כחומר ביד הבלוגר – שוקולד, מנגו, קיץ

אז… קיץ, מה?
בזמן שנשמע שבישראל נפתח פתח לאש הגיהנום, בוסטון החליטה לספק קיץ שנע בין חום לח וכבד, דרך גשם טרופי (מלא גשם אבל חם בחוץ. טיפ לחיים: אם יש לכם רצפה חלקה, נגיד- פרקט, ויורד גשם בחוץ – אל תצאו עם פליפ-פלופס גם אם חם נורא, או לפחות אל תלכו על הרצפה החלקה עם פליפ-פלופס רטובים. ניגוב רגליים מציל חיים! או לפחות מציל קרסוליים מהתעקמויות כואבות, ומציל אתכם מלהבריז לשיעור הראשון של הקורס החדש שלכם, אופסי דופסי) ועד לגשם + ירידת טמפרטורה מתחת ל-20. בסוף יולי. 
מבולבלים? גם הפוסט. 

אבל יש כמה דברים שאינם מבלבלים:

• שוקולד זה תמיד טוב
• עדיף משהו שמבטיח לכם הרבה שוקולד, אולי אפילו מסוגים שונים – למה לא 🙂
• אם מכינים טראפלס צריך מזגן, אז שווה לכדרר אותם מול הטלויזיה! יי!
• למי יש כוח למצוא מחיות פירות בחנויות מתמחות? לא למי שרוצה לכדרר טראפלס מול המזגן! 😉

אז הפוסט החליט לסדר לכם (כלומר, בואו נהיה כנים עם עצמנו – לעצמו ולידוע, אבל הוא מוכן לחלוק איתכן ואיתכם את האושר) מתכון קליל שעיקר מה שהוא דורש זה המתנה בין השלבים + כמה ליקוקי אצבעות הכרחיים (אין מה לעשות, זה חלק בלתי נפרד מהכנת טראפלס 🙂 ).
ישמצב ששימוש במחית מנגו מקצועית ורשמית שקונים בחנויות מתמחות תניב מרקם חלק יותר או טעם מרוכז יותר, אבל הפוסט סה"כ מרוצה מאוד מזה שמנגו אחד בינוני-קטן במטבח הצליח להניב טראפלס קיציים ומגניבים – אז למה לא? 🙂

במלוא תפארתם!

טראפלס מנגו קיציים
(חגיגה של שוקולד מריר, שוקולד לבן, מנגו ונום)

(תלוי בגודל הטראפלס שתכדררו ובכמה ביסים תגניבו בתהליך. הפוסט חושב שיש לכם פה 20-30 טראפלס)

 

חומרים:

לטראפלס:

• 200 גרם שוקולד מריר איכותי
• 100 גרם שמנת מתוקה
• 100 גרם מנגו טחון

טראפלס ערומים! (מציפוי, מציפוי! זה מקסימום food porn בבלוג הזה…)

לציפוי:

• 100 גרם שוקולד לבן
• ככפית שמן קוקוס (לא חובה)
• 100 גרם מנגו טחון

טראפלס וציפוי – תכירו

הכנה:

מחממים את השמנת (אפשר במיקרו בפולסים של 30 שניות) וכשהיא על סף רתיחה – שופכים על השוקולד המריר. נותנים לשמנת ולשוקולד לנוח כמה דקות ולערוך היכרות ("שלום שלום, מאוד נעים, בוא נהיה BFFים לנצח נצחים"), ואז מערבבים עד לתערובת חלקה. מוסיפים את המנגו הטחון ומערבבים טוב טוב עד לאחידות.
את תערובת השוקולד המריר שולחים למנוחה של כמה שעות במקרר. צריך לפחות 4 שעות על מנת שהשוקולד יתקשה כמו שצריך. אם אתם ממהרים- אפשר לשים את התערובת המקפיא (תעטפו את הכלי טוב-טוב בניילון נצמד) ולקצר זמנים.

כשתערובת השוקולד קשה מספיק – מתיישבים במזגן מול הטלוויזיה ומתחילים לכדרר טראפלס 🙂
הפוסט הוא מהדוגלים בשיטת "לקרר את תערובת הטראפלס בקערה, ואז להוציא מהקערה גושי שוקולד בכפית ולכדרר אותם כמיטב יכולתך". יש הדוגלים בשיטת "לקרר את תערובת הטראפלס בתבנית גדולה על נייר אפייה, ואז פשוט לחתוך ריבועים/ מלבנים ולכדרר אותם בעדינות". לכו על מה שמתאים לכם 😀 
רק זכרו – מי שמכדרר יותר- יש לו יותר שוקולד על הידיים שהוא יכול לנשנש! 🙂

את הטראפלס המוכנים שלכם הפוסט ממליץ לשים לפחות לכמה דקות במקפיא, כדי שהם יתייצבו קצת ולכם יהיה קל יותר לטבול אותם בציפוי.

להכנת הציפוי פשוט המיסו את השוקולד הלבן ושמן הקוקוס בעדינות (לפוסט הספיקו 2 פולסים של 30 שניות במיקרו). ערבבו טוב טוב והוסיפו לתערובת את המנגו. ערבבו עד אחידות ושלפו את המזלג!

לציפוי הטראפלס טבלו כל טראפל בציפוי, דאגו שהוא מתכסה מכל הצדדים – ושלפו אותו מקערת הציפוי עם מזלג (למזלג יש פחות שטח שיוריד לכם את הציפוי מהטראפל). קררו את הטראפלס המצופים עד להתייצבות הציפוי – אפשר במקרר או בפריזר, מה שחשוב זה שתסדרו אותם בשכבה אחת בלבד ועם רווחים- שלא יידבקו זה לזה ויגנבו את הציפוי זה מזה. פושטקים אלה… 

טראפלס מצופים נחים להם על צלחת מומינטרול מהודרת. ולא, זה לא קציצות עוף ברוטב קארי :-O

הערות, טיפים ורעיונות:

• מנגו: כאמור- אתם יותר ממוזמנים לנסות לעבוד עם מחית מנגו במקום מנגו טחון- אם יש לכם אחת כזו זמינה. או לסנן את המנגו הטחון שלכם בשביל מרקם חלק ואחיד יותר.
  לגבי טחינת המנגו – הפוסט פשוט מאוד קילף מנגו, הכניס את החתיכות לפוד פרוססור (יש לו קטן וחמודי כזה, שמתחבר לבלנדר מוט- מושלם לשימוש במקרה של טחינת מנגו!) וטחן למרקם חלק ככל שניתן. אם המנגו מאוד בשל ייתכן שתצליחו להשיג מרקם חלק יותר, המנגו הספציפי של הפוסט היה טיפטיפה קשה במרקם (בשל, אבל לא בשל מאוד), ועל כן נותרו צ'אנקי מנגו קטנטנים.  
• מרקם: ישמצב שכבר הבחנתם בכך בתמונות, אבל מרקם הטראפלס טיפה פחות חלק מטראפלס רגילים- הגיוני מאוד שזה קשור למנגו, גם כי הפוסט לא סינן אותו, וגם כי הוא משפיע על הרכב הנוזלים והשומן. כמובן שזה לא מפריע להנות מהזלילה 🙂
• שמן קוקוס: הפוסט שם כפית שמן קוקוס בציפוי כדי לעזור לו להיות פציח, תכלס- עם תוספת המנגו הציפוי לא נהיה פציח, אבל נשאר טעים! אז אם בא לכם לשים טיפה שמן ליתר בטחון- לכו על זה. אפשר גם שמן צמחי נייטרלי (קנולה), אבל טעם הקוקוס בכלל בכלל לא מורגש. ואם לא בא לכם, פשוט אל תוסיפו שמן. הפוסט הצליח להמיס את השוקולד הלבן שלו במיקרו בזהירות וביעילות, בלי שמן ובלי שהוא נשרף בכלל בכלל!
• אפרופו הציפוי: כן, הוא לא התקשה גם אחרי כמעט יממה במקרר. מה שאומר שכן, הוא קצת מלכלך שכתופסים טראפלון עם האצבעות. אבל א. להתלכלך בשוקולד זה מבורך וב. הוא ממש ממש מוסיף לטראפלס, אז הפוסט ממליץ לדבוק בו ולהביא מפיות לזוללים 🙂
• גם מהמקפיא הטראפלס האלה כיפיים, אז ישמצב שזה המרענן-הרשמי-החדש-של-סוף-הקיץ שלכם 😀
• באמת שאין פה כמעט שום עבודה, אז זה מתכון מצוין לימים לוהטים אלה. וגם לימים עצלניים. וגם לכל הזדמנות אחרת 😉

קדימה טראפלון, השתכשך להנאתך!

רוצים עוד מתכוני מנגו מגניבים? וודאי!
מה עושים? הולכים לכאן 🙂
נראה שיש מלא מתכונים שווים ושכנראה שהפוסט יצטרך לרכוש עוד כמה מנגו-אים. אויה  :-O

וגם: קבלו סוגשל מתכון בונוס, כי הפוסט פסיכי 😛 
אם יש לכם שלושה מנגו-אים תעשו מאחד את הטראפלס ומהשניים הנותרים את גלידת המנגו המהממת הזו שהפוסט נתקל בה לגמרי במקרה לא מזמן והרגיש שהוא חייב לחלוק איתכם – היא במילא מבוססת על מתכון הגלידה הקליל והגאוני שהוא חופר לכם עליו כבר זמן מה, והפעם היא לא כוללת חצי קילו שוקולד 😉
ואפילו עוד המלצה – אם יש לכם פסיפלורות שמחפשות בית, הגלידה הזו מציעה ארבעה כיווני אוויר, וגלידת פסיפלורה זה טעיייייייםםםםם! וניל מתקתק ועדין עם פסים של פסיפלורה חמצמצה וקצת קראנץ' מהגרעינים… פשוט וואו!
הפוסט עוד לא ניסה גלידת מנגו-פסיפלורה, אבל אם אתם מחליטים לערבב – אתם בהחלט מוזמנים לעדכן על התוצאות! 

יאללה- תנצלו את הקיץ מהר לפני שייגמר (אצלכם זה אומר החופש, אצל הפוסט גם החום כנראה יברח די מהר…) ותאכלו מלא מנגו טעים!

 

כחומר ביד הבלוגר – בוסטון קרים פאי ברמות של כלה

בואו פשוט נתעלם מזה שעבר נצח וחצי מאז שהשתמענו לאחרונה. אתם תעמידו פנים שסיפורים על מבחנים, עבודות להגשה, מצגות וראיונות עבודה מעניינים אתכם ומעוררים חמלה בלבכם, והפוסט יעמיד פנים שאתם סלחתם ומחלתם. דיל? דיל!

אז חומר הגלם החודשי הוא שוקולד לבן והפוסט מרגיש חובה להתוודות שלמרות שעד לפני זמן לא רב בכלל שוקולד לבן לא היה בדיוק כוס התה שלו (פרט לגנאש שוקולד לבן ופטל אחד מופלא ומהמם), לאחרונה הוא גילה את נפלאות השוקולד הלבן המקורמל – ומאז יש כמעט בכל רגע נתון במקרר שלו צנצנת עם גנאש שוקולד לבן מקורמל וגם פיסות שוקולד לבן מקורמל!
אי לכך ובהתאם לזאת- זה מה שמיד עלה לראשו עם הכרזת חומר הגלם, ועל כן- אתם גם תקבלו מתכון בונוס! 😀

-גם וגם-

בשביל שוקולד לבן מקורמל הפוסט ממליץ לכם להסתמך על המתכון המפורט והמעולה של בצק אלים, כי הוא כבר מפורט ומעולה וגם כי ככה הפוסט יחפור לכם פחות 😛
מה שכן, הוא יכול לתת לכם את רשמיו והמלצותיו:
* הפוסט בד"כ מקרמל כ-300 גרם שוקולד לבן (החבילות שלו הן קצת יותר מ-100 גרם כ"א, לכן הוא בתחום ה"כ-", אבל תכלס – זה בכלל לא מתכון שדורש דיוק בגרמים) ונעזר בקצת שמן קוקוס ליתר בטחון (כשתי כפות).
אמנם השוקולד שלו אמור להיות סבבה (כלומר, עם מספיק שומן משל עצמו שיעזור לו שלא להישרף), אבל עוד קצת שומן זה בד"כ מבורך 🙂 טעם הקוקוס לא מורגש בתוצאה הסופית.
* חום נמוך זה חשוב, וגם לבדוק את השוקולד כל עשר דקות, וגם סבלנות, כי זה עלול לקחת גם שעה עד שהשוקולד יגיע לקרמול אמיתי.
* הפוסט מניח את טבלאות השוקולד בתבנית פיירקס, שם בתנור ומערבב עם מרית כל עשר דקות. כבר קרה לו שהשוקולד נראה יבש קצת ומעמיד פנים שהוא לא רוצה להתערבב כמו שצריך, אבל עוד לא קרה לו שהשוקולד נשרף או התייבש באמת, אז עם חום נמוך, התמדה וסבלנות – תבוא ההצלחה!
* הצבע של השוקולד כשהוא מקורמל כמו שצריך די דומה לממרח לוטוס או ריבת חלב.
*הפוסט בד"כ מחמם קצת שמנת ומערבב עם בערך חצי מכמות השוקולד המקורמל. לא מאוד משנה כמה שמנת, וממש אין צורך ב-250 מ"ל (ע.ע קרטון). זה רק כדי לשמר את השוקולד במרקם גנאשי במקרר וכשרוצים להשתמש בגנאש- תמיד אפשר להוסיף עוד קצת שמנת חמה, לערבב טוב טוב, ואז לזלף או למרוח או להקציף או כל דבר אחר שתרצו לעשות עם גנאש שוקולד.
את החצי השני של השוקולד המקורמל הוא מורח בשכבה אחידה (ככל יכולתו) על נייר אפייה משומן מעט ונותן לזה להתקרר – אפשר בהחלט במקרר. כשזה מתמצק שוברים לחתיכות, מנשנשים קצת ושומרים במקרר לכל שימוש שיעלה ברוחכם.
*למתכון פה נצטרך גם גנאש וגם חתיכות שוקולד. אם אתם רוצים להתפנפן כמו הפוסט – חושו חופשי למרוח את השוקולד לייבוש בצורות מרנינות (*אהמ* לבבות עקומים *אהמ*) (אפשר גם לזלף, כמובן, ליותר דיוק).

ועכשיו: למתכון!

בוסטון קרים פאי קפה ושוקולד לבן מקורמל
(או: הגיע הזמן להכין כבר את העוגה הזו אחרי כמעט שנתיים של מגורים בבוסטון, לא?)

(תבנית 26 מתפרקת)

אז מתכון הבוסטון קרים פאי מבוסס על מתכון של עוגיו.נט, כמובן, עם התאמות לכמויות וגם שינויים של הפוסט – בעיקר לטעמים.

