לונדון חלק ג', או – יש סנאים שמדברים אנגלית. עם מבטא!

חילופי המשמר בארמון באקינגהם העלו תמיהות מספר אצל הפוסט. כולם אמרו לידוע ולו שאין באמת מה לעשות שם וזה סתם, אבל.. בעצם.. אם אתם בלונדון פעם ראשונה אז תלכו, תלכו. בטח- זה דבר כזה של תיירים, שתמיד עושים.

אז הם הלכו. בבוקר יום ראשון. ועמדו שם. ליד המוני אנשים. וראו בדל מדים אדומים ואת קצה-קצהו של כובע פרווה שחור.

באמת שזה לא מסתדר לפוסט. הוא חשב שחילופי משמר זה דבר מגניב. וכנראה שהוא והידוע קיבלו את כל חבילת המגניבות האפשרית כי אפילו באה תזמורת גדולה של לובשי מדים שחורים שסיפקה מוזיקה מרגשת לכל האירוע, והם אפילו הצליחו לעמוד די קרוב לגדר, מה שסיפק להם הזדמנות לדחוף את היד עם המצלמה פנימה בין הסורגים ובין האנשים המעצבנים שסביבם ולצלם המון תמונות וסרטי וידאו של שמאל-ימין-שמאל.

אבל ככל שהחלק הרציונאלי במוחו מעבד את החוויה הוא מגיע להבנה שבעצם מדובר בזמן יקר שנוצל כולו לעמידה דחוקה וצפופה, תוך חשש מכייסים וגנבים (כי כל פולני יודע שבמקומות הומי אדם יש יותר סכנה שיבואו לקחת לך את התיק-בגודל-בית שאתה, כתייר טוב, סוחב עמך לכל מקום), תוך שבירת צווארו הענוג בנסיונות להביט בשומרים (שמצידם עסקו ברקיעות רגליים נמרצות, נפנופי רובים ופירצוף פרצופים רציניים להחריד) – בלא לקבל תמורה הולמת.

מזל שהגורל (או ההיסטוריה. או מעצבי התיירות בלונדון) מיקם את הארמון, על שומריו הלא מסוקסים, מרחק פסיעות בודדות מפארק סיינט ג'יימס. המקום הזה פשוט מרהיב. אין ספק שללונדון, על אפרוריותה המפורסמת והערפיח המוטל בספק, אין חסך בריאות ירוקות – מפוזרים בה לא מעט פארקים, בכל מקום אפשרי, כך שאחרי כל סיור מעייף תוכל למתוח רגלייך על דשא ירוק ולפנטז על שמש.

איכשהו, דווקא הפארק הקטן יחסית הנ"ל הצליח לשבות את ליבם של הצמד.

יש הכל בסיינט ג'יימס: יש דשא. יש עצים. יש פרחים מוזרים שצומחים באמצע הדשא. יש נחל קטן וחמוד שזורם באמצע, ואפילו גשר עץ רומנטי שמשקיף על גלגל הענק המפורסם. יש ברבורים וברווזים צווחניים, ויונים שמנשנשות לך את פירורי הלחם. יש ספסלים שמזמינים אותך לערוך עליהם פיקניק לתפארת לונדון (כלומר- סנדוויצ'ים שמתעקשים שיהיה בתוכם משהו מתוק וביזארי. מה הקשר בין המונח 'צ'אטני' לריבה, ומה הקשר בין זה לגזר? מה הקשר בין pickle למתיקות ולמה זה אמור להשתדך עם בשר?!). יש בריטים בחליפות שוויתרו על הבירת-צהריים ובאו לנשנש סנדוויצ'ים ביזאריים בפארק. וגולת הכותרת: יש סנאים!!! כן כן, המכרסמים בעלי הזנב הפרוותי החליטו להתנחל דווקא בפארק הנ"ל, תוך פיתוח בטחון עצמי ניכר וחוסר פחד מובהק מבני אדם. התוצאה – סנאים שבאים אלייך כדי שתאכיל אותם! והם גם מפונקים. הם לא יסתפקו בלחם עלוב- זה לברווזים וזה לא לרמתם. לא לא. גם לא קרקר בצל של לחמית, אם חשבתם לנסות לפתותם באוכל מארץ הקודש. אם תביא להם בוטנים לעומת זאת, הם יטפסו על ברכייך תוך כרסום נמרץ ונפנוף זנב.

