כחומר ביד הבלוגר – פסטה לקינוח לכבוד האחד באפריל!

הפוסט לא הכין לכם מתכון בכלל!
סתאאאאאאם, אחד באפריל 😉

כבר שנים שהפוסט בלונדיני לא באמת מנסה למתוח את חבריו באחד באפריל,
וכבר שנים (אותן שנים כנראה…) שהוא נהיה קצת חשדניסט כלפי חדשות מרעישות במיוחד שמגיעות דווקא בתחילתו של חודש אביבי זה (נישואים פתאומיים, פרידות לא הגיוניות (סטטוסים בפייסבוק זה קל), ושאר אירועי-חיים מאותגרי תזמון), ובו זמנית עוקב אחרי ה"מתיחות" הצפויות והמשעשעות של גוגל ושאר חבריהם.
תכלס – האחד באפריל בדרך כלל היה עבור הפוסט יותר פוטנציאל לשעשוע מאשר התעסקות ישירה.

אבל – הנה הגיע פרויקט כחומר ביד הבלוגר והחליט לגרום לפוסט להשתעשע קצת יותר ברצינות השנה 🙂

האתגר החודש היה ליצור משהו מתחום הקונדיטוריה או האפיה עם פסטה!
היו בלוגרים שפירשו את האתגר לכיוון יצירת מנות המתחפשות לפסטה, והיו מי שהעדיפו לעבוד עם פסטה ליצירת מנות חדשות… והפוסט, מרוצה מאוד מהעובדה שלאחרונה קיבל מכונת פסטה כמתנת יומולדת מפנקת במיוחד –
החליט ליצור את הפסטה שלו בעצמו ולעשות ממנה קינוח שמתחפש למנת פסטה סטנדרטית! 😀

הרעיון הראשון שעלה לפוסט במוחו (הדי קודח, בואו נהיה כנים לרגע) היה לזניה:
במקום רוטב בשמל – קרם פטיסייר צחור
במקום רוטב עגבניות – ריבת פירות יער חמצמצה
ובמקום עלי פסטה סטנדרטיים – פסטת קקאו שתוסיף קצת מרירות ותשלים טעמים.

מי חתיך?

דיון מרתק עם יקירת המדור (הי מארינקא) הביא לגילוי מרגש שלגיברת יקירת יש פנטזיה על רביולי חמאת בוטנים ממולאים בטראפל שוקולד מריר. מה עשה הפוסט? ניסה גם את זה 😀

הו שלום לכם!

התוצאות הצדיקו להעניק לכם את המתכון ללזניה במלואו, אבל הפוסט, כמו הפוסט, יספק לכם גם מידע רלוונטי על הרביולי, במסגרת מסורת מתכוני הבונוס 🙂

לזניה לקינוח לכבוד האחד באפריל

(תכלס תלוי בכם :))

חומרים:

לפטיסייר: (כמות זו של פטיסייר תוכל להספיק לכ-4 מנות אישיות של לזניה, 5 אם אתם יעילים בחלוקת משאבים)

• 2 חלמונים
• 25 גרם קורנפלור
• 60 גרם סוכר
• 250 מ"ל חלב
• 1/2 מקל וניל

לריבה:

• פה אתם יכולים להשתמש בריבה מוכנה שאתם אוהבים (עדיפות לריבה אדומה – אם אתם הולכים על עניין התאמת הצבעים), יודעים שהיא איכותית (ניתן להרגיש את הפרי) ומבחינים בחמצמצות בטעמה – שימוש בריבה מאוד מתוקה יניב מנה מאווווווד מתוקה
• אם אתם רוצים להכין ריבה בעצמכם, הפוסט יכול לספר שהוא הכין ריבה מהירה מתותים ופטל שהתקרבו לסוף חייהם:
  הוא השתמש בסוכר במשקל חצי ממשקל הפירות (למשל- 400 גרם סוכר על 800 גרם פרי), הוסיף מעט מקלות וניל יבשים שיוסיפו טעם, מיץ מליים אחד קטן ומעט ג'ינג'ר מגורר. את כל העסק הוא בישל על להבה גבוהה יחסית – כדי להשיג הסמכה מהירה ולשמר כמה שאפשר את טעמי הפרי – עד להסמכה, ואז העביר לצנצנות מעוקרות.

לבצק הפסטה: (הכמות לבצק פה היא הכמות המינימלית האפשרית לבצק פסטה. הפוסט מאמין שמכמות כזו יוצאות כ-4 מנות אישיות, אולי חמש – חושו חופשי להכפיל כאוות רצונכם ולהתאים כמויות פטיסייר)

• 80 גרם קמח
• 20 גרם קקאו
• 1 ביצה, טרופה

הכנה:

בהנחה שהריבה שלנו כבר מוכנה, בין אם היא קנויה או ביתית (ומוכנה מבעוד מועד) – מתחילים בהכנת קרם הפטיסייר: בקערה חסינת חום טורפים יחד חלמונים, קורנפלור וסוכר. בנתיים מביאים את החלב והוניל לסף רתיחה בסיר (טיפ: אם תערובת החלמונים מסרבת להתערבב ולהתאחד חושו חופשי להוסיף כף-שתיים מהשמנת לפני החימום – זה יעזור "לשחרר" את החלמונים ויקל על הטריפה – ולא יפגע בענייני איזון טמפרטורות).
כשהחלב כמעט רותח מוסיפים ממנו מעט, כמה כפות בכל פעם, לתערובת החלבונים וטורפים במהירות. כשמתאחד מוסיפים עוד כמה כפות, כך עד שכשליש מהחלב מעורבב עם החלמונים.
שופכים את תערובת החלמונים אל הסיר עם שאר החלב ומחזירים אל האש תוך טריפה מתמדת, עד שהפטיסייר מסמיך.
את הפטיסייר המוכן מצננים לטמפרטורת החדר (וטורפים אותו מעט כל כמה דקות – על מנת למנוע היווצרות קרום). כשהקרם צונן מעבירים אותו לקופסה אטומה ולשעה לפחות למקרר.

לפני בניית המנה טורפים מעט את הפטיסייר הקר כדי להחזיר לו את מרקמו ומעבירים לשקית זילוף עם צנטר לבחירתכם (הפוסט בחר בצנטר משונן).

בצק קקאו מהמם במכונת פסטה שווה

להכנת בצק הפסטה שוקלים קמח וקקאו לקערה נוחה ללישה ומערבבים את השניים יחד לתערובת אחידה יחסית.
יוצרים גומה קטנה בתערובת הקמח ושופכים אליה את הביצה. לשים עד לבצק אחיד.
פה זה הזמן לומר שבצק פסטה אמורים ללוש כך שכל פעם מוסיפים מעט מהקמח אל הביצה ולשים, מוסיפים ולשים – עד שכל הקמח נטמע. בכמות כזו קטנה של בצק זה קצת מצחיק לנסות לעשות את זה, אבל זה עובד 🙂
כשהבצק מוכן עוטפים אותו בניילון נצמד ונותנים לו לנוח בטמפרטורת החדר כחצי שעה.

מי מוכן להתבשל ברותחין?

אחרי שהבצק נח לו בנוחות אפשר לשים סיר מים על האש ולהביא לרתיחה, ובנתיים לרדד עד אין קץ:

אם יש לכם מכונת פסטה זו ההזדמנות לשלוף אותה 🙂
הפוסט חייב להודות שהבצק הפתיע בקלות העבודה איתו כי הוא לא דרש הרבה מאוד קימוח וכמעט שלא נדבק למכונה. זה בצק שיצא יותר יבש ממה שהפוסט מכיר מבצק הפסטה הסטנדרטי שלו (אולי בגלל הקקאו), אבל דווקא בעת הרידוד הוא היה מאוד נוח ומתחשב. 
בקיצור: עם מכונה מעבירים את הבצק כמה פעמים על רמה 0 (מעבירים, מקפלים ומעבירים שוב). כך משיגים את האלסטיות של הבצק ומקלים על התהליך. אח"כ מעלים בהדרגה את הרמה עד שמגיעים לעובי הרצוי. עבור הלזניה הפוסט הגיע לרמה 6, שהניבה בצק דק למדי שלא משתלט על הקינוח, אבל עדיין מורגש בביס. מי שמעדיף לזניה פחות "צ'ואית" יכול להגיע לרמה 7 או 9 – רק תיזהרו מהידבקויות!
אם אין מכונת פסטה יש לרדד את הבצק דק ככל שניתן.
מהבצק המרודד קורצים עיגולים או מלבנים (אם חושקים במנות אישיות). ניתן גם להכין דפי לזניה מלבניים גדולים יותר ולסדר את הקינוח בתבנית מרכזית, אבל הפוסט חושב שזה יותר קינוח של מנות אישיות.

שחייה צורנית בסיר מבעבע

את העיגולים/ מלבנים מבשלים במים רותחים (לא להתבלבל ולהוסיף מלח למי הבישול!) כ-7-10 דקות, מוציאים מהמים ומניחים על צלחת על מנת שיצטננו ויתייבשו קצת.

לבניית הקינוח מסדרים שכבות של עלי לזניה מבושלים וצוננים, זילופי פטיסייר יפים וריבה לפי הסדר המועדף עליכם לבניית לזניה 😀
בתאבון ובהצלחה 😉

קלוז-אפ חגיגי

 

הערות, טיפים ורעיונות:

• אז… כן – מדובר במתכון הרפתקני משהו 😉 אבל לא מאוד מסובך.
  בתכלס הפוסט היה מרוצה מהתוצאה ומעניק לקינוח את התואר "משעשע וטעים!" 
  
• חושו חופשי לשחק עם הכמויות ועם גיוונים – לפי טעמכם ומוחכם הקודח!
  מה שכן- הפוסט ממליץ לשמור על איזון טעמים – הקקאו מוסיף מרירות ועומק והריבה מוסיפה רקע חמצמץ – ובלעדיהם זה לא היה מספיק מעניין 🙂

אומנומנום!

