף טוויל. אה, והוא סידר את הפחזניות במשולש, כי אם כבר שילוש קדוש אז עד הסוף 🙂
ואם כבר עד הסוף: אז טריי-מייפל-פאף, או בלעז: Tri-maple-puff 

הו שלום לכן!

הו שלום לכן!

כמובן שהמתכון ורסטילי וניתן לכמה שינויים, גיוונים ופירוקים לקינוחי בונוס – ראו מדור ההערות 😀

טריי-מייפל-פאף
Tri-Maple-Puff

(כי "פחזנית מייפל משולשת" או "קינוח מייפל בשלישית" נשמעים קצת טכניים מדי…)

(כ-10 מנות לפחות)

חומרים:

לפטיסייר:

  • 2 חלמונים
  • 25 גרם קורנפלור
  • 80 גרם מייפל (כרבע כוס)
  • 3/4 כוס + 2 כפות חלב
  • 125 מ"ל שמנת מתוקה (חצי קרטון)
  • 1.5 כפות מייפל

לפחזניות:

  • 150 גרם קמח מנופה
  • 5 גרם מלח
  • 30 גרם מייפל (כ-2 כפות)
  • 220 גרם חלב
  • 125 גרם חמאה
  • 4-5 ביצים

לטוויל (מתורגם ומעובד קצת מהמתכון הזה):

  • 60 גרם חמאה
  • 2 חלבונים (תראו איזה יופי ויעילות – אלו בדיוק החלבונים שנותרו לכם מהפטיסייר!)
  • כ-1/2 כוס מייפל (אפשר גם קצת פחות, אבל זה טעים!)
  • 3/4 כוס שקדים טחונים
  • 1/4 כפית מלח
  • 2 כפות קמח
קטנות וחמודות

קטנות וחמודות

הכנה:

מתחילים בפטיסייר, כי הוא דורש זמן קירור:
בקערה חסינת חום טורפים יחד את החלמונים, הקורנפלור והמייפל. בנתיים מביאים את החלב לסף רתיחה בסיר.
כשהחלב כמעט רותח מוסיפים ממנו מעט, כמה כפות בכל פעם, לתערובת החלבונים וטורפים במהירות. כשמתאחד מוסיפים עוד כמה כפות, כך עד שכשליש מהחלב מעורבב עם החלמונים.
שופכים את תערובת החלמונים אל הסיר עם שאר החלב ומחזירים אל האש תוך טריפה מתמדת, עד שהפטיסייר מסמיך.
עכשיו צריך לתת לקרם להתקרר – הפוסט, שמעדיף להימנע מהצמדת ניילון למאכלים חמים, מצנן את הקרם לטמפרטורת החודר תוך שהוא טורף אותו מדי כמה דקות על מנת למנוע היווצרות של קרום, ואז מעביר אותו לקופסה סגורה ולמקרר למספר שעות.

img_20161130_163401

דברים שרואים מכאן לא ראיתם משם 😛

מכאן, בזמן שהפטיסייר מתקרר, נעבור לפחזניות:
מחממים את התנור ל-200 מעלות. בנתיים, בסיר, על אש בינונית, שמים את החלב, החמאה, המייפל והמלח, ומביאים לרתיחה עדינה תוך ערבוב.
מוסיפים את כל הקמח בבת אחת ומערבבים במרץ עם כף עץ עד שהתערובת מתגבשת לכדור בצק. הפוסט ממליץ לערבב עוד כדקה-שתיים את כדור הבצק על האש על מנת לאדות ממנו נוזלים ככל הניתן.
את הבצק מעבירים למיקסר עם וו גיטרה ומתחילים לערבל במהירות איטית עד שהבצק מצטנן (הפוסט משתמש בקיטשן אייד והאינדיקטור שלו להצטננות הבצק הוא כשקערת המתכת מגיעה לטמפרטורה בה ניתן לגעת בה לזמן מה בלי שיהיה לכם חם מדי ביד).
עכשיו מתחילים להוסיף את הביצים. מוסיפים אותן אחת אחת, תוך שהמיקסר מערבל, וממתינים אחרי כל ביצה עד שהיא נטמעת ומתאחדת עם התערובת. אחרי הטמעת הביצה השלישית אפשר להתחיל לבחון את הבצק – בצק של פחזניות צריך להיות במרקם ספציפי למדי, ועל כן חשוב לא להוסיף יותר מדי ביצים, וגם לא להוסיף אותן בבת אחת.
איך יודעים כשהבצק מוכן? לוקחים חתיכת בצק קטנה בין האצבע והאגודל ומתחילים להרחיק את האצבעות זו מזו – כשהבצק נמתח עד אין קץ (כמעט) ולא נקרע – הוא מוכן!
אם אחרי הביצה הרביעית אתם מרגישים שהבצק זקוק לעוד ביצה, אבל לא בהכרח ביצה שלמה – הפוסט ממליץ להתחיל בהוספת חלמון הביצה החמישית ולערבל – ואז להחליט אם יש להוסיף את השאר. למה להתחיל מהחלמון? כי הוא יותר עשיר וטעים 🙂
את הבצק המוכן מעבירים לשקית זילוף – הפוסט השתמש בצנטר משונן – ומזלפים שלשות של פחזניות על תבנית אפיה מרופדת בנייר אפיה.
הפוסט ממליץ לזלף את שלוש הפחזניות קרובות מאוד זו לזו, אך לא צמודות – הפחזניות יתרחבו באפיה. כמו כן – הפוסט ממליץ על שמירת מרווחים בין של שלישייה.
אם לא בא לכם על שלשות מדוגמות – חושו חופשי לזלף פחזניות בודדות, אקליירים, טבעות (כמו פריז ברסט!) או אפילו משולשים 🙂
מכניסים את הפחזניות לתנור ואופים כ-20 דקות. כשרואים שהן תפחו ותפסו גובה וקצת צבע – פותחים את התנור לזמן הקצר ביותר שניתן רק על מנת להכניס ידית של כף עץ בין הדלת והתנור – ואופים עוד כ-10 דקות, עד שהן שחומות ויפות. מוציאים את הפחזניות מהתנור ונותנים להן להצטרן לטמפרטורת החדר, עדיף על רשת כדי למנוע רטיבות בתחתיתן.
******
פחזניות הן מאפה מעט קפריזי, ועל כן הפתיחה המוזרה של התנור בעזרת ידית של כף עץ. יש מתכונים שפשוט מורידים את טמפרטורת התנור לאחר כ-20 דקות (למשל כאן), אבל הפוסט אופה פחזניות בשיטת כף העץ כבר כמה שנים ואצלו זה מצליח – אז זה מה שהוא חולק איתכם!
******* 

