Archive for נובמבר, 2013

21 בנובמבר 2013

חמודי פאי

לפוסט יש וידוי: הוא אוהב לראות טלוויזיה.

אם לדייק – הוא והידוע אוהבים להתמכר לסדרה זו או אחרת, ולבהות בה בעודם אוכלים ארוחת ערב/ נחים ממאורעות היום/ מנמנמים/ שותים תה/ סורגים/ מתקשרים עם חייזרים… (…)

אחת הסדרות אליהן התמכרו צמד החמד מתישהו במהלך חייהם היא The Big Bang Theory
קטע אחד בסדרה שתפס את עינו של הפוסט במיוחד זיכה את הידוע בכינוי "cutie pie", שמהר מאוד עוברת (הפוסט תמיד טען שהוא ראוי לתואר "מחייה השפה העברית", או לפחות "האינקוויזיטור הרשמי של השפה העברית"…) והפך ל"חמודי פאי" 🙂

אחרי זמן מה החליט הפוסט שלא הגיוני שלידוע יש עוגת בייב על שמו, אבל אין לו חמודי פאי על שמו..
הרי המילה "פאי" נמצאת בכינוי!! חובה שיהיה גם פאי אכיל בהתאם, לא?
חוסר הגיון משווע!

אי לכך ובהתאם לזאת הוחלט שלחמודי פאי (קרי, הידוע) מגיע חמודי פאי (קרי, עוגה שמתקטננים יתווכחו אם היא טארט או פאי, אבל היא חמודי פאי!) שיוקדש אך ורק לו!
איך עושים שדבר כזה יקרה?
אז ככה:

  • הפוסט שלח לידוע אקסל גדול וחביב ובו מפורטים מגוון חומרי גלם פוטנציאליים. על הידוע הוטל לדרג כל חומר גלם בסולם "כמה זה טעים לי" של 1-5. כמובן שהוקצה מקום להערות.
    זה המקום לציין שהפוסט ניסה להיות מקורי, מגוון ומפורט, אי לכך הרשימה הכילה פריטים כמו:
    שקדים, קרם שקדים
    לימון, קליפת לימון
    בזיליקום, נענע, פלפל שחור, צ'ילי, ג'ינג'ר, טימין, ציפורן, קינמון
    פיסטוק, מחית פיסטוק, קרם פיסטוק (יש הבדלים ביניהם!)
    רשימה ארוכה של מיני אלכוהול וליקר שונים ומגוונים
    וגבינת עיזים
    (להזכירכם – מדובר בעוגה…)
  • הידוע צחק קצת על הפוסט, אבל עמד במשימה בכבוד (כולל הערות!)
  • הפוסט סידר ומיין את הציונים שהעניק הידוע לחומרי הגלם.
  • הפוסט חשב על 6 רעיונות לפאי-ים/ טארטים שישלבו בדרכים שונות כמה שיותר חומרי גלם שהידוע סימן ב-5 או ב-4.
  • הידוע צווה להזמין כמה מחבריו לרגל האירוע החגיגי והרשמי:
    תחרות בחירת החמודי פאי – שנערך לכבוד יום הולדתו.
  • נערכה רכישה מאסיבית של חמאה, קמח, ביצים, סוכר ושוקולד מריר 60%
    (דווקא רכיבים ייחודיים יותר, כגון מחית פיסטוק, פיסטוקים קלופים, קליפת לימון, דובדבני אמרנה והל – היו לפוסט במטבחו מבעוד מועד…)
  • הפוסט הקדיש את סופ"שו, משישי בבוקר ועד שבת בערב (או אז הגיעו האורחים) לרקיחת 5 סוגי פאי שונים ומשונים (האופציה ה-6 הושמטה כי חמישה פאי-ים זה כבר די הרבה אוכל, וחוצמזה- לא היה קיווי)

    פטיסייר קפה מצטנן, הדרך לפסטק בצק פריך
    ולבסוף: מה קורה לך על השיש כשאתה מחליט להכין 5 בצקפריך-ים ביום אחד…