ואם אתם עדיין מעוניינים ברביולי חמאת בוטנים במילוי טראפל, להלן מסקנותיו של הפוסט ומתכון בונוס:

הפוסט רצה במקור להכין בצק פסטה שבו חמאת הבוטנים *תחליף* את הביצה, אבל זה לא ממש הצליח לו. 
בצק שהוא הכין עם חמאת בוטנים בנוסף לביצה יצא עמיד ואפקטיבי, אם כי משום מה קצת יבש ולא הכי קל לעבודה.
עם זאת, הבצק התנהג יפה מאוד בבישול, ואם תדאגו להדביק את קצוות הרביולי כמו שצריך ולשמור על שלמותו של הבצק (בלי סדקים ושברים) – תוכלו לקבל כיסון חמוד עם טעם חמאת-בוטנימי עדין ומילוי של שוקולד נוזלי ועמוק! 🙂

רביולי חמאת בוטנים ושוקולד – הוראות הכנה

• לטראפלס: לתוך 80 גרם שמנת מתוקה חמה ממיסים 160-170 גרם שוקולד מריר (הפוסט השתמש בשוקולד 72%). מקררים את התערובת לחצי שעה במקרר ואז ניתן לעצב כדורי טראפל בעזרת כף גלידה קפיצית – התערובת עדיין נוזלית אבל סמיכה יחסית, וזה מקל מאוד על העניינים 🙂
  את כדורי הטראפל מקפיאים עד להכנת הרביולי – כדי שיהיו קרים ככל שניתן לפני הבישול.
• לבצק: הפוסט ערבב בעזרת קצות האצבעות 3 כפות חמאת בוטנים לתוך 100 גרם קמח. לתערובת הפירורית שהתקבלה הוא הוסיף ביצה ולש עד לבצק אחיד-אך-מעט-מתפורר, ונתן לבצק לנוח לכחצי שעה.

• ליצירת הרביולי: מרדדים את הבצק במכשיר פסטה (לדרגה 6), או בעזרת מערוך ליריעה דקה מאוד. קורצים עיגולים בעזרת קורצן/ חותכן/ כוס.
  באמצע כל עיגול מניחים טראפל קפוא. אם כף הגלידה שלכם מייצרת כדורי טראפל גדולים מדי – אל תהססו לחתוך אותם בעזרת סכין. זה מאוד קל כשהכדורים קפואים!
  מרטיבים בעזרת מעט מים את כל ההיקף של עיגול ומדביקים את הקצוות זה לזה (לצורת חצי עיגול). 
  מוודאים שההדבקה אטומה וחזקה.
  מבשלים את הרביולי במים רותחים כ-7-10 דקות, מוציאים ומייבשים מעט – וזוללים!
  ניתן לקשט בדובדבן אמרה ומעט סירופ – זו תוספת מאוד נחמדה לטעם 🙂 🙂 הפוסט בטוח שגם תותים טריים יתקבלו פה בברכה 🙂

מי רוצה ביס?

 

מעוניינים בעוד מתכוני פסטה מגניבים לאללה? 😀

בברכת "מי שאשכרה מכין – חובה עליו לשתף" 🙂 🙂

כחומר ביד הבלוגר – טריי-מייפל-פאף

בואו נפתח בוידוי: מייפל זה טעים!
מייפל היה טעים כשהיינו קטנים והוא בא בגרסה של הסירופ המתוק שאינו באמת מייפל (מה כבר ידענו אז…), והוא נהיה הרבה יותר טעים כשגילינו שיש כזה דבר מייפל אמיתי והוא פשוט פיסת גאונות צרופה.
אז – טעים!

עכשיו, כשהורדנו את הוידוי הזה מהלב של כולנו – הפוסט יכול להתפנות לספר לכם על מעלליו האחרונים, ואפילו על מעללי המייפל שלו 🙂

אז הפוסט עדיין גר בבוסטון הקרירה (כאילו, עכשיו היא קרירה. עוד איזה חודש-חודשיים היא תהיה קפואה. אבל בקיץ היא חמה ולחה בערך כמו תלאביב, אז שלא תחושו מקופחים מדי), אבל כבר סיים את התואר השני שלו ועכשיו נחשף לעולם המופלא של חיפוש עבודה בארה"ב. ותאמינו או לא – זה עולם מופלא (כלומר נורא) אף יותר מעולם חיפוש העבודה בישראל.
תמיד חשקתם בלהזמין אנשים שאינכם מכירים כלל וכלל לכוס קפה? ואז עוד אשכרה לשבת איתם לכוס קפה (או תה, כי קפה פילטר אמריקאי זה מעורר חלחלה וזה) ולדבר איתם ולהיות חייכניים וחביבים ומרשימים?
תמיד פינטזתם על שליחת מיילים אינסופית שכוללת בעיקר ביטויים כמו "התובנות שלך מרגשות", "החברה בה אתה עובד ומסלול הקריירה שלך מסקרנים אותי עד כלות" ו"האם אוכל לגזול מעט מזמנך היקר"?
הגעתם למקום הנכון – בואו אל הפוסט והוא אפילו יעשה לכם סיור מודרך! 
אבל יש גם יתרונות מסויימים בלהיות בתקופה לגיטימית של חיפושי עבודה. למשל: זמן ללכת ליריד של כל ניו אינגלנד ולטעום בו את כל מאכלי המייפל האפשריים. או זמן לפיתוח מתכוני מייפל מופרעים! יי! 😀

בצק מתבצק

אז באמת לאחרונה הפוסט מצא עצמו ביריד שמרכז את כל מדינות ניו אינגלנד, ואיתן: את האוכל שלהן, את חיות החווה שלהן, את ליקרי הפירות שלהן, את פסלי החמאה שלהן ו… את מאכלי המייפל שלהם.
הוא טעם maple cream, שזה מעין גרסת המזון מלכות של המייפל – ממרח מייפלי סמיך וטעים בטירוף! זה אפילו מוגש בגביע גלידה קטנטן, כי למה לא לעשות את זה מושלם וזהו? 🙂
הוא טעם גם גלידת מייפל טעימה וסוכריות מייפל (זה לא היה חידוש, אבל זה היה טעים) וגולת הכותרת: צמר-גפן-מתוק-מייפל!!! הו וואו, זה היה כמו לאכול עננים במתיקות מושלמת! 

אז מתכון לצמר-גפן-מתוק-מייפל (או שערות-סבתא-מייפל, למדקדקין) הפוסט לא יכול לספק לכם,
אבל מתכון לשילוש מייפלי קדוש למדי שכולל פחזניות מייפל הממולאות בקרם מייפל ומעוטרות בטוויל מייפל – יכול גם יכול!

לפני ואחרי

תוך כדי

במקור (כלומר, עם הפנמת המייפל כחומר הגלם החודשי) הפוסט ממש רצה לנסות להכין פטיסייר מייפל, ומשום מה זה נתקע לו בראש וזה מה שהתחשק לו. וזה גם נשמע טעים, תודו! אבל מה עושים עם פטיסייר המייפל הזה?
אז מפה לשם הוא החליט שהפטיסייר ימלא פחזניות מייפליות. ושכל הטוב הזה צריך קצת קראנץ', אז הוא הוסיף טוויל. אה, והוא סידר את הפחזניות במשולש, כי אם כבר שילוש קדוש אז עד הסוף 🙂
ואם כבר עד הסוף: אז טריי-מייפל-פאף, או בלעז: Tri-maple-puff 

הו שלום לכן!

כמובן שהמתכון ורסטילי וניתן לכמה שינויים, גיוונים ופירוקים לקינוחי בונוס – ראו מדור ההערות 😀

טריי-מייפל-פאף
Tri-Maple-Puff

(כי "פחזנית מייפל משולשת" או "קינוח מייפל בשלישית" נשמעים קצת טכניים מדי…)

(כ-10 מנות לפחות)

חומרים:

לפטיסייר:

• 2 חלמונים
• 25 גרם קורנפלור
• 80 גרם מייפל (כרבע כוס)
• 3/4 כוס + 2 כפות חלב
• 125 מ"ל שמנת מתוקה (חצי קרטון)
• 1.5 כפות מייפל

לפחזניות:

• 150 גרם קמח מנופה
• 5 גרם מלח
• 30 גרם מייפל (כ-2 כפות)
• 220 גרם חלב
  
• 125 גרם חמאה
• 4-5 ביצים

לטוויל (מתורגם ומעובד קצת מהמתכון הזה):

• 60 גרם חמאה
• 2 חלבונים (תראו איזה יופי ויעילות – אלו בדיוק החלבונים שנותרו לכם מהפטיסייר!)
• כ-1/2 כוס מייפל (אפשר גם קצת פחות, אבל זה טעים!)
• 3/4 כוס שקדים טחונים
• 1/4 כפית מלח
• 2 כפות קמח

קטנות וחמודות

הכנה:

מתחילים בפטיסייר, כי הוא דורש זמן קירור:
בקערה חסינת חום טורפים יחד את החלמונים, הקורנפלור והמייפל. בנתיים מביאים את החלב לסף רתיחה בסיר.
כשהחלב כמעט רותח מוסיפים ממנו מעט, כמה כפות בכל פעם, לתערובת החלבונים וטורפים במהירות. כשמתאחד מוסיפים עוד כמה כפות, כך עד שכשליש מהחלב מעורבב עם החלמונים.
שופכים את תערובת החלמונים אל הסיר עם שאר החלב ומחזירים אל האש תוך טריפה מתמדת, עד שהפטיסייר מסמיך.
עכשיו צריך לתת לקרם להתקרר – הפוסט, שמעדיף להימנע מהצמדת ניילון למאכלים חמים, מצנן את הקרם לטמפרטורת החודר תוך שהוא טורף אותו מדי כמה דקות על מנת למנוע היווצרות של קרום, ואז מעביר אותו לקופסה סגורה ולמקרר למספר שעות.

