Archive for ‘חידות’

24 באפריל 2014

עשרה דברים שלא ידעתם על הפוסט, או – הגרסה הכי חביבה שהפוסט מכיר למכתב שרשרת

אז הפוסט, בעוונותיו, הסכים לרעות לגרור אותו איתה אל תהום הנשייה,
כלומר: לצרף אותו לפרויקט של בלוגרים שמספרים לכם עשרה דברים שלא ידעתם עליהם עד כה 🙂
וכמובן שבעוונותיו הרבים יותר – לקח לו נצח וחצי למצוא עשרה דברים עליו שיכולים לעניין אתכם…

אז מה אתם כבר יודעים על הפוסט?
עברו הקיבוצניקי גלוי וידוע
עובדת היותו צמחוני מפורסמת ברבים
אובססיית הקרד והפטיסייר שלו הובאה לידיעתכם לאחרונה (יחסית…)
חיבתו לאוכל נשזרה כחוט השני בין דפיו של הבלוג, מביקורות מסעדות, דרך דיבורים בלתי פוסקים על כמה הוא אוהב אוכל ועד למתכונים
וזה שהוא אוהב לדבר (או לכתוב) זו כנראה מסקנה שכבר הגעתם אליה בכוחות עצמכם…

מה אתם עוד לא יודעים (ככה"נ)?

  1. הפוסט אוהב לאכול סלט.
    לא רק "מוכן לאכול סלט כי זה בריא".
    לא רק "אוהב לנשנש קצת חסה עם רוטב ליד המנה העיקרית".
    לא רק "אני בכיף אוכל את 2 הירקות הקטנים האלה שמסתתרים מתחת להר של גבינה ועדיין נקראים סלט"
    אוהב
    לאכול
    סלט!
    יש לו, לפוסט, סלט קבוע שהוא משתדל לאכול לארוחת ערב לפחות פעמיים בשבוע. (ותכלס, אם נהיה כנים לשניה – מבחינתו – הוא מוכן לאכול אותו גם כל ערב..)
    יש שם ירקות קצוצים קטן
    יש שם, ברוטב, טחינה גולמית, רכז רימונים ועוד איזה מרכיב סודי אחד או שניים 🙂
    יש שם 5 צבעים בד"כ (הפוסט מאוד מחונך!)
    יש שם אגוזים בשביל הקראנץ'…
    הקאץ' היחיד הוא שלהכין את הסלט הזה לוקח זמן.
    נכון לכיום – וזה שיפור לעומת העבר! – לפוסט לוקח כחצי שעה להכין את הסלט ועוד כחצי שעה לאכול אותו.
    סוגשל מדיטציה?
  2. בסלט של הפוסט אין עגבניות.
    באופן כללי – הפוסט מוכן לאכול עגבניות רק אם הן נרצחו בצורה אכזרית. יש שיגידו שזה קצת סותר את הצמחונות שלו 😛
    הפוסט אוהב עגבניות מיובשות (יובשו באכזריות), רוטב עגבניות לפסטה ולפיצה (בושלו באכזריות) וגם קטשופ (תהליך כימי אכזרי לא פחות)
    אבל עם עגבניות טריות הוא לא מסוגל להתמודד. גם לא עגבניות שרי.
    אפילו הריח שלהן מפריע לו!
  3. הפוסט מתעב גם בננות (הי מור!)
    גם פה עניין הריח הוא בעייתי.
    הפוסט גם לא מוכן לאכול דברים בטעם בננה.
    מילא דברים כמו שייקים ועוגת בננה – שיש להם טעם של בננה כי.. ובכן.. יש בהם בננה. פה עוד ניתן להבין (נכון?) את סירובו הנחרץ..
    אבל גם פריטי מזון שהרכבם הכימי רחוק מאוד מבננות אך נטען שטעמם הינו טעם בנני – מעוררים בפוסט צמרמורות חלחלה (גומי בננה, צדקת – הפוסט מדבר עלייך!)
  4. לסיכום- הפוסט טוען שעגבניות ובננות נמנות על ילדיו של השטן.
    (נכון שזו לא עובדה *לגמרי* חדשה, אבל עצם העובדה שהפוסט משתמש בביטוי "ילדיו של השטן" היא מפתיעה, לא? 😛 )
  5. גבינות מסריחות. הפוסט מת על גבינות ומסוגל לנשנש גבינות (בלי לחם, כן? בביסים תאותניים) שהידוע בורח לחדר השני כשהוא מריח אותן.
    בכלל – פלטת גבינות היא לא ברירת מחדל או מנה מוזרה בתפריט מבחינת הפוסט. היא משאת נפשו.
  6. הפוסט בעד אלכוהול. תכלס זו לא עובדה מאוד מפתיעה, אבל הפוסט חושש שחלק מבחירות האלכהול שלו בד"כ גורמות לכמה גבות להתרומם 🙂 
    אז כמו רבים וטובים הוא ישמח לכוס יין לצד ארוחת הערב שלו. או שתי כוסות יין. או ארבע כוסות יין, לא צריך לזכור את יציאת מצרים רק בליל הסדר!
    אבל רוב האנשים בד"כ בעד יין. או בירה. זה לא מרגש. אבל הפוסט – הוא אוהב את הבירה שלו מאתגרת ולא קלילה.
    מה זאת אומרת?