  • האורחים הגיעו וקיבלו הסבר מדוקדק:
    יש לטעום מכל עוגה
    יש לחלק ציונים (כרטיסיות לציונים חולקו מראש, העוגות מוספרו)
    הערות (כמו "הבצק הזה מעולה אבל המלית לא לטעמי" או "גאונות עילאית!") תתקבלנה בברכה
    הציונים ישוקללו והודעה על הפאי הנבחר תימסר לכולם, אבל: כיוון שהחמודי פאי הוא על שמו של הידוע- לידוע זכות בחירה בלעדית (51% מהקולות 😉 ) והפאי שייבחר על ידיו יהיה החמודי פאי הרשמי. עם זאת, במקרה של חילוקי דעות יוכרז גם חביב הקהל!
  • כולם אכלו המון פאי
  • נשאר המון פאי (אל דאגה, גרגרנים רנדומליים עזרו בחיסול…)
  • נבחר החמודי פאי המנצח!!!
  • 😀

למקרה שהתעניינתם, הפאי-ים שנכנסו לתחרות היו לדלהלן:

פאי מספר 1 – שוקולד, לימון וקפה:
בצק פריך עדין עם קליפת לימון, שכבת למון-קרד, מלית בראוני מריר וציפוי של פטיסייר קפה.

פאי מספר 2 – פיסטוק, שוקולד וצ'ילי:
בצק פריך פיסטוק, מלית של קרם פיסטוק ובו משובצים טראפלס של שוקולד מריר וצ'ילי.

פאי מספר 3 – פיסטוק, פטל ולימון:
בצק פריך וניל, מלית של קרם פיסטוק, תלוליות למון-קרד ועליהן פטל.

פאי מספר 4 – שוקולד, אמרנה ואמרטו:
בצק פריך שקדים ואמרטו, מלית גנאש שוקולד מריר ואמרטו (ללא אפייה) משובצת דובדבני אמרנה.

פאי מספר 5 – שוקולד, קפה והל:
בצק פריך בניחוח קלואה, מלית שוקולד והל, ומלמעלה: קרם מסקרפונה קפה

משמאל למעלה תוכלו להבחין בכרטיסיות המוכנות, ממתינות לתורן...

משמאל למעלה תוכלו להבחין בכרטיסיות המוכנות, ממתינות לתורן…

אז ככה:
באופן לא-כל-כך-מפתיע הפאי שזכה לתואר החמודי פאי הרשמי ונבחר על ידי הידוע היה הפאי הראשון עליו חשב הפוסט, שהורכב מ-3 אלמנטים שהידוע ציינן ב-5 מגניב ועגול (…)
פאי מספר 1: שוקולד לימון וקפה!
דפינטלי אומנומנום 🙂

חביב הקהל דווקא היה מפתיע מעט: שוקולד קפה והל!
הפוסט מודה שהפאי הנ"ל היה לו טעים (כל ילדיו היו לו טעימים…) אבל הוא לא ציפה ממנו לגדולות. אולי זה נובע מדעות קדומות כי מלית השוקולד האפוייה עשתה לפוסט טיפה צרות..
ועל כן – הפתעה!

ואם מותר לפוסט לחלק המלצות הוא מוכן לחשוף שהשילוב של פיסטוק-פטל-לימון מצא חן בעיניו מאוד (הוא אפילו עשה שחזור והכין את העוגה הזו לכבוד הידוע – לנסיבות משמחות בעבודה), שפאי השוקולד-אמרנה-אמרטו היה מושחתתתתת ומשובח, וזכה לפינה חמה בלב שלו, וכמובן – החמודי פאי, שיצא מפנק וחגיגי (והתחיל אצל הפוסט אובססיה חדשה, אחותה התאומה-הלא-זהה של אובססיית הקרדים שלו: אובססיה לקרם פטיסייר!) .
שוקולד קפה והל התברר כפאי אפקטיבי בהחלט, שטעים גם חם וגם קר (ותוספת המסקרפונה קפה היא להיט) והשילוב של הפיסטוק-שוקולד-צ'ילי היה מגניב, אבל אי אפשר לבחור בכוווווולם, הלא כן?
🙂