דברים שרואים מכאן לא ראיתם משם 😛

מכאן, בזמן שהפטיסייר מתקרר, נעבור לפחזניות:
מחממים את התנור ל-200 מעלות. בנתיים, בסיר, על אש בינונית, שמים את החלב, החמאה, המייפל והמלח, ומביאים לרתיחה עדינה תוך ערבוב.
מוסיפים את כל הקמח בבת אחת ומערבבים במרץ עם כף עץ עד שהתערובת מתגבשת לכדור בצק. הפוסט ממליץ לערבב עוד כדקה-שתיים את כדור הבצק על האש על מנת לאדות ממנו נוזלים ככל הניתן.
את הבצק מעבירים למיקסר עם וו גיטרה ומתחילים לערבל במהירות איטית עד שהבצק מצטנן (הפוסט משתמש בקיטשן אייד והאינדיקטור שלו להצטננות הבצק הוא כשקערת המתכת מגיעה לטמפרטורה בה ניתן לגעת בה לזמן מה בלי שיהיה לכם חם מדי ביד).
עכשיו מתחילים להוסיף את הביצים. מוסיפים אותן אחת אחת, תוך שהמיקסר מערבל, וממתינים אחרי כל ביצה עד שהיא נטמעת ומתאחדת עם התערובת. אחרי הטמעת הביצה השלישית אפשר להתחיל לבחון את הבצק – בצק של פחזניות צריך להיות במרקם ספציפי למדי, ועל כן חשוב לא להוסיף יותר מדי ביצים, וגם לא להוסיף אותן בבת אחת.
איך יודעים כשהבצק מוכן? לוקחים חתיכת בצק קטנה בין האצבע והאגודל ומתחילים להרחיק את האצבעות זו מזו – כשהבצק נמתח עד אין קץ (כמעט) ולא נקרע – הוא מוכן!
אם אחרי הביצה הרביעית אתם מרגישים שהבצק זקוק לעוד ביצה, אבל לא בהכרח ביצה שלמה – הפוסט ממליץ להתחיל בהוספת חלמון הביצה החמישית ולערבל – ואז להחליט אם יש להוסיף את השאר. למה להתחיל מהחלמון? כי הוא יותר עשיר וטעים 🙂
את הבצק המוכן מעבירים לשקית זילוף – הפוסט השתמש בצנטר משונן – ומזלפים שלשות של פחזניות על תבנית אפיה מרופדת בנייר אפיה.
הפוסט ממליץ לזלף את שלוש הפחזניות קרובות מאוד זו לזו, אך לא צמודות – הפחזניות יתרחבו באפיה. כמו כן – הפוסט ממליץ על שמירת מרווחים בין של שלישייה.
אם לא בא לכם על שלשות מדוגמות – חושו חופשי לזלף פחזניות בודדות, אקליירים, טבעות (כמו פריז ברסט!) או אפילו משולשים 🙂
מכניסים את הפחזניות לתנור ואופים כ-20 דקות. כשרואים שהן תפחו ותפסו גובה וקצת צבע – פותחים את התנור לזמן הקצר ביותר שניתן רק על מנת להכניס ידית של כף עץ בין הדלת והתנור – ואופים עוד כ-10 דקות, עד שהן שחומות ויפות. מוציאים את הפחזניות מהתנור ונותנים להן להצטרן לטמפרטורת החדר, עדיף על רשת כדי למנוע רטיבות בתחתיתן.
******
פחזניות הן מאפה מעט קפריזי, ועל כן הפתיחה המוזרה של התנור בעזרת ידית של כף עץ. יש מתכונים שפשוט מורידים את טמפרטורת התנור לאחר כ-20 דקות (למשל כאן), אבל הפוסט אופה פחזניות בשיטת כף העץ כבר כמה שנים ואצלו זה מצליח – אז זה מה שהוא חולק איתכם!
******* 

קלוז-אפ חגיגי

כשהפחזניות מצטננות והפטיסייר מתקרר – עוברים לטוויל:
מורידים את טמפרטורת התנור ל-160 מעלות.
ממיסים את החמאה ונותנים לה להצטנן מעט, על מנת שלא תהיה חמה מדי. מוסיפים אליה את המייפל ואת החלבונים וטורפים טוב עד לאחידות.
בקערה נפרדת מערבבים את השקדים, הקמח והמלח, ומוסיפים את תערובת ה"יבשים" אל תערובת ה"רטובים" – ושוב טורפים עד אחידות.
על תבנית מרופדת בנייר אפייה מזלפים תלוליות של ככפית מהתערובת – במרחקים די גדולים זו מזו. הטווילים משתטחים מאוד מאפייה ותופסים הרבה מרחב. בעקרון הפוסט ראה שמתכון מציע לשטח את התלוליות, אבל הוא מצא את הפעולה הזו מעצבנת למדי (כי הוא ניסה ליצור משטחים אחידים בעוביים) וגם הבין שהתלוליות משתטחות מהר מאוד בעצמן.

תלוליות או לא להיות

אופים את הטווילים כ-8-10 דקות, עד שהם שחומים מאוד.
ניתן לעגל את הטווילים החמים אם מלפפים אותם קלות – מיד עם יציאתם מהתנור, בעודם חמים – סביב ידית של כף עץ (מאוד יעילה הידית הזו!) ונותנים להם להתקרר ככה, אבל לטריי-מייפל-פאף לא חייבים לעשות את זה, כי אפשר פשוט לסדר טווילים שטוחים וחמודים על הפחזניות, או אפילו לעשות שימוש בשברי טוויל.

מעוף הציפור

ועכשיו, להרכבת הקינוח:
את פטיסייר המייפל הצונן טורפים מעט עם מטרפה ידנית.
בקערה נפרדת מקציפים את השמנת המתוקה והמייפל עד לקצפת רכה. מטמיעים את הפטיסייר בקצפת (עכשיו זה נקרא קרם דיפלומט, הידעתם?) בתנועות קיפול ומעבירים את הקרם לשקית זילוף עם צנטר קטן.
מזלפים לתוך כל פחזנית בשלישייה מילוי מייפל דיפלומטי וחגיגי (א. אפשר לעשות חור בתחתית כל פחזנית עם צנטר עגול קטן ואז להכניס את שית הזילוף – זה עוזר למנוע סתימות בשקית. ב. ניתן להרגיש שהפחזנית שאתם אוחזים בידכם נהיית כבדה יותר כשהיא מתמלאת בקרם – חשוב להרגיש שהיא מקבלת תוספת משקל, אבל היזהרו שלא למלא את גברת פחזנית ביותר מדי קרם – הפוסט מבטיח להכם שהוא ימצא מאיפה לברוח!).
מניחים את שלישיית הפחזניות הממולאת על צלחת הגשה (או על מגש אבן חגיגי 😛 ) ומעטרים בטוויל. ניתן לזלף עוד מעט קרם במרכז השלישייה ולייצב עליו את הטוויל.
מגישים וזוללים! 😀

סטיילינג וזה

הערות, טיפים ורעיונות:

• מייפל: הפוסט עשה שימוש אך ורק במייפל אמיתי (ולא, נאמר, סירופ *בטעם* מייפל). למיטב זכרונו, מייפל אמיתי הרבה יותר זול בבוסטון מאשר בארץ, אבל הוא לא ממליץ להכין את הטריי-מייפל-פאף עם סירופ בטעם.
  אם אתם מעדיפים לקצץ קצת במייפל אתם יכולים להחליף את המייפל שבבצק הפחזניות ב-10 גרם סוכר ועוד 30 גרם חלב. המייפל עצמו לא מאוד מורגש בבצק, והקינוח עדיין יהיה מאוד מייפלי בזכות הקרם והטוויל.
  ניתן גם להכין רק מחצית מכמות הטוויל (כי הכמות הנוכחית תתן לכם הרבה יותר טווילים ממה שהטריי-מייפל-פאפז שלכם צריכות), וזה גם חסכון מייפלי לתפארת. עם זאת, הפוסט לא ממליץ להפחית מכמות המייפל בפטיסייר.
•  הפחזניות הריקות יכולות להחזיק 4-5 ימים בקופסה אטומה על השיש, או במקרר בימים חמים. הפטיסייר והדיפלומט (ןהקצפת) נשמרים יופי במקרר גם שבוע, והטווילים יחזיקו יפה בחוץ כשבוע – אבל הם דורשים קופסה אטומה טוב, בכדי לשמר את פריכותם.
  הפוסט לא ממליץ לשים את הטווילים על הקרם זמן רב לפני ההגשה  – כי הם יתרככו. הוא גם מעדיף לשמור את הפחזניות ואת הקרם בנפרד ולמלא כל פעם לפני ההגשה – כדי להימנע מבצק "סמרטוטי" של הפחזנית.

נום

• ורסטיליות, גיוונים ופירוקים:
  קודם כל הפוסט חש שראוי לציין שהטווילים טעימים מאוד מ-א-ו-ד בפני עצמם בתור עוגיות, אז אמנם לוקח מעט זמן להכין אותם (כי לא שמים המון פה תבנית, שמה יתמזגו להם למפלצטוויל אחת ענקית), אבל ישמצב ששווה להכין הרבה ולנשנש עד אין קץ בנפרד.
  בנוסף, אולי שמתם לב לצנצנת חתיכית שמבצבצת לה ברקע של חלק מהתמונות – מדובר במילקימייפל! 🙂 🙂 כןכן, הפוסט שמר קצת פטיסייר וקצת קצפת מייפל, והכין מהם קינוח כוסות לתפארת (שבואו נהיה כנים – ישמח מאוד לעיטור טווילי אם אתם רוצים…). טעים ומגניב! אז אתם יותר ממוזמנים להכין כמות כפולה של פטיסייר ושל קצפת מייפל, לערבב חצי מכל אחד מאלה לדיפלומט חגיגי למילוי הטריי-מייפל-פאף, ואת השאר לחלק יפה לכוסות ולהתענג 🙂

מילקימייפל מציץ!

חושקים בעוד מתכוני מייפל? עמוד הפייסבוק של מנטקה ישמח לספק לכם אותם!

גם הפוסט לא שוכח את החיים עצמם

שלומות,
בפוסט התחיל לקנן חשש שלאחרונה הוא מפרסם בעיקר מתכונים מתובלים במעט תלונות וטרוניות, בניגוד לימי העבר בהם היה בעיקר מתלונן ובוכה על מר גורלו ומצפה שכולכם תנחמו אותו.
והוא חשב שאתם בוודאי מתגעגעים לאותם ימים עטורי תהילה ונהי…

אז הוא החליט לנסות את כוחו במלל רב שאינו כולל כוסות מידה, תנורים וסוכר
(טוב, על מי הוא עובד? הכל אצלו כולל סוכר. ופיזור נצנצים ורודים גם כשהעולם אכזר והפוסט עצמו אומלל. או כך לפחות טוענת קוקי)

אז על מה הוא יכול לספר לכם?

קודם כל, זוכרים שאי אז במהלך התואר הראשון שלו הוא התלונן על אנשים שמתעקשים על להביע את דעתם במהלך השיעור ומפריעים לסיכומיו המשוקלטים-צבעוניים-OCDאים של הפוסט ולכן גם לשפיותו?
ובכן מתברר שכאשר אתה לומד לתואר שני בארה"ב דעתם של אחרים (ושלך לעיתים, כשאתה מספיק ער על מנת לדבר) היא היא מרכז העניין!
המרצה יבוא, ידבר קצת על איזה קונספט, ואו אז ינהג כמנהג פייסבוקאים מומחים ויזרוק "דונו" לחלל החדר.
וכולם דנים. באמאמא שלהם דנים.
אפילו לפוסט כבר יצא לחלוק כמה סיפורים אישיים ונוגעים ללב או לתת נאום חוצב להבות על דעתו לגבי ניהול שרשרת האספקה של חברה מומצאת לייצור מבחנות 😛
(אבל כיאה להבטחתו לפזר נצנצים – גם יצא לו לזרוק כמה וכמה הערות סרקסטיות לחלל החדר שגרמו לכמה אנשים לצחוק. היאח!)
אה – וגם מה מסתבר? שחלק מהציון שלך בקורס מבוסס על ההשתתפות שלך.
כןכן, המחליאות הינה ממוסדת!
*** אנשי תואר שני בארץ- האם זה קורה גם במולדנו החמימה?!? שלפחות הפוסט ידע שזה היה קורה לו בכל מקום 😉 ***

גולת הכותרת ההשכלתית של הפוסט מהסמסטר שעבר (את הנוכחי עדיין אי אפשר לסכם.. חכו איזה חודש וחצי) הייתה טמונה בשני שיעורי מופת:

• מדעי החליפה
  שיעור שלם שפיזר פנינות חכמה חקוקות בסלע כמו "אסור ללבוש חום ושחור יחד בשום פנים ואופן", "סוודר מעל החולצה המכופתרת זה לא מספיק רשמי", "בנות צריכות ללבוש גרביונים מתחת למכנסיים" ו"שמרנות, שמרנות, שמרנות!" (באיפור, בצבעי החליפה… אפילו במידת הכיפתור של החולצה, מה שגרם לפוסט לזוז קצת בכיסא באי נוחות כשהוכרז קבל עם ועדה שיש לכפתר את הכפתור העליון ביותר :-O ).
  הפוסט, כמובן, החליט שזה הזמן המושלם לחזור למרדנותו מימי הצבא העליזים ו*לא* שם גרביונים מתחת למכנס. מוהאהאהא!
• נימוסי שולחן, אנליזה ויישום
  כן. זה קרה.
  הייתה חברה אמיתית וקיימת שמימנה ארוחת בוקר (לחם מטוגן, בייקון ומייפל, אם תהיתם. הפוסט ביקש בלי בייקון וכתחליף ל-3 פרוסות בייקון קטנות קיבל חיזוק של 3 פרוסות לחם מטוגן ענקיות. הו פרופורציות 🙂 ) על מנת שנציגיה יוכלו לשבת עם סטודנטים צעירים בחליפותיהם-המרשרשות-מרוב-שהן-חדשות, ולשמוע הרצאה על נימוסי שולחן.
  חשבתם ש"ללכת מהסכו"ם החיצוני לפנימי" מכסה אתכם לכל צרה שלא תהיה? ובכן, חשבו שוב.
  הידעת? יש סגנון החזקת סכו"ם אמריקאי השונה מזה האירופאי!
  כמו כן, אין להזמין יין אלא אם המארח הזמין יין, יש מיקום קבוע וידוע לצלחת לחם קטנה ולכוס המים שלך (ולעוד משהו שמתחיל ב-M אבל הפוסט לא זוכר! הו לא!), ואסור בתכלית האיסור לתקוע את המפית בתוך הצווארון!

ובעניינים שאינם קשורים ללימודים?
הפוסט יכול להתוודות מולכם שלגור בארה"ב, ארץ המשלוחים החינמיים מאמאזון, הופך אותך למכור לרכישות אונליין.
מה? יש להם אופציה להזמין טחינה! נורמלית! שיש לה טעם של טחינה ולא של מים עכורים! ומלפפונים חמוצים שאינם בטעם של שמיר ממותק!
אה, וגם ממש כיף לעשות קניות כשאתה יושב בבית כמו חפשן 🙂

וגם:
הפוסט והידוע נתקלו אי אז, לפני חודשים רבים, במוכרת שכנראה השתתפה במירוץ "שירותיות למרחקים גדולים" או ניסתה לשבור שיאי שירותיות ולהכנס לספר של גינס.
האישה עשתה כל שביכולתה על מנת להדגיש את העובדה שהיא מקלידה עיוור ומעניקה ללקוחותיה את מ-ל-ו-א תשומת ליבה ע"י בהייה עזה ונטולה מצמוצים בעת שהיא מקלידה את פרטי הרכישה אל המחשב. לא קריפי בכלל גיברת!

ולסיום בנימה אופטימית-
היו רגעים בהם הפוסט לא האמין כי האביב אכן יבוא. הוא כבר התכונן לחיים שלמים תחת ערימות שלג ענקיות שלא נגמרות, לקיץ של "גלידה חמה" בלבד (פיכסוש!) ולאיחוד מלא בינו ובין המעיל (הסגול!) שלו.
אבל
ציוצי ציפורים החלו נשמעים בטיולי הבוקר ביומיים האחרונים,
נצפו שתי ארנבות בגינת השכנים,
נצפו סנאים מקפצים שוב מעץ לעץ
וכנראה שנצפה בואש (או גירית. מותר להאמין שרק מדובר היה בגירית תמימה) שחצה את הכביש (שלא היה מכוסה קרח! ווהו!)
****כל אלה שיגעו את הכלבלב המלכותי, כמובן***
היתכן שבא אביב?

 

כחומר ביד הבלוגר – אובססיית הקרדים ממשיכה!

עוד חודש עבר לו,
שרבים חורפיים הגיעו לישראל והפוסט מצידו עוד קבור בשלג…
אבל! 
כבר חגגנו מעלה שלמה מעל לאפס לא מזמן! ובנוסף- מתחילים לראות קצת ענפי-שיחים מבצבצים מבין ערימות השלג, ואדמה בוצית מבצבצת גם! (טוב, האדמה זה כי הביאו טרקטורים ודחפורים לפנות את השלג, אבל הפוסט עדיין מרוצה מזה שבחרו להזכיר לו שיש עוד כמה צבעים בעולם חוץ מלבן, לבן מלוכלך וצהוב שפעם היה לבן לפני שהכלבים עברו פה…).
חבריו ומכריו של הפוסט מנסים לעודד אותו שתיכף יגיע האביב ושוב יהיה אפשר לנשום בחוץ מבלי לכסות את הפנים בצעיף.
המחשבה הראשונה שעברה לפוסט בראש, כמובן, פולני שכמותו, הייתה שאם כל השלג הזה יימס ברגע שיתחמם- כנראה שהוא צריך לרכוש גונדולה, או לפחות אבוב 😛

ואם כבר עוד חודש עבר-
עוד מתכון מגיע אליכם!
חומר הגלם הנבחר הפעם הוא תפוז. הפוסט כינס את מועצת החכמים שלו וממש ניסה להתחמק משילובים שהוא בד"כ היה שם בהם לימון.
אי לכך, בהצלחה מרובה, הוא הגיע ל:

קרד תפוז

(אחת צנצנת בינונית מלאה קרד טעים)

חומרים:

• 3/4 כוס מיץ תפוזים
• 1 ביצה + 2 חלמונים
• 1.5 כף קורנפלור
• 2 כפות סוכר

הכנה:

מניחים את כל החומרים בסיר בינוני (שיהיה לכם נוח לטרוף במרץ בתוכו) וטורפים מעט כדי לאחד את החומרים ולמנוע מהקורנפלור המרושע להתגבש לגושישים.
מניחים את הסיר על אש בינונית וטורפים במרץ עד שהקרד מתחיל להסמיך.
כשהקרד מתחיל להסמיך מסירים את הסיר מהאש ומניחים להצטנן. חשוב מדי פעם להגניב טריפה קטנה לקרד בזמן שהוא מתקרר- שלא יפתח קרום.

כשהקרד צונן – ממלאים צנצנת בינונית (אפשר לעקר לפני המילוי – בעזרת מים רותחים. אלא אם אתם יודעים שהקרד יתחסל תוך ימים ספורים ואז הפוסט מרשה לכם להתעצל) ומאפסנים את התוצר במקרר עד לשימוש.