    גינס, למשל, זה תמיד מבורך, למרות שזה בעצם כמו לשתות כיכר לחם…
    הוא גם גילה בירה בלגית מופלאה המחזיקה בתואר המהולל "בעלת 10% אלכוהול", שאמנם צריך לשתות אותה בשלוקים קטנים עם הפסקות ביניהם (ותאמינו לו שהוא ניסה לשתות אותה מהר יותר ונאלץ להודות בתבוסה) אבל הוא מעריץ אותה (סן ברנרדוס אבט – נסו ותהנו!).
    וחוצמזה – הוא אוהב וויסקי.
  7. הפוסט בוחר שירים אהובים לא לפי להקה או סגנון.
    כלומר- יש לו סגנונות מועדפים ולהקות שהוא ישמח לשמוע יותר משיר אחד שלהן
    אבל בד"כ השירים שהוא הכי יאהב והכי יעשו לו כיף להקשיב להם – זה שירים שבא לו לשיר!
    כך שכמה מדיסקי האוספים שהכינו לו אנשים יקרים ואהובים כוללים זה לצד זה שירים קיטשיים מהפיפטיז (תחשבו על הפסקול של אלי מקביל, או משהו בסגנון), שירים שמאתגר לנסות לשיר אותם (אדל למשל. ואפילו ריטה), כמה שירים קצת יותר קשוחים (Poison למשל), שירים של בחורות ששרות על כמה אין להן צורך בגברים (nobody's wife כדוגמה) ולקינוח – שירים מסרטים של דיסני
  8. אפרופו דיסני – הפוסט מת על סרטים מצויירים. יש לו אוסף סרטים שהוא תמיד מוכן לצפות בהם שוב, וערב מושלם בבית יכלול מבחינתו, מעבר לשוקולד (ואולי גבינה מסריחה) (טוב נו, וגם את הידוע 😛 ) – סרט מצויר 🙂
  9. ובמעבר חד מדיסני: לפוסט יש קעקוע. 
    ולא מדובר בקעקוע קטנטן של פייה או כוכבים (או דמות מדיסני).
    הוא תופס כמעט רבע גב והפוסט מאוד מחבב אותו 🙂
  10. הפוסט לא יעביר את השרביט ל-3 בלוגרים, אלא רק ל-2. כי הוא מורד חסר פשרות. מוהאהאהאה!!!
    (סתם – הוא ממש רצה כבר לפרסם את הפוסט הזה אז הוא משתמש במרדנות כתירוץ. עולב העולבים 🙂 )

    אז קבלו במחיאות כפיים את יום בחייה של "נפולת של נמושות" (היא כותבת מפינלנד! בעברית!) ואת קרני פרה במחיאות כפיים נמרצות!

