אתגר מארינקא – First Date on a Plate

שני פוסטים בפחות מחודש?? הכצעקתה?
כן כן – מארינקא החליטה שוולנטייז דיי דורש אתגר חגיגי משלו ועל כן הפוסט נדרש לחשוב על קינוח שיענה להגדרה היצירתית: First Date on a Plate

ובכן, כמובן שהמחשבה הראשונה של הפוסט הייתה שוקולד, אבל הוא מודה ומתוודה שהמחשבה השניה והכמעט מיידית שלו הייתה בראוניז גינס! למה? כי בכל הדייטים הראשונים שאי פעם היו לו – הוא שתה גינס! 🙂
מדובר במתכון שהוא מצא עוד בימי התיכון בדפיו של העיתון, ומאז הכינו פעמים רבות מספור. בשנים האחרונות התמקד הפוסט במתכון הבראוניז השני שלו (אותו אתם כבר מכירים) כי הוא בד"כ הוסיף לו דברים שונים ומשונים (וטעימים!), אבל הוא זכר שלבראוניז גינס היה טעם מגניב, מיוחד ועמוק…
גם טעים וגם עונה להגדרה? צ'ק!

בנוסף, הפוסט רצה שהקינוח יהיה חגיגי ומרשים מצד אחד, כמו איזו מטאפורה לרצון להרשים בדייט ראשון (גם הקינוח התלבש יפה 😉 ), ועל כן רצה ציפוי שוקולד מבריק-מבריק ויפה, מקושט באבקת זהב ואבקת כסף מנצנצות. 

במבט ראשון – מסתורי, חגיגי, מנצנץ ומגניב

ומהצד השני הוא גם רצה שהקינוח יסתיר בתוכו משהו מפתיע ומורכב קצת יותר משוקולד בלבד, כמו שבדייט ראשון אתה (בד"כ) מגלה דברים חדשים על האדם שמולך. הגינס בבראוניז הייתה התחלה יפה לרעיון הזה, אבל הוא רצה קצת יותר – ועל כן החליט לשלב גינס גם בציפוי המבריק, ומעבר לזה – להוסיף לבראוניז השוקולדיים שכבת מפתיעה של פטיסייר מועשר באייריש קרים! הקרם יוסיף מרקם שונה, קצת רעננות לצד טעמי השוקולד והסטאוט המרירים והכי חשוב- "קיק" מפתיע מהאלכוהול וטעמים שישתלבו מצוין עם מה שכבר יש על הצלחת.
הרעיון מצא חן בעיניו, והאמת היא שבשלב הטעימות הפטיסייר התברר כהצלחה מפתיעה, כי הידוע (שלא טעם שומדבר תוך כדי הכנות, בניגוד לפוסט, אהמ אהמ) ממש הופתע מה"קיק" האלכוהולי המדובר, ומאוד אהב את שילוב הטעמים 🙂

מבט שני ומעמיק יגלה לכם שכבות וטעמים מפתיעים

ולבסוף, כשהפוסט התחיל לבנות את הקינוח בראשו הוא רצה להוסיף קצת מהאווירה של דייט ראשון… ובכן, מיד עלו לראשו מחשבות על פרפרים בבטן ונשיקות גנובות קטנות.
הפרשנות שלו למחשבות האלה, יש להודות, הייתה קצת מילולית, כי הוא החליט להוסיף נשיקות מרנג קטנטנות ופרפרי שוקולד מרחפים! 🙂

והרי הוא לפניכם!

ועוד אחת, כי הוא חתיך הורס

בראוניז דייט ראשון
בראוניז גינס עם פטיסייר אייריש קרים וציפוי שוקולד-גינס מבריק

(תבנית הבראוניז הסטדנרטית שלכם, עם קרם וציפוי)

חומרים:

לבראוניז (מבוססים על מתכון שהתפרסם ב"ידיעות אחרונות" לפנים ולפני שנים):

• 200 גרם שוקולד מריר
• 200 גרם חמאה
• 4 ביצים בטמפרטורת החדר
• 1 כוס סוכר
• 3/4 כוס קמח
• 3 כפות קקאו
• קורט מלח
• 1/2 כוס גינס 

לפטיסייר אייריש קרים:

• 250 מ"ל חלב
• 1 כפית תמצית וניל איכותית
• 2 חלמונים
• 60 גרם סוכר
• 25 גרם קורנפלור
• 2-3 כפות אייריש קרים

לציפוי שוקולד-גינס מבריק (מבוסס על ציפוי שוקולד מבריק של עוגיו.נט, עם התאמות):

• 125 מ"ל שמנת מתוקה (חצי קרטון)
• 1 כפית דבש
• 4-6 כפות גינס (שבמילא עוד נותרה לכם בבקבוק, אם לא "טעמתם" יותר מדי 😉 )
• 100 גרם שוקולד מריר קצוץ

לקישוט (לא חובה):

• מרנגים קטנטנים
• פרפרי שוקולד
• אבקת זהב/ כסף/ שתיהן

הכנה:

נתחיל מהבראוניז, כי הם צריכים זמן משמעותי במקרר:
מחממים תנור ל-180 מעלות ומשמנים במעט חמאה את תבנית הבראוניז האהובה עליכם. אגב, הפוסט מעדיף לשים חתיכת נייר אפייה בתבנית האהובה עליו – ואותה לשמן. ככה קל יותר לשלוף את הבראוניז המוכנים מהתבנית – עם הנייר – כשרוצים לחתוך.
ממיסים יחד את השוקולד והחמאה (בסיר כפול או בפולסים קצרים במיקרו) תוך ערבוב לתערובת אחידה, לה נותנים להצטנן מעט.
מקציפים ביצים וסוכר במהירות גבוהה עד לתערובת תפוחה. מוסיפים את תערובת השוקולד המומס אל הביצים תוך כדי הקצפה עד לתערובת אחידה יחסית במרקם "מוסי".
מנפים את הקמח והקקאו אל קערת המיקסר, מוסיפים את המלח ומקציפים במהירות נמוכה עד לעיסה חלקה יחסית, ואז, תוך כדי הקצפה עדינה, מוסיפים את הבירה בהדרגה (בזרם דק) וממשיכים להקציף עד שהיא נטמעת.
נותנים לבראוניז ערבוב עדין עם מרית כדי לוודא שכל הבירה הוטמעה, יוצקים לתבנית ואופים 20-30 דקות, עד שקיסם שננעץ במרכז יוצא לח מאוד אך לא רטוב.
מצננים את הבראוניז בטמפ' החדר, עוטפים טוב בניילון נצמד ושולחים אותם לגלות במקרר עד שהם מתקררים טוב טוב – כדי שנוכל לחתוך אותם בקלות!

תבנית בראוניז ישר מהתנור

נעבור לפטיסייר:
בסיר קטן שמים את החלב והוניל ומחממים עד לסף רתיחה.
בנתיים, בקערה עמידה לחום, טורפים את החלמונים, הקורנפלור והסוכר. אם קשה לאחד אותם אפשר להוסיף מעט מהחלב (עוד לפני שהוא מגיע לסף רתיחה), כדי להגיע לתערובת אחידה וקלה יותר לערבוב.
כשהחלב כמעט רותח מוסיפים כמה כפות ממנו אל החלמונים וטורפים מיד ובמהירות. מוסיפים עוד כשליש מהחלב אל החלמונים וטורפים במהירות. מוסיפים את תערובת החלמונים אל הסיר עם שאר החלב, מחזירים אל האש וטורפים יחד את כל התערובת על אש נמוכה-בינונית עד שהיא מסמיכה למרקם פודינגי 🙂
נותנים לפטיסייר להצטנן בטמפ' בחדר תוך שכל כמה דקות טורפים אותו (כדי למנוע היווצרות קרום). מוסיפים את האייריש קרים כשהקרם כבר לא חם וטורפים טוב עד להטמעה. מצננים במקרר (בקופסא אטומה) לשעתיים לפחות. 

פטיסייר ואייריש קרים מתיידדים להם

כשהבראוניז והפטיסייר מוכנים וצוננים – אפשר לפנות להכנת הציפוי ולהרכבת הקינוח!
את השמנת, הגינס והדבש שמים בקערה חסינת חום על בן מארי (אש נמוכה-בינונית כדי לשמור שהשמנת לא תרתח ממש) ומביאים לסף רתיחה. מוסיפים את השוקולד ומערבבים עד להמסה מלאה וקרם הומוגני ומבריק. מסירים מהאש ונותנים לציפוי להצטנן קצת, כדי שלא יהיה חם מדי כשנמזוג אותו על העוגה (ציפוי נעים למגע אצבע יהיה עדין ומתחשב כלפי פטיסיירים ענוגים 🙂 ).
בנתיים מוציאים את הבראוניז והפטיסייר מהמקרר, טורפים את הפטיסייר קלות עם מטרפה ידנית כדי להחזיר לו את המרקם הקרמי שלו, חותכים מהבראוניז חתיכות כרצונכם, מורחים עליהן שכבה נאה של פטיסייר ומצפים בציפוי 🙂

בניית הקינוח, או "הפוסט מאלתר עם רינג שבכלל יש לו בשביל להכין דים סאם"

אם אתם מעוניינים בקישוטים זה הזמן להוסיף מרנגים, פרפרי שוקולד ואבקות מנצנצות! 🙂
בתאבון ו-וולנטייז שמח!

בראוניז דייט ראשון חגיגיים!

הערות, טיפים ורעיונות:

• חיתוך הבראוניז:
  קינוח זוגי עגול לוולנטייז, כמו שהכין הפוסט, זו בהחלט אופציה, אבל כמובן שלא האופציה היחידה. אפשר גם ריבועים, משולשים או אפילו משושים 😉
  אם אתם מעדיפים בראוניז בחתיכות קטנות – למרוח פטיסייר על כל חתיכה נשמע מעייף ולמרוח קודם פטיסייר על כל תבנית הבראוניז ורק אז לחתוך נשמע מלכלך למדי 🙂 אז אם אתם בוחרים בקוביות בראוניז קטנות באמת – הפוסט חושב שאפשר לבנות קינוח "מפורק" על צלחת (קוביה קטנה או כמה של בראוניז, לצידן או עליהן כמה כפיות פטיסייר וקצת ציפוי לתוספת אושר) או אפילו קינוח כוסות חגיגי ומגניב! כי מה שמסתדר בשכבות יפות בקינוח גדול יסתדר יפה מאוד בשכבות חגיגיות בכוס 🙂
• אבקות זהב וכסף: 
  הפוסט עשה קצת מחקר באשר לזהב וכסף אכילים ומכיוון שהוא די סומך על הסטנדרטים האמריקאים באשר לבטיחות מזון הוא מצא אבקות דקיקות בצבעי זהב וכסף של חברת ווילטון. יש להן אפקט חמוד ויוקרתי שהן מוסיפות לקינוחים וגם אפשר למהול אותן במעט אלכוהול ואשכרה לצבוע משטחים (כנראה שזו הייתה כוונת המשורר, כי הן נראות כמו מוצר מהליין לחובבי בצקי סוכר). מה שבטוח – הן ממש לא חובה ולא משפיעות בכלל על הטעם. אבל מגניבות!
• מרנג:
  אם אתם מעוניינים להכין את המרנג בעצמכם (ולנצל את 2 החלבונים שנותרו מהפטיסייר) – הקציפו את שניהם עם 70 גרם סוכר וכפית תמצית וניל עד לקצף מאוד יציב ונוקשה, זלפו בצורות האהובות עליכם ואפו בחום נמוך כשעה לפחות, עד שהנשיקות מוצקות ויבשות למגע.
  הפוסט החליט להכין הפעם מרנג שוויצרי – שזה אומר שלפני ההקצפה הוא הניח את קערת המקציף עם החלבונים והסוכר על בן מארי, ערבב אותם יחד עד שראה שכל הסוכר נמס – ורק אז הקציף במהירות גבוהה (לפחות עד שהקערה קרירה למגע), וכמובן הוסיף את תמצית הוניל באמצע ההקצפה. תכלס, הוא לא בטוח אם יותר טוב להמיס את הסוכר או לא. לדעתו המרנגים השוויצרים יצאו אווריריים מדי, אם זה נשמע לכם הגיוני. כלומר- לא נתנו הרבה קראנץ', אלא קריספיות עדינה יחסית.. מצד שני, במרנג רגיל לפעמים יש זוכר שנוזל הצידה או מתקרמל, אז תחליטו בעצמם 🙂
• פרפרי שוקולד:
  בגלל היותו של הקינוח בהשראת דייטים ראשונים והתרגשויות, הפוסט רצה להוסיף פרפרי שוקולד כמחווה לפרפרים בבטן, כאמור 🙂
  הפוסט המיס שוקולד מריר ומפאת קוצר זמן טמפרר אותו חלקית בלבד (חדי העין מביניכם יוכלו לראות קצת פסי חמאת קקאו בפרפר…) וזילף אותו בעזרת סכין על נייר אפייה. על מנת להשיג את התלת מימדיות של הפרפרים הוא לקח את ניירות האפיה שעליהם זילף והניח אותם בזוית בין שני אלמנטים עם גובה (מארינקא המליצה לו על ספר, אך באלתוריו בחר בקופסה ובקלף מתכת 😉 ).
  
  

  פרפרי שוקולד מתמצקים להם

  
  השוקולד מתמצק בטמפרטורת החדר (אלא אם המטבח שלכם מאוד חם, ואז כדאי למצוא פתרון שיאפשר התמצקות במקרר) והפרפרים יישארו עם זווית ברגע שיתקשו.
  אם אתם אוהבים לשחק עם שוקולד הפוסט ממליץ לכם לטמפרר אותו כמו שצריך (מארינקא שלחה לפוסט את המדריך הזה, והוא מקיף ויעיל!) ולזלף עם שקית זילוף לתוצאה מדוייקת יותר, אבל הוא חייב להודות שגם פרפרים קצת חפשניים היו תוספת חמודה מאוד מאוד לקינוח הזה, ועשו אותו חגיגי ומרשים קצת יותר 🙂

קלוז-אפ דרמטי! וחגיגי ומרשים!

רואים שהפוסט שעשע את עצמו עם צילומים מטופשים במיני-סטודיו המגניב שלו?

זהו, כל מה שנותר לפוסט זה לומר לכם שהקינוח הזה באמת טעים וכיפי, אז הוא ממליץ לכם להכין ולספר איך יצא 🙂 וכמובן – לתת לכם עוד תמונה מושקעת לסיום 🙂

אני בראוני חתיך

 

אתגר מארינקא – שנה חדשה, אתגר חדש, שתי פנים

שנת 2018 התחילה ואיתה החליטה מארינקא לאתגר את הפוסט במשימה מסתורית ורבת רבדים (הפוסט רצה לכתוב "רבת פנים" אבל התאפק 😉 ):
המארינקא הכריזה באזני הפוסט כי חודש ינואר נקרא על שם האל יאנוס, אל עם שתי פנים וכמה וכמה פירושים – והאחד מהם הוא לכבוד תחילת השנה – פנים שמביטות לעבר, לשנה שהסתיימה, ופנים שמביטות קדימה אל השנה החדשה (והיא צודקת, כמובן. היא חכמה 🙂 ).
מה המשמעות של זה לקינוחים? ובכן – פה נכנסו המסתוריות והרבדים למשחק – הפוסט היה צריך להחליט מה המשמעות עבורו ואיזה קינוח הוא היה רוצה ליצור בהשראת יאנוס (כפרעליו) והשנה החדשה.

יאנוס, באדיבות וויקיפדיה

למען האמת, למרות כמה דיונים עם המארינקא ואף עם הידוע. הפוסט קצת התקשה למצוא את הקינוח שידליק אותו וגם יענה על האתגר, ובעוונותיו הוא פשוט גיגל "שתי פנים" :-O
החיפוש הזה הביא את הפוסט לשיר של ברי סחרוף שהוא לא זכר, אבל משום מה מילותיו דווקא הדליקו את הנורה במוחו, כי אם ברי "יכול מתוק ויכול מלוח" הפוסט יכול לבדוק מה קורה כשמשלבים גבינה כחולה ושוקולד! 😀 

כן, כן, מדובר בשילוב שהפוסט כבר שמע עליו כמה וכמה פעמים, אבל עוד לא ניסה באמת (והוא ניסה שילובי פטריות ושוקולד, באדיבות מאיר אדוני!). ומה הפוסט עושה כשהוא רוצה לבדוק שילובים שעוד לא התנסה בהם? נכון! פונה לשף ווטסון, חברו ומכרו משכבר הימים!
ובכן, שף ווטסון שמח לבשר לפוסט שהוא יכול לשלב אגוזי לוז עם הגבינה הכחולה והשוקולד המריר, וכן נבחרו שלוש ה"שכבות" של הקינוח – בצק פריך אגוזי לוז, שכבת מוס או קרם של גבינה כחולה ושכבת שוקולד. בעודו חושב מה יכול ליצור קשר בין שכבת הגבינה ושכבת השוקולד בדק הפוסט מה אומר ווטסון על קצת דבש – וראה כי טוב! 🙂
והפעם תורו של הפוסט לשמור לבשר שאחרי סבב טעימות ראשון ציינו כמה טועמים שפטל היה יכול להשתלב להם טוב עם הטארט – וגם את זה אימת הפוסט מול ווטסון וראה כי טוב!

שף ווטסון נחלץ לעזרת חבר

אז שניה לפני שמתחילים קחו בחשבון שעם הקינוח מגיעה מילת אזהרה – הקינוח מתאים לאנשים שא. אוהבים גבינה כחולה וב. מוכנים להתנסות בקינוח קצת שונה 🙂 (הו וול, כמה מילות אזהרה 😉 ).
אבל –
לאחר כמה וכמה ניסויים, שני סיבובי טעימות ושישה טועמים (חוץ ממנו עצמו), הפוסט שמח מאוד להציג לכם את אחד הקינוחים המיוחדים שיצאו ממטבחו!

