Archive for ‘לימודים’

15 בספטמבר 2016

כחומר ביד הבלוגר – מעשה שהיה בדבש ושף ווטסון

לאור חודש ספטמבר וראששנה הקרב ובא, חומר הגלם החודשי של פרויקט כחומר ביד הבלוגר הוא דבש!

מצד אחד נשמע כמו פרויקט פשוט וקל: גם דבש, גם חג – קלאסיקה! דובשניות ועוגות דבש כבר מחייכות אלינו מעבר לפינה, חוככות ידיים ומהנהנות בידענות…
אבל – הפוסט אינו חובב גדול של אף אחת מהאופציות האלה (אולי עוד לא מצא את הגרסה המושלמת שלהן ששווה את הנסיון, אנא עדכנו אותו אם יש לכם את הנוסחה המנצחת באמתחתכם!), והוא גם שאף למחשבה מקורית וגם חש עצמו מיוחד (הוא סיים את התואר השני שלו ומרגיש כל יכול. או משהו 😉 ) – אז לא!

מה עשה? 
לאחרונה גונבה לאזנו של הפוסט שמועה שיש דבר כזה שנקרא שף ווטסון והוא מבוסס על פרויקט ווטסון המפורסם של IBM. גם הייטק וגם אוכל גרים בכפיפה אחת ומציעים שפעעעעעע של מתכונים לפי חומרי גלם, מנות, סגנונות ועוד הרבה אפשרויות חיפוש, ובעיקר – המון השראה? כןןן!!! 🙂

שף ווטסון, נעים להכיר

שף ווטסון, נעים להכיר

אז קודם כל מילת אזהרה: דבש הוא חומר גלם כ"כ בסיסי שלא היה מסובך בכלל למצוא המוווון שילובים שמתאימים לו ב-100% (מעגל "סינרגיה" שלם עלפי שף ווסטון), מה שהפך את הענין לטיפה יותר מאתגר (קשה להחליט!). אבל מצד שני, גם היה ממש כיף לגלות כלמיני שילובים ולנסות לראות מה ווסטון מציע ומה מזה באמת יכול להיות רלוונטי. 
משום מה מתכון הביסקוטי לכד את עינו של הפוסט די מההתחלה, ומכיוון שהוא מאוווווד אוהב ביסקוטי טובים, ומכיוון שבארוחה לכבוד סיום התואר שלו הוא זכה לנשנש ביסקוטי יוקרתי שהיה לו טעם שמאוד הזכיר לו דבש – הפוסט החליט שאין ברירה אלא לבסקט!

המתכון שמובא לכם פה הוא בהשראת הרעיונות של שף ווטסון, שזה אומר שהפוסט לא השתמש במתכון של ווטסון (כי הוא קרא לשימוש בחמאה, וכל הביסקוטי שהפוסט הכין בעברו התגאו בהיותם נטולי שומן פרט לחלמון ביצה, אם זה נחשב בכלל), אלא במתכון היסטורי שיש לו באמתחתו. אבל השינויים והעדכונים היו בהחלט קשורים להצעותיו של השף המומחה.
כמו כן, הפוסט חש צורך לציין שכמות הדבש גם נתונה קצת לשיקול דעתכם – פרטים בהערות שבתום המתכון.

הי!

הי!

ביסקוטי דבש, חמוציות מיובשות ופיסטוק
(התשובה האולטימטיבית למה מנשנשים עם הקפה)

(שתי ככרות שתהפוכנה לכ-50-60 ביסקוטי, תלוי בפריסה שלכם)

חומרים:

  • 3.5 כוסות קמח תופח (או 3.5 כוסות קמח ו-3.5 כפיות אבקת אפיה, אם אתם גרים כבר שנתיים בארה"ב ועדיין לא סגורים על אם קמח תופח זה משהו שקיים פה)
  • 4 ביצים
  • 1 כפית תמצית וניל
  • כ-1/2 כוס דבש (שימו לב להערות)
  • 2 כפות אמרטו (לא חובה)
  • פיסטוקים קלופים – כחופן, חופן וחצי
  • חמוציות מיובשות – גם בין חופן לשניים

הכנה:

מחממים תנור ל-180 מעלות ומרפדים תבנית בנייר אפייה.
בקערה גדולה מנפים את הקמח ואת אבקת האפיה (או רק את הקמח).
בקערה נוספת מערבבים טוב (מומלץ עם מטרפה ידנית או מזלג, שיעזרו לדבש להתאחד עם שאר החבר'ה. עם זאת, אין צורך לטרוף להכנסת אוויר) את הביצים, הוניל, הדבש והאמרטו עד לתערובת אחידה.
מוסיפים את תערובת הרטובים לקמח ומערבבים/ לשים עד לבצק אחיד יחסית (ניתן בהתחלה לערבב עם כף עד שמגיע השלב שדורש לישה ידנית או ישר לערבב עם היד). מוסיפים את הפיסטוקים והחמוציות, לשים עד שנטמע ומעצבים את הבצק לשתי ככרות על התבנית המרופדת בנייר אפייה.
הבצק עלול להיות דביק מעט- וזה בסדר! אם קשה לעצב את הככרות אפשר לבחור בין מראה כפרי ופרוע ובין הרטבת הידיים קלות, מה שיעזור לעצב ולהחליק קצת את הככרות כשהן כבר בתבנית 🙂

שתי ככרות - תמונת אילוסטרציה

שתי ככרות – תמונת אילוסטרציה

את הככרות אופים כ-20-30 דקות, עד שניתן לראות שהבצק אפוי כיאות. אפשר לבדוק עם קיסם אבל אין ממש צורך. הפואנטה היא שבצק רטוב יתפרק יותר בפריסה, ובמילא הביסקוטי עתידים לעבור ייבוש מתקדם, אז עדיפה אפיית יתר על האופציה ההפוכה.

נותנים לככרות האפויות להצטנן עד לטמפרטורה שתאפשר פריסה ידנית, ומורידים את חום התנור לכ-150 מעלות. בנתיים מרפדים עוד תבנית בנייר אפיה. 
פורסים את הככרות (כ-25-30 פרוסות כ"א. טיפ פוסט: אם פורסים מעט באלכסון מתקבלות פרוסות ארוכות יותר!), מניחים את הפרוסות בתבניות ואופים 10-15 דקות. הופכים את הפרוסות בכל תבנית ומייבשים 10 דקות נוספות. בשלב הזה הפוסט מחליף בין תבניותיו ומעניק להן עוד 10 דקות בונוס. 
ניתן להשאיר את התבניות בתנור המכובה לכמה דקות נוספות, על מנת להבטיח ייבוש מלא.

את הביסקוטי היבשים מאחסנים בכלי אטום וחגיגי ומניחים קרוב לאיפה ששותים את הקפה 🙂
ואם יש לכם Vino Santo, יין קינוח איטלקי – הפוסט ממליץ לטבול את הביסקוטי ביין להנות מאחה"צ שמשי 🙂

נום נום נום. איפה הקפה?

נום נום נום. איפה הקפה?

הערות, טיפים ורעיונות:

  • דבש: הפוסט שם כרבע כוס דבש (5 כפות, אם לדייק) וממש הרגיש שחסרה מתיקות. אמנם החמוציות מוסיפות מתיקות כיפית בביסים שלהן, אבל בכ"ז. אי לכך הוא מרשה לעצמו להמליץ על חצי כוס. אם אתם לא מחובבי המתוק תרגישו חופשי להפחית מעט בכמות הדבש. בכלאופן – אתם יותר ממוזמנים לעדכן! 🙂
  • אפייה, פריסה וייבוש: מנסיונו רב השנים של הפוסט עם ביסקוטי, יש להם חיבה להתפרק קלות בעת הפריסה, ןלכן הפוסט ממליץ על אפייה ראשונית מלאה (עד לכיכר ביסקוטי יבשה מבפנים) ועל צינון לטמפרטורת החדר לפני הפריסה. כעוגיות יבשות בלי הרבה שומן, הן גם נוטות לפזר פירורים עם כל ביס, ראו הוזהרתם 😉  
    הפוסט גם ממליץ על ייבוש של 30-45 דקות ועוד בונוס בתנור כבוי בשביל להבטיח עוגיות יבשות שנשמרות מצוין בקופסה אטומה.
    כפי שהפוסט ציין – אם פורסים כל פרוסה עם זווית אלכסונית קלה, מגיעים לחתך אלכסוני שמניב פרוסות ארוכות יותר, כלומר – יותר ביסקוט! הפוסט ומשפחתו הם חובבי ביסקוטי ארוכים ידועים, ועל כן הוא חולק איתכם את הטיפ הזה 🙂
  • פירורים: רוב הסיכויים שבעת הפריסה הבצק יתפרק מעט בכ"ז, ולצד פרוסות הביסקוטי היפות שלכם קרש החיתוך יהיה מלא בחתיכות ביסקוטי קטנות. הפוסט מייבש גם אותן! שם אותן בתבנית עם הפרוסות, ושם אותן בכלי האטום עם הביסקוטי המוכנים. מה עושים איתן? כמובן שאפשר לנשנש, אבל הפוסט גילה שהן גם אחלה תוספת קראנצ'ית לגלידת וניל!
  • תוספות: החמוציות והפיסטוקים באו בהשראת שף ווטסון והמלצותיו, והתבררו כשיחוק לא רע בכלל! החמוציות מוסיפות מתיקות, אבל לא כבדה מדי, והפיסטוקים מאוד עשירים וטעימים. השילוב בין שני אלה עם הטעם העדין של הדבש ברקע באמת מוצלח! אבל כמובן שאפשר להחליף את הפיסטוקים באגוזים אחרים כמו לוז ושקדים (או בשילוב של כמה סוגי אגוזים!), ואת החמוציות ניתן להחליף בפרי יבש אחר שאוהבים.
    אפשר להכין ביסקוטי עם אגוזים בלבד (בלי פירות יבשים), אפשר להוסיף שוקולד מריר קצוץ, אפשר להוסיף קליפת לימון מגוררת (או תפוז), ואפשר לגוון אפילו באלכוהול שתבחרו להוסיף (אמרטו משתלב מצוין עם שקדים וגם עם פיסטוקים, והפוסט בטוח שגם פרנג'ליקו יכול להבריק פה, ואם אתם חובבי טעמי תפוז עדינים – אולי קוואנטרו?).
  • שוקולד: יש הטובלים ביסקוטי בשוקולד עד למחציתם, להגשה חגיגית. הפוסט מרגיש שביסקוטי נשמרים זמן רב יותר כשאינם מצופים, אבל מצד שני – הוא טעם את הביסקוטי האלה גם עם שוקולד (בשבילכם, בטח שבשבילכם!) והוא חייב להגיד שזה שילוב מעולה!
    אז אם בא לכם אתם מוזמנים להמיס את השוקולד המועדף עליכם (הפוסט ממליץ על מריר, אבל שף ווטסון הציע דווקא לבן – 100 גרם שוקולד עם כף אחת של שמן צמחי, המסה זהירה במיקרו תספיק) ולטבול לפחות את הביסקוטי שאתם מתעתדים להגיש באותו יום. קירור לטמפרטורת החדר (או במקרר) בכלי אטום אמור לספק לכם ביסקוטי פריכים מספיק ושוקולדיים מספיק 🙂
  • הכנת ביסקוטי היא פשוטה למדי ומומלצת מאוד. מה שלוקח זמן זה בעיקר האפיה.
קלוז-אפ חגיגי לסיום

קלוז-אפ חגיגי לסיום

רוצים עוד מתכוני דבש חגיגיים? דף הפייסבוק של מנטקה יספק לכם אלבום מפתה ורעיונות בשפע 🙂

מודעות פרסומת
11 באוגוסט 2016

כחומר ביד הבלוגר – שוקולד, מנגו, קיץ

אז… קיץ, מה?
בזמן שנשמע שבישראל נפתח פתח לאש הגיהנום, בוסטון החליטה לספק קיץ שנע בין חום לח וכבד, דרך גשם טרופי (מלא גשם אבל חם בחוץ. טיפ לחיים: אם יש לכם רצפה חלקה, נגיד- פרקט, ויורד גשם בחוץ – אל תצאו עם פליפ-פלופס גם אם חם נורא, או לפחות אל תלכו על הרצפה החלקה עם פליפ-פלופס רטובים. ניגוב רגליים מציל חיים! או לפחות מציל קרסוליים מהתעקמויות כואבות, ומציל אתכם מלהבריז לשיעור הראשון של הקורס החדש שלכם, אופסי דופסי) ועד לגשם + ירידת טמפרטורה מתחת ל-20. בסוף יולי. 
מבולבלים? גם הפוסט. 

