Posts tagged ‘אגסים’

16 במרץ 2012

"גם מסע של 1000 קלוריות מתחיל בביס אחד…"

הפוסט בוחר לפתוח בבשורה משמחת, מרטיטת אוזניים ומרחיבת אישונים:

נמצא אקלר…
בעצם, סליחה, אקלייר!
הפוסט מוכן להודות כשהוא טועה באיות צרפתי, במיוחד מכיוון שאיות צרפתי הוא מיוחד במינו.
והרי לכם דוגמה:

אוקיי, ובחזרה לפואנטה (איות צרפתי קוטע לפוסט את חוט המחשבה…):
נמצא אקלייר ראוי למאכל ואפילו טעים מאוד בישראל!!! או לפחות במדינת תל אביב 🙂

לעוקבים המתמידים אחרי מהלכו של המסע למציאת האקלר המושלם וודאי זכורה פינת חמד קטנה ברחוב דיזינגוף, שזיכתה את צמד הגרגרניות בחדווה אלוהית..
ובכן, מתברר כי מדובר ברשת, וכי היא החליטה להתהדר בסניף נוסף בלב מושא נפשו הקולינרי של הפוסט: באבן גבירול, מול וניליה, ליד אבולעפיה-שמוכרים-בצק-ממולא-בשוקולד.

אין ספק כי כאשר ביקום מתרחש אירוע קוסמי שכזה עולה צורך מיידי בשילוש הקדוש של אקלייר-מים-גלידה!
ואם כבר שילוש – אז עד הסוף: אל ר' ואל הפוסט הצטרפה הפעם שחקנית חיזוק חיננית – נ'.

חושך לערב אחד, אחרי הלימודים, לקח הטריו המהולל אוטובוס ומצא עצמו עומד אל מול היכל הפרנקופילה החדש:
כרוסל.
מדובר במקום קטן וחינני, עם מספר שולחנות בחוץ ובר סימפטי אחד שאפשר לשבת לידו בפנים, אבל גולת הכותרת היא, ללא ספק, הויטרינה!
מקרונים, עוגות שונות ומשונות – במגוון גדלים לכל מידת רעב שלא תהיה, קרואסונים, מאפים מלוחים וכמובן- אקליירים!

אין ספק שטובים שלושה קולות מצחקקים על שניים, וטובה חלוקת קלוריות ב-3 מאשר לחצי…
אז מה היה לנו?
בראש ובראשונה נטעם קרואסון שקדים-שוקולד שווה ביותר. מכיוון שהביקור הגרגרני נערך לאחר שעות הלימודים התרחש פלא מרהיב: מבצע 1+1 על מיני המאפים באשר הם! (עם כמה הגבלות, כמובן. היכל היכל, אבל גם להם יש אותיות קטנות). אי לכך ובהתאם לזאת שני קרואסונים אפופי חמאה הגיעו – בסלסלה קטנה – אל השלישייה המאושרת. אמנם הם נשרפו טיפה בחימום, סוגייה שמטרידה את הפוסט בדרך כלל –

[60 שניות על דעתו של הפוסט בענייני טמפרטורות הגשה של קרואסונים: הפוסט גורס כי אין ספק בכלל שקרואסון שאיננו חם לא ממצה את מירב הפוטנציאל הגלום בו. המילוי לא מגיע לפסגות האושר אליהן הוא יכול להגיע (אין ספק ששוקולד נוזלי הינו קומפורט-פוד אפקטיבי יותר משוקולד במצב צבירה סטנדרטי!) ובצקים עשירים מבוססי חמאה מתפצחים ונימוחים הרבה יותר כשהטמפרטורות עולות… אבל!!! החימום צריך להיות מדוייק ושמרני, אחרת לצלחתך יגיע בצק עגמומי ויבשושי, או – רחמנא ליצלן – גוש בלמ"ז מפוחם. הפוסט לא מתבייש להודות שהוא לא מהסס להחזיר קרואסון שנשרף אל המטבח במבט מאוכזב ונוזף. יעידו על כך המוכרים בקפה החביב עליו (אהמ*ארקפה*אהמ).]

– אבל הפעם הקרואסון הוכיח את עצמו, ולמרות השיזוף המוגזם – הוא היה טעייייייים!