קלוז-אפ חגיגי

קלוז-אפ חגיגי

כשהפחזניות מצטננות והפטיסייר מתקרר – עוברים לטוויל:
מורידים את טמפרטורת התנור ל-160 מעלות.
ממיסים את החמאה ונותנים לה להצטנן מעט, על מנת שלא תהיה חמה מדי. מוסיפים אליה את המייפל ואת החלבונים וטורפים טוב עד לאחידות.
בקערה נפרדת מערבבים את השקדים, הקמח והמלח, ומוסיפים את תערובת ה"יבשים" אל תערובת ה"רטובים" – ושוב טורפים עד אחידות.
על תבנית מרופדת בנייר אפייה מזלפים תלוליות של ככפית מהתערובת – במרחקים די גדולים זו מזו. הטווילים משתטחים מאוד מאפייה ותופסים הרבה מרחב. בעקרון הפוסט ראה שמתכון מציע לשטח את התלוליות, אבל הוא מצא את הפעולה הזו מעצבנת למדי (כי הוא ניסה ליצור משטחים אחידים בעוביים) וגם הבין שהתלוליות משתטחות מהר מאוד בעצמן.

תלוליות או לא להיות

תלוליות או לא להיות

אופים את הטווילים כ-8-10 דקות, עד שהם שחומים מאוד.
ניתן לעגל את הטווילים החמים אם מלפפים אותם קלות – מיד עם יציאתם מהתנור, בעודם חמים – סביב ידית של כף עץ (מאוד יעילה הידית הזו!) ונותנים להם להתקרר ככה, אבל לטריי-מייפל-פאף לא חייבים לעשות את זה, כי אפשר פשוט לסדר טווילים שטוחים וחמודים על הפחזניות, או אפילו לעשות שימוש בשברי טוויל.

מעוף הציפור

מעוף הציפור

ועכשיו, להרכבת הקינוח:
את פטיסייר המייפל הצונן טורפים מעט עם מטרפה ידנית.
בקערה נפרדת מקציפים את השמנת המתוקה והמייפל עד לקצפת רכה. מטמיעים את הפטיסייר בקצפת (עכשיו זה נקרא קרם דיפלומט, הידעתם?) בתנועות קיפול ומעבירים את הקרם לשקית זילוף עם צנטר קטן.
מזלפים לתוך כל פחזנית בשלישייה מילוי מייפל דיפלומטי וחגיגי (א. אפשר לעשות חור בתחתית כל פחזנית עם צנטר עגול קטן ואז להכניס את שית הזילוף – זה עוזר למנוע סתימות בשקית. ב. ניתן להרגיש שהפחזנית שאתם אוחזים בידכם נהיית כבדה יותר כשהיא מתמלאת בקרם – חשוב להרגיש שהיא מקבלת תוספת משקל, אבל היזהרו שלא למלא את גברת פחזנית ביותר מדי קרם – הפוסט מבטיח להכם שהוא ימצא מאיפה לברוח!).
מניחים את שלישיית הפחזניות הממולאת על צלחת הגשה (או על מגש אבן חגיגי 😛 ) ומעטרים בטוויל. ניתן לזלף עוד מעט קרם במרכז השלישייה ולייצב עליו את הטוויל.
מגישים וזוללים! 😀

סטיילינג וזה

סטיילינג וזה

הערות, טיפים ורעיונות:

  • מייפל: הפוסט עשה שימוש אך ורק במייפל אמיתי (ולא, נאמר, סירופ *בטעם* מייפל). למיטב זכרונו, מייפל אמיתי הרבה יותר זול בבוסטון מאשר בארץ, אבל הוא לא ממליץ להכין את הטריי-מייפל-פאף עם סירופ בטעם.
    אם אתם מעדיפים לקצץ קצת במייפל אתם יכולים להחליף את המייפל שבבצק הפחזניות ב-10 גרם סוכר ועוד 30 גרם חלב. המייפל עצמו לא מאוד מורגש בבצק, והקינוח עדיין יהיה מאוד מייפלי בזכות הקרם והטוויל.
    ניתן גם להכין רק מחצית מכמות הטוויל (כי הכמות הנוכחית תתן לכם הרבה יותר טווילים ממה שהטריי-מייפל-פאפז שלכם צריכות), וזה גם חסכון מייפלי לתפארת. עם זאת, הפוסט לא ממליץ להפחית מכמות המייפל בפטיסייר.
  •  הפחזניות הריקות יכולות להחזיק 4-5 ימים בקופסה אטומה על השיש, או במקרר בימים חמים. הפטיסייר והדיפלומט (ןהקצפת) נשמרים יופי במקרר גם שבוע, והטווילים יחזיקו יפה בחוץ כשבוע – אבל הם דורשים קופסה אטומה טוב, בכדי לשמר את פריכותם.
    הפוסט לא ממליץ לשים את הטווילים על הקרם זמן רב לפני ההגשה  – כי הם יתרככו. הוא גם מעדיף לשמור את הפחזניות ואת הקרם בנפרד ולמלא כל פעם לפני ההגשה – כדי להימנע מבצק "סמרטוטי" של הפחזנית.
נום

