תיאוריות קונספירציה אודות הקשר בין הזרבובים, פטל, לימון ומוסד הנישואין…

כן כן, תאמינו או לא – לפוסט יש עוד סיפורי שמנמנות בארסנל שלו! 🙂

בתור התחלה הוא בחר לספר לכם סיפור גבורה מרגש, מלא דרמה, מתח ונצחונות מרוממי נפש:

שניים מחבריו של הפוסט מימים ימימה (כלומר- אחת מהתיכון, אחד מהצבא) החליטו להתחתן! שמחה, ששון, בלון לכל ילד, וקולולו נמרץ! (מזל טוב!!!). לאור העובדה שהפוסט אחראי לשידוך החגיגי היה לו גם רווח אישי מהעניין (יי שליש דרך לגנעדן! ;)), אבל לא מזה נבעו השמחה והששון…

בכלאופן, גברת ש' הנודעה (המכונה גם מארינקא) והפוסט החליטו להכין לזוג הצעיר עוגת חתונה (פום פום פום!!!)!

עוגת חתונה זה לא צחוק! זה דרש תכנון מוקדם (תכתובת מיילים באורך הגלות, שכללה הגיגים על החיים, החלפת לינקים מאסיבית, תכנון מועדי מפגש פוטנציאליים ולבסוף – רשימה מסודרת ומדוקדקת של העוגה הנבחרת, הקרם למילוי, הציפוי וכמובן – כל החומרים שיידרשו כדי להביא את כל התכנונים הנ"ל לכדי מציאות קיימת), כמה מפגשי אפייה חגיגיים, נסיעה אחת המלווה בהתקפי היסטריה קלה עד חמורה מפעם לפעם ("לא!! אל תיסע מהר!!! היא תיפול!!!") והרבה תחושות גאווה.
העוגה שנבחרה הייתה: 3 שכבות של עוגת לימון חמצמצה ורעננה, ממולאות בקרם שוקולד לבן ופטל ומצופות במרנג שוויצרי בטעם וניל. ככה יהיה גם חגיגי (עוגה צחורה ומקושטת) וגם טעים (לימון? טעים. פטל? טעים. שוקולד לבן? טעים. וניל? טעיייייייםםםםםםם!).

אבל אתם מכירים את המשפט-שחכם-סיני-אחד-אמר-לי-פעם על התוכניות שלך והבידור של אלוהים?
אז ככה:
מכיוון שהפוסט טס לו לנופש חגיגי עם הידוע ונחת ב-ד-י-ו-ק בבוקר החתונה פוצלה הכנת העוגה לשני מפגשים חגיגיים: אחד להכנת העוגות מראש, שני להכנת קרמים, הרכבה, ציפוי וכו' וכיו"ב.
הכנת העוגה הוכתרה בהצלחה, כיוון שהכמויות במתכון היו מדוייקות (ההוראות אמנם היו קצת לוקות בחסר, אבל מכיוון שגברת ש' היא בוגרת קורס קונדיטוריה יוקרתי – וגם מאוד מוכשרת – המכשול הזה נצלח בלא נפגעים), והפירורים שנגנבו מהתבניות היו טעימים עד למאוד.
הרכבת העוגה, לעומת זאת, הייתה קומדיה של טעויות… מזל שבסופו של דבר היא הייתה בעיקר מצחיקה. וטעימה (אם יורשה לנחתום להעיד על עיסתו..)!

בראש ובראשונה- קרם שוקולד לבן ופטל. המתכון נלקח מבלוג רנדומלי והוכפלו הכמויות (מחשש פולני שלא יהיה מספיק).
פטל ושמנת בושלו להם יחדיו ולאחר מכן נטחנו לכדי נוזל ורוד יפיפה, שוקולד לבן עם וניל ודבש המתין לשמנת שתמיס אותו, ואז… בעוד השוקולד נמס לו לאיטו התחיל הקרם לשנות את צבעו מורוד מפתה לחום-אפרפר שמזכיר (רחמנא ליצלן) גוויה. או לפחות בובת שעווה במדאם טוסו..
טעימה מהקרם גילתה שיש לו בעיקר טעם של שוקולד לבן, קרי- לא רק הצבע של הפטל הלך לאיבוד, אלא גם הטעם.
באקט של תושייה נמרצת וניצול הזדמנויות הוכפלו כמויות הפטל בקרם (מזל שנשארה חצי קופסה!) והקרם הפך ל"ורוד עתיק" (אהמ* חום ורדרד*אהמ) ולטעים (מאוד טעים. מאוד מאוד טעים).

