Archive for דצמבר, 2016

30 בדצמבר 2016

כחומר ביד הבלוגר – פרליקר חגיגי לשנה אזרחית חדשה ומוצלחת!

אז לכבוד השנה החדשה הפוסט החליט לפנק אתכם הן במתכון מאתגר קצת יותר והן באלכוהול משובח, כי למה לא בעצם? 🙂

קודם כל יש להודות למארינקא, שבנוהל משמשת כיועצת הסתרים (לא באמת סתרים) והמדרדרת הרשמית של הפוסט. כשהוא התחיל לחפור לה "מה אני  אכין עם ליקררררררר????" היא צעקה עליו באלגנטיות (בכ"ז, כשהיא מתגוררת בפינלנד והוא מתגורר בארה"ב, ועיקר התקשורת היא בצ'אט של פייסבוק – קשה לצעוק שלא באלגנטיות 😉 ) שירכוש כבר מדחום לממתקים ויעיז כבר להכין פרלינים!
וזה עבד לה 😀

הפוסט שמח לבשר לכם שהכנת פרלינים אינה מסובכת כמו שהוא חשב. זה אמנם לוקח זמן ודורש קצת השקעה, סבלנות, ואורך רוח (ועקרונית גם מדחום למטבח) – אבל קצת מוזיקה טובה ברקע (או פודקאסטים מעניינים) וקצת דגימות מהליקרים, וקיבלתם אחה"צ מפנק ומלא בשוקולד!
את הכנת הפרלינים שלו ביסס הפוסט על המדריך החביב הזה והוא גם יספק לכם את הסבריו שלו לאור נסיונו הראשון והמוצלח (כך מעידים שלל הטועמים 🙂 ).

פרלינים חתיכים

פרלינים חתיכים

פרליקר חגיגי

(בין 24 פרלינים גדולים בגודל מיני-מאפינס להמוני פרלינים נורמלים)

חומרים:

לשוקולד המטומפרר:

  • 300-500 גרם שוקולד מריר קצוץ או במטבעות, מופרד ל-100 גרם וכל השאר 🙂
  • סבלנות 🙂

למילוי (אם אתם מעוניינים בכמה מילויים שונים – חלקו את הכמויות בהתאם. ראו פירוט בהמשך):

  • 180 גרם שוקולד מריר
  • 90 גרם שמנת
  • 6 כפות ליקר לבחירתכם וטעמכם. הפוסט השתמש ב-3 ליקרים (ל-3 מילויים שונים): פרנג'ליקו, אייריש קרים וקוואנטרו

הכנה:

מתחילים בהמסת השוקולד שיהיה הציפוי של הפרלין. בעקרון כנראה שאפשר להכין את כל העסק הזה גם בלי לטמפרר (פשוט להמיס שוקולד ולקרר אותו מעט ע"י ערבוב), אבל אם כבר בפרלינים עסקינן – שווה לנסות לעשותם חתיכים ככל האפשר!
מניחים 100 גרם שוקולד בקערה חסינת חום ואותה מניחים מעל באן מארי. מערבבים את השוקולד עד להמסה ומסירים מהבאן מארי. (הפוסט השמיש סיר קטן יחסית וקערה גדולה, וכך יצר סיטואציה בה הקערה לא יכולה לגעת במים כלל וכלל ורק מקבלת אדים – באן מארי! 🙂 )

המדקדקים יתחילו במדידת הטמפרטורה כבר מעכשיו ולא יתנו לשוקולד להתחמם מעל 45 מעלות. הפוסט לא עשה זאת, אלא פשוט הגיע להמסה מלאה של השוקולד, ואח"כ קירר את השוקולד המומס.
איך מקררים? ע"י הוספת שוקולד שעוד לא המסנו – וערבוב חוזר ונשנה! 🙂
כל פעם מוסיפים כחופן שוקולד, מערבבים עד להמסה – ומודדים את הטמפרטורה. מכיוון שהפוסט לא שמר על שוקולדו מפני טמפרטורה גבוהה מדי- לקח לו זמן להגיע לטמפרטורה הרצויה, שהיא 32-33 מעלות. אם אתם לא רוצים להוסיף עוד המון שוקולד- אפשר לקרר ע"י ערבוב סבלני בעזרת מרית (לא מטרפה, כי אנחנו לא רוצים אוויר בציפוי שלנו).