נום

  • ורסטיליות, גיוונים ופירוקים:
    קודם כל הפוסט חש שראוי לציין שהטווילים טעימים מאוד מ-א-ו-ד בפני עצמם בתור עוגיות, אז אמנם לוקח מעט זמן להכין אותם (כי לא שמים המון פה תבנית, שמה יתמזגו להם למפלצטוויל אחת ענקית), אבל ישמצב ששווה להכין הרבה ולנשנש עד אין קץ בנפרד.
    בנוסף, אולי שמתם לב לצנצנת חתיכית שמבצבצת לה ברקע של חלק מהתמונות – מדובר במילקימייפל! 🙂 🙂 כןכן, הפוסט שמר קצת פטיסייר וקצת קצפת מייפל, והכין מהם קינוח כוסות לתפארת (שבואו נהיה כנים – ישמח מאוד לעיטור טווילי אם אתם רוצים…). טעים ומגניב! אז אתם יותר ממוזמנים להכין כמות כפולה של פטיסייר ושל קצפת מייפל, לערבב חצי מכל אחד מאלה לדיפלומט חגיגי למילוי הטריי-מייפל-פאף, ואת השאר לחלק יפה לכוסות ולהתענג 🙂
מילקימייפל מציץ!

מילקימייפל מציץ!

חושקים בעוד מתכוני מייפל? עמוד הפייסבוק של מנטקה ישמח לספק לכם אותם!

מודעות פרסומת
1 בפברואר 2015

כחומר ביד הבלוגר – מסיבת שקדים!

אז… הסמסטר השני התחיל לו ברוח סערה
(ליטרלי רוח סערה. שלום לך ג'ונו!)

אתם שיחים מכוסי שלג או גלידות קטנות??

אתם שיחים מכוסי שלג או גלידות קטנות??

****
למי שדאג, הפוסט בסדר גמור.

היו חששות קלים מהפסקות חשמל וקרובי משפחה שלהן, אז הפוסט קנה קצת בטריות וגפרורים. קלאסי.
השלכות הסופה היו 2 "ימי שלג" (כלומר – לא הולכים לביצפר! יי!), פנקייקים לביבות ופיצה, המוווווווווון המוווווווווון שלג וקצת רוחות שלא היו חזקות יותר מהרוחות שיש בארץ בשבוע שבו באמת יש חורף
****

אחרי הסופה ואחרי קצת עבודות להגשה – הגיע הזמן לפרסם מתכון, לא?
החודש נבחרו שקדים כחומר גלם, והפוסט החליט לעשות קצת ניסויים. לאור עובדה זו אתם תקבלו מסיבת שקדים!
שני מתכונים שהפוסט החליט לחלוק איתכם, כולל מסקנותיהם של משתתפי הניסוי. היאח והידד!

האור סירב לשתף פעולה כשהפוסט ניסה לצלם תמונה של מסיבת השקדים שלו, אז קבלו קולאז' מואר במקום!

האור סירב לשתף פעולה כשהפוסט ניסה לצלם תמונה של מסיבת השקדים שלו, אז קבלו קולאז' מואר במקום!

טראפלס שוקולד, שקדים וצ'ילי
(או: ה-love child של טראפלס וכדורי שוקולד)

(כ-20-30 טראפלס, תלוי בגודל שתחליטו לתת להם)

חומרים:

  • 200 גרם שמנת מתוקה
  • צ'ילי יבש – לטעמכם
  • 150 גרם שוקולד מריר
  • 150 גרם שקדים טחונים
  • עוד קצת שקדים טחונים לעיטור. אפשר גם קקאו במקום. (ראו הערות)
הפוסט מדגמן ידיים וגם ביסים, התפתחות קריירה מפתיעה!

הפוסט מדגמן ידיים וגם ביסים, התפתחות קריירה מפתיעה!

הכנה:

את השמנת והצ'ילי שמים בסיר ומביאים לרתיחה. מכבים את האש ומצננים את התערובת כחצי שעה- שעה (כדי שהשמנת תספוג טוב יותר את טעמי הצ'ילי) ואז מביאים לרתיחה שוב.
את השמנת הרותחת שופכים דרך מסננת לתוך קערה חסינת חום בה הנחנו את השוקולד מבעוד מועד. הפוסט ממליץ "למעוך" קצת את הצ'ילי על המסננת, כך שכמה שיותר מהטעמים שלו יצאו אל תוך תערובת הטראפלס. 
נותנים לשמנת ולשוקולד לשבת קצת יחד ולחשוב על מה שהם עשו, ומערבבים עד להמסה ולהתאחדות. אם השוקולד והשמנת עדיין קצת בריב ולא מביאים את עצמם לתערובת אחידה – אפשר לתת להם כמה שניות במיקרו ולערבב שוב. בסוף היחסים יתחממו כמו שצריך ותערובת הטראפלס שלכם תהיה שלמה, מאוחדת ושמחה.
זה השלב בו מוסיפים את השקדים הטחונים ומערבבים טוב.
נותנים לתערובת לנוח במקרר לפחות שעה ומכינים צלחת שטוחה עם קצת שקדים טחונים לציפוי.
מוציאים את התערובת מהמקרר, מוציאים כל פעם בעזרת כפית קצת מהתערובת אל הידיים ומכדררים לכדור (גם כדור פחוס זה בסדר. גם אליפסה תתקבל בברכה). את הכדור מגלגלים בשקדים הטחונים ומניחים בקופסה. ממשיכים עד שכל התערובת הפכה לטראפלס. את הטראפלס המוכנים משכנים במקפיא לזמן מה (המרקם שלהם רך בהתחלה), זוללים קצת ואז אפשר להעביר אותם דירה למקרר עד לחיסול 🙂