כבר כמה זמן שהפוסט פינטז על להכין גרסה משלו לבוסטון קרים פאי (הוא אפילו עשה קצת מחקר וטעם בוסטוןקריםפאי רגילה ואפילו דונאט בוסטוןקריםפאי!), והשילוב המושלם בין חומר הגלם החודשי ובין חברים שהתארסו ורצו בוסטוןקריםפאי לארוחה לציון האירוע – הולידו את המתכון הזה 🙂

-פרוסה זויתית-

חומרים:

לעוגה:

• 3 חלמונים
• 225 גרם סוכר (אפשר קצת פחות)
• 180 מ"ל חלב (כ-3/4 כוס)
• 112 מ"ל שמן צמחי (קנולה. כ-1/2 כוס)
• תמצית וניל (כפית-שתיים)
• 240 גרם קמח
  
• 9-10 גרם אבקת אפיה (הפסט חושב ששקית זה 10 גרם- אם כן – לכו על זה!)
• 3 חלבונים
• 1/4 כפית מלח

להרטבה:

• 1/4 כוס חלב
• 2 כפות קלואה או אספרסו

לקרם פטיסייר קפה:

• 500 מ"ל חלב
• מעט תמצית וניל או חצי מקל וניל
• 2 כפות אבקת קפה נמס או ככפית אבקת אספרסו (לפוסט אין קפה נמס אז הוא השתמש באבקת אספרסו, כלומר מה שיוצא אם פותחים קפסולה :). יצא טעים והוא ממליץ, רק חשוב לטעום ולוודא שטעם הקפה לא חזק לכם מדי. כמו כן, אפשר פשוט להוסיף שוט אספרסו מוכן ואולי להוריד כמות נוזל זהה מהחלב – רק תוודאו שזה מספיק חזק לכם…)
• 4 חלמונים
• 140 גרם סוכר
• 50 גרם קורנפלור

לציפוי השוקולד:

• 200 גרם שוקולד לבן מקורמל
• כ-200 מ"ל שמנת מתוקה

לקישוט, אם רוצים: לבבות (או שברי) שוקולד לבן מקורמל

-עוגה שנזללת במהירות מצטלמת בחופזה?-

הכנה:

מתחילים בפטיסייר, כי הוא צריך להתקרר:
פותחים את מקל הוניל ומוציאים את הגרגירים בעזרת גב סכין. את המקל, הגרגירים, הקפה והחלב מביאים לסף רתיחה בסיר קטן. בנתיים טורפים את הסוכר+קורנפלור עם החלמונים בקערה.
כשהחלב על סף רתיחה והחלמונים טרופים היטב שופכים לאט לאט, כל פעם קצת, מהחלב אל תערובת החלמונים – ומיד טורפים. רק כשאחיד- שופכים עוד קצת. ככה ממשיכים עד שערבבנו כ-1/3 מתערובת החלב אל תוך החלמונים.
אחרי שהחלמונים + 1/3 חלב טרופים ואחידים מחזירים אותם לסיר ומיד ממשיכים לטרוף.
מחזירים את הסיר לאש נמוכה- בינונית וממשיכים לטרוף עד שזה מגיע לסמיכות הרצוייה בעיניכם (פחות או יותר לכיוון של פודינג), מורידים מהאש ומצננים לטמפרטורת החדר, תוך שמדי פעם טורפים על מנת למנוע היווצרות קרום. אחרי שהקרם מגיע לטפרטורת החדר יש לשלוח אותו לגלות של כשעתיים במקרר.

ממשיכים לעוגה:
מחממים תנור ל-180 מעלות ומשמנים את התבנית (אם אתם בוחרים בתבנית מתפרקת, כמו הפוסט- הוא ממליץ על לשים נייר אפיה על התחתית, ללכוד אותו עם הדפנות ולשמן אותו ואת הדפנות – זה עוזר בשינוע העוגה אח"כ וגם עוזר לא לשרוט את התבנית בעת החיתוך).
בקערה בינונית טורפים יחד (מטרפה ידנית) את החלמונים, הסוכר, השמן, החלב ותמצית הוניל – עד לאחידות. מוסיפים קמח ואבקת אפיה ומערבבים שוב עד לאחידות.
בקערת מיקסר נקיה מקציפים את החלבונים עם המלח עד לקצף יציב (לא נוקשה מדי). מוסיפים כ-1/3 מהקצף לתערובת העוגה ומערבבים טוב – זה עוזר "להקליל" את תערובת העוגה ומקל על הקיפולים. עכשיו מוסיפים את שאר הקצף ומקפלים בעדינות עד שהתערובת אחידה.
יוצקים לתבנית ומיישרים את החלק העליון, ואופים כ-40 דקות, או עד שקיסם יוצא עם פירורים לחים בלבד.
לעוגה המוכנה נותנים להצטנן טוב לטמפרטורת החדר- ואז אפשר לפרוס אותה לשתי שכבות עם סכין לחם (ארוכה ומשוננת). גם פה הפוסט ממליץ על סבלנות – לסובב את העוגה לאט תוך כדי חיתוך עדין עד ששתי השכבות נפרדות. אם רוצים- אפשר ליישר קצת את החלק העליון להורדת הגבעה, אבל לא חייבים.

ובאשר לגנאש:
אם אתם מכינים את השוקולד הלבן המקורמל מראש: כאמור- כשהשוקולד הלבן שלכם התקרמל כהלכה קחו 200 גרם ממנו ותערבבו עם קצת שמנת מתוקה שחיממתם מבעוד מועד – עד שהגנאש אחיד ומבריק. את זה תשמרו במקרר עד שיבוא לכם על העוגה. כשאתם מכינים את העוגה תוסיפו עוד שמנת מחוממת (השלמה ל-200 מ"ל, בערך), תערבבו טוב עד אחידות שוב – ותנו לגנאש להתקרר חצי שעה במקרר לפני שאתם יוצקים אותו על העוגה.
אם אתם מקרמלים במיוחד בשביל העוגה – אתם מוזמנים לערבב את ה-200 גרם שוקולד לבן מקורמל עם 200 מ"ל שמנת מתוקה מחוממת, לערבב עד שהגנאש אחיד ומבריק – ולתת לו לנוח במקרר כחצי שעה.

להרכבת העוגה:
ערבבו את החלב והקלואה (או אספרסו) טוב והספיגו את הנוזלים בשכבת העוגה התחתונה.
הוציאו את הפטיסייר מהמקרר ותנו לו טריפה טובה, כדי שיחזור לעצמו ולמרקמו – ומרחו אותו על העוגה! 🙂
***
עוגיו.נט הציעה לשים חצי מהקרם על שכבת העוגה התחתונה וחצי מהקרם על שכבת העוגה העליונה, אבל במחקר בוסטוןקריםפאי של הפוסט נראה היה שהקרם מופיע רק באמצע, ובנוסף – הוא לא רצה שטעם הקפה ישתלט יותר מדי, אז הוא בחר למרוח מהקרם רק באמצע. ייתכן ויישארו לכם שאריות קרם, אבל מקסימום תטבלו בהם תותים או משהו 🙂
***
מניחים את שכבת העוגה העליונה מעל לקרם ו"מועכים" קצת את העוגה (פשוט מפעילים מעט לחץ מלמעלה כדי שהכל יידבק לו יחדיו).
עכשיו אתם לגמרי יכולים לתת לעוגה לנוח קצת ולספוג טעמים לפני פיזור הגנאש. אתם יכולים גם לתת לה לנוח אחרי הגנאש – מה שבא!
כשהעוגה מורכבת הניחו אותה על רשת או על קרש חיתוך (כל מה שאתם בסדר שיתלכלך בשוקולד) ופשוט שפכו עליה את הגנאש עד לציפוי, כולל הצדדים. פזרו מלמעלה את השברים המדוברים (או את הצורות המסוגננות!) בשביל הכיף (תרגישו חופשי  גם לזלף מעט פטיסייר או להוסיף מעט קצפת, אם כי הפוסט חושב שהעוגה מאוד עשירה כמו שהיא).

בתאבון!

-רגע מכונן-

הערות, טיפים ורעיונות:

• חדי העין שביניכם בטח הצליחו להבחין שהגנאש של הפוסט היה קצת נוזלי מדי.
  א. צדקתם!
  ב. כן, היה גנאש בכל מקום
  ג. בקטנה, היה טעים 🙂
  מה שקרה זה שהפוסט שם את הגנאש שלו לקירור, אבל זה היה יותר מחצי שעה. הוא חשש שהגנאש לא ייזל בכלל, ולכן חימם אותו במיקרו ל-30 שניות.. זה היה יותר מדי. פשוט תשימו לב לגנאש הצונן שלכם, ותראו שהוא מספיק נוזלי בשביל שיוכל לכסות את העוגה (תכלס זה יותר "צמיגי" מנוזלי, אבל זה מזכיר לפוסט שיעורי מדע מהיסודי…), ולא נוזלי מדי.
  כמו כן, אתם יכולים גם לשים פחות מ-200 מ"ל שמנת מתוקה ולראות מהי מידת הנוזליות של הגנאש. תמיד אפשר להוסיף עוד קצת שמנת מחוממת ולערבב, אבל קשה להפוך גנאש נוזלי מדי לפחות נוזלי 😛 אם אתם חוששים שהוא נוזלי מדי -אין בעיה לעשות בו שימוש כרוטב! אפשר לפזר על העוגה עוד מעט פטיסייר קפה בשביל היופי, לשים בו את שברי השוקולד הלבן המקורמל ולשים מלאאאא רוטב-גנאש מלמעלה, מלמטה ובצדדים של הצלחת 😀
• כדאי מאוד לתת לעוגה לנוח קצת ולספוג טעמים לפני האכילה. היא לגמרי יכולה להסתפק במנוחה במקרר מרגע שהארוחה מתחילה ועד שמגיע תורה. הפוסט הוסיף את הגנאש והקישוטים ממש לפני האכילה, אבל אפשר גם לפני הקירור.
• נראה לו, לפוסט, שלשם שינוי אין לו המון הערות. שוקולד לבן מקורמל זה אדיר, בוסטוןקריםפאי זה מגניב, שילוב הטעמים מאוד כיפי לדעתו, עם העוגה הונילית, הפטיסייר המעורר והגנאש המקורמל 🙂 וזה לא מסובך להכנה! אם כבר הכנתם פטיסייר אי פעם ואם כבר פרסתם עוגה לשתי שכבות – כל מה שאתם צריכים זה קצת זמן (בשביל כל מה שצריך להתקרר) וזהו 😀

-אומנומנום! (וכמו כן- סטייל!)-

מתכון בונוס: בראוניז שוקולד לבן מקורמל וקקאו גרוס
(או- אומייגוד)

-היוש-

חומרים:

• 1 מתכון בראוניז של הפוסט (נגיד מפה, אבל בלי ההום-מייד חלבה, או מפה, אבל בלי הקרד…)
• שברי שוקולד לבן להנאתכם וטעמכם
• פולי קקאו גרוסים

הכנה:

מכינים את הבראוניז כרגיל ולפני האפייה מפזרים שברי שוקולד לבן מקורמל (מטביעים אותם טיפה בבלילה) ופולי קקאו גרוסים. זו גרסה טעימה ב-ט-י-ר-ו-ף של הבראוניז ומושחתת להחריד. מעולה!
הפוסט גם ניסה את זה עם גנאש שוקולד לבן מקורמל במקום שברים- זה קצת פחות מגניב, כי השברים אמנם נמסים קצת בחום אבל בכ"ז מצליחים להישאר כצ'אנקס מלאי טעם, בעוד הגנאש נטמע טיפה יותר מדי. אז לכו על שברים! במילא יישארו לכם מהבוסטוןקריםפאי 🙂
הפוסט גם ניסה לפזר מעט מלח גס (מאלדון) מלמעלה וזו תוספת שווה לאללה למי שאוהב קצת מלוח עם הקינוח שלו.
הבראוניז, כרגיל, פאדג'יים ומאוד מרירים, ופולי הקקאו מוסיפים מרירות ואף קראנץ', בעוד השוקולד המקורמל מוסיף מתיקות ומתאזן עם הכל, והמליחות משתלבת יופי 🙂

-עובד גם בגרסת התבנית! (שימו לב למלח בצד השמאלי…)-

וכמובן שאם בא לכם על עוד מתכונים שוקולדיים לבנים מופלאים – יש גם יש!

כחומר ביד הבלוגר – לוז להמונים

אז יום הנוטלה העולמי!
והוא אפילו חוגג עשור!
כנראה שזו הפעם הראשונה שהפוסט משתתף באירוע-אוכל רשמי שאינו יום-פרסום-מתכוני-כחומר. הידד! 🙂

אז כשהוא הבין שחומר הגלם החודשי הוא אגוזי לוז הוא קודם כל שמח כי זה טעים, ואז שמח כי זכר שיש לו מתכון שכבר מחכה לפרסום מזה זמן מה (ותכלס- הוא כבר מלמל לעצמו כשכחומר הגלם יהיה אגוזי לוז יהיה לו סופסוף תירוץ טוב לפרסם אותו), ולבסוף שמח כי כשהוא הבין שזה גם יוצא על יום הנוטלה – הוא גם הבין שסופסוף לא תהיה לו ברירה והוא ייאלץ לפרסם מתכון אחר שהוא הבטיח כבר די מזמן…
או לסיכומה של פסקה – לוז להמונים!

קבלו שני מתכונים מפנקים –
האחד לגלידה מושחתת עד כלות בכמעט כלום עבודה. הדבר שיגרום לאורחים שלכם לקלל אתכם קצת בלב אבל ללקק את הקערות (נא להגיש בקערות רחבות).
והשני לטארט (פאי, הפוסט מתעקש לקרוא להכל פאי) מושקע וייצוגי שמשמח לבב אנוש ומוקדש לאנשה אחת מיוחדת:

גלידת נוטלוטוס
(או: גלידת נוטלה עם סווירלים של לוטוס)
(או: שחיתות לשמה)

(די הרבה גלידה 🙂 )

בא לכם להכין גלידה ואין לכם מכונת גלידה?
מתחשק לכם קינוח מושחת שאי אפשר להפסיק לזלול אבל גם בא לכם שיהיה קריר ומגניב?
שמנמנים בנפשכם?
הגעתם למקום הנכון!

הפוסט גאה להציג:
גלידה מושחתת ונפלאה בכלום עבודה!
(הפוסט הבטיח וסופסוף זה מגיע…)

המתכון, כזכור, מבוסס על המתכון של גלידת חמאת הבוטנים של מורקייק (כלומר- מתכון הריסס קאפס הקפואים של מורקייק, שמכילים גלידת חמאת בוטנים), שמאז שהוא פורסם גרם לפוסט לפנטז על גלידות שונות ומשונות שהוא יכול להכין בעזרתו. משום מה דווקא המעבר לבוסטון גרם לפוסט להחליט שסופסוף הוא יתנסה במתכון- והוא מתחרט על כל הזמן שבזבז לפני שניסה את הגלידה הזו 😉

 

להלן – מיכל. כל מה שצריך מפה זה כפית

חומרים:

• פחית חלב מרוכז (כמעט 400 גרם)
• 200 גרם נוטלה
• 500 מ"ל (2 קרטונים) שמנת מתוקה להקצפה
• ממרח לוטוס- כאוות נפשכם!

הכנה:

טורפים את הנוטלה והחלב המרוכז בקערה גדולה (יאפ. גדולה. כל הגלידה שלכם צריכה להכנס לפה עוד מעט ואתם תצטרכו לקפל – אז אל תחששו לשלוף את הגודזילה מהארון…) עד לתערובת אחידה. זה הבסיס של הגלידה שלכם ואתם רוצים אותו אחיד למדי כדי שהגלידה תהיה אחידה בטעמה.