הערות, טיפים ורעיונות:

• הפוסט והידוע הסכימו שניהם שהקרד היה טעים וכיפי. לא חמוץ כמו קרד לימון, מן הסתם, אלא מתקתק יותר, עם טעם תפוזי עדין. באופן מפתיע, דווקא כששולב עם דברים אחרים הטעם התפוזי שלו התחזק!
• מיץ תפוזים:
  הפוסט ממש ממליץ בכל פה (חיחי) לטעום את מיץ התפוזים שלכם לפני שאתם מתחילים להכין קרדים למיניהם. התפוזים הרנדומליים שהוא קנה הניבו מיץ מתוק לחלוטין, בלי שום טיפה של חמיצות – ועל כן הוא החליט להוסיף להם קצת מיץ ליים (כי זה מה שהיה לו. לימון קביל בהחלט).
  מה שהפוסט השתמש בו בעצם היה מיץ מ-2 תפוזים עסיסיים ביותר ומתוקים בהחלט + מיץ מליים קטן. ישמצב שהכמות התקרבה אפילו לכוס שלמה- זה סבבה לגמרי 🙂
  כמו כן: pulp זה סבבה. הפוסט לא חושב שהוא מפריע. אם תסתכלו טובטוב – הפוסט חושב שאפילו מציץ שקיק פאלפ סורר באחת התמונות 😛
• ביצים: 
  אפשר לחלוטין לעשות את הקרד גם מ-4 חלמונים (או 5 של ביצים בינוניות), ללא כל חלבון. הכל תלוי בשימושים שיהיו לכם לחלבונים העודפים 🙂
• שדרוגים:
  יש מי שמוסיפים מעט חמאה (כ-50 גרם) לקרדים לאחר שמסירים אותם מהאש. זה עוזר למרקם חלק יותר. הפוסט בד"כ לא עושה זאת כי ככה הוא שומר את האופציות שלו לא חלביות, למקרה שירצה להכין קינוחים טבעוניים או פרווה.
  עם זאת, לפוסט יש הרגשה שאיזה שלוק-שניים של אלכוהול יכולים לעשות רק טוב לקרד 🙂 כדאי להוסיף אותם אחרי שהקרד מצטנן קצת, כדי לא לנדף את האלכוהול. אם יש לכם קוואנטרו (!) או ליקר תפוזי אחר- זה בטוח ישתלב נפלא. הפוסט מאמין שגם ברנדי ישתלב פה טוב ואולי אפילו וודקה! יאללה בלאגן 😉

מלאים בעצמם. ובקרד תפוז…

ובכן… לא באמת שונה מהאינסטינקט הבסיסי שאוחז בפוסט בשניה שהוא רואה לימון 😉
אבל הפוסט החליט לסלוח לעצמו ולפרגן לכם במתכון לקרד הנ"ל, ואפילו למה לעשות  איתו!

עוגת גבינה תפוזית

(תבנית עגולה בקוטר 26)
(מבוסס על מתכון לעוגת גבינה וקרד לימון (לא צפוי בכלל) מהספר 'עוגות גבינה' של רות אוליבר, עם די הרבה שינויים של הפוסט)

חומרים:

לבצק פריך 1-2-3 (הכמות מספיקה ל-2 עוגות):

• 300 גרם קמח לבן מנופה
• 200 גרם חמאה
• 100 גרם אבקת סוכר
• 1 ביצה
• גרידת תפוז

למלית גבינה:

• 750 גרם גבינה לבנה
• 20 גרם קורנפלור
• 4 ביצים
• 100 גרם סוכר
• 1 כפית תמצית וניל
• קליפה מגוררת מחצי תפוז
• 4 כפות ליקר קוואנטרו
• קרד תפוז!  🙂

להגשה:

• 1 מיכל שמנת מתוקה
• אבקת סוכר – לטעמכם
• קוואנטרו – לטעמכם
• תותים! (אופציונלי)

 

הפוסט מנסה להתחרות ב-cheesecake factory ובכל הצבעים החמים באשר הם

הכנה:

בצק פריך: מעבדים את הקמח, קליפת התפוז והחמאה (ביד או במעבד מזון) לפירורים. מוסיפים את אבקת הסוכר ומעבדים עוד קצת. מוסיפים את הביצה ומעבדים רק עד שאחיד.
מוציאים ממעבד המזון – עדיף להוציא ישר על ניילון נצמד שמתחתם יפה יפה על השיש. אפשר לתת תנועה לישה אחת או שתיים רק כדי לוודא שהבצק באמת אחיד.
את הבצק המוכן מחלקים ל-2 חלקים שווים יחסית, מעצבים כל חלק לדיסקית ועוטפים בניילון נצמד. חלק אחד שולחים לאחסון במקפיא עד לטארט הבא, את החלק השני אפשר להקפיא לזמן קצר (10-15 דקות) או לשים במקרר להצטנן מעט אם אתם חושבים שתזדקקו ליותר מ-10 דקות לפני שתתחילו לרדד.
את הבצק הקר מרדדים לקוטר גדול מעט יותר מקוטר התבנית שלכם, משטחים בתבנית ודוקרים מעט עם מזלג.
(הפוסט קרא הרבה המלצות שקוראות להקפיד ליצור פינות ישרות ככל הניתן בין תחתית הטארט לשוליו. זה אמור לעזור לבצק לא לצנוח ברגע האמת)
שולחים את התבנית המבוצקת לעוד 10 דקות במקפיא (הפעם חובה מקפיא) ומדליקים את התנור בנתיים ל-180 מעלות.
מניחים על תחתית הבצק נייר אפייה או נייר אלומיניום, ממלאים את התבנית בחרוזי אפייה או קטניות יבשות (שאח"כ אפשר להשתמש בהן שוב ושוב לאפייה שכזו, עד אין קץ בערך. הידד לקטניות!) (אהמ הפוסט לא משוחד בכלל) ואופים את הקלתית 10 דקות. מוציאים את הנייר והקטניות ומכניסים את הקלתית לתנור ל-8 דקות נוספות, שתספיק להתייבש קצת, להשתזף ולהתחתך (מלשון "להיות חתיכה") (אוי, הפוסט כ"כ טרחני שזה משהו) לקראת הדייט שלה עם מלית הגבינה והתפוז.

מלית הגבינה: בזמן שהקלתית משתזפת לה בתנור, טורפים מעט את הביצים והקורנפלור בקערה גדולה (שוב- במטרה למנוע התממשות של כוונות התגבשות זדוניות מצידו של הקורנפלור). מוסיפים סוכר, תמצית וניל וגרידת תפוז וטורפים קלות. מוסיפים את הגבינה הלבנה וטורפים לאחידות. מוסיפים את הקוואנטרו ומערבבים בזהירות בעזרת המטרפה (המלית סמיכה הרבה יותר מהליקר ולכן הליקר היוקרתי שלכם עלול להתעופף לכל עבר אם טורפים באלימות).

כשהקלתית מסיימת להשתזף מוציאים את התבנית מהתנור ושופכים לתוכה את מלית הגבינה (אין בעיה לעשות זאת על בצק חם).
על מלית הגבינה מפזרים בעזרת כפית את קרד התפוז (כמה שמתחשק לכם. הפוסט חושב שזו תוספת כיפית מאוד אז אפשר לשים הרבה ממנה!) ו"משיישים" מעט בעזרת סכין.
מחזירים את התבנית לתנור, אופים 5 דקות על 180 מעלות ואז מורידים את החום ל-140 ואופים עוד 35-50 דקות (כן, זה טווח מעט מופרך, אבל עוגות גבינה הן די מפונקות…) – עד שהעוגה נראית יציבה. היא לא צריכה להשתזף או להשחים.
כשהעוגה יציבה מכבים את התנור, פותחים מעט את הדלת ומשאירים את העוגה בתנור המכובה לעוד איזה חצי שעה. 
כשהעוגה קרה משכנים אותה במקרר לכמה שעות (עדיף לילה) לפני הזלילה.

הגשה: 
מקציפים שמנת מתוקה עם אבקת סוכר (אפשר להתחיל מכפית אחת גדושה ולטעום אם מספיק מתוק לכם), וכשהקצפת מקבלת נפח מוסיפים מעט קוואנטרו (גם כאן אפשר להתחיל מכפית-שתיים) וממשיכים להקציף- עד לקצפת שמתחילה להתייצב (הפוסט אוהב את הקצפת שלו לא רכה מדי, אבל חשוב לזכור שקצפת נוקשה מאוד סופה להתפרק).
ליד כל פרוסת עוגה מניחים תות פרוס (או כמה!) וקצפת. 
אומנומנום!

סקופ – ניתן לזלול גם בזוג! הכצעקתה?

הערות, טיפים ורעיונות:

• גרידת תפוז בבצק: אפשר גם גרידת לימון ואפשר גם מיקס, העיקר שתהיה לבצק ארומה הדרית קלה וכיפית 🙂
• גבינה לבנה זה משהו שאין למצוא בארה"ב. הפוסט הכין את העוגה שלו עם יוגורט יווני מסונן מנוזלים והוא חייב להודות שהמרקם יצא שונה מעוגות גבינה שטעם בעברו.
  הוא עדיין מאוד נהנה מהעוגה, ובנוסף – הוא כבר יודע שהמתכונים של רות אוליבר תמיד יוצאים משובחים, אז הוא החליט לסמוך על היקום, על גברת אוליבר ועליכם – ולחלוק איתכם את המתכון בכל זאת!
  אתם מוזמנים לסנן את הגבינה לזמן מה לפני הכנת העוגה, אבל בהחלט אין חובה לעשות זאת.
  ואם אתם מאוד רוצים להכין עוגת יוגורט ולא עוגת גבינה – דברו עם הפוסט קודם 😉
• סוכר: במקור העוגה הכילה 200 גרם סוכר, אבל הפוסט חש שהמעבר מקרד לימון חמצמץ לקרד תפוז מתקתק דורש הפחתה בכמות הסוכר…
  ****
  וידוי מביך: הפוסט שכח לשים סוכר בעוגה שלו!
  עם קצפת מתוקה ותותים העוגה הייתה טעימה לחלוטין, אבל… בכלזאת פדיחה :-O (מורקייק, נראה לי זה ראוי להיכנס לפנתיאון שלך אפילו 😉 )
  נסיון חוזר לא בוצע, אבל כיוון שתוספת מתיקות בהגשה פתרה את העניין – הפוסט הרגיש שהעוגה מנסה להוכיח לו שהיא שווה את זה, למרות כל האתגרים שהוא העמיס עליה, ועדיין רצה להעביר לכם את המתכון, אז…
  ***
  אם אתם מאוד אוהבים מתוק- אתם יכולים לשים יותר סוכר, עד 200 גרם. אם אתם מעדיפים את הקינוחים שלכם מעט מאוזנים יותר- הפוסט בהחלט חושב שכדאי לשים 100 גרם בלבד בעוגה, ואם תחושו שאתם זקוקים לתוספת מתיקות- פשוט דאגו להכין את הקצפת במתיקות מספקת! 😉
• אבקת סוכר לבצק הפריך: אפשר להפחית במעט. בין 80-100 גרם זה סבבה לגמרי.
• קוואנטרו הוא ליקר תפוזים לא זול במיוחד… הפוסט עושה בו שימוש כי הוא החליט לרכוש בקבוק (הידד אלכוהול ללא מיסוי מניו המפשייר!), אבל בהחלט אפשר להכין את המתכון גם ללא הקוונטרו. אפשר, כמובן, להשתמש בליקרים תפוזיים אחרים, או להשמיט בכלל. אם משמיטים- אולי כדאי לשים מעט יותר גרידת תפוז בעוגה.
• תותים: בעוד הפוסט מנסה לצלחת יפה את מנת העוגה והקצפת שהוא הכין לידוע ולעצמו, הוא נזכר שיש תותים במקרר והחליט לצרף אותם לחגיגה. זו הייתה החלטה מצוינת! התותים משתלבים נהדר עם הקצפת של העוגה וגם עם העוגה עצמה. אמנם זה לא חודש התותים אבל הפוסט בהחלט ממליץ לשלב אותם לצד המתכון! 🙂

