Posts tagged ‘בוטנים’

5 בדצמבר 2014

כחומר ביד הבלוגר – מי הזיז את הסניקרס שלי?

ושם אותם בתוך עוגת שמרים?? 😛

קלוז אפ חינני

קלוז אפ חינני

כשחטיפי שוקולד הוכרזו כחומר הגלם החודשי- הפוסט היה חייב לנסות!
כמובן שזה דרש קצת חשיבה:
מצד אחד – הוא יכול לשלוף כלמיני חטיפים אמריקאים רנדומליים שמעולם לא שמעתם עליהם ולדחוף אותם לכל דבר שזז! יש לו פה הזדמנות פז לשחק עם מגוון די גדול של אפשרויות ומרקמים וצורות וצבעים…
מצד שני – הוא רוצה להביא לכם מתכון שיהיה אפשרי לביצוע בארץ בלי יותר מדי התעסקויות.
כמו כן – הוא רצה מתכון שיתאים לטעם ישראלי ועל כן הוא צריך קבוצת טעימה ישראלית!
מה עושים???

האמת שדי מהר הגיע לו רעיון מסקרן:
סניקרס, טוויקס, מארס ובאונטי אין בעיה להשיג בארץ,
סניקרס הוא ללא ספק אחד מחטיפי השוקולד האהובים על הפוסט (בוטנים ושוקולד. אומנומנום!)
הפוסט התחייב להכין עוגה למסיבת הפתעה ליום ההולדת של הבנדוד, כפרעליו. לבנדוד יש מלא חברים ישראליים שגרים בסובב-בוסטון…

לאיזו מסקנה הגיע הפוסט? כמובן:
יש להכין קינוח סניקרסי להחריד ולהביא אותו לקבוצת הטעימה התמימה שכלל לא יודעת שהיא עתידה להשתתף בניסוי!
האח הידד!

אז מה עשה הפוסט?
הוא הכין עוגת שמרים (רולדתית. עצל שכמותו. כי מי קולע צמות בעוגת שמרים? סתם, האמת שבכל פעם שהפוסט משתמש בבצק שתיכף תכירו הוא עושה את עוגת השמרים שלו בתצורת רולדה, תוך רידוד הבצק לעלה דק למדי. כך מתקבלת כמות נאה של עוגות שמרים, אף אחת מהם לא ענקית בגודלה, אבל כולן מלאות בדברים טובים בפרופורציות מוצלחות מאוד, לדעתו של הפוסט) ומילא אותה בשברי סניקרס, לא לפני שמרח את פני השטח בפטיסייר וניל – שלא יחסר.
הוא גם הכין לחמניות קטנטנות ובתוכן מסתתרת הפתעת סניקרס אפוי.

ובכן, למרות העובדה שהלחמניות הצטלמו מאוד מצחיק אחרי האפייה

משום מה התמונה הזו נורא מזכירה לפוסט דווקא Pumpkin curving בצורת דלעת מקיאה...

משום מה התמונה הזו נורא מזכירה לפוסט דווקא Pumpkin curving בצורת דלעת מקיאה…

ולמרות שהידוע חשב שפטיסייר הוניל אולי לא 100% מתאים כטעם רקע לסניקרס

עוגת השמרים שהתפוצצה (מרוב פטיסייר וסניקרס! הידד!)

עוגת השמרים שהתפוצצה (מרוב פטיסייר וסניקרס! הידד!)

הפוסט החליט ללכת על העוגה, שהייתה עשירה יותר וזכתה לתגובות נלהבות מכל הנסיינים (הפוסט השיג איזה 8 נסיינים עם טעם ישראלי! זה יפה!)

מי הזיז את הסניקרס שלי
(או: עוגת שמרים עם פטיסייר וניל ומלא סניקרס)
(או באמריקאית: Snickers Babka)

(המתכון מניב 3 רולדות בתבנית אינגליש קייק)

חומרים:

לבצק: (מבוסס על צמת השוקולד של לינדה מהספר "שוקולד")

  • 15-17 גרם שמרים יבשים (או שקית שמרית אחת)
  • 1/4 כוס סוכר (כ-50 גרם)
  • 2 ביצים
  • 1 כוס מים רותחים (240 מ"ל)
  • 200 גרם חמאה
  • 4 כוסות קמח (560 גרם)
  • 1 כף אבקת אפייה (1 שקית)

למילוי:

  • חטיפי סניקרס קצוצים!
    (הפוסט השתמש בשקית של מיני סניקרס ופשוט קצץ ממנה איזה 15-20 חטיפים קטנים, למיטב זכרונו. אם קונים שקית גדולה לא צריך לחשוש שלא יהיה מספיק. תכלס בטח גם יישאר לכם איזה סניקר קטן לנשנוש. הידד! אפשר גם לקנות כמה חטיפים גדולים ולקצוץ אותם אם זה יותר זמין לכם. הפוסט חושב שכדאי לחשב יותר מחטיף אחד גדול לעוגה, כך שכדאי לרכוש לפחות 4-5 חטיפים גדולים.)
  • לפטיסייר:
    • 250 מ"ל חלב
    • 2 חלמונים
    • 60 גרם סוכר
    • 25 גרם קורנפלור
    •  1-2 כפיות תמצית וניל
      (שתי הערות בנושא זה:
      א. בד"כ הפוסט מהלל השקעה בפטיסייר ושימוש במקל וניל. הפעם, מכיוון שמדובר במצע לסניקרס, הפוסט בהחלט חושב שאפשר להסתפק בתמצית איכותית.
      ב. אל תשימו יותר מדי תמצית! כדאי למדוד כפית, מקסימום שתיים. הפוסט קצת התפרע עם הבקבוק (יש לומר – הבקבוק הענק. בכ"ז אמריקה. בכ"ז נקנה בקוסטקו) של תמצית הוניל שלו – אז הפטיסייר שלו קיבל יותר מ-2 כפיות תמצית ואיתן גם טעם מעט מצועצע. ראו הוזהרתם 😉 )

הכנה:

בצק:
מערבבים שמרים, סוכר וביצים בקערה קטנה.
בקערה נפרדת יוצקים מים רותחים על החמאה ומערבבים עד שהיא נמסה. מצננים מעט.
בקערה גדולה מערבבים בכף עץ קמח ואבקת אפייה. מוסיפים את תערובת השמרים ואת תערובת החמאה הפושרת ומערבבים עד לקבלת בצק אחיד ודביק (אין צורך ללוש. הבצק מתערבב די בנוחות!). מכסים בניילון נצמד ומתפיחים במקרר 2-3 שעות. 

פטיסייר:
בקערה קטנה טורפים את הסוכר, הקורנפלור והחלמונים. זה דורש קצת סבלנות, כידוע, אבל בקטנה. מקסימום אם החלמונים ממש מציקים אפשר להוסיף להם מעט מהשמנת המחוממת (שתגיע עוד רגע..) וזה יעזור לתערובת להיטרף בצורה אחידה יותר (ותודה למארינקא על הטיפ המוצלח! יי!).
בנתיים מביאים חלב ותמצית וניל לסף רתיחה בסיר קטן.
כשהחלב על סף רתיחה והחלמונים טרופים היטב שופכים לאט לאט, כל פעם קצת, מהחלב אל תערובת החלמונים – ומיד טורפים. רק כשאחיד- שופכים עוד קצת. ככה ממשיכים עד שערבבנו כ-1/3 מתערובת החלב אל תוך החלמונים.
אחרי שהחלמונים + חלב טרופים ואחידים מחזירים אותם לסיר ומיד ממשיכים לטרוף.
מחזירים את הסיר לאש נמוכה- בינונית וממשיכים לטרוף עד שזה מגיע לסמיכות הרצוייה בעיניכם (פחות או יותר לכיוון של פודינג) ומורידים מהאש.
מצננים מעט, תוך שמדי פעם טורפים את הפטיסייר, על מנת למנוע היווצרות קרום. הפטיסייר לא צריך להיות קר, וגם לא חייב להגיע לטמפרטורת החדר. רק שלא יהיה חם מדי כדי שלא יפגע בבצק.

הכנת העוגות:
מחלקים את הבצק ל-3 חלקים שווים.
מרדדים חלק אחד לעלה דק יחסית, מורחים שכבה דקה ואחידה של פטיסייר ומפזרים סניקרס קצוצים. תהיו נדיבים ככל מתחשק לכם עם הסניקרס, מקסימום העוגה מתבקעת מעט למעלה אם יש יותר מדי מילוי- הפוסט חושב שזה חינני 🙂

מראה כפרי, לא?

מראה כפרי, לא?

מגלגלים לרולדה ומניחים (בזהירות) את הרולדה בתבנית אינגליש קייק. 
התבנית לא חובה, אבל היא עוזרת לעוגה לשמור על גובה ולא לתפוח רק לרוחב 😉
חוזרים על הפעולה עם שני חלקי הבצק הנוספים.