הנוטלה בויז לפני האיחוד המרגש

מקציפים את השמנת המתוקה בקערה נפרדת לקצפת. הפוסט תמיד מקציף לרמת קצת-יותר-מקצפת-רכה כי הוא לא אוהב את הקצפת שלו נוזלית מדי.
מאחדים את הקצפת עם תערובת הנוטלה בתנועות קיפול. הפוסט ממליץ להוסיף כל פעם חלק מכמות הקצפת ולקפל עד שאחיד. זה מקל על הקיפול כי כל פעם התערובת הופכת אוורירית יותר והנוטלה פחות "מפילה" את כל ההקצפה שהמיקסר שלכם טרח עליה ;-P

הקיפול הוא חברך – שמור עליו

מעבירים את תערובת הגלידה שלנו לכלים המיועדים להקפאה שלכם (כלי פלסטיק הם בחירה לגיטימית לגמרי. כןכן, גם הכלים הממוחזרים של הגלידה- רק תשימו לעצמכם תזכורת שזו גלידת נוטלוטוס אלוהית ולא שוקו-וניל סטנדרטית 😉 ). כדאי למלא את הכלים עד 3/4 גובה בערך כדי שעם הסווירלים המיכל לא יעלה על גדותיו.
בעזרת כפית מפזרים לוטוס על פני התערובת (הפוסט ממליץ על כמה שיותר מקומות עם לוטוס, אבל לא צריך כפית שלמה בכל מקום, כי תכלס הלוטוס קופא לגוש ולא מתערבב- אז עדיף הרבה הפתעות קטנות 🙂 ) ומשיישים מעט בעזרת סכין.
מקפיאים את הגלידה לפחות 6 שעות.
זוללים ישר מהמיכל!

הערות, טיפים ורעיונות:

• התוצאה הסופית היא מעין מוס קפוא – גלידה במרקם מוסי ומאוד מענג. לא המרקם של הגלידה שתקנו בסופר, אבל עדיין מאוד גלידתי וכיפי. 
  אצל הפוסט היא החזיקה שבוע במקפיא בלי לשנות את המרקם בכלל (פשוט חוסלה אחרי שבוע).
• הסווירלים: הפוסט אמנם לא ניסה את זה אבל ישמצב שאם אתם רוצים שהסווירלים יהיו יותר סווירלים ופחות צ'אנקס (כלומר- יתמזגו יותר עם הגלידה ולא יהיו גושי הפתעה סנובים) אפשר לרכך מעט את הלוטוס במיקרו ולערבב אותו עם מעט שמנת מתוקה.
• עוד אנקדוטת סווירלים: בפעם האחרונה הפוסט עשה "שתי שכבות גלידה" – שם חצי מתערובת הגלידה, פיזר עליה סווירלים והטביע אותם קצת, שפך מעליהם את שאר הגלידה והוסיף עוד סווירלים. שלא יחסר, מה שנקרא.
  למרבה השמחה והששון הסווירלים לא שוקעים לתחתית, אז אשכרה אפשר לבחור את המיקום שלהם ולהוסיף מהם עוד ועוד. ותקשיבו – אתם רוצים הרבההההה סווירלים בגלידה שלכם! 🙂
• אפשר להחליף את הנוטלה בכל ממרח שמתחשק, בהתאם לצורך, אפילו בגנאש שוקולד, אם אתם לא בחשק לגלידת נוטלה אלא לגלידת שוקולד.
  ניתן גם להכין את הגלידה ללא ממרח בכלל – רק חלב מרוכז וקצפת – ולהוסיף וניל. זה כנראה המתכון המקורי (אליו הפוסט הגיע דרך הלינקים של מורקייק, כמובן 🙂 )
• כנ"ל עם התוספת (שהיא בכלל לא בגדר חובה) – אפשר לגוון!
  למשל:
  גלידת נוטלה עם סווירלים של חמאת בוטנים (הפוסט ניסה- מאוד טעים, אבל צריך חמאת בוטנים טובה ולא כבדה מדי. הפוסט נוטה להחזיק בביתו חמאת בוטנים טבעית שאינה ממותקת בכלל וישמצב שזה פחות מתאים לגלידה הזו)
  גלידת חמאת בוטנים עם שוקולד צ'יפס: 200 גרם חמאת בוטנים עם החלב המרוכז (במקום הנוטלה) ושוקולד צ'יפס במקום סווירלים. רק קחו בחשבון שהצ'יפס יהיו קשים קצת כשהם קפואים.
  גלידת לוטוס! עם ממרח לוטוס מעורבב עם החלב המרוכז. כמובן שאפשר לעשות את הנגטיב של המתכון של הפוסט ולהוסיף סווירלים של נוטלה. חיחי!
  גלידת שוקולד עם חתיכות פרי: שוקולד לטעמכם (נוטלה או גנאש) לבסיס הגלידה ופרי שמתאים להקפאה. פירות יער למשל- ילכו פה מצוין! ותכלס, גם גלידת חמאת בוטנים עם חתיכות פרי יכולה להצליח!
  חידוש עדכני במיוחד: גלידת מנטה שוקולד צ'יפס (!): אם יש לכם תמצית מנטה אפשר להכין את הגלידה על בסיס חלב מרוכז וקצפת בלבד, כשלחלב המרוכז תערבבו כמה טיפות תמצית מנטה. לתערובת הגלידה תוסיפו שוקולד צ'יפס כאוות נפשכם 😀 כמו כן, אפשר לשלב פטיסייר שוקולד בגלידה הזו. הוא קופא ממש יפה, מסתבר.
  

בתאבון!

הצעת הגשה: מסנדווץ' בתוך עוגיות שוקולד צ'יפס, לקוקילדה לא חוקית בעליל

הפאי של נילי – לוז, וניל ושוקולד
(או: Fuck Cancer Pie)

(פאי אחד מוצלח מאוד. תבנית 24 כעקרון, אבל גם 26 תעבוד כנראה)

 

ובכן, הפאי (…) הזה מוקדש לנילי, כפרעליה.
אי אז כשהפוסט הכין לידוע את החמודי פאי, נילי סיפרה שהתגלה אצלה סרטן.
א. אל דאגה, הכל בסדר אצלה, טפו טפו. 
ב. תגובתו האינסטנקטיבית (ואולי הדבילית-משהו) של הפוסט הייתה להציע לה פאי לבקשתה, שיותאם למאוויה ויוקדש לה.

תגובתה של הנילי? מייל בזו הלשון:
"חברים יקרים, האם תצליחו ליצור פאי מהמרכיבים הבאים (חלקם או כולם)
חמאה
סוכר
קמח (לבן!!!! אני לא בקטע של בריאות עכשיו)
וניל
אגוזים (כל סוג במיוחד לוז)
נוגט
שוקולד איכותי
קרם פטיסייר
פרנג'ליקו
חמאה (כבר אמרתי?)
אהמממ. זהו נראה לי… אני מזילה ריר על הפאי הדמיוני."

נילי פאי!

כאמור – כפרעליה 🙂

אז הפוסט הכין לה את העוגה הבאה, שהצליחה להכיל את כלללל הרשימה הזו (אם כולנו מסכימים ש"נוגט" שווה פרלינה, כן? 🙂 ) :

חומרים:

לבצק הפריך (לקוח מהמתכון הזה של עוגיו.נט):

• 150 גר' קמח לבן
• 40 גרם אגוזי לוז טבעיים
• 120 גרם חמאה קרה חתוכה לקוביות
• 40 גרם סוכר
• 1-2 כפיות ליקר פרנג'ליקו (לא חובה. ניתן לשים כפית תמצית וניל במקום או ליקר אגוזי אחר)
• קורט מלח
• חלמון
• 2 כפות חלב

לפטיסייר וניל:

• 250 מ"ל חלב
• 1/2 מקל וניל
• 2 חלמונים
• 70 גרם סוכר
• 25 גרם קורנפלור

למלית בראוני:

• 200 גרם שוקולד מריר 60% מוצקי קקאו קצוץ
• 200 גרם חמאה, חתוכה לקוביות
• 3 ביצים
• 1 כפית תמצית וניל
• 250 גרם (¼1 כוסות) סוכר
• 2-4 כפיות אבקת פרלינה (אפשר גם מחית פרלינה ואם אין בכלל – אפשר להוסיף קצת נוטלה, גם היא תתן טעם לוז-י)
• 70 גרם (1/2 כוס) קמח
• 50 גרם (1/3 כוס) אבקת קקאו 
• קורט מלח

לעיטור אגוזי לו מקורמלים:

• 50 גרם אגוזי לוז טבעיים
• 40 גרם סוכר
• קורט מלח

צלחת ההגשה באדיבות נילי

הכנה:

מכינים את קרם הפטיסייר:
מערבבים סוכר וקורנפלור בקערה עמידה בחום.
פותחים את מקל הוניל ומוציאים את הגרגירים בעזרת גב סכין. את המקל, הגרגירים והחלב מביאים לסף רתיחה בסיר קטן (בנוהל, הפוסט ממליץ "למעוך" מדי פעם את מקל הוניל על דפנות הסיר על מנת להוציא ממנו יותר טעם ויותר גרגירים אל החלב).
טורפים את הסוכר+קורנפלור עם החלמונים בקערה (בהתחלה זה לא נראה כאילו זה לא יצליח להתערבב לעולם כדי משהו נוזלי ואחיד, אבל אחרי מעט מנוחה ביחד החלמונים מסכימים להיות חברים של הסוכר ואפשר גם אפשר לטרוף את זה למשהו אחיד יחסית) (טיפ ממארינקא הכפרעליה- אפשר להוסיף מעט מהחלב המתחמם לתערובת ע"מ לעזור לה להתערבב בקלות – לא צריך לחכות לסף רתיחה של החלב אבל כן צריף לטרוף טוב טוב ובמהירות כדי להימנע מקרישה של החלמונים).
כשהחלב על סף רתיחה והחלמונים טרופים היטב שופכים לאט לאט, כל פעם קצת, מהחלב אל תערובת החלמונים – ומיד טורפים. רק כשאחיד- שופכים עוד קצת. ככה ממשיכים עד שערבבנו כ-1/3 מתערובת החלב אל תוך החלמונים (השוואת טמפרטורות – יה בייבי! 😛 )
אחרי שהחלמונים + 1/3 חלב טרופים ואחידים מחזירים אותם לסיר ומיד ממשיכים לטרוף.
מחזירים את הסיר לאש נמוכה- בינונית וממשיכים לטרוף עד שזה מגיע לסמיכות הרצוייה בעיניכם (פחות או יותר לכיוון של פודינג), מורידים מהאש ומצננים לטמפרטורת החדר.
כידוע – הפוסט לא דוגל בניילון נצמד אלא מעדיף לטרוף מדי כמה דקות את הפטיסייר (כדי למנוע היווצרות קרום).
אחרי שהקרם מגיע לטפרטורת החדר יש לשלוח אותו לגלות של 2-3 שעות במקרר.

מכינים את הבצק הפריך: 
במעבד מזון עם להב פלדה מניחים יחד חמאה, קמח, סוכר, פרנג'ליקו ומלח, ומעבדים בפולסים עד שמתקבלת תערובת פירורית.
מוסיפים את החלמון והחלב וממשיכים לעבד עד שנוצרים גושי בצק.
מאחדים את גושי הבצק בידיים לדסקית בעובי של כסנטימטר, עוטפים בנילון נצמד ומצננים 20-30 דקות במקרר.

מכינים את המלית:
ממיסים שוקולד וחמאה על בן מארי או במיקרוגל (בזהירות, בפולסים של 30 שניות ולערבב בין לבין, שלא יישרף…).
מקציפים ביצים, וניל וסוכר כ-4-5 דקות לתערובת תפוחה ובהירה.
מוסיפים את תערובת השוקולד והחמאה ומערבלים (אפשר להמשיך עם המיקסר) לתערובת אחידה.
מוסיפים את הפרלינה ומערבבים טוב טוב עד שאחיד.
***
הפוסט ממליץ לטעום טיפה את התערובת בשלב הזה- רק כדי לוודא שטעם הפרלינה (או הנוטלה, אם אתם ממש מתרגשים לרגל יום הנוטלה…) מורגש דיו.  אם אתם ממש מעדיפים שלא לאכול ביצים חיות – אפשר לערבב את הפרלינוטלה (חיחי) עם תערובת השוקולד והחמאה- לפני ההוספה לביצים
***
מנפים פנימה קמח, אבקת קקאו ומלח ומערבבים בעזרת כף עץ או מרית רק עד למרקם אחיד. נזהרים מערבוב יתר.

מרכיבים ואופים את הפאי:
מרדדים את הבצק המצונן על משטח מקומח, או – אפילו יותר טוב – על הניילון הנצמד.
משטחים את הבצק בתבנית (אם רידדתם אותו על הניילון הנצמד יהיה קל להעביר אותו לתבנית עם הניילון ואז לקלף בזהירות את הניילון) – חשוב להקפיד להצמיד את הפינות לתבנית (המקומות בהם הבצק מתקפל בין תחתית התבנית וצידיה)
***
אם הבצק נדבק או מעצבן – אל תחששו מלהתעסק איתו טיפה. אמנם זה בצק פריך ועדיף כמה שפחות התעסקות, אבל מותר קצת לעצב אותו כדי שייכנס לתבנית 🙂
***
את הבצק דוקרים במזלג ושולחים לכמה דקות לפריזר/ חצי שעה במקרר. (אם ממש ממהרים – אפשר לדלג על השלב הזה)
אופים את הבצק כ-10 דקות ב-180 מעלות, שרק יזהיב קצת. (אין צורך בחרוזי אפייה..)
על הבצק האפוי למחצה שופכים את מלית הבראוני הלוזית.
אופים את הפאי 20-22 דקות בחום של 180 עד שפני המלית יציבים וקיסם יוצא לח מאוד (אבל לא עם בלילה נוזלית לחלוטין עליו 🙂 )
ייתכן שהמלית תיסדק באזור שולי הפאי – זה לא נורא בכלל.
מצננים את הפאי ולאחר מכן שולחים אותו למקרר עד להגשה.

מכינים את קישוט אגוזי הלוז המקורמלים:
שמים את הסוכר בסיר בעל תחתית עבה וממיסים עד לקבלת קרמל (ניתן להוסיף כף מים בתחילת התהליך אם זה מקל עליכם).
ברגע שהסוכר נמס לגמרי, ומתחיל לקבל צבע ענברי מוסיפים את המלח ואגוזי הלוז, ומערבבים בכף עץ עד שהאגוזים מצופים לחלוטין בתערובת הקרמל.
שופכים את האגוזים המקורמלים על נייר אפייה (אפשר לשמן אותו קלות לפני), מפזרים את האגוזים כך שיווצרו לנו אגוזים בודדים מצופים קרמל או גושים קטנים (כראות עיניכם) ומצננים את התערובת.
כשהקרמל התקשה והתקרר – מפרידים את הגושים הקטנים/ האגוזים הבודדים.

"מצלחתים" ומגישים:
מוציאים את הפאי הקר מהמקרר ומניחים על צלחת הגשה.
טורפים את קרם הפטיסייר הקר עם מטרפה בכדי להחזיר לו את המרקם שלו.
מורחים את הפטיסייר על הפאי הקר (בעזרת פלטה/ סכין/ גב של כף/ מרית/ מה שיש לכם ביד באותו רגע) – הפוסט ממליץ לא להתקמצן על הפטיסייר – ניתן לשים על הפאי את רוב (אם לא כל) הכמות – הפטיסייר הונילי מוסיף מאוד לפאי העשיר.
מפזרים לוזים מקורמלים כראות עיניכם (הפוסט ניסה לעשות מעגל על ההיקף החיצוני תוך דאגה פסבדו-פדאנטית שכל פרוסה תקבל לפחות מקורמלוז (!) אחד)…
ומגישים!