זהו, הפוסט רק רצה להתנצל על היעלמות ארוכה מדי ולומר שהוא התגעגע, אבל היה עסוק עד מעל ומעבר לראש… סליחות ופאדג'ים וירטואליים נשלחים אליכם ברגעים אלה ממש 🙂

 

מודעות פרסומת
21 באוקטובר 2012

Don't Panic! – מדריך נבוכים לסטודנט הפוטנציאלי באוניברסיטת תל אביב

שלום וברוכים הבאים לשנתכם הראשונה כסטודנטים כאוניברסיטת תל אביב!

הפוסט, כבוגר שנה שלישית מן המניין (ותיכף בוגר תואר. המממ… הרשו לו לפרוק כל עול לרגע: נה נה בננה!), ישמש לכם כמדריך בתחילת דרככם הפתלתלה לעבר התואר המיוחל.
אז… שנתחיל?

הדרך שלנו מתחילה קצת לפני שתתחיל שנת הלימודים הראשונה שלכם [הידעת? לפחות למיטב ידיעתו וזכרונו של הפוסט תאריך תחילת שנת הלימודים מתאחר משנה לשנה. א. האם ניתן לפתח פה תיאוריית קונספירציה אודות הקשר שבין תאריך תחילת שנת הלימודים, ההתחממות הגלובלית ולוח השנה של בני המאיה? ב. האם זה אומר שאת השנה השלישית לתואר שלכם תתחילו קצת אחרי חופשת חנוכה?]:

אמנם כבר הלכתם ליום הפתוח והקשבתם למגוון הסברים שונים, משונים ולא ממצים. מי מכם שהתמזל מזלו אולי אפילו זכה להירשם לייעוץ קצר וחינמי שיעזור לו להחליט לגבי עתידו האקדמי. כך קרה לפוסט לפחות, והוא חש בר מזל אינדיד, עד שהגיע הקטע הזה:
"אה! אני רואה שסימנת פה התעניינות במדעים… בתחום של עבודה עם אנשים… ובניהול. מעניין מאוד. מממ… מממ… מממ… תוכל להיות… מורה למדעים! אה רגע, רשמת גם ניהול? אז תוכל להיות מנהל בית ספר למדעים!"
WORD

ואמנם כבר נרשמתם לחוגים שרציתם, הרשמתכם התקבלה ואולי אף זכיתם להגיד יפה שלום למשכורת של שלושה חודשים (מלצרים ובייביסיטריות) או של חודש אחד (פליטי היחידה שמחלטרים ב-QA) וקיבלתם פיסת נייר שטוענת שאתם סטודנטים באוניברסיטת תל אביב.וויהי.
אבל הפוסט רוצה להתרכז ביום המיוחד והחגיגי שכל חוג עורך לתלמידיו העתידיים קצת לפני פתיחת השנה. נקרא לו יום עיון (הפוסט סנילי, אז הוא לא באמת זוכר את המינוח הרשמי. סניליות היא סממן של שנה שלישית! ;)). אותו יום עיון טומן בחובו שפע של אפשרויות להנעמת תוארכם העתידי (תפגשו בו את מי שעוד כמה ימים תצטרכו לבקש ממנו טיפקס ושדכן, אז כדאי שתהיו נחמדים), של הפתעות (בירה ב-10 שקל? בירה ב-10 שקל!!! אגב, זו אכן הכנה מתאימה לעתידכם כסטודנטים מן המניין. במיוחד אם אתם מתכוונים להיות סטודנטים לניהול מן המניין. לאגודת הסטודנטים, ובמיוחד לחבריה שגם לומדים ניהול, יש נטיה בלתי מרוסנת לחלק בירה במחירים שנעים מחינם ועד 15 ש"ח במגוון אירועים מזדמנים. שבוע ראשון ללימודים? בירה. יורד גשם? בירה. היה אתמול מבחן? בירה. יום החפרפרת? בירה!!) ושל משפטים שיכולים לעצב את עתידכם (למשל, ביום העיון של החוג לניהול אליו הלך הפוסט הוא זכה לשמוע דמות-בכירה-למדי-לעניות-דעתו-של-הפוסט-היה-זה-מי-אם-לא-ראש-החוג-עצמו מבטא קבל עם ועדה את מחשבתו הלא כמוסה כלל שתואר ראשון בניהול זה מיותר לחלוטין, ואין מה לעשות עם זה אחרכך).