 

ומה עוד?

אז מה עוד אתם יכולים לעשות עם מה שנשאר בצנצנת קרד התפוזים החמודה שממתינה לכם במקרר?

מקרונים תפוזיים הם רעיון מצוין, כמו שבטח שמתם כבר לב מהתמונות שהפוסט פיזר באלגנטיות 😉
הפוסט לא מתיימר לתת לכם מתכון מנצח למקרונים (במיוחד מכיוון שאתם יכולים לראות מהתמונות שהמקרונים שלו יצאו מעט כעורים 😛 ) אבל הוא בהחלט יכול לספר לכם שהוא הופתע מכמה שהקרד הזה השתלב מצוין עם העוגיה המפונפנת!
לא מתוק מדי אך עדיין מתוק ומפנק, מה גם שהקירור וטעמי השקדים בהחלט הדגישו את התפוזיות של הקרד. כיף!
ולא רק קרד תפוז הטמין הפוסט במקרונים שלו, לא לא-
הוא פיזר מעט פולי קקאו גרוסים בתוך חלק מהמקרונים (אלה שסומנו בעזרת אבקת קקאו בכיפותיהם). התוצאה הייתה מקרון בטעמי שקדים ותפוז עם מן טעם רקע עדין של קקאו ועם טיפה קראנצ'יות מפתיעה בין ביס לביס, מהפולים המסתתרים. אמנם הפוסט התפלא שטעמם של פולי הקקאו, שהוא חזק מאוד אם מנסים לאכול אותם סתם ככה, היה מאוד עדין בתוצאה הסופית, אבל זו הייתה הפתעה נעימה.
מה שכן, כשממלאים מקרונים במלית מאוד "רטובה" כמו קרד (בניגוד למליות שמנוניות יותר, כמו קרם חמאה (קלאסי) או ממרחים מוכנים כמו נוטלה או ממרח לוטוס (ברור שהפוסט ניסה את אלה!)) – המקרונים סופגים לחות ומתרככים די מהר. למקרונים ממולאים קרד הפוסט ממליץ לתת שעות ספורות בלבד בין המילוי לזלילה, ראו הוזהרתם.
אז מתכונים למקקרונים תוכלו למצוא אצל עוגיו.נט או בצק אלים, ואת המילוי כבר הכנתם. עם או בלי פולי קקאו- הנאה מובטחת לחובבי התפוז באשר הם 🙂

הצעת הגשה לאחה"צ ביתי אחרי יום ארוך, אין צורך ללכת 45 דקות ברגל בשלג על מנת להשמיש הצעה זאת

מוכנים לעוד מתכונים תפוזיים? הם מחכים לעם, בנוהל, במנטקה

אה, ופורים שמח!
מקרונים ועוגת גבינה וצנצנת קרד זה לגמרי דברים ששמים במשלוח מנות, נכון? 😛

"גם מסע של 1000 קלוריות מתחיל בביס אחד…"

הפוסט בוחר לפתוח בבשורה משמחת, מרטיטת אוזניים ומרחיבת אישונים:

נמצא אקלר…
בעצם, סליחה, אקלייר!
הפוסט מוכן להודות כשהוא טועה באיות צרפתי, במיוחד מכיוון שאיות צרפתי הוא מיוחד במינו.
והרי לכם דוגמה:

אוקיי, ובחזרה לפואנטה (איות צרפתי קוטע לפוסט את חוט המחשבה…):
נמצא אקלייר ראוי למאכל ואפילו טעים מאוד בישראל!!! או לפחות במדינת תל אביב 🙂

לעוקבים המתמידים אחרי מהלכו של המסע למציאת האקלר המושלם וודאי זכורה פינת חמד קטנה ברחוב דיזינגוף, שזיכתה את צמד הגרגרניות בחדווה אלוהית..
ובכן, מתברר כי מדובר ברשת, וכי היא החליטה להתהדר בסניף נוסף בלב מושא נפשו הקולינרי של הפוסט: באבן גבירול, מול וניליה, ליד אבולעפיה-שמוכרים-בצק-ממולא-בשוקולד.

אין ספק כי כאשר ביקום מתרחש אירוע קוסמי שכזה עולה צורך מיידי בשילוש הקדוש של אקלייר-מים-גלידה!
ואם כבר שילוש – אז עד הסוף: אל ר' ואל הפוסט הצטרפה הפעם שחקנית חיזוק חיננית – נ'.

חושך לערב אחד, אחרי הלימודים, לקח הטריו המהולל אוטובוס ומצא עצמו עומד אל מול היכל הפרנקופילה החדש:
כרוסל.
מדובר במקום קטן וחינני, עם מספר שולחנות בחוץ ובר סימפטי אחד שאפשר לשבת לידו בפנים, אבל גולת הכותרת היא, ללא ספק, הויטרינה!
מקרונים, עוגות שונות ומשונות – במגוון גדלים לכל מידת רעב שלא תהיה, קרואסונים, מאפים מלוחים וכמובן- אקליירים!

אין ספק שטובים שלושה קולות מצחקקים על שניים, וטובה חלוקת קלוריות ב-3 מאשר לחצי…
אז מה היה לנו?
בראש ובראשונה נטעם קרואסון שקדים-שוקולד שווה ביותר. מכיוון שהביקור הגרגרני נערך לאחר שעות הלימודים התרחש פלא מרהיב: מבצע 1+1 על מיני המאפים באשר הם! (עם כמה הגבלות, כמובן. היכל היכל, אבל גם להם יש אותיות קטנות). אי לכך ובהתאם לזאת שני קרואסונים אפופי חמאה הגיעו – בסלסלה קטנה – אל השלישייה המאושרת. אמנם הם נשרפו טיפה בחימום, סוגייה שמטרידה את הפוסט בדרך כלל –

[60 שניות על דעתו של הפוסט בענייני טמפרטורות הגשה של קרואסונים: הפוסט גורס כי אין ספק בכלל שקרואסון שאיננו חם לא ממצה את מירב הפוטנציאל הגלום בו. המילוי לא מגיע לפסגות האושר אליהן הוא יכול להגיע (אין ספק ששוקולד נוזלי הינו קומפורט-פוד אפקטיבי יותר משוקולד במצב צבירה סטנדרטי!) ובצקים עשירים מבוססי חמאה מתפצחים ונימוחים הרבה יותר כשהטמפרטורות עולות… אבל!!! החימום צריך להיות מדוייק ושמרני, אחרת לצלחתך יגיע בצק עגמומי ויבשושי, או – רחמנא ליצלן – גוש בלמ"ז מפוחם. הפוסט לא מתבייש להודות שהוא לא מהסס להחזיר קרואסון שנשרף אל המטבח במבט מאוכזב ונוזף. יעידו על כך המוכרים בקפה החביב עליו (אהמ*ארקפה*אהמ).]

– אבל הפעם הקרואסון הוכיח את עצמו, ולמרות השיזוף המוגזם – הוא היה טעייייייים!

ובמאמר מוסגר נוסף (כי הפוסט מכור לשכאלה ככל הנראה..), ואם כבר בקרואסוני שקדים למיניהם עסקינן – יצא לו לפוסט לטעום עוד שניים מהז'אנר הפרנג'יפאני בדרכו החוצה מקופסת הסגידה-לקרואסון-שקדים-של-ארקפה:
מאפיית לחמים מתהדרת בקרואסון השקדים העסיסי ביותר שטעם הפוסט מעודו. קרואסון בגודל חינני וחיוני למדי, שיכול בקלות לאפשר לך לתת למי שאתה באמת אוהב לטעום קצת, ממולא בכלכך הרבה קרם שקדים עד שאחרי שאתה מצליח לרסן את החיוך הע-נ-ק-י שמרוח לך על הפרצוף (ככה זה אצל מכורים..) אתה מתחיל לתהות אם אתה צריך לחשוש מהרעלת ציאניד 🙂
קונדיטוריה קטנה וחמודה בשם אסף אמנם קצת דורשת שיחפשו אותה על מנת שיצליחו למצוא אותה, אבל כנראה שזהו מבחן לאושר, כיוון שקרואסון המרציפן שלהם מצדיק שוטטות וחיפושים. טעים טעים טעים! ולמרות שזה אולי נשמע פלצני לטעון לקרואסון "מרציפן" ולא קרואסון שקדים כמו כולם, אבל הפוסט מוכן להישבע שיש הבדל, ושמדובר בהבדל מוצלח 🙂 מלבד הקרואסון המדובר יש שם גם בראוניז מצויינות ושוקולדיות להפליא, טארט אגסים בקרם שקדים שאין לו הרבה תחרות (גם מאוד טעים וגם מאוווד משתלם), ובתכלס- כל דבר שנטעם שם ע"י הפוסט (והאחות הנאמנה) היה טעיף בטירוף!
מה שכן- גם אם אומרים לכם שלא הכרחי לחמם את הקרואסון, וגם אם מדובר במקום שאתם מאוד מעריכים את המאפים שלהם- תתעקשו! המוכר/ת החביבים אינם הקונדיטור. אמנם יש לנהוג במשנה זהירות כאמור, אבל המוטו של הפוסט, כמו שכבר יכולתם להבין, הוא ללא ספק: קרואסון חמים הוא קרואסון טעים!