קלוז-אפ סקסי

קלוז-אפ סקסי

הערות, טיפים ורעיונות:

  • צ'ילי: 
    הפוסט חושב שהוא שם כחצי כפית (בואו נהיה כנים רגע, הוא קצת נבוך להודות שהוא שם צ'ילי לפי העין, כמו סבתא טובה, ושכח למדוד כמויות מדוייקות בשבילכם. עמכם הסליחה), והוא לא בטוח שזה היה מספיק.
    מצד אחד לכל טראפל וטראפל היה קיק חביב בסופו. מצד שני הקיק היה מאוד עדין (ייתכן שהשילוב של השוקולד והשקדים יצר טעם שהתגבר קצת על טעמו של הצ'ילי) ויש אנשים שקצת פספסו אותו, למרבה ההפתעה 😮

    אז אם אתם רוצים באמת רמז עדין של חריפות, לכי על חצי כפית או אפילו פחות. ואתם גם לא חייבים למעוך את הצ'ילי על המסננת. אם אתם קצת יותר נועזים- לכו על קצת יותר ותעשו חיים! הפוסט אוהב את הקונספט החרפרף 🙂
  • מרקם:
    קודם כל, השקדים מוסיפים, כמובן, מרקם נגיס לטראפלס. לכן הפוסט טוען שמדובר בפרי הרומן של הטראפלס עם כדורי השוקולד 🙂
    אז קחו בחשבון שלא מדובר בטארפלס הרגילים, שנמסים בביישנות בשניה שאתה רק מסתכל עליהם… 
    הקטע המגניב הוא שהמרקם קצת השתנה עם הזמן. כנראה השקדים סופגים קצת יותר את השוקולד. בכלאופן זה היה מרקם כיפי, נגיס ומעניין. 
  • ציפוי:
    הפוסט הלך על ציפוי בשקדים טחונים כי הייתה לו הרגשה שקקאו יעיב קצת על הטעמים האחרים. בכ"ז הוא השתמש בשוקולד מריר בסביבות ה-60%. שימו לב שישמצב שהשקדים הבהירים נראים טיפ-טיפה ירוקים כשהם מצפים שוקולד, אז קחו זאת בחשבון אם אנשים מסתכלים עליכם מוזר כשאתם מגישים להם את זה 😉
    וכמובן שאפשר בכל זאת לצפות בקקאו. קלאסיקה.

    עכשיו כשהוא חושב על זה, אולי אפשר לקרמל שקדים מולבנים, לטחון את העניין ולצפות בזה את הטראפלס (או פשוט בברס…). המממ… בא לפוסט לנסות את זה! 🙂
  • אלכוהול?
    בעוד הפוסט כותב לכם הוא חשב שבטוח יהיה נחמד להוסיף טיפת אלכוהול לעסק הזה. בטוח אמרטו ישתלב פה יופי ויחמיא לשקדים. וויסקי הוא חבר טוב של שוקולד, אז גם הוא בא בחשבון. אם אתם מנסים משהו מוצלח הפוסט ישמח לשמוע!

 

ב-ת-א-ב-ו-ן!

"טבע דומם, טראפלס ופקק על רקע שיש מנוקד"

עוגיות שחיתות חמאה ושקדים
(או: שלום לך אדוני הקרדיולוג)

(כ-30 עוגיות כנראה. הפוסט לא ממש הצליח לספור אחרי שנכנס לתרדמת חמאה. #SorryNotSorry)
(הפוסט שאף להכין קרמוגיות במקור, סיפור המעשה יובא בהערות. אי לכן, הבצק מבוסס על מתכון הקרמוגיות של קרין גורן, עם שינויים והתאמות)

חומרים:

למילוי שקדים:

  • 100 גרם שקדים טחונים
  • 100 גרם חמאה
  • 80 גרם אבקת סוכר
  • אמרטו

לעוגיות:

  • 150 גרם חמאה רכה
  • 150 גרם סוכר
  • כפית תמצית וניל
  • ביצה
  • 2 כוסות קמח
  • 1/2 כפית סודה לשתייה
  • 1/2 כפית מלח
השלב הבא בהתפתחות של הקרמוגית: טוויל ועוגיה במוצר אחד!

השלב הבא בהתפתחות של הקרמוגית: טוויל ועוגיה במוצר אחד!

הכנה:

מתחילים בהכנת מילוי השקדים:
במעבד מזון שמים את השקדים ואבקת הסוכר, ומעליהם את החמאה (הפוסט למד שאם שמים את החמאה ראשונה בעת הכנת קרם שקדים – חלק ממנה עלול להחליט להישאר בתחתית קערת המעבד לנצח נצחים 😛 ). מעבדים קצת ומוסיפים את האמרטו (לפחות כף, כדאי להתחיל עם לא יותר מ-2 כפות). מעבדים עד לקבלת תערובת אחידה. אפשר להוסיף אמרטו אם נראה שצריך קצת נוזלים.
מהתערובת הנ"ל יוצרים "פיתות" קטנות (עיגולים פחוסים. דיסקיות, אם תרצו. כל אחד מהם אמור להכיל ככפית). אפשר בהחלט גם לדבוק בצורות אמורפיות יותר אם הקרם לא משתף פעולה מרוב רכות. מקפיאים את הדיסקיות עד שהן מתקשות, כשעה- שעתיים.