טארט גבינה כחולה ושוקולד מריר (וריבת פטל!) במלוא הדרו. צלחת שועל באדיבות הטועמים החביבים

שתי פנים ליאנוס
טארט גבינה כחולה ושוקולד מריר

(הפוסט עשה ניסויים שונים ומשונים וחילק כמויות, אבל הוא מעריך שזה יספיק לכ-6 טארטים אישיים או טארט 24 אחד)

חומרים:

לבצק:

• 50 גרם אגוזי לוז (לא קלויים)
• 50 גרם אבקת סוכר
• 100 גרם קמח 
• 100 גרם חמאה קרה, חתוכה לקוביות
• 1 כף פרנג'ליקו (לא חובה)
• 1 חלמון

למוס גבינה כחולה:

• 200 גרם מסקרפונה
• 50-75 גרם גבינה כחולה בטמפרטורת החדר
• 1 כף דבש (הפוסט בדק וזה בערך 20 גרם אם אתם כבר עם הקערה על המשקל 😉 ) 
• 250 מ"ל שמנת מתוקה (מיכל אחד)

לגנאש שוקולד מריר ודבש:

• 150 גרם שמנת מתוקה
• 2 כפות דבש (שזה כ-40 גרם!)
• 150 גרם שוקולד מריר איכותי (לכו על 60% מוצקי קקאו ומעלה), קצוץ

להרכבה:

• מעט ריבת פטל – לא חובה, אבל מוסיף!

הכנה:

נתחיל מהבצק, כי הוא קצת מפונקי:
טוחנים יחד במעבד מזון את אגוזי הלוז עם אבקת הסוכר עד שהאגוזים טחונים דק יחסית (אבקת הסוכר שומרת עליהם שלא ייהפכו לממרח כי היא עוזרת בספיגת השומן שהם מוציאים). מוסיפים את הקמח וטוחנים עוד קצת (לפוסט יצא בסופו של דבר בצק עם פירורים דקים של אגוזים וגם עם קצת חתיכות קטנות של אגוזים מדי פעם – זה קראנץ' נחמד ומבורך, אז אל תילחצו אם האגוזים משחקים אותה קשים להטחנה).
מוסיפים את קוביות החמאה והפרנג'ליקו ומעבדים בפולסים עד לפירורים גדולים, מוסיפים את החלמון ומעבדים עד לגושי בצק.
שופכים את תערובת פירורי הבצק על ניילון נצמד (הכי נוח), מעבדים קצת עם הידיים ליצירת גוש בצק אחיד, משטחים לדיסקית עבה, עוטפים טוב טוב בניילון הנצמד ושולחים את הבצק לשנ"צ של שעה לפחות במקרר.

סניק-פיק לקלתיות האפויות והזהובות!

נעבור לקרם הגבינה, כי גם היא צריכה קצת פינפונים ומנוחות:
טורפים מעט את המסקרפונה על מנת שתתרכך – אפשר בעזרת מזלג, מטרפה (חזקה, מסקרפונה היא יציבה 🙂 ) או מיקסר חמוד. מפוררים את הגבינה הכחולה ומערבבים עם המסקרפונה, ואז מוסיפים את הדבש ומערבבים. 
את תערובת הגבינה הכחולה טוחנים בבלנדר מוט למרקם חלק ככל שניתן – אם יישארו גושי גבינה קטנים זה לא נורא, אבל קרם חלק ואחיד ייתן לנו גם טארט אחיד בטעמיו. 
את קרם הגבינה שולחים למקרר עד לשלב ההרכבה. (תיכף נצרף אליו את השמנת, אל דאגה)

ומה עם גנאש השוקולד? 
הפוסט הפעם בחר בשיטת הבאן-מרי והיה מאוד מרוצה ממנה: 
שמים את השמנת המתוקה והדבש בקערה חסינה לחום. את הקערה מניחים על סיר ובו מים רותחים – על אש בינונית-נמוכה, שתשמור לנו על המים רותחים בעדינות. כשהדבש נמס בשמנת מוסיפים את השוקולד ומערבבים בעדינות בעזרת מרית עד שהגנאש אחיד ומבריק.
מסירים מהאש ונותנים לגנאש להצטנן עד לטמפרטורת החדר בזמן שאופים ומרכיבים את הטארט.  

קיפולים וערבובים (מימין- מוס שוקולד שנפל בעריכה, גנאש שוקולד מפנק ומוס גבינה כחולה מפתיע)

ועכשיו – לאפייה ולהרכבה!
מוציאים את הבצק מהמקרר ומהניילון, אם צריך נותנים לו לישה קצרצרה לאיחוד סופי, ומרדדים אותו על משטח מקומח.
***
כיוון שהפוסט כבר התוודה בפניכם שהוא צפה בתוכנית הקינוחים האוסטרלית הפסיכוטית זומבו, הוא גם יכול לספר לכם שהוא למד מהם לרדד את בצקיו הפריכים דק ככל שניתן – לא עד שהבצק נהיה שקוף, אבל ממש רגע לפני כן – והוא שמח לבשר לכם שעם רידוד דק ומוקפד יצאו לו 7 טארטים אישיים ורק אחד מהם סירב להיפרד יפה מהתבנית שלו (וגם זה רק בנקודה אחת ספציפית!), אז – האמינו בעצמכם ורדדו דק 🙂
***
מניחים את הבצק המרודד בתבנית/ תבניות שלכם, דוקרים את הבצק מעט עם מזלג ושמים את התבניות במקרר לחצי שעה. בנתיים מחממים את התנור ל-180 מעלות.
כשהתנור חם והבצק קר מוציאים את התבנית מהמקרר, מורחים את הבצק במעט חלבון (שנשאר לנו במילא מהבצק עצמו – יי!) ושולחים את הטארט שלכם לאפיה! 
לתבניות אישיות הספיקו לפוסט כ-15 דקות עד להזהבה יפה.
הפוסט ממליץ לשים לב כבר מ-10 דקות לתבניות אישיות, וגם לקחת בחשבון שתבנית 24 בטח תיקח קצת יותר זמן עד להזהבה.
מוציאים את הקלתיות מהתנור ונותנים להם להתקרר עד לטמפרטורת החדר.

בזמן שהקלתיות מתקררות להן, מקציפים מיכל שמנת מתוקה אחד עד לקצפת יציבה. מוסיפים מעט מהקצפת לתערובת הגבינה הכחולה ומקפלים – זה עוזר להפוך את התערובת לקלילה יותר ומקל על המשך הקיפולים. מוסיפים את שאר הקצפת (בפעמיים, עדיף), ומקפלים בעדינות עד למוס גבינה כחולה אחיד ואוורירי!

על הקלתית הצוננת מורחים שכבה דקיקה של ריבת פטל (כאמור- לא חובה, אבל מוסיף!).

קלתית, ריבת פטל ושני צבעים שאמורים להתחכם ולהתייחס לשתי הפנים של הקינוח הזה

על הריבה מורחים בעדינות שכבה לא עבה של מוס הגבינה (ומשתדלים לכסות את כל הריבה).  

מוס גבינה כחולה מצטרף לחגיגה

על מוס הגבינה שופכים גנאש שוקולד לציפוי אחיד ומחליקים את פני הטארט לגימור יפה 🙂

ו… גנאש השוקולד מצטרף כדי להסתיר את מוס הגבינה (הגימור היפה עוד בדרך)

את הטארט המוכן שומרים במקרר עד להגשה.
ומה עכשיו? זוללים ונהנים! 🙂

הערות, טיפים ורעיונות:

• ניסויים ומסקנות:
  אז נתחיל במסקנה החשובה מכולם – הפוסט וגם חלק מטועמיו אהבו מאווווד את הקינוח, ואף הגיעו למסקנה שהקינוח נטעם קצת כמו עוגת גבינה ושוקולד חמצמצה ועשירה, ומדי פעם מורגש טעם ייחודי של הגבינה הכחולה שמשתלב עם השוקולד, הריבה והדבש. עם זאת, היו טועמים ששילוב הגבינה הכחולה בטארט היה להם מוזר. אם אתם מוכנים להעיז ולהתנסות – הפוסט ממליץ ביותר! 🙂
  באשר לניסויים:
  לסיבוב הטעימות הראשון הכין הפוסט שני סוגי טארט – אחד ובו מוס גבינה כחולה וגנאש שוקולד (להלן – הגרסה המנצחת), וטארט שני ובו קרם גבינה כחולה ומוס שוקולד (או בעצם – לקפל את הקצפת לתוך הגנאש במקום לתוך קרם הגבינה 😉 ).
  
  

  שלב הניסויים- לב עם קרם גבינה ומוס שוקולד, עיגול של מוס גבינה מסתתר מתחת לגנאש מפנק

  
  כל טועמי הסיבוב הראשון הסכימו שעדיף ששכבת הגבינה תהיה עדינה יותר (להלן – מוס), ושכבת השוקולד מרוכזת יותר, וכך הגיע הפוסט לגרסה המנצחת. בנוסף, אלה הם הטועמים שהעלו שפטל טרי היה יכול להשתלב להם מצוין עם הטארט, ובאין פטל טרי הפוסט פנה להוספת שכבת ריבת הפטל – שזכתה להצלחה בסיבוב הטעימות השני בקרב טועמים חדשים (וגם הפוסט מאוד אהב את שילובה).
  

• גבינה כחולה, שני דברים חשובים לגביה:
  סוג הגבינה: הפוסט בחר בגבינה כחולה שתוארה בכעלת טעמים קרמיים ואגוזיים ונדמתה לו עדינה יחסית, והעדיף לא לקחת גבינה חזקה מאוד. מדובר בגבינה ספציפית לסופר האמריקאי שלו ועל כן לא יוכל לתת לכם את שמה, אבל חפשו גבינה כחולה עדינה, כאמור (נגיד, אם גורגונזולה – אז דולצ'ה ולא השניה הפסיכית 🙂 ).
  כמות: הפוסט שם בקינוח שלו 85 גרם גבינה כחולה. חובבי גבינות ידועים (כולל הפוסט) נהנו מהקינוח מאוד, אבל היו טועמים – כולל הידוע, שהוא חובב גבינות לא קטן כל עוד הן לא מסריחות מדי – שנרתעו קצת גם בסופם של כל הניסויים. אי לכך הפוסט ממליץ לשים 50-75 גרם גבינה. אולי שווה להתחיל ב-50 ולטעום אחרי טחינת קרם הגבינה בבלנדר מוט – תמיד תוכלו להוסיף עוד קצת אם אתם חובבי גבינות (וכנראה שאתם אכן כן, אם החלטתם להכין טארט שוקולד וגבינה כחולה 🙂 ). הפוסט ממליץ לטעום כמו שצריך את קרם הגבינה, כי אם המרקם שלו לא לגמרי אחיד ייתכן שבביס הראשון תחשבו שאתם לא מרגישים גבינה כחולה בכלל ובביס השני תגלו שהיא מורגשת מאוד :D. עוד משהו שתוכלו לעשות זה להוסיף עוד קצת מסקרפונה (במילא יש לכם 250 גרם במיכל, לא?), כי היא מאוד עשירה ומעדנת את הטעם של הקרם. 
• גנאש שוקולד: זו הערה בלי קשר למתכון הנוכחי – מכיוון שהפוסט התנסה בהפיכת הגנאש הזה למוס (פשוט קפלו לתוך הגנאש קצפת ממיכל שמנת מתוקה ושלחו למקרר להתמצקות קלה) – הוא ממליץ על זה ביותר!
  טעם הדבש הורגש כשהמוס נזלל לבדו והמרקם היה אוורירי אך כמעט מוצק, מן מוס לעיס וכיפי בלי ביצים בכלל!
• הבצק: בעקרון הבצק מבוסס על הבצק פריך 123 שהפוסט מחבב עד מאוד וכבר קראתם עליו רבות. במקום 150 גרם קמח הוא החליט לשים 100 גרם קמח ו-50 גרם אגוזי לוז. מכיוון שלא היו לו אגוזי לוז טחונים מראש הבצק היה טיפטיפה טריקי לעבודה, אבל שומדבר שמשטח מקומח, נחישות וחצי שעה במקרר לפני האפיה לא פתרו לחלוטין 🙂 אם יש לכם אגוזי לוז טחונים מראש ("קמח אגוזי לוז" – היש דבר כזה?) – לכו על זה, ואז לא תצטרכו לטחון את האגוזים, אבקת הסוכר והקמח בשלבים במעבד המזון 🙂 

עוד תמונת חיתוך חתיכית, אמנם בלי פטל אבל עם יופי

🙂 שנה חדשה טובה ומוצלחת שתהיה! 🙂

כחומר ביד הבלוגר – טארט מרווה מרענן

ט"ו בשבט מתקרב אלינו בצעדי ענק, ופרויקט כחומר החליט ללבוש ירוק חגיגי במיוחד: עשבי תיבול!

וכמובן, שוב נתקל הפוסט בסאגת ההתחבטויות הקבועה שלו:
*זה* נדוש מדי לדעתו (נענע/ מנתה)
*זה* הוא כבר ניסה וגם ככה זה שטיק של מישהו אחר (בזיליקום – לז'אק ז'נה, מושא הערצתו של הפוסט, האיש בעל השוקולה שו הטוב ביותר בפריז שעוד מגיש לך פרליני שוקולד קטנים ומהממים לצד השוקולה שלא יחסר, השף פטיסייה והפריז ברסט הגבוה מכולם כנראה, יש טארט לימון ובזיליקום שהפוסט הכין עפ"י מתכון שלו כבר)
*זה* אויאויאוי (כוסברה. הפוסט שונא כוסברה!)
*זה* יותר מתאים למאפים מלוחים והפוסט רוצה לאתגר את עצמו עם קינוח (טימין)
ו*זה*.. זה…
פתאום הפוסט חשב על מרווה, ותהה לעצמו איך הטעם המעניין והייחודי שלה ישתלב לו בקינוח.

מסתתרת פה מרווה!

מכיוון שהפוסט הוא פרקטי, מיד רכש לעצמו גם נענע, גם טימין וגם מרווה – והמשיך לחשוב במרץ.

ומכיוון שהפוסט הוא גם יעיל – הימצאותם של 4 חלמונים מיותרים במקרר שתלה במוחו רעיון: פטיסייר מרווה. למה? ככה 🙂

בעודו תוהה לעצמו איך טעם המרווה ישתלב בחלביות של הפטיסייר ("מה", אמר לעצמו, "הרי שמים מרווה בריזוטו ופסטה שמנתית וזה, זה לגיטימי!") מצא עצמו הפוסט טורף (מלשון 'מטרפה', כן? עוד לא הגיע שלב האומנומנום) במרץ קרם פטיסייר ריחני ומעניין.

בעודו תוהה לעצמו לאן הקינוח הזה הולך לקחת אותו, החליט הפוסט להתייעץ עם חברו החדש (יחסית): שף ווטסון!
ושף ווטסון החליט לעוף על עצמו בפירגונים למרווה – המון חומרים השתלבו איתה מצוין (או מה שלא תהיה משמעותו של מעגל "סינרג'י" שלם), והפוסט רק היה צריך להחליט מה הוא עושה איתם 🙂
כשאגוזי לוז צורפו למרווה כחיבור מוצלח – הפוסט החליט ללכת על טארט ובו בצק פריך שישלב אגוזי לוז ומרווה קצוצה, וימולא בפטיסייר, שכבר המתין בסבלנות במקרר.
עוד קצת מחקר וגם זסט לימון הוצע על ידי ווטסון, כפרעליו. תוספת מבורכת לכל בצק פריך, הלא כן?
בסוף, כשווטסון הציע להוסיף וויסקי לכל החגיגה הזו – הפוסט כבר ידע מה הוא הולך לרקוח ממוחו הקודח למטבחו ה… זורח (?):

כפרעל ווטסון

טארט מרווה מרענן

(5-6 טארטים אישיים או טארט אחד בתבנית 24)

חומרים:

לפטיסייר מרווה:

• 250 מ"ל חלב
• 1-2 ענפי מרווה
• 2 חלמונים
• 60 גרם סוכר
• 25 גרם קורנפלור
• מעט חמאה (כ-15-20 גרם)

לבצק פריך מרווה, לוז, ליים ו-וויסקי:

• 30 גרם אגוזי לוז טבעיים (לא קלויים)
• 130 גרם קמח
• 50 גרם אבקת סוכר
• 100 גרם חמאה קרה, חתוכה לקוביות
• 1 חלמון
• זסט מליים אחד (אפשר גם מלימון קטן)
• עלי מרווה קצוצים (מענף/ ענף וחצי)
• 2 כפות וויסקי – לא חובה

לעיטור (לא חובה):

• מעט זסט ליים
• מעט עלי מרווה קצוצים

במלוא תפארתו

הכנה:

מתחילים בהכנת הפטיסייר, כי הוא צריך קירור של כמה שעות במקרר:
שמים את החלב ואת ענפים המרווה בסיר ומביאים לרתיחה עדינה תוך ערבוב מדי פעם (שיעזור לטעם לצאת מהמרווה). מצננים את החלב כחצי שעה (שוב – טריקים להעצמת מיצוי טעם המרווה. בשלב הזה החלב כבר יעלה ניחוח עדין של מרווה – זה די מגניב זה) ומביאים שוב לסף רתיחה.
בקערה חסינת חום טורפים את החלמונים, הסוכר והקורנפלור לתערובת אחידה. אם מאוד קשה לטרוף אותם אפשר להוסיף מעט מהחלב – כל עוד הוא לא חם.
כשהחלב על סף רתיחה מוציאים את ענפי המרווה ומוסיפים כשליש מהחלב אל תערובת החלמונים – וטורפים מיד. אם אתם מעדיפים, אפשר גם להתחיל בהוספה של כמה כפות מהחלב החם, טריפה מהירה מיידית, עוד כמה כפות וחוזר חלילה עד שכשליש מהחלב נטרף לו עם החלמונים 🙂
מחזירים את תערובת החלמונים אל יתרת החלב שבסיר ומחזירים אל האש תוך טריפה מתמדת, עד שהפטיסייר מסמיך. מורידים מהאש ומוסיפים את החמאה, טורפים טוב עד שהחמאה נטמעת כולה בפטיסייר.
מצננים את הפטיסייר בטמפרטורת החדר תוך טריפה מדי פעם (על מנת למנוע היווצרות קרום), וכשהוא צונן- מעבירים אותו למקרר לשעתיים לפחות.