להלן – מעגל מקורמלוזים

הערות, טיפים ורעיונות:

• הפוסט בהחלט ממליץ לכם להכין את העוגה הזו – היא טעימה ומפנקת!
• לגבי הקישוט – הפוסט ניסה ללכת על אגוזי לוז שלמים מקורמלים, בעודו מהגג בקישוטים אלגנטיים. תכלס – לכו עם מה שבא לכם. גם אגוזי-לוז-מקורמלים קצוצים יכולים להיות אחלה קישוט שהוא גם תוספת טעם וקראנץ' משובחת
• הפוסט באמת ניסה ליצור פה פאי (…) ונילי ושוקולדי עם כמה שיתר טעמי לוז שמשולבים בו. תרגישו חופשי להוסיף קצת פרנג'ליקו, למשל, או להסיט את הפאי לכיוון שקדי יותר אם בא לכם
• בתאבון! 🙂

עוד מתכוני לוז? כמובן – רק תבקשו 😉

 

 

כחומר ביד הבלוגר – תה ירוק זה לא צחוק

אי אז מזמן, לפני קצת יותר מ-4 שנים (!) סיפר לכם הפוסט על עוגת חתונה שהוא הכין עם הגברת מארינקא הידועה, לכבוד חתונתם של זוג חברים יקר ומגניב. מדובר היה בעוגת לימונית ומופלאה, שאמנם דרשה קצת הקצפות וקיפולים בהכנתה, אבל תכלס היא די straight forward לכל מי שכבר אפה בימיו, והיא לגמרי שווה את ההכנה. זוהי מעין עוגת טורט (לכן ההקצפות המדוברות, וכן הקיפולים), שיוצאת עסיסית ולימונית להפליא (ולא "חנק", כפי שקורה לעיתים עם עוגות טורט), מתאימה כמעט לכל דבר שתשדכו לה, מתמסרת בקלות יחסית לחיתוך לשכבות, ו… נותנת פתרון נפלא לימים בהם אתם תקועים עם 6 ביצים עודפות? 😉

הפוסט כבר הכין את העוגה המדוברת במספר הזדמנויות ובמספר שילובי טעמים, והוא לגמרי לגמרי ממליץ עליה בכל פה!
בונוס מגניב – העוגה עצמה (בלי הקרמים) פרווה, שזה יתרון לא רע בכלל 🙂

אני לימונית ונפלאה. וצנועה!

ועכשיו, לרגע של כנות – בהתחלה, כשהפוסט הבין שחומר הגלם הפעם הוא תה, מוחו מיד נדד דווקא למחוזות הארל גריי ונסיונות לשדכו לשוקולד, אבל פתאום הוא נזכר שיש לו בבית אבקת תה ירוק (הפוסט היה גאה לכנותה מאצ'ה ולהצטרף לטרנד העולמי, אבל תכלס מדובר באבקת תה ירוק סינית, ולא יפנית, שאמנם אשכרה מגיעה מסין ולא תמיד אפשר למצוא עליה את התרגום לאנגלית, אבל היא בצבע ירוק-אפרפר במקום הירוק הזרחני של בת דודתה היפנית המגניבה :-O ).
או-אז גלגלי מוחו החלו מסתובבים במהירות. מפטיסייר תה ירוק נדדו המחשבות לעוגת הלימון המפורסמת, משם הפטיסייר הפך לגנאש, נוסף קישוט פטל והמסיבה החלה 🙂

גם כלבלב הבית הצטרף למסיבה!

עוגת תה ירוק ולימון

(עוגה עגולה בתבנית 26)

חומרים:

לעוגה (מבוססת על מתכון שהפוסט והמארינקא מצאו אי אז פה):

• 6 ביצים
• 180 גרם סוכר (מחולק לשני חצאים של 90 גרם האחד 🙂 )
• 180 גרם קמח
• 60 גרם שמן
• 6 גרם אבקת אפייה
• 2 לימונים (או 4 ליים)

לסירופ תה ירוק:

• 2/3 כוס מים
• 1/2 כוס סוכר
• 2 כפיות אבקת מאצ'ה או 1-2 תיונים של תה ירוק

לקרם:

• 200 + 100 גרם שמנת להקצפה
• 200 גרם שוקולד לבן
• 2-3 כפיות מאצ'ה או  1-2 תיונים של תה ירוק

לקישוט

• פטל מיובש בהקפאה (לפי מורקייק אפשר להשיג כזה פה בארץ), או לחילופין – פטל או תותים טריים. הקישוט אינו חובה, אבל מוסיף קצת צבע ויופי, ובהחלט טעם 🙂

הכנה:

מתחילים בהכנת הגנאש:
אם משתמשים באבקת מאצ'ה – מביאים את השמנת לסף רתיחה (בסיר קטן או במיקרו, בפולסים), מוסיפים את השוקולד הלבן, ממתינים כשתיים-שלוש דקות, ומערבבים לגנאש חלק. מוסיפים את האבקה, ומערבבים שוב לגנאש אחיד.
אם משתמשים בתיונים הפוסט ממליץ להביא קצת יותר מ-200 גרם שמנת לסף רתיחה עם תיון או שניים (לטעמכם, הפוסט חושב שגנאש עם תיון אחד עלול לצאת חלש מדי), ולקרר את השמנת עם התיונים בתוכה על מנת שתספוג עוד טעם.
מהשמנת-תה מודדים 200 גרם (אפשר להיפטר מהתיונים בשלב זה), מביאים לסף רתיחה ושופכים על השוקולד. שוב- נותנים מנוחה של מספר דקות ומערבבים לגנאש חלק.
בשני המקרים, אם נשארים גושי שוקולד קטנים שלא נמסים – אפשר להחזיר את הגנאש למיקרו (או לסיר) לחימום קצר ולערבב שוב.
את הגנאש המוכן והחלק שמים במקרר עד שמסיימים עם העוגה והגנאש מתמצק.

אחרי הציפוי, לפני הקישוט – גברת עוגה ממתינה לה

להכנת העוגה מפרידים את הביצים, ואת החלבונים מקציפים עם חצי מכמות הסוכר לגבעות רכות. מעבירים את הקצף המוכן לקערה נפרדת ומניחים בצד.
מהלימונים מגררים את הקליפה וסוחטים את המיץ. את המיץ מערבבים בקערה עם השמן.
בקערת המיקסר (אין צורך לשטוף מהחלבונים) מקציפים את החלמונים, גרידת קליפת הלימון ושאר הסוכר לתערובת בהירה ותפוחה. תוך הקצפה מזלפים באיטיות את תערובת השמן ומיץ הלימון אל הבלילה עד לאחידות.
עוצרים את המיקסר, מנפים את הקמח לתערובת ומקציפים מספר שניות בלבד, רק עד להטמעת הקמח.
מקפלים את קצף החלבונים אל תוך בלילת החלמונים – רק עד שאחיד.
שופכים את בלילת העוגה לתבנית משומנת (מומלץ – נייר אפייה בתחתית התבנית) ואופים כ-40 דקות ב-180 מעלות.
העוגה מוכנה כאשר קיסם יוצא עם פירורים לחים.
מצננים את העוגה לטמפרטורת החדר, ובנתיים מכינים את הסירופ:

בסיר קטן (או פינג'אן!) שמים את המים, הסוכר ואבקת המאצ'ה או התיונים, ומביאים לרתיחה עדינה. מערבבים עד שהסוכר נמס ומורידים מהאש. מצננים מעט. סך הכל לסירופ אמור להיות טעם של תה חזק ומאוד מתוק.

טבע דומם של עוגה, כפיות וסנורקה (מה, מומינים זה טבע, לא?)

ועכשיו, להרכבת העוגה:
כשהעוגה בטמפרטורת החדר פורסים אותה לרוחבה ל-2 שכבות (הפוסט ממליץ לעשות זאת בזהירות וסבלנות, ועם סכין לחם. נוח לעשות את זה על משהו שמאפשר לעוגה להסתובב (למשל- מעמד עוגה מסתובב (הפוסט מודה שהוא קצת מפנטז על כזה. אין לו, אבל הוא ראה כלמיני וידאואים של עוגות מגניבות שמקשטים על מעמד מסתובב של מגניבים – וגם הוא רוצה להיות מגניב!), או פשוט להניח אותה על קערה ולסובב בזהירות) ואז לחתוך בעדינות תוך סיבוב, ככה שכל פעם מעמיקים מעט את החתך עד ששתי השכבות נפרדות. 
את הגנאש מקציפים עם 100 גרם השמנת הנוספים עד לקרם יציב.
מניחים את השכבה התחתונה של העוגה על צלחת הגשה או מעמד, מרטיבים את העוגה בסירופ (הפוסט פשוט שפך בעדינות על העוגה סירופ בעזרת כף, ולא עשה שימוש במברשת. כל פעם שפך מעט באזור מסויים ומרח עם גב הכף). ייתכן שלא תצטרכו להשתמש בכל הסירופ. הפוסט השתמש בכחצי כמות, אבל הרגיש שהעוגה הייתה יכולה לקבל עוד קצת טעם של תה ירוק, ולכן נתן במתכון את הכמות המלאה. שימו עד שאתם מרגישים שהעוגה ספוגה בכמות נאה של סירופ, אבל עדיין לא מאיימת להציף את המטבח 😉 .
על העוגה הספוגה מורחים בזהירות קצת פחות ממחצית מכמות הגנאש (זה מעט מאתגר למרוח גנאש על עוגה ספוגה בסירופ, אבל הפוסט מאמין בכם! מה גם שכל העסק יצופה בעוד עוגה ולא ייחשף לעיני כל, אז זו לא צריכה להיות מריחה אסתטית, רק כזו שתדאג שיהיה גנאש בכל ביס).
מניחים מעל את שכבת העוגה השניה, מורחים עליה את שארית הגנאש ומיישרים בעזרת פלטה. מקשטים בפטל (מיובש או טרי. או תותים) כראות עיניכם.

להלן- קישוט כראות עיני הפוסט

כדאי לתת לעוגה לפחות שעה במקרר להתייצבות לפני ההגשה.

בתאבון! 🙂 🙂

הערות, טיפים ורעיונות:

• מאצ'ה: הפוסט, כאמור, עשה שימוש באבקת תה ירוק שמצא בסופר האסייתי הקרוב לביתו. היא מעניקה טעם ירוק ומגניב, וכשהוא שילב אותה בפטיסייר ונילי בעבר התוצאה הייתה מגניבה! 🙂 לכן הוא דבק בה גם בעת הכנת מתכון זה, אך כמובן שאין שום פסול בשימוש בתיונים.
  מה שכן- הוא ממליץ לטעום את הגנאש ואת הסירופ ולוודא שיש טעם משמעותי של תה ירוק, כיוון שהוא חושב שהשילוב עם הלימון הוא מעולה, אבל קצת חושש מטעם עדין מדי, והשוקולד הלבן עלול להאפיל קצת על טעם התה, קחו זאת בחשבון והיו אמיצים 🙂
  בנוסף – אבקת מאצ'ה ירוקה זרחנית כנראה הייתה צובעת גם את הקרם ומייפה את העוגה, אבקת מאצ'ה ירקרקה-אפורה (וככל הנראה גם תיונים) מניבה קרם שצבעו קרוב יותר לבן שפעם נתקל בירוק ברחוב :D.
  אם אתם רוצים קרם ירקרק (והפוסט מודה שזו הייתה הפנטזיה המקורית שנרקמה בראשו, אבל הוא עדיין אהב את התוצאה ה.. חיוורת יותר שלו 😛 ) אתם מוזמנים לעשות שימוש במעט צבע מאכל ירוק (עדיף ג'ל). ואז לשלוח לפוסט תמונות מגניבות 🙂 הירוק בטוח ישתלב מעולה עם האדום של הפטל/ תותים ועם העוגה הצהבהבה, אז היאח!
• פטל: כאמור- לא חובה בכלל, אבל הפוסט חושב שכקישוט הוא העניק ביסים קטנים עם טעם מגניב. תותים יתנו את אותו האפקט וזוהי עונת התותים בארץ, אז למה לא? 🙂
  עם זאת, פירות יבשים (חמוציות/ תותים מיובשים), שעלו לפוסט כרעיון לתחליף, עלולים להיות מתוקים מדי – אז בהחלט עדיף פרי טרי או freeze dried, אם מצאתם.
• משקל: כן, המתכון הזה דורש משקל. לפוסט אין מידות בכוסות וכפות לתת לכם, עמכם הסליחה. אבל זה לגמרי שווה את זה! והוא כבר שקל את השמנת, כדי שאם כבר זרמתם על משקל תוכלו ללכת איתו עד הסוף 🙂
• נייר אפייה: הפוסט השתמש בתבנית מתפרקת וגילה שאם אתם אוהבים את התבנית שלכם – אפשר לשים שכבה של נייר אפייה על התחתית בלבד (סוגרים את שולי התבנית על נייר האפייה וכך הוא לא זז) – זה עוזר להוציא את העוגה מהתבנית בקלות ומבלי לפגוע ולשרוט. 
• פריסת העוגה לשכבות: לחוששים מחיתוך העוגה ניתן לאפות אותה בשתי תבניות 26 (חצי כמות בכל תבנית), רק שאז כדאי לקחת בחשבון שאם העוגות יפתחו גבעות קטנות בחלקן העליון – כדאי ומומלץ יהיה ליישר אותן. כמו כן, זמני האפייה יתקצרו מעט, קחו זאת בחשבון.
  אפשר גם לנסות לפרוס את העוגה לשלוש שכבות, אבל זה בהחלט עלול להיות מאתגר.
• העוגה תחזיק במקרר כשבוע, אם כי היא הכי טובה ביומיים-שלושה שלאחר הכנתה.
• אם אתם אוהבים טעם של תה ירוק אפשר, כמובן, להשתמש ביותר תיונים/ אבקת תה (האם זה בכלל חוקי שהפוסט כינה את אבקת התה הסינית המוזרה שלו "מאצ'ה"? המממ…. הו וול, אתם תסלחו לו, נכון? 🙂 ) על מנת לחזק את הטעם. ניתן גם להספיג מעט את השכבה העליונה בסירופ על מנת לחזק את טעם התה, רק בזהירות- כי יהיה קשה ליצור שכבת גנאש אסתטית על עוגה רטובה מאוד. הפוסט מאמין שאם מספיגים את השכבה העליונה במעט (!) סירופ, כדאי לתת לה לנוח מספר דקות לפני מריחת הגנאש.
• הפוסט ניסה לעשות זילופים יפים לקישוט העוגה מלמעלה, אחרי ציפויה. לדעתו הגנאש לא היה מספיק יציב בשביל זה, אבל אתם מוזמנים לנסות. כמו כן- ייתכן שהגנאש יספיק לכם גם לציפוי דק של השוליים (ואז ציפוי דק יחסית של חלקה העליון של העוגה, אם כי תמיד אפשר להכין יותר גנאש! 🙂 ), הפוסט העדיף את גישת ההרבה-קרם-למעלה 😉

רוצים עוד מתכוני תה טעימים? וודאי! שאר הבלוגרים עשו כמה וכמה דברים מגניבים החודש – לכו לבדוק! 🙂

הפוסט מאחל לכם חורף מגניב (כלומר- חורף בו יורד גשם וסוער רק כשאתם לא צריכים לצאת מהבית 🙂 ) ומבקש שתאחלו לו בהצלחה, כי בקרוב (שני בלילה שעון בוסטון) הטמפרטורות עתידות לצנוח למינוס 13. אהההה!