כשהשוקולד שלנו הגיע לכ-32 מעלות נצפה את השקעים שלנו!
הפוסט השתמש בתבנית סיליקון של מיני מאפינס – כי זה מה שהיה לו בבית. הוא מודה שהפרלינים יוצאים קצת גדולים בתבנית שכזו, אבל מצד שני זה ממש סבבה לחלוק אותם, ואפילו רומנטי – אז למה לא? 😀
הפוסט שם כחצי כף שוקולד מומס בכל שקע ופיזר לשכבה אחידה ודקה ככל שהיה יכול בעזרת המרית שלו (יש לו מרית קטנה וחמודה שעשתה עבודה לא רעה בכלל). יש להקפיד שלא יהיו חלקים מהשקע שיהיו נטולי שוקולד בכלל כי זה אומר שהגנאש שלנו יברח החוצה. 
אם אתם דובקים בשיטת המרית של הפוסט – לא נורא אם נראה לכם שהשכבה קצת יותר עבה ממה שרציתם. הפוסט מודה שרק כשהפרלינים היו מוכנים הוא גילה שחלקם קיבלו שכבה ממש דקיקה של ציפוי, כמעט דקיקה מדי, והוא חושב שהם אפילו יכלו להיות מוצלחים יותר עם שכבה *קצת* יותר עבה.
אם יש לכם תבניות פרלינים קשיחות – יהיה לכם הרבה יותר קל, כי תוכלו למזוג שוקולד לכל שקע, לסובב את התבנית לציפוי מלא, לשפוך חזרה לקערה את השוקולד העודף, ולנקות עם קלף את החלק העליון של התבנית כדי למנוע הידבקויות מיותרות!

מה שנותר אחרי הציפוי - ותיכף יהפוך לכיסוי!

מה שנותר אחרי הציפוי – ותיכף יהפוך לכיסוי!

עכשיו הגיע הזמן להכנת הגנאש!
בזמן הזה הציפוי יתקשה לו בתבנית. הוא לא זקוק להרבה זמן, ותכלס תוכלו לראות שעודפי השוקולד מהשקעים – אותם בטח "תנגבו" חזרה אל הקערה – מתקשים די מהר!

הפוסט רצה לנצל את ההזדמנות הליקרית החגיגית הזו ולנסות כמה מילויים, ועל כן יצר 3 מילויים בכמויות קטנות. הוא השתמש ב-25 גרם שמנת ו-50 גרם שוקולד לכל מילוי ומצא את עצמו משווע לעוד טיפ-טיפ-טיפה גנאש אז הוא הגדיל קצת את הכמויות בשבילכם.
אם אתם הולכים על 3 מילויים כמו הפוסט: מחממים 30 גרם שמנת (המיקרו הוא חברינו! 2 סבבים של 30 שניות בהחלט הספיקו לפוסט לכמות קטנה שכזו של שמנת), מוסיפים 60 גרם שוקולד, ממתינים כמה דקות ומערבבים עד להמסה מלאה של השוקולד. אם השוקולד לא נמס לחלוטין אפשר להחזיר את התערובת למיקרו לזמן קצר (30 שניות או אפילו פחות). מוסיפים 2 כפות ליקר ומערבבים טוב עד לאחידות.
מכינים ככה, ב-3 קערות שונות, את 3 המילויים, או שבוחרים במילוי אחד ומכינים את כל הכמות בבת אחת 😀 (אוווווו! אולי אפשר לעשות מילוי אחד אבל עם כמה סוגי אלכוהול, ויצא קוקטייל?? נגיד וודקה וליקר פירות יער יכולים לתת שילוב מעניין!).

ממלאים כל שקע של פרלין בגנאש כמעט עד לשפתו – משאירים קצת מקום לכיסוי בשוקולד מטומפרר נוסף לסגירת הפרלין 🙂

אני תבנית מיני מאפינס שמעמידה פני תבנית פרלינים, מה תעשו לי?

אני תבנית מיני מאפינס שמעמידה פני תבנית פרלינים, מה תעשו לי?