עכשיו מכינים את הבצק:
במעבד מזון שמים את האגוזים והקמח ומעבדים בפולסים עד שהאגוזים טחונים דק ככל האפשר.
הקמח עוזר לאגוזים לא להפוך למחית/ חמאת לוז, כי אגוזים נוטים לעשות זאת 🙂
מוסיפים את אבקת הסוכר, החמאה, זסט הליים ועלי המרווה הקצוצים ומעבדים בפולסים לתערובת אחידה.
מוסיפים את החלמון ואת הוויסקי ומעבדים עד שמתחילים להיווצר גושי בצק. 
מוציאים את הבצק לניילון נצמד, ואם יש עודפים קמח – מעבדים את הבצק מעט בידיים עד להטמעת הקמח. משטחים את הבצק לדיסקית, עוטפים בניילון נצמד ושולחים למנוחה של שעה במקרר. 

תצוגת תכלית או סטיילינג?

אפייה והרכבת הטארטים:
מרדדים את הבצק הקר על משטח מקומח לעובי של 3-4 מ"מ ומסדרים בתבניות הטארט. חשוב להקפיד להצמיד את הבצק לתבנית כמו שצריך, כולל לזוית בין התחתית לדופן (כדאי לנסות ליצור זוית של 90 מעלות – זה עוזר לבצק לא לקרוס באפייה, וזה חשוב כי אנחנו עושים אפייה מלאה בלי משקולות :-O )
את התבניות המבוצקות מחוררים במזלג ושולחים לגלות של כחצי שעה במקפיא. בנתיים מחממים את התנור ל-180 מעלות.
אופים את קלתיות הבצק (כן, כן – מיד מהמקפיא) עד שהם זהובות למדי.
לתבניות אישיות יספיקו 15-20 דקות, ייתכן שתבנית 24 תצטרך סה"כ חצי שעה.
בנתיים טורפים את הפטיסייר הקר ע"מ להחזיר אותו ממרקם פודינגי למרקם קרמי :).
נותנים לקלתיות האפויות להצטנן מעט (שלא ילחיצו את הפטיסייר וזה 😛 ), ממלאים אותם בפטיסייר ואם רוצים – מעטרים במעט זסט ועלי מרווה קצוצים דק.

מגישים, זוללים, נהנים וחוזר חלילה 🙂

חתיך, לא?

הערות, טיפים ורעיונות:

• כמויות מרווה: הפוסט ניסה לשחק עם כמות המרווה ככה שטעמה לא יהיה חזק מדי, אך גם שיהיה מספיק מורגש. לטעמו הטארט השלם יצא עם טעם מגניב ומרענן של מרווה, וכמו כן לפטיסייר היה טעם מורגש אך עדין של מרווה. שני הטועמים האחרים הרגישו את המרווה יותר בבצק דווקא. מעניין 🙂
  שני ענפי מרווה מכובדים הספיקו אפילו לכמות פטיסייר כפולה, אז הפוסט ממליץ לשים ענף מכובד או שני קטנים בכמות הפטיסייר המצוינת פה ולרחרח את החלב בהרתחה הראשונה. אם הריח חזק מספיק לטעמכם- מצוין, ואם לא- תמיד אפשר להוסיף ענפון 🙂
  לגבי הבצק- הפוסט מאמין שאין חשש בהוספת עלים מיותר מענף אחד. כדאי לא לשים יותר מדי כי הפוסט חושש ממרירות, אבל גם שני ענפים יהיו כנראה בסדר.
• הכפלת כמויות וכו': לפוסט היו 4 חלמונים מיותמים במקרר ועל כן הוא הכין כמות כפולה של פטיסייר. אם הטעם נשמע לכם מגניב – לכו על זה 🙂
  תוכלו לערום פטיסייר לגובה על הטארטים האישיים, או לחילופין – אם אתם הולכים על טארט מרכזי – ייתכן שתוכלו למתוח את הבצק גם לתבנית של 26 או אפילו 28 – ואז הרבה פטיסייר זה רק לטובה 🙂
• וויסקי: אז… שף ווטסון, כאמור, טען שוויסקי מתאים פה עם כל החמולה, והפוסט הקשיב לו. אממה, גם הפוסט וגם יתר הטועמים (כולל טועם שהפוסט מחזיק ממנו איש וויסקי 🙂 ) פחות הרגישו בטעם.
  אז ייתכן שהוויסקי עוזר לטעם כללי מגניב של הבצק וייתכן שלא. אם בא לכם על בצק אלכוהולי (בעיקר בקונספט, לא בטעם 🙂 ) – מעולה. אם לא, אתם מוזמנים להוסיף כף-שתיים של חלב או מים קרים לבצק במקום הוויסקי, כדי לשמר את איזון הנוזלים.
  אבל תכלס – בצק פריך עם וויסקי זה מגניב 🙂
• חמאה בפטיסייר: הפוסט בד"כ לא מוסיף חמאה לפטיסייר שלו (והוא חושב שפטיסייר מחומא נקרא "קרם מוסלין", למדקדקין 😉 ), אבל הפעם הוא חשב שזו תהיה תוספת חיננית שתחמיא למרווה ולמרקם הקרם, שהוא מרכיב די מרכזי בטארט. מבחינתו יצא מוצלח, אבל אם אתם מעדיפים להקליל מעט את הקינוח, ייתכן שכדאי לוותר על החמאה.
• גיוונים: אז ווטסון טוען שגם כלמיני פירות יער יכולים להשתלב מצוין בשילוש מרווה-זסט-לוז, והפוסט חשב שאולי עיטור הטארט בכמה פטלים יכול להיות רעיון מגניב למדי. זה שהוא לא ניסה את זה- לא אומר שאתם לא יכולים! גם כמה אגוזי לוז קלויים וקצוצים יכולים להיות תוספת מגניבה מעל הפטיסייר לדעתו של הפוסט 🙂
  כמו כן, אם בא לכם קרם קליל יותר, תרגישו חופשי לקפל לתוכו קצת קצפת ללא ממותקת 🙂 זה מניב מהפטיסייר מעין מוס עדין, שזה לא רע בכלל 🙂

אחרון ודי

ומה עכשיו? עוד מתכוני עשבי תיבול! נשמע מעניין שם, שווה בדיקה 🙂

כחומר ביד הבלוגר – פרליקר חגיגי לשנה אזרחית חדשה ומוצלחת!

אז לכבוד השנה החדשה הפוסט החליט לפנק אתכם הן במתכון מאתגר קצת יותר והן באלכוהול משובח, כי למה לא בעצם? 🙂

קודם כל יש להודות למארינקא, שבנוהל משמשת כיועצת הסתרים (לא באמת סתרים) והמדרדרת הרשמית של הפוסט. כשהוא התחיל לחפור לה "מה אני  אכין עם ליקררררררר????" היא צעקה עליו באלגנטיות (בכ"ז, כשהיא מתגוררת בפינלנד והוא מתגורר בארה"ב, ועיקר התקשורת היא בצ'אט של פייסבוק – קשה לצעוק שלא באלגנטיות 😉 ) שירכוש כבר מדחום לממתקים ויעיז כבר להכין פרלינים!
וזה עבד לה 😀

הפוסט שמח לבשר לכם שהכנת פרלינים אינה מסובכת כמו שהוא חשב. זה אמנם לוקח זמן ודורש קצת השקעה, סבלנות, ואורך רוח (ועקרונית גם מדחום למטבח) – אבל קצת מוזיקה טובה ברקע (או פודקאסטים מעניינים) וקצת דגימות מהליקרים, וקיבלתם אחה"צ מפנק ומלא בשוקולד!
את הכנת הפרלינים שלו ביסס הפוסט על המדריך החביב הזה והוא גם יספק לכם את הסבריו שלו לאור נסיונו הראשון והמוצלח (כך מעידים שלל הטועמים 🙂 ).

פרלינים חתיכים

פרליקר חגיגי

(בין 24 פרלינים גדולים בגודל מיני-מאפינס להמוני פרלינים נורמלים)

חומרים:

לשוקולד המטומפרר:

• 300-500 גרם שוקולד מריר קצוץ או במטבעות, מופרד ל-100 גרם וכל השאר 🙂
• סבלנות 🙂

למילוי (אם אתם מעוניינים בכמה מילויים שונים – חלקו את הכמויות בהתאם. ראו פירוט בהמשך):

• 180 גרם שוקולד מריר
• 90 גרם שמנת
• 6 כפות ליקר לבחירתכם וטעמכם. הפוסט השתמש ב-3 ליקרים (ל-3 מילויים שונים): פרנג'ליקו, אייריש קרים וקוואנטרו

הכנה:

מתחילים בהמסת השוקולד שיהיה הציפוי של הפרלין. בעקרון כנראה שאפשר להכין את כל העסק הזה גם בלי לטמפרר (פשוט להמיס שוקולד ולקרר אותו מעט ע"י ערבוב), אבל אם כבר בפרלינים עסקינן – שווה לנסות לעשותם חתיכים ככל האפשר!
מניחים 100 גרם שוקולד בקערה חסינת חום ואותה מניחים מעל באן מארי. מערבבים את השוקולד עד להמסה ומסירים מהבאן מארי. (הפוסט השמיש סיר קטן יחסית וקערה גדולה, וכך יצר סיטואציה בה הקערה לא יכולה לגעת במים כלל וכלל ורק מקבלת אדים – באן מארי! 🙂 )

המדקדקים יתחילו במדידת הטמפרטורה כבר מעכשיו ולא יתנו לשוקולד להתחמם מעל 45 מעלות. הפוסט לא עשה זאת, אלא פשוט הגיע להמסה מלאה של השוקולד, ואח"כ קירר את השוקולד המומס.
איך מקררים? ע"י הוספת שוקולד שעוד לא המסנו – וערבוב חוזר ונשנה! 🙂
כל פעם מוסיפים כחופן שוקולד, מערבבים עד להמסה – ומודדים את הטמפרטורה. מכיוון שהפוסט לא שמר על שוקולדו מפני טמפרטורה גבוהה מדי- לקח לו זמן להגיע לטמפרטורה הרצויה, שהיא 32-33 מעלות. אם אתם לא רוצים להוסיף עוד המון שוקולד- אפשר לקרר ע"י ערבוב סבלני בעזרת מרית (לא מטרפה, כי אנחנו לא רוצים אוויר בציפוי שלנו).

כשהשוקולד שלנו הגיע לכ-32 מעלות נצפה את השקעים שלנו!
הפוסט השתמש בתבנית סיליקון של מיני מאפינס – כי זה מה שהיה לו בבית. הוא מודה שהפרלינים יוצאים קצת גדולים בתבנית שכזו, אבל מצד שני זה ממש סבבה לחלוק אותם, ואפילו רומנטי – אז למה לא? 😀
הפוסט שם כחצי כף שוקולד מומס בכל שקע ופיזר לשכבה אחידה ודקה ככל שהיה יכול בעזרת המרית שלו (יש לו מרית קטנה וחמודה שעשתה עבודה לא רעה בכלל). יש להקפיד שלא יהיו חלקים מהשקע שיהיו נטולי שוקולד בכלל כי זה אומר שהגנאש שלנו יברח החוצה. 
אם אתם דובקים בשיטת המרית של הפוסט – לא נורא אם נראה לכם שהשכבה קצת יותר עבה ממה שרציתם. הפוסט מודה שרק כשהפרלינים היו מוכנים הוא גילה שחלקם קיבלו שכבה ממש דקיקה של ציפוי, כמעט דקיקה מדי, והוא חושב שהם אפילו יכלו להיות מוצלחים יותר עם שכבה *קצת* יותר עבה.
אם יש לכם תבניות פרלינים קשיחות – יהיה לכם הרבה יותר קל, כי תוכלו למזוג שוקולד לכל שקע, לסובב את התבנית לציפוי מלא, לשפוך חזרה לקערה את השוקולד העודף, ולנקות עם קלף את החלק העליון של התבנית כדי למנוע הידבקויות מיותרות!

מה שנותר אחרי הציפוי – ותיכף יהפוך לכיסוי!

עכשיו הגיע הזמן להכנת הגנאש!
בזמן הזה הציפוי יתקשה לו בתבנית. הוא לא זקוק להרבה זמן, ותכלס תוכלו לראות שעודפי השוקולד מהשקעים – אותם בטח "תנגבו" חזרה אל הקערה – מתקשים די מהר!

הפוסט רצה לנצל את ההזדמנות הליקרית החגיגית הזו ולנסות כמה מילויים, ועל כן יצר 3 מילויים בכמויות קטנות. הוא השתמש ב-25 גרם שמנת ו-50 גרם שוקולד לכל מילוי ומצא את עצמו משווע לעוד טיפ-טיפ-טיפה גנאש אז הוא הגדיל קצת את הכמויות בשבילכם.
אם אתם הולכים על 3 מילויים כמו הפוסט: מחממים 30 גרם שמנת (המיקרו הוא חברינו! 2 סבבים של 30 שניות בהחלט הספיקו לפוסט לכמות קטנה שכזו של שמנת), מוסיפים 60 גרם שוקולד, ממתינים כמה דקות ומערבבים עד להמסה מלאה של השוקולד. אם השוקולד לא נמס לחלוטין אפשר להחזיר את התערובת למיקרו לזמן קצר (30 שניות או אפילו פחות). מוסיפים 2 כפות ליקר ומערבבים טוב עד לאחידות.
מכינים ככה, ב-3 קערות שונות, את 3 המילויים, או שבוחרים במילוי אחד ומכינים את כל הכמות בבת אחת 😀 (אוווווו! אולי אפשר לעשות מילוי אחד אבל עם כמה סוגי אלכוהול, ויצא קוקטייל?? נגיד וודקה וליקר פירות יער יכולים לתת שילוב מעניין!).

ממלאים כל שקע של פרלין בגנאש כמעט עד לשפתו – משאירים קצת מקום לכיסוי בשוקולד מטומפרר נוסף לסגירת הפרלין 🙂

אני תבנית מיני מאפינס שמעמידה פני תבנית פרלינים, מה תעשו לי?

וכן- עכשיו מטמפררים שוב 🙂
פשוט מחזירים את קערת השוקולד עם כל השאריות מציפוי התבנית אל הבאן מארי, וכשהשוקולד כולו נמס שוב מורידים מהאש ומתחילים שוב להוסיף שוקולד רגיל ולקרר עד לטמפרטורה של כ-32 מעלות!
בזמן הזה הגנאש יכול להתמצק לו קצת ולהתמקם בציפוי הפרלין שלו 🙂

מכסים כל שקע בשוקולד מטומפרר – לא צריך הרבה, רק שיספיק לשכבה דקה שתאטום את הגנאש בפנים.
פשוט מוזגים מעט שוקולד לכל שקע – עם כף, למשל – ומשטחים אותו בעדינות כך שיכסה את כל הגנאש ויתחבר לו עם הציפוי. היאח!

כמו שתוכלו לראות בעוד רגע קט – הפוסט לא התקמצן בשוקולד לכיסוי הפרלינים ועל כן יצאו לו פרלינים עם שכבה תחתונה די משמעותית. כמי שמפנים לקחים הפוסט ממליץ לכם לא לשים יותר מדי שוקולד בשכבה התחתונה, אבל גם מוסיף שזה לא נורא אם כן, כי בכ"ז – שוקולד זה טעים 🙂

אין לי בכלל שכבה תחתונה מוגזמת…

זהו! כל מה שנותר זה להתאזר בעוד קצת סבלנות ולתת לפרלינים להתמצק בטמפרטורת החדר.
אין צורך במקרר, ותכלס גם הפרלינים עצמם יכולים להישמר בקופסה אטומה על השיש, כל עוד לא חם מדי במטבחכם החביב (נגיד, בקיץ כדאי בכ"ז לשמור אותם במקרר…).
כשהפרלינים מוצקים מוציאים אותם בעדינות מהתבנית. למה עדינות? כדי לא לשבור את הציפוי היפה שעשיתם – אם הוא יצא דק.
פה הפוסט חושב שיש קצת יתרון לתבנית סיליקון – כי היא מאפשרת שחרור קל של הפרלינים. מצד שני, המצדדים בתבניות מקצועיות בטח יגידו שהשוקולד אמור להתנתק בקלות מהתבנית כשהוא מתמצק… בכלאופן- הפוסט סומך עליכם 😀
עכשיו אפשר לקשט קצת באבקת זהב או כסף, לעשות להם בוק מושקע ולפצוח בריקוד קטן – ואז לזלול! נום! 🙂

בזהבים, בכספים, בתופים ובמחולות!

הערות, טיפים ורעיונות:

• כמויות השוקולד לטמפרור: כן, הפוסט יודע שהוא קצת מתפרע עם הכמויות הלא מדוייקות, אבל ככה זה עם טמפרור שוקולד- עדיף שיהיה לכם קצת יותר מדי שוקולד מטומפרר (שמקסימום תשמרו/ תצפו בו דברים אחרים/ תשאירו לפרלינים הבאים שתכינו מחר מרוב התלהבות) מאשר שלא תוכלו לסגור את הפרלינים החמודים שלכם… אז תכינו מראש כ-500 גרם שוקולד ומקסימום תשתמשו בפחות.
• ליקרים: הפוסט בעד שתלכו על מה שבא לכם וטעים לכם! הוא מאוד אוהב אייריש קרים, במיוחד בשילוב עם שוקולד, ולכן הוא לא היסס כלל. פרנג'ליקו הוא ליקר מאוד עדין ועל כן הפוסט תהה איך הוא ישלב בכל השוקולד הזה – התוצאה הייתה מאוד טעימה, אבל באמת גם עדינה מאוד, כך שאולי עדיף ליקר מעט חזק יותר. הקוואנטרו היה מעולה לחובבי השוקולד-תפוז. כמובן שקלואה זו אופציה נפלאה, ליקר פירות יער יכול להיות אושר טהור ובטח גם וויסקי ישתלב נהדר (אם כי הוא לא "ליקר", טכנית, אבל הפוסט עדיין מרשה לכם להשמיש את "פרליקר" 🙂 )
• מדחום: אז הפוסט לא ניסה לטמפרר שוקולד בלי מדחום. מצד שני, הוא בהחלט המיס ומיצק שוקולד כמה וכמה פעמים בחייו, אז הוא בהחלט מאמין שאפשר להמיס את השוקולד, לערבב אותו קצת עד שמרגישים שהוא כמעט מסמיך – ואז לצפות איתו. לא בטוח שהתוצאה תהיה מבריקה וחלקה, אבל היא בהחלט תהיה שוקולדית וטעימה!
• תבניות פרלינים: אז הפוסט שקל לקנות תבנית פרלינים רשמית ובסוף ויתר – לבנתיים. 
  ה"בעיה" היחידה שהוא רואה כראויה לציון היא העובדה שהפרלינים באמת יצאו קצת גדולים, אבל… שאלה תהינה הצרות שלנו 🙂
  אז א. אתם, כמובן, רשאים לרכוש תבניות פרלינים לרוב. ב. הפוסט מאמין שאפשר גם לעשות טראפלס מהגנאש (להמיס את השוקולד והשמנת, לקרר קצת במקרר וליצור כדורים/ ריבועים), להקפיא אותם כמה שעות שיהיו אקסטרה-מוצקים, ולטבול אותם בשוקולד מטומפרר לציפוי חגיגי וקשיח.
  מצד שני, מארינקא טוענת שטבילה בשוקולד היא מטלה מלכלכת למדי, קחו זאת בחשבון.
• גיוונים: כמובן שלא חייבים לדבוק בשוקולד מריר! זו הייתה הבחירה הראשונית של הפוסט ולכן זה מה שהוא מפרסם, אבל הוא סמוך ובטוח שגם פרלינים משוקולד חלב יהיו טעימים, וגם כאלה משוקולד לבן. אווווו! אולי מילוי מגנאש שוקולד לבן מקורמל?? 🙂 🙂
  כמו כן, הפוסט מפנטז שהסבב הבא של הפרלינים שלו יכלול פרלינים של שוקולד מריר במילוי גנאש שוקולד לבן ופטל. ג'אסט סיינג… 🙂
  בקיצור – אתם רשאים לאלתר ולהתפרע!
• זהו. באמת שווה ובאמת לא יותר מדי עבודה, רק קצת התעסקות. הפוסט בהחלט ממליץ!