ובמאמר מוסגר נוסף (כי הפוסט מכור לשכאלה ככל הנראה..), ואם כבר בקרואסוני שקדים למיניהם עסקינן – יצא לו לפוסט לטעום עוד שניים מהז'אנר הפרנג'יפאני בדרכו החוצה מקופסת הסגידה-לקרואסון-שקדים-של-ארקפה:
מאפיית לחמים מתהדרת בקרואסון השקדים העסיסי ביותר שטעם הפוסט מעודו. קרואסון בגודל חינני וחיוני למדי, שיכול בקלות לאפשר לך לתת למי שאתה באמת אוהב לטעום קצת, ממולא בכלכך הרבה קרם שקדים עד שאחרי שאתה מצליח לרסן את החיוך הע-נ-ק-י שמרוח לך על הפרצוף (ככה זה אצל מכורים..) אתה מתחיל לתהות אם אתה צריך לחשוש מהרעלת ציאניד 🙂
קונדיטוריה קטנה וחמודה בשם אסף אמנם קצת דורשת שיחפשו אותה על מנת שיצליחו למצוא אותה, אבל כנראה שזהו מבחן לאושר, כיוון שקרואסון המרציפן שלהם מצדיק שוטטות וחיפושים. טעים טעים טעים! ולמרות שזה אולי נשמע פלצני לטעון לקרואסון "מרציפן" ולא קרואסון שקדים כמו כולם, אבל הפוסט מוכן להישבע שיש הבדל, ושמדובר בהבדל מוצלח 🙂 מלבד הקרואסון המדובר יש שם גם בראוניז מצויינות ושוקולדיות להפליא, טארט אגסים בקרם שקדים שאין לו הרבה תחרות (גם מאוד טעים וגם מאוווד משתלם), ובתכלס- כל דבר שנטעם שם ע"י הפוסט (והאחות הנאמנה) היה טעיף בטירוף!
מה שכן- גם אם אומרים לכם שלא הכרחי לחמם את הקרואסון, וגם אם מדובר במקום שאתם מאוד מעריכים את המאפים שלהם- תתעקשו! המוכר/ת החביבים אינם הקונדיטור. אמנם יש לנהוג במשנה זהירות כאמור, אבל המוטו של הפוסט, כמו שכבר יכולתם להבין, הוא ללא ספק: קרואסון חמים הוא קרואסון טעים!

ולאחר ההפסקה המתודית הארוכה הזו נחזור לנושא שלשמו התכנסו: האקלייר!
כפי שאתם יכולים לראות- יש פה שלושה מזלגות. זה אמנם אומר קצת פחות אקלייר לכל פה רעב, אבל אין ספק שהפעם היה הפוסט מרוצה עד למאוד ממפגשו עם אהוב ליבה הצורפתי של ר'… בצק פחזניה טעים ממולא בקרם שוקולד טעים (ולא פודינגי הפעם! מפתיע ומשמח!) ומצופה בעוד קצת שוקולד, שלא יחסר..
אמנם הפוסט מעדיף בצקים פריכים ממולאים בכל טוב, אבל כרוסל ללא ספק הוכיחו לו שלר' יש טעם טוב!

אחרי כל זה וכוס מים אחת היה צורך במליחות קלה, שתכין את החיך ואת הבטן לגלידה שעתידה להגיע אחר כך – הפוסט ונ' בחרו בברעצל (שזה פרעצל עם מבטא..) שהיה משובח ובצקי.
הפוסט אוהב בצקי..

הביקור של השלישייה המהוללה הסתיים בשלב הזה. היה טעים ונעים ומוצלח ואין ספק שנמצא אוצר קולינרי נוסף.
וכן- הייתה גלידה אח"כ. אין אפשרות להתנגד לוניליה.. 😉