וכן- עכשיו מטמפררים שוב 🙂
פשוט מחזירים את קערת השוקולד עם כל השאריות מציפוי התבנית אל הבאן מארי, וכשהשוקולד כולו נמס שוב מורידים מהאש ומתחילים שוב להוסיף שוקולד רגיל ולקרר עד לטמפרטורה של כ-32 מעלות!
בזמן הזה הגנאש יכול להתמצק לו קצת ולהתמקם בציפוי הפרלין שלו 🙂

מכסים כל שקע בשוקולד מטומפרר – לא צריך הרבה, רק שיספיק לשכבה דקה שתאטום את הגנאש בפנים.
פשוט מוזגים מעט שוקולד לכל שקע – עם כף, למשל – ומשטחים אותו בעדינות כך שיכסה את כל הגנאש ויתחבר לו עם הציפוי. היאח!

כמו שתוכלו לראות בעוד רגע קט – הפוסט לא התקמצן בשוקולד לכיסוי הפרלינים ועל כן יצאו לו פרלינים עם שכבה תחתונה די משמעותית. כמי שמפנים לקחים הפוסט ממליץ לכם לא לשים יותר מדי שוקולד בשכבה התחתונה, אבל גם מוסיף שזה לא נורא אם כן, כי בכ"ז – שוקולד זה טעים 🙂

אין לי בכלל שכבה תחתונה מוגזמת...

אין לי בכלל שכבה תחתונה מוגזמת…

זהו! כל מה שנותר זה להתאזר בעוד קצת סבלנות ולתת לפרלינים להתמצק בטמפרטורת החדר.
אין צורך במקרר, ותכלס גם הפרלינים עצמם יכולים להישמר בקופסה אטומה על השיש, כל עוד לא חם מדי במטבחכם החביב (נגיד, בקיץ כדאי בכ"ז לשמור אותם במקרר…).
כשהפרלינים מוצקים מוציאים אותם בעדינות מהתבנית. למה עדינות? כדי לא לשבור את הציפוי היפה שעשיתם – אם הוא יצא דק.
פה הפוסט חושב שיש קצת יתרון לתבנית סיליקון – כי היא מאפשרת שחרור קל של הפרלינים. מצד שני, המצדדים בתבניות מקצועיות בטח יגידו שהשוקולד אמור להתנתק בקלות מהתבנית כשהוא מתמצק… בכלאופן- הפוסט סומך עליכם 😀
עכשיו אפשר לקשט קצת באבקת זהב או כסף, לעשות להם בוק מושקע ולפצוח בריקוד קטן – ואז לזלול! נום! 🙂

בזהבים, בכספים, בתופים ובמחולות!

בזהבים, בכספים, בתופים ובמחולות!

הערות, טיפים ורעיונות:

  • כמויות השוקולד לטמפרור: כן, הפוסט יודע שהוא קצת מתפרע עם הכמויות הלא מדוייקות, אבל ככה זה עם טמפרור שוקולד- עדיף שיהיה לכם קצת יותר מדי שוקולד מטומפרר (שמקסימום תשמרו/ תצפו בו דברים אחרים/ תשאירו לפרלינים הבאים שתכינו מחר מרוב התלהבות) מאשר שלא תוכלו לסגור את הפרלינים החמודים שלכם… אז תכינו מראש כ-500 גרם שוקולד ומקסימום תשתמשו בפחות.
  • ליקרים: הפוסט בעד שתלכו על מה שבא לכם וטעים לכם! הוא מאוד אוהב אייריש קרים, במיוחד בשילוב עם שוקולד, ולכן הוא לא היסס כלל. פרנג'ליקו הוא ליקר מאוד עדין ועל כן הפוסט תהה איך הוא ישלב בכל השוקולד הזה – התוצאה הייתה מאוד טעימה, אבל באמת גם עדינה מאוד, כך שאולי עדיף ליקר מעט חזק יותר. הקוואנטרו היה מעולה לחובבי השוקולד-תפוז. כמובן שקלואה זו אופציה נפלאה, ליקר פירות יער יכול להיות אושר טהור ובטח גם וויסקי ישתלב נהדר (אם כי הוא לא "ליקר", טכנית, אבל הפוסט עדיין מרשה לכם להשמיש את "פרליקר" 🙂 )
  • מדחום: אז הפוסט לא ניסה לטמפרר שוקולד בלי מדחום. מצד שני, הוא בהחלט המיס ומיצק שוקולד כמה וכמה פעמים בחייו, אז הוא בהחלט מאמין שאפשר להמיס את השוקולד, לערבב אותו קצת עד שמרגישים שהוא כמעט מסמיך – ואז לצפות איתו. לא בטוח שהתוצאה תהיה מבריקה וחלקה, אבל היא בהחלט תהיה שוקולדית וטעימה!
  • תבניות פרלינים: אז הפוסט שקל לקנות תבנית פרלינים רשמית ובסוף ויתר – לבנתיים. 
    ה"בעיה" היחידה שהוא רואה כראויה לציון היא העובדה שהפרלינים באמת יצאו קצת גדולים, אבל… שאלה תהינה הצרות שלנו 🙂
    אז א. אתם, כמובן, רשאים לרכוש תבניות פרלינים לרוב. ב. הפוסט מאמין שאפשר גם לעשות טראפלס מהגנאש (להמיס את השוקולד והשמנת, לקרר קצת במקרר וליצור כדורים/ ריבועים), להקפיא אותם כמה שעות שיהיו אקסטרה-מוצקים, ולטבול אותם בשוקולד מטומפרר לציפוי חגיגי וקשיח.
    מצד שני, מארינקא טוענת שטבילה בשוקולד היא מטלה מלכלכת למדי, קחו זאת בחשבון.
  • גיוונים: כמובן שלא חייבים לדבוק בשוקולד מריר! זו הייתה הבחירה הראשונית של הפוסט ולכן זה מה שהוא מפרסם, אבל הוא סמוך ובטוח שגם פרלינים משוקולד חלב יהיו טעימים, וגם כאלה משוקולד לבן. אווווו! אולי מילוי מגנאש שוקולד לבן מקורמל?? 🙂 🙂
    כמו כן, הפוסט מפנטז שהסבב הבא של הפרלינים שלו יכלול פרלינים של שוקולד מריר במילוי גנאש שוקולד לבן ופטל. ג'אסט סיינג… 🙂
    בקיצור – אתם רשאים לאלתר ולהתפרע!
  • זהו. באמת שווה ובאמת לא יותר מדי עבודה, רק קצת התעסקות. הפוסט בהחלט ממליץ!
תצוגת תכלית חגיגית - כל פרלין מדגמן את תוכנו הממזרי

תצוגת תכלית חגיגית – כל פרלין מדגמן את תוכנו הממזרי

מעוניינים בעוד מתכונים שיכורים? רוצים עוד דרכים לקבל יפה את השנה החדשה? להלן עמוד הפייסבוק של מנטקה שיספק לכם אלבום חגיגי ומפנק!

הפוסט רוצה לנצל הזדמנות חגיגית זו לאחל שנה אזרחית חדשה טובה ומהממת, מלאה בדברים חדשים ומגניבים, מתכונים חדשים ומגניבים לא פחות, בהצלחות, שמחה, אושר ונחת!
בברכת "שתהיו לפרליקר ולא לצימקאו"!

עוד תמונה אחרונה לפרידה, ואיחולי שנה אזרחית חדשה מוצלחת ומהממת לפחות כמו הפרלינים האלה!

עוד תמונה אחרונה לפרידה, ואיחולי שנה אזרחית חדשה מוצלחת ומהממת לפחות כמו הפרלינים האלה!

מודעות פרסומת
5 בדצמבר 2016

כחומר ביד הבלוגר – טריי-מייפל-פאף

בואו נפתח בוידוי: מייפל זה טעים!
מייפל היה טעים כשהיינו קטנים והוא בא בגרסה של הסירופ המתוק שאינו באמת מייפל (מה כבר ידענו אז…), והוא נהיה הרבה יותר טעים כשגילינו שיש כזה דבר מייפל אמיתי והוא פשוט פיסת גאונות צרופה.
אז – טעים!

img_20161127_165843

עכשיו, כשהורדנו את הוידוי הזה מהלב של כולנו – הפוסט יכול להתפנות לספר לכם על מעלליו האחרונים, ואפילו על מעללי המייפל שלו 🙂

אז הפוסט עדיין גר בבוסטון הקרירה (כאילו, עכשיו היא קרירה. עוד איזה חודש-חודשיים היא תהיה קפואה. אבל בקיץ היא חמה ולחה בערך כמו תלאביב, אז שלא תחושו מקופחים מדי), אבל כבר סיים את התואר השני שלו ועכשיו נחשף לעולם המופלא של חיפוש עבודה בארה"ב. ותאמינו או לא – זה עולם מופלא (כלומר נורא) אף יותר מעולם חיפוש העבודה בישראל.
תמיד חשקתם בלהזמין אנשים שאינכם מכירים כלל וכלל לכוס קפה? ואז עוד אשכרה לשבת איתם לכוס קפה (או תה, כי קפה פילטר אמריקאי זה מעורר חלחלה וזה) ולדבר איתם ולהיות חייכניים וחביבים ומרשימים?
תמיד פינטזתם על שליחת מיילים אינסופית שכוללת בעיקר ביטויים כמו "התובנות שלך מרגשות", "החברה בה אתה עובד ומסלול הקריירה שלך מסקרנים אותי עד כלות" ו"האם אוכל לגזול מעט מזמנך היקר"?
הגעתם למקום הנכון – בואו אל הפוסט והוא אפילו יעשה לכם סיור מודרך! 

אבל יש גם יתרונות מסויימים בלהיות בתקופה לגיטימית של חיפושי עבודה. למשל: זמן ללכת ליריד של כל ניו אינגלנד ולטעום בו את כל מאכלי המייפל האפשריים. או זמן לפיתוח מתכוני מייפל מופרעים! יי! 😀

בצק מתבצק

בצק מתבצק

אז באמת לאחרונה הפוסט מצא עצמו ביריד שמרכז את כל מדינות ניו אינגלנד, ואיתן: את האוכל שלהן, את חיות החווה שלהן, את ליקרי הפירות שלהן, את פסלי החמאה שלהן ו… את מאכלי המייפל שלהם.
הוא טעם maple cream, שזה מעין גרסת המזון מלכות של המייפל – ממרח מייפלי סמיך וטעים בטירוף! זה אפילו מוגש בגביע גלידה קטנטן, כי למה לא לעשות את זה מושלם וזהו? 🙂
הוא טעם גם גלידת מייפל טעימה וסוכריות מייפל (זה לא היה חידוש, אבל זה היה טעים) וגולת הכותרת: צמר-גפן-מתוק-מייפל!!! הו וואו, זה היה כמו לאכול עננים במתיקות מושלמת! 

אז מתכון לצמר-גפן-מתוק-מייפל (או שערות-סבתא-מייפל, למדקדקין) הפוסט לא יכול לספק לכם,
אבל מתכון לשילוש מייפלי קדוש למדי שכולל פחזניות מייפל הממולאות בקרם מייפל ומעוטרות בטוויל מייפל – יכול גם יכול!

לפני ואחרי

לפני ואחרי

תוך כדי

תוך כדי

במקור (כלומר, עם הפנמת המייפל כחומר הגלם החודשי) הפוסט ממש רצה לנסות להכין פטיסייר מייפל, ומשום מה זה נתקע לו בראש וזה מה שהתחשק לו. וזה גם נשמע טעים, תודו! אבל מה עושים עם פטיסייר המייפל הזה?
אז מפה לשם הוא החליט שהפטיסייר ימלא פחזניות מייפליות. ושכל הטוב הזה צריך קצת קראנץ', אז הוא הוסיף טוויל. אה, והוא סידר את הפחזניות במשולש, כי אם כבר שילוש קדוש אז עד הסוף 🙂
ואם כבר עד הסוף: אז טריי-מייפל-פאף, או בלעז: Tri-maple-puff 

הו שלום לכן!

הו שלום לכן!

כמובן שהמתכון ורסטילי וניתן לכמה שינויים, גיוונים ופירוקים לקינוחי בונוס – ראו מדור ההערות 😀

טריי-מייפל-פאף
Tri-Maple-Puff

(כי "פחזנית מייפל משולשת" או "קינוח מייפל בשלישית" נשמעים קצת טכניים מדי…)

(כ-10 מנות לפחות)

חומרים:

לפטיסייר:

  • 2 חלמונים
  • 25 גרם קורנפלור
  • 80 גרם מייפל (כרבע כוס)
  • 3/4 כוס + 2 כפות חלב
  • 125 מ"ל שמנת מתוקה (חצי קרטון)
  • 1.5 כפות מייפל

לפחזניות:

  • 150 גרם קמח מנופה
  • 5 גרם מלח
  • 30 גרם מייפל (כ-2 כפות)
  • 220 גרם חלב
  • 125 גרם חמאה
  • 4-5 ביצים

לטוויל (מתורגם ומעובד קצת מהמתכון הזה):

  • 60 גרם חמאה
  • 2 חלבונים (תראו איזה יופי ויעילות – אלו בדיוק החלבונים שנותרו לכם מהפטיסייר!)
  • כ-1/2 כוס מייפל (אפשר גם קצת פחות, אבל זה טעים!)
  • 3/4 כוס שקדים טחונים
  • 1/4 כפית מלח
  • 2 כפות קמח
קטנות וחמודות

קטנות וחמודות

הכנה:

מתחילים בפטיסייר, כי הוא דורש זמן קירור:
בקערה חסינת חום טורפים יחד את החלמונים, הקורנפלור והמייפל. בנתיים מביאים את החלב לסף רתיחה בסיר.
כשהחלב כמעט רותח מוסיפים ממנו מעט, כמה כפות בכל פעם, לתערובת החלבונים וטורפים במהירות. כשמתאחד מוסיפים עוד כמה כפות, כך עד שכשליש מהחלב מעורבב עם החלמונים.
שופכים את תערובת החלמונים אל הסיר עם שאר החלב ומחזירים אל האש תוך טריפה מתמדת, עד שהפטיסייר מסמיך.
עכשיו צריך לתת לקרם להתקרר – הפוסט, שמעדיף להימנע מהצמדת ניילון למאכלים חמים, מצנן את הקרם לטמפרטורת החודר תוך שהוא טורף אותו מדי כמה דקות על מנת למנוע היווצרות של קרום, ואז מעביר אותו לקופסה סגורה ולמקרר למספר שעות.

img_20161130_163401

דברים שרואים מכאן לא ראיתם משם 😛

מכאן, בזמן שהפטיסייר מתקרר, נעבור לפחזניות:
מחממים את התנור ל-200 מעלות. בנתיים, בסיר, על אש בינונית, שמים את החלב, החמאה, המייפל והמלח, ומביאים לרתיחה עדינה תוך ערבוב.
מוסיפים את כל הקמח בבת אחת ומערבבים במרץ עם כף עץ עד שהתערובת מתגבשת לכדור בצק. הפוסט ממליץ לערבב עוד כדקה-שתיים את כדור הבצק על האש על מנת לאדות ממנו נוזלים ככל הניתן.
את הבצק מעבירים למיקסר עם וו גיטרה ומתחילים לערבל במהירות איטית עד שהבצק מצטנן (הפוסט משתמש בקיטשן אייד והאינדיקטור שלו להצטננות הבצק הוא כשקערת המתכת מגיעה לטמפרטורה בה ניתן לגעת בה לזמן מה בלי שיהיה לכם חם מדי ביד).
עכשיו מתחילים להוסיף את הביצים. מוסיפים אותן אחת אחת, תוך שהמיקסר מערבל, וממתינים אחרי כל ביצה עד שהיא נטמעת ומתאחדת עם התערובת. אחרי הטמעת הביצה השלישית אפשר להתחיל לבחון את הבצק – בצק של פחזניות צריך להיות במרקם ספציפי למדי, ועל כן חשוב לא להוסיף יותר מדי ביצים, וגם לא להוסיף אותן בבת אחת.
איך יודעים כשהבצק מוכן? לוקחים חתיכת בצק קטנה בין האצבע והאגודל ומתחילים להרחיק את האצבעות זו מזו – כשהבצק נמתח עד אין קץ (כמעט) ולא נקרע – הוא מוכן!
אם אחרי הביצה הרביעית אתם מרגישים שהבצק זקוק לעוד ביצה, אבל לא בהכרח ביצה שלמה – הפוסט ממליץ להתחיל בהוספת חלמון הביצה החמישית ולערבל – ואז להחליט אם יש להוסיף את השאר. למה להתחיל מהחלמון? כי הוא יותר עשיר וטעים 🙂
את הבצק המוכן מעבירים לשקית זילוף – הפוסט השתמש בצנטר משונן – ומזלפים שלשות של פחזניות על תבנית אפיה מרופדת בנייר אפיה.
הפוסט ממליץ לזלף את שלוש הפחזניות קרובות מאוד זו לזו, אך לא צמודות – הפחזניות יתרחבו באפיה. כמו כן – הפוסט ממליץ על שמירת מרווחים בין של שלישייה.
אם לא בא לכם על שלשות מדוגמות – חושו חופשי לזלף פחזניות בודדות, אקליירים, טבעות (כמו פריז ברסט!) או אפילו משולשים 🙂
מכניסים את הפחזניות לתנור ואופים כ-20 דקות. כשרואים שהן תפחו ותפסו גובה וקצת צבע – פותחים את התנור לזמן הקצר ביותר שניתן רק על מנת להכניס ידית של כף עץ בין הדלת והתנור – ואופים עוד כ-10 דקות, עד שהן שחומות ויפות. מוציאים את הפחזניות מהתנור ונותנים להן להצטרן לטמפרטורת החדר, עדיף על רשת כדי למנוע רטיבות בתחתיתן.
******
פחזניות הן מאפה מעט קפריזי, ועל כן הפתיחה המוזרה של התנור בעזרת ידית של כף עץ. יש מתכונים שפשוט מורידים את טמפרטורת התנור לאחר כ-20 דקות (למשל כאן), אבל הפוסט אופה פחזניות בשיטת כף העץ כבר כמה שנים ואצלו זה מצליח – אז זה מה שהוא חולק איתכם!
******* 