ועכשיו – כמעט ומתחילים! כבר קניתם מחברות (טוב, שנוררתם קלסר עקום וכמה דפדפות מהמשרד), סידרתם קלמר (= גנבתם את העט של מוזס בפעם האחרונה ששילמתם שם באשראי) וקניתם תיק (באמת קניתם! גם חתיך, וגם עם מקום רך ומרופד ללפטופ. אמנם קשה יותר להעתיק נוסחאות וגרפים עם לפטופ, אבל- היי- יש פייסבוק, ואפשר לרכל כל השיעור על התספורת של המרצה עם מי שיושב לידך.. על הוול שלך!).
לא נותרה לנו כל ברירה והגענו אל השלב הבלתי נמנע: הבידינג!!!

כןכן, הגעתם לאחד השלבים החשובים במערכת-יחסי-האהבה-שנאה-שנאה-שנאה ביניכם ובין האוניברסיטה: מערכת רישום לקורסים בשיטת המכרז!
לפני שנתחיל במשימה שלשמה נתכנסנו (רישום לקורסים. מפתיע, הא?) נבלבל אותך עם מספר הודעות לא רלוונטיות:
ועכשיו, כשאתה כבר פחות בטוח בעצמך ובמה שאתה אמור לעשות פה – נפחיד אותך עם מגוון איומים! למשל:
וכמובן, כמה הצהרות שיגרמו לך לתהות אם כבר הגעת לגיל בו כדאי להתחיל (לשכור עו"ד):
וסתם, בשביל הכיף, הצהרה על שעות לימוד מתוכננות + אזהרה על עושק עתידי צפוי שנובע מהן:
מיד אח"כ תישלח למסך המפחיד מכולם- רשימה כמעט אינסופית של קורסים, במליון מסכים בזה אחר זה (אף פעם לא תדע כמה פעמים תיאלץ ללחוץ על "דף הבא"..). כמובן שהקורסים שאתה מעוניין בהן יופיעו בפיזור מרשים שידרוש ממך לעבור על כל הדפים, להגיע לסוף, למצוא שם רבע קורס שאתה מעוניין בו ולסמן אותו, ואז לחזור אחורה בדילוגים כדי ללקט לך ממבחר הקורסים שמשום מה הצליחו להסתתר להם די טוב כשעברת על הרשימה בפעם הראשונה. כיף!
טוב- עברת את פרעה (או לפחות את ארוחת ראש השנה ואת ההתחזות לאושפיז בשביל לשמח דודים רחוקים כ"כ עד ששמעת עליהם רק בערב חג שני), תעבור גם את זה.
עכשיו הגעת סופסוף לחלק החשוב מכולם- חלוקת הנקודות.
כסטודנט מן המניין אוניברסיטת תל אביב רוצה בטובתך ועל כן היא מחלקת לך נקודות חינם!!! אמנם רוב מה שהן נותנות לך זה תקווה קלושה והרבה תסכול, אבל – חינם זה חינם!
כמובן שגם על נקודות חינם הפוסט יכול להתלונן. נכון? נכון!
זה מתחיל מזה שבניהול נותנים המון נקודות לבידינג של סמסטר אחד (וזה איכסה- כי צריך לעשות בידינג הרבה יותר פעמים..)
אבל לעומת זאת, בפסיכולוגיה, חוג בו עושים בידינג פעם אחת בלבד בשנה, מתקמצנים בנקודות. מה זה אומר? שאמנם נחסכים לך מפח הנפש, תהומות הייאוש ותלישת השיער לקראת סמסטר ב (שכמובן שהבידינג של סמסטר ב תמיד נופל שנייה וחצי *לפני* שאתה מסיים עם המבחנים של סמסטר א), אבל שמצד שני אתה נאלץ לבחון את גבולות המתיחה האפשריים של מספר מצומצם של נקודות על פני הרבה יותר מדי קורסים פופולריים.
[הידעת? נקודות לבידינג אינן מסטיק!]
אבל מה שהפוסט באמת רוצה לחלוק איתכם, כאנשי סודו,
כלומר- הדבר שלשמו התכנסנו כאן כולנו,
הוא הטיפ הטוב ביותר שקיבל בנוגע לבידינג (הקרדיט וזרי הדפנה לאחות ההו-כה-יעילה!):
העברת נקודות ידנית!
שורו, הביטו וראו:
הסוד נחשף...
אם תבחרו את מה שמסומן בעיגול אדום וחגיגי תוכלו ליצור לכם מבוך פתלתל וחביב של העברת נקודות לפי בחירתכם!
מה זה אומר?
בעיקר שעות של הנאה בהרכבת מסלול מכשולים שנועד למנוע ממערכת הבידינג, תפלצת מרושעת שכמותה, להציב אותך בקורסים על פי ההגיון הפנימי שלה בלבד,
כי בעזרת העברת נקודות ידנית יהיה בידיכם הכוח לשלוט בחיית הבידינג! (המממ… לפחות קצת..)
או במילים אחרות: אתם תוכלו להחליט מהו סדר העדיפויות של הנקודות שלכם, וכשמדובר בלא-כל-כך-הרבה-נקודות, ובזמנים קשים (עבור הפוסט תקופת הבידינג תמיד היוותה זמנים קשים, תכלס…) – גם זו נחמה!
🙂
ובכן, שנת הלימודים מתחילה לה בקול תרועה וכל שנותר לפוסט זה לאחל לחייל בהצלחה, בעודו מצחקק מתחת לאינשפם שלו (אמנם גם לעבודה צריך לקום מוקדם, אבל עדיין…)
וברוח יום הכיפורים שהיה לא מכבר הפוסט מבקש להתנצל:
על שהוא נעלם לנצח נצחים
ועל שהוא מנפנף בפרצופכם עם סיום התואר שלו 😉
16 ביולי 2011