אבל יש כמה דברים שאינם מבלבלים:

  • שוקולד זה תמיד טוב
  • עדיף משהו שמבטיח לכם הרבה שוקולד, אולי אפילו מסוגים שונים – למה לא 🙂
  • אם מכינים טראפלס צריך מזגן, אז שווה לכדרר אותם מול הטלויזיה! יי!
  • למי יש כוח למצוא מחיות פירות בחנויות מתמחות? לא למי שרוצה לכדרר טראפלס מול המזגן! 😉

אז הפוסט החליט לסדר לכם (כלומר, בואו נהיה כנים עם עצמנו – לעצמו ולידוע, אבל הוא מוכן לחלוק איתכן ואיתכם את האושר) מתכון קליל שעיקר מה שהוא דורש זה המתנה בין השלבים + כמה ליקוקי אצבעות הכרחיים (אין מה לעשות, זה חלק בלתי נפרד מהכנת טראפלס 🙂 ).
ישמצב ששימוש במחית מנגו מקצועית ורשמית שקונים בחנויות מתמחות תניב מרקם חלק יותר או טעם מרוכז יותר, אבל הפוסט סה"כ מרוצה מאוד מזה שמנגו אחד בינוני-קטן במטבח הצליח להניב טראפלס קיציים ומגניבים – אז למה לא? 🙂

במלוא תפארתם!

במלוא תפארתם!

טראפלס מנגו קיציים
(חגיגה של שוקולד מריר, שוקולד לבן, מנגו ונום)

(תלוי בגודל הטראפלס שתכדררו ובכמה ביסים תגניבו בתהליך. הפוסט חושב שיש לכם פה 20-30 טראפלס)

 

חומרים:

לטראפלס:

  • 200 גרם שוקולד מריר איכותי
  • 100 גרם שמנת מתוקה
  • 100 גרם מנגו טחון
טראפלס ערומים! (מציפוי, זה מקסימום food porn בבלוג הזה...)

טראפלס ערומים! (מציפוי, מציפוי! זה מקסימום food porn בבלוג הזה…)

לציפוי:

  • 100 גרם שוקולד לבן
  • ככפית שמן קוקוס (לא חובה)
  • 100 גרם מנגו טחון
טראפלס וציפוי - תכירו

טראפלס וציפוי – תכירו

הכנה:

מחממים את השמנת (אפשר במיקרו בפולסים של 30 שניות) וכשהיא על סף רתיחה – שופכים על השוקולד המריר. נותנים לשמנת ולשוקולד לנוח כמה דקות ולערוך היכרות ("שלום שלום, מאוד נעים, בוא נהיה BFFים לנצח נצחים"), ואז מערבבים עד לתערובת חלקה. מוסיפים את המנגו הטחון ומערבבים טוב טוב עד לאחידות.
את תערובת השוקולד המריר שולחים למנוחה של כמה שעות במקרר. צריך לפחות 4 שעות על מנת שהשוקולד יתקשה כמו שצריך. אם אתם ממהרים- אפשר לשים את התערובת המקפיא (תעטפו את הכלי טוב-טוב בניילון נצמד) ולקצר זמנים.

כשתערובת השוקולד קשה מספיק – מתיישבים במזגן מול הטלוויזיה ומתחילים לכדרר טראפלס 🙂
הפוסט הוא מהדוגלים בשיטת "לקרר את תערובת הטראפלס בקערה, ואז להוציא מהקערה גושי שוקולד בכפית ולכדרר אותם כמיטב יכולתך". יש הדוגלים בשיטת "לקרר את תערובת הטראפלס בתבנית גדולה על נייר אפייה, ואז פשוט לחתוך ריבועים/ מלבנים ולכדרר אותם בעדינות". לכו על מה שמתאים לכם 😀 
רק זכרו – מי שמכדרר יותר- יש לו יותר שוקולד על הידיים שהוא יכול לנשנש! 🙂

את הטראפלס המוכנים שלכם הפוסט ממליץ לשים לפחות לכמה דקות במקפיא, כדי שהם יתייצבו קצת ולכם יהיה קל יותר לטבול אותם בציפוי.

להכנת הציפוי פשוט המיסו את השוקולד הלבן ושמן הקוקוס בעדינות (לפוסט הספיקו 2 פולסים של 30 שניות במיקרו). ערבבו טוב טוב והוסיפו לתערובת את המנגו. ערבבו עד אחידות ושלפו את המזלג!

לציפוי הטראפלס טבלו כל טראפל בציפוי, דאגו שהוא מתכסה מכל הצדדים – ושלפו אותו מקערת הציפוי עם מזלג (למזלג יש פחות שטח שיוריד לכם את הציפוי מהטראפל). קררו את הטראפלס המצופים עד להתייצבות הציפוי – אפשר במקרר או בפריזר, מה שחשוב זה שתסדרו אותם בשכבה אחת בלבד ועם רווחים- שלא יידבקו זה לזה ויגנבו את הציפוי זה מזה. פושטקים אלה… 

טראפלס מצופים נחים להם על צלחת מומינטרול מהודרת

טראפלס מצופים נחים להם על צלחת מומינטרול מהודרת. ולא, זה לא קציצות עוף ברוטב קארי :-O

הערות, טיפים ורעיונות:

  • מנגו: כאמור- אתם יותר ממוזמנים לנסות לעבוד עם מחית מנגו במקום מנגו טחון- אם יש לכם אחת כזו זמינה. או לסנן את המנגו הטחון שלכם בשביל מרקם חלק ואחיד יותר.
    לגבי טחינת המנגו – הפוסט פשוט מאוד קילף מנגו, הכניס את החתיכות לפוד פרוססור (יש לו קטן וחמודי כזה, שמתחבר לבלנדר מוט- מושלם לשימוש במקרה של טחינת מנגו!) וטחן למרקם חלק ככל שניתן. אם המנגו מאוד בשל ייתכן שתצליחו להשיג מרקם חלק יותר, המנגו הספציפי של הפוסט היה טיפטיפה קשה במרקם (בשל, אבל לא בשל מאוד), ועל כן נותרו צ'אנקי מנגו קטנטנים.  
  • מרקם: ישמצב שכבר הבחנתם בכך בתמונות, אבל מרקם הטראפלס טיפה פחות חלק מטראפלס רגילים- הגיוני מאוד שזה קשור למנגו, גם כי הפוסט לא סינן אותו, וגם כי הוא משפיע על הרכב הנוזלים והשומן. כמובן שזה לא מפריע להנות מהזלילה 🙂
  • שמן קוקוס: הפוסט שם כפית שמן קוקוס בציפוי כדי לעזור לו להיות פציח, תכלס- עם תוספת המנגו הציפוי לא נהיה פציח, אבל נשאר טעים! אז אם בא לכם לשים טיפה שמן ליתר בטחון- לכו על זה. אפשר גם שמן צמחי נייטרלי (קנולה), אבל טעם הקוקוס בכלל בכלל לא מורגש. ואם לא בא לכם, פשוט אל תוסיפו שמן. הפוסט הצליח להמיס את השוקולד הלבן שלו במיקרו בזהירות וביעילות, בלי שמן ובלי שהוא נשרף בכלל בכלל!
  • אפרופו הציפוי: כן, הוא לא התקשה גם אחרי כמעט יממה במקרר. מה שאומר שכן, הוא קצת מלכלך שכתופסים טראפלון עם האצבעות. אבל א. להתלכלך בשוקולד זה מבורך וב. הוא ממש ממש מוסיף לטראפלס, אז הפוסט ממליץ לדבוק בו ולהביא מפיות לזוללים 🙂
  • גם מהמקפיא הטראפלס האלה כיפיים, אז ישמצב שזה המרענן-הרשמי-החדש-של-סוף-הקיץ שלכם 😀
  • באמת שאין פה כמעט שום עבודה, אז זה מתכון מצוין לימים לוהטים אלה. וגם לימים עצלניים. וגם לכל הזדמנות אחרת 😉
קדימה טראפלון, השתכשך להנאתך!

קדימה טראפלון, השתכשך להנאתך!

רוצים עוד מתכוני מנגו מגניבים? וודאי!
מה עושים? הולכים לכאן 🙂
נראה שיש מלא מתכונים שווים ושכנראה שהפוסט יצטרך לרכוש עוד כמה מנגו-אים. אויה  :-O

וגם: קבלו סוגשל מתכון בונוס, כי הפוסט פסיכי 😛 
אם יש לכם שלושה מנגו-אים תעשו מאחד את הטראפלס ומהשניים הנותרים את גלידת המנגו המהממת הזו שהפוסט נתקל בה לגמרי במקרה לא מזמן והרגיש שהוא חייב לחלוק איתכם – היא במילא מבוססת על מתכון הגלידה הקליל והגאוני שהוא חופר לכם עליו כבר זמן מה, והפעם היא לא כוללת חצי קילו שוקולד 😉
ואפילו עוד המלצה – אם יש לכם פסיפלורות שמחפשות בית, הגלידה הזו מציעה ארבעה כיווני אוויר, וגלידת פסיפלורה זה טעיייייייםםםםם! וניל מתקתק ועדין עם פסים של פסיפלורה חמצמצה וקצת קראנץ' מהגרעינים… פשוט וואו!
הפוסט עוד לא ניסה גלידת מנגו-פסיפלורה, אבל אם אתם מחליטים לערבב – אתם בהחלט מוזמנים לעדכן על התוצאות! 

יאללה- תנצלו את הקיץ מהר לפני שייגמר (אצלכם זה אומר החופש, אצל הפוסט גם החום כנראה יברח די מהר…) ותאכלו מלא מנגו טעים!

 

6 ביוני 2016

כחומר ביד הבלוגר – בוסטון קרים פאי ברמות של כלה

בואו פשוט נתעלם מזה שעבר נצח וחצי מאז שהשתמענו לאחרונה. אתם תעמידו פנים שסיפורים על מבחנים, עבודות להגשה, מצגות וראיונות עבודה מעניינים אתכם ומעוררים חמלה בלבכם, והפוסט יעמיד פנים שאתם סלחתם ומחלתם. דיל? דיל!

אז חומר הגלם החודשי הוא שוקולד לבן והפוסט מרגיש חובה להתוודות שלמרות שעד לפני זמן לא רב בכלל שוקולד לבן לא היה בדיוק כוס התה שלו (פרט לגנאש שוקולד לבן ופטל אחד מופלא ומהמם), לאחרונה הוא גילה את נפלאות השוקולד הלבן המקורמל – ומאז יש כמעט בכל רגע נתון במקרר שלו צנצנת עם גנאש שוקולד לבן מקורמל וגם פיסות שוקולד לבן מקורמל!
אי לכך ובהתאם לזאת- זה מה שמיד עלה לראשו עם הכרזת חומר הגלם, ועל כן- אתם גם תקבלו מתכון בונוס! 😀

גם וגם

-גם וגם-

בשביל שוקולד לבן מקורמל הפוסט ממליץ לכם להסתמך על המתכון המפורט והמעולה של בצק אלים, כי הוא כבר מפורט ומעולה וגם כי ככה הפוסט יחפור לכם פחות 😛
מה שכן, הוא יכול לתת לכם את רשמיו והמלצותיו:
* הפוסט בד"כ מקרמל כ-300 גרם שוקולד לבן (החבילות שלו הן קצת יותר מ-100 גרם כ"א, לכן הוא בתחום ה"כ-", אבל תכלס – זה בכלל לא מתכון שדורש דיוק בגרמים) ונעזר בקצת שמן קוקוס ליתר בטחון (כשתי כפות).
אמנם השוקולד שלו אמור להיות סבבה (כלומר, עם מספיק שומן משל עצמו שיעזור לו שלא להישרף), אבל עוד קצת שומן זה בד"כ מבורך 🙂 טעם הקוקוס לא מורגש בתוצאה הסופית.