מי שמכיר את הפוסט יכול להבין שברגע בו התגלה פוטנציאל הסנאים של הפארק, מדד השקט והשלווה בו ירד לא מעט, כי הפוסט החל מתרוצץ מצד לצד תוך שהוא מצווח "סנאי! סנאי! איזה חמווווודייייי!!!".

אכן- תמונות קשות.

באותו יום ראשון מפורסם, לאחר שמאסו השניים ברקיעות הרגליים הקצביות של השומרים, שמו פעמיהם לכיוון אטרקצית יום ראשון מפורסמת למדי בלונדון – השווקים. יש מבחר לא קטן של שווקים בלונדון, כל אחד מהם מתיימר להיות ייחודי ומושך עין, לב וארנק.

בעקבות המלצות לוהטות מספרי-הדרכת-טיולים בני עשור החליט הצמד לפתוח את יום הרכישות שלו בשוק פטיקוט ליין, שזכה לתיאור "השוק המפורסם ביותר בלונדון במוצרי העור שלו", או משהו בסגנון. לאחר נסיעת טיוב נמרצת והליכה לעבר האתר התגלה רחוב ארוך, לא רחב במיוחד, רווי דוכנים קטנים ובהם סחורה רגילה, כמו ברוב השווקים הבינלאומיים שיצא לו לפוסט להיתקל בהם בימי חייו. אכן- היו שם מעילי עור. והם היו ארוכים, יפים ומטריקסיים. אבל מטעמי אידיאולוגיה בעיקר הם נשארו על הקולבים, ופרט להם כל מה שהיה לשוק המפורסם הזה להציע היו צפיפות וסחורה סטנדרטית לחלוטין.

מאוכזבים משהו המשיכו השניים במסעם, ולאחר שסעדו את ליבם בפיקניק בהייד פארק ונתנו לרגליים לנוח ל-10 דקות, הם הגיעו לשוק של קמדן סטריט. ואז הפציע חיוך על פניהם.

מדובר ברחוב רחב ומואר, שישר מזמין אותך לשוטט בו. כדי שאכן ייחשב לשוק, ולא לסתם רחוב, מיד בתחילתו יש מקבץ גדול של דוכנים צפופים של מיטב הסחורה התיירותית – חולצות מודפסות, כוסות הקפצה ושאר מרעין בישין שיש עליהם הדפס של המפה של הטיוב (מן הראוי לציין שבדוכנים אלה ממש גילה הפוסט שיש לי כשרון לא רע ולא צפוי בכלל במשא ומתן ובעמידה על המיקח, שמורכב בעיקר מכנות. מעניין, מעניין מאוד..).

אחרי שתסיים להרהר בינך ובין עצמך אם פד לעכבר + כוס שוט + גרביים + בוקסר זה מספיק כדי שלעולם תצליח לצאת מהתחנה הנכונה של הרכבת התחתית, תוכל לשים לב לעובדה שהרחוב מלא בחנויות פריקים מרנינות! כן כן- חצאיות עם שכבות של טול, מחוכים, מעילים שמזכירים בצורה מעט מטרידה תקופות שאירופאים מסויימים היו מעדיפים למחוק מעברם, נעליים עם פלטפורמה של מעל לחצי מטר וכמה אבזמים בשביל האיזון… אח.. אופנה זה דבר נפלא!

אחרי סיבוב נמרץ של מו"מ (מיקח ומדידות) מתעורר הרעב. לרחוב קמדן יש דברים מקוריים להציע להרגעת הקרקורים, והפוסט והידוע מצאו עצמם אוכלים (בהנאה לא מבוטלת, יש לציין) גלידה טבעונית שעשוייה מקשיו! אמנם הייתה שם גלידה בטעם לבנדר ובצבע מלט, אבל המנטה-שוקולד-צ'יפס הייתה טעימה ביותר!

לאיזון הבריאות המוגזמת הם גם נשנשו סוכריות גומי גדולות יתר על המידה, תוך שהם בוהים במגוון מיצירותיהם המגניבות של המוכרים בשוק ונשבעים על אהבתם הנצחית לרחוב קמדן, על כל אשר בו.
~~~ תם ונשלם חלק ג' של ההרפתקה בלונדון ~~~

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: