Archive for יוני, 2013

24 ביוני 2013

Chercher la Blonde פרק ב', או – אומנומנום וקצת תרבות

יאאאאא פריז! 🙂
או במילים אחרות, כך הסתבר רטרואקטיבית: יאאאאאא קינוחים מטורפים!
🙂

את הבוקר הראשון שפתחו הפוסט והידוע אשכרה בפריז הם החליטו להתחיל, כמובן, בשוטטות בוקר תוך נשנוש לחם וקרואסון מהמאפיה הראשונה שנקרתה בדרכם ורכישת קופסת פטל טרי זמן קצר לאחר מכן. יפים הם חייו של ה(תייר ה)פריזאי..
מבין כל השוטטויות של יום זה הפוסט רוצה לחלוק עמכם כמה:
בהמלצתה של ר' חובבת האקליירים הגיע צמד החמד לרחוב קטן ומגניב: רחוב מופטאר(ד). מדובר ברחוב קצת תיירותי, עם המון חנויות לאוכל מסוגים שונים (מפרומז'רי וחנות יין פלצניות, דרך בולנז'רי עם לחמים ומאפים שוים, ועד מיני שוק עם פטריות גירול (תודה משב) טריות) וגם – מסתבר – עם שירה בציבור בימי ראשון! très chic 🙂

שירה בציבור זה למגניבים...

שירה בציבור זה למגניבים…

גילוי נוסף, שהוא פחות טרה שיק ויותר אחלה בחלה היה בגני הטיולרי, שליד הלובר. הגנים יפים ממש וכיפיים, ומסתבר שהצרפתים (או לפחות הפריזאים) יודעים להעריך את זה – ברחבי הגנים, ליד המזרקות, מפוזרים להם כסאות ברזל לנוחות המשוטטים.  חלקם סטנדרטיים, אבל הפוסט והידוע מצאו שם גם כסאות התחרדנות! אותם כסאות ברזל, רק עם זוית כזו למשענת שלא מותירה לך ברירה אלא לנמנם לצלילי המזרקה 🙂 המיקום המושלם לפיקניק ביום שמש לא חם מדי.

עוד פנינה מאותו יום הייתה אנג'לינה.
כשהפוסט היה בן 13 הוא היה בחו"ל לראשונה- טיול משפחתי, שכלל גם את פאריז. חברים שלחו את הפוסט וחמולתו למקום פלאי בו הגישו עוגת ערמונים נפלאה ושוקו אלוהי שעשוי משוקולד מריר. כך הייתה חקוקה החוויה בזכרונותיו של הפוסט (הוא התעלם באלגנטיות מהעובדה שהשוקו העביר את שתי אחיותיו שלל יסורים – כיוון שהיה מריר להן מדי, לא משנה כמה תועפות קצפת הן שמו בו..). אותו מקום נקרא אנג'לינה. ברגע שיצאו הפוסט והידוע מהטיולרי ידע הפוסט שאין מנוס אלא לחפש את אותו מקום פלאי ולנסות לשחזר את החוויה.
מדובר במסעדה מפוארת ויקרה ששתי מנות הדגל שלה הינן: שוקו ועוגת מון בלאן. בדיוק מה שאכל הפוסט אי אז. ובדיוק מה שהוזמן הפעם.
היה טעים. מאוד טעים. אבל לא אלוהי. תכלס- אם אתם בפריז ורוצים שוקו מושלם, הפוסט מבטיח המלצה חגיגית בהמשך.

לארוחת ערב הקשיב צמד החמד להמלצתה של בצקאלים והלך לברייז קפה הבראטני. זו הייתה חוויה ייחודית ו… ניחוחית. משום מה במחוז בראטן נוטים לאכול קרפים מקמח כוסמת (וכן – כוסמת זה מסריח) ולשתות סיידר עם ריח של מערה. עם זאת – זה היה טעים ומשעשע 🙂

ביום השני, שהיה גם יום שני, גילו הידוע והפוסט בדרך הכואבת שחצי מהמקומות בפריז נסגרים ביום שני. מבאס, אז כדאי לדעת ולהתכונן מראש (גם חלק מהמוזיאונים, שאת זה דווקא ידעו השניים, אלא גם כלמיני חנויות, בעיקר כאלה שמוכרות אוכל והן לא סופר…). עם זאת, פיצוי הולם הגיע בדמותו סניף של אריק קייזר. זו רשת עם לא מעט סניפים (אז כמעט בטוח שתתקלו לפחות באחד מהם…) שיש לה ויטרינה מפתה במיוחד. אישית הפוסט ממליץ על לחם הדגנים (פאן או סיריאל) המתפצפץ ועל קרואסון השוקולד-שקדים שנחקק בדפי ההיסטוריה כקרואסון הראשון בעולם ממנו התלהב הידוע!
בסאקרה קר נקלעו השניים לצילומים למגזין אופנה ככל הנראה (בחורה שמצטלמת כל פריז הנשקפת מאחוריה בעוד איש מוזר מסרק אותה הלוך וסרוק, סרוק ושוב..) ובנוטרה דאם גילו שמלבד ויטראז'ים מרהיבים וגרגולים הכנסייה מחביאה מאחוריה גינה מגניבה עד מאוד עם צמחים יפים, ספסלים ויונים שמנות. אפרופו יונים, הפוסט הגיע למסקנה היונים הן בעצם חתולי הרחוב של פריז. אין יותר מדי חתולים משוטטים ברחובות העיר, אבל יונים שמנות וגרגרניות תמצא בכל מקום, והן ירדפו אחרייך על מנת לקבל איזה פירור לחם או שניים (או כיכר שלמה…).

היונים הפריזאיות בציד פירורי לחם מתיירים מזדמנים

היונים הפריזאיות בציד פירורי לחם מתיירים מזדמנים

באיל סיינט לואי סופסוף נמצאה פרומז'רי פתוחה והפוסט והידוע החליטו לעשות פיקניק. במקרה לחלוטין הם החליטו להכנס לפלאס דה ווז'. מדובר במשהו שבמפה נראה כמו סתם ריבוע שמגודר בחומה, אבל מסתבר שזו גינה קטנה וחמודה, עם עצי ערמונים (וילדות צרפתיות קטנות שצועקות לאבא-אים שלהן בהתלהבות "Maroooon! Marooooon!") ודשא. וכיף 🙂

ביום השלישי הגשים הפוסט עוד חלום וזלל מקרון של ל'אדורה וגם עוגת קפה שלהם. היה מאוד טעים. הליכה ברגל משער הנצחון לעבר מגדל אייפל התגלתה ככיפית מאוד – רחובות פריזאיים נחמדים זה אחלה. המטרו ממש אחלה ונוח, אבל להליכות לא ארוכות מדי זה לא רע לבחור דווקא באופציה הרגלית. מלבד זאת, נצפתה עז מלחכת דשא בגני הטיולרי 😛

כמה מסקנות על מוזיאון ד'אורסיי: אמנות יכולה להיות ממש אחלה לפעמים אז כדאי להקדיש לה מספיק זמן 🙂
הפוסט והידוע החליטו ללכת לשם לקראת סוף היום וקצת התחרטו על ההחלטה הזו. מה שכן, טיפ חשוב: אמנם המוזיאון טוען שהוא נסגר ב-6 בערב, אבל כבר מ-5:30 מתחילים לאיים עליכם לזרום לעבר היציאה. מה גם שאם אתם תיירים אתם בטח מגיעים עם תיק לכל מקום ועל כן מחוייבים להשאיר אותו בשמירת חפצים. שמירת חפצים נסגרת ברבע ל-6, כי זה הגיוני (?) – אז ממילא תצטרכו לסיים את בהייתכם בקירות מוקדם ממה שחשבתם..

אחרי האמנות לעיניים הגיע הזמן לעוד קצת אמנות לבטן – מגוון המלצות כיוונו את הפוסט לשוקולטייר בשם ז'אק ז'נין. יש לבחור חנות חמודה שהיא גם "בית קפה" ברובע המארה והפוסט לקח את הידוע שם לשוקו ופריז ברסט כי זה מה שכולם אמרו. קודם כל- אווירה סימפטית וחביבה מאוד, מה גם שמר ז'נין עצמו נצפה משוטט לו בחנות (וגורם לפוסט להתלהב כמו ילד קטן ומטופש..). השוקו היה נ-פ-ל-א לחלוטין. מריר ועשיר. מפנק ומושקע. ניצח את אנג'לינה בלי להניד עפעף. הברסט מולאה בקרם אגוזי לוז והייתה ממש שווה. אמנם בצק פריך מנצח כמעט תמיד בצק של פחזניות, אבל מר ז'נין בהחלט יודע מה הוא עושה גם במקרה דלהלן 🙂
תוספת נחמדה מאוד הייתה 4 הפרלינים שהגיעו להם לשולחן. משום מה הוגשה לשולחן קערה עם קוביות סוכר מגוונות (גם מבחינת הסוגים – גם סוכר לבן וגם סוכר חום, וגם מהחינת הצורות). הפוסט כמובן תהה לעצמו מי לעזאזל רוצה להמתיק שוקו איכותי עם סוכר?? אבל כיוון שעל הקערית נחו להם אותם פרלינים הוא לא הצליח להתרעם יותר מדי (גרגרנות תמיד תנצח תרעומת, ככה עובד העולם 😉 ).
לסיכום- באמת מקום ששווה להגיע אליו!

ולראייה

ולראייה

ביום האחרון והרביעי במספר ביקרו השניים ברחוב מונטגיו החביב. מדובר במעין מדרחוב נחמד שקצת נראה כמו גרסת 'ליטל איטלי' הפריזאית. גם שם נצפה סניף של אריק קייזר 🙂
הליכה ארוכה במיוחד לגאלרי לאפייט גילתה לצמד שמדובר סה"כ בקניון משמים ויקר, אז הפוסט לא ממש ממליץ. עם זאת ההגעה לשם תוכננה בעיקר כדי להגיע למקום אחר: פייר הרמה! נכון לכרגע מדובר כנראה בקונדיטור המהולל ביותר בפריז (ולא רק…) והפוסט היה נרגש עד מאוד. נאכלו: מיל פיי קרמל (משום מה הוא נקרא אצל מר הרמה אלפיים עלים ולא אלף, אבל למי אכפת. טעים טעים טעים), אספהן (בעצם מדובר במקרון גדול שממולא במן קרם ליצ'י ובפטל טרי. הפוסט שונא ליצ'י ועם זאת זה היה טעים באופן יוצא דופן. יש לאותו מר הרמה קולקצייה שלמה של אספהן, והפוסט הבין שהקרואסון מומלץ ביותר, אבל אחרי הצהריים כבר לא נשארו שכאלה..) ושני מקרונים נוספים.
היה שווה כל יורו ואפילו יש בונוס נחמד: אם אתם מחפשים מתנה לחובבי קונדיטוריה פריקים כמו הפוסט – מר הרמה מוכר גם וופלים דקיקים שמגיעים ארוזים יפה מראש (ולא רק מהויטרינה) ועל כן ניתן לשנע אותם גם בטיסה הביתה.. מדובר בוופלים מהז'אנר שמיועד להנחה על כוס משקה חם שאדיו ימיסו קצת את המילוי, אבל אלה של מר הרמה מגיעים בטעמים המיוחדים והמגניבים שלו.
הפוסט, אגב, חש צורך לציין שהאופנה רדפה אותו באותה חופשה פריזאית: בדרך לחגיגת הסוכר הזו נתקל צמד החמד בכאוס ומהומה של צלמים שמתלהבים מאנשים רנדומליים. מכיוון שהסקרנות התעוררה אזר בסוף הפוסט אומץ ושאל שני צלמים על מה כל המהומה. מסתבר שנערכה באחד הרחובות הרנדומליים הנ"ל תצוגת אופנה אליה הגיעו כמה מי ומי אופנתיים במיוחד (שהפוסט לא היה מזהה לעולם). הו וול 🙂

בסופו של אותו יום הגיע הגשם, וסיכל את תוכניות הצמד לשוטטות ערב אחרונה באיר האורות (…)
אבל גם בירה זו אלטרנטיבה לא רעה 😉

מודעות פרסומת
4 ביוני 2013

כחומר ביד הבלוגר – בראוניז שוקולד ופטל

ה-פ-ת-ע-ה!

הפוסט יודע שעד כה הוא לא ניסה להלעיט אתכם בתופינים ומגדנות (אלא רק לנפנף בפרצופכם את המטעמים שאכל כבר…),

אך מכיוון שהוא בהחלט מחובבי המטבח – הוחלט קבל עם ועדה בישיבת הדירקטוריון האחרונה – לחלוק איתכם גם את אובססיית האוכל של הפוסט!
(**מחיאות כפיים נלהבות**)

כל זאת למה? כי באתר מנטקה, המוכר לחובבי קונדיטוריה ישראליים נמרצים, פצחו לאחרונה בפרוייקט בלוגרים שנקרא "כחומר ביד הבלוגר":
כל חודש מכריזים חגיגית על חומר גלם ובלוגרי כל העולם (…) מתאחדים ומפרסמים מתכון המבוסס על חומר הגלם הנ"ל.
מי מכם שכבר מכיר את הפוסט יודע שהוא שמנמן בנפשו. מי שמכיר אפילו קצת יותר טוב יודע שהוא אוהב לא רק לאכול- אלא גם להכין אוכל. לכן הפרוייקט המדובר סיקרן אותו מאוד והוא החליט לנסות את כוחו!

כשהוא גילה שחומר הגלם הראשון שהוא מקבל הוא פירות יער הפוסט, דבר ראשון, שמח. מאוד שמח. כי הוא אוההההבבב פירות יער!
שתי שניות לאחר מכן (בערך) הוא כבר התחיל להריץ מחשבות ולתכנן תוכניות.
די מהר זה הגיע אליו – בהשראת מתכון אחד מפורסם למדי של הפוסט (יאפ! 🙂 ) ובהשראת אחד השוקולדים האהובים עליו (גודייבה יודעים מה הם עושים)..
כלומר- גרסת הבראוניז המושחתת לשוקולד במילוי קרם פטל!

אל דאגה, פרק המשך לטלנובלה עוד יגיע ביום מן הימים, אבל בנתיים תסתפקו בבראוניז משובצים בפטל-curd חמצמץ וטעים (חומרים לתבנית מרובעת בגודל 25 ס”מ):

לקרם פטל (פטל-curd):
  • 1 כוס (גדושה!) פטל קפוא
  • 1-2 כפות מיץ לימון
  • 2 חלמונים + 1 ביצה שלמה
  • 1/3 כוס סוכר
  • 1/2 כף קורנפלור

לבראוניז:

  • 200 גרם שוקולד מריר 60% מוצקי קקאו קצוץ
  • 200 גרם חמאה, חתוכה לקוביות
  • 3 ביצים בטמפרטורת החדר (פשוט תוציאו אותן מהמקרר איזה 20 דקות לפני הכנת הבראוניז.. כשאתם מתחילים להכין את ה-curd, למשל..)
  • 1/2 כפית תמצית וניל
  • 250 גרם (¼1 כוסות) סוכר
  • 70 גרם (1/2 כוס) קמח
  • 50 גרם (1/3 כוס) אבקת קקאו (ואפשר בכיף להפחית קצת אם אתם מעדיפים. הקקאו עושה את הבראוניז מרירים ועמוקים יותר)
  • קורט מלח

אופציה שווה: מעט פטל קפוא נוסף.

הכנה:

מכינים פטל-curd: שמים את הפטל בסיר קטן, על אש נמוכה, ונותנים לו להתרכך (כן כן – לא צריך להפשיר קודם, הסיר מבטיח לטפל גם בתחום הזה). אין צורך בהשגחה מתמדת, רק לערבב מדי פעם שהפטל לא יישרף.. כשהפטל מתחיל להיות קצת נוזלי אפשר להוסיף לו את מיץ הלימון ולהמשיך בחימום עדין.
בנתיים טורפים בקערה קטנה ועמידה לחום את שאר החומרים (ביצה + חלמונים, סוכר, קורנפלור).
כשהפטלימון מגיע למצב צבירה נוזלי למדי (תרגישו חופשי למעוך קצת את הפטלים שנותרו שלמים)  מוסיפים 3-4 כפות מהפטלימון לתערובת הביצים ואחרי כל כף טורפים עד שמתאחד.
מוסיפים את תערובת הביצים לפטלימון שבסיר ומתחילים בטריפה מתמדת על אש נמוכה – עד שמסמיך.
ה-curd יעלה קצת קצף וזה בסדר. זה אפילו עוזר – כשהקצף מתחיל להטמע ב-curd והתערובת מבהירה קצת זה סימן שה-curd מסמיך 🙂
מצננים.

מכינים את הבראוניז: מחממים תנור ל-170 מעלות ומרפדים תבנית בנייר אפייה. אפשר לשמן מעט את נייר האפייה.
ממיסים שוקולד וחמאה על בן מארי או במיקרוגל.
מקציפים ביצים, וניל וסוכר כ-4-5 דקות לתערובת תפוחה ובהירה.
מוסיפים את תערובת השוקולד והחמאה ומערבלים (אפשר להמשיך עם המיקסר) לתערובת אחידה.
מנפים פנימה קמח, אבקת קקאו ומלח ומערבבים בעזרת כף עץ או מרית רק עד למרקם אחיד. נזהרים מערבוב יתר.

מכאן יש 2 אפשרויות:
אפשר להכין בראוניז הפתעה: יוצקים כמחצית מתערובת השוקולד לתבנית, מפזרים את ה-curd על פני תערובת (אפשר להשאיר בתלוליות קטנות ואפשר למרוח קצת עם סכין), בשלב הזה אפשר לפזר מעט פטלים קפואים על פני ה-curd, ואת הכל מכסים בתערובת השוקולד שנותרה.
אפשר להכין בראוניז משויישים: יוצקים את תערובת השוקולד לתבנית, מפזרים עליה את ה-curd, אם רוצים מוסיפים קצת פטלים קפואים, ומשיישים את הבראוניז (מערבבים מעט את שתי הבלילות בעזרת סכין). אם בוחרים בשיטה הזו מתקבל אפקט יפה (ה-curd  שעל פני השטח מקבל צבע בורדו יפה באפייה). מה שכן- הפוסט ממליץ לא לפזר יותר מדי את ה-curd. הטעם שלו עדין ועל כן הכי כיף להתקל ב"צ'אנק" די גדול שלו בין ביסים של שוקולד מריר ופאדג'י 😉

את שתי האפשרויות אופים כ-25 דקות, אם כי מומלץ לבדוק את מצב העוגה כבר אחרי 20 דקות. היא מוכנה כששטח הפנים שלה נראה אפוי, אבל קיסם הננעץ במרכזה יוצא לח מאוד. מצננים היטב ומעבירים למקרר לשעתיים לפחות לפני החיתוך.

הערות, טיפים ורעיונות:

  • הפטלים הקפואים מוסיפים עוד טעם של פטל, שזה תמיד טוב
  • בכל מקרה הפוסט ממליץ לשים הרבההההה curd. כאמור, הטעם שלו עדין, אבל כיפי, ועל כן שווה להתקל בו 🙂
    כשהפוסט שם טיפ-טיפה יותר מחצי כמות, למשל, הוא מצא עצמו קצת מתגעגע לפטל בין ביס לביס..
  • פתרון חביב לימי הקיץ החמים הוא לחתוך את הבראוניז (אחרי קירור הגון במקרר, כאמור) לקוביות קטנות ולאפסן אותן במקפיא. כשחם ומעיק ורוצים משו מתוק אפשר להוציא קובייה (או יותר מאחת, כמובן), לחכות קצת כדי שיהיה אפשר לנגוס בה בלי brain freeze – ולזלול!
  • ורעיון מופרע אבל מגניב (שהוא גם בונוס! קרא מתכון אחד קבל עוד אחד בחינם 😉 ):
    מקרונים במילוי הפטל curd הנ"ל ו… חמאת בוטנים!
    הפוסט משתמש במתכון המשובח (והאפשרי לחלוטין!) למקרון של בצק אלים וגילה שמדובר בשילוב כיפי לחלוטין!
    רק כדאי לעשות שימוש בחמאת בוטנים כמה שפחות מתוקה, כיוון שהמקרונים עצמם מאוד מתוקים וה-curd מתוק-חמוץ

אל תשכחו לראות מתכוני פירות יער שווים נוספים right here! 🙂