* חום נמוך זה חשוב, וגם לבדוק את השוקולד כל עשר דקות, וגם סבלנות, כי זה עלול לקחת גם שעה עד שהשוקולד יגיע לקרמול אמיתי.
* הפוסט מניח את טבלאות השוקולד בתבנית פיירקס, שם בתנור ומערבב עם מרית כל עשר דקות. כבר קרה לו שהשוקולד נראה יבש קצת ומעמיד פנים שהוא לא רוצה להתערבב כמו שצריך, אבל עוד לא קרה לו שהשוקולד נשרף או התייבש באמת, אז עם חום נמוך, התמדה וסבלנות – תבוא ההצלחה!
* הצבע של השוקולד כשהוא מקורמל כמו שצריך די דומה לממרח לוטוס או ריבת חלב.
*הפוסט בד"כ מחמם קצת שמנת ומערבב עם בערך חצי מכמות השוקולד המקורמל. לא מאוד משנה כמה שמנת, וממש אין צורך ב-250 מ"ל (ע.ע קרטון). זה רק כדי לשמר את השוקולד במרקם גנאשי במקרר וכשרוצים להשתמש בגנאש- תמיד אפשר להוסיף עוד קצת שמנת חמה, לערבב טוב טוב, ואז לזלף או למרוח או להקציף או כל דבר אחר שתרצו לעשות עם גנאש שוקולד.
את החצי השני של השוקולד המקורמל הוא מורח בשכבה אחידה (ככל יכולתו) על נייר אפייה משומן מעט ונותן לזה להתקרר – אפשר בהחלט במקרר. כשזה מתמצק שוברים לחתיכות, מנשנשים קצת ושומרים במקרר לכל שימוש שיעלה ברוחכם.

*למתכון פה נצטרך גם גנאש וגם חתיכות שוקולד. אם אתם רוצים להתפנפן כמו הפוסט – חושו חופשי למרוח את השוקולד לייבוש בצורות מרנינות (*אהמ* לבבות עקומים *אהמ*) (אפשר גם לזלף, כמובן, ליותר דיוק).

ועכשיו: למתכון!

בוסטון קרים פאי קפה ושוקולד לבן מקורמל
(או: הגיע הזמן להכין כבר את העוגה הזו אחרי כמעט שנתיים של מגורים בבוסטון, לא?)

(תבנית 26 מתפרקת)

אז מתכון הבוסטון קרים פאי מבוסס על מתכון של עוגיו.נט, כמובן, עם התאמות לכמויות וגם שינויים של הפוסט – בעיקר לטעמים.

כבר כמה זמן שהפוסט פינטז על להכין גרסה משלו לבוסטון קרים פאי (הוא אפילו עשה קצת מחקר וטעם בוסטוןקריםפאי רגילה ואפילו דונאט בוסטוןקריםפאי!), והשילוב המושלם בין חומר הגלם החודשי ובין חברים שהתארסו ורצו בוסטוןקריםפאי לארוחה לציון האירוע – הולידו את המתכון הזה 🙂

פרוסה זויתית

-פרוסה זויתית-

חומרים:

לעוגה:

  • 3 חלמונים
  • 225 גרם סוכר (אפשר קצת פחות)
  • 180 מ"ל חלב (כ-3/4 כוס)
  • 112 מ"ל שמן צמחי (קנולה. כ-1/2 כוס)
  • תמצית וניל (כפית-שתיים)
  • 240 גרם קמח
  • 9-10 גרם אבקת אפיה (הפסט חושב ששקית זה 10 גרם- אם כן – לכו על זה!)
  • 3 חלבונים
  • 1/4 כפית מלח

להרטבה:

  • 1/4 כוס חלב
  • 2 כפות קלואה או אספרסו

לקרם פטיסייר קפה:

  • 500 מ"ל חלב
  • מעט תמצית וניל או חצי מקל וניל
  • 2 כפות אבקת קפה נמס או ככפית אבקת אספרסו (לפוסט אין קפה נמס אז הוא השתמש באבקת אספרסו, כלומר מה שיוצא אם פותחים קפסולה :). יצא טעים והוא ממליץ, רק חשוב לטעום ולוודא שטעם הקפה לא חזק לכם מדי. כמו כן, אפשר פשוט להוסיף שוט אספרסו מוכן ואולי להוריד כמות נוזל זהה מהחלב – רק תוודאו שזה מספיק חזק לכם…)
  • 4 חלמונים
  • 140 גרם סוכר
  • 50 גרם קורנפלור

לציפוי השוקולד:

  • 200 גרם שוקולד לבן מקורמל
  • כ-200 מ"ל שמנת מתוקה

לקישוט, אם רוצים: לבבות (או שברי) שוקולד לבן מקורמל

(הפוסט מתחנן לסליחתכם על הצילומים הגרועים...)

-עוגה שנזללת במהירות מצטלמת בחופזה?-

הכנה:

מתחילים בפטיסייר, כי הוא צריך להתקרר:
פותחים את מקל הוניל ומוציאים את הגרגירים בעזרת גב סכין. את המקל, הגרגירים, הקפה והחלב מביאים לסף רתיחה בסיר קטן. בנתיים טורפים את הסוכר+קורנפלור עם החלמונים בקערה.
כשהחלב על סף רתיחה והחלמונים טרופים היטב שופכים לאט לאט, כל פעם קצת, מהחלב אל תערובת החלמונים – ומיד טורפים. רק כשאחיד- שופכים עוד קצת. ככה ממשיכים עד שערבבנו כ-1/3 מתערובת החלב אל תוך החלמונים.
אחרי שהחלמונים + 1/3 חלב טרופים ואחידים מחזירים אותם לסיר ומיד ממשיכים לטרוף.
מחזירים את הסיר לאש נמוכה- בינונית וממשיכים לטרוף עד שזה מגיע לסמיכות הרצוייה בעיניכם (פחות או יותר לכיוון של פודינג), מורידים מהאש ומצננים לטמפרטורת החדר, תוך שמדי פעם טורפים על מנת למנוע היווצרות קרום. אחרי שהקרם מגיע לטפרטורת החדר יש לשלוח אותו לגלות של כשעתיים במקרר.

ממשיכים לעוגה:
מחממים תנור ל-180 מעלות ומשמנים את התבנית (אם אתם בוחרים בתבנית מתפרקת, כמו הפוסט- הוא ממליץ על לשים נייר אפיה על התחתית, ללכוד אותו עם הדפנות ולשמן אותו ואת הדפנות – זה עוזר בשינוע העוגה אח"כ וגם עוזר לא לשרוט את התבנית בעת החיתוך).
בקערה בינונית טורפים יחד (מטרפה ידנית) את החלמונים, הסוכר, השמן, החלב ותמצית הוניל – עד לאחידות. מוסיפים קמח ואבקת אפיה ומערבבים שוב עד לאחידות.
בקערת מיקסר נקיה מקציפים את החלבונים עם המלח עד לקצף יציב (לא נוקשה מדי). מוסיפים כ-1/3 מהקצף לתערובת העוגה ומערבבים טוב – זה עוזר "להקליל" את תערובת העוגה ומקל על הקיפולים. עכשיו מוסיפים את שאר הקצף ומקפלים בעדינות עד שהתערובת אחידה.
יוצקים לתבנית ומיישרים את החלק העליון, ואופים כ-40 דקות, או עד שקיסם יוצא עם פירורים לחים בלבד.
לעוגה המוכנה נותנים להצטנן טוב לטמפרטורת החדר- ואז אפשר לפרוס אותה לשתי שכבות עם סכין לחם (ארוכה ומשוננת). גם פה הפוסט ממליץ על סבלנות – לסובב את העוגה לאט תוך כדי חיתוך עדין עד ששתי השכבות נפרדות. אם רוצים- אפשר ליישר קצת את החלק העליון להורדת הגבעה, אבל לא חייבים.

ובאשר לגנאש:
אם אתם מכינים את השוקולד הלבן המקורמל מראש: כאמור- כשהשוקולד הלבן שלכם התקרמל כהלכה קחו 200 גרם ממנו ותערבבו עם קצת שמנת מתוקה שחיממתם מבעוד מועד – עד שהגנאש אחיד ומבריק. את זה תשמרו במקרר עד שיבוא לכם על העוגה. כשאתם מכינים את העוגה תוסיפו עוד שמנת מחוממת (השלמה ל-200 מ"ל, בערך), תערבבו טוב עד אחידות שוב – ותנו לגנאש להתקרר חצי שעה במקרר לפני שאתם יוצקים אותו על העוגה.
אם אתם מקרמלים במיוחד בשביל העוגה – אתם מוזמנים לערבב את ה-200 גרם שוקולד לבן מקורמל עם 200 מ"ל שמנת מתוקה מחוממת, לערבב עד שהגנאש אחיד ומבריק – ולתת לו לנוח במקרר כחצי שעה.

להרכבת העוגה:
ערבבו את החלב והקלואה (או אספרסו) טוב והספיגו את הנוזלים בשכבת העוגה התחתונה.
הוציאו את הפטיסייר מהמקרר ותנו לו טריפה טובה, כדי שיחזור לעצמו ולמרקמו – ומרחו אותו על העוגה! 🙂
***
עוגיו.נט הציעה לשים חצי מהקרם על שכבת העוגה התחתונה וחצי מהקרם על שכבת העוגה העליונה, אבל במחקר בוסטוןקריםפאי של הפוסט נראה היה שהקרם מופיע רק באמצע, ובנוסף – הוא לא רצה שטעם הקפה ישתלט יותר מדי, אז הוא בחר למרוח מהקרם רק באמצע. ייתכן ויישארו לכם שאריות קרם, אבל מקסימום תטבלו בהם תותים או משהו 🙂
***
מניחים את שכבת העוגה העליונה מעל לקרם ו"מועכים" קצת את העוגה (פשוט מפעילים מעט לחץ מלמעלה כדי שהכל יידבק לו יחדיו).
עכשיו אתם לגמרי יכולים לתת לעוגה לנוח קצת ולספוג טעמים לפני פיזור הגנאש. אתם יכולים גם לתת לה לנוח אחרי הגנאש – מה שבא!
כשהעוגה מורכבת הניחו אותה על רשת או על קרש חיתוך (כל מה שאתם בסדר שיתלכלך בשוקולד) ופשוט שפכו עליה את הגנאש עד לציפוי, כולל הצדדים. פזרו מלמעלה את השברים המדוברים (או את הצורות המסוגננות!) בשביל הכיף (תרגישו חופשי  גם לזלף מעט פטיסייר או להוסיף מעט קצפת, אם כי הפוסט חושב שהעוגה מאוד עשירה כמו שהיא).

בתאבון!

רגע מכונן (אם כי תמונה מעט כעורה..)

-רגע מכונן-

הערות, טיפים ורעיונות:

  • חדי העין שביניכם בטח הצליחו להבחין שהגנאש של הפוסט היה קצת נוזלי מדי.
    א. צדקתם!
    ב. כן, היה גנאש בכל מקום
    ג. בקטנה, היה טעים 🙂
    מה שקרה זה שהפוסט שם את הגנאש שלו לקירור, אבל זה היה יותר מחצי שעה. הוא חשש שהגנאש לא ייזל בכלל, ולכן חימם אותו במיקרו ל-30 שניות.. זה היה יותר מדי. פשוט תשימו לב לגנאש הצונן שלכם, ותראו שהוא מספיק נוזלי בשביל שיוכל לכסות את העוגה (תכלס זה יותר "צמיגי" מנוזלי, אבל זה מזכיר לפוסט שיעורי מדע מהיסודי…), ולא נוזלי מדי.
    כמו כן, אתם יכולים גם לשים פחות מ-200 מ"ל שמנת מתוקה ולראות מהי מידת הנוזליות של הגנאש. תמיד אפשר להוסיף עוד קצת שמנת מחוממת ולערבב, אבל קשה להפוך גנאש נוזלי מדי לפחות נוזלי 😛 אם אתם חוששים שהוא נוזלי מדי -אין בעיה לעשות בו שימוש כרוטב! אפשר לפזר על העוגה עוד מעט פטיסייר קפה בשביל היופי, לשים בו את שברי השוקולד הלבן המקורמל ולשים מלאאאא רוטב-גנאש מלמעלה, מלמטה ובצדדים של הצלחת 😀
  • כדאי מאוד לתת לעוגה לנוח קצת ולספוג טעמים לפני האכילה. היא לגמרי יכולה להסתפק במנוחה במקרר מרגע שהארוחה מתחילה ועד שמגיע תורה. הפוסט הוסיף את הגנאש והקישוטים ממש לפני האכילה, אבל אפשר גם לפני הקירור.
  • נראה לו, לפוסט, שלשם שינוי אין לו המון הערות. שוקולד לבן מקורמל זה אדיר, בוסטוןקריםפאי זה מגניב, שילוב הטעמים מאוד כיפי לדעתו, עם העוגה הונילית, הפטיסייר המעורר והגנאש המקורמל 🙂 וזה לא מסובך להכנה! אם כבר הכנתם פטיסייר אי פעם ואם כבר פרסתם עוגה לשתי שכבות – כל מה שאתם צריכים זה קצת זמן (בשביל כל מה שצריך להתקרר) וזהו 😀
אומנומנום!