נום

הפוסט גאה לבשר שהוא סיים את תקופת המבחנים!

בנתיים הוא חי, מחכה עדיין לכמה ציונים ולכמה עבודות שיסתיימו.
בעודו מחפש עבודה (למישהו יש עבודות שצריכות פוסט חינני שיבצע אותן עבור תמורה כספית הולמת, תשלומים לביטוח לאומי, פנסיה וביטוח מנהלים? ;)) הוא הבין, למרבה צערו, שזה זמן רב לא שיתף אתכם במעלליו 😦

אך, אויה!
ניסה הפוסט לכתוב ולא הצליח. ומכיוון שהחום השורר בחוץ ייבש את המוזה, ושדרכו הנוכחית של הפוסט להלחם בחום (ובשעמום) היא מזגן + נבירה במתכונים בעלי פוטנציאל, קבלו פוסט שמנמנות ייחודי!!!
נום!!!
האם תצליחו לנחש מה הוא זה, ולמה יהפוך?
פרטים נוספים פה. (מה?? לפוסט יש פייסבוק? כןכן!! :))

12 בנובמבר 2010

2.12.07 – ראיונות עבודה

ווא ווא. עוד תקופת זמן רנדומלית עברה על כוחותינו והרי מגיע לו, חם-חם, ישר מהתנור (מה לעשות? חורף בחוץ, לא? וודאי שיש תנור. ומזגן. ופוך. ויגון. שיחזור כבר הקיץ!!!!!!) פוסט חדש דנדש, עטור נצנצים ורדים (זו אני, אחרי ככלות הכל). תתחדשו.