דיסקליימר: התמונה צולמה במהירות, לפני החיסול הממוקד…

טובטוב, כמובן שאחרי כל הטיזינג הזה תקבלו מתכון 🙂

אגב, למרות שחלקים מהמתכון כבר פורסמו בבלוג (למון קרד ובראוני, אם לדייק), הפוסט מעדיף להגיש לכם את כל המתכון בשלמותו כי ככה הוא אוהב לקבל את המתכונים שלו – שלמים, בלי מסעות חיפוש והמוני טאבים פתוחים 🙂
(פחות עומס על המוח. זיכרון זה משאב חשוב!)

מתכונים נוספים מהתחרות יפורסמו בעתיד בבלוג, לאט לאט, טיפין טיפין. הפוסט לא מתחייב לפרסם את כולם אלא אם תבקשו יפה. טל"ח. דצ"כ עד"ש באח"ב.

חמודי פאי (תבנית 28)

לפטיסייר קפה (מבוסס על מתכוני הפטיסייר ועל הטיפים של עוגיו.נט, שסיפקה הרבה תמיכה וירטואלית ללא ידיעתה למרתון האפייה שקדם לתחרות…):

  • 250 מ"ל חלב
  • 1.5 כפיות נס קפה (לא המשקה, אלא האבקה/ גרגרים. אצל הפוסט זה היה ג'ייקובס)
  • 1 כפית תמצית וניל
  • 2 חלמונים
  • 70 גרם סוכר
  • 25 גרם קורנפלור
  • כ-10-15 גרם חמאה
  • מעט ליקר קפה (לפתיחת הקרם, בסוף)

לבצק הפריך (מבוסס על הבצק הפריך הקלאסי שנקרא 1-2-3):

  • 150 גרם קמח
  • 100 גרם חמאה
  • 50 גרם אבקת סוכר
  • גרידת לימון
  • 1 חלמון

לקרם לימון (lemon curd):

  • 1/2 כוס מיץ לימון (אפשר קצת יותר, לאוהבי החמוץ)
  • 1/2 כוס סוכר
  • 1 כף קורנפלור
  • 2 חלמונים + 1 ביצה

למלית בראוני:

  • 200 גרם שוקולד מריר 60% מוצקי קקאו קצוץ
  • 200 גרם חמאה, חתוכה לקוביות
  • 3 ביצים בטמפרטורת החדר (אם ממהרים אפשר גם ביצים קרות. הפוסט כבר עשה זאת. ששש…)
  • 1/2 כפית תמצית וניל
  • 250 גרם (¼1 כוסות) סוכר
  • 70 גרם (1/2 כוס) קמח
  • 50 גרם (1/3 כוס) אבקת קקאו (הקקאו עושה את הבראוניז מרירים ועמוקים יותר)
  • קורט מלח

הכנה:

מכינים את קרם הפטיסייר: מערבבים סוכר וקורנפלור. 
טורפים את הסוכר+קורנפלור עם החלמונים בקערה (בהתחלה זה לא נראה כאילו זה לא יצליח להתערבב לעולם כדי משהו נוזלי ואחיד, אבל אחרי מעט מנוחה ביחד החלמונים מסכימים להיות חברים של הסוכר ואפשר גם אפשר לטרוף את זה למשהו אחיד יחסית)
בנתיים מביאים חלב, וניל וקפה לסף רתיחה בסיר קטן.
כשהחלב על סף רתיחה והחלמונים טרופים היטב שופכים לאט לאט, כל פעם קצת, מהחלב אל תערובת החלמונים – ומיד טורפים. רק כשאחיד- שופכים עוד קצת. ככה ממשיכים עד שערבבנו כ-1/3 מתערובת החלב אל תוך החלמונים (השוואת טמפרטורות – יה בייבי! 😛 )
אחרי שהחלמונים + 1/3 חלב טרופים ואחידים מחזירים אותם לסיר ומיד ממשיכים לטרוף.
מחזירים את הסיר לאש נמוכה- בינונית וממשיכים לטרוף עד שזה מגיע לסמיכות הרצוייה בעיניכם (פחות או יותר לכיוון של פודינג) ומורידים מהאש.
טורפים פנימה את החמאה, מכסים עם ניילון נצמד ונותנים לקרם להצטנן קצת בחוץ (כעקרון כל ההוראות אומרות להצמיד את הניילון לפטיסייר כדי שלא יקבל קרום. מכיוון שזה היה הפטיסייר הראשון שהפוסט הכין לבד- הוא הקשיב למתכון ועשה זאת. עם זאת הוא חש צורך לציין שהוא ינסה לצנן בלי להצמיד את הניילון – ויחזור לדווח!).
אחרי שהקרם מגיע לטפרטורת החדר יש לשלוח אותו לגלות של 2-3 שעות במקרר.