-אומנומנום! (וכמו כן- סטייל!)-

מתכון בונוס: בראוניז שוקולד לבן מקורמל וקקאו גרוס
(או- אומייגוד)

היוש

-היוש-

חומרים:

  • 1 מתכון בראוניז של הפוסט (נגיד מפה, אבל בלי ההום-מייד חלבה, או מפה, אבל בלי הקרד…)
  • שברי שוקולד לבן להנאתכם וטעמכם
  • פולי קקאו גרוסים

הכנה:

מכינים את הבראוניז כרגיל ולפני האפייה מפזרים שברי שוקולד לבן מקורמל (מטביעים אותם טיפה בבלילה) ופולי קקאו גרוסים. זו גרסה טעימה ב-ט-י-ר-ו-ף של הבראוניז ומושחתת להחריד. מעולה!
הפוסט גם ניסה את זה עם גנאש שוקולד לבן מקורמל במקום שברים- זה קצת פחות מגניב, כי השברים אמנם נמסים קצת בחום אבל בכ"ז מצליחים להישאר כצ'אנקס מלאי טעם, בעוד הגנאש נטמע טיפה יותר מדי. אז לכו על שברים! במילא יישארו לכם מהבוסטוןקריםפאי 🙂
הפוסט גם ניסה לפזר מעט מלח גס (מאלדון) מלמעלה וזו תוספת שווה לאללה למי שאוהב קצת מלוח עם הקינוח שלו.
הבראוניז, כרגיל, פאדג'יים ומאוד מרירים, ופולי הקקאו מוסיפים מרירות ואף קראנץ', בעוד השוקולד המקורמל מוסיף מתיקות ומתאזן עם הכל, והמליחות משתלבת יופי 🙂

IMG_20160530_232713~2

-עובד גם בגרסת התבנית! (שימו לב למלח בצד השמאלי…)-

וכמובן שאם בא לכם על עוד מתכונים שוקולדיים לבנים מופלאים – יש גם יש!

5 במאי 2015

כחומר ביד הבלוגר – ים השיבולים שמסביב (הגיע האביב!)

שלום!

הפוסט לא לגמרי מאמין למה שהוא כותב לכם, אבל…
נגמר הסמסטר!
שזה אומר שהפוסט סוגשל סיים שנה ראשונה של התואר השני שלו! אאאהההההאאאאהה!
שזה אומר שהוא כבר לא יכול להתלונן ולהתבכיין על עבודות להגשה ועל מבחנים ועל עומס…
בנוסף לזה הגיעו ימים חמימים למחוזותיו, שמאפשרים לו לצאת מהבית ללא מעיל (!) ואפילו לשבת להתחרדן קצת בשמש (!!!)

אז כמובן שתגובתו ההגיונית הייתה למהר ולהשתתף בחודש שיבולת השועל של "כחומר"! 😀

כיוון שהסמסטר של הפוסט הסתיים פחות משבוע לפני הדד ליין, הוא החליט לוותר לעצמו על המקוריות ולהכין עוגיות שיבולת שועל. מכיוון שמעולם לא באמת הכין עוגיות שכאלה, יצא לרעות בשדות זרים ולחפש מתכונים וטיפים אצל מורקייק, ואם כבר, אז גם אצל עוגיו.נט. שמח וטוב לב, עם רעיון מגובש לתוספות שיתנו גם מתיקות וגם חמצמצות וגם עניין וגם וגם (…) – הוא התחיל במלאכה!
אפעס, רק אחרי שמגש עוגיות אחד כבר היה בתנור הפוסט הגעון הבין שבגלל שאין לו סירופ תירס והוא החליט שלא בא לו מייפל – הוא שכח להמתיק את העוגיות! אויה! אין סוכר ו… אין עוגיות?
הפוסט מודה שמרוב פאדיחה הוא ניסה לגלגל את מגש העוגיות השני בסוכר טרם אפייתן, והכריח את הידוע לטעום גם מהמגש הזה וגם מהשני… אבל לא היה מספיק הבדל 😦

אבל הפוסט לא אמר נואש והחליט להפוך לחכם סיני עתיק.
אם החיים נותנים לך לימונים עשה מהם לימונדה? זה כבר פאסה!
אם היסח הדעת נותן לך עוגיות ללא סוכר ואין לך זמן לנסות מקצה שיפורים – עשה מהן גלידה! 🙂

להלן - גלידה!

להלן – גלידה בקופסת איקאה מצויה!

גלידת עוגיות שיבולת שועל (והפתעות!)

(המפ… די הרבה גלידה. לפוסט זה יוצא 2 קופסאות בינוניות)

חומרים:

 לעוגיות:

  • 120 גרם חמאה רכה
  • 1 כוס קמח לבן
  • 1 כוס קוואקר (לא אינסטנט להכנה מהירה)
  • 1 כפית סודה לשתיה
  • 1 כפית תמצית וניל
  • 4 כפות חלב
  • 50 גרם שוקולד לבן קצוץ
  • חופן חמוציות (הפוסט השתמש בחמוציות ללא תוספת סוכר, מומתקות במיץ תפוחים או משהו בסגנון. זה עושה אותן גם חמצמצות ולא רק מתוקות. אפשר גם להשתמש בחמוציות של אנשים שאינם פסיכים-שוחרי-בריאות, זה יצא כנראה מתקתק יותר)
  • חופן אגוזי קשיו קצוצים, לא חובה
"אני אקרא לזה... טבע דומם של קשיו וסכין. ובלאגן מטבחי שנחתך בעריכה"

"אני אקרא לזה… טבע דומם של קשיו וסכין. ובלאגן מטבחי שנחתך בעריכה"

לגלידה (ותודה למורקייק על עוד מתכון להתבסס עליו):

  • 1 פחית חלב מרוכז (זה קצת פחות מ-400 גרם. 396 גרם, למיטב זכרונו של הפוסט)
  • 1 כפית תמצית וניל (או גרגרים מחצי תרמיל, אם אתם ממש משקיענים)
  • 500 גרם (2 קופסאות) שמנת מתוקה להקצפה

הכנה:

מתחילים בהכנת העוגיות:
שמים את החמאה הרכה במיקסר ומערבלים קצת עם וו גיטרה
מוסיפים את הקמח, הקוואקר, הסודה לשתייה וקליפת הלימון ומערבלים עוד קצת, עד שמתחיל להתאחד
מוסיפים את החלב והוניל ונותנים עוד ערבול קצר
מוסיפים את התוספות ומערבלים עד למסה אחידה יחסית (לא לוקח הרבה זמן בכלל. היאח מיקסרים!)

 

תמונת חובה לכל בלוגר אוכל, לא?

תמונת חובה לכל בלוגר אוכל, לא?

***הערה: אין חובה לעשות שימוש במיקסר, ערבוב ידני הוא אופציה אופציונאלית בהחלט!***
מגלגלים כדורים קטנים מהעיסה, מניחים בתבנית אפייה (אין צורך ביותר מדי מרווחים כי העוגיות כמעט ולא משנות את גודלן/ צורתן במהלך האפייה) ואופים 8-10 דקות ב-180 מעלות.
מוציאים את העגיות מהתנור ונותנים להן להתקרר – כדי שלא יעשו שמות לקצפת.

עוגיות מישירות מבט למצלמה

עוגיות מישירות מבט למצלמה

כשהעוגיות מצוננות (חיחי)- פונים להכנת הגלידה:
שמים חלב מרוכז בקערה גדולה יחסית (שתוכל להכיל את כל הגלידה אח"כ…), מוסיפים את הוניל ומערבבים
בקערה נפרדת מקציפים את השמנת לקצפת יציבה
מאחדים! הפוסט ממליץ להוסיף קצת קצפת לחלב המרוכז ולערבב (עם מרית) בתנועות קיפול – ככה החלב "מתאוורר" קצת ונהיה פחות כבד. עכשיו אפשר להוסיף את שאר הקצפת ולערבב לתערובת אחידה בתנועות קיפול. הפוסט, אגב, בד"כ עושה את זה בכמה נגלות (מוסיף עוד קצת קצפת, נגיד שליש מהכמות, ומקפל עד שכמעט אחיד, וכך הלאה עוד 2 נגלות, עד שמסיימים את הקצפת). אין לו ממש הסבר מדעי למה, אבל זה מרגיש לו שככה קל יותר להטמיע את הקצפת כמו שצריך…

לוקחים כמה עוגיות שרוצים (ככל הנראה תצטרכו לפחות חצי מכמות העוגיות, אם לא יותר) ומפוררים אותן לתוך הגלידה. 
לא צריך פירורים קטנטנים ואחידים – מגניב שיש כמה צ'אנקים יותר גדולים וכמה פירורי קראנץ' קטנים.. וכמובן – קצת חמוציות, שוקולד ואגוזים מדי פעם שמצטרפים לחגיגה 🙂
מאחדים פעם אחרונה ושופכים לכלים שמתאימים להקפאה.
מקפיאים 6 שעות לפחות ו… זוללים! 🙂

אפשר לפזר עוד קצת פירורי עוגיות טריים יותר מלמעלה על כל מנת גלידה, אם בא לכם וגם נותרו עוד עוגיות. 

 

<3

גלידת שיבולת שועל על רקע שועל 🙂 🙂

הערות, טיפים ורעיונות:

  • הפוסט עשה חצי כמות גלידה, לכן אין לו כמות מדויקת של עוגיות שהוא שם בתוכה, אבל בואו נהיה כנים – שימו כמה שבא לכם!
    מה שיוצא זו גלידת וניל מתוקה ועדינה עם ביסים כיפיים – חלקם של שיבולת שועל, חלקם של התוספות, וחלקם של מן "גוש עוגייה" נימוח…
  • אה, למה שהפוסט יכין חצי כמות גלידה אם הוא כבר פתח פחית חלב מרוכז? 
    חכו לפוסט הבא! 😛
  • הידוע טוען שהעוגיות לא מאוד טעימות כמו שהן. עניין פאדיחת הסוכר די מגבה את זה, אם כי הכל מתאזן בצורה נפלאה עם זה שהגלידה מתוקה כהלכה (לימונים ולימונדה, רבותיי!)
    הפוסט דווקא חושב שהן היו חביבות, אבל זה כנראה כי הוא אוהב מרקמים בצקיים
    אז מה לעשות אם נשארו עוגיות?
    קודם כל – אתם מוזמנים לטעום בעצמכם ולהחליט. חוצמזה, כאמור, בטוח יהיה נחמד לפזר כמה פירורים טריים על הגלידה כשאתם מגישים. ומאוד סטייליסטי 😉
  • ואפרופו פאדיחת הסוכר: אתם מוזמנים להוסיף איזה חצי כוס סוכר לעוגיות ולראות איך יוצא. הפוסט חושש שזה לא יענה לכל הבעיות של העוגיות, כי גם המרקם שלהן היה מעט בעייתי לאנשים מסויימים (אהמ אהמ). אפשר גם להוסיף ביצה כנראה, אבל פה זה כבר מתרחק ממה שהפוסט הכין והוא מודה שאין לו יותר מדי נסיון עם עוגיות שיבולת שועל, אז – על אחריותכם, ט.ל.ח בע"מ
    תעדכנו אם אתם עושים ניסויים, הפוסט מבטיח לעדכן גם.
    כמו כן, אם אתם מוסיפים סוכר- אולי כדאי להוסיף מעט יותר קליפת לימון (או אפילו איזו כפית מיץ לימון!) אם אתם עדיין בקטע של מעט חמצמצות בגלידה שלכם (ובעוגיות שלכם)
  • אה- המתכונים לעוגיות שיבולת שועל שהפוסט בחן לא כללו שימוש במיקסר אלא פשוט ערבוב ידני. חושו חופשי לעשות זאת, כמובן, הפוסט סתם התלהב מזה שיש לו מיקסר אדום וחתיך ומזה שהוא כבר הכין בו עוגיות שוקולד צ'יפס אז למה לא להפיק ממנו את המירב 😉

רוצים עוד מתכונים שיבולת-שועליים?
ודאי שכן! (כדאי לכם, יש שם דברים שקשורים בקראק פאי, משהו שהפוסט ממש רוצה לנסות ולא הספיק הפעם מתוקף ענייני לו"ז… ובכלל נראה טעים שם!)
אז יאללה

יש גם חמוציות!