פדיחה שנייה התגלתה אחרי שהקרם הונח לו למנוחה קלה במקרר – אין יותר וניל. מה זה אומר? שממרנג שוויצרי צחור ו-ונילי נשארנו עם שוויצרי. וצחור. מה עושים? מכינים! האופטימיות היא קוסמית, והעוגה תהיה עוגתית בכלאופן, לא?
בשלב הזה כבר הגיע הזמן להתארגן, להתלבש יפה ולהתאפר – ולקחת את 3 הקומות המודבקות בקרם טעים לנסיעה. כאמור- היסטריות קלות אכן נרשמו בדרך, אך העוגה הגיעה שלמה-אך-לא-מצופה ליעדה.

גברת ש' והפוסט מיד נכנסו למטבח כדי לעשות כמה "ליטושים אחרונים". פה קומדיית הטעויות שלנו כבר העלתה הילוך והביאה עמה כמה אפיזודות משעשעות כגון:

• דיון עד כמה טעים הקרם ועד כמה טעים המרנג. הקרם ניצח.
• חוץ מהעובדה שהקרם היה טעים יותר, הוא גם היה יציב יותר, כי
  משום מה המרנג השוויצרי, שאמור להיות קשיח ומגניב (וקשוח) סירב לעמוד בציפיות ולעמוד בפני עצמו..
• אי לכך ובהתאם לזאת כל 3 הקומות צופו מלמעלה בקרם בצבע "ורוד עתיק" ורק הצדדים זכו לציפוי צחור.
• מסתבר שהעוגה רצתה להשוויץ וסירבה שיצפו אותה לחלוטין. על כן כל הנסיונות להגיע לציפוי מגניב וחגיגי עלו בתוהו. אפילו הפרפקציוניזם של גברת ש' לא הצליח להביא את העוגה לתמונה המושלמת שצמד החמד דימה לעצמו כשרק התחיל את התכנונים..
• בובות חתנכלה לא היו בנמצא. וגם היו סטנדרטיות מדי. לכן, ולאור פלא שלא ייאמן מצאה גברת ש' בובות של… זרבובים!!! יס יס יס! זרבוב וזרבובית הועמדו להם בחגיגיות על הקומה העליונה ביותר, ואחרי מחיאות כפים נרגשות ניסו הפוסט וש' להעביר את העוגה למקרר..
  את מה שקרה אז אתם יכולים לנחש- הזרבוביים נפלו אפיים ונמרחו להם (בחגיגיות..) במרנג (צחור).

אבל לא זה מה שיעצור את הזוג המופלא! הזרבוב נוקה מהמרנג במקצועיות ע"י גברת ש', הזרבובה זכתה ל"הינומת" מרנג והעוגה החגיגית זכתה לתשואות, בוק קטן ואפילו טקס חיתוך חגיגי!
וכך הגיעה לכדי סיום (די מוצלח, אם יותר לפוסט לשפוט בעצמו) אחת ממשימות האפייה היותר גדולות שהעז הפוסט לקחת על עצמו..
השלב הבא, כיוון שמקרונים כבר נוסו והצליחו (!) כנראה יהיה להכין קרואסון לבד 😀

הפוסט יפרד מכם באיחולי שבוע מוצלח טעים ושקט, ובאיחול מזלטוב חגיגי (חצי שעה איחור בשביל קבל עם ועדה זה תופס, לא?) לקוקי, כפרעליה!!!! 🙂