ולאחר ההפסקה המתודית הארוכה הזו נחזור לנושא שלשמו התכנסו: האקלייר!
כפי שאתם יכולים לראות- יש פה שלושה מזלגות. זה אמנם אומר קצת פחות אקלייר לכל פה רעב, אבל אין ספק שהפעם היה הפוסט מרוצה עד למאוד ממפגשו עם אהוב ליבה הצורפתי של ר'… בצק פחזניה טעים ממולא בקרם שוקולד טעים (ולא פודינגי הפעם! מפתיע ומשמח!) ומצופה בעוד קצת שוקולד, שלא יחסר..
אמנם הפוסט מעדיף בצקים פריכים ממולאים בכל טוב, אבל כרוסל ללא ספק הוכיחו לו שלר' יש טעם טוב!

אחרי כל זה וכוס מים אחת היה צורך במליחות קלה, שתכין את החיך ואת הבטן לגלידה שעתידה להגיע אחר כך – הפוסט ונ' בחרו בברעצל (שזה פרעצל עם מבטא..) שהיה משובח ובצקי.
הפוסט אוהב בצקי..

הביקור של השלישייה המהוללה הסתיים בשלב הזה. היה טעים ונעים ומוצלח ואין ספק שנמצא אוצר קולינרי נוסף.
וכן- הייתה גלידה אח"כ. אין אפשרות להתנגד לוניליה.. 😉

כל זאת ועוד: הפוסט מרגיש צורך לחלוק עוד כמה מחמאות למקום הקטן והמגניב הזה, ועל כן הוא יעשה זאת!
בראש ובראשונה הוא ישמח לציין את השירות המצויין, האווירה הנעימה, ההמלצות החמות והפירוט הרב. במקום נמצא, כנראה בדרך קבע, אחד משני אחים חביבים עם מבטא צרפתי בולט (כל פעם אח אחר, וכן – הם דומים! כנראה ששיטת "בלבל את הלקוח" יכולה לסייע בקידום מכירות…) שמוכן ללהג על כל המאפים, לחלוק את דעותיו ולהכין שוקו מעולה לכל דורש. הפוסט מאוד מרוצה כאשר האווירה של המקום משמחת אותו, כי אין ספק שאוכל הוא תמיד טעים יותר כשאתה שמח.. אז פה הוא מוכן לסמן וי גדול עם סמיילי..
(להלן סמיילי:  🙂 )
בנוסף, הוא זכה לגרור עמו עוד כמה אנשים, במגוון הזדמנויות, לשכיית החמדה המדוברת, כך שהוא זכה לטעום פאי לימון (מעולה!!! בצק פריך משובח, ממולא בקרם לימון במרקם שהפוסט עדיין תוהה איך ניתן להגיע אליו – קרמי, אבל עדיין סמיך ויציב. לא מתוק מדי, אבל גם החמיצות לא תתקוף אותך בלי שתשים לב.. כל זה מעוטר במרנג, כי קלאסיקה צרפתית זו קלאסיקה צרפתית.. מספיק לנשנוש קליל לשלושה, או לגרגרנות בשניים), טוסט ברעצל עם קממבר(ת. בחירה מוצלחת ביותר של הידוע! שוב- הברעצל שלהם מוצלח, וחובבי הגבינות ה"ניחוחיות" (אהמ*מסריחות*אהמ) יהנו מאוד מהמילוי..), שוקו (טעים כאמור, ואף זכה לכתר "המענה לחיפושיה של האחות אחר שוקו מוצלח", תואר שכבוד רב בצדו!), ופריז ברסט (מדובר בטבעת מבצק-פחזנית, שנועדה לייצג כביש טבעתי מסויים שמחבר בין העיר פריז לעיר ברסט (כאמור- מאוד אינפורמטיבי, צמד האחים המדובר) וממולאת בקרם אגוזים טעים עד למאוד. אמנם מי שמעוניין בצק פריך לא ימצא את מבוקשו במאפה הזה, אבל סוגדי הפחזניות ומעריצי קרמי האגוזים למינים (כן, צדקתם- למשל כמו הפוסט) יצאו נשכרים מאוד מההחלטה לרכוש פריז ברסט ולשבת לזלול אותו על הבר..).

והנה, כי הפוסט מפרגן, קבלו תמונה לקינוח:

שבתשלום!

19.2.08 – "אני מוריד הגנות, וישר הן תוקפות!"

אוגה בוגה ונפנופי כנפיים נמרצים.

ובכן, לאחרונה יצא לו לבלונד לשוטט קצת ברחובות העיר תל אביב (אולי בגלל זה לא היה לו זמן לעסוק בכתיבה יוצרת?).

זה לא שהיה לו מחסור בסוג זה של שוטטות קודם לכן, אך יד הגורל כנראה החליטה לומר את שלה.

אי לכך ובהתאם לזאת יצא לי להכיר מספר מקומות ולהגיע למספר מסקנות. (המפ… מה חדש בזה?)

יש כמה פאבים סימפטיים לחלוטין ברחוב אבן גבירול האהוב (כן, פולינה, חוץ מוניליה יש שם גם פאבים!) שיצא לי לשרוץ בהם בעודי בוהה בכוס הבירה/ וויסקי שלי ותוהה על משמעות החיים באוזני שותפי לאלכוהוליזם הזמני.

מכיוון שלא בפרסום עוסק הבלונד (עדיין! והרי ממילא הם לא שילמו לי אלא אני להם, אז עד שאני לא אקבל קצת בלנטיינ'ז (או ג'יימסון) חינם…) לא יופיעו פה שמות.

אך עם זאת-

פאב א' מוקם לו במיקום משעשע למדי שגרם לי לפרץ נוסטלגיה אווילי עד עילגות ("הי! בית אליהו! זה המסדרון המסתורי של המיונים!!!"), בורך בבר שבניגוד לבד"כ היה די נוח לישיבה, במוזיקה משובחה ובגינס… איי איי… הגינס…

פאב ב' הפתיע אותי- בנחישותו להיות תלאביבי-שנון-מקורי-מאגניב, עניין שבד"כ יוצר אצל הבלונד סלידה ותחושות קבס קלות, הצליח לו דווקא! במקום המון שולחנות כמו כולם יש לו לפאב ב' האלמוני כמה כסאות וכורסאות מפוזרים, מעין גומחות ישיבה בקירות (או משהו כזה, היו שם יותר מדי אנשים שישבו- לא יכולתי לחוות דעה ארכיטקטונית מובהקת…) ו-הדובדבן שבקצפת, פנינת ערב, הצ'ופצ'יק של הקומקום (?!?!?!) –

גומחת בקיר שתוכה רבצה לה ספת רביצה-

גם מנותק מהצלאביביות (פינת המתרגם- צלאביביות = בנות המין הנשי, שבטוחות שהן המציאו את הגלגל, או לפחות את גלגל החיים, רק מעצם העובדה שהן גרות בתלאביב),

גם ממש מול הבר ככה שיכלו לצעוק לנו "מה אתם רוצים?" עם חיוך,

גם מי שיביא לי את הוויסקי.

כן כן- זה קרה! יכול להיות שהיו שם גברים שלבשו חולצות ורודות- הפוסט לא רטן (מהר- לשחרר הודעה לעיתונות! להודיע לריפלי'ז!), מרוב שהיה לו נוח וטעים. סוגשל טעים…

אנשים שאנחנו אוהבים

מי שלימד אותי לשתות וויסקי.

🙂

אנשים שאנחנו לא אוהבים

אנשים שבטוחים שמה שנמצא בראש מעייני זה לתקוף אותם ללא רחם.

כאילו מה נסגר איתך (בואו נעמיד פנים [או שמא?…] שמדובר במישהו ספציפי)- הזמנו אותך, הכנו לך שוקו (ושתינו אותו לפני שבאת כי לקח לך נצח…), שמנו לך דברים מצחיקים בדיוידי ודיברנו איתך.

נכון, מדובר היה בערב אפוף מרירות מסויימת, והמר בחור האומלל לא ידע שהוא נקלע לחבורה צינית וסרקאסטית שנוהגת להשחיז חרבותיה לעיתים (אבל בלי שום מזמרות…), וקצת צחקנו עליו, אבל – דחילק – מה הבכי ומאיפה הנהי?

זה הלך בערך ככה:

פלוני- "כן… אני עדיין בצבא…"

קוקי (כן כן, זו המפורסמת. ולידיעה- גם היא עדיין מצפה לשחרור המיוחל…)- "חיחי, איזה צעיר"

פלוני (בלחשוש קולני אך מתבכיין, ליושבת לצידו)- "את רואה? הם כל הזמן תוקפים! אני מוריד הגנות- והם ישר תוקפים!!!"

קודם כל, מבוא לקורס פסיכולוגיה בסיסי-

להגיד שאתה בצבא זה להוריד הגנות. נו וודאי, כי זה לא איזה משהו שרובנו עושים או עשו או יעשו- אתה שם כי אתה מיוחד, כי אתה עדין ורגיש.