יש גם חמוציות!

11 במרץ 2015

גם הפוסט לא שוכח את החיים עצמם

שלומות,
בפוסט התחיל לקנן חשש שלאחרונה הוא מפרסם בעיקר מתכונים מתובלים במעט תלונות וטרוניות, בניגוד לימי העבר בהם היה בעיקר מתלונן ובוכה על מר גורלו ומצפה שכולכם תנחמו אותו.
והוא חשב שאתם בוודאי מתגעגעים לאותם ימים עטורי תהילה ונהי…

אז הוא החליט לנסות את כוחו במלל רב שאינו כולל כוסות מידה, תנורים וסוכר
(טוב, על מי הוא עובד? הכל אצלו כולל סוכר. ופיזור נצנצים ורודים גם כשהעולם אכזר והפוסט עצמו אומלל. או כך לפחות טוענת קוקי)

אז על מה הוא יכול לספר לכם?

קודם כל, זוכרים שאי אז במהלך התואר הראשון שלו הוא התלונן על אנשים שמתעקשים על להביע את דעתם במהלך השיעור ומפריעים לסיכומיו המשוקלטים-צבעוניים-OCDאים של הפוסט ולכן גם לשפיותו?
ובכן מתברר שכאשר אתה לומד לתואר שני בארה"ב דעתם של אחרים (ושלך לעיתים, כשאתה מספיק ער על מנת לדבר) היא היא מרכז העניין!
המרצה יבוא, ידבר קצת על איזה קונספט, ואו אז ינהג כמנהג פייסבוקאים מומחים ויזרוק "דונו" לחלל החדר.
וכולם דנים. באמאמא שלהם דנים.
אפילו לפוסט כבר יצא לחלוק כמה סיפורים אישיים ונוגעים ללב או לתת נאום חוצב להבות על דעתו לגבי ניהול שרשרת האספקה של חברה מומצאת לייצור מבחנות 😛
(אבל כיאה להבטחתו לפזר נצנצים – גם יצא לו לזרוק כמה וכמה הערות סרקסטיות לחלל החדר שגרמו לכמה אנשים לצחוק. היאח!)
אה – וגם מה מסתבר? שחלק מהציון שלך בקורס מבוסס על ההשתתפות שלך.
כןכן, המחליאות הינה ממוסדת!
*** אנשי תואר שני בארץ- האם זה קורה גם במולדנו החמימה?!? שלפחות הפוסט ידע שזה היה קורה לו בכל מקום 😉 ***

גולת הכותרת ההשכלתית של הפוסט מהסמסטר שעבר (את הנוכחי עדיין אי אפשר לסכם.. חכו איזה חודש וחצי) הייתה טמונה בשני שיעורי מופת:

  • מדעי החליפה
    שיעור שלם שפיזר פנינות חכמה חקוקות בסלע כמו "אסור ללבוש חום ושחור יחד בשום פנים ואופן", "סוודר מעל החולצה המכופתרת זה לא מספיק רשמי", "בנות צריכות ללבוש גרביונים מתחת למכנסיים" ו"שמרנות, שמרנות, שמרנות!" (באיפור, בצבעי החליפה… אפילו במידת הכיפתור של החולצה, מה שגרם לפוסט לזוז קצת בכיסא באי נוחות כשהוכרז קבל עם ועדה שיש לכפתר את הכפתור העליון ביותר :-O ).
    הפוסט, כמובן, החליט שזה הזמן המושלם לחזור למרדנותו מימי הצבא העליזים ו*לא* שם גרביונים מתחת למכנס. מוהאהאהא!
  • נימוסי שולחן, אנליזה ויישום
    כן. זה קרה.
    הייתה חברה אמיתית וקיימת שמימנה ארוחת בוקר (לחם מטוגן, בייקון ומייפל, אם תהיתם. הפוסט ביקש בלי בייקון וכתחליף ל-3 פרוסות בייקון קטנות קיבל חיזוק של 3 פרוסות לחם מטוגן ענקיות. הו פרופורציות 🙂 ) על מנת שנציגיה יוכלו לשבת עם סטודנטים צעירים בחליפותיהם-המרשרשות-מרוב-שהן-חדשות, ולשמוע הרצאה על נימוסי שולחן.
    חשבתם ש"ללכת מהסכו"ם החיצוני לפנימי" מכסה אתכם לכל צרה שלא תהיה? ובכן, חשבו שוב.
    הידעת? יש סגנון החזקת סכו"ם אמריקאי השונה מזה האירופאי!
    כמו כן, אין להזמין יין אלא אם המארח הזמין יין, יש מיקום קבוע וידוע לצלחת לחם קטנה ולכוס המים שלך (ולעוד משהו שמתחיל ב-M אבל הפוסט לא זוכר! הו לא!), ואסור בתכלית האיסור לתקוע את המפית בתוך הצווארון!

ובעניינים שאינם קשורים ללימודים?
הפוסט יכול להתוודות מולכם שלגור בארה"ב, ארץ המשלוחים החינמיים מאמאזון, הופך אותך למכור לרכישות אונליין.
מה? יש להם אופציה להזמין טחינה! נורמלית! שיש לה טעם של טחינה ולא של מים עכורים! ומלפפונים חמוצים שאינם בטעם של שמיר ממותק!
אה, וגם ממש כיף לעשות קניות כשאתה יושב בבית כמו חפשן 🙂

וגם:
הפוסט והידוע נתקלו אי אז, לפני חודשים רבים, במוכרת שכנראה השתתפה במירוץ "שירותיות למרחקים גדולים" או ניסתה לשבור שיאי שירותיות ולהכנס לספר של גינס.
האישה עשתה כל שביכולתה על מנת להדגיש את העובדה שהיא מקלידה עיוור ומעניקה ללקוחותיה את מ-ל-ו-א תשומת ליבה ע"י בהייה עזה ונטולה מצמוצים בעת שהיא מקלידה את פרטי הרכישה אל המחשב. לא קריפי בכלל גיברת!

ולסיום בנימה אופטימית-
היו רגעים בהם הפוסט לא האמין כי האביב אכן יבוא. הוא כבר התכונן לחיים שלמים תחת ערימות שלג ענקיות שלא נגמרות, לקיץ של "גלידה חמה" בלבד (פיכסוש!) ולאיחוד מלא בינו ובין המעיל (הסגול!) שלו.
אבל
ציוצי ציפורים החלו נשמעים בטיולי הבוקר ביומיים האחרונים,
נצפו שתי ארנבות בגינת השכנים,
נצפו סנאים מקפצים שוב מעץ לעץ
וכנראה שנצפה בואש (או גירית. מותר להאמין שרק מדובר היה בגירית תמימה) שחצה את הכביש (שלא היה מכוסה קרח! ווהו!)
****כל אלה שיגעו את הכלבלב המלכותי, כמובן***
היתכן שבא אביב?

 

24 בספטמבר 2014

דה פוסט בלונד איז ספיקינג אינגליש נאו

המפ…
הפוסט תוהה אם זה ששוב לקח לו נצח וחצי לכתוב עוד פוסט דורש התייחסות או שאתם כבר רגילים לזה? 😛
ובכן – זה בכל זאת מצער אותו. זה בטוח.
וגם הפעם יש לו תירוצים ממש טובים 🙂
והוא אפילו ישתף אתכם בהם:

הפוסט עבר לגור בבוסטון.
(טם טם טם!!!!!!)

Boston Public Garden

ה-Boston Public Garden, פארק יפה באמצע העיר – עם ערוגות פרחים מטופחות ואגם עם ברבורים…

לפני קצת יותר משנה הפוסט החליט שמספיק עם הדחיינות המזעזעת שלו-
הוא יעשה את ה-GMAT הארור
הוא יבחן גם ב-TOEFL הידוע לשמצה (הו, כמה שמצה! לא משנה מה- אל תעשו את זה במכללת לוינסקי בצפון תל אביב. אלוהים אדירים כמה חוסר ארגון משווע וחוסר אכפתיות מרתיח שיש שם, מיי הו מיי)
הוא יכתוב essays עד שזה ייצא לו מהאוזנים
הוא ישפצר את קורות החיים שלו – באנגלית! – עד שיימאס לו מעצמו
הוא יציק לאנשים שיכתבו לו המלצות וימלאו עליו שאלונים שונים ומשונים…
והוא יירשם לאוניברסיטאות בארה"ב – עד שהוא יתקבל ללימודי MBA.

free swag!

free swag!

באופן קצת מפתיע וסמי פסיכדלי תוך פחות משנה הוא הבין שהוא הולך להעביר את עצמו, את הידוע ואת הכלבלב המהולל לגור במדינה אחרת, שנמצאת בארץ אחרת, שנמצאת ביבשת אחרת.

לא הזויים בכלל

הכנסיה הראשונה של ישו, מדע. ככה קוראים למקום הזה. סיריוסלי

אין לו הרבה מה להוסיף על הנושא חוץ מ"אלוהים אדירים" ו"אף פעם לא הבנתם כמה חפצים יש לכם בבית עד שלא הייתם צריכים לרוקן דירה שלמה בלי אפשרות להעביר את החפצים לדירה אחרת" 🙂

אבל תודו שזה תירוץ טוב (וחד פעמי, הפוסט יודע..) לאיטיות מחפירה בכתיבת פוסטים!

אפילו ניר טואלט לא היה כשהידוע והפוסט רק הגיעו!

ככה, בין היתר, זה נראה כשמתחילים למלא דירה ריקה לחלוטין – מאפס. כזה והרבה חלל ריק

אז עכשיו הוא כותב לכם מאזור זמן אחר לגמרי! כשאתם קמים הוא רק מתחיל את שנת הלילה שלו, וכשהוא קם אתם כבר מתחילים לפנטז על הקפה של אחר הצהריים ועל מתי אתם בורחים מהעבודה היום… (אז תרחמו עליו אם הוא מפרסם פוסטים בשעות הזויות, טוב?)

והנה הפוסט כבר מכין את התירוץ הבא:
הוא התחיל את הלימודים יחסית לא מזמן, ותיכף הוא כנראה יהיה יותר עסוק מאי פעם…
אבל הוא עדיין ינסה לעדכן אתכם כמה שיותר! 🙂

נוף בוסטוני מפורסם

כנסיית טריניטי העתיקה באמצע של האמצע של בוסטון

ולספק מתכונים מדי פעם 😀

מה הוא יכול לספר לכם מחוויותיו עד כה?
להגיע לבית ריק זה קצת שוק.
במיוחד אחרי: טיסה של 12 שעות כשאתה בלחץ על הכלב שלך (שמחוייב להיות בבטן המטוס בלעדייך כי הוא כלב אמיתי ולא צעצוע), המתנה של שעתיים פלוס בתור לביקורת גבולות ב-JFK, ואחרי כל זה –  נסיעה של 4.5 שעות נטו שהתחילה באיזה 8 בערב וכללה לא מעט הפסקות בשל עייפות-על.