יופי. אני שמחה שתרמתי במשהו להרגשת ההתחדשות שלכם…
הרי אחרי ככלות הכל- ריח של גשם נישא באוויר, הציפורים מצייצות להם, השמש זורחת… עד שאתם מגלים שאתם באמצע נהר אימתנים לא מוכר בעליל (נקרא לו "למה העירייה המחור—ת הזו לא סידרה את הניקוז פה?!?!?!!?"), שכל מכונית שעוברת לידכם מכסה אתכם בגל של מי אפסיים מלאי רפש (שלוליות זה מגניב לא? לכו לכו תקפצו לכם עם מגפיים ורודות בג'יפה הזו, רק אל תקראו לי להצטרף…) ושיש רעמיםוברקיםבחוץונוראנוראמפחיד!!!!!!!!!!
לא אוהבת חורף. קר לי מידיי.
תקנו לי גרביים, אולי אני אוהב אתכם.
מרקים. זה קטע של חורף, לא?
הרי בקיץ תחשוב לך- למה לי לאכול ירקות חיוורים ששרצו להם במים? ואז עוד לשתות את המים האלה  שהם התקלחו בהם?!? נו נו, עדיף לי לשתות בירה קרה. למי יש בוטנים?
אבל, עם החצב הראשון (נחליאלי, אם אתה בקטע של בעלי כנף) פתאום תתעורר בך תחושת התעלות-
למה שלא אבשל לי איזה מרק-בצל-צורפתי-עם-טוסטונים-קטנטנים-עם-פרמזן-מוקרמת?
למה שלא אצור לי פה איזה מינסטרונה לתפארת מדינת ישראל ולתפארת כל קופסאות הפלסטיק עם רסק העגבניות הכי סינטטי שיש בסופר?
הרי תמיד רצית לקושש פטריות ביער ולהכין מהם מרק. או לעשות איתן דברים אחרים…
יאללה יאללה- הרי אין לך פרמזן (הגבנ"צ שגנבת מהחד"א הצבאי לפני שנתיים לא באמת רלוונטית…), אם תשב ואז תקפוץ ואז תדרוך על הלחם מלפני שבועיים הוא לא יהפוך ל"טוסטונים" פשוט יראו את העובש קצת פחות, ופטריות?
טוב נו, גם לי יש חולשה לפטריות. מי בא לאכול איתי ניוקי עם ערמונים ברוטב כמהין בטוטו? 🙂
אנשים שאנחנו אוהבים
יש כאלה. נראה לי שכבר ציינתי את זה.
אם אתם חשים שאני (כלומר, אנחנו- אני, אנוכי, עצמי, הבלונד ושאר מרעין בישין) אוהבת אתכם, ואתם חשים דחף אקסהיביציוניסטי עז (קרי- אתם ממש רוצים לראות את השם שלכם באיזו רשימת מייל נידחת. וואו, זה קצת עצוב, לא? לא היו לכם מספיק ברביות כשהייתם קטנים? מספיק בימבות? מספיק גן שעשועים?!?!?!)-
תגידו לי, כדי שאני אוכל להשפיל אתכם בפומבי בפוסט הבא.
אנשים שאנחנו לא אוהבים
אנשי עיריית רעננה. אלוהים אדירים בכמה בוץ בוססתי…
מי עוד?
אנשים שעושים פקקים בצומת פלוגות. מה נסגר איתכם? מה בוער לכם להגיע לאשקלון? מה יש שם? זהב? אני רוצה הביתה!!!
חברות פיתוח תמונות שלא מדפיסות את כל התמונות שיש בפילם (כן. כבר מיצינו את זה, לא? יש גם דיגיטלית, היא פשוט חדשה ואני פולנייה- אני לא אשתמש בה עד שהיא תעלה עובש או משו…). מה? אתם כלכך רוצים שאני אשלח לכם שוב מליון שקיות לפיתוח? למה? כי אני עושה סמיילים בסוף? לכו תמצאו סיפוק במקומות אחרים.
הוי, זה היה טוב להוריד את זה מהלב…
אפיזודה משעשעת
בואו ננסה לצייר תמונה- בחורה (סימפטית או לא זה כבר תלוי בנק' מבטכם. אם קראתם עד כאן יש מצב שאתם לא חושבים שהיא תפלצת ראוייה להשמדה מיידית…) הולכת לה לראיון עבודה.