מכינים את הבצק הפריך: מעבדים את כל חומרי הבצק, פרט לחלמון הביצה, במעבד מזון בפולסים קצרים עד לפירורים.
מוסיפים את החלמון ומעבדים לבצק אחיד.
אוספים את גושי הבצק, מעצבים לדיסקית, עוטפים בניילון נצמד ושולחים לצינון של שעה במקרר.

מכינים את הלמון-קרד: טורפים נמרצות את כל חומרי הקרד בסיר על להבה בינונית עד שמסמיך – ומורידים מהאש.
אפשר לסנן את הקרם לאחר שמוכן, אם רוצים (מחשש גושי קורנפלור או טיפת ביצה שהתבשלה לחביתה). הפוסט בד"כ לא עושה את זה…

מכינים את תחתית הפאי: מרדדים את הבצק המצונן על משטח מקומח, או – אפילו יותר טוב – על הניילון הנצמד.
משטחים את הבצק בתבנית (אם רידדתם אותו על הניילון הנצמד יהיה קל להעביר אותו לתבנית עם הניילון, לשים אותו בתוך התבנית עם הניילון כלפי מעלה – ואז לקלף בזהירות את הניילון)
אם הבצק נדבק או מעצבן – אל תחששו מלהתעסק איתו טיפה. אמנם זה בצק פריך ועדיף כמה שפחות התעסקות, אבל מותר קצת לעצב אותו כדי שייכנס לתבנית 🙂
את הבצק דוקרים במזלג ושולחים לכמה דקות לפריזר/ חצי שעה במקרר. (אם ממש ממהרים – אפשר לדלג על השלב הזה)
אופים את הבצק כ-10 דקות ב-180 מעלות, שרק יזהיב קצת. (אין צורך בחרוזי אפייה..)

בנתיים – מכינים את המלית: ממיסים שוקולד וחמאה על בן מארי או במיקרוגל (בזהירות, בפולסים של 30 שניות ולערבב בין לבין, שלא יישרף…).
מקציפים ביצים, וניל וסוכר כ-4-5 דקות לתערובת תפוחה ובהירה.
מוסיפים את תערובת השוקולד והחמאה ומערבלים (אפשר להמשיך עם המיקסר) לתערובת אחידה.
מנפים פנימה קמח, אבקת קקאו ומלח ומערבבים בעזרת כף עץ או מרית רק עד למרקם אחיד. נזהרים מערבוב יתר.

מרכיבים את הפאי: על הבצק האפוי למחצה מורחים שכבה של למון-קרד. הפוסט ממליץ על שכבה עבה כי הוא מאוד אוהב את השילוב של הלימון והשוקולד, אבל אם אתם רוצים את הלימון עדין יותר אתם יכולים למרוח שכבה דקה יחסית… בסה"כ זה כיף להתקל בהפתעה חמצמצה בסופו של ביס שוקולדי!
על הלמון-קרד שופכים את מלית הבראוניז.
אופים את הפאי 20-22 דקות בחום של 180 עד שפני המלית יציבים וקיסם יוצא לח מאוד עד רטוב (אבל לא עם בלילה נוזלית לחלוטין עליו 🙂 )
ייתכן שהמלית תיסדק באזור שולי הפאי – זה לא נורא בכלל.
מצננים את הפאי ולאחר מכן שולחים אותו למקרר עד להגשה.
(הפוסט בטוח שאפשר להגיש את הפאי גם חם, אבל כמו שהוא כבר חשף בפניכם: הוא אוהב את הבראוניז שלו פאדג'יים, אחרי ייצוב במקרר. כך אפשר להשאיר את הבלילה לא מאוד אפויה בלי חשש שהיא תהיה נוזלית מדי לחיתוך והגשה…)