אבל!
מגניב לטייל בעיר אמריקאית מרכזית ושוקקת. הזוי קצת לנסות להפנים שהיא בעצם הבית החדש שלך.
קשה למצוא קפה נורמלי, אך זה מאוד מתגמל כשסופסוף מצליחים במשימה. כמו כן, מסתבר שהישראלי-הגר-באמריקה המצוי ייכנע לבסוף, ויקנה מכונת קפסולות הביתה. (הפוסט הוא ישראלי מצוי?? הו לא! 😛 )
לעשות קניות שוטפות לבית במיקומך החדש זה מצד אחד מאוד מעניין ומלהיב – המון מוצרים חדשים שלא הכרת, או מוצרים מוכרים שפתאום מאוד נגישים (מלא מלא מייפל אמיתי (שמורכב מ-100% מייפל!) זו דוגמה טובה. במיוחד באזור בוסטון וצפונה.. או חמאת בוטנים צ'יפס! מור, הם מסרו ד"ש…). עם זאת- קצת קשה להפנים שירקות עולים הרבה יותר ואין ברירה – עם זה תצטרך להסתדר.. או שיש דברים שאתה רגיל אליהם מהבית – והם מוצר בינלאומי! – אבל באה"ב יש להם גרסה אחרת שצריך להתמודד איתה ולהתרגל אליה…
כיף לעשות מסעות למציאת אוכל טוב ולמציאת המסעדות השוות באזור והברים המגניבים של השכונה. אבל הפוסט מרגיש צורך לציין שזה גם עלול להיות קצת מתסכל, במיוחד אם לוקחים בחשבון את העובדה שהטעם האמריקאי שונה משלנו. ותכלס- הפוסט נאלץ להבין ולהודות שתל אביב היא מרכז קולינרי די משמעותי, ולא פשוט להיות פודי תלאביבי בעיר זרה…

ניוקי גורגונזולה ב-north end. שם יש אוכל איטלקי טוב!

ניוקי גורגונזולה ב-north end. שם יש אוכל איטלקי טוב!

 

חלון ראווה בחנות שוקולד קטנה שהפוסט והידוע נתקלו בה לגמרי במקרה

חלון ראווה בחנות שוקולד קטנה שהפוסט והידוע נתקלו בה לגמרי במקרה

השלל! היו שם כמה פרלינים שנשמעו מבטיחים - צ'ילי וליים, אמרנה ושוקולד מריר, תה ירוק, יין פורט...

השלל! היו שם כמה פרלינים שנשמעו מבטיחים – צ'ילי וליים, אמרנה ושוקולד מריר, תה ירוק, יין פורט…

בתכלס? רוב השוקולדים היו עדינים למדי. דווקא השוקולד שהפוסט חשב שיהיה משעמם - אגוזי לוז - הוכיח ביצוע מרשים

בתכלס? רוב השוקולדים היו עדינים למדי. דווקא השוקולד שהפוסט חשב שיהיה משעמם הוכיח ביצוע מרשים

יש גם דברים משעשעים שקשורים ללהיות ישראלי בבוסטון:
היכולת לדבר בעברית עם הידוע בלי שאף אחד יבין (אם כי יש לנהוג בפריוויליגיה הזו בזהירות רבה עד מאוד, מכיוון שבארה"ב בכלל, בבוסטון-עיר-הסטודנטים בפרט, ובברוקליין-מעוז-היהודים עוד יותר בפרט – ישנם לא מעט מביני עברית שאורבים לך בפינות חשוכות על מנת להכיר לך שיאים חדשים של פאדיחה)
הכורך למצוא פירושים עבריים מוזרים לביטויים ומילים עם משמעות אוניברסלית (או לפחות דברים שהעברית התעצלה מכדי לתרגם אותם ודבקה בעיברות מעוות של המושג האנגלי) כדי שדוברי האנגלית סביבך לא יצליחו לדלות את המשמעות של מה שאתה אומר בעברית.
"אז מה אתה אומר? שנשאיר תשר?"
"חיחיחי! שוטרים בחנות סופגניות!"
"ל…מקומיים יש נטייה לשתות את הקפה המעפן שלהם כל היום, ללא הפסקה"
והתרגום האהוב על הידוע לדושבאג: "שק של ראשי מקלחת" 🙂

והדובדבן שבקצפת: כשאתה בטעות מתרגם ביטויים מאנגלית לעברית בתרגום-ישיר-קלוקל. מילא זה שהידוע כבר שנים מדבר על "לקחת תמונה"  כשהוא רוצה לצלם דברים וניחא על "לקחת מקלחת", אבל הפוסט כבר שאל את הידוע אם בא לו "לשבור מאה" בסופר הקרוב 🙂

הספרייה של ביה"ס למנהל עסקים של הרווארד. היא יותר תיירותית מהספרייה של נורת'איסטרן אז קיבלתם אותה

הספרייה של ביה"ס למנהל עסקים של הרווארד. היא יותר תיירותית מהספרייה של נורת'איסטרן אז קיבלתם אותה

אז אל ייאוש- הפוסט כולו תקווה שהוא יצליח לחלוק איתכם חוויות חדשות, ושמנמנות חדשה (וגם ישנה, כי גם שמנמנות רטרואקטיבית היא שמנמנות מבורכת) ותלונות חדשות, ובנוהל – מילים. מלא מילים של מילה 🙂

באמנותי

עוגת השמרים-סוגשל-חרוסת (קנמון, תמרים ואגוזי מלך) שהייתם אמורים לקבל ב"כחומר ביד הבלוגר" האחרון, אבל הפוסט לא היה מרוצה מהמתכון כמו שהוא מרוצה מהתמונה

לפני סיום-
הפוסט רוצה לנצל במה זאת ולהודות מכל הלב לכמה אנשים שבלעדיהם הוא לא היה כותב פוסט  שכזה, כי הוא פשוט לא היה פה:
(קצת קיטש, אבל מותר לפעמים. והפוסט הוא קיטשיולוג מוסמך, אז בכלל…)

לידוע, שבלי התמיכה, האהבה והעזרה שלו לא היה ג'ימאט, לא היה טופל, לא היו מאמרים ולא היה כוח נפשי ויכולת לעשות את כל המעבר הזה. הפוסט יודע שבלעדיו הוא פשוט היה נכנע לבינוניות
(נ.ב.: עכשיו באמת כבר מותר לקרוא לו החוקי?? 🙂 )
למשפחה האדירה של הפוסט, שתמיד שם בשבילו ומהווה את בסיס התמיכה והאהבה הכי גדול, יציב וטוב שהוא יכול לבקש
ולחברים המופלאים שלו, שהצליחו – כל אחד בדרכו – לעשות את ההחלטה הזו ואת המעבר הזה לקצת יותר קלים וקצת פחות מפחידים.

ולסיום סיומת: שנה טובה! 🙂

21 באוקטובר 2012

Don't Panic! – מדריך נבוכים לסטודנט הפוטנציאלי באוניברסיטת תל אביב

שלום וברוכים הבאים לשנתכם הראשונה כסטודנטים כאוניברסיטת תל אביב!

הפוסט, כבוגר שנה שלישית מן המניין (ותיכף בוגר תואר. המממ… הרשו לו לפרוק כל עול לרגע: נה נה בננה!), ישמש לכם כמדריך בתחילת דרככם הפתלתלה לעבר התואר המיוחל.
אז… שנתחיל?

הדרך שלנו מתחילה קצת לפני שתתחיל שנת הלימודים הראשונה שלכם [הידעת? לפחות למיטב ידיעתו וזכרונו של הפוסט תאריך תחילת שנת הלימודים מתאחר משנה לשנה. א. האם ניתן לפתח פה תיאוריית קונספירציה אודות הקשר שבין תאריך תחילת שנת הלימודים, ההתחממות הגלובלית ולוח השנה של בני המאיה? ב. האם זה אומר שאת השנה השלישית לתואר שלכם תתחילו קצת אחרי חופשת חנוכה?]:

אמנם כבר הלכתם ליום הפתוח והקשבתם למגוון הסברים שונים, משונים ולא ממצים. מי מכם שהתמזל מזלו אולי אפילו זכה להירשם לייעוץ קצר וחינמי שיעזור לו להחליט לגבי עתידו האקדמי. כך קרה לפוסט לפחות, והוא חש בר מזל אינדיד, עד שהגיע הקטע הזה:
"אה! אני רואה שסימנת פה התעניינות במדעים… בתחום של עבודה עם אנשים… ובניהול. מעניין מאוד. מממ… מממ… מממ… תוכל להיות… מורה למדעים! אה רגע, רשמת גם ניהול? אז תוכל להיות מנהל בית ספר למדעים!"
WORD

ואמנם כבר נרשמתם לחוגים שרציתם, הרשמתכם התקבלה ואולי אף זכיתם להגיד יפה שלום למשכורת של שלושה חודשים (מלצרים ובייביסיטריות) או של חודש אחד (פליטי היחידה שמחלטרים ב-QA) וקיבלתם פיסת נייר שטוענת שאתם סטודנטים באוניברסיטת תל אביב.וויהי.
אבל הפוסט רוצה להתרכז ביום המיוחד והחגיגי שכל חוג עורך לתלמידיו העתידיים קצת לפני פתיחת השנה. נקרא לו יום עיון (הפוסט סנילי, אז הוא לא באמת זוכר את המינוח הרשמי. סניליות היא סממן של שנה שלישית! ;)). אותו יום עיון טומן בחובו שפע של אפשרויות להנעמת תוארכם העתידי (תפגשו בו את מי שעוד כמה ימים תצטרכו לבקש ממנו טיפקס ושדכן, אז כדאי שתהיו נחמדים), של הפתעות (בירה ב-10 שקל? בירה ב-10 שקל!!! אגב, זו אכן הכנה מתאימה לעתידכם כסטודנטים מן המניין. במיוחד אם אתם מתכוונים להיות סטודנטים לניהול מן המניין. לאגודת הסטודנטים, ובמיוחד לחבריה שגם לומדים ניהול, יש נטיה בלתי מרוסנת לחלק בירה במחירים שנעים מחינם ועד 15 ש"ח במגוון אירועים מזדמנים. שבוע ראשון ללימודים? בירה. יורד גשם? בירה. היה אתמול מבחן? בירה. יום החפרפרת? בירה!!) ושל משפטים שיכולים לעצב את עתידכם (למשל, ביום העיון של החוג לניהול אליו הלך הפוסט הוא זכה לשמוע דמות-בכירה-למדי-לעניות-דעתו-של-הפוסט-היה-זה-מי-אם-לא-ראש-החוג-עצמו מבטא קבל עם ועדה את מחשבתו הלא כמוסה כלל שתואר ראשון בניהול זה מיותר לחלוטין, ואין מה לעשות עם זה אחרכך).

ועכשיו – כמעט ומתחילים! כבר קניתם מחברות (טוב, שנוררתם קלסר עקום וכמה דפדפות מהמשרד), סידרתם קלמר (= גנבתם את העט של מוזס בפעם האחרונה ששילמתם שם באשראי) וקניתם תיק (באמת קניתם! גם חתיך, וגם עם מקום רך ומרופד ללפטופ. אמנם קשה יותר להעתיק נוסחאות וגרפים עם לפטופ, אבל- היי- יש פייסבוק, ואפשר לרכל כל השיעור על התספורת של המרצה עם מי שיושב לידך.. על הוול שלך!).
לא נותרה לנו כל ברירה והגענו אל השלב הבלתי נמנע: הבידינג!!!