מחממים תנור ל-180 מעלות, מורחים ביצה טרופה על כל עוגה וכשהתנור חם שולחים את העוגות פנימה ל-25-30 דקות (אין חובה להתפיח שוב את העוגות לפי המתכון המקורי. לפוסט בד"כ יוצא להתפיח אותן מעט – עד שהתנור מתחמם).
העוגות מוכנות כשהן משחימות קצת והבית מלא ריח שמנמן ומפתה 🙂

בתאבון!

הערות, טיפים ורעיונות:

  • הייתם מאמינים? בצק שמרים ללא לישה! הידד! 😀
  • הפוסט לא טורח עם קליעת צמות מהבצק הזה, כאמור. רולדות עושות את העבודה כבר כמה שנים טובות 😉
  • הפוסט הכין רק עוגה אחת מתוך ה-3 עם סניקרס כשהוא עשה את הניסוי שלו, הוא השתמש בקצת פחות מחצי מכמות הפטיסייר. עם זאת, הפוסט חושב שהיה מדובר בקצת יותר מדי פטיסייר לעוגה אחת..
    אי לכך, הוא בהחלט מאמין שכמות הפטיסייר שבמתכון תספיק ל-3 עוגות עם מספיק-פטיסייר-אבל-לא-יותר-מדי 🙂
  • כמובן שאתם מוזמנים לגוון במילוי העוגות!
    תכלס- תודו שזה כמעט הכרחי 😉

    מחטיפים שונים במקום הסניקרס (מממ… הפוסט מתחיל לתהות איך תצא עוגת שמרים ממולאת בפטיסייר ומקופלת! מממ… או אולי במילוי של טים טם??? 🙂 ) ועד מילויים סטנדרטיים כמו שוקולד למריחה, שוקולד וחלבה, חמאה קינמון וסוכר וכדומה. השמיים הם הגבול!
    (וכן- כמובן שהפוסט הכין עוגה אחת במילוי למון קרד ושוקולד מריר…)
  • כמו כן: אפשר לגוון קצת עם הפטיסייר:
    כשהידוע אמר שטעם הפטיסייר הונילי פחות מסתדר לו עם הסניקרס הפוסט חשב על כמה רעיונות, אבל עוד לא ביצע עליהם טסטינג…
    למשל- להוסיף קצת חמאת בוטנים לפטיסייר וכך להדגיש את טעם הבוטנים בעוגה, או אולי להמיס כמה סניקרסים קצוצים בתוך הפטיסייר, ככה שהעוגה תהיה באמת באמת אפופה בסניקרס, או אפילו להוסיף מעט טעם של קפה לעוגה! תחשבו על זה… 🙂
  • העוגה יוצאת בטעם עשיר של סניקרס, אז היא מומלצת מאוד למי שאוהב סניקרס!
    הפטיסייר עוזר מאוד להפוך את העוגה ממשהו בסגנון "לחם עם ממרח סניקרס מסקרן" לעוגה כיפית ומפנקת, אפופת מילוי.
    הלחמניות שהחביאו בחובן רק סניקרס, ללא פטיסייר, יצאו קצת יבשות, ראו הוזהרתם.
  • זה אולי קצת יפתיע אתכם, אבל הפוסט אשכרה ממליץ להקפיא חלק מהעוגות! כלומר, רק אם אתם לא מתכוונים לזלול את כולן תיכף ומיד 🙂
    למה ומדוע? ובכן, קודם כל – תמיד טוב שתהיה עוגת שמרים במקפיא! הן מפשירות אחלה בחלה ועוזרות מאוד להרשים חברים ומשפחה כששולפים להם עוגת שמרים עסיסית משום מקום.
    הפוסט פעם לקח עוגה קפואה בתיק ליום טיול במדבר. עד הצהריים העוגה הייתה כבר מעט חמימה (בכל זאת – מדבר) ומאוד מאוד כיפית!
    חוצמזה, הפוסט לא יודע איך בדיוק להסביר או לנסח את זה, אבל משהו טוב קורה לעוגות שמרים שהפוסט מכין מהבצק הזה אחרי הקפאה והפשרה. המרקם של הבצק משתנה קצת ואם יש לכם שכבות דקות של בצק ושכבות מפנקות של מילוי – אחרי הקפאה המרקם מגיע ל-love child של וופל (סטייל לואקר) ועוגת שמרים.
    אויש, הפוסט מרגיש קצת עילג עם נסיונותיו הכושלים להעביר את המלצתו הקפואה… נו יאללה- תהיו פולנים, תקפיאו קצת עוגה ותחזרו לנסות לנסח בעצמכם איזה קסמים מתרחשים שם! 😀