קלוז-אפ חגיגי

קלוז-אפ חגיגי

כשהפחזניות מצטננות והפטיסייר מתקרר – עוברים לטוויל:
מורידים את טמפרטורת התנור ל-160 מעלות.
ממיסים את החמאה ונותנים לה להצטנן מעט, על מנת שלא תהיה חמה מדי. מוסיפים אליה את המייפל ואת החלבונים וטורפים טוב עד לאחידות.
בקערה נפרדת מערבבים את השקדים, הקמח והמלח, ומוסיפים את תערובת ה"יבשים" אל תערובת ה"רטובים" – ושוב טורפים עד אחידות.
על תבנית מרופדת בנייר אפייה מזלפים תלוליות של ככפית מהתערובת – במרחקים די גדולים זו מזו. הטווילים משתטחים מאוד מאפייה ותופסים הרבה מרחב. בעקרון הפוסט ראה שמתכון מציע לשטח את התלוליות, אבל הוא מצא את הפעולה הזו מעצבנת למדי (כי הוא ניסה ליצור משטחים אחידים בעוביים) וגם הבין שהתלוליות משתטחות מהר מאוד בעצמן.

תלוליות או לא להיות

תלוליות או לא להיות

אופים את הטווילים כ-8-10 דקות, עד שהם שחומים מאוד.
ניתן לעגל את הטווילים החמים אם מלפפים אותם קלות – מיד עם יציאתם מהתנור, בעודם חמים – סביב ידית של כף עץ (מאוד יעילה הידית הזו!) ונותנים להם להתקרר ככה, אבל לטריי-מייפל-פאף לא חייבים לעשות את זה, כי אפשר פשוט לסדר טווילים שטוחים וחמודים על הפחזניות, או אפילו לעשות שימוש בשברי טוויל.