תצוגת תכלית חגיגית – כל פרלין מדגמן את תוכנו הממזרי

מעוניינים בעוד מתכונים שיכורים? רוצים עוד דרכים לקבל יפה את השנה החדשה? להלן עמוד הפייסבוק של מנטקה שיספק לכם אלבום חגיגי ומפנק!

הפוסט רוצה לנצל הזדמנות חגיגית זו לאחל שנה אזרחית חדשה טובה ומהממת, מלאה בדברים חדשים ומגניבים, מתכונים חדשים ומגניבים לא פחות, בהצלחות, שמחה, אושר ונחת!
בברכת "שתהיו לפרליקר ולא לצימקאו"!

עוד תמונה אחרונה לפרידה, ואיחולי שנה אזרחית חדשה מוצלחת ומהממת לפחות כמו הפרלינים האלה!

כחומר ביד הבלוגר – טריי-מייפל-פאף

בואו נפתח בוידוי: מייפל זה טעים!
מייפל היה טעים כשהיינו קטנים והוא בא בגרסה של הסירופ המתוק שאינו באמת מייפל (מה כבר ידענו אז…), והוא נהיה הרבה יותר טעים כשגילינו שיש כזה דבר מייפל אמיתי והוא פשוט פיסת גאונות צרופה.
אז – טעים!

עכשיו, כשהורדנו את הוידוי הזה מהלב של כולנו – הפוסט יכול להתפנות לספר לכם על מעלליו האחרונים, ואפילו על מעללי המייפל שלו 🙂

אז הפוסט עדיין גר בבוסטון הקרירה (כאילו, עכשיו היא קרירה. עוד איזה חודש-חודשיים היא תהיה קפואה. אבל בקיץ היא חמה ולחה בערך כמו תלאביב, אז שלא תחושו מקופחים מדי), אבל כבר סיים את התואר השני שלו ועכשיו נחשף לעולם המופלא של חיפוש עבודה בארה"ב. ותאמינו או לא – זה עולם מופלא (כלומר נורא) אף יותר מעולם חיפוש העבודה בישראל.
תמיד חשקתם בלהזמין אנשים שאינכם מכירים כלל וכלל לכוס קפה? ואז עוד אשכרה לשבת איתם לכוס קפה (או תה, כי קפה פילטר אמריקאי זה מעורר חלחלה וזה) ולדבר איתם ולהיות חייכניים וחביבים ומרשימים?
תמיד פינטזתם על שליחת מיילים אינסופית שכוללת בעיקר ביטויים כמו "התובנות שלך מרגשות", "החברה בה אתה עובד ומסלול הקריירה שלך מסקרנים אותי עד כלות" ו"האם אוכל לגזול מעט מזמנך היקר"?
הגעתם למקום הנכון – בואו אל הפוסט והוא אפילו יעשה לכם סיור מודרך! 
אבל יש גם יתרונות מסויימים בלהיות בתקופה לגיטימית של חיפושי עבודה. למשל: זמן ללכת ליריד של כל ניו אינגלנד ולטעום בו את כל מאכלי המייפל האפשריים. או זמן לפיתוח מתכוני מייפל מופרעים! יי! 😀

בצק מתבצק

אז באמת לאחרונה הפוסט מצא עצמו ביריד שמרכז את כל מדינות ניו אינגלנד, ואיתן: את האוכל שלהן, את חיות החווה שלהן, את ליקרי הפירות שלהן, את פסלי החמאה שלהן ו… את מאכלי המייפל שלהם.
הוא טעם maple cream, שזה מעין גרסת המזון מלכות של המייפל – ממרח מייפלי סמיך וטעים בטירוף! זה אפילו מוגש בגביע גלידה קטנטן, כי למה לא לעשות את זה מושלם וזהו? 🙂
הוא טעם גם גלידת מייפל טעימה וסוכריות מייפל (זה לא היה חידוש, אבל זה היה טעים) וגולת הכותרת: צמר-גפן-מתוק-מייפל!!! הו וואו, זה היה כמו לאכול עננים במתיקות מושלמת! 

אז מתכון לצמר-גפן-מתוק-מייפל (או שערות-סבתא-מייפל, למדקדקין) הפוסט לא יכול לספק לכם,
אבל מתכון לשילוש מייפלי קדוש למדי שכולל פחזניות מייפל הממולאות בקרם מייפל ומעוטרות בטוויל מייפל – יכול גם יכול!

לפני ואחרי

תוך כדי

במקור (כלומר, עם הפנמת המייפל כחומר הגלם החודשי) הפוסט ממש רצה לנסות להכין פטיסייר מייפל, ומשום מה זה נתקע לו בראש וזה מה שהתחשק לו. וזה גם נשמע טעים, תודו! אבל מה עושים עם פטיסייר המייפל הזה?
אז מפה לשם הוא החליט שהפטיסייר ימלא פחזניות מייפליות. ושכל הטוב הזה צריך קצת קראנץ', אז הוא הוסיף טוויל. אה, והוא סידר את הפחזניות במשולש, כי אם כבר שילוש קדוש אז עד הסוף 🙂
ואם כבר עד הסוף: אז טריי-מייפל-פאף, או בלעז: Tri-maple-puff 

הו שלום לכן!

כמובן שהמתכון ורסטילי וניתן לכמה שינויים, גיוונים ופירוקים לקינוחי בונוס – ראו מדור ההערות 😀

טריי-מייפל-פאף
Tri-Maple-Puff

(כי "פחזנית מייפל משולשת" או "קינוח מייפל בשלישית" נשמעים קצת טכניים מדי…)

(כ-10 מנות לפחות)

חומרים:

לפטיסייר:

• 2 חלמונים
• 25 גרם קורנפלור
• 80 גרם מייפל (כרבע כוס)
• 3/4 כוס + 2 כפות חלב
• 125 מ"ל שמנת מתוקה (חצי קרטון)
• 1.5 כפות מייפל

לפחזניות:

• 150 גרם קמח מנופה
• 5 גרם מלח
• 30 גרם מייפל (כ-2 כפות)
• 220 גרם חלב
  
• 125 גרם חמאה
• 4-5 ביצים

לטוויל (מתורגם ומעובד קצת מהמתכון הזה):

• 60 גרם חמאה
• 2 חלבונים (תראו איזה יופי ויעילות – אלו בדיוק החלבונים שנותרו לכם מהפטיסייר!)
• כ-1/2 כוס מייפל (אפשר גם קצת פחות, אבל זה טעים!)
• 3/4 כוס שקדים טחונים
• 1/4 כפית מלח
• 2 כפות קמח

קטנות וחמודות

הכנה:

מתחילים בפטיסייר, כי הוא דורש זמן קירור:
בקערה חסינת חום טורפים יחד את החלמונים, הקורנפלור והמייפל. בנתיים מביאים את החלב לסף רתיחה בסיר.
כשהחלב כמעט רותח מוסיפים ממנו מעט, כמה כפות בכל פעם, לתערובת החלבונים וטורפים במהירות. כשמתאחד מוסיפים עוד כמה כפות, כך עד שכשליש מהחלב מעורבב עם החלמונים.
שופכים את תערובת החלמונים אל הסיר עם שאר החלב ומחזירים אל האש תוך טריפה מתמדת, עד שהפטיסייר מסמיך.
עכשיו צריך לתת לקרם להתקרר – הפוסט, שמעדיף להימנע מהצמדת ניילון למאכלים חמים, מצנן את הקרם לטמפרטורת החודר תוך שהוא טורף אותו מדי כמה דקות על מנת למנוע היווצרות של קרום, ואז מעביר אותו לקופסה סגורה ולמקרר למספר שעות.

דברים שרואים מכאן לא ראיתם משם 😛

מכאן, בזמן שהפטיסייר מתקרר, נעבור לפחזניות:
מחממים את התנור ל-200 מעלות. בנתיים, בסיר, על אש בינונית, שמים את החלב, החמאה, המייפל והמלח, ומביאים לרתיחה עדינה תוך ערבוב.
מוסיפים את כל הקמח בבת אחת ומערבבים במרץ עם כף עץ עד שהתערובת מתגבשת לכדור בצק. הפוסט ממליץ לערבב עוד כדקה-שתיים את כדור הבצק על האש על מנת לאדות ממנו נוזלים ככל הניתן.
את הבצק מעבירים למיקסר עם וו גיטרה ומתחילים לערבל במהירות איטית עד שהבצק מצטנן (הפוסט משתמש בקיטשן אייד והאינדיקטור שלו להצטננות הבצק הוא כשקערת המתכת מגיעה לטמפרטורה בה ניתן לגעת בה לזמן מה בלי שיהיה לכם חם מדי ביד).
עכשיו מתחילים להוסיף את הביצים. מוסיפים אותן אחת אחת, תוך שהמיקסר מערבל, וממתינים אחרי כל ביצה עד שהיא נטמעת ומתאחדת עם התערובת. אחרי הטמעת הביצה השלישית אפשר להתחיל לבחון את הבצק – בצק של פחזניות צריך להיות במרקם ספציפי למדי, ועל כן חשוב לא להוסיף יותר מדי ביצים, וגם לא להוסיף אותן בבת אחת.
איך יודעים כשהבצק מוכן? לוקחים חתיכת בצק קטנה בין האצבע והאגודל ומתחילים להרחיק את האצבעות זו מזו – כשהבצק נמתח עד אין קץ (כמעט) ולא נקרע – הוא מוכן!
אם אחרי הביצה הרביעית אתם מרגישים שהבצק זקוק לעוד ביצה, אבל לא בהכרח ביצה שלמה – הפוסט ממליץ להתחיל בהוספת חלמון הביצה החמישית ולערבל – ואז להחליט אם יש להוסיף את השאר. למה להתחיל מהחלמון? כי הוא יותר עשיר וטעים 🙂
את הבצק המוכן מעבירים לשקית זילוף – הפוסט השתמש בצנטר משונן – ומזלפים שלשות של פחזניות על תבנית אפיה מרופדת בנייר אפיה.
הפוסט ממליץ לזלף את שלוש הפחזניות קרובות מאוד זו לזו, אך לא צמודות – הפחזניות יתרחבו באפיה. כמו כן – הפוסט ממליץ על שמירת מרווחים בין של שלישייה.
אם לא בא לכם על שלשות מדוגמות – חושו חופשי לזלף פחזניות בודדות, אקליירים, טבעות (כמו פריז ברסט!) או אפילו משולשים 🙂
מכניסים את הפחזניות לתנור ואופים כ-20 דקות. כשרואים שהן תפחו ותפסו גובה וקצת צבע – פותחים את התנור לזמן הקצר ביותר שניתן רק על מנת להכניס ידית של כף עץ בין הדלת והתנור – ואופים עוד כ-10 דקות, עד שהן שחומות ויפות. מוציאים את הפחזניות מהתנור ונותנים להן להצטרן לטמפרטורת החדר, עדיף על רשת כדי למנוע רטיבות בתחתיתן.
******
פחזניות הן מאפה מעט קפריזי, ועל כן הפתיחה המוזרה של התנור בעזרת ידית של כף עץ. יש מתכונים שפשוט מורידים את טמפרטורת התנור לאחר כ-20 דקות (למשל כאן), אבל הפוסט אופה פחזניות בשיטת כף העץ כבר כמה שנים ואצלו זה מצליח – אז זה מה שהוא חולק איתכם!
******* 

קלוז-אפ חגיגי

כשהפחזניות מצטננות והפטיסייר מתקרר – עוברים לטוויל:
מורידים את טמפרטורת התנור ל-160 מעלות.
ממיסים את החמאה ונותנים לה להצטנן מעט, על מנת שלא תהיה חמה מדי. מוסיפים אליה את המייפל ואת החלבונים וטורפים טוב עד לאחידות.
בקערה נפרדת מערבבים את השקדים, הקמח והמלח, ומוסיפים את תערובת ה"יבשים" אל תערובת ה"רטובים" – ושוב טורפים עד אחידות.
על תבנית מרופדת בנייר אפייה מזלפים תלוליות של ככפית מהתערובת – במרחקים די גדולים זו מזו. הטווילים משתטחים מאוד מאפייה ותופסים הרבה מרחב. בעקרון הפוסט ראה שמתכון מציע לשטח את התלוליות, אבל הוא מצא את הפעולה הזו מעצבנת למדי (כי הוא ניסה ליצור משטחים אחידים בעוביים) וגם הבין שהתלוליות משתטחות מהר מאוד בעצמן.

תלוליות או לא להיות

אופים את הטווילים כ-8-10 דקות, עד שהם שחומים מאוד.
ניתן לעגל את הטווילים החמים אם מלפפים אותם קלות – מיד עם יציאתם מהתנור, בעודם חמים – סביב ידית של כף עץ (מאוד יעילה הידית הזו!) ונותנים להם להתקרר ככה, אבל לטריי-מייפל-פאף לא חייבים לעשות את זה, כי אפשר פשוט לסדר טווילים שטוחים וחמודים על הפחזניות, או אפילו לעשות שימוש בשברי טוויל.

מעוף הציפור

ועכשיו, להרכבת הקינוח:
את פטיסייר המייפל הצונן טורפים מעט עם מטרפה ידנית.
בקערה נפרדת מקציפים את השמנת המתוקה והמייפל עד לקצפת רכה. מטמיעים את הפטיסייר בקצפת (עכשיו זה נקרא קרם דיפלומט, הידעתם?) בתנועות קיפול ומעבירים את הקרם לשקית זילוף עם צנטר קטן.
מזלפים לתוך כל פחזנית בשלישייה מילוי מייפל דיפלומטי וחגיגי (א. אפשר לעשות חור בתחתית כל פחזנית עם צנטר עגול קטן ואז להכניס את שית הזילוף – זה עוזר למנוע סתימות בשקית. ב. ניתן להרגיש שהפחזנית שאתם אוחזים בידכם נהיית כבדה יותר כשהיא מתמלאת בקרם – חשוב להרגיש שהיא מקבלת תוספת משקל, אבל היזהרו שלא למלא את גברת פחזנית ביותר מדי קרם – הפוסט מבטיח להכם שהוא ימצא מאיפה לברוח!).
מניחים את שלישיית הפחזניות הממולאת על צלחת הגשה (או על מגש אבן חגיגי 😛 ) ומעטרים בטוויל. ניתן לזלף עוד מעט קרם במרכז השלישייה ולייצב עליו את הטוויל.
מגישים וזוללים! 😀

סטיילינג וזה

הערות, טיפים ורעיונות:

• מייפל: הפוסט עשה שימוש אך ורק במייפל אמיתי (ולא, נאמר, סירופ *בטעם* מייפל). למיטב זכרונו, מייפל אמיתי הרבה יותר זול בבוסטון מאשר בארץ, אבל הוא לא ממליץ להכין את הטריי-מייפל-פאף עם סירופ בטעם.
  אם אתם מעדיפים לקצץ קצת במייפל אתם יכולים להחליף את המייפל שבבצק הפחזניות ב-10 גרם סוכר ועוד 30 גרם חלב. המייפל עצמו לא מאוד מורגש בבצק, והקינוח עדיין יהיה מאוד מייפלי בזכות הקרם והטוויל.
  ניתן גם להכין רק מחצית מכמות הטוויל (כי הכמות הנוכחית תתן לכם הרבה יותר טווילים ממה שהטריי-מייפל-פאפז שלכם צריכות), וזה גם חסכון מייפלי לתפארת. עם זאת, הפוסט לא ממליץ להפחית מכמות המייפל בפטיסייר.
•  הפחזניות הריקות יכולות להחזיק 4-5 ימים בקופסה אטומה על השיש, או במקרר בימים חמים. הפטיסייר והדיפלומט (ןהקצפת) נשמרים יופי במקרר גם שבוע, והטווילים יחזיקו יפה בחוץ כשבוע – אבל הם דורשים קופסה אטומה טוב, בכדי לשמר את פריכותם.
  הפוסט לא ממליץ לשים את הטווילים על הקרם זמן רב לפני ההגשה  – כי הם יתרככו. הוא גם מעדיף לשמור את הפחזניות ואת הקרם בנפרד ולמלא כל פעם לפני ההגשה – כדי להימנע מבצק "סמרטוטי" של הפחזנית.