לב עקום מפטל מיובש זה קישוט לגיטימי, הלא כן? בתאבון!

כחומר ביד הבלוגר – קינמון ושמרים וריח של סתיו

סתיו.

כן, יש עונה כזו. לפחות בבוסטון יש בהחלט עונה כזו.
באמריקה כמו באמריקה יש לה הקשר צרכני (רוצים קפה בטעם פאמפקין ספייס? דונאטס בטעם פאמפקין ספייס? מנמ בטעם פאמפקין ספייס? גבינת שמנת? סבון??), אבל מסתבר שפה באזור יש לה גם הקשר תרבותי שכזה, והוא אפילו די מגניב!
מה זה אומר?
למשל – שהפוסט יצא לחפש עצים יפים בשלכת, לקטוף תפוחים (הסבר עוד יגיע…) ולהכין מלאאאא מרקים עם דלעת. 

שלום לך סתיו! (ושלום לכן 6 מעלות כטמפרטורה לגיטימית…)

ומה יותר סתיוי מקינמון? 🙂

טוב, הפוסט רוצה להיות כנה לחלוטין פה – כשהוא שמע שחומר הגלם החודשי של פרויקט "כחומר" הוא קינמון הוא קצת נבהל. יש כבר מליוווווןןןןןן מתכונים עם קינמון (בערך) – איפה הוא יוכל לחדש? או להיות מגניב?
כמובן שמארינקא, הכפרעליה, נחלצה מיד לעזרה ונידבה מתכון פיני למאפה שמרים במילוי קינמון וסוכר. שאמור להיראות ככה:

אני מהמם, נהנה בננה (גלוי נאות – כמובן שהפוסט לא צילם את התמונה הזו. היא פינית, ולצערו אין לו מושג של מי היא אז הוא לא יכול לתת קרדיט 😦 )

מכיוון שהמתכון פיני, הבצק מכיל גם הל ויש לו אפילו צורה מגניבה – הפוסט החליט שזה יהיה רעיון טוב לנסות את המתכון ולחלוק איתכם את התוצאות.
מכיוון שהבצק יצא מעוללללההההה – הפוסט ממש ממש שמח כבר לחלוק איתכם את התוצאות!

 

קורבאפוסטי (!), או:
מאפי שמרים וקינמון פינים אישיים, שמוכנים גם להפוך לענני תפוחים וקינמון, אם תבקשו יפה

(תלוי בגודל ה"אישי" שלכם. הפוסט הכין מאפים לא גדולים ויצאו לו יותר מ-30)

חומרים:

לבצק:

• 1 כוס חלב
• 25 גרם שמרים טריים (7 גרם אם משתמשים ביבשים)
• 45 גרם סוכר
• 1 ביצה (טרופה)
• 450 גרם קמח
• 1/2 כפית הל
• 50 גרם חמאה מומסת
• קורט מלח 

למילוי:

• חמאה רכה, קינמון, סוכר – לטעמכם
• אופציה נוספת: ריבת תפוחים קינמונית (מתכון בונוס 😉 )

לציפוי:

• 1 ביצה טרופה
• סוכר גבישי/ דמררה

הכנה:

מחממים את החלב – אפשר במיקרו. הוא לא צריך לרתוח או להיות ממש חם, רק חמים ונעים.
אם משתמשים בשמרים טריים – מפוררים אותם לתוך החלב, מוסיפים מעט מהסוכר, מערבבים הכל ונותנים לתערובת לנוח למספר דקות. אם משתמשים בשמרים יבשים – מוסיפים אותם עם הקמח.
מוסיפים לחלב את הביצה, הקמח, ההל ושאר הסוכר (או כל הסוכר + גם השמרים, אם ביבשים עסקינן) ולשים רק עד שנהיית תערובת, אין צורך להגיע לתערובת אחידה עדיין.
מוסיפים את החמאה ולשים לבצק אחיד. הבצק יהיה קצת שמנוני, אבל רך ונעים ומגניב.
אם משתמשים במיקסר אפשר להקשיב לכפרעליה, וללוש 5 דקות במהירות נמוכה ואז עוד 2 דקות  במהירות גבוהה יותר.
את הבצק המוכן מניחים במקום חמים עד שיתפח ויכפיל את נפחו (לפחות שעה).

ככה נראה בצק פיני מגניב בקערה אמריקאית אדומה – לפני תום התפיחה

כשהבצק תפוח ומרוצה מעצמו מחממים תנור ל-180 מעלות ופונים לרידוד הבצק על משטח מקומח (אם אין לכם שיש באורך הגלות הפוסט ממליץ לרדד בכל פעם שליש או רבע מהבצק), לעובי של פחות מסנטימטר, מורחים בחמאה הרכה ומפזרים קינמון וסוכר (לא לשכוח את הקצוות!) . מגלגלים את יריעת הבצק לרולדה וחותכים כריות – סליחה! שבלולים – אחידים (יחסית) בגודלם.

כריות של קינמון

מועכים מעט כל שבלול כך שצדדיו ייחשפו ויגלו קצת את המלית ומניחים על תבנית מכוסה בנייר אפייה לתפיחה קצרה (כ-15-30 דקות). לקראת סיום התפיחה מורחים בביצה טרופה, מפזרים מעט סוכר גבישי/ דמררה ואופים כ-15-20 דקות עד שמזהיב ואתם כבר לא עומדים בריח.

 

בתאבון!

בולסים ונהנים! 🙂

בונוס: ענני תפוחים קינמוניים

אז מסתבר שבאזור ניו אינגלנד, בו שוכנת בוסטון, יש קטע של קטיף תפוחים עם בוא הסתיו.
מה זה אומר? שאתה יכול ללכת לך להנאתך למטע תפוחים ענק, לשלם על שקית ריקה אותה תמלא עד כלות בתפוחים טריים ישר מהעץ, וזה אחרי שזללת מלאאאא תפוחים (כדי לבדוק מה טעים!) ולנסוע חזרה הביתה עם מחשבה אחת מקננת באחורי מוחך – מה עושים עם כלכך הרבה תפוחים??? 
אז מסתבר שריבת תפוחים קינמונית זה פתרון לא רע בכלל, ואם יש לך ריבת תפוחים קינמונית וכבר הכנת בצק שמרים פיני – אתה במרחק נגיעה מענני תפוחים קינמוניים וחמימים… לא תנסה? 🙂

שושנים ענניות? עננים שושניים?

במקום חמאה מומסת, סוכר וקינמון אפשר למרוח ריבת תפוחים קינמונית על יריעת הבצק, לגלגל לרולדה ולחתוך לשבלולים. את השבלולים מניחים עם הצד החתוך כלפי מעלה – אפשר פשוט על תבנית תנור, אבל הפוסט הניח אותם דווקא בתוך תבנית למאפינס – ככה כל שבלול היה יכול להתרכז בתפיחה כלפי מעלה ולא לצדדים 😉 .
מאפשרים תפיחה שניה, מורחים בביצה (אין צורך בעיטור סוכר) ואופים כמו במתכון הרגיל. 
אומנומנום.

כן, הפוסט החליט להשוויץ בכלללל תבניות המאפינס שלו

רוצים מתכון לריבת תפוחים קינמונית? 🙂

• 1.4 ק"ג תפוחים חמצמצים (לפוסט היה מיקס של כלמיני מקינטוש וכאלה, אבל גראני סמית בטוח יעבדו יופי. הפוסט פחות ממליצים על הזנים המתוקים על מנת שהריבה לא תצא מתוקה מדי…), קלופים וחתוכים לקוביות קטנות.
• 500 גרם סוכר
• זסט מלימון אחד
• מיץ משני לימונים 
• 3 מקלות קינמון

מניחים את כל החומרים בסיר ומבשלים על אש קטנה כשעה- שעה וחצי (הפוסט מעדיף אש קטנה כדי שהריבה תספוג כמה שיותר טעם ממקלות הקינמון).
הריבה של הפוסט התבשלה ככה שאחוז ניכר מהתפוחים נמס לתוך הריבה, אבל עדיין נשארו קוביות תפוחים קטנות שייתנו קצת "נגיסה" מדי פעם – זה היה המרקם בו הוא בחר לעצור את הבישול. 
מוציאים את מקלות הקינמון (זהירות, הם חמים! כמו כן – הפוסט מציע לנסות לרוקן אותם קצת – ע"י דפיקת המקלות על הסיר, למשל – בתוך המקלות עצמן מסתתרת בד"כ קצת ריבה עם טעם קינמוני חזק) מעבירים את הריבה החמה לצנצנות מעוקרות, נותנים להצטנן לטמפרטורת החדר ושומרים במקרר עד לשימוש.
***אם רוצים ריבה מאוד סמיכה אפשר לשים בה גם כמה מליבות התפוחים – הם יוסיפו חומר מקריש (פקטין). רק לזכור להוציא אותן בסוף! :)***

הערות, טיפים ורעיונות:

• חמאה: הפוסט היה קצת עילג והוסיף את החמאה שלו בקוביות קטנות, במקום מומסת. קצת עקשנות, קצת לישה וכנראה חום ידיים הביאו את החמאה להיספג יופי בבצק. אז זו גם אוצפיה, אבל למה לא להמיס את החמאה וזהו? 🙂
• סוכר גבישי/ דמררה: לפוסט לא היה סוכר גבישי כמו בתמונה של המהמם, אז הוא ניסה לפזר סוכר דמררה על חלק ממאפי הקינמון. תכלס- זה היה ממש מגניב! הסוכר מוסיף קראנצ'יות ועניין – הוא בהחלט ממליץ! ואם יש לכם גבישי – אז בכלל לכו על זה, והרגישו פינים עד תום.
• הל: הל בבצק זה קטע פיני, מסתבר. והוא די מגניב. ההל של הפוסט כבר היה בדמי ימיו, אז לא היה לא טעם חזק במיוחד, אבל שווה לנסות! רק בזהירות עם הכמויות, שלא יצא חזק מדי- הל הוא בכ"ז תבלין די תשומתי… 
• צורה: כמו שבטח שמתם לב בתמונה של המהמם, למאפים האלה, שבהתחלה מעמידים פנים שהם שבלולים תמימים, יש צורה קצת שונה ממה שאתם רגילים אליה. והיא מגניבה למדי 🙂 כדי להבין איך עושים אותה הפוסט התעמק מאוד בתמונה של המהמם, ומה שהוא עשה זה לנסות למעוך כל שבלול תוך כדי שהוא חושף את הצדדים החשופים שלו. הוא ניסה לתעד לכם את זה בתמונות אבל זה פשוט מביך, אבל הפואנטה היא שהשבלול נשאר שוכב ופשוט מועכים לו קצת את האמצע תוך חשיפת השכבות שבצדדים.
  הפוסט מקווה שהוא מצליח להיות ברור. או לפחות משעשע בנסיונותיו העילגים 🙂
• מאפי הקינמון יצאו כמעט פריכים, וזה היה מגניב למדי.
  ענני התפוחים הקינמוניים יצאו, ובכן – ענניים 🙂 רכים מאוד וכמעט נמסים בפה. 
  או לסיכום – שתי האופציות מגניבות וכיפיות, ובתכלס יצאה כמות נאה למדי מכל אחת מהן – אז למה לא לנסות את שתיהן, אם אתם כבר בשוונג של בצקי הל פיניים ומגניבים? 🙂

אנחנו מנסים בכל כוחנו להיראות כמו המהמם, באמת!

רוצים עוד מתכונים קינמוניים וסתיו-יים? (מה, הפוסט שמע שהיה לכם גשם! אז מה אם היו תמונות של אנשים במכנסיים קצרים הולכים להם בשטפון עד הברך – גשם חם זה דבר הגיוני וסביר…) (לא) (אבל אתם כן רוצים עוד מתכונים! 🙂 )

הצעת הגשה 🙂

 

 

כחומר ביד הבלוגר – פוקאצ'ה ענבים וגורגונזולה

הרבה חומרי גלם זרמו בירקון (המממ… לא המנטל אימג' הכי טוב שהיה לפוסט) והרבה מי גשם ירדו על הפוסט בקיץ הזה, אבל הבלוג? הוא, מסתבר, נפל לתרדמת "חורף" קלה. עמכם הסליחה.

אבל מה?
תראו איזה יופי של פיצוי הפוסט סידר לכם:
מתכון בצק הפיצה האהוב עליו, שמבוסס על מתכון של עוגיו.נט (כמובן)
מגיע אליכם במשלוח ישיר עד הבית, כולל השפצורים של הפוסט וכמה רעיונות מופרכים, בנוהל 🙂

מפקצ'ים ונהנים

פוקאצ'ת ענבים

(מבוסס, כאמור, על מתכון בצק פיצה של עוגיו.נט. כי הרי ידוע שבצקפיצה ובצקפוקאצ'ה הם היינו הך)
(3 פוקאצ'ות נאות בגודלן)

חומרים:

• 550 גר' קמח (אפשר לבן, ואפשר חצי לבן וחצי מלא – גם תופס ואפילו יותר טעים)
• 360 גר' מים חמימים (זה קצת פחות משתי כוסות מדידה, אבל הפוסט מודה שמאז שאחיותיו האדירות קנו לו משקל מטבח הוא שוקל את הרכיבים למתכון הזה אז אין לו מידות מדוייקות)
• 10 גר' מלח
• 5 גר' שמרים יבשים (או 15 טריים, שלדעתו של הפוסט זה חצי חבילת שמרית)
• 40 גר' סוכר
• שלוק שמן זית
• ענבים (הפוסט השתמש בענבים אדומים נטולי גרעינים)
• גורגונזולה – 100 גרם בטוח יכסה אתכם מכל הבחינות
• להגשה – מעט בלסמי מצומצם (לא חובה אבל כיפי)

בתנור עם הענבים שליייי!!!
(וכן, זה ענבים. הפוסט לא התחיל לאכול עגבניות שרי או משהו, חלילה וחס)

הכנה:

שמים את החומרים היבשים בקערה ומערבבים קלות.
מוסיפים את המים בהדרגה (עם ההוספה הראשונה של המים מוסיפים גם את שמן הזית. אפשר לערבב טיפה את הנוזלים עד היד ואז להתחיל ללוש) תוך כדי לישה, ולשים את הבצק עד שהוא גמיש ואחיד.
מכסים את הקערה ומתפיחים כשעה. הפוסט אוהב לשים מגבת נקייה על הקערה ואז לעשות לקערה כולה מסתור משמיכת פליז – הוא חושב שזה יוצר סביבה חמימה ונעימה בה הבצק יכול לתפוח להנאתו (במיוחד כשכל הבית קריר וממוזג ומר בצק דורש חום ואהבה…).

בנתיים אפשר לשטוף את הענבים ולחצות אותם ואפילו לפורר את הגורגונזולה לחתיכות בינוניות ולפירורים שיהיה קל לפזר.
לקראת סיום זמן ההתפחה של הבצק כדאי להדליק את התנור ולחמם ל-220 מעלות. הוא צריך להיות *חם* כשהפוקאצ'ות נכנסות!