רוצים עוד מתכוני חטיפי שוקולד של שאר חברי כחומר-ביד-הבלוגר? ברור! טירוף חושים מובטח לכם, כי הפוסט קיבל סניק פיק לכמה מתכונים שנראים מסקרנים ומפתים 🙂 🙂

מודעות פרסומת
3 באוגוסט 2013

כחומר ביד הבלוגר – סאגת הבוטנים

הפעם הוכרזו בוטנים כחומר הגלם של הפרויקט והפוסט החליט להיות רציני! הוא לקח דף, כתב עליו את חומר הגלם על צורותיו השונות (בוטנים טבעיים, בוטנים קלויים, בוטנים מלוחים, חמאת בוטנים…), מה עושים בד"כ עם בוטנים (כדי שהוא לא יעשה את זה! הוא מקורי!) ואפילו הגיע לכתיבת כלמיני רעיונות וכיוונים למתכונים מעניינים שיש בהם בוטנים. או חמאת בוטנים. או שניהם. (בשביל לשמור על הפאסון הרציני אתם מתבקשים להתעלם מהעובדה שהוא יצר את הדף המושקע הזה בזמן שהיה בכנס משמים מטעם העבודה, אוקיי?) ואז הוא הגיע להארה – מקרונים שעשויים מבוטנים טחונים במקום משקדים טחונים! (***צליל מלודרמטי להעצמת האפקט***)

והוא פצח בהכנות מקדימות נמרצות: חיפש בוטנים טחונים דק לקנות – ולא מצא שאל את שאר חברי הפרויקט אם יש להם רעיונות איך לטחון בוטנים בלי שיהפכו לחמאת בוטנים (והם היו חמודים ועזרו! תודה) החליט שצריך לעשות מחקר מעמיק ולדקדק בסוגייה "מה יותר טעים – מקרון מבוטנים קלויים או מבוטנים טבעיים" הפוסט מדעי!הכין מקרונים ב-2 צבעים (שיהיה קל להבחין בין הקלויים מראש לטבעיים, כמובן!) ואפילו מילא אותם בכמה וכמה מליות שונות

אבל

המקרונים שלו לא קיבלו לוק מקצועי ובמקום חצאיות קצף סקסיות הם קיבלו צלקות קרב…

להלן: ראיה מספר אחת

להלן: ראיה מספר אחת

אז מכיוון שהפוסט פרפקציוניסט (ומכיוון שלא היה לו  זמן לעשות טראבל שוטינג בשל פרויקט הפאי הגדול – שעוד תשמעו עליו בקרוב…) הוא החליט לפתור אתכם בכמה מסקנות, תמונה של מקרון שמוציא לשון ומתכון אלטרנטיבי (יי!): מסקנות:

  • אחרי האפייה המקרונים מהבוטנים הטבעיים קיבלו טעם קלוי עדין. בהתחשב בעובדה שזה בעיקר בוטנים ואבקת סוכר (הרבה אבקת סוכר..) הפוסט והידוע החליטו שהטעם מזכירים להם את חטיפי הבוטנים בקרמל (כלומר- גוש בוטנים שדבוקים זה לזה בדבק אימתני אך מתוק) שפעם היינו אוכלים..
  • עם זאת – הפוסט חיבב יותר את הטעם של המקרונים מבוטנים שנקלו מראש (למרות שההבדל לא דרסטי!)
  • אפשר לטחון בוטנים! צריך את האמצעים המתאימים (פוד פרוססור, למשל), סבלנות וקצת אומץ. כדאי להקפיא אותם מראש (שוב תודה לאילונה..) ולהוסיף להם אבקת סוכר במקרה דלהלן (או קורנפלור – אם זה מתאים למתכון) בעת הטחינה – שיעזרו לספיגת השמן.
  • מלית של שוקולד מריר ומלח גס הייתה טעימה לפוסט, אך לא לכל שאר הטועמים. מלית שוקולד מריר וחמאת בוטנים, לעומת זאת, הייתה קונצנזוס 🙂
  • אם תהיו מעוניינים במתכון בכ"ז- רק תגידו והוא יעלה גם יעלה. עם קצת רצון גם לכם יכולה לצאת מהתנור תבנית שלמה של כיפות מקרונים גבריות ומסוקסות! 😛
ראיה מספר שתיים, או - מקרון מוציא לשון

ראיה מספר שתיים, או – מקרון מוציא לשון

ועכשיו, בואו נהיה פרקטיים:

קראמבל חמאת בוטנים ושזיפים

לקראמבל: 100 גרם חמאת בוטנים (הפוסט השתמש בטבעית ולא ממותקת) 1 כוס קמח 1 כוס סוכר (עדיף שלפחות חצי ממנו יהיה סוכר דמררה)