הגשה: טורפים את קרם הפטיסייר הקר עם כף-שתיים-שלוש (תלוי במידת האלכוהוליזם שלכם. ובמתי טעים לכם 🙂 ) של ליקר קפה.
מורחים את הפטיסייר על הפאי הקר (בעזרת פלטה/ סכין/ גב של כף/ מרית/ מה שיש לכם ביד באותו רגע)…
ומגישים!
🙂

הערות, טיפים ורעיונות:

  • את הפטיסייר והלמון-קרד אין בעיה להכין יום מראש (הקרד יכול לחכות אפילו כמה ימים במקרר..)
  • ככל הנראה יישאר לכם למון-קרד בצנצנת אחרי הפאי הזה.. הפוסט ממליץ לאכול אותו בכפית 🙂 או על פתי בר. או פשוט להכין משהו לימוני נוסף.. גלידה למשל
  • ייתכן שיישארו לכם גם מעט עודפי בצק פריך – אפשר להכין מהם עוגיות לימוניות ופריכות
  • מכל הבצקפריך-ים שהכין הפוסט – הבצק של החמודי פאי היה היחיד שהוכן עם אבקת סוכר ולא עם סוכר. הפוסט חייב לציין שהוא אהב את הבצק הזה מאוד – הוא היה מתפורר יותר (in a good way, כמובן), עדין יותר וקליל יותר. נום!
  • אפרופו הבצק –
    אפשר להכין פשוט בצק מ:

    300 גרם קמח
    200 גרם חמאה
    100 גרם אבקת סוכר
    (**עכשיו אתם מבינים למה קוראים לבצק 1-2-3? 🙂 **)
    1 ביצה טרופה
    גרידת לימון
    ולא להיות לחוצים על כמויות של הבצק – אם יספיק. ולא להסתבך עם חלבונים עודפים. ולא להתקע עם חצי שקית אבקת סוכר..
    מקסימום – תוכלו להקפיא חצי כמות בצק וככה יהיה לכם קראסט מוכן לפאי הבא. או המון עוגיות… 😉 

 

מודעות פרסומת
3 בנובמבר 2013

כחומר ביד הבלוגר – מעירציפן

כשחומר הגלם החודשי של "כחומר" – קפה – הוכרז קבל עם ופייסבוק
הפוסט החל נודד בין פנטזיות שונות:
אולי יכין פיננסייר קפה? הוא מת להכין פיננסייר ויכול להשתעשע בנסיונות להכין תמצית קפה…
אולי בעצם יפנה לפטיסייר, אהובו החדש, וימלא פחזניות ענוגות בפטיסייר קפה קטיפתי?
אולי יכין פיננסייר קפה ויטבול אותו בפטיסייר קפה ויוכיח לעולם שאין גבול לשמנמנות?
(אל דאגה – מחשבותיו לא הרחיקו נדוד עד לקרד קפה. יד הגורל? התערבות אלוהית? סדקים באובססיה? שביב של שפיות? אתם תחליטו…)

ואז – הוא נזכר שזמנו קצוב (מבחנים רנדומליים, כן? משלוחי רחמים ודברי מתיקה יתקבלו בברכה), התעצב אל ליבו ושקל להרים ידיים…
מזל שרות אוליבר ועל השולחן קיימים, ומזל שגם כשאין זמן עדיין חייבים לבדוק לינקים של מתכונים:
הוא נתקל בלינק הזה וחשב לעצמו "המממ… מתכון המרציפן הזה נשמע חביב ופשוט… מרציפן זה טעים. קפה זה טעים. רות אוליבר טוענת שהכנת מרציפן היא דבר שבשגרה… אז.. אולי.. אולי הוא יכול.. אולי הוא יכין… מרציפן קפה?

יש לפוסט נוף נחמד מהמטבח ;)

מפה לשם, באחה"צ סופ"שי חורפי יחסית – החליט הפוסט לפצוח במלאכת המרציפן.
הוא פינה קצת זמן, השרה שקדים במים רותחים ופנטז לעצמו איך עוד רגע קט יוכל להנות מפרי עמלו (כמובן שבו זמנית הוא גם ניסה, בפרץ היסטריה קליל, לתכנן תוכניות חלופיות – מה יקרה אם מרציפן קפה יתברר כאסון קולינרי שאינו טעים כלל וכלל? באיזו עוגה יוכל להחביא את הזוועה? אבל… נתעלם מזה…).
10 דקות לאחר מכן, חדור אופטימיות נחושה, הוא העביר את השקדים למים קרים (ובהה במים החמים שהפכו לתה חום כהה ומריר. כן, מריר. כן, הפוסט טעם. לא, הפוסט לא פסיכוטי כלל וכלל) והמשיך לפנטז על מתכונים קצרצרים ומהירים..
10 דקות לאחר מכן הוא התחיל לקלף…

כאן המקום להכריז, לפני שתיבהלו –
מלאכת קילוף השקדים לאחר ההשרייה היא לא מסובכת – רק גוזלת זמן.. ככה זה כשצריכים לקלף שקד-שקד..
אז זה לא מתכון בזק, ואולי לא לחלוטין מתכון שגרתי ("יש לי 5 דקות לפני שאני צריך לצאת מהבית אז אכין מרציפן" סטייל) אבל מרציפן ביתי זה מגניב – ובהחלט שווה את ההשקעה.
והכי טוב – להשיג פרטנר לקילוף ולהרוויח זמן איכות 🙂

אז אחרי קצת זמן איכות עם הידוע במטבח וקצת כדרור כדורים-
הגיע שלב הטעימות.
בביס הראשון המרציפן הרגיש מאוד קפאיני, אז הפוסט חשב שיהיה נחמד לאזן את זה עם קצת שוקולד לבן, שיוסיף גם עניין וגם מתיקות.
לידוע התחשק שיהיה קצת קראנץ' במרציפן שלו, והפוסט נזכר שיש לו פולי קקאו גרוסים וחשב לעצמו שזה יכול לתת לציפוי-השוקולד-הלבן אופי קצת יותר אריסטוקרטי..
מפה לשם, דקות עבודה ספורות ועוד קצת זמן-מקרר מאוחר יותר, טעמו הידוע והפוסט את היצירה המוגמרת:
הביס הראשון לא סיפק הרבה קראנץ' אמנם, אבל היה טעים:
קפה ושקדים מרירים-מתוקים, קצת מתיקות מהשוקולד הלבן ועוד טיפה מרירות מפולי הקקאו…
מעניין, מגניב ו… מעיר!
ממש פצצת אנרגיה קטנה כדור המרציפן הזה 🙂

אי לכך (ולאור תחינותיו של הפוסט…) – הידוע העלה את הרעיון לשם הקוד: מעירציפן

וכך, ילדים, כך פגשתי את אמא שלכם..
אה, אופס – כך הומצא המעירציפן!
😛

מעירציפן (ותודה לידוע) – מרציפן קפה מצופה שוקולד לבן ופולי קקאו גרוסים

למעירציפן (מבוסס על המתכון של רות אוליבר, כמובן, עם כמה שינויים, הערות ושדרוגים קפאיניים של הפוסט):

  • 250 גרם שקדים עם קליפה
  • 120 גרם אבקת סוכר
  • כף מיץ לימון (לא חובה)
  • 2-4 כפיות לא שטוחות של נס קפה, לפי טעמכם ומידת חיבתכם לקפה (הפוסט השתמש בג'ייקובס, כי גם אם הוא לא שותה נס קפה – לפחות הוא יחזיק בביתו רק נס קפה של פלצנים! 😛 )
  • 3-6 כפות ליקר קפה, לפי טעמכם וחפצכם באלכוהול (הפוסט ידוע בחיבתו להוספת אלכוהול לכל מתכון – במידת האפשר. והרי לכם ההוכחה הניצחת!)