מכינים את בצק העוגיות:
במעבד המזון (אין צורך לשטוף) שמים את החמאה, הסוכר ותמצית הוניל ומעבדים קלות. מוסיפים את הביצה ומעבדים לאיחוד. מוסיפים את הקמח, הסודה לשתייה והמלח ומעבדים לבצק אחיד.
מוציאים את הבצק, לשים מעט ביד ע"מ להגיע לאיחוד מלא של החומרים, עוטפים בניילון ושולחים לקירור קצר במקרר, עד שדיסקיות השקדים יסכימו לצאת מהמקפיא.

עוגיות!
מחממים תנור ל-180 מעלות.
קורצים מהבצק פיסות קטנות, מכדררים לכדור ומשטיחים ליריעה דקה. עוטפים דיסקית שקדים ביריעת הבצק (אוטמים טוב ככל הניתן), מעגלים מעט את העוגיה הממולאת ומניחים בתבנית. 
הפוסט ממליץ להוציא את הדיסקיות סמוך ככל שניתן למילוי העוגיה, מה שאומר שכדאי להשאיר את הדיסקיות במקפיא כמה שרק אפשר. אם הדיסקיות עושות קולות של "הצילו אנחנו נמסות" או שהבצק מציק קצת- אפשר לשלוח אותם חזרה לאשפוז כפוי במקפיא/ מקרר עד יעבור זעם, ולהמשיך אחרי כמה דקות.
אם ממש רוצים להשתגע אפשר לקרר קצת את העוגיות לפני האפייה במקפיא, אבל הפוסט לא מבטיח שזה יציל את נפשותיכם התמימות 😛
את העוגיות הממולאות אופים כ-8-10 דקות (ב-180 מעלות), עד שהן משתטחות וקצת לפני שקרם השקדים מתחיל להיחרך 😉 העוגיות לא אמורות להזהיב מאוד, אבל רואים שהן מתייבשות.

הכי כיף לאכול אותן חמימות מהתנור (תנו להן להצטנן קצת, כדי לא לשרוף את הלשון!). כך רמת השחיתות היא מקסימלית. אבל הן מחזיקות יופי בקופסה אטומה 🙂

הערות, טיפים ורעיונות:

  • הפוסט חייב להתוודות: הוא בכלל רצה להכין קרמוגיות שקדים. כלומר, עוגיות נימוחות ממולאות במלית שקדים קרמית ומפנקת. משום מה הוא החליט שפרנג'יפן *בלי ביצה* יהווה את המילוי המושלם. הוא פשוט לא היה בטוח אם הביצה תיאפה כמו שצריך בתוך העוגיה.
    רק אחרי שכבר הכין את דיסקיות קרם השקדים, הקפיא אותן ובא למלא את העוגיה הראשונה – התגנבה לראשו המחשבה שאולי, רק אולי, ישנה אפשרות שגוש חמאה, מעוטר בשקדים ככל שיהיה, לא כל כך ירצה להישאר כמקשה אחת ברגע שהוא נכנס לתנור…
    ובכן – בדל המחשבה הזה לא היה מוטעה כלל וכלל, וזו הסיבה שהעוגיות אינן קרמוגיות שקדים, אלא שחיתות לשמה. מדובר בעוגיה חמאתית ונימוחה שבתוכה מסתתר (אוקיי, לא מסתתר. הוא פורץ החוצה במלוא עוזו, עיניכם הרואות) טוויל שקדים!
    הידוע ממש ממש אהב את העוגיות, במיוחד כשהיו טריות וחמימות – הן מעין עוגיות חמאה באקסטרים, נמסות בפה ועם שקדים לשדרוג 🙂
  • כמובן שאפשר, במקרה שנשארו לכם עוגיות, לחמם טיפטיפה את העוגיות שנותרו לפני שמנשנשים אותן, אם כי הן אחלה בחלה גם בטמפרטורת החדר
  • מי שלא מאוד אוהב עוגיות מאוד חמאתיות – לא בטוח שאלה הן העוגיות בשבילו
  • במתכון המקורי מעבדים את הבצק במיקסר, ולא במעבד מזון. הפוסט לא ניסה זאת (הוא ניסה להיות חסכוני עם ענייין ה"תראו איזה יופי, לא צריך לשטוף את מעבד המזון!"), אבל יכול להיות שהקרמה התחלתית של החמאה עם הסוכר תניב עוגיות עם מרקם אחר… מוזמנים לנסות!
  • רעיונות לשדרוגים:
    לפוסט לא הזדמן לעשות עוד ניסויים, אבל בטוח אפשר לנסות להכין את קרם השקדים עם ביצה (ואיזה כף קמח או שתיים) ולבדוק אם אכן יוצאות קרמוגיות. אם וכאשר הפוסט ינסה- הוא מבטיח לעדכן.
    כמו כן, לפוסט אין תמצית שקדים בבית, אבל הוא משער שכמה טיפות ממנה בבצק או אפילו במילוי יכולות לחזק את טעם השקדים.
    וגם.. ממממ… שחיתות חמאה, שקדים וקקאו? 🙂

 

שחיתות לשמה

שחיתות שקדים. או שמא יש לקרוא להן… טווילוגיות?

רוצים עוד מתכוני שקדים, במיוחד כאלה שאינם בגדר ניסוי בבני אדם? 😮
כמובן!
לכו לכאן ותעשו חיים. ואל תהססו לשלוח לפוסט משלוחי מנות ממה שתכינו!