לשזיפים: שזיפים חתוכים! 🙂 (כשזיף – שזיף וחצי לאדם)

הכנה: את רכיבי הקראמבל מאחדים בעזרת קצות האצבעות עד לקבלת בצק מאוד פירורי. חולי (מלשון חול…) אפילו

חול  וחול ותיכף יהיה מה לאכול

חול וחול ותיכף יהיה מה לאכול

את פירורי הבצק מפזרים מעל השזיפים החתוכים ושולחים את כל הכבודה לתנור לכחצי שעה ב-180 מעלות. איך תדעו מתי להוציא את הקראמבל מהתנור? הבצק לא מזהיב מאוד, רק משחים מעט אבל הסימן החשוב הוא מיץ השזיפים שמתחיל לבעבע מהצדדים – זה מבטיח שהשזיפים התרככו מספיק ושתיכף יהיה לכם טעים 🙂

אומנומנום

הערות, טיפים ורעיונות:

  • קודם כל בונוס מגניב: הקראמבל טבעוני! 🙂
  • עם זאת חשוב לציין שכנראה בגלל שאין פה חמאה (אלא חמאת בוטנים) – הבצק הוא לא בצק הקראמבל הרגיל והצ'אנקי שאתם מכירים. הוא מאוד עדין ומאוד חמאת בוטנימי. כמו אבקת קסם על השזיפים האפויים שלכם 😉
  • הפוסט קצת מוזר בענייני חמאת הבוטנים שלו – קודם כל- הוא שומר אותה במקרר, ונראה לו שזה קצת עזר להכנת הבצק (פחות טינופת..). בנוסף – חמאת הבוטנים שלו היא טבעית, כלומר- לא ממותקת. אם אין לכם חמאת בוטנים שכזו ניתן להשתמש בחמאת בוטנים רגילה, פשוט כדאי להפחית בכמות הסוכר…
  • למה כדאי סוכר דמררה? כי הגושים שלו לא נמסים באפייה ומוסיפים קראנצ'ים כיפיים לבצק
  • לאקסטרה קראנץ' אתם מוזמנים להוסיף בוטנים גרוסים גס לבצק שלכם! עוד בוטנים = יותר שמחה! רק שימו עין שלא יישרפו.
  • כמו בכל קראמבל – המתכון לא חקוק בסלע. אתם מוזמנים לשים כל פרי שנראה לכם יהיה טעים עם קצת קסם-חמאת-בוטנים. הפוסט חשב שהשזיפים יספקו קונטרה חמוצה-מתוקה ומעניינת. גם הכמויות ורסטיליות. מה שחשוב זה שהבצק יצליח להתאחד קצת, אז צריך מספיק חמאת בוטנים. אבל תרגישו חופשי לשחק עם כמויות הפרי וגם עם היחסים בין הפרי לבצק (הידוע אוהב הרבה בצק ולפי זה עובד הפוסט, יש אנשים שמעדיפים המווווון פרי וקצת בצק. זה גם לגיטימי!)
  • עדכון עדכון עדכון: הפוסט הכין את הקראמבל עם יותר חמאת בוטנים – יצא מעולה! הבצק קצת פחות אבקתי ויותר בצקי, והטעם? טעים! כמובן! אז שוב – שחקו עם המתכון כאוות נפשכם! הדרך האהובה על הפוסט להכנת קראמבל היא אימפרוביזציה 🙂

ועכשיו – לכו לרייר על מתכוני הבוטנים המגניבים האחרים שפרסמו חברי הפרויקט! בתאבון 🙂

8 בינואר 2013

Chercher la Blonde פרק א', או – הטלנובלה של הפוסט

הפוסט והידוע התגעגעו לניחוח של אוויר מטוסים ממוחזר והחליטו שהשנה מגיע להם טיול!

הידוע החליט לארוז את עצמו כמעט שבוע קודם וללכת לשוטט בלונדון עם עצמו ואנוכו בלונדון, בעוד הפוסט נאבק בשארית כוחותיו בסמינריונים סרבניים..
(לדואגים- לסמינרים שלום. גם לזכאות לתואר של הפוסט!)