"שלום, נעים מאוד, שמי גורגונזולה ואני השותפה החדשה שלכם"

כשהבצק תפוח ושמח אפשר לחלק אותו ל-3 חלקים, ולרדד כל חלק בתורו (על משטח מקומח) לעובי של כסנטימטר. תנו לעצמכם (כלומר, למערוך שלכם) להתפרע עם הצורה, כי עיגול מושלם זה לחלשים 😉
עכשיו – אם אתם אופים את הפוקאצ'ה בתבנית זה הזמן לשים את הבצק המרודד בתבנית, לפזר מעליו ענבים חצויים וגורגונזולה כאוות נפשכם, לטפטף מעט שמ"ז מלמעלה ולהכניס את התבנית-המלאה-בכל-טוב הזו לתנור החם.
אם יש לכם אבן פיצה (!) – הניחו את הבצק על האבן שהתחממה לה בתנור, פזרו בזהירות את התוספות (כדאי להוציא את האבן טיפה החוצה אם אפשר, אם – למשל – היא מונחת על רשת ולא על תחתית התנור) כאוות נפשכם, וכשמוכן – סגרו את התנור. הו, כה פשוט 😛

את הפוקאצ'ה אופים 10-15 דקות, עד שהיא משחימה מעט, התחתית מקבלת קריספ ואתם רואים שהענבים והגבינה נעשו כבר חברים טובים – ואז אפשר להוציא מהתנור, לזלף מעט בלסמי מצומצם (או לתת לכל אחד לזלף לעצמו כאוות נפשו, גם תופס) ולהגיש.
בתאבון! 🙂

מי רוצה ביס? (מסתבר שהפוסט.. אופסי! 🙂 )

הערות, טיפים ורעיונות:

• קמח: המתכון המקורי עשה שימוש רק בקמח לבן, אבל הפוסט מצא שהרבה יותר טעים לו (ולידוע) כשהבצק עשוי מערבוב של קמח לבן וקמח מלא, בערך חצי חצי. הוא עוד לא ניסה בצק שמבוסס בעיקר (או רק) על קמח מלא, אז הוא עוד לא ממליץ (פשוט מחשש שהפוקאצ'ה תצא כבדה מאוד).
  הבצק המלא נותן מעין מתקתקות עדינה ונחמדה + תחושת בריאות 😉
• מרקם הבצק: הפוסט מעדיף שהבצק שלו יהיה מעט רך ודביק יותר, מאשר בצק שאינו דביק כלל. הוא מאמין שבצק שהוא קצת יותר "רטוב" (אבל לא נוזלי, כן? פשוט טיפה דביק עדיין) – תופח לו טוב יותר.
  מה זה אומר? לפני ההתפחה זה לא נורא אם הבצק שלכם עוד טיפה נדבק לידיים ולא מתכנס לו לכדור מושלם. מקסימום בעת הרידוד תוכלו לקמח.
  
• הדלקת התנור: כמובן שאתם מכירים את התנור שלכם טוב יותר מהפוסט, אז פשוט תדאגו להדליקו מספיק זמן מראש. עדיף תנור שפועל ריק עוד כמה דקות מאשר פוקאצ'ה שנכנסת לתנור לא חם מספיק…
• באשר לזילוף השמ"ז מעל: חדי העין שביניכם בטח הבחינו שאין זילוף על הפוקאצ'ות של הפוסט (הו לא!)
  חדי העין עוד יותר אולי הבחינו שלפוסט נשפך קצת הרבה שמ"ז על אבן הפיצה, אז הוא החליט להסתפק בזה 🙂 אבל מעט שמן על הפוקאצ'ה מלמעלה יוצר ביס עסיסי וטעים במיוחד, אז שווה לכם!
• אבן פיצה: לפוסט יש, אז הוא משתמש בה והיא יוצרת לו אחלה של תחתית לפיצות ופוקאצ'ות,
  אבל אם אין לכם – גם תבנית זה טוב, אל דאגה!
• מיקסר: המתכון המקורי השתמש במיקסר ללישת הבצק. הפוסט אוהב ללוש בצק בידיים (מוציא אגרסיות וגם נעים, היאח!), אבל אם בא לכם להשמיש את המיקסר שלכם – 8-10 דקות לישה אמורות להספיק 🙂
• גיוונים:
  הפוסט חושב שלפזר כמה עלי ארוגולה טריים מעל הפוקאצ'ה האפויה יכול להיות כיפי ממש. לא היו לא בבית אז הוא לא ניסה, אבל נראה לו שהם יסתדר טוב עם כל שאר באי המסיבה 🙂
  ישמצב שגם עלי בייבי תרד לא יסרבו אם תזמינו אותם להצטרף…
  אם אתם לא אוהבים גורגונזולה אולי אפשר לפזר יחד עם הענבים מעט בצל סגול – הוא יעזור "לשבור" את המתיקות של הענבים ולתת עוד טעם מעניין.
  הבלסמי אינו חובה כלל וכלל, אבל הוא השתלב מגניב למדי עם הפוקאצ'ה- גם מבחינת הטעם וגם מבחינת המראה, אז אם יש לכם בבית – שווה לטעום לפחות איזה ביס עם זילופון.
• פיצה:
  היות שמדובר בבצק פיצה, כמובן שאפשר להכין גם פיצה!
  למשל- להכין פוקאצ'ת ענבים וגורגונזולה אחת, שמנמנה ומושחתת, למנה ראשונה
  ואז עוד שתי פיצות..
  והנה לכם ארוחת ערב מושלמת!
  לפיצה כל מה שצריך זה: לרדד את הבצק דק יותר (אם אתם אוהבים פיצות דקות, כפי שאוהבים הידוע והפוסט), לפזר מעט רוטב עגבניות (עגבניות מרוסקות מפחית + מעט תבלינים וטיפה סוכר לשבירת החמיצות. אפשר לחמם כמה שניות במיקרו אם רוצים "לאחד" את הטעמים. אפשר, כמובן, גם לבשל רוטב מבעוד מועד…), כמה תוספות וגבינות לדעתכם ו… אומנומנום! 

זה ביס פרידה… אז בואי ואמרי "טעים לי מאוד, תודה"

וסתם שתדעו, הפוסט גילה שעם קצת לישה וקצת רצון-
לכל אחד מכם יכולה להיות ארוחת ערב שגעון!

בשיא הרצינות – 
מגיעים הביתה אחרי העבודה,
מתעסקים עם הבצק כמה דקות ואז שולחים אותו למנוחה של שעה
בנתיים הולכים לחד"כ/ לוקחים את הכלבלב לטיול/ שותים קפה/ מנמנמים
קצת ענבים וגורגונזולה (או רוטב מהיר וכמה ירקות חתוכים) – ויש לכם ארוחת מלכים מפנקת! נסו ותודו לפוסט אח"כ 😉

לעוד מתכוני ענבים שווים (גם המתכונים וגם הענבים!) גשו לכאן ותעשו חיים! 🙂

כחומר ביד הבלוגר – לימונדת וניל וג'ינג'ר

היה היו פעם שתי אחיות.
שתיהן אהבו למצוא דברים טעימים ולאכול אותם.
ולפעמים הם אפילו ניסו לשחזר אותם בעצמן!

ברבות הימים הן הגיעו למסעדה מוצלחת במיוחד ברמת החייל-
האדסון.
אחד הדברים המיוחדים שהוגשו בה היה משקה צונן ומרענן שהיה מפנק במיוחד לעומת כל מה שהן טעמו עד כה:
לימונדת וניל וג'ינג'ר!
גם חמצמץ, גם מרענן, גם מפנק (הפוסט לאט לאט מגיע למסקנה שהמהות של וניל היא לתת מעין טעם… מפנק כזה, שמשלים את כל מה שסביבו לכדי משהו אחד שלם. פילוסופי משהו, הא? 😛 ) ואפילו גם קיק קטן ומגניב של ג'ינג'ר לסיום.
אחת האחיות היא שאיתרה את המשקה המגניב, והיא שהלהיבה את השניה.
השניה, לעומת זאת, זכתה לשים ידיה על מתכון להכנת לימונדה ביתית.

יום אחד עץ ליים אחד נתן הרבה פרי.
המון.
סיריוסלי, זה לא מצחיק, ה-מ-ו-ן פרי.
אם נותנים לך לימונים אתה אמור להכין מהם לימונדה, הלא כן?
ובכן, אם נותנים לך יותר מ-4 קילו ליים – מן הראוי שתכין מהם לימונדה מאוד מיוחדת…

וכך נולד המתכון שמובא אליכם היום 🙂

לימונדת וניל וג'ינג'ר

דרך יעילה למחזור בקבוקים 🙂

חומרים:

• 3.5 כוסות מים
• 4.5 כוסות מיץ לימון/ ליים (עדיף טרי! ראו הערות)
• 6-7 כוסות סוכר
• מקל וניל
• 2-3 ס"מ שורש ג'ינג'ר קלוף ופרוס

הכנה:

שמים בסיר גדול את המים ומיץ הלימון
חוצים את מקל הוניל, מגרדים את הגרגרים לתוך הסיר ומוסיפים גם את המקל
מוסיפים את הגי'נג'ר הפרוס
מביאים לרתיחה עדינה ומתחילים להוסיף את הסוכר בהדרגתיות.

מבשלים הכל יחד עד שהסוכר נמס.
שוטפים בקבוק זכוכית (או שניים) במים חמים מאוד (מיני-עיקור), ממלאים בסירופ ומניחים להצטנן.
הפוסט נוהג להשאיר את מקל הוניל ואת פרוסות הג'ינג'ר בתוך בקבוקי הסירופ – שימשיכו להוציא טעמים.
כשהסירופ מגיע לטמפרטורת החדר- מאפסנים במקרר.

להכנת לימונדה שמים בכוס/ קנקן סירופ לפי טעמכם, מוסיפים מים או סודה, קצת קרח – ונהנים!
לרוויה 🙂

הערות, טיפים ורעיונות:

• קודם כל נתחיל בהערה החשובה מכולם: המתכון גמיש עד מאוד 🙂
  אין צורך לדקדק בכמויות על הקשקש.
  • מה שחשוב זה שהרעיון הוא ליצור סירופ, תרכיז, ועל כן כמות הסוכר- כדי לשמר. כמו כן, היא חשובה לאיזון חמיצות הלימון.
  • הפוסט מעדיף מעט יותר מיץ לימון ממים, אבל בהחלט אפשר כמות שווה (למשל- 4 כוסות ו-4 כוסות).
  • תכינו איזו כמות שמתאימה לכם!
    אם יש לכם, למשל, רק שתי כוסות מיץ לימון – פשוט הכינו חצי כמות. אין בעיה בכלל!
    אפילו אפשרי להכין סירופ מכוס מיץ לימון אחת, כוס מים ו… כוס וחצי סוכר.
    מה שכן, הסירופ מחזיק המון זמן במקרר, לכן נחמד לעשות כבר כמות – אם כבר – ולהבטיח לכם פינוק מרענן לכל הקיץ 🙂
• מיץ לימון טרי – על שום מה?
  ובכן, הפוסט והידוע מכינים את הלימונדה גם ממיץ לימון משומר- יש בקבוקים של ליטר וזה מאוד קל ונוח. וטעים!
  אבל אם יש לכם גישה להרבה לימונים – אין ספק שהלימונדה יוצאת טעימה יותר וכיפית יותר כשיש בה מיץ טרי. כולל פאלפ, הוא מוזמן בכיף 🙂
• בקיץ חם מאוד נחמד שיש קנקן של לימונדה מוכנה מחכה לכם כבר במקרר!
  טוב לעצלנים ולסרבני שתיית מים 😉
  עם זאת- תוך שניה וחצי אתם מכינים כוס לימונדה קרה בדיוק לפי טעמכם – אז אין חובה להשיג קנקנים…

אבל מותר גם בבקבוק של בורגנים!

אז אמנם המתכון הזה לא נופל ב-ד-י-ו-ק לקטגוריות של פרויקט כחומר ביד הבלוגר (אלא אם אתם מתכננים להכין עוגה שדורשת סירופ לימונדה… המממ, רעיון מעניין!),
אבל היו נחמדים אל הפוסט (תודה!) ועל כן הוא מפרסם את המתכון במסגרת חודש הוניל של הפרויקט! היאח!!
ומה שחשוב זה ששאר המתכונים נשמעים מ-ע-ו-ל-ה!!!! והם כן עונים לכל ההגדרות! כדאי לכם לבחון את הנושא 🙂

כחומר ביד הבלוגר – ים השיבולים שמסביב (הגיע האביב!)

שלום!

הפוסט לא לגמרי מאמין למה שהוא כותב לכם, אבל…
נגמר הסמסטר!
שזה אומר שהפוסט סוגשל סיים שנה ראשונה של התואר השני שלו! אאאהההההאאאאהה!
שזה אומר שהוא כבר לא יכול להתלונן ולהתבכיין על עבודות להגשה ועל מבחנים ועל עומס…
בנוסף לזה הגיעו ימים חמימים למחוזותיו, שמאפשרים לו לצאת מהבית ללא מעיל (!) ואפילו לשבת להתחרדן קצת בשמש (!!!)

אז כמובן שתגובתו ההגיונית הייתה למהר ולהשתתף בחודש שיבולת השועל של "כחומר"! 😀

כיוון שהסמסטר של הפוסט הסתיים פחות משבוע לפני הדד ליין, הוא החליט לוותר לעצמו על המקוריות ולהכין עוגיות שיבולת שועל. מכיוון שמעולם לא באמת הכין עוגיות שכאלה, יצא לרעות בשדות זרים ולחפש מתכונים וטיפים אצל מורקייק, ואם כבר, אז גם אצל עוגיו.נט. שמח וטוב לב, עם רעיון מגובש לתוספות שיתנו גם מתיקות וגם חמצמצות וגם עניין וגם וגם (…) – הוא התחיל במלאכה!
אפעס, רק אחרי שמגש עוגיות אחד כבר היה בתנור הפוסט הגעון הבין שבגלל שאין לו סירופ תירס והוא החליט שלא בא לו מייפל – הוא שכח להמתיק את העוגיות! אויה! אין סוכר ו… אין עוגיות?
הפוסט מודה שמרוב פאדיחה הוא ניסה לגלגל את מגש העוגיות השני בסוכר טרם אפייתן, והכריח את הידוע לטעום גם מהמגש הזה וגם מהשני… אבל לא היה מספיק הבדל 😦

אבל הפוסט לא אמר נואש והחליט להפוך לחכם סיני עתיק.
אם החיים נותנים לך לימונים עשה מהם לימונדה? זה כבר פאסה!
אם היסח הדעת נותן לך עוגיות ללא סוכר ואין לך זמן לנסות מקצה שיפורים – עשה מהן גלידה! 🙂

להלן – גלידה בקופסת איקאה מצויה!

גלידת עוגיות שיבולת שועל (והפתעות!)