אוקיי. שיעור שני, תלמידים יקרים-

בפעם הבאה שברצונך לתקוף מישהו באלימות חסרת ריסון, אין צורך להצטייד בסכין מושחזת, אקדח עם משתיק קול או סתם ריח זיעה חריף ביותר- כל שעלייך לעשות הוא להכניס את המילה 'צעיר' לשימוש פעיל, ותו לא.

הפינה הסאדיסטית

סלחו לי על רוע הלב,

אבל:

הרי לכם מבזק שהופיע באתר חדשות זה או אחר-

"שמונה בני אדם נהרגו ו-21 נפצעו כשרכבת ירדה מהפסים במרכז טורקיה.הרשויות בטורקיה מסרו כי הרכבת, שנסעה מאיסטנבול דרומה, ירדה מהפסים ופגעה בשתי מכוניות."

I couldn’t help it

רכבת ההפתעות מאבדת את שפיותה ויוצאת במסע רציחות מטורף.

אפיזודה משעשעת

שבת בבוקר יום יפה, הבלונד מחליט להטריד קצת את פולינה.

מפה לשם הגיע כבר הערב (שימו לב שכמעט תמיד יום שבת עובר מהר יותר מנגיד יום רגיל. ככה, באמצע השבוע, במשרד, השעות זוחלות להן אט אט ושולה המוקשים נראה כשם את משקפי השמש המגניבות-כה שלו בהילוך איטי…)

ולבסוף מצאנו עצמנו (הבלונד ואנוכי, עצמי והפוסט) נוהגים לנו לכיוונים לא ידועים, אוחזים בפיסת נייר ורדרדה שעליה הוראות כמו "כשיש ישר או קצת שמאלה כזה- אז קצת שמאלה כזה" כבקש אחרון, ותוהים אם החממות שמשמאלנו מהוות מעבר גבול או סתם חצר של מישהו.

אי לכך ובהתאם לזאת מצאנו עצמנו (ומצאתי עצמי) בביתה של הפולינה.

אך לא בפולינה עסקינן-

מכיוון שקפה כבר לגם הבלונד באותו יום,

אוכל לא התחשק לו להערות לקרבו,

ומשחקי קופסה לא כלכך טרנדיים בימינו אנו-

החלטנו לנו ללגום תה. בעוד הבלונד והפולי (?!?!?) משלימות פערים בסלון החדש והיפה הוכן לנו תה (שיא החפשנות. בחיי).

כשהתה התמכן (= נהיה מוכן, מן הסתם) עלינו לנו למעלה ללגום אותו. כן כן, זה נשמע פלצני משהו (אל תדאגו, לא היו כריכי מלפפונים, ושתינו את התה שלנו בלי חלב…), אבל כאן עוד לא מפציעה הפואנטה!

על השולחן ציפו לנו זוג ספלוני תה מעוטרים זהב, על זוג תחתיות תואמות, עם כלי סוכר תואם!

אני קיבלתי פלאשבק רצחני למסיבות-התה-לבובות שהייתי אמורה לערוך בגיל 5 אך מעולם לא ערכתי.

מזל שהיה שם אמרטו איכותי לאזן את פער הגילאים…

מתכון

והפעם- מתכון להנאה:

לא לחפש מסיבות ברחובות.

כן כן- רחובות, עיר האורות והפארק-מדע, עיר החטאים וה"לה מורס".

היה יום חמישי זה או אחר. נרשם צורך עז בריקודים, פריקת עול, הוללות ושבירת גפיים רנדומלית. נרשם גם מחסור חמור במקומות שיכולים לספק את הצורך הראשון (כלומר, כל עוד אינני מליונרית הגרה בתלאביב…).

ז'תומרת- הסכמנו להתפשר וללכת למועדון של ערסים עם חלב על השפתיים, וגם שם היה סגור!

באין ברירה פנינו לנו לרחובות. לא רצינו פאב (על כן ה"לה מורס" הידוע לשמצה נשאר מחוץ לתחום. מזל… אולי זה גם קשור לעובדה שאני מחרימה אותו…), וזו הייתה כנראה טעות חיינו.

ברחובות, כנראה, לא שמעו עדיין על המושג "מועדון". מה שיש להם זה פאבים שעוד לא שמעו על החוק נגד עישון, ששמים מוזיקה חזקה ברקע ומצפים ממך לרקוד על שטח של סמ"ר וחצי (לא סמל ראשון, יא צעירים!!! אוי… עכשיו תקפתי אתכם ונורא נעלבתם?) תוך שמלצריות הודפות אותך מצד לצד עם כוסות של בירה זולה כלשהי.

כיף כיופק.

מילון בלונד- עברית

השבוע נרשמה הבנה מעמיקה של הסביבה. לא ייאן.

עם זאת נוספו מספר פניני חוכמה הראויות להיכנס לכל לקסיקון מצוי, ועל כן הן יצויינו כאן ועכשיו, קבל עם ועדה!

סבל וייסורים– יכול לתאר מגוון נרחב של מצבים, החל מתהליך גסיסתו של ישו, ועד לייסורים המלווים את תהליך ההחלטה בין קציצות סויה (איכס) לאעלק רביולי פטריות (פיכס) בארוחת הצהריים.

כיין (או 'כן' בהגייה פולנית מעוררת תמיהה)- תמיהה על פנייתו של הזולת-

פלוני: "איילה?"

הבלונד: "כיין? לא תקפתי אותך או משהו בלי לשים לב, נכון?"

כיף כיופק– ביטוי מקביל ל'יופי טופי'

דחילק– נו, רבאק, על מה אתה מדבר? עזוב אותי בשקט…

חסוס כריסטוס- איך? איך כלכך הרבה זמן לא כתבתי?

ובכן, וידוי קטן, חוץ מחוסר יצירתיות והיעדרות מחפירה של השראה, נוספו למשוואה נעלמים כמו בלאגן אטומי, בחורה טפשה שהחליטה שאם לפנות ימינה- אז עדיף על האוטו שלי, ושואה ביולוגית מינורית.

לנבגים שלום.

22.10.07 – השיבה מארה"ב

הפוסט בלונדיני מספר… הו אלוהים, מי סופר? 🙂

כן כן. חזרתי. כבישי ארה"ב נושמים לרווחה ברגעים אלה ממש, החנויות מחדשות את מלאי הריסס שלהם (שוד לאור יום, זה מה שעשיתי שם…) והאנשים בבנק של אלנטאון מנסים להחליט אם למסגר את טביעת האצבע שלי או לגרוס אותה, כי זה יותר כיף.

אז הותרתי את חותמי על התרבות האמריקאית (חכו חכו שיצא פה לקולנוע סרט שהשם המקורי שלו הוא rendition. קודם נראה למה יתרגמו אותו, אח"כ אני מבטיחה סיפור משעשע… :)), קיבלתי ספל של סטארבקס למזכרת (יש שם אנשים שמכירים אותי מספיק טוב, מסתבר :)), אספתי את האלכוהול האיכותי שלי מהדיוטי (יפה מצידם לשמור לי עליו כבר 4 חודשים… :)) והצלחתי להתחמק (באופן מפתיע) מהעובדה שהיו לי מזוודות ששקלו הרבה יותר מהמותר (הכל פילמים מהמצלמה-הלא-דיגיטלית שלי! הכל אשמתה!).

אנשים שאנחנו אוהבים

אנשים שסחבו לי את המזוודה וסייעו בעיתות מצוקה

דיילים משעשעים שמבקום לרטון (כמו דיילות ממין נקבה, יש לציין) צחקקו להם להנאתם (המרושעת לעיתים, הם שפכו מלא מים לכל אורך המסדרון…) והפכו את כמעט-11-שעות-הטיסה שלי לקצת יותר נסבלות

אנשים שאנחנו לא אוהבים
די, נו כרגע חזרתי מחו"ל, תנו לי שנייה לפני שהמרירות תיכנס לפעולה…

אפיזודה משעשעת

זוג מאלבמה שגידל רקונים בעברו וניסה לשדך אותי לבן שלהם.

כן כן- פשוטו כמשמעו. בעודי מנסה נואשות לא להירדם בשדה התעופה באוקלנד (חור נידח ליד סן פרנסיסקו. משם הייתה הטיסה הכי זולה לפילי…) הצלחתי לפתח שיחה עם זוג מאלבמה שחזר לו מחופשה. היה מבטא דרומי מובהק, היו סיפורים על "כמה אני מתגעגעת לחיות שלי! יש לי 2 חתולים ו-2 כלבים" ועל רקוני המחמד שהם גידלו בביתם בשנים עברו, נרשמה הומופוביה מובהקת… היו צחוקים

מילון בלונד-עברית

סקראוול– סנאי (שיכול עיצורים פועל גם באנגלית אם אני זו שמפעילה אותו, מסתבר…)

חור תחת– כל מקום בארה"ב שאין בו סטארבקס. יש גם חורי תחת שמנסים להסוות את עצמם ושותלים סקארבקס פיקטיבי. את עובדת היותם חור תחת תוכלו לגלות בו בזמן עם גילוי עובדות מרנינות כגון "החור תחת הזה הוא ערש מולדתה של מוזיקת הקאנטרי (בייקרספילד)" או "למה אין שום שלטים שמודיעים שנכנסנו לחור תחת הזה?!?" . אפקטיבי

שאוור שוז (נו, נעלי מקלחת)– מסתבר שגם כשאתה עושה טיול של צפונים (הייתה לנו מכונית עם מושבי עור וגג שמש. ששכרנו! צפונים…) אתה עלול למצוא את עצמך ישן במקומות שהמקלחת שלהם נראית כמו בקומה התחתונה של בניין שאול. מקרים כאלה הם בדיוק מה שגורם לך להגיד "איזה מזל ששמרתי את הסנדלים המפגרים שקיבלתי במפלי הניאגרה". נו מה? לתרום אותם לילדים נזקקים?

אין לי ציטוט. אני עדיין חושבת שלדבר אנגלית זה מגניב, סורי… 🙂