כל זאת ועוד: הפוסט מרגיש צורך לחלוק עוד כמה מחמאות למקום הקטן והמגניב הזה, ועל כן הוא יעשה זאת!
בראש ובראשונה הוא ישמח לציין את השירות המצויין, האווירה הנעימה, ההמלצות החמות והפירוט הרב. במקום נמצא, כנראה בדרך קבע, אחד משני אחים חביבים עם מבטא צרפתי בולט (כל פעם אח אחר, וכן – הם דומים! כנראה ששיטת "בלבל את הלקוח" יכולה לסייע בקידום מכירות…) שמוכן ללהג על כל המאפים, לחלוק את דעותיו ולהכין שוקו מעולה לכל דורש. הפוסט מאוד מרוצה כאשר האווירה של המקום משמחת אותו, כי אין ספק שאוכל הוא תמיד טעים יותר כשאתה שמח.. אז פה הוא מוכן לסמן וי גדול עם סמיילי..
(להלן סמיילי:  🙂 )
בנוסף, הוא זכה לגרור עמו עוד כמה אנשים, במגוון הזדמנויות, לשכיית החמדה המדוברת, כך שהוא זכה לטעום פאי לימון (מעולה!!! בצק פריך משובח, ממולא בקרם לימון במרקם שהפוסט עדיין תוהה איך ניתן להגיע אליו – קרמי, אבל עדיין סמיך ויציב. לא מתוק מדי, אבל גם החמיצות לא תתקוף אותך בלי שתשים לב.. כל זה מעוטר במרנג, כי קלאסיקה צרפתית זו קלאסיקה צרפתית.. מספיק לנשנוש קליל לשלושה, או לגרגרנות בשניים), טוסט ברעצל עם קממבר(ת. בחירה מוצלחת ביותר של הידוע! שוב- הברעצל שלהם מוצלח, וחובבי הגבינות ה"ניחוחיות" (אהמ*מסריחות*אהמ) יהנו מאוד מהמילוי..), שוקו (טעים כאמור, ואף זכה לכתר "המענה לחיפושיה של האחות אחר שוקו מוצלח", תואר שכבוד רב בצדו!), ופריז ברסט (מדובר בטבעת מבצק-פחזנית, שנועדה לייצג כביש טבעתי מסויים שמחבר בין העיר פריז לעיר ברסט (כאמור- מאוד אינפורמטיבי, צמד האחים המדובר) וממולאת בקרם אגוזים טעים עד למאוד. אמנם מי שמעוניין בצק פריך לא ימצא את מבוקשו במאפה הזה, אבל סוגדי הפחזניות ומעריצי קרמי האגוזים למינים (כן, צדקתם- למשל כמו הפוסט) יצאו נשכרים מאוד מההחלטה לרכוש פריז ברסט ולשבת לזלול אותו על הבר..).

והנה, כי הפוסט מפרגן, קבלו תמונה לקינוח:
לקרואסונים יש קרניים!

שבתשלום!

מודעות פרסומת
18 ביוני 2011

הפרק השלישי במסע לחיפוש האקלר המושלם!

בזמן שאתם נחתם לכם על זרי הדפנה של החפשנות, הפוסט זכה להגשים משאלה ו.. לצאת לפרק השלישי במסע לחיפוש האקלר המושלם!!!

אין ספק שהבלוג, ביתו ה(כבר לא כל כך)חדש של הפוסט, הוכיח את היתרונות הגלומים בו כאשר עלמה יקרה שלחה מייל בתגובה לעלילותיהן הקודמות של הפוסט ור', ובו טענה אותה עלמת החן כי בבאזל יש פטיסרי צרפתי ובו אקלרים מצויינים. אי לכך ובהתאם לזאת, ובהתחשב כי זו הפעם הראשונה בה הובטח סיכוי לא מבוטל להגשמת מטרת העל של ר' – אקלר שוקולד – הוחלט קבל עם ועדה שיש לפנות את הלו"ז ולהשתנע לעבר באזל!