נום

• ורסטיליות, גיוונים ופירוקים:
  קודם כל הפוסט חש שראוי לציין שהטווילים טעימים מאוד מ-א-ו-ד בפני עצמם בתור עוגיות, אז אמנם לוקח מעט זמן להכין אותם (כי לא שמים המון פה תבנית, שמה יתמזגו להם למפלצטוויל אחת ענקית), אבל ישמצב ששווה להכין הרבה ולנשנש עד אין קץ בנפרד.
  בנוסף, אולי שמתם לב לצנצנת חתיכית שמבצבצת לה ברקע של חלק מהתמונות – מדובר במילקימייפל! 🙂 🙂 כןכן, הפוסט שמר קצת פטיסייר וקצת קצפת מייפל, והכין מהם קינוח כוסות לתפארת (שבואו נהיה כנים – ישמח מאוד לעיטור טווילי אם אתם רוצים…). טעים ומגניב! אז אתם יותר ממוזמנים להכין כמות כפולה של פטיסייר ושל קצפת מייפל, לערבב חצי מכל אחד מאלה לדיפלומט חגיגי למילוי הטריי-מייפל-פאף, ואת השאר לחלק יפה לכוסות ולהתענג 🙂

מילקימייפל מציץ!

חושקים בעוד מתכוני מייפל? עמוד הפייסבוק של מנטקה ישמח לספק לכם אותם!

כחומר ביד הבלוגר – מה עושים עם חלבונים מיותמים?

אז… באמת מה עושים עם חלבונים מיותמים? 🙂
הפוסט נתקל בסוגיה הזו לא פעם, במיוחד אחרי הכנת קרם ברולה, אלפחורס, למון קרד ושאר מתכונים עשירים.
הפתרון הראשוני שלו היה, כמובן, מרנג, אבל יש גבול לכמות קציפת החלבונים האפויה שאדם יכול לנשנש בחייו רק לשם חיסול חלבונים (וכן, הפוסט כבר ניסה מרנג בכלמיני טעמים עם כלמיני תמציות, או מרנג מזולף בשוקולד, או שתי עוגיות מרנג מסונדווצ'ות עם נוטלה..).

אחרי כמה וכמה חביתות חלבונים הפוסט גילה אהבה חדשה ועמה תשובה ניצחת לסוגיית המיותמים: הפיננסייר!
טעים, חמאתי ועשיר ועם זאת – אף לא חלמון אחד!

אבל מכיוון שכבר קיבלתם מתכון פיננסייר אחד בערך לפני שנתיים הפוסט החליט לנסות לגוון לכם!
ואיך יעשה זאת?
ובכן, לפני זמן מה פרסמה מורקייק אחת תמונה של מוס שוקולד חתיך (ישמצב שזה היה באינסטגרם, כן?), ובתיאור שלו ציינה שאין בו חלמונים כלל וכלל. הפוסט חשב לעצמו שזה מתכון "גזור ושמור" קלאסי לשליפה בפעם הבאה שיהיו לו הרבה חלבונים שמחפשים בית חם (מממ… ובכן- בית קר. זה מוס, אנחנו מעדיפים קור), והנה הגיע חודש החלבונים!
אבל הפוסט לא רצה לתת לכם מתכון שמנצל רק 3 חלבונים, כי אז אם תכינו קרם ברולימון מה תעשו עם 3 החלבונים הנוספים שיוותרו לכם??
ועל כן קבלו מתכון ורסטילי!
בא לכם להגיש פבלובות חגיגיות אפופות מוס שוקולד? הגעתם למתכון הנכון!
בא לכם קינוח כוסות מפונפן ומדוגמן שראוי לעלות לאיסנטגרם עם ההאשטאג #נופילטרנידד? עדיין המתכון הנכון! והמקום הנכון! 🙂

גם וגם – ורסטילי זה כאן

אז יאללה, לעבודה!

פבלובה מוס שוקולד
או: קינוח כוסות של מוס שוקולד ומרנג
(או נום חלבונים חגיגי)

(לפחות 6 מנות, אולי אפילו 8)

חומרים:

למרנג:

• 3 חלבונים 
• קורט מלח
• 3/4 כוס סוכר (אפשר קצת פחות)
• 2 כפיות תמצית וניל
• מעט לימון/ קרם טרטר

למוס (מתורגם ומעובד קצת מהמתכון הזה):

• 160 גרם שוקולד (אפשר גם 150 אם זה מה שיוצא, הפוסט שם 160 אז הוא זורם)
• 400 גרם שמנת מתוקה
• 3 חלבונים
• קורט מלח
• 30 גרם סוכר

לקישוט (אופציונאלי):

• פטל טרי/ תות שדה פרוס/ כל פרי אחר שבא לכם עליו ויתאים לכם עם שוקולד מריר
• קצפת ממותקת
• שבבי שוקולד מריר (פשוט לגרד קצת מהשוקולד עם סכין חדה – בזהירות 🙂 )
  
• ברס או שאר שברי אגוזים מקורמלים

הכנה:

מתחילים במרנג:
הפוסט פעם שמע (ממארינקא, יקירת המדור) שאם נותנים לחלבונים לנוח קצת בקערה עם מלח – הם מתקצפים טוב יותר. אז כל פעם שהוא רוצה קצף חלבונים טוב – הוא מתחיל בלהניח את החלבונים יחד עם קורט מלח בקערת המיקסר ובנתיים מתפנה לכל שאר ההכנות…
אז תנו לחלבונים והמלח לנוח קצת, ואחרי כמה דקות תוסיפו את הוניל והלימון/ טרטר (שניהם עוזרים להקצפה, והלימון לא יורגש בטעם הסופי) ותתחילו להקציף. לאחר שנוצר קצף דליל מתחילים להוסיף בהדרגה, תוך הקצפה במהירות גבוהה, את הסוכר.
כשהקצף יציב ומבריק וחתיך מעבירים אותו לשקית זילוף עם צנטר משונן.
אם אתם מעוניינים בקינוח כוסות בלבד עם נשיקות קטנטנות – הפוסט ממליץ על צנטר קטן.
אם אתם מעוניינים בפבלובות- הפוסט ממליץ על צנטר רחב יחסית (למשל, צנטר שמתאים לזילוף פחזניות).
וכמובן – שאפשר את שניהם! 🙂
(זה מה שהפוסט עשה, עם שתי שקיות זילוף נפרדות)

Why not both?

אם אין לכם שקיות זילוף – אפשר בכיף להשתמש בכפית!
לפבלובות: עורמים ערימה נאה של קצף ואז משטחים אותה מהאמצע ומשאירים שוליים מוגבהים. התיאור הכי טוב שיש לפוסט הוא שזה בדיוק כמו לצלחת חומוס 🙂
לנשיקות: פשוט עושים ערימות קטנות של קצף.

את כל תבנית המרנג שלכם אפשר לאפות יחד- ב-110 מעלות צלזיוס, בין שעה וחצי לשעתיים. העיקר הוא שהמרנגים יתנתקו בקלות מהנייר בסוף האפיה ויהיה יבשים וקריספיים גם מבפנים (ההתנתקות מנייר האפייה היא בד"כ אינדיקציה די טובה לקריספיות). הפוסט אפה שעתיים ואח"כ השאיר את הנשיקות להצטנן קצת בתנור המכובה.

הנשיקות נשארות קריספיות וחמודות בקופסה אטומה, אז אפשר בהחלט להכין את השלב הזה מראש 🙂

נשיקות קטנות וחמודות

ועכשיו למוס:
שמים את החלבונים והמלח בקערת המיקסר ופונים לשאר ההכנות 🙂

ממיסים את השוקולד בבן מארי או במיקרו. הפוסט ממליץ לעשות זאת בקערה גדולה יחסית, שנוכל להכניס אליה אח"כ את שאר חומרי המוס.
הפעם הפוסט דווקא עשה שימוש בבן מארי, כי למרות שהוא דוגל בהמסת שוקולד במיקרו- הוא יודע ששוקולד עלול להישרף, ומכיוון שבמתכון זה אנחנו ממיסים את השוקולד לבדו (בלי שמן או שמנת שיעזרו לו להתמודד עם הטמפרטורות) – השיטה הזהירה ביותר תהיה בן מארי. אם אתם בכ"ז רוצים ללכת על המיקרו- הפוסט ממליץ על פולסים קצרים ומשנה זהירות 🙂
את השוקולד המומס משאירים למנוחה בטמפרטורת החדר עד ששאר החומרים מוכנים.

בנתיים מקציפים את השמנת המתוקה לקצפת רכה, וגם לה נותנים להמתין קצת.

עכשיו מתחילים בהקצפת החלבונים, ושוב- כשמתחיל להיווצר קצף דליל – מתחילים להוסיף את הסוכר בהדרגה, תוך הקצפה על מהירות גבוהה – עד לקצף נוקשה (הוא יהיה פחות מבריק ופחות חתיך מהקצף של המרנג, וזה בסדר – כי יש פה הרבה פחות סוכר…).

בשלב זה מערבבים את קצף הביצים והשוקולד – הכל בבת אחת – עם מטרפה. 
בעוד המתכון המקורי גרס שיש להוסיף את החלבונים אל קערת השוקולד, הפוסט חשש שהקערה החמה (היא בכלזאת עמדה כמה דקות על סיר ובו מים שהיו רותחים ועכשיו כובו) תעשה קצת שמות בחלבונים – ולכן הוא הוסיף מעט חלבונים אל השוקולד, טרף קצת והוסיף את כל התערובת הזו אל שאר החלבונים – וטרף עד אחידות. 
בעת הוספת מעט החלבונים אל השוקולד, התערובת התקשתה קצת. ככל הנראה כתוצאה מכך- הפוסט קיבל בסופו של דבר מוס שוקולד עם צ'אנקים קטנים של שוקולד. הן הפוסט והן הידוע חשבו שזו תוספת מעולה של מרקם ושוקולדיות, אבל מן הראוי להזהיר מראש מתופעה זו כשחולקים מתכון 🙂
אז- אתם מוזמנים להוסיף את כל קצף החלבונים בבת אחת אל קערת השוקולד המומס ולטרוף מיד – כמו שממליץ המתכון, או לנקוט בשיטתו של הפוסט, ובכלאופן- גם אם השוקולד מתקשה קצת כשמתחילים לערבב אותו עם החלבונים – אל תתייאשו ותמשיכו לטרוף עד שהתערובת כמעט אחידה לגמרי. ואל דאגה אם הנפח יורד- זה בסדר!

עכשיו עוברים למרית: מוסיפים את הקצפת אל תערובת השוקולד ומאחדים בתנועות קיפול. הפוסט הוסיף את הקצפת בכמה "נגלות" כדי להקל על מלאכת הקיפול. מהר למדי יהיה לכם מוס שוקולדי ועשיר 🙂
עכשיו צריך לקרר את המוס לפחות שעה במקרר (אפשר גם הרבה יותר, גם המוס מחזיק כמה ימים במקרר, אז בהחלט אפשר להכין גם אותו מראש- ולהרכיב את הקינוחים מיד לפני ההגשה).
אם אתם רוצים, אפשר לשים את המוס בשקית זילוף סגורה (עם צנטר חתיך) – ככה, אחרי הקירור, יהיה לכם מוס מוכן לזילוף!
ואם לא- כמובן שאפשר לשים את המוס בקופסה אטומה ולקרר.

להרכבת הקינוח יש לבחור אם למקם פבלובה (קערית מרנג) על צלחת הגשה אישית, למלא אותה במוס שוקולד ולפזר מלמעלה (ועל הצלחת!) פטל טרי, פרוסות תות, מעט קצפת, שבבי שוקולד מריר… הכל ביחד או רק חלק מהאופציות 🙂
ואם בקינוח כוסות בחרתם, ניתן למלא את כוס ההגשה במוס ולפזר מלמעלה בלבד נשיקות מרנג קטנטנות ושאר תוספות טעימות, או שמא מתחשק לכם לרפד את תחתית הכוס או דפנותיה במרנג או פרוסות תותים, עליהם לזלף מוס ואז להוסיף עוד קצת תוספות טעימות מלמעלה 🙂 
בכל אופן – נום מובטח!

בתאבון 🙂

גרסת הכוסות

 

גרסת הפבלובה

הערות, טיפים ורעיונות:

• המוס עשיר וטעים מאוד! הפוסט ממליץ עליו בכל פה 😉
  והוא גם יכול לשמש כקינוח בפני עצמו, בלי מרנג ובלי (או עם, למה לא) התוספות.
  רק קחו בחשבון שהחלבונים אינם מפוסטרים (כלומר- מדובר בקינוח שאינו מומלץ לנשים בהריון וכו').
• באשר לתוספות, הפוסט רכש פטל טרי ביום בו הגיש את הקינוח, ועל כן החליט שזו תהיה תוספת מושלמת. מה גם שהוא מאוווווד אוהב את השילוב של פטל ושוקולד מריר. 
  לפני אותה רכישת פטל גורלית ( 😛 ) הוא ניסה לחשוב על שילובים שיהיו טעימים וגם מעניינים מבחינת מרקם. המרנג נותן קריספיות מעולה ועוד קצת מתיקות, בעוד המוס מצטיין בהיותו עשיר ומפנק מאוד (אבל לא מאוד מתוק). שבבי שוקולד ו/או שברי אגוזים מקורמלים בהחלט יכולים להוסיף קראנץ' מגניב, ופירות יכולים להוסיף חמצמצות מרעננת, כמו שעשה הפטל. בכלאופן- אתם מוזמנים להתפרע!
  ואם כבר, אז רעיון מהפוסט אליכם: אם אתם מארחים הרבה אנשים ורוצים קינוח חגיגי ומגניב- אתם יכולים להכין כוסות מוס לכל אורח ולהניח על השולחן לידן קערות עם התוספות השונות – ממרנג, דרך פירות ועד קצה העולם בערך 🙂 – וכל אורח יוכל להרכיב לו את כוס הקינוח המושלמת שלו 🙂 🙂
• הקינוח הזה יחסית קל להכנה. המוס לא דורש הרבה עבודה וגם לא הרבה קירור, והמרנג דורש בעיקר אפייה וסבלנות. וכאמור- שני חלקיו המרכזיים ניתנים להכנה מראש. אז אם בא לכם להרשים אנשים בלי לעבוד קשה מדי, ובאותה הזדמנות חגיגית לנצל את כל החלבונים שנשארו מהכנת פסטת 40 החלמונים שהכנתם (הממממ, טוב אולי הפוסט הגזים קצת) – יאללה לעבודה! 🙂

1,000 נשיקות מרנג!

רוצים עוד מתכונים שווים ומפנקים לניצול חלבונים ולפינוק טעים? כדאי לכם! לכו לכאן ותהנו 🙂 🙂

מי רוצה ביס?

כחומר ביד הבלוגר – מעשה שהיה בדבש ושף ווטסון

לאור חודש ספטמבר וראששנה הקרב ובא, חומר הגלם החודשי של פרויקט כחומר ביד הבלוגר הוא דבש!

מצד אחד נשמע כמו פרויקט פשוט וקל: גם דבש, גם חג – קלאסיקה! דובשניות ועוגות דבש כבר מחייכות אלינו מעבר לפינה, חוככות ידיים ומהנהנות בידענות…
אבל – הפוסט אינו חובב גדול של אף אחת מהאופציות האלה (אולי עוד לא מצא את הגרסה המושלמת שלהן ששווה את הנסיון, אנא עדכנו אותו אם יש לכם את הנוסחה המנצחת באמתחתכם!), והוא גם שאף למחשבה מקורית וגם חש עצמו מיוחד (הוא סיים את התואר השני שלו ומרגיש כל יכול. או משהו 😉 ) – אז לא!

מה עשה? 
לאחרונה גונבה לאזנו של הפוסט שמועה שיש דבר כזה שנקרא שף ווטסון והוא מבוסס על פרויקט ווטסון המפורסם של IBM. גם הייטק וגם אוכל גרים בכפיפה אחת ומציעים שפעעעעעע של מתכונים לפי חומרי גלם, מנות, סגנונות ועוד הרבה אפשרויות חיפוש, ובעיקר – המון השראה? כןןן!!! 🙂

שף ווטסון, נעים להכיר

אז קודם כל מילת אזהרה: דבש הוא חומר גלם כ"כ בסיסי שלא היה מסובך בכלל למצוא המוווון שילובים שמתאימים לו ב-100% (מעגל "סינרגיה" שלם עלפי שף ווסטון), מה שהפך את הענין לטיפה יותר מאתגר (קשה להחליט!). אבל מצד שני, גם היה ממש כיף לגלות כלמיני שילובים ולנסות לראות מה ווסטון מציע ומה מזה באמת יכול להיות רלוונטי. 
משום מה מתכון הביסקוטי לכד את עינו של הפוסט די מההתחלה, ומכיוון שהוא מאוווווד אוהב ביסקוטי טובים, ומכיוון שבארוחה לכבוד סיום התואר שלו הוא זכה לנשנש ביסקוטי יוקרתי שהיה לו טעם שמאוד הזכיר לו דבש – הפוסט החליט שאין ברירה אלא לבסקט!

המתכון שמובא לכם פה הוא בהשראת הרעיונות של שף ווטסון, שזה אומר שהפוסט לא השתמש במתכון של ווטסון (כי הוא קרא לשימוש בחמאה, וכל הביסקוטי שהפוסט הכין בעברו התגאו בהיותם נטולי שומן פרט לחלמון ביצה, אם זה נחשב בכלל), אלא במתכון היסטורי שיש לו באמתחתו. אבל השינויים והעדכונים היו בהחלט קשורים להצעותיו של השף המומחה.
כמו כן, הפוסט חש צורך לציין שכמות הדבש גם נתונה קצת לשיקול דעתכם – פרטים בהערות שבתום המתכון.

הי!