הפוסט, כמובן, מעוניין לחלוק עמכם מספר חוויות ייחודיות שעברו עליו בטיולו זה:

בראש ובראשונה – לחץ אטומי של הפוסט שמנסה להגיע לבד לאיחוד המרגש עם הידוע אי שם ברחובות לונדון.
בשביל לעשות זאת הפוסט היה צריך להביא את עצמו ללוטון. "מה זה לוטון?" אתם וודאי תוהים לעצמכם בעודכם בוהים במסך. ובכן, מדובר פשוט בחור רנדומלי המרוחק מלונדון מרחק של כשעה נסיעה של נהגי שאטל בריטים. טיסות זולות של איזיג'ט מגיעות משום מה דווקא לחור חינני זה. היתרון הוא שלאיזיג'ט יש גם איזיבאס (או איזי-שאטל, במקרה להלן) שייקח אותך ללונדון במחיר סביר למדי.
הפוסט רוצה להגן על כבודו ולומר שאין זו הפעם הראשונה שהוא טס לבד, ועל כן – לא מהטיסה עצמה הוא היה לחוץ.. אך כיון שבד"כ יש באמתחתו ידוע שייקח אותו לשדה התעופה ויעצור אותו מלארוז חצי בית, וכיוון שבד"כ כשטס לבד חיכתה לו מכונית מושכרת ביעד (ככה זה כשהעבודה שלך מחליטה שאתה צריך לטוס לכלמיני מקומות), וכיוון שבד"כ היה לו טלפון שמומן גם כן באותו תקציב-עבודה חינני, וכיוון שהפעם הוא היה לבדו-לבדו וללא חבילת חו"ל בסלולר (מה שלווה באיומים כמו 'כל סמס יעלה לך כמו משכנתא' ו'כל שניית שיחה תעשוק את ניני נינייך'..), הוא הרגיש שיותר אחריות מוטלת על כתפיו הפעם.
אותו לחץ רק היווה, מסתבר, הקדמה לטלנובלה המופלאה הזו:
ערב לפני הטיסה אמר לעצמו הפוסט שילך לחד"כ ויארוז מזוודתו מיד כשיחזור. הרי הטיסה רק מחר ב-16:00, אז אל לו להיות לחוץ (מדי). בערך 5 דקות אחרי שחזר מהחד"כ זכה לטלפון שבישר לו שבמקום לארוז עליו לתקן את הסמינר שלו שוב. שוב, כיוון שהפוסט ושותפיו לסמינר עשו טעות והגישו את הסמינר יחד במקום כל אחד בנפרד. אוקיי, קורה. והמרצה הייתה חביבה מספיק והסכימה לקבל ניסוחים אישיים תוך מספר ימים. הפוסט כבר עשה זאת, ניסח, תיקן, ערך ושלח. וחשב שכל הסאגה (והפדיחה) מאחוריו. אך כיוון שהשותף שהיה אחראי על הגרפים לא גילה מספיק אחריות, מסתבר שהפדיחה גדולה יותר כי מחצית מהגרפים הנחוצים לא היו כלולים בשתי הגרסאות שכבר הוגשו. אי לכך ובהתאם לזאת לא הייתה לפוסט ברירה והוא ישב להוסיף גרפים, לתקן, לערוך ולשלוח בשלישית את הסמינר שלו. מייל  תחינה נשלח למרצה ובו האשמות בוטות של השותף השכחן, דאגות נדאגו, ציפורניים נכססו (לא באמת, הפוסט נגמל מההרגל המגונה הזה…). מייל לקוני התקבל מהמרצה ואישר את קבלת התיקונים. עכשיו הפוסט יכול להתחיל לארוז!
למחרת בצהריים, ארוז ומוכן, שם הפוסט פעמיו לתחנת הרכבת שתובילו לעבר שדה התעופה. הוא מיהר לצאת מביתו כיוון שרצה להספיק לרכבת מוקדמת, שאמנם  תביא אותו להשתעמם בטרמינל, אבל לפחות לא יצטרך לתלוש שערותיו מהלחץ להספיק. הוא הגיע לתחנה וראה כי הלוח האלקטרוני עדיין מכריז על בואה של הרכבת המיוחלת! ייפי!!! אבל הבחורה בדלפק כיבתה את שמחתו כשבישרה לו שהרכבת הזו, שהופיעה באתר (ובלוח האלקטרוני, כאמור) לא קיימת. כשעלה לרציף התגלה לו שגם כרזו על בואה של הרכבת, אך היא בשלה – רכבת רפאים.
לבסוף הגיעה רכבת והפוסט הגיע לשדה התעופה, וחשב שפה תמו צרותיו וכי הוא יוכל בקרוב להתייחד עם הדיוטי, אבל… שלטים חביבים בישרו לו שהצ'ק אין של איזי ג'ט מתבצע בטרמינל 1.
טרמינל 1, למי שלא יודע, הוא טרמינל בגודל אפונה לא מבושלת, שממוקם לו להנאתו במרחק של חצי שעת נסיעה בשאטל (האם רק הפוסט של לב למוטיב השאטלים בטלנובלה שלו? מה משמעותם??) צפוף עם מעט מקומות ישיבה ועם ילדה מעצבנת שמנסה לקשקש בעט על מזוודות של אנשים אחרים (*אהמ*). הפוסט מלמל תודה לעבודה הנוכחית שלו, שאמנם לא הטיסה אותו לחו"ל, אבל גרמה לו לטוס לאילת ולכן הוא ידע כבר איך מגיעים לאותו טרמינל מרוחק ומשוקץ. לאחר מכן הפוסט מלמל כמה קללות, כי נזכר שבטרמינל האפון אין ולו חנות דיוטי אחת לרפואה, רק מזנון מעופש והמון אנשים שטסים לאילת (…). עם זאת הוא ניסה לשמור על אופטימיות, כי אם הטרמינל בקוטן המדובר – הרי שאין מקום לתורים!
הפוסט צדק – זה היה הצ'ק אין המהיר שעבר מימיו.
הפוסט שמח ועלץ והמשיך בדרכו לקרבי הטרמינל, רק בשביל לגלות שעכשיו עליו לעלות על עוד שאטל (!) שיסע חזרה לטרמינל 3 (!!!), הפעם בכבישים פנימיים שעוברים קרוב מאוד למטוסים (!!!!!), כי משם יוצאת הטיסה.
כןכן. לפחות הפוסט זכה להתייחדות המיוחלת עם הדיוטי (ולטעימה של גלנפידיך 15) ולאחר מכן להתחפשנות חביבה בטרמינל דן שמספק בירות וספרייט חינם.
רגוע ונינוח עמד הפוסט בתור האינסופי, עלה למטוס והתמקם לקראת תנומה. אך אבוי!!! הטייס כורז כי המטוס שמן מדי ולא יכול להמריא! הטייס מציע מגוון פיתויים לשני  נוסעים שיסכימו להשאר עוד לילה בת"א ולטוס לונדונה רק מחר. הפוסט נלחץ לרגע על העיכוב, אך עד מהרה התנדבו שני מתנדבים והפוסט חשב שתיכף הוא יתחיל לנפוש. עכשיו כורז הטייס שהמטוס הפסיד את התור שלו להמריא (גם למטוסים יש תורים??) ויש להמתין עוד 20 דקות. נו ניחא, גם הדקות האלה עוברות והמטוס לבסוף ממריא בשלום – ואף נוחת בשלום בלוטון.