מעוף הציפור

מעוף הציפור

ועכשיו, להרכבת הקינוח:
את פטיסייר המייפל הצונן טורפים מעט עם מטרפה ידנית.
בקערה נפרדת מקציפים את השמנת המתוקה והמייפל עד לקצפת רכה. מטמיעים את הפטיסייר בקצפת (עכשיו זה נקרא קרם דיפלומט, הידעתם?) בתנועות קיפול ומעבירים את הקרם לשקית זילוף עם צנטר קטן.
מזלפים לתוך כל פחזנית בשלישייה מילוי מייפל דיפלומטי וחגיגי (א. אפשר לעשות חור בתחתית כל פחזנית עם צנטר עגול קטן ואז להכניס את שית הזילוף – זה עוזר למנוע סתימות בשקית. ב. ניתן להרגיש שהפחזנית שאתם אוחזים בידכם נהיית כבדה יותר כשהיא מתמלאת בקרם – חשוב להרגיש שהיא מקבלת תוספת משקל, אבל היזהרו שלא למלא את גברת פחזנית ביותר מדי קרם – הפוסט מבטיח להכם שהוא ימצא מאיפה לברוח!).
מניחים את שלישיית הפחזניות הממולאת על צלחת הגשה (או על מגש אבן חגיגי 😛 ) ומעטרים בטוויל. ניתן לזלף עוד מעט קרם במרכז השלישייה ולייצב עליו את הטוויל.
מגישים וזוללים! 😀

סטיילינג וזה

סטיילינג וזה

הערות, טיפים ורעיונות:

  • מייפל: הפוסט עשה שימוש אך ורק במייפל אמיתי (ולא, נאמר, סירופ *בטעם* מייפל). למיטב זכרונו, מייפל אמיתי הרבה יותר זול בבוסטון מאשר בארץ, אבל הוא לא ממליץ להכין את הטריי-מייפל-פאף עם סירופ בטעם.
    אם אתם מעדיפים לקצץ קצת במייפל אתם יכולים להחליף את המייפל שבבצק הפחזניות ב-10 גרם סוכר ועוד 30 גרם חלב. המייפל עצמו לא מאוד מורגש בבצק, והקינוח עדיין יהיה מאוד מייפלי בזכות הקרם והטוויל.
    ניתן גם להכין רק מחצית מכמות הטוויל (כי הכמות הנוכחית תתן לכם הרבה יותר טווילים ממה שהטריי-מייפל-פאפז שלכם צריכות), וזה גם חסכון מייפלי לתפארת. עם זאת, הפוסט לא ממליץ להפחית מכמות המייפל בפטיסייר.
  •  הפחזניות הריקות יכולות להחזיק 4-5 ימים בקופסה אטומה על השיש, או במקרר בימים חמים. הפטיסייר והדיפלומט (ןהקצפת) נשמרים יופי במקרר גם שבוע, והטווילים יחזיקו יפה בחוץ כשבוע – אבל הם דורשים קופסה אטומה טוב, בכדי לשמר את פריכותם.
    הפוסט לא ממליץ לשים את הטווילים על הקרם זמן רב לפני ההגשה  – כי הם יתרככו. הוא גם מעדיף לשמור את הפחזניות ואת הקרם בנפרד ולמלא כל פעם לפני ההגשה – כדי להימנע מבצק "סמרטוטי" של הפחזנית.
נום

נום

  • ורסטיליות, גיוונים ופירוקים:
    קודם כל הפוסט חש שראוי לציין שהטווילים טעימים מאוד מ-א-ו-ד בפני עצמם בתור עוגיות, אז אמנם לוקח מעט זמן להכין אותם (כי לא שמים המון פה תבנית, שמה יתמזגו להם למפלצטוויל אחת ענקית), אבל ישמצב ששווה להכין הרבה ולנשנש עד אין קץ בנפרד.
    בנוסף, אולי שמתם לב לצנצנת חתיכית שמבצבצת לה ברקע של חלק מהתמונות – מדובר במילקימייפל! 🙂 🙂 כןכן, הפוסט שמר קצת פטיסייר וקצת קצפת מייפל, והכין מהם קינוח כוסות לתפארת (שבואו נהיה כנים – ישמח מאוד לעיטור טווילי אם אתם רוצים…). טעים ומגניב! אז אתם יותר ממוזמנים להכין כמות כפולה של פטיסייר ושל קצפת מייפל, לערבב חצי מכל אחד מאלה לדיפלומט חגיגי למילוי הטריי-מייפל-פאף, ואת השאר לחלק יפה לכוסות ולהתענג 🙂
מילקימייפל מציץ!

מילקימייפל מציץ!

חושקים בעוד מתכוני מייפל? עמוד הפייסבוק של מנטקה ישמח לספק לכם אותם!