מכיוון שהפוסט מצא עצמו משוטט בבאזל מספר ימים לפני שעת השין המיוחלת, הוא ערך מחקר מקדים קצר וגילה כי ישנו בית קפה המכנה עצמו פטיסרי בצד א', וכי יש מקום קטון וצנוע המתכנה פטיסרי אף הוא, בצד ב'. מחקר זה סייע לבניית תוכנית העבודה המדוקדקת:
קודם כל נערכה גיחה קטנה לבית הקפה, שהתברר כיותר בית קפה וכפחות ופחות פטיסרי. האם גם לבתי עסק יכול לצמוח אף ארוך על שקרים?? ואם כן, היכן ממוקם אותו אף?
הגיחה המאכזבת הובילה לצעידה נחושה ונרגשת לעבר הצנוע. מסתבר שהצניעות מחביאה פטיסרי צרפתי לעילא ולעילא, שמאכלס בתוכו צמד צרפתים חביבים (שקצת התפלצו כנראה לראות שיש אנשים ביקום שמסוגלים לכלות כל כך הרבה סוכר בשעות לא קונבנציונאליות כמו 10:00 בבוקר..). ועם הפרנקופיליה הגיע האושר. בראש ובראשונה נמצאו אקלרים! רף ההתרגשות הגיע כבר לטווח האדום. היו שחששו כי ר' תאבד את עשתונותיה ותפצח במחול לוהט לכבוד הממצאים, אך חשש זה התבדה במהרה כשהתברר שר' הינה נערה פרקטית, וככל נערה פרקטית- כשהיא רואה אקלר היא מבכרת לאכול אותו. J אז אקלר שוקולד אחד הגיע לשולחן. לפוסט, שמעולם לא טעם אקלר (אך ידע שזו פחזנייה שהתחפשה!!), התגלה כי מילוי השוקולד מזכיר מעט פודינג סמיך. הפוסט מודה ומתוודה שהוא ציפה יותר לגנאש ופחות לפודינג, אבל אין לו תלונות. מה גם שעם האקלר הגיעה לשולחן גם עוגת אגסים ושוקולד. כיוון שהפוסט אינו דובר צרפתית, אך ר' יודעת ללהג בחינניות, הוא הופתע לגלות דבר שר' כבר גילתה בשיחתה עם גברת פטיסרי – לא היה מדובר בעוגה המבוססת על אגסים ועל שוקולד. לא לא. לפי הפרשנות של אותו גנעדן צרפתי קטן ונסתר, "עוגת אגסים ושוקולד" משמעה בצק מוספג במעין תמצית אגסים ובאלכוהול (התחלה טובה!) ומעליו שכבה מכובדת של מוס שוקולד מריר, עמוק ומטריף. בשביל הגראנד פינאלה נוספו להם גם פרוסת אגס מסוכר ופיסת שוקולדה מוזהבת לקישוט במרומי היצירה.
אחרי מנוחה קלה, מאבק עם יונה היסטרית וכוס מים, מצא עצמו הצמד חמד מהרהר במנה שנייה. איזה מזל שר' והפוסט חולקים שגעונות משותפים חשובים ביותר, ולכן לאחר כמה דקות של חשיבה הגיעה ההחלטה שהייתה ידועה וברורה לכולם- הר של פירות יער על קרם שקדים. מיי. הו. מיי!

משום מה ומסיבה לא ברורה לעין, הפוסט חשב לעצמו שעכשיו – אחרי שוקולד, אגסים ופירות יער – זהו הזמן המתאים לספר לר' על רוגלעך החלווה המופלאים ביותר שהוא מכיר (תודות לאחותו, שהתברכה בכשרון שלא יסולא בפז לאיתור תופינים שווים במיוחד). אחרי תיאור קצר אך ממצה של בצק נמס בפה ממנו מתפרץ מילוי חלווה מתוק, כנראה שההחלטה ההגיונית ביותר הייתה קינוח לארוחת הבוקר המזינה!
[מה שכן, מפאת שמירה על רמות הסוכר בדם, הוחלט שאותו קינוח יגיע לאחר צעידה קלה]
מפה לשם, ומבאזל לבניין המאה, התברר שרוגלעך חלווה יש בשפע, וחוץ מהם יש עוד כמה דברים ששווים טעימה… אז נלקחה צלחת טעימות קטנ-טנ-טנ-טנה אל השולחן, שכללה:
בריוש אוורירי, ממולא פסטו וגבינת עיזים (1. כי צריך ללמוד לחלוק),
בואיק (היחיד של בואיקוס..) –גבינתי ונימוח,
וצמד רוגלעך אפופי הוד והדר. וחלווה. (כי עם כל הכבוד – מי שאוכל לבד אוכל יותר. ובהגיעך לסוגיית הרוגלעך אין ספק ש"אוכל יותר" זה מה שבאמת חשוב!!).

רק מלקרוא את הגיגיו הפוסט נהיה שוב שבע..
לא נותר לו אלא לאחל לכם תקופת מבחנים פורייה ומלאת רוגלעך!
(המלצות יינתנו על פי דרישה 😉 )