מנקודת ציון זו (נחיתה בשלום) ועד האיחוד המרגש של הפוסט והידוע המשיכה הטלנובלה להלום בפוסט בעוד כמה דרמות קטנות (תור לבידוק הדרכונים בלוטון שהיה ארוך כמו המרחק-בין-הזמן-בו-אתה-מתחיל-להתעפץ-ובין-הסיום-המיוחל-של-הישיבה/שיעור/וואטאבר, איזיבאס לנקודת המפגש שנקבעה מראש עם הידוע שהתגלה כמלא לחלוטין בשעתיים הנראות לעין, סמס בהול (משכנתא!) שמוודא שהידוע יגיע לנקודת מפגש חלופית אליה מגיע האיזישאטל המופלא (קו חדש ועל כן זול עוד יותר!) ומסע חיפושים של הידוע אחר התחנה אליה יוביל השאטל שהצליח רק בזכות מזל, אלי האיזיג'ט או היד הנעלמה..), אבל בסוף זה הצליח!

שמחה וששון, לכל ילד אויסטר (מזל שהידוע היה מאוד חכם ורכש מראש גם אויסטר אחד לפוסט- ככה הם היו יכולים מיד לקחת רכבת ולהמשיך בדרכם, במקום לעמוד במבטים נוגים מול הקופות הסגורות) ולפוסט אחד מצפה הפתעה: קרפים מהקרפרי המטורף שבשכונת האמפסטד, שהידוע ההו-כה-מוצלח רכש מבעוד מועד!
(הידוע והפוסט טיילו להם בלונדון לא-כל-כך-מזמן ואז כבר הגיעו לקרפרי המפורסם וכבר אכלו שני קרפים מלוחים – עם תרד ועם גבינה. אחרי השמנמנות הזו היה להם מאוד קשה להצליח לזלול גם קרפ מתוק ועל כן מאז ועד לאותו ערב מופלא בו הידוע הפגין גאונות אין קץ – הפוסט פינטז על קרפ ערמונים :))