א. עד שזה יגיע לפה כבר בטח יהיה פורים
ב. הפוסט לא בתרדמת חורף ועל כן הוא זקוק לדברים טעימים שיעזרו לו לצלוח את כל השלג הזה בשלום 😉
ג. אומנומנום

12 בינואר 2014

החיים בתוך מקפיא

החורף כבר פה (סוגשל…) ועמו  – בנוהל – מרמורי החורף של הפוסט.
מה לעשות, הפוסט הוא חובב שמש אדוק ואחד שמתקשה להתמודד עם קור, ועוד יותר מזה – עם רטיבות.

לפני שתתלהמו עליו הוא יתוודה:
הוא מוכן (תודה רבה לו באמת…) לשבת בבית עם שוקו אלוהי מתחת לכרבולית, כשיש חימום.
הוא מסכים גם להתכרבל ככה עם מרק ולחם תירס עם קיק ( 🙂 ).
אבל מכיוון ש(לצערנו הרב) אי אפשר להעביר את כל החורף בכרבולים- מותר לו להתלונן!

כבר מזמן גורס הפוסט שארצנו הקטנטונת לא ערוכה לחורף אמיתי, בעודה ערוכה לעילא ולעילא לקיץ. חם ככל שיהיה.

בקיץ לא משנה כמה תזיע – תמיד תוכל למצוא מזור מהחום.
כל המשרדים באשר הם ממוזגים (בואו נהיה כנים לשניה – הם ממוזגים כלכך עד שלפעמים אתה מוצא עצמך מתלבט אם ז'קט קל יספיק לך להיום לעבודה, או שעדיף פליז. ואנחנו מדברים על סוף יולי, כן?).
ואם לא משרד- תוכל למצוא מפלט בקניון. לא רק מיזוג אימתני אלא גם שפע של דרכים אחרות לצנן את גופך – גלידה, אייס קפה על כל גווניו, שייקים.. אפילו ברד כחול מזעזע תוכל למצוא כנראה.
ואם לא קניון – כמעט כל חנות בכל רחוב דואגת למזגן את עצמה אינטנסיבית ואפילו לשים שלט חינני ומזמין בסגנון "פתוח, יש מיזוג" על הדלת.
ותכלס – אחרי כמה דקות במיזוג גם רץ מרתון על סף עילפון ירגיש מאושש ויתחיל לגשש אחר חולצה ארוכה…

אבל החורף? הוא כבר מהווה אתגר.
קודם כל – הקור. אמנם זה נדיר אצלנו, אבל כשבאמת קר בחוץ אין לך איך להתמודד עם זה.
כפפות? אבל איך תשחק בסמארטפון עם כפפות??
עוד גופייה? על זה היית צריך לחשוב לפני שיצאת מהבית.

ואפרופו עוד גופייה – גם הביגוד שיש פה לא באמת מתאים לקור. מה שבאמת ראוי ומחמם כיאות (הפליז שקנית לטיול-הגדול-בלא-משנה-איפה-אבל-זה-לא-ישראל-אז-יש-להם-עונות-חוץ-מקיץ או מעיל שרכשת בארץ זרה ומושלגת) – מרגיש מיותר ולא שימושי רוב הזמן.. למי יש כוח לסחוב 3 קילו מעיל כשיש סיכוי שבעוד שעה העננים יברחו ויהיה שמשי וחמים?
או בקיצור, אם לא טסת לאנטארקטיקה לאחרונה – רוב הסיכויים שגם לא יהיה לך ביגוד שבאמת מחמם..

ומה שכן נמכר בארץ (ולא בחנויות טיולים) – גם אם הוא נראה מחמם לרוב הוא רק מעמיד פנים ובעצם נועד לתת לך הזדמנות להרגיש חורפי ואפנתי בעודך אוכל חומוס בלבנט.
או בקיצור – בשבוע שבאמת קר בו + בלילות: או שתקפא מקור או שפשוט תפעיל כל אמצעי חימום אפשרי. בשאר הזמן – תחשוש מנשירת אף והיפותרמיה קלה.

ולא רק אתה לא תצליח – גם הבית שלך לא יצליח להתמודד. רוב הסיכויים שקירות הדירה שלך לא יצליחו לבודד מהכפור. המזגן שלך יצליח אמנם לתפקד כפונקציית חימום, אבל כל זאת לאזור מוגבל ביותר בעוד שאר החדרים בבית שומרים על טמפרטורה שקרובה מאוד לזו שבחוץ. או בפריזר.
ואמנם יש פה בארץ אינפלציה של כרבוליות, אבל בחייאת רבאק – לשבת עם 7 כרבוליות בערימה על הספה זו לא באמת פעילות חיננית לערב חורפי.. גם אם יש עליהן ציורי חתלתולים או משהו.

ואמצעי חימום אכילים יש ויש. זה נכון. אבל…
מרק ותבשילים – זה לא משהו שזמין לך תמיד על הדרך לחימום מהיר.
קפה כבודו במקומו מונח, אבל הוא לא רק של חורף. וחוצמזה – אנחנו בגמילה..
אז סחלב? הפוסט אמנם מודה שהוא מכור לסחלב (הוא אפילו הצליח להכין סחלב חביב בבית! יי!) אבל עדיין- יש גבול לכמות הסחלב שאתה יכול לשתות (או, בואו שוב נהיה כנים – לאכול. סחלב, אפילו יותר מבירה גינס, זו ארוחה), גם אם מגוונים לך אותו עם טעם פיסטוק..