ביסקוטי דבש, חמוציות מיובשות ופיסטוק
(התשובה האולטימטיבית למה מנשנשים עם הקפה)

(שתי ככרות שתהפוכנה לכ-50-60 ביסקוטי, תלוי בפריסה שלכם)

חומרים:

• 3.5 כוסות קמח תופח (או 3.5 כוסות קמח ו-3.5 כפיות אבקת אפיה, אם אתם גרים כבר שנתיים בארה"ב ועדיין לא סגורים על אם קמח תופח זה משהו שקיים פה)
• 4 ביצים
• 1 כפית תמצית וניל
• כ-1/2 כוס דבש (שימו לב להערות)
• 2 כפות אמרטו (לא חובה)
• פיסטוקים קלופים – כחופן, חופן וחצי
• חמוציות מיובשות – גם בין חופן לשניים

הכנה:

מחממים תנור ל-180 מעלות ומרפדים תבנית בנייר אפייה.
בקערה גדולה מנפים את הקמח ואת אבקת האפיה (או רק את הקמח).
בקערה נוספת מערבבים טוב (מומלץ עם מטרפה ידנית או מזלג, שיעזרו לדבש להתאחד עם שאר החבר'ה. עם זאת, אין צורך לטרוף להכנסת אוויר) את הביצים, הוניל, הדבש והאמרטו עד לתערובת אחידה.
מוסיפים את תערובת הרטובים לקמח ומערבבים/ לשים עד לבצק אחיד יחסית (ניתן בהתחלה לערבב עם כף עד שמגיע השלב שדורש לישה ידנית או ישר לערבב עם היד). מוסיפים את הפיסטוקים והחמוציות, לשים עד שנטמע ומעצבים את הבצק לשתי ככרות על התבנית המרופדת בנייר אפייה.
הבצק עלול להיות דביק מעט- וזה בסדר! אם קשה לעצב את הככרות אפשר לבחור בין מראה כפרי ופרוע ובין הרטבת הידיים קלות, מה שיעזור לעצב ולהחליק קצת את הככרות כשהן כבר בתבנית 🙂

שתי ככרות – תמונת אילוסטרציה

את הככרות אופים כ-20-30 דקות, עד שניתן לראות שהבצק אפוי כיאות. אפשר לבדוק עם קיסם אבל אין ממש צורך. הפואנטה היא שבצק רטוב יתפרק יותר בפריסה, ובמילא הביסקוטי עתידים לעבור ייבוש מתקדם, אז עדיפה אפיית יתר על האופציה ההפוכה.

נותנים לככרות האפויות להצטנן עד לטמפרטורה שתאפשר פריסה ידנית, ומורידים את חום התנור לכ-150 מעלות. בנתיים מרפדים עוד תבנית בנייר אפיה. 
פורסים את הככרות (כ-25-30 פרוסות כ"א. טיפ פוסט: אם פורסים מעט באלכסון מתקבלות פרוסות ארוכות יותר!), מניחים את הפרוסות בתבניות ואופים 10-15 דקות. הופכים את הפרוסות בכל תבנית ומייבשים 10 דקות נוספות. בשלב הזה הפוסט מחליף בין תבניותיו ומעניק להן עוד 10 דקות בונוס. 
ניתן להשאיר את התבניות בתנור המכובה לכמה דקות נוספות, על מנת להבטיח ייבוש מלא.

את הביסקוטי היבשים מאחסנים בכלי אטום וחגיגי ומניחים קרוב לאיפה ששותים את הקפה 🙂
ואם יש לכם Vino Santo, יין קינוח איטלקי – הפוסט ממליץ לטבול את הביסקוטי ביין להנות מאחה"צ שמשי 🙂

נום נום נום. איפה הקפה?

הערות, טיפים ורעיונות:

• דבש: הפוסט שם כרבע כוס דבש (5 כפות, אם לדייק) וממש הרגיש שחסרה מתיקות. אמנם החמוציות מוסיפות מתיקות כיפית בביסים שלהן, אבל בכ"ז. אי לכך הוא מרשה לעצמו להמליץ על חצי כוס. אם אתם לא מחובבי המתוק תרגישו חופשי להפחית מעט בכמות הדבש. בכלאופן – אתם יותר ממוזמנים לעדכן! 🙂
• אפייה, פריסה וייבוש: מנסיונו רב השנים של הפוסט עם ביסקוטי, יש להם חיבה להתפרק קלות בעת הפריסה, ןלכן הפוסט ממליץ על אפייה ראשונית מלאה (עד לכיכר ביסקוטי יבשה מבפנים) ועל צינון לטמפרטורת החדר לפני הפריסה. כעוגיות יבשות בלי הרבה שומן, הן גם נוטות לפזר פירורים עם כל ביס, ראו הוזהרתם 😉  
  הפוסט גם ממליץ על ייבוש של 30-45 דקות ועוד בונוס בתנור כבוי בשביל להבטיח עוגיות יבשות שנשמרות מצוין בקופסה אטומה.
  כפי שהפוסט ציין – אם פורסים כל פרוסה עם זווית אלכסונית קלה, מגיעים לחתך אלכסוני שמניב פרוסות ארוכות יותר, כלומר – יותר ביסקוט! הפוסט ומשפחתו הם חובבי ביסקוטי ארוכים ידועים, ועל כן הוא חולק איתכם את הטיפ הזה 🙂
• פירורים: רוב הסיכויים שבעת הפריסה הבצק יתפרק מעט בכ"ז, ולצד פרוסות הביסקוטי היפות שלכם קרש החיתוך יהיה מלא בחתיכות ביסקוטי קטנות. הפוסט מייבש גם אותן! שם אותן בתבנית עם הפרוסות, ושם אותן בכלי האטום עם הביסקוטי המוכנים. מה עושים איתן? כמובן שאפשר לנשנש, אבל הפוסט גילה שהן גם אחלה תוספת קראנצ'ית לגלידת וניל!
• תוספות: החמוציות והפיסטוקים באו בהשראת שף ווטסון והמלצותיו, והתבררו כשיחוק לא רע בכלל! החמוציות מוסיפות מתיקות, אבל לא כבדה מדי, והפיסטוקים מאוד עשירים וטעימים. השילוב בין שני אלה עם הטעם העדין של הדבש ברקע באמת מוצלח! אבל כמובן שאפשר להחליף את הפיסטוקים באגוזים אחרים כמו לוז ושקדים (או בשילוב של כמה סוגי אגוזים!), ואת החמוציות ניתן להחליף בפרי יבש אחר שאוהבים.
  אפשר להכין ביסקוטי עם אגוזים בלבד (בלי פירות יבשים), אפשר להוסיף שוקולד מריר קצוץ, אפשר להוסיף קליפת לימון מגוררת (או תפוז), ואפשר לגוון אפילו באלכוהול שתבחרו להוסיף (אמרטו משתלב מצוין עם שקדים וגם עם פיסטוקים, והפוסט בטוח שגם פרנג'ליקו יכול להבריק פה, ואם אתם חובבי טעמי תפוז עדינים – אולי קוואנטרו?).
• שוקולד: יש הטובלים ביסקוטי בשוקולד עד למחציתם, להגשה חגיגית. הפוסט מרגיש שביסקוטי נשמרים זמן רב יותר כשאינם מצופים, אבל מצד שני – הוא טעם את הביסקוטי האלה גם עם שוקולד (בשבילכם, בטח שבשבילכם!) והוא חייב להגיד שזה שילוב מעולה!
  אז אם בא לכם אתם מוזמנים להמיס את השוקולד המועדף עליכם (הפוסט ממליץ על מריר, אבל שף ווטסון הציע דווקא לבן – 100 גרם שוקולד עם כף אחת של שמן צמחי, המסה זהירה במיקרו תספיק) ולטבול לפחות את הביסקוטי שאתם מתעתדים להגיש באותו יום. קירור לטמפרטורת החדר (או במקרר) בכלי אטום אמור לספק לכם ביסקוטי פריכים מספיק ושוקולדיים מספיק 🙂
• הכנת ביסקוטי היא פשוטה למדי ומומלצת מאוד. מה שלוקח זמן זה בעיקר האפיה.

קלוז-אפ חגיגי לסיום

רוצים עוד מתכוני דבש חגיגיים? דף הפייסבוק של מנטקה יספק לכם אלבום מפתה ורעיונות בשפע 🙂

כחומר ביד הבלוגר – שוקולד, מנגו, קיץ

אז… קיץ, מה?
בזמן שנשמע שבישראל נפתח פתח לאש הגיהנום, בוסטון החליטה לספק קיץ שנע בין חום לח וכבד, דרך גשם טרופי (מלא גשם אבל חם בחוץ. טיפ לחיים: אם יש לכם רצפה חלקה, נגיד- פרקט, ויורד גשם בחוץ – אל תצאו עם פליפ-פלופס גם אם חם נורא, או לפחות אל תלכו על הרצפה החלקה עם פליפ-פלופס רטובים. ניגוב רגליים מציל חיים! או לפחות מציל קרסוליים מהתעקמויות כואבות, ומציל אתכם מלהבריז לשיעור הראשון של הקורס החדש שלכם, אופסי דופסי) ועד לגשם + ירידת טמפרטורה מתחת ל-20. בסוף יולי. 
מבולבלים? גם הפוסט. 

אבל יש כמה דברים שאינם מבלבלים:

• שוקולד זה תמיד טוב
• עדיף משהו שמבטיח לכם הרבה שוקולד, אולי אפילו מסוגים שונים – למה לא 🙂
• אם מכינים טראפלס צריך מזגן, אז שווה לכדרר אותם מול הטלויזיה! יי!
• למי יש כוח למצוא מחיות פירות בחנויות מתמחות? לא למי שרוצה לכדרר טראפלס מול המזגן! 😉

אז הפוסט החליט לסדר לכם (כלומר, בואו נהיה כנים עם עצמנו – לעצמו ולידוע, אבל הוא מוכן לחלוק איתכן ואיתכם את האושר) מתכון קליל שעיקר מה שהוא דורש זה המתנה בין השלבים + כמה ליקוקי אצבעות הכרחיים (אין מה לעשות, זה חלק בלתי נפרד מהכנת טראפלס 🙂 ).
ישמצב ששימוש במחית מנגו מקצועית ורשמית שקונים בחנויות מתמחות תניב מרקם חלק יותר או טעם מרוכז יותר, אבל הפוסט סה"כ מרוצה מאוד מזה שמנגו אחד בינוני-קטן במטבח הצליח להניב טראפלס קיציים ומגניבים – אז למה לא? 🙂

במלוא תפארתם!

טראפלס מנגו קיציים
(חגיגה של שוקולד מריר, שוקולד לבן, מנגו ונום)

(תלוי בגודל הטראפלס שתכדררו ובכמה ביסים תגניבו בתהליך. הפוסט חושב שיש לכם פה 20-30 טראפלס)

 

חומרים:

לטראפלס:

• 200 גרם שוקולד מריר איכותי
• 100 גרם שמנת מתוקה
• 100 גרם מנגו טחון

טראפלס ערומים! (מציפוי, מציפוי! זה מקסימום food porn בבלוג הזה…)

לציפוי:

• 100 גרם שוקולד לבן
• ככפית שמן קוקוס (לא חובה)
• 100 גרם מנגו טחון

טראפלס וציפוי – תכירו

הכנה:

מחממים את השמנת (אפשר במיקרו בפולסים של 30 שניות) וכשהיא על סף רתיחה – שופכים על השוקולד המריר. נותנים לשמנת ולשוקולד לנוח כמה דקות ולערוך היכרות ("שלום שלום, מאוד נעים, בוא נהיה BFFים לנצח נצחים"), ואז מערבבים עד לתערובת חלקה. מוסיפים את המנגו הטחון ומערבבים טוב טוב עד לאחידות.
את תערובת השוקולד המריר שולחים למנוחה של כמה שעות במקרר. צריך לפחות 4 שעות על מנת שהשוקולד יתקשה כמו שצריך. אם אתם ממהרים- אפשר לשים את התערובת המקפיא (תעטפו את הכלי טוב-טוב בניילון נצמד) ולקצר זמנים.

כשתערובת השוקולד קשה מספיק – מתיישבים במזגן מול הטלוויזיה ומתחילים לכדרר טראפלס 🙂
הפוסט הוא מהדוגלים בשיטת "לקרר את תערובת הטראפלס בקערה, ואז להוציא מהקערה גושי שוקולד בכפית ולכדרר אותם כמיטב יכולתך". יש הדוגלים בשיטת "לקרר את תערובת הטראפלס בתבנית גדולה על נייר אפייה, ואז פשוט לחתוך ריבועים/ מלבנים ולכדרר אותם בעדינות". לכו על מה שמתאים לכם 😀 
רק זכרו – מי שמכדרר יותר- יש לו יותר שוקולד על הידיים שהוא יכול לנשנש! 🙂

את הטראפלס המוכנים שלכם הפוסט ממליץ לשים לפחות לכמה דקות במקפיא, כדי שהם יתייצבו קצת ולכם יהיה קל יותר לטבול אותם בציפוי.

להכנת הציפוי פשוט המיסו את השוקולד הלבן ושמן הקוקוס בעדינות (לפוסט הספיקו 2 פולסים של 30 שניות במיקרו). ערבבו טוב טוב והוסיפו לתערובת את המנגו. ערבבו עד אחידות ושלפו את המזלג!

לציפוי הטראפלס טבלו כל טראפל בציפוי, דאגו שהוא מתכסה מכל הצדדים – ושלפו אותו מקערת הציפוי עם מזלג (למזלג יש פחות שטח שיוריד לכם את הציפוי מהטראפל). קררו את הטראפלס המצופים עד להתייצבות הציפוי – אפשר במקרר או בפריזר, מה שחשוב זה שתסדרו אותם בשכבה אחת בלבד ועם רווחים- שלא יידבקו זה לזה ויגנבו את הציפוי זה מזה. פושטקים אלה… 

טראפלס מצופים נחים להם על צלחת מומינטרול מהודרת. ולא, זה לא קציצות עוף ברוטב קארי :-O

הערות, טיפים ורעיונות:

• מנגו: כאמור- אתם יותר ממוזמנים לנסות לעבוד עם מחית מנגו במקום מנגו טחון- אם יש לכם אחת כזו זמינה. או לסנן את המנגו הטחון שלכם בשביל מרקם חלק ואחיד יותר.
  לגבי טחינת המנגו – הפוסט פשוט מאוד קילף מנגו, הכניס את החתיכות לפוד פרוססור (יש לו קטן וחמודי כזה, שמתחבר לבלנדר מוט- מושלם לשימוש במקרה של טחינת מנגו!) וטחן למרקם חלק ככל שניתן. אם המנגו מאוד בשל ייתכן שתצליחו להשיג מרקם חלק יותר, המנגו הספציפי של הפוסט היה טיפטיפה קשה במרקם (בשל, אבל לא בשל מאוד), ועל כן נותרו צ'אנקי מנגו קטנטנים.  
• מרקם: ישמצב שכבר הבחנתם בכך בתמונות, אבל מרקם הטראפלס טיפה פחות חלק מטראפלס רגילים- הגיוני מאוד שזה קשור למנגו, גם כי הפוסט לא סינן אותו, וגם כי הוא משפיע על הרכב הנוזלים והשומן. כמובן שזה לא מפריע להנות מהזלילה 🙂
• שמן קוקוס: הפוסט שם כפית שמן קוקוס בציפוי כדי לעזור לו להיות פציח, תכלס- עם תוספת המנגו הציפוי לא נהיה פציח, אבל נשאר טעים! אז אם בא לכם לשים טיפה שמן ליתר בטחון- לכו על זה. אפשר גם שמן צמחי נייטרלי (קנולה), אבל טעם הקוקוס בכלל בכלל לא מורגש. ואם לא בא לכם, פשוט אל תוסיפו שמן. הפוסט הצליח להמיס את השוקולד הלבן שלו במיקרו בזהירות וביעילות, בלי שמן ובלי שהוא נשרף בכלל בכלל!
• אפרופו הציפוי: כן, הוא לא התקשה גם אחרי כמעט יממה במקרר. מה שאומר שכן, הוא קצת מלכלך שכתופסים טראפלון עם האצבעות. אבל א. להתלכלך בשוקולד זה מבורך וב. הוא ממש ממש מוסיף לטראפלס, אז הפוסט ממליץ לדבוק בו ולהביא מפיות לזוללים 🙂
• גם מהמקפיא הטראפלס האלה כיפיים, אז ישמצב שזה המרענן-הרשמי-החדש-של-סוף-הקיץ שלכם 😀
• באמת שאין פה כמעט שום עבודה, אז זה מתכון מצוין לימים לוהטים אלה. וגם לימים עצלניים. וגם לכל הזדמנות אחרת 😉

קדימה טראפלון, השתכשך להנאתך!

רוצים עוד מתכוני מנגו מגניבים? וודאי!
מה עושים? הולכים לכאן 🙂
נראה שיש מלא מתכונים שווים ושכנראה שהפוסט יצטרך לרכוש עוד כמה מנגו-אים. אויה  :-O

וגם: קבלו סוגשל מתכון בונוס, כי הפוסט פסיכי 😛 
אם יש לכם שלושה מנגו-אים תעשו מאחד את הטראפלס ומהשניים הנותרים את גלידת המנגו המהממת הזו שהפוסט נתקל בה לגמרי במקרה לא מזמן והרגיש שהוא חייב לחלוק איתכם – היא במילא מבוססת על מתכון הגלידה הקליל והגאוני שהוא חופר לכם עליו כבר זמן מה, והפעם היא לא כוללת חצי קילו שוקולד 😉
ואפילו עוד המלצה – אם יש לכם פסיפלורות שמחפשות בית, הגלידה הזו מציעה ארבעה כיווני אוויר, וגלידת פסיפלורה זה טעיייייייםםםםם! וניל מתקתק ועדין עם פסים של פסיפלורה חמצמצה וקצת קראנץ' מהגרעינים… פשוט וואו!
הפוסט עוד לא ניסה גלידת מנגו-פסיפלורה, אבל אם אתם מחליטים לערבב – אתם בהחלט מוזמנים לעדכן על התוצאות! 

יאללה- תנצלו את הקיץ מהר לפני שייגמר (אצלכם זה אומר החופש, אצל הפוסט גם החום כנראה יברח די מהר…) ותאכלו מלא מנגו טעים!

 

כחומר ביד הבלוגר – בוסטון קרים פאי ברמות של כלה

בואו פשוט נתעלם מזה שעבר נצח וחצי מאז שהשתמענו לאחרונה. אתם תעמידו פנים שסיפורים על מבחנים, עבודות להגשה, מצגות וראיונות עבודה מעניינים אתכם ומעוררים חמלה בלבכם, והפוסט יעמיד פנים שאתם סלחתם ומחלתם. דיל? דיל!