לציפוי:

  • 100 גרם שוקולד לבן
  • כף שמן
  • פולי קקאו גרוסים

הכנה:
מכינים את המעירציפן: משרים שקדים במים רותחים ל-10 דקות. מעבירים למים קרים לצינון ומקלפים. מסננים ומייבשים בעזרת מגבת.

***
טיפוסט: כדאי ומומלץ לקלף את השקדים לפני הייבוש. הפוסט ניסה לקלף שקדים שנחו קצת במגבת והתקשה במלאכה.
לעומת זאת, שקדים שעוד שחו להם במים קרירים (או – הוחזרו למים הקרירים לאחר ייאוש) שמחו לנתר החוצה בקלילות (כלומר – לשגר עצמם במהירות לעבר פינות מטבח רנדומליות), או לפחות לפשוט את קליפתם כשהפוסט (והידוע! הוא עזר!) ביקש יפה…
***

טוחנים את השקדים במעבד המזון החביב עליכם (גברת אוליבר אמנם המליצה על מטחנת תבלינים אבל מכיוון שלפוסט אין אחת כזו – הוא החליט שהיקום יצליח להתמודד. היקום אכן הצליח).
מעבירים לקערה ומערבבים עם אבקת הסוכר, מיץ הלימון, הנס-קפה והליקר.
טוחנים שוב, עד למרקם שמזכיר פלסטלינה מנוקדת (גרגירי הנס-קפה לא נטחנים לחלוטין) שנעים ונוח ליצור ממנה כדורים.
לשים את בצק המרציפן עד שהוא הופך מלבן-מנוקד לחום-מגניב.
מכדררים כדורים ופונים לציפוי…

מכינים את הציפוי: ממיסים (אפשר גם במיקרו! אבל בפולסים קצרים ועם השגחה – בנוהל) את השוקולד הלבן והשמן.

מרכיבים את המעירציפן: טובלים את כדורי המעירציפן בשוקולד הלבן (הפוסט ניסה לנער עודפים בעזרת כפית וזה לא הכי הצליח לו.. הוא הסכים להתנחם ב"קיפודי מעירציפן" במקום בכדורים מושלמים אך נטולי אופי 😉 ).
מפזרים מעל כל כדור מצופה מעט פולי קקאו גרוסים.
מכניסים את הכדורים למקרר לזמן מה, עד להתגבשות השוקולד.

קיפודי מעירציפן - לפני מנוחה במקרר

קיפודי מעירציפן – לפני מנוחה במקרר

הערות, טיפים ורעיונות:

  • לישת המרציפן:
    בעקרון הפוסט חשב שיצליח לטחון את הנס-קפה עם אבקת הסוכר – ואז לערבב את התערובת הזאת עם השקדים.
    לאחר שזה לא צלח (ומעבד המזון שלו זרק לעברו מבט מזלזל..) הפוסט חשב שעוד כמה פולסים ביחד עם השקדים והליקר יעשו את העבודה…
    עוד מבט מזלזל ממר פוד פרופסור.
    ביס לנסיון מהמרציפן המנוקד היה קצת אגרסיבי מדי, כי במקום לקבל שילוב טעמים הרמוני זכה הפוסט למופע אורקולי של התפרצויות קפה היסטריות על רקע שקדי עדין..
    או אז, בהחלטה שחציה ייאוש וחציה ככה"נ גאונות – הפוסט החליט ללוש!
    חום הידיים ממיס את גרגרי הנס-קפה והופך את כל הדבר המנוקד הזה לשילוב אחיד ומגניב למדי של טעמי שקדים וקפה 🙂
  • כמויות רכיבי הקפה:
    הפוסט מודה ומתוודה שהוא, בנוהל, עשה פה ניסויים…
    הוא התחיל מחצי מהכמות של המתכון המקורי, שכיוון ל-500 גרם שקדים (בכ"ז יש רק שני אנשים בבית…), ורק חצי ממנה הפך למעירציפן קפה..
    אז על מרציפן של 125 גרם שקדים ו-60 גרם אבקת סוכר הוא שם 2 כפיות גדושות של נס-קפה ו-3 כפות ליקר.
    הוא חשש שזה יצא קצת חזק מדי, אבל תגובות מנסיינים היו חיוביות עד חיוביות מאוד 🙂
    מה גם שלדעתו של הפוסט טעם הקפה מתעמעם טיפה אחרי השהות במקרר.. כלומר – מיד לאחר שהמעירציפנים היו מוכנים (מי יכול להתאפק?) טעם הקפה היה חזק, אבל אחרי האשפוז הכפוי במקרר המעירציפנים הרגישו מאוזנים יותר, למרבה ההפתעה.
    בפועל, נס-קפה תוכלו פשוט להוסיף אם תטעמו ויחסר לכם עוד קצת טעם של קפה (זה פשוט ידרוש מכם עוד לישה, עד שהגרגרים ימסו),
    וגם – ציפוי השוקולד הלבן מוסיף מתיקות שעוזרת לאזן את טעם הקפה.
  • אלכוהול: המעירציפן יכול להיות גם נטול אלכוהול, אם יש לכם ילדים חובבי מרציפן (שזו תופעת טבע נדירה).
    הפוסט ממליץ להוסיף מעט נוזל (אפילו מים) במקום הליקר, כיוון שהמרציפן הטבעי שהכין, עם לימון בלבד – היה יכול לקבל באהבה קצת יותר נוזלים, שיעזרו לו להתגבש…
  • מיץ לימון: לא הכרחי, במיוחד אם אתם שמים נוזל חלופי..
    במרציפן טבעי הלימון מוסיף רקע מעניין, אך במעירציפן הוא, תכלס, די נבלע ע"י טעם הקפה.
  • רות אוליבר אומרת שהמרציפן נשמר זמן ממושך בזכות הסוכר. קול.
    אצל הפוסט הוא החזיק שבוע עד שנבלע כולו ע"י נסיינים ושאר גרגרנים 🙂
  • אפרופו רות אוליבר – תרגישו חופשי להכפיל כמויות…
  • גיוון פרווה שהוא גם טבעוני: הפוסט החליט להשתעשע ולצפות חלק מהעירציפנים שלו (וגם חלק מהמרציפן הטבעי!) בשוקולד מריר:
    ממיסים 100 גרם שוקולד מריר עם כף שמן וטובלים את הכדורים. גם הציפוי הזה ישמח לצינון קל במקרר לאחר הטבילה.
    המעירציפנים המצופים בשוקולד מריר יצאו טעימים מאוד (ולא מרירים מדי, כפי שחשש הפוסט).
    היתרונות שלהם הם כמובן עניין הפרווה/ טבעוני, שיעיל לאורחים עם דרישות מיוחדות ( 🙂 ) וגם העניין ששוקולד מריר מתנהג הרבה יותר יפה כשמבקשים ממנו לתפקד על תקן ציפוי (הידד לפרפקציוניזם!)
  • ***עדכון חשוב***
    הפוסט ממש ממש לא ממליץ להכין את המעירציפן עם שקדים טחונים!
    ככה"נ ניתן להכינו משקדים מולבנים, מה שיחסוך לכם את עבודת הקילוף, אבל קיצור תהליכים עד לשקדים טחונים יביא אתכם למעירציפנים במרקם פחות טוב, שבעת הלישה יגירו עליכם הרבה שמן. חבל. המעירציפן הוא חברך – שמור עליו! 🙂
צילום אמנותי

קיפודי מעירציפן, מעירציפן מצופה שוקולד מריר ואפילו מרציפן טבעי שמציץ מאחור…

עוד לא התעוררתם? זקוקים לעוד קפאין? שאר מתכוני הפרויקט מחכים לכם בדיוק כאן

צילום עוד יותר אמנותי

זה לא מעירציפן שמפנה לעברכם אצבע משולשת, זה נסיון של הפוסט לצילום אמנותי…