קצת נרגשת ("יש! שוב אני אוכל לספר, בפעם המא-א-תיים, על איך למדתי תיאטרון בתיכון ואיך היה לי נורא כיף לסגור 11-3 במשך 8 חודשים!!!"). קצת לחוצה ("יהיה להם ספרייט או שאני אמצא רק מיץ מעפן?") אבל בסך הכל די אופטימית (נו, רק עכשיו גיליתם שאני מדברת על עצמי בגוף שלישי?).
לאחר ההלם הראשוני (למה יש גברים שחושבים שזה לגיטימי ללבוש חולצות ורודות? למה?!?! זו אמירה? אתם מנסים לשדר משהו? מה? שאתם נקבות שלא מסוגלות לבחור לעצמן אפילו חולצה אז קושקוש בחרה לכם משהו יפה-מקסים-מאמם-וזה-אפילו-לא-ורוד-זה-סלומון?!?!?! יופי. כשאני באה תלבשו שחור. לפחות לא יראו את הכתמים של הריר שאתם לא מסוגלים לנגב לעצמכם כשקושקוש לא שם…) הגעתי למסקנה שכדאי גם לענות להם על כל השאלות המפחידות שרשומות על הדפים המפחידים שהם הביאו לי, כי כנראה שזו המטרה פה- שהם יבחנו אותי ולא אני את המטבחון שלהם. מעניין, חשבתי שזה להיפך…
אוקיי. אז במשך הכמה שבועות בהם אני עושה מבחנים שונים ומשונים הצלחתי לנסות למצוא תשובות לשאלות כמו:
· יש לך 8 מטבעות ומאזניים. ל-7 מהמטבעות משקל זהה, המטבע ה-8 קל מעט יותר. איך תגלי מי מהם מיהו lucky number eight  בכמה שפחות שקילות?
· יש לך 5 כדים. בכל כד המון מסטיקים. ומשקל דיגיטלי אחד. ב-4 מהכדים כל מסטיק שוקל 10 גרם. בכד החמישי כל מסטיק שוקל 9 גרם. איך תגלי בכמה שפחות שקילות מאיזה כד מסטיקים תשמיני פחות? (שלי, קוקי ושחקס- המשפט הבא מוקדש לכן: "אני מה זה שבעה- אכלתי היום מסטיק שלם!" 🙂 )
· יש לך חדר עם 100 נורות. לכל נורה מתג משלה. יש לך 100 גמדים (אדיר!). הגמד הראשון נכנס לחדר והדליק את כל הנורות. הגמד השני נכנס לחדר ולחץ על כל המתגים של הנורות הזוגיות. הגמד השלישי נכנס לחדר ולחץ על כל מתג שלישי, וכך הלאה…
אילו נורות יישארו דולקות אחרי שכל הגמדים יסיימו לעסוק במשחק האווילי הזה שהם המציאו לעצמם?
מילון בלונד-עברית
קר לי– אני רוצה שמיכה!
אוי! אמאל'ה!– יש רעמים וברקים בחוץ, מפחיד. אני רוצה חיבוק!
אני יכולה לחזור אלייך עם זה?– ממש אין לי כוח לעוד ראיון עבודה. אני רוצה קצת שקט. אני אחזור אלייך עוד יומיים ואזייף איזו כריתת אונה, אוקיי?
אני רוצה קפה– קר לי. אני עייפה. אני רוצה קפה!
בפרק הבא- מה קורה כשאת לוקחת איתך לפאב 2 עלמות חמד, כתר פלסטיק אווילי וכובע בוקרים?
ואולי אני אתרגל לגשם. או לטישיו היפה שאמא  הביאה לי- עם אריזה ורודה שמצויירת עליה צפרדע. יש גאונים שם בקלינקס…
בברכת "חורף, גשם מטפטף על העורף"
בתהיית "2 שירים של מרגול ברצף בגלגל"צ?!?! אלעד הגיע לגנעדן…"
ובהקדשת משפטים למי שראוי להקדיש לו משפטים:
"אהוד השמן, בבטן יש לו בן. זה מקרה מאוד מוזר, לבחור ממין זכר".
(אני מקווה שדייקתי. הסליחה עם הנפגעים… )