(המפ… די הרבה גלידה. לפוסט זה יוצא 2 קופסאות בינוניות)

חומרים:

 לעוגיות:

• 120 גרם חמאה רכה
• 1 כוס קמח לבן
• 1 כוס קוואקר (לא אינסטנט להכנה מהירה)
• 1 כפית סודה לשתיה
• 1 כפית תמצית וניל
• 4 כפות חלב
• 50 גרם שוקולד לבן קצוץ
• חופן חמוציות (הפוסט השתמש בחמוציות ללא תוספת סוכר, מומתקות במיץ תפוחים או משהו בסגנון. זה עושה אותן גם חמצמצות ולא רק מתוקות. אפשר גם להשתמש בחמוציות של אנשים שאינם פסיכים-שוחרי-בריאות, זה יצא כנראה מתקתק יותר)
• חופן אגוזי קשיו קצוצים, לא חובה

"אני אקרא לזה… טבע דומם של קשיו וסכין. ובלאגן מטבחי שנחתך בעריכה"

לגלידה (ותודה למורקייק על עוד מתכון להתבסס עליו):

• 1 פחית חלב מרוכז (זה קצת פחות מ-400 גרם. 396 גרם, למיטב זכרונו של הפוסט)
• 1 כפית תמצית וניל (או גרגרים מחצי תרמיל, אם אתם ממש משקיענים)
• 500 גרם (2 קופסאות) שמנת מתוקה להקצפה

הכנה:

מתחילים בהכנת העוגיות:
שמים את החמאה הרכה במיקסר ומערבלים קצת עם וו גיטרה
מוסיפים את הקמח, הקוואקר, הסודה לשתייה וקליפת הלימון ומערבלים עוד קצת, עד שמתחיל להתאחד
מוסיפים את החלב והוניל ונותנים עוד ערבול קצר
מוסיפים את התוספות ומערבלים עד למסה אחידה יחסית (לא לוקח הרבה זמן בכלל. היאח מיקסרים!)

 

תמונת חובה לכל בלוגר אוכל, לא?

***הערה: אין חובה לעשות שימוש במיקסר, ערבוב ידני הוא אופציה אופציונאלית בהחלט!***
מגלגלים כדורים קטנים מהעיסה, מניחים בתבנית אפייה (אין צורך ביותר מדי מרווחים כי העוגיות כמעט ולא משנות את גודלן/ צורתן במהלך האפייה) ואופים 8-10 דקות ב-180 מעלות.
מוציאים את העגיות מהתנור ונותנים להן להתקרר – כדי שלא יעשו שמות לקצפת.

עוגיות מישירות מבט למצלמה

כשהעוגיות מצוננות (חיחי)- פונים להכנת הגלידה:
שמים חלב מרוכז בקערה גדולה יחסית (שתוכל להכיל את כל הגלידה אח"כ…), מוסיפים את הוניל ומערבבים
בקערה נפרדת מקציפים את השמנת לקצפת יציבה
מאחדים! הפוסט ממליץ להוסיף קצת קצפת לחלב המרוכז ולערבב (עם מרית) בתנועות קיפול – ככה החלב "מתאוורר" קצת ונהיה פחות כבד. עכשיו אפשר להוסיף את שאר הקצפת ולערבב לתערובת אחידה בתנועות קיפול. הפוסט, אגב, בד"כ עושה את זה בכמה נגלות (מוסיף עוד קצת קצפת, נגיד שליש מהכמות, ומקפל עד שכמעט אחיד, וכך הלאה עוד 2 נגלות, עד שמסיימים את הקצפת). אין לו ממש הסבר מדעי למה, אבל זה מרגיש לו שככה קל יותר להטמיע את הקצפת כמו שצריך…

לוקחים כמה עוגיות שרוצים (ככל הנראה תצטרכו לפחות חצי מכמות העוגיות, אם לא יותר) ומפוררים אותן לתוך הגלידה. 
לא צריך פירורים קטנטנים ואחידים – מגניב שיש כמה צ'אנקים יותר גדולים וכמה פירורי קראנץ' קטנים.. וכמובן – קצת חמוציות, שוקולד ואגוזים מדי פעם שמצטרפים לחגיגה 🙂
מאחדים פעם אחרונה ושופכים לכלים שמתאימים להקפאה.
מקפיאים 6 שעות לפחות ו… זוללים! 🙂

אפשר לפזר עוד קצת פירורי עוגיות טריים יותר מלמעלה על כל מנת גלידה, אם בא לכם וגם נותרו עוד עוגיות. 

 

גלידת שיבולת שועל על רקע שועל 🙂 🙂

הערות, טיפים ורעיונות:

• הפוסט עשה חצי כמות גלידה, לכן אין לו כמות מדויקת של עוגיות שהוא שם בתוכה, אבל בואו נהיה כנים – שימו כמה שבא לכם!
  מה שיוצא זו גלידת וניל מתוקה ועדינה עם ביסים כיפיים – חלקם של שיבולת שועל, חלקם של התוספות, וחלקם של מן "גוש עוגייה" נימוח…
• אה, למה שהפוסט יכין חצי כמות גלידה אם הוא כבר פתח פחית חלב מרוכז? 
  חכו לפוסט הבא! 😛
• הידוע טוען שהעוגיות לא מאוד טעימות כמו שהן. עניין פאדיחת הסוכר די מגבה את זה, אם כי הכל מתאזן בצורה נפלאה עם זה שהגלידה מתוקה כהלכה (לימונים ולימונדה, רבותיי!)
  הפוסט דווקא חושב שהן היו חביבות, אבל זה כנראה כי הוא אוהב מרקמים בצקיים
  אז מה לעשות אם נשארו עוגיות?
  קודם כל – אתם מוזמנים לטעום בעצמכם ולהחליט. חוצמזה, כאמור, בטוח יהיה נחמד לפזר כמה פירורים טריים על הגלידה כשאתם מגישים. ומאוד סטייליסטי 😉
• ואפרופו פאדיחת הסוכר: אתם מוזמנים להוסיף איזה חצי כוס סוכר לעוגיות ולראות איך יוצא. הפוסט חושש שזה לא יענה לכל הבעיות של העוגיות, כי גם המרקם שלהן היה מעט בעייתי לאנשים מסויימים (אהמ אהמ). אפשר גם להוסיף ביצה כנראה, אבל פה זה כבר מתרחק ממה שהפוסט הכין והוא מודה שאין לו יותר מדי נסיון עם עוגיות שיבולת שועל, אז – על אחריותכם, ט.ל.ח בע"מ
  תעדכנו אם אתם עושים ניסויים, הפוסט מבטיח לעדכן גם.
  כמו כן, אם אתם מוסיפים סוכר- אולי כדאי להוסיף מעט יותר קליפת לימון (או אפילו איזו כפית מיץ לימון!) אם אתם עדיין בקטע של מעט חמצמצות בגלידה שלכם (ובעוגיות שלכם)
• אה- המתכונים לעוגיות שיבולת שועל שהפוסט בחן לא כללו שימוש במיקסר אלא פשוט ערבוב ידני. חושו חופשי לעשות זאת, כמובן, הפוסט סתם התלהב מזה שיש לו מיקסר אדום וחתיך ומזה שהוא כבר הכין בו עוגיות שוקולד צ'יפס אז למה לא להפיק ממנו את המירב 😉

רוצים עוד מתכונים שיבולת-שועליים?
ודאי שכן! (כדאי לכם, יש שם דברים שקשורים בקראק פאי, משהו שהפוסט ממש רוצה לנסות ולא הספיק הפעם מתוקף ענייני לו"ז… ובכלל נראה טעים שם!)
אז יאללה

יש גם חמוציות!

גם הפוסט לא שוכח את החיים עצמם

שלומות,
בפוסט התחיל לקנן חשש שלאחרונה הוא מפרסם בעיקר מתכונים מתובלים במעט תלונות וטרוניות, בניגוד לימי העבר בהם היה בעיקר מתלונן ובוכה על מר גורלו ומצפה שכולכם תנחמו אותו.
והוא חשב שאתם בוודאי מתגעגעים לאותם ימים עטורי תהילה ונהי…

אז הוא החליט לנסות את כוחו במלל רב שאינו כולל כוסות מידה, תנורים וסוכר
(טוב, על מי הוא עובד? הכל אצלו כולל סוכר. ופיזור נצנצים ורודים גם כשהעולם אכזר והפוסט עצמו אומלל. או כך לפחות טוענת קוקי)

אז על מה הוא יכול לספר לכם?

קודם כל, זוכרים שאי אז במהלך התואר הראשון שלו הוא התלונן על אנשים שמתעקשים על להביע את דעתם במהלך השיעור ומפריעים לסיכומיו המשוקלטים-צבעוניים-OCDאים של הפוסט ולכן גם לשפיותו?
ובכן מתברר שכאשר אתה לומד לתואר שני בארה"ב דעתם של אחרים (ושלך לעיתים, כשאתה מספיק ער על מנת לדבר) היא היא מרכז העניין!
המרצה יבוא, ידבר קצת על איזה קונספט, ואו אז ינהג כמנהג פייסבוקאים מומחים ויזרוק "דונו" לחלל החדר.
וכולם דנים. באמאמא שלהם דנים.
אפילו לפוסט כבר יצא לחלוק כמה סיפורים אישיים ונוגעים ללב או לתת נאום חוצב להבות על דעתו לגבי ניהול שרשרת האספקה של חברה מומצאת לייצור מבחנות 😛
(אבל כיאה להבטחתו לפזר נצנצים – גם יצא לו לזרוק כמה וכמה הערות סרקסטיות לחלל החדר שגרמו לכמה אנשים לצחוק. היאח!)
אה – וגם מה מסתבר? שחלק מהציון שלך בקורס מבוסס על ההשתתפות שלך.
כןכן, המחליאות הינה ממוסדת!
*** אנשי תואר שני בארץ- האם זה קורה גם במולדנו החמימה?!? שלפחות הפוסט ידע שזה היה קורה לו בכל מקום 😉 ***

גולת הכותרת ההשכלתית של הפוסט מהסמסטר שעבר (את הנוכחי עדיין אי אפשר לסכם.. חכו איזה חודש וחצי) הייתה טמונה בשני שיעורי מופת:

• מדעי החליפה
  שיעור שלם שפיזר פנינות חכמה חקוקות בסלע כמו "אסור ללבוש חום ושחור יחד בשום פנים ואופן", "סוודר מעל החולצה המכופתרת זה לא מספיק רשמי", "בנות צריכות ללבוש גרביונים מתחת למכנסיים" ו"שמרנות, שמרנות, שמרנות!" (באיפור, בצבעי החליפה… אפילו במידת הכיפתור של החולצה, מה שגרם לפוסט לזוז קצת בכיסא באי נוחות כשהוכרז קבל עם ועדה שיש לכפתר את הכפתור העליון ביותר :-O ).
  הפוסט, כמובן, החליט שזה הזמן המושלם לחזור למרדנותו מימי הצבא העליזים ו*לא* שם גרביונים מתחת למכנס. מוהאהאהא!
• נימוסי שולחן, אנליזה ויישום
  כן. זה קרה.
  הייתה חברה אמיתית וקיימת שמימנה ארוחת בוקר (לחם מטוגן, בייקון ומייפל, אם תהיתם. הפוסט ביקש בלי בייקון וכתחליף ל-3 פרוסות בייקון קטנות קיבל חיזוק של 3 פרוסות לחם מטוגן ענקיות. הו פרופורציות 🙂 ) על מנת שנציגיה יוכלו לשבת עם סטודנטים צעירים בחליפותיהם-המרשרשות-מרוב-שהן-חדשות, ולשמוע הרצאה על נימוסי שולחן.
  חשבתם ש"ללכת מהסכו"ם החיצוני לפנימי" מכסה אתכם לכל צרה שלא תהיה? ובכן, חשבו שוב.
  הידעת? יש סגנון החזקת סכו"ם אמריקאי השונה מזה האירופאי!
  כמו כן, אין להזמין יין אלא אם המארח הזמין יין, יש מיקום קבוע וידוע לצלחת לחם קטנה ולכוס המים שלך (ולעוד משהו שמתחיל ב-M אבל הפוסט לא זוכר! הו לא!), ואסור בתכלית האיסור לתקוע את המפית בתוך הצווארון!

ובעניינים שאינם קשורים ללימודים?
הפוסט יכול להתוודות מולכם שלגור בארה"ב, ארץ המשלוחים החינמיים מאמאזון, הופך אותך למכור לרכישות אונליין.
מה? יש להם אופציה להזמין טחינה! נורמלית! שיש לה טעם של טחינה ולא של מים עכורים! ומלפפונים חמוצים שאינם בטעם של שמיר ממותק!
אה, וגם ממש כיף לעשות קניות כשאתה יושב בבית כמו חפשן 🙂

וגם:
הפוסט והידוע נתקלו אי אז, לפני חודשים רבים, במוכרת שכנראה השתתפה במירוץ "שירותיות למרחקים גדולים" או ניסתה לשבור שיאי שירותיות ולהכנס לספר של גינס.
האישה עשתה כל שביכולתה על מנת להדגיש את העובדה שהיא מקלידה עיוור ומעניקה ללקוחותיה את מ-ל-ו-א תשומת ליבה ע"י בהייה עזה ונטולה מצמוצים בעת שהיא מקלידה את פרטי הרכישה אל המחשב. לא קריפי בכלל גיברת!

ולסיום בנימה אופטימית-
היו רגעים בהם הפוסט לא האמין כי האביב אכן יבוא. הוא כבר התכונן לחיים שלמים תחת ערימות שלג ענקיות שלא נגמרות, לקיץ של "גלידה חמה" בלבד (פיכסוש!) ולאיחוד מלא בינו ובין המעיל (הסגול!) שלו.
אבל
ציוצי ציפורים החלו נשמעים בטיולי הבוקר ביומיים האחרונים,
נצפו שתי ארנבות בגינת השכנים,
נצפו סנאים מקפצים שוב מעץ לעץ
וכנראה שנצפה בואש (או גירית. מותר להאמין שרק מדובר היה בגירית תמימה) שחצה את הכביש (שלא היה מכוסה קרח! ווהו!)
****כל אלה שיגעו את הכלבלב המלכותי, כמובן***
היתכן שבא אביב?

 

כחומר ביד הבלוגר – אובססיית הקרדים ממשיכה!

עוד חודש עבר לו,
שרבים חורפיים הגיעו לישראל והפוסט מצידו עוד קבור בשלג…
אבל! 
כבר חגגנו מעלה שלמה מעל לאפס לא מזמן! ובנוסף- מתחילים לראות קצת ענפי-שיחים מבצבצים מבין ערימות השלג, ואדמה בוצית מבצבצת גם! (טוב, האדמה זה כי הביאו טרקטורים ודחפורים לפנות את השלג, אבל הפוסט עדיין מרוצה מזה שבחרו להזכיר לו שיש עוד כמה צבעים בעולם חוץ מלבן, לבן מלוכלך וצהוב שפעם היה לבן לפני שהכלבים עברו פה…).
חבריו ומכריו של הפוסט מנסים לעודד אותו שתיכף יגיע האביב ושוב יהיה אפשר לנשום בחוץ מבלי לכסות את הפנים בצעיף.
המחשבה הראשונה שעברה לפוסט בראש, כמובן, פולני שכמותו, הייתה שאם כל השלג הזה יימס ברגע שיתחמם- כנראה שהוא צריך לרכוש גונדולה, או לפחות אבוב 😛

ואם כבר עוד חודש עבר-
עוד מתכון מגיע אליכם!
חומר הגלם הנבחר הפעם הוא תפוז. הפוסט כינס את מועצת החכמים שלו וממש ניסה להתחמק משילובים שהוא בד"כ היה שם בהם לימון.
אי לכך, בהצלחה מרובה, הוא הגיע ל:

קרד תפוז

(אחת צנצנת בינונית מלאה קרד טעים)

חומרים:

• 3/4 כוס מיץ תפוזים
• 1 ביצה + 2 חלמונים
• 1.5 כף קורנפלור
• 2 כפות סוכר

הכנה:

מניחים את כל החומרים בסיר בינוני (שיהיה לכם נוח לטרוף במרץ בתוכו) וטורפים מעט כדי לאחד את החומרים ולמנוע מהקורנפלור המרושע להתגבש לגושישים.
מניחים את הסיר על אש בינונית וטורפים במרץ עד שהקרד מתחיל להסמיך.
כשהקרד מתחיל להסמיך מסירים את הסיר מהאש ומניחים להצטנן. חשוב מדי פעם להגניב טריפה קטנה לקרד בזמן שהוא מתקרר- שלא יפתח קרום.