ומעבר לקור, שאיתו – נניח – הצלחת להתמודד, הפוסט תמיד טוען שהבעיה בחורף היא הרטיבות.
חם לך בקיץ ואתה מזיע? שתי שניות במזגן ותרגיש יבש וריחני. כמו חדש. או כמו פרסומת לתחבושת היגיינית 😛
קר לך בחורף ונרטבת משלוליות ונהגים מרושעים? סבבה, החימום יוכל לחמם לך את הידיים ואת האף (…), אבל כפות רגלייך המדשדשות בגרביים הלחות יישארו קפואות עד המקלחת!

ובואו נהיה כנים – כמעט ואין סיכוי שלא תירטב.
הפוסט נוכח שוב ושוב שהניקוז ברחובות ארצנו פשוט ג-ר-ו-ע!
כל רחוב סטנדרטי עם שיפוע קל הופך לנחל שוצף ברגע שנשמע רבע רעם באזורנו,
וכל מדשאה הופכת לשמורת טבע לחיות מים נדירות (כלומר – ביצת גועל נפש טובענית).
הפוסט זוכר דוגמה ממחישה לא רעה: נסיעה אחת ספציפית בת"א בקו 25 –
התחיל גשם חזק במהלך הנסיעה. אמנם חורף, אבל הרחובות לא היו רטובים במיוחד לפני. ואמנם גשם חזק, אבל אנחנו עדיין פה ולא במדינות מועדות למונסונים – ועם זאת, תוך חצי שעה רחוב אבן גבירול גרם לפוסט לתהות אם גונדולה לא הייתה אופציית תחבורה עדיפה.. הפוסט מודה שהוא ממש ריחם על הולכי הרגל שעמדו קרוב למדרכה, כי לא משנה כמה לאט ייסע האוטובוס – אם הוא נוסע בתוך נהר הוא ישפריץ…

1 בינואר 2014

כחומר ביד הבלוגר – המחמם הרשמי החדש של החורף שלכם

תירס?
סיריוסלי??
תירס???
……………………………

זה בערך מה שעבר לפוסט בראש כשהוא הבין שחומר הגלם החדש שנחת עליו הוא תירס.
מה אפשר להכין עם תירס שיהיה מגניב ומיוחד?
וקינוחי??

כן.. הפוסט אוההההב מתוק ועל כן הוא רצה להיות גאון מגניב ולהביא אותה בקינוח-תירסי-חדשני-ומענג. וסיבך את עצמו עם שאיפתו זו.

אי לכך ובהתאם לזאת הוא החליט לגגל תירס ולראות מה יצא.
רצה הגורל וסופה אימתנית תקפה את מחוזותנו בעוד הפוסט הוגה בתירס ומגגל, מגגל והוגה.
מרק מפנק אחד (שהכין הידוע, כפרעליו!) דרש תוספת שתהפוך אותו לשיחוק ואת הסופ"ש הקפוא לנסבל,
הפוסט הגיע למסקנה שיותר הגיוני לחבר למרק לחם תירס מאשר עוגיית תירס (…)…

וכך נולד המחמם הרשמי החדש של החורף שלכם! 🙂

כיוון שהפוסט מחשיב את עצמו "בוגר" ו"מתוחכם" הוא החליט ללכת על הגרסה ההולמת ללחם תירס:

המחמם הרשמי החדש של החורף שלכם: מיני לחם תירס עם קיק

(18 מאפינס קטנים וחמודים שיעשו לכם שמח בפה וחמים בגוף)

חומרים (מבוסס על המתכון השני מפה של מתכוניישן, עם כמה שינויים של הפוסט):

  • 1 כוס קמח תירס
  • 1 כוס קמח לבן/ מלא (ראו עדכון אחרי הטיפים)
  • 1 כף אבקת אפייה
  • 1 כפית מלח
  • 2-3 כפית פפריקה מעושנת (!!!)
  • קורט נדיב (או שניים) של צ'ילי גרוס (לא חובה, אבל הפוסט הרגיש שזה מוסיף לטעים הכללי. זה לא מוסיף יותר מדי למפלס החריפות – אל דאגה)
  • 2 כפות סוכר
  • 2-3 פלפלי חלפיניו קצוצים (ראו הערות)
  • 1 כוס גבינה צהובה מגוררת או, אפילו עדיף, חתוכה לקוביות חינניות (ראו הערות. שוב 🙂 )
  • 1 ביצה
  • 1 כוס רוויון
  • 60 גרם חמאה מומסת

הכנה:
מחממים תנור לחום של 180 מעלות, תוכנית טורבו (המתכון המקורי דרש 200 מעלות. מכיוון שהפוסט החליט להשמיש את הטורבו בתנור שלו הוא הוריד מעט את החום. זה עבד לו יופי. אם אין לכם טורבו או שאתם חוששים ממנו – 200 מעלות יעבדו, רק שימו לב כי אולי תצטרכו לשחק קצת עם זמני האפייה).
הפוסט עשה שימוש בתבניות סיליקון למאפינס ולא היה צורך בכלל בשימון – המאפינס קפצו החוצה בחדווה 🙂 אם אתם עושים שימוש בתבנית מתכת – ייתכן שכדאי לשמן מעט.