מטרת הטיול של הידוע והפוסט הייתה דווקא עיר האורות – פריז, אבל יום אחד הקדיש הפוסט ללונדון ולדברים אליהם הספיק להתגעגע:
סנאים.
הפוסט אוהב סנאים. בלונדון יש את פארק סיינט ג'יימס ובפארק סיינט ג'יימס יש סנאים. הרבה סנאים.
בפעם שעברה ניסה הפוסט להאכיל אותם בלחם ובקרקרים, אבל הסנאים סובבו ראשם בסנוביות משל אמרו לא "אנחנו לא ברווזים!" והלכו לאנשים אחרים לזלול בוטנים מכף ידם. אי לכך ובהתאם לזאת הצטיידו הפוסט והידוע מראש בשקית של בוטנים קלויים ומומלחים, אפעס הסנאים הבריטים ככל הנראה ניחנו בבלוטות טעם קלוקלות במיוחד, כיוון שהם הואילו בטובם לאכול אך ורק בוטנים לא קלויים (מידם של מבקרים אחרים בפארק…) ועובדה ידועה היא שהבוטן הוא אגוז נפלא ונהדר בכל צורה מעובדת שהיא (קלויים, מוקפצים עם מנות של ג'ירף, חמאת בוטנים… מממ…) אך מעלה קבס בצורתו הטבעית. בעע..
אבל הפוסט יודע שכשהחיים נותנים לך לימונים יש לעשות מהם לימונדה (עם וניל וג'ינג'ר!), וכשהחיים נותנים לך בוטנים קלויים – יש לאכול אותם ולהנות!

לאחר מכן פנו צמד החמד לפעילות חשובה ומועילה בעת השהייה בלונדון: שופינג בפריימרק. יה בייבי!
סריגים עם לוק של סטודנט בריטי ומכנסיים עם ניחוח של תה בחלב זה מאסט 😉

לעת ערב זכו השניים לחוויה מיוחדת למדי – נסיעה ביורוסטאר.
היורוסטאר היא רכבת שמקשרת בין לונדון ופריז. היא גם מתפקדת כמעבר גבול ועל כן יש להחתים דרכונים מטר וחצי מהמקום בו שאר האנשים מסתכלים במבטים מבולבלים במפות של הטיוב. בנוסף, היא נוסעת מתחת למים. אמנם זה לא משפיע על הנוסעים, אבל ידיעת העובדה הזו היא מגניבה בפני עצמה… וגם- הצעד ההגיוני ביותר היה רכישת צ'יפס בטעם חומץ ומלח (טעים!!) ולגימת בירה בבית קפה מיומן דיו שנותן לך לקחת את שאריות הבירה שלך בכוסות טייק אווי לרכבת 🙂
הנסיעה הייתה חביבה ונוחה ובתומה נרשמה הגעה אל היעד האמיתי: פריז!

הערב הראשון בפריז כלל קצת בלבול (קשה לקנות כרטיסים למטרו כשאין אף אדם בדלפק והמכונות מתעקשות לקבל רק סכומים מדוייקים, בעוד ילדים שממש נראים כאילו הם מעוניינים לגנוב את הכסף שלך נושפים בעורפך..) והרבה הליכה, אך לבסוף נמצאה הדירה ברובע המארה המגניב, המזוודות אוכסנו בדירה והשוטטות הלילית החלה!
לכבוד הערב הראשון בפריז הפוסט החליט לשתות תה עם נענע ו… צנוברים!
אולי זה נבע מהגעגועים לתה הלונדוני, אולי זה נבע מהעובדה שהקרפרי בה ההתיישבו השניים לא נראתה כאילו היא יכולה להשתוות לבבת עינו של הפוסט (האמפסטד!) ואולי פשוט כי זה נשמע מוזר מכדי שיהיה אפשר לוותר על זה…
(זה היה כמו תה עם נענע. וצנוברים בתוכו שאתה יכול פשוט לנשנש עם הכפית מדי פעם. למקרה שתהיתם..)

לסיכומו של הערב, ועל מנת להכין את הקיבה לכל הפטיסרי המעולים של פריז שעתידים לתקוף אותה – הייתה גלידה.
זו הייתה גלידה איטלקית דווקא, ועוד רשת שפרושה בלא מעט מקומות בפריז (אמורינו שמה), אבל היא הייתה מעולה-מעולה-מעולה!!! וופל פריך וקרמלי, גלידה רכה בטעמים משובחים, ומעל הכל – הם מסדרים לך את הגלידה בצורה של פרח בתוך הגביע! חלומי!

טעים...

טעים…

על המשך עלילות הפוסט והידוע בפריז תוכלו לקרוא בפרק הבא 😉