כןכן, הגעתם לאחד השלבים החשובים במערכת-יחסי-האהבה-שנאה-שנאה-שנאה ביניכם ובין האוניברסיטה: מערכת רישום לקורסים בשיטת המכרז!
לפני שנתחיל במשימה שלשמה נתכנסנו (רישום לקורסים. מפתיע, הא?) נבלבל אותך עם מספר הודעות לא רלוונטיות:
ועכשיו, כשאתה כבר פחות בטוח בעצמך ובמה שאתה אמור לעשות פה – נפחיד אותך עם מגוון איומים! למשל:
וכמובן, כמה הצהרות שיגרמו לך לתהות אם כבר הגעת לגיל בו כדאי להתחיל (לשכור עו"ד):
וסתם, בשביל הכיף, הצהרה על שעות לימוד מתוכננות + אזהרה על עושק עתידי צפוי שנובע מהן:
מיד אח"כ תישלח למסך המפחיד מכולם- רשימה כמעט אינסופית של קורסים, במליון מסכים בזה אחר זה (אף פעם לא תדע כמה פעמים תיאלץ ללחוץ על "דף הבא"..). כמובן שהקורסים שאתה מעוניין בהן יופיעו בפיזור מרשים שידרוש ממך לעבור על כל הדפים, להגיע לסוף, למצוא שם רבע קורס שאתה מעוניין בו ולסמן אותו, ואז לחזור אחורה בדילוגים כדי ללקט לך ממבחר הקורסים שמשום מה הצליחו להסתתר להם די טוב כשעברת על הרשימה בפעם הראשונה. כיף!
טוב- עברת את פרעה (או לפחות את ארוחת ראש השנה ואת ההתחזות לאושפיז בשביל לשמח דודים רחוקים כ"כ עד ששמעת עליהם רק בערב חג שני), תעבור גם את זה.
עכשיו הגעת סופסוף לחלק החשוב מכולם- חלוקת הנקודות.
כסטודנט מן המניין אוניברסיטת תל אביב רוצה בטובתך ועל כן היא מחלקת לך נקודות חינם!!! אמנם רוב מה שהן נותנות לך זה תקווה קלושה והרבה תסכול, אבל – חינם זה חינם!
כמובן שגם על נקודות חינם הפוסט יכול להתלונן. נכון? נכון!
זה מתחיל מזה שבניהול נותנים המון נקודות לבידינג של סמסטר אחד (וזה איכסה- כי צריך לעשות בידינג הרבה יותר פעמים..)
אבל לעומת זאת, בפסיכולוגיה, חוג בו עושים בידינג פעם אחת בלבד בשנה, מתקמצנים בנקודות. מה זה אומר? שאמנם נחסכים לך מפח הנפש, תהומות הייאוש ותלישת השיער לקראת סמסטר ב (שכמובן שהבידינג של סמסטר ב תמיד נופל שנייה וחצי *לפני* שאתה מסיים עם המבחנים של סמסטר א), אבל שמצד שני אתה נאלץ לבחון את גבולות המתיחה האפשריים של מספר מצומצם של נקודות על פני הרבה יותר מדי קורסים פופולריים.
[הידעת? נקודות לבידינג אינן מסטיק!]
אבל מה שהפוסט באמת רוצה לחלוק איתכם, כאנשי סודו,
כלומר- הדבר שלשמו התכנסנו כאן כולנו,
הוא הטיפ הטוב ביותר שקיבל בנוגע לבידינג (הקרדיט וזרי הדפנה לאחות ההו-כה-יעילה!):
העברת נקודות ידנית!
שורו, הביטו וראו:
הסוד נחשף...
אם תבחרו את מה שמסומן בעיגול אדום וחגיגי תוכלו ליצור לכם מבוך פתלתל וחביב של העברת נקודות לפי בחירתכם!
מה זה אומר?
בעיקר שעות של הנאה בהרכבת מסלול מכשולים שנועד למנוע ממערכת הבידינג, תפלצת מרושעת שכמותה, להציב אותך בקורסים על פי ההגיון הפנימי שלה בלבד,
כי בעזרת העברת נקודות ידנית יהיה בידיכם הכוח לשלוט בחיית הבידינג! (המממ… לפחות קצת..)
או במילים אחרות: אתם תוכלו להחליט מהו סדר העדיפויות של הנקודות שלכם, וכשמדובר בלא-כל-כך-הרבה-נקודות, ובזמנים קשים (עבור הפוסט תקופת הבידינג תמיד היוותה זמנים קשים, תכלס…) – גם זו נחמה!
🙂
ובכן, שנת הלימודים מתחילה לה בקול תרועה וכל שנותר לפוסט זה לאחל לחייל בהצלחה, בעודו מצחקק מתחת לאינשפם שלו (אמנם גם לעבודה צריך לקום מוקדם, אבל עדיין…)
וברוח יום הכיפורים שהיה לא מכבר הפוסט מבקש להתנצל:
על שהוא נעלם לנצח נצחים
ועל שהוא מנפנף בפרצופכם עם סיום התואר שלו 😉
20 בדצמבר 2011

Cookies!!!

ואוו.
אין ספק שהפוסט חייב לכם התנצלות על תקופת היעדרות ארוכה (הוא אפילו קיבל כמה נזיפות).
הוא יכול לתרץ את זה בעבודה חדשה וסמסטר שהתחיל, אבל מי כמוכם יודע ששני אלה לא מהווים תירוץ הולם לשומדבר.
אז – סליחה.

 ועכשיו, כשסיימנו עם הנימוס אפשר לעבור למה שחשוב באמת – אוכל. או בלוגים. או אוכל ובלוגים 🙂

לא כלכך מזמן (הכל יחסי, אתם יודעים), בצעד די חריג יש לציין, הלך הפוסט להשתתף לו באירוע שקשור לאחד מבלוגי האוכל החביבים עליו. ומעשה שהיה כך היה:
כיאה לעידן המדיה החברתית הנוכחי (ולעובדה שהפוסט הוא חבר פעיל) הפוסט מקבל הודעות-פייסבוק מאותו בלוג. אור ליום חמישי אחד, שנייה וחצי בערך לפני שהפוסט ברח מעבודתו בדרכו לשיעור, הגיעה הודעה על "פוסט חדש ובסופו הפתעה". חיש מהר נכנס הפוסט, חובב הפתעות ידוע, ללינק, גלל למטה (אחלה פוסט, אבל הפתעות זה יותר חשוב..) וראה הודעה על מפגש החלפת עוגיות חגיגי לקוראי אותו בלוג ביום שישי. כן- שישי. כלומר- למחרת היום. מכיוון שיש לבלוג אחות שאוהבת אף היא את אותו בלוג אוכל, ומכיוון שהיו באמתחתו דקות ספורות בלבד, ומכיוון שלא היה לא כוח לחשוב יותר מדי (חשיבה לא צומחת על עצים! צריך לנהוג בה בחסכנות..) הוא מיד שלח את הפוסט לאחות היקרה והחליט שלא להחליט לעת עתה. עוד באותו הערב נערכה התייעצות רב תכליתית בין אחות עייפה אחת ופוסט שעושה בייביסיטר, והוחלט – באופן די מפתיע, יש לומר – לקום מוקדם בשישי בבוקר, להכין המוני עוגיות ולהצטרף למפגש! 🙂
הפוסט קם מוקדם בשישי, ארז מגוון דברי-אוכל שהיו לו בבית, רקח מרקחות, ופצח במסע המופלא לעבר העוגייה הנכספת!
אחותו של הפוסט השכילה לציין סיפור זכור לטובה מהילדות, על עוגיפלצת שהוזמן לשפוט בתחרות עוגיות (לא אותה תחרות עוגיות, כי הפוסט לא הצליח למצוא כמעט שום אזכור לספר הזה ברחבי הרשת, אבל הפוסט כולו תקווה שזה יספק את הצורך..) – ככה בערך זה הרגיש 🙂  אחרי אחד ממרתוני האפייה המהירים יותר שיצא לפוסט לערוך (במאסטר שף כבר ניסו להכין המווווווון עוגיות בשעה אחת??) יצאו לדרך האחות, הוא וזוג קופסאות מלאות עוגיות.

לנסוע עם עוגיות זה מצחיק. זה גם התגלה כיעיל – מכיוון שנהג האוטובוס, שכבר סגר דלתותיו והתכוון לנסוע, החליט להיות נחמד ולעצור שוב לצמד החמד- הוא זכה בעוגייה!!!
וכך, בכיכר רבין ליד המזרקה, בבוקר של יום שישי חמים, חיכו כמה וכמה אנשים שהפוסט אמנם לא הכיר, אבל הם היו מוכנים לחלוק עמו את עוגיותיהם. יי!

אז קודם כל- הפוסט חושב שזה די כיף לפגוש עוד כלמיני אנשים שאוהבים לאפות עוגיות, ויותר חשוב- לאכול עוגיות. זה גם מאוד מגניב לטעום כלמיני סוגים שונים ומשונים של עוגיות בהזדמנות חגיגית אחת!
היו שם עוגיות שוקולד צ'יפס, כמובן.
עוגיות טחינה, שעולה תהייה אם הן טרנד חדש, כיוון שלפחות 3 אנשים הביאו אותן ואפילו הפוסט והאחות חשבו עליהן כאופציה..
עוגיות שלום עולמי, שיש בהן מספיק שוקולד כדי להביא לפחות שלום למזרח התיכון, ושגם הן היו טרנד עולה.
עוגיות קוואקר עם חמוציות,
עוגיות ג'ינג'ר תפוזיות וענקיות בגודלן…
אפילו היו עוגיות פופקורן ועוגיות חמאה מתוקות עם זיתים. תאמינו או לא- שתיהן היו טעימות!
ועוד הרבה עוגיות, כולל העוגיות המגניבות של הפוסט והאחות 🙂

 חוצמזה- זה מגניב לפגוש מישהו שאתה קורא את הבלוג שלו כבר תקופה לא קצרה. הפוסט שוקל להסיר את התנגדותו לאירועי-בלוגוספירה..

 והכי חשוב- מכיוון שהפוסט והאחות נשארו לזלול עוגיות בשמש עד שהמסיבה התפזרה הן זכו לקחת דוגי-בג חגיגי (כלומר- לעשות ריפיל לקופסאות שלהם, והפעם עם עוגיות של אנשים אחרים) ולהנות מהמוני עוגיות לעוד קצת! 🙂

ולסיכום: אום-נום-נום!!

13 במאי 2011

אוניברסיטת תל אביב, מדריך למשתמש

אוניברסיטת תל אביב (צלאביב..) מציעה לשוכניה מגוון אטרקציות חינניות ביותר, והפוסט שמח להיות שפן הנסיונות שידווח לכם עליהן!!! (ייפי):

1. כסאות: לאוניברסיטה יש כ"כ הרבה סוגי כסאות, ומשום מה הפוסט לא ממש הצליח למצוא כסא אחד נורמלי לרפואה (המממ.. מחשבה מעניינת – דווקא את הכסאות של בניין רפואה מעולם לא ניסה הפוסט..). המצב עגום, אין ספק:

    • יש את הכסאות של רקנאטי, שנעים מכסאות משרד כחלחלים וגנריים (חביב – אך לא מלהיב) ועד נפילים דמויי כסאות מנהלים, אפופי הילת-עור-מזוייף ופאסון. גם הם, למרבה הפלא (או שלא..) לא באמת מעניקים לישבנך את הנוחות לה הוא ראוי. אחיזת עיניים!
    • מרקנאטי הקפיטליסטי נפנה לבניין גילמן הרוחני ויפה הנפש. מעניין שכ"כ אכפת לשוכני הבניין הזה מעניינים ברומו של עולם וממדעי הדשא, אבל מישבנים הם מתעלמים. האמת היא שלא העכוז הוא שסובל מכסאות העץ המזוייפים של גילמן. לא לא- הכסאות אולי מחוברים זה לזה בחלקם, אבל לתחתך הענוג יש מספיק מקום להתרווח ולך ישנה אפשרות לשקוע במחשבות מעמיקות. מה שכן, אם תשקע באותן מחשבות רק *טיפ-טיפה* יותר מדי- תזכה לסימנים כחולים אימתניים על רגלייך!!! מעצם היותם כסאות לשיעורים באוניברסיטה יש להם משטח כתיבה לא משוכלל. אי המשוכללות שלהם היא הבעיה המרכזית שלהם, היות ואותם משטחים חיננים לא מתקפלים, לא זזים ולא נפתחים – מה שגורם לך להיות זקוק לחישוב אנטומי ומתמטי מסובך על מנת להיכנס לכיסא מבלי להתנגש בחלק כלשהו מחלקי הכיסא השונים. במשפט אחד: אכזבה..
    • בניין דן דוד מספק אופציה לחוויה פסיכוסומטית (ופסיכומטרית, לחלק מאיתנו..) מעניינת למדי. הוא מכיל בתוך כיתה בודדת מספר סוגי כסאות.
      האחד הוא הפוֹקְי-גְדָל של הכסאות של גילמן: שוב עץ מזוייף, שוב משטחי כתיבה המקובעים למקומם.. אבל פה יש חידוש מרגש- הכסאות מותאמים למידות אדם ואפשר להתיישב בהם ללא חשש!!! הצלחה? הממ.. בחינה מדוקדקת של מצאי הכסאות בכיתה יוביל אותך אל השורה האחרונה, המכילה את הכסאות הקלסטרופביים. מדובר באשלייה אופטית מתוחכמת, שכן הקלסטרופוביים כמעט זהים לפוקי-גדל  למראית עין, אך משום מה הם נותנים לך מרחב אישי קטן בהרבה. התוצאה היא סטודנט תמים שבא לשבת בכסאות הנורמליים אליהם הוא רגיל, ולאחר שניות מספר הוא מדמה בנפשו כי קירות החדר סוגרים עליו.. פרויד, למה אתה יושב בנפתלי? פה יותר מעניין…
    • מוכי הגורל מביניכם שזכו להגיע להרצאה בבר שירה, על הזקנות-הפרסיות-צובטות-העכוזים שבו, וודאי זוכר (או שלא) את העובדה המעניינת שאין שם משענות יד, א.ק.א משטחי כתיבה. זה הגיוני כשאתה בא להרצאה רק כדי להתחמק מעוד חצי יום בבסיס (ובתקווה לברוח מוקדם באמצע ההרצאה..). זה לא הגיוני כשאתה סטודנט שצריך להעביר שם שעות של הרצאות, מבחנים, ומה לא. אמנם יש שם מעין שולחנות הזויים שאתה יכול לנכס לעצמך (ושהדודות מנכסות עבורך בעת העגומה של מבחן), אבל אין ספק שלנסות לסכם שיעורים באולם שנועד להרצאות המוניות זה מאתגר..
    • יש גם כיתות ממוזלות, שבהן יש שולחנות ארוכים שפשוט מגמדים את חשיבותם של הכסאות. כשיש לך שולחן אינסופי לפרוש עליו את דפייך, קלמרך, פלאפונך, בקבוקך, נשנושייך ומשנתך – אין לך תלונות 🙂

2. מרצים שמדברים מהר: לא מזמן הפוסט בחר להכיר לכם מרצה-לשעבר, בטענה שהיא מדברת מהר. ובכן – חשבתם שההיא שמדברת כאילו היא נופלת מצוק מדברת מהר? הכירו את את המרצה החדשה של הפוסט, אור לסמסטר ב': זו שנופלת מהאבן-הבולטת-שבקצה-המדרכה!!!
[הוריי, פיצ'ר חדש: סרטון להמחשה  :)]

3. הלא קשורים:

    • הכירו את המרצה המתוסכל 381#. מדובר באדם מן השורה שבכלל רצה להיות גאון מתמטיקה. עברו (הלא ידוע לפוסט) הביא לכך שאותו מר-איש אומלל נפל קורבן לפסיכולוגיה והפך לפרופסור מדופלם דווקא בתחום הנפשי. אותו עבר מסתורי הביא לכך שעכשיו הוא מרביץ בכולנו את הפסיכופיזיקה שלו במשך שעה וחצי בשבוע, לא מבין למה אנחנו נבהלים כשהוא ממלא את הלוח בגרפים ונוסחאות הזויות שתי שניות *לפני* תחילת השיעור, ומתעצבן כשאנחנו לא זוכרים את מנת וובר של כל חוש וחוש. (והפוסט חשב שנוסחאות, אותיות לטיניות משונות והטענה הביזארית ש'דלתא=גידול' זה רק עניין של קורסים מיותרים בניהול. כלכלה למשל.)
    • תגידו שלום וברוכים הבאים למרצה האברסיבית. היות וחלק מהחומר שעליה להעביר בהרצאותיה נוגע לשימוש באמצעים אברסיביים למטרות אלו ואחרות, וכנראה שהיא הפנימה את החומר המדובר מעל ומעבר. לראייה, הרי לכם ציטוט מהודעה שהיא פרסמה מספר ימים מועט לפני מועד ב:
      לאור התוצאות המאכזבות במועד א, אני רוצה להדגיש את הידוע:
      המבחן הוא על כל החומר שנלמד בכתה ועל כל חומר הקריאה (חובה) מהספר.
      מי שיסתפק רק באחד מהם יתקל בשאלות שהוא לא יודע לענות עליהן.
    • הכירו את המרצה החינני שאמור ללמד אותנו על החלטות ומוצא עצמו מלהג בלהט על קובייה ארבע מימדית (!) במשך 20 דקות באמצע שיעור אומלל. ואתם יודעים מה? מילא ללהג על קובייה ארבע מימדית – לצייר אותה על הלוח כל שיעור שלישי???
      אותו מרצה מהולל מטפח גם נטייה חיננית לענות לשאלות שלך על חומר השיעור בשתי תמות מרכזיות:
      1."אין בעייה. תשאלו. תשאלו שוב. אני אענה לכם כמה שתרצו" (למי שלא יודע לקרוא סאבטקט: הוא קורא לנו מטומטמים חדלי אישים).
      2. שומע את השאלה, מהנהן ואז פוצח בהרצאה נמרצת של חומר שונה לגמרי, תוך שהוא נועץ בשואל השאלה מבטים חודרים, ושואל אותו אם הוא מבין.
      ואם זה לא מספיק, מתוקף גילו והיותו סבא, הוא כנראה חושב שכולם היו נכדיו, שכן הוא מתעקש לחוד לנו חידות מהז'אנר הסבאי-הפסאודו-מתחכם..
    • המתרגל של הסבא המדובר, שחושב שכל יום פורים וממש מתאמץ להתחפש למעצור דלת.
      אין בו שום תועלת, הוא לא יודע את החומר או מה הוא אמור לעשות עם החומר. כל תרגול איתו הוא סאגה חדשה ומרגשת, מלאת אימה (שואלים אותו שאלות), מותחת (הוא מדבר הרבה הרבה, עד שנדמה לך שלעולם לא יגיע לפואנטה ויראה לך איך פותרים תרגילים) ומרגשת עד דמעות ("תראו!! הצלחתי לצייר טבלה!").
21 בפברואר 2011

שובו של הפוסט

תקופת מבחנים מאתגרת עברה על כוחותיו של הפוסט, ועם זאת – הוא חוזר אליכם, בריא ושלם (בגופו לפחות, אם לא בנפשו) ומוכן ומזומן לחלוק עמכם כמה מהגיגיו מהתקופה האחרונה.

אז נפנה למובן מאליו – הלימודים:

במהלך הסמסטר האחרון נפלה בחלקו של הפוסט הזכות לקחת חלק במגוון ניסויים מעניינים ומרתקים שהפקולטה למדעי החברה מבצעת על סטודנטיה התמימים. ולא, הוא לא מדבר על 15 השעות שנאלץ להעביר בכוכי עינויים שונים ומשונים בשנה שעברה ("עכשיו תצייר בית. עכשיו תסתכל על 3 התמונות האלה ותגיד מה יותר יפה. עכשיו תסתכל על מסך מחשב ותגיד לי אם בין המליון קוים בזוית א' אתה מזהה גם קו אחד בזוית ב'"), לא הפעם. היום הוא חש צורך עז לחלוק את דעותיו הנחרצות על חלק מהקורסים שהוא אולץ לקחת במסגרת המופלאה של 'תואר ראשון בניהול ופסיכולוגיה'. (דגש על פסיכולוגיה)
זה התחיל כסמסטר תמים נוסף. שנה שנייה, כבר לא מבועתים מהבידינג, כבר לא פעורים (מזמן לא צעירים. מדהים כמה זקן אתה יכול להרגיש לעיתים בתואר הראשון שלך באוניברסיטה..), כבר יודעים איפה זה אולם אפטר..
ובכן- על תחילת הסמטר נתקל הפוסט בקורס-טרנדי-בקרב-פליטי-היחידה, ולו מתוקף העובדה שהוא מכיל בשמו את השורש ק.ג.נ.צ.  הפוסט, מצידו,  נהג לכנותו: "הנה רצף של המון ניסויים שכלמיני אנשים עשו על כלמיני אנשים אחרים. מדי פעם אזרוק גם מילת חיבור (כגון "וגם") כדי שתחשבו שיש איזשהו קשר בין המשפטים השונים שלי ותתאמצו להבין מהו אותו קשר. במבחן תגלו שהקשר הוא פיקציה, ושלמרות שטענתי בתוקף במשך כל הסמסטר ששינון זה רע, גם פה, כמו בתיכון, תאלצו לשנן".
מלבד ענייני הפיקציה והספוראדיות, קורס זה גם טמן בחובו הפתעה נוספת: מרצה שמתעצבן עלייך על שאינך בריטי.
אין ספק שלאחר חופשת הקיץ האחרונה שלו, ולאור העובדה שהוא חובב תה (על סף האובססיה, יש שיגידו..) הפוסט מזדהה עם רגשות חיוביים כלפי בריטניה הגדולה, אבל הוא עדיין לא חושב שזו אשמתו שהוא נולד בקיבוץ בארץ-ישראל-שלי-יפה-וגם-פורחת!! אז אם אתה מחליט ללמד באוניברסיטה באנגליה משך שנים רבות, ואז עושה את הטעות הפטאלית של לחזור לארץ התפוזים, הפוחזים והערסים- אל תאשים את הסטודנטים שלך על שאין להם נימוסים מהוקצעים, מבטא מחוכם וחיבה לארוחות בוקר, אממ.. דשנות!

הקורס השני העולה במחשבתו של הפוסט כראוי לדיון הוא קורס שאמור ללמד אותך איך לחקור (**התמרמרות של הפוסט על העובדה שעליו לחקור משום מה**). הפוסט סמוך ובטוח שמופלאים ממנו כבר דרשו בקורס זה וגרסו כי הוא רשע ופשע, ועם זאת – גם לפוסט יש קצת שמן להוסיף למדורה.. (מוהאהאה).
המרצה של הפוסט הפעם הייתה אישה שבמבט ראשון הצטיירה כחביבה וקופצנית יחסית לארכיון שמאכלס לרוב את מסדרונות הפקולטה למדעי החברה. אל המבט השני לא הצליח הפוסט להגיע מעולם, ולא כי הוא מבריז משיעורים (חננת על שכמותו). לא לא, הפוסט פשוט נמנה על אוכלוסיית מסכמי השיעורים. כחבר פעיל ובעל סטטוס של כבוד (סיכום שיעור אחד ב-3 צבעים, ייפ ייפ הוריי!) באוכלוסייה זו הוא נאלץ ללהטט בין הדפים, המרצה והמצגת. ובכן, אותה מרצה פיתחה במהלך חייה מנהג מעניין ומרתק מבחינה אנתרופולוגית: היא מדברת מהר. אבל לא "מהר" כמו האנשים שאתם, קוראים יקרים, חושבים עליהם כרגע. לא לא. היא הצליחה לקבוע שיא חדש! הפוסט טוען בתוקף שעל פי מהירות הדיבור שנרשמה בשיעור נדמה כי האישה בטוחה שהיא נופלת מצוק לא גבוה במיוחד, ועליה להספיק את כל החומר של שיעור שלם בטרם תתרסק על הקרקעית ברעש מחליא. אי לכך ובהתאם לעובדה שהפוסט נאלץ להתבונן בעשן המיתמר מדפי הסיכום שלו (תמיהה מעניינת: האם אפשר להדליק אש בעזרת דפי פוליו ועטי פילוט 0.4? המממ…) נותר המבט השני לשיעורים המצולמים בוידאו, אם אי פעם יחוש הפוסט נוסטלגיה עזה לקונפאונדים וארטיפקטים.

לכל מי שהתגעגע – שובו של הפוסט מוקדש לכם. שאו תפילה לפוסטים תכופים יותר, אולי זה יעזור 😉