בקערה גדולה מערבבים יחד קמח תירס, קמח, אבקת אפייה, מלח, פפריקה, סוכר, וגבינה.
בקערה נפרדת מערבבים יחד ביצה, רויון וחמאה עד לקבלת מרקם אחיד (יחסית…).
שופכים את התערובת הנוזלית על החומרים היבשים ומערבבים עד לקבלת תערובת אחידה. לא צריך לערבב לנצח, אבל דווקא המאפינס שזכו לקצת יותר ערבוב – הניבו תוצאה אוורירית יותר (מפתיע משהו). אז אין צורך לקפל בשיא העדינות משל עסקינן בסופלה.. 😛
מוסיפים את החלפיניו הקצוצים ואת הגבינה – ומערבבים עד שהם מתפזרים יפה בבלילה.
ממלאים את תבניות המאפינס עד לכ-3/4 גובה (המאפינס לא תופחים הרבה, אבל משנה זהירות זה חשוב).
אופים 8-9 דקות עד שמזהיב ואתם כבר מריירים.
נותנים למאפינס להתקרר מעט ושולפים אותם מהתבנית.
זוללים. מתחממים. זוללים עוד אחד קטן – והולכים להתפנק עם איזה שנ"צ 😉

המלצת הגשה: לזלול את המאפינס האלה ליד מרק כתומים מתקתק, כשבחוץ גשום וקר – גורם אפילו לפוסט, חובב שמש מושבע, לייחל לקצת גשם מדי פעם 😉

הערות, טיפים ורעיונות:

  •  חלפיניו: במקור המתכון דרש רבע כוס חלפניו קצוצים. הפוסט לא ממש מדד אלא פשוט שם כמה שנראה לו.. החלפיניו חריפים אבל מאוד כיפיים והופכים את המאפינס מפחמימה-שנועדה-למלא-מקום-בבטן לשיחוק שעושה לכם כיף מהאוכל. הפוסט ממליץ לשים כ-2-3 חלפיניו קצוצים לכמות המאפינס הנ"ל, אבל כמובן שאם בא לכם יותר/ פחות חריף – תרגישו חופשי לשחק עם זה. רק כדאי שלא יהיה יותר מדי חלפיניו, כדי שהוא לא ישתלט על שאר הטעמים…
  • איפה מוצאים חלפיניו?
    הפוסט מצא צנצנת של חלפיניו משומרים שכאלה בטיב טעם – הם הגיעו שלמים והוא קצץ אותם.
    הוא ראה שיש גם פחיות שימורים קטנות עם חלפיניו קצוצים – אז אם זה מה שאתם מוצאים: אפשר לכוון לכיוון הרבע כוס, כמו אצל מתכוניישן, כפרעליהן. בכלאופן, הפוסט ממליץ ללכת לפי העין ולדאוג שבכל מאפין יהיו משובצות לכם כמה חתיכות חלפיניו, אבל שלא יהיה יותר חלפיניו מבצק 🙂 
    מה עושים עם מה שנשאר? האמת שהידוע והפוסט מאוד התלהבו מהרכש החדש שלהם והם ממש ממליצים להתפרע עם זה! מאז הרפתקאת לחם-התירס-ביום-סוער, הידוע הצליח לדחוף את הממזרים האלה לכל דבר כמעט – והפוסט מאשר בפה מלא (תנסו לחשוב על חביתה עם קצת חלפיניו, גבנ"צ וגרעיני תירס מתוק ותבינו שיש פה אושר בפוטנציה. עם סומבררו!).
  • גבנ"צ: במקור המתכון כיוון לצ'דר. בפועל הצ'דר שהייתה אצל הפוסט בבית לא הייתה כזו הברקה..
    אז אם יש לכם צ'דר איכותית במיוחד- אתם יכולים ללכת עליה. אם לא – הפוסט עשה גם שימוש במיקס גבינות מגוררות סטנדרטי מהסופר – והיה מרוצה מהתוצאה.
    לאחרונה הפוסט גם גילה שגבינת עמק היא שיחוק מבחינת יחס טעם-מחיר, אז בכיף אפשר להשתמש גם בה..
    וישמצב שאפשר לשלב גם פרמזן. הפוסט חשב על זה, אבל עוד לא הספיק לנסות 🙂
  • כמובן שניתן להפוך את המאפינס ללחם – לאפות בתבנית עגולה 24-26 ס"מ ואח"כ לחלק למשולשים. במקרה זה זמן האפייה יתארך ל-20-25 דקות
  • הפפריקה המעושנת מוסיפה בעיקר ריח ואווירה כללית. זה לא שהמאפינס נטעמים מעושנים, אבל הפוסט חושש שבלעדיה הם יהיו משעממים יותר..
    בכלל – הפוסט ממש ממליץ להחזיק פפריקה מעושנת בבית. זו אחת ההברקות. 
    מוסיפה ריח כיפי וטעם מגניב כמעט לכל מאכל.
    הפוסט ממש אוהב להכין דיפ מגבינה לבנה, אבקת שום ופפריקה מעושנת. מ-מ-כ-ר!
  • הפוסט ומארינקא (אורחת הכבוד ונסיינית למופת) חושבים שאפשר וכדאי להוסיף קוביות קטנות של גבינה בולגרית (לא מלוחה מדי) למאפינס לפני האפיה… 
    עוד לא נוסה, אבל מרגיש מתאים במיוחד 🙂

*** עדכון יוני 2014: אפשר להחליף את הקמח הלבן בקמח מלא!!!!
        הפוסט רצה להכין את המחמם לשוחרי בריאות והחליט להשתגע ולשים כוס שלמה של קמח מלא לצד קמח התירס – והתוצאה הייתה מצויינת!
        לחם התירס נשאר טעים ומגניב, אולי טיפ-טיפה יותר דחוס, אבל זה לא שינוי שמורגש מספיק.
         או לסיכום – גיוון חביב שתורם לתחושה בריאותית. הפוסט ממליץ לגוון מדי פעם 😉

מתחשק לכם עוד תירס? רוצים לדעת מי ניצח את הפוסט וכן הצליח לייצר קינוח מבוסס תירס (והצליחו!)? אז יאללה לכו על זה! 🙂

אה! וגם – שנה אזרחית טובה שתהיה לכם, מלאה בהרבה אוכל טעים! 😛