אז חומר הגלם החודשי הוא שוקולד לבן והפוסט מרגיש חובה להתוודות שלמרות שעד לפני זמן לא רב בכלל שוקולד לבן לא היה בדיוק כוס התה שלו (פרט לגנאש שוקולד לבן ופטל אחד מופלא ומהמם), לאחרונה הוא גילה את נפלאות השוקולד הלבן המקורמל – ומאז יש כמעט בכל רגע נתון במקרר שלו צנצנת עם גנאש שוקולד לבן מקורמל וגם פיסות שוקולד לבן מקורמל!
אי לכך ובהתאם לזאת- זה מה שמיד עלה לראשו עם הכרזת חומר הגלם, ועל כן- אתם גם תקבלו מתכון בונוס! 😀

-גם וגם-

בשביל שוקולד לבן מקורמל הפוסט ממליץ לכם להסתמך על המתכון המפורט והמעולה של בצק אלים, כי הוא כבר מפורט ומעולה וגם כי ככה הפוסט יחפור לכם פחות 😛
מה שכן, הוא יכול לתת לכם את רשמיו והמלצותיו:
* הפוסט בד"כ מקרמל כ-300 גרם שוקולד לבן (החבילות שלו הן קצת יותר מ-100 גרם כ"א, לכן הוא בתחום ה"כ-", אבל תכלס – זה בכלל לא מתכון שדורש דיוק בגרמים) ונעזר בקצת שמן קוקוס ליתר בטחון (כשתי כפות).
אמנם השוקולד שלו אמור להיות סבבה (כלומר, עם מספיק שומן משל עצמו שיעזור לו שלא להישרף), אבל עוד קצת שומן זה בד"כ מבורך 🙂 טעם הקוקוס לא מורגש בתוצאה הסופית.
* חום נמוך זה חשוב, וגם לבדוק את השוקולד כל עשר דקות, וגם סבלנות, כי זה עלול לקחת גם שעה עד שהשוקולד יגיע לקרמול אמיתי.
* הפוסט מניח את טבלאות השוקולד בתבנית פיירקס, שם בתנור ומערבב עם מרית כל עשר דקות. כבר קרה לו שהשוקולד נראה יבש קצת ומעמיד פנים שהוא לא רוצה להתערבב כמו שצריך, אבל עוד לא קרה לו שהשוקולד נשרף או התייבש באמת, אז עם חום נמוך, התמדה וסבלנות – תבוא ההצלחה!
* הצבע של השוקולד כשהוא מקורמל כמו שצריך די דומה לממרח לוטוס או ריבת חלב.
*הפוסט בד"כ מחמם קצת שמנת ומערבב עם בערך חצי מכמות השוקולד המקורמל. לא מאוד משנה כמה שמנת, וממש אין צורך ב-250 מ"ל (ע.ע קרטון). זה רק כדי לשמר את השוקולד במרקם גנאשי במקרר וכשרוצים להשתמש בגנאש- תמיד אפשר להוסיף עוד קצת שמנת חמה, לערבב טוב טוב, ואז לזלף או למרוח או להקציף או כל דבר אחר שתרצו לעשות עם גנאש שוקולד.
את החצי השני של השוקולד המקורמל הוא מורח בשכבה אחידה (ככל יכולתו) על נייר אפייה משומן מעט ונותן לזה להתקרר – אפשר בהחלט במקרר. כשזה מתמצק שוברים לחתיכות, מנשנשים קצת ושומרים במקרר לכל שימוש שיעלה ברוחכם.
*למתכון פה נצטרך גם גנאש וגם חתיכות שוקולד. אם אתם רוצים להתפנפן כמו הפוסט – חושו חופשי למרוח את השוקולד לייבוש בצורות מרנינות (*אהמ* לבבות עקומים *אהמ*) (אפשר גם לזלף, כמובן, ליותר דיוק).

ועכשיו: למתכון!

בוסטון קרים פאי קפה ושוקולד לבן מקורמל
(או: הגיע הזמן להכין כבר את העוגה הזו אחרי כמעט שנתיים של מגורים בבוסטון, לא?)

(תבנית 26 מתפרקת)

אז מתכון הבוסטון קרים פאי מבוסס על מתכון של עוגיו.נט, כמובן, עם התאמות לכמויות וגם שינויים של הפוסט – בעיקר לטעמים.

כבר כמה זמן שהפוסט פינטז על להכין גרסה משלו לבוסטון קרים פאי (הוא אפילו עשה קצת מחקר וטעם בוסטוןקריםפאי רגילה ואפילו דונאט בוסטוןקריםפאי!), והשילוב המושלם בין חומר הגלם החודשי ובין חברים שהתארסו ורצו בוסטוןקריםפאי לארוחה לציון האירוע – הולידו את המתכון הזה 🙂

-פרוסה זויתית-

חומרים:

לעוגה:

• 3 חלמונים
• 225 גרם סוכר (אפשר קצת פחות)
• 180 מ"ל חלב (כ-3/4 כוס)
• 112 מ"ל שמן צמחי (קנולה. כ-1/2 כוס)
• תמצית וניל (כפית-שתיים)
• 240 גרם קמח
  
• 9-10 גרם אבקת אפיה (הפסט חושב ששקית זה 10 גרם- אם כן – לכו על זה!)
• 3 חלבונים
• 1/4 כפית מלח

להרטבה:

• 1/4 כוס חלב
• 2 כפות קלואה או אספרסו

לקרם פטיסייר קפה:

• 500 מ"ל חלב
• מעט תמצית וניל או חצי מקל וניל
• 2 כפות אבקת קפה נמס או ככפית אבקת אספרסו (לפוסט אין קפה נמס אז הוא השתמש באבקת אספרסו, כלומר מה שיוצא אם פותחים קפסולה :). יצא טעים והוא ממליץ, רק חשוב לטעום ולוודא שטעם הקפה לא חזק לכם מדי. כמו כן, אפשר פשוט להוסיף שוט אספרסו מוכן ואולי להוריד כמות נוזל זהה מהחלב – רק תוודאו שזה מספיק חזק לכם…)
• 4 חלמונים
• 140 גרם סוכר
• 50 גרם קורנפלור

לציפוי השוקולד:

• 200 גרם שוקולד לבן מקורמל
• כ-200 מ"ל שמנת מתוקה

לקישוט, אם רוצים: לבבות (או שברי) שוקולד לבן מקורמל

-עוגה שנזללת במהירות מצטלמת בחופזה?-

הכנה:

מתחילים בפטיסייר, כי הוא צריך להתקרר:
פותחים את מקל הוניל ומוציאים את הגרגירים בעזרת גב סכין. את המקל, הגרגירים, הקפה והחלב מביאים לסף רתיחה בסיר קטן. בנתיים טורפים את הסוכר+קורנפלור עם החלמונים בקערה.
כשהחלב על סף רתיחה והחלמונים טרופים היטב שופכים לאט לאט, כל פעם קצת, מהחלב אל תערובת החלמונים – ומיד טורפים. רק כשאחיד- שופכים עוד קצת. ככה ממשיכים עד שערבבנו כ-1/3 מתערובת החלב אל תוך החלמונים.
אחרי שהחלמונים + 1/3 חלב טרופים ואחידים מחזירים אותם לסיר ומיד ממשיכים לטרוף.
מחזירים את הסיר לאש נמוכה- בינונית וממשיכים לטרוף עד שזה מגיע לסמיכות הרצוייה בעיניכם (פחות או יותר לכיוון של פודינג), מורידים מהאש ומצננים לטמפרטורת החדר, תוך שמדי פעם טורפים על מנת למנוע היווצרות קרום. אחרי שהקרם מגיע לטפרטורת החדר יש לשלוח אותו לגלות של כשעתיים במקרר.

ממשיכים לעוגה:
מחממים תנור ל-180 מעלות ומשמנים את התבנית (אם אתם בוחרים בתבנית מתפרקת, כמו הפוסט- הוא ממליץ על לשים נייר אפיה על התחתית, ללכוד אותו עם הדפנות ולשמן אותו ואת הדפנות – זה עוזר בשינוע העוגה אח"כ וגם עוזר לא לשרוט את התבנית בעת החיתוך).
בקערה בינונית טורפים יחד (מטרפה ידנית) את החלמונים, הסוכר, השמן, החלב ותמצית הוניל – עד לאחידות. מוסיפים קמח ואבקת אפיה ומערבבים שוב עד לאחידות.
בקערת מיקסר נקיה מקציפים את החלבונים עם המלח עד לקצף יציב (לא נוקשה מדי). מוסיפים כ-1/3 מהקצף לתערובת העוגה ומערבבים טוב – זה עוזר "להקליל" את תערובת העוגה ומקל על הקיפולים. עכשיו מוסיפים את שאר הקצף ומקפלים בעדינות עד שהתערובת אחידה.
יוצקים לתבנית ומיישרים את החלק העליון, ואופים כ-40 דקות, או עד שקיסם יוצא עם פירורים לחים בלבד.
לעוגה המוכנה נותנים להצטנן טוב לטמפרטורת החדר- ואז אפשר לפרוס אותה לשתי שכבות עם סכין לחם (ארוכה ומשוננת). גם פה הפוסט ממליץ על סבלנות – לסובב את העוגה לאט תוך כדי חיתוך עדין עד ששתי השכבות נפרדות. אם רוצים- אפשר ליישר קצת את החלק העליון להורדת הגבעה, אבל לא חייבים.

ובאשר לגנאש:
אם אתם מכינים את השוקולד הלבן המקורמל מראש: כאמור- כשהשוקולד הלבן שלכם התקרמל כהלכה קחו 200 גרם ממנו ותערבבו עם קצת שמנת מתוקה שחיממתם מבעוד מועד – עד שהגנאש אחיד ומבריק. את זה תשמרו במקרר עד שיבוא לכם על העוגה. כשאתם מכינים את העוגה תוסיפו עוד שמנת מחוממת (השלמה ל-200 מ"ל, בערך), תערבבו טוב עד אחידות שוב – ותנו לגנאש להתקרר חצי שעה במקרר לפני שאתם יוצקים אותו על העוגה.
אם אתם מקרמלים במיוחד בשביל העוגה – אתם מוזמנים לערבב את ה-200 גרם שוקולד לבן מקורמל עם 200 מ"ל שמנת מתוקה מחוממת, לערבב עד שהגנאש אחיד ומבריק – ולתת לו לנוח במקרר כחצי שעה.

להרכבת העוגה:
ערבבו את החלב והקלואה (או אספרסו) טוב והספיגו את הנוזלים בשכבת העוגה התחתונה.
הוציאו את הפטיסייר מהמקרר ותנו לו טריפה טובה, כדי שיחזור לעצמו ולמרקמו – ומרחו אותו על העוגה! 🙂
***
עוגיו.נט הציעה לשים חצי מהקרם על שכבת העוגה התחתונה וחצי מהקרם על שכבת העוגה העליונה, אבל במחקר בוסטוןקריםפאי של הפוסט נראה היה שהקרם מופיע רק באמצע, ובנוסף – הוא לא רצה שטעם הקפה ישתלט יותר מדי, אז הוא בחר למרוח מהקרם רק באמצע. ייתכן ויישארו לכם שאריות קרם, אבל מקסימום תטבלו בהם תותים או משהו 🙂
***
מניחים את שכבת העוגה העליונה מעל לקרם ו"מועכים" קצת את העוגה (פשוט מפעילים מעט לחץ מלמעלה כדי שהכל יידבק לו יחדיו).
עכשיו אתם לגמרי יכולים לתת לעוגה לנוח קצת ולספוג טעמים לפני פיזור הגנאש. אתם יכולים גם לתת לה לנוח אחרי הגנאש – מה שבא!
כשהעוגה מורכבת הניחו אותה על רשת או על קרש חיתוך (כל מה שאתם בסדר שיתלכלך בשוקולד) ופשוט שפכו עליה את הגנאש עד לציפוי, כולל הצדדים. פזרו מלמעלה את השברים המדוברים (או את הצורות המסוגננות!) בשביל הכיף (תרגישו חופשי  גם לזלף מעט פטיסייר או להוסיף מעט קצפת, אם כי הפוסט חושב שהעוגה מאוד עשירה כמו שהיא).

בתאבון!

-רגע מכונן-

הערות, טיפים ורעיונות:

• חדי העין שביניכם בטח הצליחו להבחין שהגנאש של הפוסט היה קצת נוזלי מדי.
  א. צדקתם!
  ב. כן, היה גנאש בכל מקום
  ג. בקטנה, היה טעים 🙂
  מה שקרה זה שהפוסט שם את הגנאש שלו לקירור, אבל זה היה יותר מחצי שעה. הוא חשש שהגנאש לא ייזל בכלל, ולכן חימם אותו במיקרו ל-30 שניות.. זה היה יותר מדי. פשוט תשימו לב לגנאש הצונן שלכם, ותראו שהוא מספיק נוזלי בשביל שיוכל לכסות את העוגה (תכלס זה יותר "צמיגי" מנוזלי, אבל זה מזכיר לפוסט שיעורי מדע מהיסודי…), ולא נוזלי מדי.
  כמו כן, אתם יכולים גם לשים פחות מ-200 מ"ל שמנת מתוקה ולראות מהי מידת הנוזליות של הגנאש. תמיד אפשר להוסיף עוד קצת שמנת מחוממת ולערבב, אבל קשה להפוך גנאש נוזלי מדי לפחות נוזלי 😛 אם אתם חוששים שהוא נוזלי מדי -אין בעיה לעשות בו שימוש כרוטב! אפשר לפזר על העוגה עוד מעט פטיסייר קפה בשביל היופי, לשים בו את שברי השוקולד הלבן המקורמל ולשים מלאאאא רוטב-גנאש מלמעלה, מלמטה ובצדדים של הצלחת 😀
• כדאי מאוד לתת לעוגה לנוח קצת ולספוג טעמים לפני האכילה. היא לגמרי יכולה להסתפק במנוחה במקרר מרגע שהארוחה מתחילה ועד שמגיע תורה. הפוסט הוסיף את הגנאש והקישוטים ממש לפני האכילה, אבל אפשר גם לפני הקירור.
• נראה לו, לפוסט, שלשם שינוי אין לו המון הערות. שוקולד לבן מקורמל זה אדיר, בוסטוןקריםפאי זה מגניב, שילוב הטעמים מאוד כיפי לדעתו, עם העוגה הונילית, הפטיסייר המעורר והגנאש המקורמל 🙂 וזה לא מסובך להכנה! אם כבר הכנתם פטיסייר אי פעם ואם כבר פרסתם עוגה לשתי שכבות – כל מה שאתם צריכים זה קצת זמן (בשביל כל מה שצריך להתקרר) וזהו 😀

-אומנומנום! (וכמו כן- סטייל!)-

מתכון בונוס: בראוניז שוקולד לבן מקורמל וקקאו גרוס
(או- אומייגוד)

-היוש-

חומרים:

• 1 מתכון בראוניז של הפוסט (נגיד מפה, אבל בלי ההום-מייד חלבה, או מפה, אבל בלי הקרד…)
• שברי שוקולד לבן להנאתכם וטעמכם
• פולי קקאו גרוסים

הכנה:

מכינים את הבראוניז כרגיל ולפני האפייה מפזרים שברי שוקולד לבן מקורמל (מטביעים אותם טיפה בבלילה) ופולי קקאו גרוסים. זו גרסה טעימה ב-ט-י-ר-ו-ף של הבראוניז ומושחתת להחריד. מעולה!
הפוסט גם ניסה את זה עם גנאש שוקולד לבן מקורמל במקום שברים- זה קצת פחות מגניב, כי השברים אמנם נמסים קצת בחום אבל בכ"ז מצליחים להישאר כצ'אנקס מלאי טעם, בעוד הגנאש נטמע טיפה יותר מדי. אז לכו על שברים! במילא יישארו לכם מהבוסטוןקריםפאי 🙂
הפוסט גם ניסה לפזר מעט מלח גס (מאלדון) מלמעלה וזו תוספת שווה לאללה למי שאוהב קצת מלוח עם הקינוח שלו.
הבראוניז, כרגיל, פאדג'יים ומאוד מרירים, ופולי הקקאו מוסיפים מרירות ואף קראנץ', בעוד השוקולד המקורמל מוסיף מתיקות ומתאזן עם הכל, והמליחות משתלבת יופי 🙂

-עובד גם בגרסת התבנית! (שימו לב למלח בצד השמאלי…)-

וכמובן שאם בא לכם על עוד מתכונים שוקולדיים לבנים מופלאים – יש גם יש!

כחומר ביד הבלוגר – לוז להמונים

אז יום הנוטלה העולמי!
והוא אפילו חוגג עשור!
כנראה שזו הפעם הראשונה שהפוסט משתתף באירוע-אוכל רשמי שאינו יום-פרסום-מתכוני-כחומר. הידד! 🙂

אז כשהוא הבין שחומר הגלם החודשי הוא אגוזי לוז הוא קודם כל שמח כי זה טעים, ואז שמח כי זכר שיש לו מתכון שכבר מחכה לפרסום מזה זמן מה (ותכלס- הוא כבר מלמל לעצמו כשכחומר הגלם יהיה אגוזי לוז יהיה לו סופסוף תירוץ טוב לפרסם אותו), ולבסוף שמח כי כשהוא הבין שזה גם יוצא על יום הנוטלה – הוא גם הבין שסופסוף לא תהיה לו ברירה והוא ייאלץ לפרסם מתכון אחר שהוא הבטיח כבר די מזמן…
או לסיכומה של פסקה – לוז להמונים!

קבלו שני מתכונים מפנקים –
האחד לגלידה מושחתת עד כלות בכמעט כלום עבודה. הדבר שיגרום לאורחים שלכם לקלל אתכם קצת בלב אבל ללקק את הקערות (נא להגיש בקערות רחבות).
והשני לטארט (פאי, הפוסט מתעקש לקרוא להכל פאי) מושקע וייצוגי שמשמח לבב אנוש ומוקדש לאנשה אחת מיוחדת:

גלידת נוטלוטוס
(או: גלידת נוטלה עם סווירלים של לוטוס)
(או: שחיתות לשמה)

(די הרבה גלידה 🙂 )

בא לכם להכין גלידה ואין לכם מכונת גלידה?
מתחשק לכם קינוח מושחת שאי אפשר להפסיק לזלול אבל גם בא לכם שיהיה קריר ומגניב?
שמנמנים בנפשכם?
הגעתם למקום הנכון!