כשהקרד צונן – ממלאים צנצנת בינונית (אפשר לעקר לפני המילוי – בעזרת מים רותחים. אלא אם אתם יודעים שהקרד יתחסל תוך ימים ספורים ואז הפוסט מרשה לכם להתעצל) ומאפסנים את התוצר במקרר עד לשימוש.

הערות, טיפים ורעיונות:

• הפוסט והידוע הסכימו שניהם שהקרד היה טעים וכיפי. לא חמוץ כמו קרד לימון, מן הסתם, אלא מתקתק יותר, עם טעם תפוזי עדין. באופן מפתיע, דווקא כששולב עם דברים אחרים הטעם התפוזי שלו התחזק!
• מיץ תפוזים:
  הפוסט ממש ממליץ בכל פה (חיחי) לטעום את מיץ התפוזים שלכם לפני שאתם מתחילים להכין קרדים למיניהם. התפוזים הרנדומליים שהוא קנה הניבו מיץ מתוק לחלוטין, בלי שום טיפה של חמיצות – ועל כן הוא החליט להוסיף להם קצת מיץ ליים (כי זה מה שהיה לו. לימון קביל בהחלט).
  מה שהפוסט השתמש בו בעצם היה מיץ מ-2 תפוזים עסיסיים ביותר ומתוקים בהחלט + מיץ מליים קטן. ישמצב שהכמות התקרבה אפילו לכוס שלמה- זה סבבה לגמרי 🙂
  כמו כן: pulp זה סבבה. הפוסט לא חושב שהוא מפריע. אם תסתכלו טובטוב – הפוסט חושב שאפילו מציץ שקיק פאלפ סורר באחת התמונות 😛
• ביצים: 
  אפשר לחלוטין לעשות את הקרד גם מ-4 חלמונים (או 5 של ביצים בינוניות), ללא כל חלבון. הכל תלוי בשימושים שיהיו לכם לחלבונים העודפים 🙂
• שדרוגים:
  יש מי שמוסיפים מעט חמאה (כ-50 גרם) לקרדים לאחר שמסירים אותם מהאש. זה עוזר למרקם חלק יותר. הפוסט בד"כ לא עושה זאת כי ככה הוא שומר את האופציות שלו לא חלביות, למקרה שירצה להכין קינוחים טבעוניים או פרווה.
  עם זאת, לפוסט יש הרגשה שאיזה שלוק-שניים של אלכוהול יכולים לעשות רק טוב לקרד 🙂 כדאי להוסיף אותם אחרי שהקרד מצטנן קצת, כדי לא לנדף את האלכוהול. אם יש לכם קוואנטרו (!) או ליקר תפוזי אחר- זה בטוח ישתלב נפלא. הפוסט מאמין שגם ברנדי ישתלב פה טוב ואולי אפילו וודקה! יאללה בלאגן 😉

מלאים בעצמם. ובקרד תפוז…

ובכן… לא באמת שונה מהאינסטינקט הבסיסי שאוחז בפוסט בשניה שהוא רואה לימון 😉
אבל הפוסט החליט לסלוח לעצמו ולפרגן לכם במתכון לקרד הנ"ל, ואפילו למה לעשות  איתו!

עוגת גבינה תפוזית

(תבנית עגולה בקוטר 26)
(מבוסס על מתכון לעוגת גבינה וקרד לימון (לא צפוי בכלל) מהספר 'עוגות גבינה' של רות אוליבר, עם די הרבה שינויים של הפוסט)

חומרים:

לבצק פריך 1-2-3 (הכמות מספיקה ל-2 עוגות):

• 300 גרם קמח לבן מנופה
• 200 גרם חמאה
• 100 גרם אבקת סוכר
• 1 ביצה
• גרידת תפוז

למלית גבינה:

• 750 גרם גבינה לבנה
• 20 גרם קורנפלור
• 4 ביצים
• 100 גרם סוכר
• 1 כפית תמצית וניל
• קליפה מגוררת מחצי תפוז
• 4 כפות ליקר קוואנטרו
• קרד תפוז!  🙂

להגשה:

• 1 מיכל שמנת מתוקה
• אבקת סוכר – לטעמכם
• קוואנטרו – לטעמכם
• תותים! (אופציונלי)

 

הפוסט מנסה להתחרות ב-cheesecake factory ובכל הצבעים החמים באשר הם

הכנה:

בצק פריך: מעבדים את הקמח, קליפת התפוז והחמאה (ביד או במעבד מזון) לפירורים. מוסיפים את אבקת הסוכר ומעבדים עוד קצת. מוסיפים את הביצה ומעבדים רק עד שאחיד.
מוציאים ממעבד המזון – עדיף להוציא ישר על ניילון נצמד שמתחתם יפה יפה על השיש. אפשר לתת תנועה לישה אחת או שתיים רק כדי לוודא שהבצק באמת אחיד.
את הבצק המוכן מחלקים ל-2 חלקים שווים יחסית, מעצבים כל חלק לדיסקית ועוטפים בניילון נצמד. חלק אחד שולחים לאחסון במקפיא עד לטארט הבא, את החלק השני אפשר להקפיא לזמן קצר (10-15 דקות) או לשים במקרר להצטנן מעט אם אתם חושבים שתזדקקו ליותר מ-10 דקות לפני שתתחילו לרדד.
את הבצק הקר מרדדים לקוטר גדול מעט יותר מקוטר התבנית שלכם, משטחים בתבנית ודוקרים מעט עם מזלג.
(הפוסט קרא הרבה המלצות שקוראות להקפיד ליצור פינות ישרות ככל הניתן בין תחתית הטארט לשוליו. זה אמור לעזור לבצק לא לצנוח ברגע האמת)
שולחים את התבנית המבוצקת לעוד 10 דקות במקפיא (הפעם חובה מקפיא) ומדליקים את התנור בנתיים ל-180 מעלות.
מניחים על תחתית הבצק נייר אפייה או נייר אלומיניום, ממלאים את התבנית בחרוזי אפייה או קטניות יבשות (שאח"כ אפשר להשתמש בהן שוב ושוב לאפייה שכזו, עד אין קץ בערך. הידד לקטניות!) (אהמ הפוסט לא משוחד בכלל) ואופים את הקלתית 10 דקות. מוציאים את הנייר והקטניות ומכניסים את הקלתית לתנור ל-8 דקות נוספות, שתספיק להתייבש קצת, להשתזף ולהתחתך (מלשון "להיות חתיכה") (אוי, הפוסט כ"כ טרחני שזה משהו) לקראת הדייט שלה עם מלית הגבינה והתפוז.

מלית הגבינה: בזמן שהקלתית משתזפת לה בתנור, טורפים מעט את הביצים והקורנפלור בקערה גדולה (שוב- במטרה למנוע התממשות של כוונות התגבשות זדוניות מצידו של הקורנפלור). מוסיפים סוכר, תמצית וניל וגרידת תפוז וטורפים קלות. מוסיפים את הגבינה הלבנה וטורפים לאחידות. מוסיפים את הקוואנטרו ומערבבים בזהירות בעזרת המטרפה (המלית סמיכה הרבה יותר מהליקר ולכן הליקר היוקרתי שלכם עלול להתעופף לכל עבר אם טורפים באלימות).

כשהקלתית מסיימת להשתזף מוציאים את התבנית מהתנור ושופכים לתוכה את מלית הגבינה (אין בעיה לעשות זאת על בצק חם).
על מלית הגבינה מפזרים בעזרת כפית את קרד התפוז (כמה שמתחשק לכם. הפוסט חושב שזו תוספת כיפית מאוד אז אפשר לשים הרבה ממנה!) ו"משיישים" מעט בעזרת סכין.
מחזירים את התבנית לתנור, אופים 5 דקות על 180 מעלות ואז מורידים את החום ל-140 ואופים עוד 35-50 דקות (כן, זה טווח מעט מופרך, אבל עוגות גבינה הן די מפונקות…) – עד שהעוגה נראית יציבה. היא לא צריכה להשתזף או להשחים.
כשהעוגה יציבה מכבים את התנור, פותחים מעט את הדלת ומשאירים את העוגה בתנור המכובה לעוד איזה חצי שעה. 
כשהעוגה קרה משכנים אותה במקרר לכמה שעות (עדיף לילה) לפני הזלילה.

הגשה: 
מקציפים שמנת מתוקה עם אבקת סוכר (אפשר להתחיל מכפית אחת גדושה ולטעום אם מספיק מתוק לכם), וכשהקצפת מקבלת נפח מוסיפים מעט קוואנטרו (גם כאן אפשר להתחיל מכפית-שתיים) וממשיכים להקציף- עד לקצפת שמתחילה להתייצב (הפוסט אוהב את הקצפת שלו לא רכה מדי, אבל חשוב לזכור שקצפת נוקשה מאוד סופה להתפרק).
ליד כל פרוסת עוגה מניחים תות פרוס (או כמה!) וקצפת. 
אומנומנום!

סקופ – ניתן לזלול גם בזוג! הכצעקתה?

הערות, טיפים ורעיונות:

• גרידת תפוז בבצק: אפשר גם גרידת לימון ואפשר גם מיקס, העיקר שתהיה לבצק ארומה הדרית קלה וכיפית 🙂
• גבינה לבנה זה משהו שאין למצוא בארה"ב. הפוסט הכין את העוגה שלו עם יוגורט יווני מסונן מנוזלים והוא חייב להודות שהמרקם יצא שונה מעוגות גבינה שטעם בעברו.
  הוא עדיין מאוד נהנה מהעוגה, ובנוסף – הוא כבר יודע שהמתכונים של רות אוליבר תמיד יוצאים משובחים, אז הוא החליט לסמוך על היקום, על גברת אוליבר ועליכם – ולחלוק איתכם את המתכון בכל זאת!
  אתם מוזמנים לסנן את הגבינה לזמן מה לפני הכנת העוגה, אבל בהחלט אין חובה לעשות זאת.
  ואם אתם מאוד רוצים להכין עוגת יוגורט ולא עוגת גבינה – דברו עם הפוסט קודם 😉
• סוכר: במקור העוגה הכילה 200 גרם סוכר, אבל הפוסט חש שהמעבר מקרד לימון חמצמץ לקרד תפוז מתקתק דורש הפחתה בכמות הסוכר…
  ****
  וידוי מביך: הפוסט שכח לשים סוכר בעוגה שלו!
  עם קצפת מתוקה ותותים העוגה הייתה טעימה לחלוטין, אבל… בכלזאת פדיחה :-O (מורקייק, נראה לי זה ראוי להיכנס לפנתיאון שלך אפילו 😉 )
  נסיון חוזר לא בוצע, אבל כיוון שתוספת מתיקות בהגשה פתרה את העניין – הפוסט הרגיש שהעוגה מנסה להוכיח לו שהיא שווה את זה, למרות כל האתגרים שהוא העמיס עליה, ועדיין רצה להעביר לכם את המתכון, אז…
  ***
  אם אתם מאוד אוהבים מתוק- אתם יכולים לשים יותר סוכר, עד 200 גרם. אם אתם מעדיפים את הקינוחים שלכם מעט מאוזנים יותר- הפוסט בהחלט חושב שכדאי לשים 100 גרם בלבד בעוגה, ואם תחושו שאתם זקוקים לתוספת מתיקות- פשוט דאגו להכין את הקצפת במתיקות מספקת! 😉
• אבקת סוכר לבצק הפריך: אפשר להפחית במעט. בין 80-100 גרם זה סבבה לגמרי.
• קוואנטרו הוא ליקר תפוזים לא זול במיוחד… הפוסט עושה בו שימוש כי הוא החליט לרכוש בקבוק (הידד אלכוהול ללא מיסוי מניו המפשייר!), אבל בהחלט אפשר להכין את המתכון גם ללא הקוונטרו. אפשר, כמובן, להשתמש בליקרים תפוזיים אחרים, או להשמיט בכלל. אם משמיטים- אולי כדאי לשים מעט יותר גרידת תפוז בעוגה.
• תותים: בעוד הפוסט מנסה לצלחת יפה את מנת העוגה והקצפת שהוא הכין לידוע ולעצמו, הוא נזכר שיש תותים במקרר והחליט לצרף אותם לחגיגה. זו הייתה החלטה מצוינת! התותים משתלבים נהדר עם הקצפת של העוגה וגם עם העוגה עצמה. אמנם זה לא חודש התותים אבל הפוסט בהחלט ממליץ לשלב אותם לצד המתכון! 🙂

 

ומה עוד?

אז מה עוד אתם יכולים לעשות עם מה שנשאר בצנצנת קרד התפוזים החמודה שממתינה לכם במקרר?

מקרונים תפוזיים הם רעיון מצוין, כמו שבטח שמתם כבר לב מהתמונות שהפוסט פיזר באלגנטיות 😉
הפוסט לא מתיימר לתת לכם מתכון מנצח למקרונים (במיוחד מכיוון שאתם יכולים לראות מהתמונות שהמקרונים שלו יצאו מעט כעורים 😛 ) אבל הוא בהחלט יכול לספר לכם שהוא הופתע מכמה שהקרד הזה השתלב מצוין עם העוגיה המפונפנת!
לא מתוק מדי אך עדיין מתוק ומפנק, מה גם שהקירור וטעמי השקדים בהחלט הדגישו את התפוזיות של הקרד. כיף!
ולא רק קרד תפוז הטמין הפוסט במקרונים שלו, לא לא-
הוא פיזר מעט פולי קקאו גרוסים בתוך חלק מהמקרונים (אלה שסומנו בעזרת אבקת קקאו בכיפותיהם). התוצאה הייתה מקרון בטעמי שקדים ותפוז עם מן טעם רקע עדין של קקאו ועם טיפה קראנצ'יות מפתיעה בין ביס לביס, מהפולים המסתתרים. אמנם הפוסט התפלא שטעמם של פולי הקקאו, שהוא חזק מאוד אם מנסים לאכול אותם סתם ככה, היה מאוד עדין בתוצאה הסופית, אבל זו הייתה הפתעה נעימה.
מה שכן, כשממלאים מקרונים במלית מאוד "רטובה" כמו קרד (בניגוד למליות שמנוניות יותר, כמו קרם חמאה (קלאסי) או ממרחים מוכנים כמו נוטלה או ממרח לוטוס (ברור שהפוסט ניסה את אלה!)) – המקרונים סופגים לחות ומתרככים די מהר. למקרונים ממולאים קרד הפוסט ממליץ לתת שעות ספורות בלבד בין המילוי לזלילה, ראו הוזהרתם.
אז מתכונים למקקרונים תוכלו למצוא אצל עוגיו.נט או בצק אלים, ואת המילוי כבר הכנתם. עם או בלי פולי קקאו- הנאה מובטחת לחובבי התפוז באשר הם 🙂

הצעת הגשה לאחה"צ ביתי אחרי יום ארוך, אין צורך ללכת 45 דקות ברגל בשלג על מנת להשמיש הצעה זאת

מוכנים לעוד מתכונים תפוזיים? הם מחכים לעם, בנוהל, במנטקה

אה, ופורים שמח!
מקרונים ועוגת גבינה וצנצנת קרד זה לגמרי דברים ששמים במשלוח מנות, נכון? 😛