הפוסט גאה להציג:
גלידה מושחתת ונפלאה בכלום עבודה!
(הפוסט הבטיח וסופסוף זה מגיע…)

המתכון, כזכור, מבוסס על המתכון של גלידת חמאת הבוטנים של מורקייק (כלומר- מתכון הריסס קאפס הקפואים של מורקייק, שמכילים גלידת חמאת בוטנים), שמאז שהוא פורסם גרם לפוסט לפנטז על גלידות שונות ומשונות שהוא יכול להכין בעזרתו. משום מה דווקא המעבר לבוסטון גרם לפוסט להחליט שסופסוף הוא יתנסה במתכון- והוא מתחרט על כל הזמן שבזבז לפני שניסה את הגלידה הזו 😉

 

להלן – מיכל. כל מה שצריך מפה זה כפית

חומרים:

• פחית חלב מרוכז (כמעט 400 גרם)
• 200 גרם נוטלה
• 500 מ"ל (2 קרטונים) שמנת מתוקה להקצפה
• ממרח לוטוס- כאוות נפשכם!

הכנה:

טורפים את הנוטלה והחלב המרוכז בקערה גדולה (יאפ. גדולה. כל הגלידה שלכם צריכה להכנס לפה עוד מעט ואתם תצטרכו לקפל – אז אל תחששו לשלוף את הגודזילה מהארון…) עד לתערובת אחידה. זה הבסיס של הגלידה שלכם ואתם רוצים אותו אחיד למדי כדי שהגלידה תהיה אחידה בטעמה.

הנוטלה בויז לפני האיחוד המרגש

מקציפים את השמנת המתוקה בקערה נפרדת לקצפת. הפוסט תמיד מקציף לרמת קצת-יותר-מקצפת-רכה כי הוא לא אוהב את הקצפת שלו נוזלית מדי.
מאחדים את הקצפת עם תערובת הנוטלה בתנועות קיפול. הפוסט ממליץ להוסיף כל פעם חלק מכמות הקצפת ולקפל עד שאחיד. זה מקל על הקיפול כי כל פעם התערובת הופכת אוורירית יותר והנוטלה פחות "מפילה" את כל ההקצפה שהמיקסר שלכם טרח עליה ;-P

הקיפול הוא חברך – שמור עליו

מעבירים את תערובת הגלידה שלנו לכלים המיועדים להקפאה שלכם (כלי פלסטיק הם בחירה לגיטימית לגמרי. כןכן, גם הכלים הממוחזרים של הגלידה- רק תשימו לעצמכם תזכורת שזו גלידת נוטלוטוס אלוהית ולא שוקו-וניל סטנדרטית 😉 ). כדאי למלא את הכלים עד 3/4 גובה בערך כדי שעם הסווירלים המיכל לא יעלה על גדותיו.
בעזרת כפית מפזרים לוטוס על פני התערובת (הפוסט ממליץ על כמה שיותר מקומות עם לוטוס, אבל לא צריך כפית שלמה בכל מקום, כי תכלס הלוטוס קופא לגוש ולא מתערבב- אז עדיף הרבה הפתעות קטנות 🙂 ) ומשיישים מעט בעזרת סכין.
מקפיאים את הגלידה לפחות 6 שעות.
זוללים ישר מהמיכל!

הערות, טיפים ורעיונות:

• התוצאה הסופית היא מעין מוס קפוא – גלידה במרקם מוסי ומאוד מענג. לא המרקם של הגלידה שתקנו בסופר, אבל עדיין מאוד גלידתי וכיפי. 
  אצל הפוסט היא החזיקה שבוע במקפיא בלי לשנות את המרקם בכלל (פשוט חוסלה אחרי שבוע).
• הסווירלים: הפוסט אמנם לא ניסה את זה אבל ישמצב שאם אתם רוצים שהסווירלים יהיו יותר סווירלים ופחות צ'אנקס (כלומר- יתמזגו יותר עם הגלידה ולא יהיו גושי הפתעה סנובים) אפשר לרכך מעט את הלוטוס במיקרו ולערבב אותו עם מעט שמנת מתוקה.
• עוד אנקדוטת סווירלים: בפעם האחרונה הפוסט עשה "שתי שכבות גלידה" – שם חצי מתערובת הגלידה, פיזר עליה סווירלים והטביע אותם קצת, שפך מעליהם את שאר הגלידה והוסיף עוד סווירלים. שלא יחסר, מה שנקרא.
  למרבה השמחה והששון הסווירלים לא שוקעים לתחתית, אז אשכרה אפשר לבחור את המיקום שלהם ולהוסיף מהם עוד ועוד. ותקשיבו – אתם רוצים הרבההההה סווירלים בגלידה שלכם! 🙂
• אפשר להחליף את הנוטלה בכל ממרח שמתחשק, בהתאם לצורך, אפילו בגנאש שוקולד, אם אתם לא בחשק לגלידת נוטלה אלא לגלידת שוקולד.
  ניתן גם להכין את הגלידה ללא ממרח בכלל – רק חלב מרוכז וקצפת – ולהוסיף וניל. זה כנראה המתכון המקורי (אליו הפוסט הגיע דרך הלינקים של מורקייק, כמובן 🙂 )
• כנ"ל עם התוספת (שהיא בכלל לא בגדר חובה) – אפשר לגוון!
  למשל:
  גלידת נוטלה עם סווירלים של חמאת בוטנים (הפוסט ניסה- מאוד טעים, אבל צריך חמאת בוטנים טובה ולא כבדה מדי. הפוסט נוטה להחזיק בביתו חמאת בוטנים טבעית שאינה ממותקת בכלל וישמצב שזה פחות מתאים לגלידה הזו)
  גלידת חמאת בוטנים עם שוקולד צ'יפס: 200 גרם חמאת בוטנים עם החלב המרוכז (במקום הנוטלה) ושוקולד צ'יפס במקום סווירלים. רק קחו בחשבון שהצ'יפס יהיו קשים קצת כשהם קפואים.
  גלידת לוטוס! עם ממרח לוטוס מעורבב עם החלב המרוכז. כמובן שאפשר לעשות את הנגטיב של המתכון של הפוסט ולהוסיף סווירלים של נוטלה. חיחי!
  גלידת שוקולד עם חתיכות פרי: שוקולד לטעמכם (נוטלה או גנאש) לבסיס הגלידה ופרי שמתאים להקפאה. פירות יער למשל- ילכו פה מצוין! ותכלס, גם גלידת חמאת בוטנים עם חתיכות פרי יכולה להצליח!
  חידוש עדכני במיוחד: גלידת מנטה שוקולד צ'יפס (!): אם יש לכם תמצית מנטה אפשר להכין את הגלידה על בסיס חלב מרוכז וקצפת בלבד, כשלחלב המרוכז תערבבו כמה טיפות תמצית מנטה. לתערובת הגלידה תוסיפו שוקולד צ'יפס כאוות נפשכם 😀 כמו כן, אפשר לשלב פטיסייר שוקולד בגלידה הזו. הוא קופא ממש יפה, מסתבר.
  

בתאבון!

הצעת הגשה: מסנדווץ' בתוך עוגיות שוקולד צ'יפס, לקוקילדה לא חוקית בעליל

הפאי של נילי – לוז, וניל ושוקולד
(או: Fuck Cancer Pie)

(פאי אחד מוצלח מאוד. תבנית 24 כעקרון, אבל גם 26 תעבוד כנראה)

 

ובכן, הפאי (…) הזה מוקדש לנילי, כפרעליה.
אי אז כשהפוסט הכין לידוע את החמודי פאי, נילי סיפרה שהתגלה אצלה סרטן.
א. אל דאגה, הכל בסדר אצלה, טפו טפו. 
ב. תגובתו האינסטנקטיבית (ואולי הדבילית-משהו) של הפוסט הייתה להציע לה פאי לבקשתה, שיותאם למאוויה ויוקדש לה.

תגובתה של הנילי? מייל בזו הלשון:
"חברים יקרים, האם תצליחו ליצור פאי מהמרכיבים הבאים (חלקם או כולם)
חמאה
סוכר
קמח (לבן!!!! אני לא בקטע של בריאות עכשיו)
וניל
אגוזים (כל סוג במיוחד לוז)
נוגט
שוקולד איכותי
קרם פטיסייר
פרנג'ליקו
חמאה (כבר אמרתי?)
אהמממ. זהו נראה לי… אני מזילה ריר על הפאי הדמיוני."

נילי פאי!

כאמור – כפרעליה 🙂

אז הפוסט הכין לה את העוגה הבאה, שהצליחה להכיל את כלללל הרשימה הזו (אם כולנו מסכימים ש"נוגט" שווה פרלינה, כן? 🙂 ) :

חומרים:

לבצק הפריך (לקוח מהמתכון הזה של עוגיו.נט):

• 150 גר' קמח לבן
• 40 גרם אגוזי לוז טבעיים
• 120 גרם חמאה קרה חתוכה לקוביות
• 40 גרם סוכר
• 1-2 כפיות ליקר פרנג'ליקו (לא חובה. ניתן לשים כפית תמצית וניל במקום או ליקר אגוזי אחר)
• קורט מלח
• חלמון
• 2 כפות חלב

לפטיסייר וניל:

• 250 מ"ל חלב
• 1/2 מקל וניל
• 2 חלמונים
• 70 גרם סוכר
• 25 גרם קורנפלור

למלית בראוני:

• 200 גרם שוקולד מריר 60% מוצקי קקאו קצוץ
• 200 גרם חמאה, חתוכה לקוביות
• 3 ביצים
• 1 כפית תמצית וניל
• 250 גרם (¼1 כוסות) סוכר
• 2-4 כפיות אבקת פרלינה (אפשר גם מחית פרלינה ואם אין בכלל – אפשר להוסיף קצת נוטלה, גם היא תתן טעם לוז-י)
• 70 גרם (1/2 כוס) קמח
• 50 גרם (1/3 כוס) אבקת קקאו 
• קורט מלח

לעיטור אגוזי לו מקורמלים:

• 50 גרם אגוזי לוז טבעיים
• 40 גרם סוכר
• קורט מלח

צלחת ההגשה באדיבות נילי

הכנה:

מכינים את קרם הפטיסייר:
מערבבים סוכר וקורנפלור בקערה עמידה בחום.
פותחים את מקל הוניל ומוציאים את הגרגירים בעזרת גב סכין. את המקל, הגרגירים והחלב מביאים לסף רתיחה בסיר קטן (בנוהל, הפוסט ממליץ "למעוך" מדי פעם את מקל הוניל על דפנות הסיר על מנת להוציא ממנו יותר טעם ויותר גרגירים אל החלב).
טורפים את הסוכר+קורנפלור עם החלמונים בקערה (בהתחלה זה לא נראה כאילו זה לא יצליח להתערבב לעולם כדי משהו נוזלי ואחיד, אבל אחרי מעט מנוחה ביחד החלמונים מסכימים להיות חברים של הסוכר ואפשר גם אפשר לטרוף את זה למשהו אחיד יחסית) (טיפ ממארינקא הכפרעליה- אפשר להוסיף מעט מהחלב המתחמם לתערובת ע"מ לעזור לה להתערבב בקלות – לא צריך לחכות לסף רתיחה של החלב אבל כן צריף לטרוף טוב טוב ובמהירות כדי להימנע מקרישה של החלמונים).
כשהחלב על סף רתיחה והחלמונים טרופים היטב שופכים לאט לאט, כל פעם קצת, מהחלב אל תערובת החלמונים – ומיד טורפים. רק כשאחיד- שופכים עוד קצת. ככה ממשיכים עד שערבבנו כ-1/3 מתערובת החלב אל תוך החלמונים (השוואת טמפרטורות – יה בייבי! 😛 )
אחרי שהחלמונים + 1/3 חלב טרופים ואחידים מחזירים אותם לסיר ומיד ממשיכים לטרוף.
מחזירים את הסיר לאש נמוכה- בינונית וממשיכים לטרוף עד שזה מגיע לסמיכות הרצוייה בעיניכם (פחות או יותר לכיוון של פודינג), מורידים מהאש ומצננים לטמפרטורת החדר.
כידוע – הפוסט לא דוגל בניילון נצמד אלא מעדיף לטרוף מדי כמה דקות את הפטיסייר (כדי למנוע היווצרות קרום).
אחרי שהקרם מגיע לטפרטורת החדר יש לשלוח אותו לגלות של 2-3 שעות במקרר.

מכינים את הבצק הפריך: 
במעבד מזון עם להב פלדה מניחים יחד חמאה, קמח, סוכר, פרנג'ליקו ומלח, ומעבדים בפולסים עד שמתקבלת תערובת פירורית.
מוסיפים את החלמון והחלב וממשיכים לעבד עד שנוצרים גושי בצק.
מאחדים את גושי הבצק בידיים לדסקית בעובי של כסנטימטר, עוטפים בנילון נצמד ומצננים 20-30 דקות במקרר.

מכינים את המלית:
ממיסים שוקולד וחמאה על בן מארי או במיקרוגל (בזהירות, בפולסים של 30 שניות ולערבב בין לבין, שלא יישרף…).
מקציפים ביצים, וניל וסוכר כ-4-5 דקות לתערובת תפוחה ובהירה.
מוסיפים את תערובת השוקולד והחמאה ומערבלים (אפשר להמשיך עם המיקסר) לתערובת אחידה.
מוסיפים את הפרלינה ומערבבים טוב טוב עד שאחיד.
***
הפוסט ממליץ לטעום טיפה את התערובת בשלב הזה- רק כדי לוודא שטעם הפרלינה (או הנוטלה, אם אתם ממש מתרגשים לרגל יום הנוטלה…) מורגש דיו.  אם אתם ממש מעדיפים שלא לאכול ביצים חיות – אפשר לערבב את הפרלינוטלה (חיחי) עם תערובת השוקולד והחמאה- לפני ההוספה לביצים
***
מנפים פנימה קמח, אבקת קקאו ומלח ומערבבים בעזרת כף עץ או מרית רק עד למרקם אחיד. נזהרים מערבוב יתר.

מרכיבים ואופים את הפאי:
מרדדים את הבצק המצונן על משטח מקומח, או – אפילו יותר טוב – על הניילון הנצמד.
משטחים את הבצק בתבנית (אם רידדתם אותו על הניילון הנצמד יהיה קל להעביר אותו לתבנית עם הניילון ואז לקלף בזהירות את הניילון) – חשוב להקפיד להצמיד את הפינות לתבנית (המקומות בהם הבצק מתקפל בין תחתית התבנית וצידיה)
***
אם הבצק נדבק או מעצבן – אל תחששו מלהתעסק איתו טיפה. אמנם זה בצק פריך ועדיף כמה שפחות התעסקות, אבל מותר קצת לעצב אותו כדי שייכנס לתבנית 🙂
***
את הבצק דוקרים במזלג ושולחים לכמה דקות לפריזר/ חצי שעה במקרר. (אם ממש ממהרים – אפשר לדלג על השלב הזה)
אופים את הבצק כ-10 דקות ב-180 מעלות, שרק יזהיב קצת. (אין צורך בחרוזי אפייה..)
על הבצק האפוי למחצה שופכים את מלית הבראוני הלוזית.
אופים את הפאי 20-22 דקות בחום של 180 עד שפני המלית יציבים וקיסם יוצא לח מאוד (אבל לא עם בלילה נוזלית לחלוטין עליו 🙂 )
ייתכן שהמלית תיסדק באזור שולי הפאי – זה לא נורא בכלל.
מצננים את הפאי ולאחר מכן שולחים אותו למקרר עד להגשה.

מכינים את קישוט אגוזי הלוז המקורמלים:
שמים את הסוכר בסיר בעל תחתית עבה וממיסים עד לקבלת קרמל (ניתן להוסיף כף מים בתחילת התהליך אם זה מקל עליכם).
ברגע שהסוכר נמס לגמרי, ומתחיל לקבל צבע ענברי מוסיפים את המלח ואגוזי הלוז, ומערבבים בכף עץ עד שהאגוזים מצופים לחלוטין בתערובת הקרמל.
שופכים את האגוזים המקורמלים על נייר אפייה (אפשר לשמן אותו קלות לפני), מפזרים את האגוזים כך שיווצרו לנו אגוזים בודדים מצופים קרמל או גושים קטנים (כראות עיניכם) ומצננים את התערובת.
כשהקרמל התקשה והתקרר – מפרידים את הגושים הקטנים/ האגוזים הבודדים.

"מצלחתים" ומגישים:
מוציאים את הפאי הקר מהמקרר ומניחים על צלחת הגשה.
טורפים את קרם הפטיסייר הקר עם מטרפה בכדי להחזיר לו את המרקם שלו.
מורחים את הפטיסייר על הפאי הקר (בעזרת פלטה/ סכין/ גב של כף/ מרית/ מה שיש לכם ביד באותו רגע) – הפוסט ממליץ לא להתקמצן על הפטיסייר – ניתן לשים על הפאי את רוב (אם לא כל) הכמות – הפטיסייר הונילי מוסיף מאוד לפאי העשיר.
מפזרים לוזים מקורמלים כראות עיניכם (הפוסט ניסה לעשות מעגל על ההיקף החיצוני תוך דאגה פסבדו-פדאנטית שכל פרוסה תקבל לפחות מקורמלוז (!) אחד)…
ומגישים!

להלן – מעגל מקורמלוזים

הערות, טיפים ורעיונות:

• הפוסט בהחלט ממליץ לכם להכין את העוגה הזו – היא טעימה ומפנקת!
• לגבי הקישוט – הפוסט ניסה ללכת על אגוזי לוז שלמים מקורמלים, בעודו מהגג בקישוטים אלגנטיים. תכלס – לכו עם מה שבא לכם. גם אגוזי-לוז-מקורמלים קצוצים יכולים להיות אחלה קישוט שהוא גם תוספת טעם וקראנץ' משובחת
• הפוסט באמת ניסה ליצור פה פאי (…) ונילי ושוקולדי עם כמה שיתר טעמי לוז שמשולבים בו. תרגישו חופשי להוסיף קצת פרנג'ליקו, למשל, או להסיט את הפאי לכיוון שקדי יותר אם בא לכם
• בתאבון! 🙂

עוד מתכוני לוז? כמובן – רק תבקשו 😉