8.4.10 – שכנים עירוניים וימים אקלקטיים

לכבוד חג הפסח שבא עלינו לטובה (או יותר נכון- חופש הפסח שבא עלינו לטובה. והלך גם. מאוד מאוד מצער העניין הזה…) החליט הפוסט להעניק לכם כמה מפניני חכמתו ומאבחנותיו החדות כסכין על מאורעות החיים..

בראש ובראשונה ירצה הפוסט לומר דבר מה על חייו כסטודנט. כן כן, כבר עסקו בכך רבות (מי אם לא הפוסט בעצמו..), אבל- היות וזהו מרכז חייו הנוכחי (לפחות מבחינת טיים-קונסומינג..) תיאלצו לספוג זאת עם חיוך..

אז תקופות מבחנים. כן.

אמנם זמנה של האחרונה כבר עבר ונגמר, אבל היות והייתה זו תקופת המבחנים הראשונה בה לקח הפוסט חלק פעיל (ויש שיאמרו פעיל ביותר. אייאייאיי 11 מועדי א') יש ברצונו לחלוק עמכם מספר הגיגים רלוונטיים-

תכלס- היה די כיף. אמנם היה ארוך, מאתגר ומעצבן (נכון שבכל ראיון עבודה אומר הפוסט בלווית חיוך "אני אוהב אתגרים" אבל בואו נשאיר את השמוזיג ואת השיווק העצמי בצד לכמה רגעים..), ונרשמו מספר רגעי ייאוש-עד-איבוד-שפיות-ותלישת-שיער-מאסיבית (ישמחו להעיד על כך הידוע ואמא של הפוסט), אבל בסה"כ מה היה לנו שם?

יושבים בבית כל היום במקום בכיתה עבשה, מול הלפטופ החתיך והאדום, שותים תה (היה קר בחוץ לפני חודשיים, קהל הקוראים מתבקש לאמץ את זכרונו) ומדי פעם עושים הפסקת צהריים ורואים סדרה רנדומלית תוך מחשבות מעמיקות כגון "האם פרויד אהב פשטידת ברוקולי?". סך הכל- אין באמת על מה להתלונן.. חוץ מעל סטיות תקן וכופלי לגראנז'.

אמנם הפוסט שמע כמה מחבריו אומרים שהם מסכימים שכל הזמן תהיה תקופת מבחנים, ועם זה הוא לא מסכים (הוא מעדיף כל הזמן חופש פסח. או יותר טוב- כל הזמן חופשת קיץ..), אבל הוא חושב שגם בתקופה שנשמעת אפלה ומרושעת כה- יש דברים טובים 🙂

אנשים שאנחנו אוהבים

יש אנשים שפשוט מגיע להם שיהללו אותם מעל פיקסלי המסך של העולם כולו..

את השם 'שלי' כבר שמעתם. לא פעם ולא פעמיים סיפר הפוסט על חברתו ועל ערבי ההוללות שלהם..

הימים חולפים ושלי כבר איננה נערה פוחזת- היא עושה קורס קונדיטוריה!

המשמעות?

אוכל.

ולא סתם אוכל- קינוחים. המון עוגות, מרנגים, שוקולדים, עוגיות… ומה תעשה שלי אחת בכל המתוק מתוק הזה?

ובכן- תביא לו לפוסט קופסאות מלאות תופינים ומגדנות!

הו- יש לו חברות שוות לפוסט.. 🙂

אנשים שאנחנו לא אוהבים

פעם הפוסט היה קיבוצניק, עניין ידוע ומוכר.

כשהיה קיבוצניק יחסיו עם שכניו היו "תבדוק מה יש לי במקרר ואני אבדוק לך". חיטוט הדדי ולגיטימי מתוקף היותנו דיירים בבירת הרכילות של כל הזמנים- אין ספק שהרעיונות בבסיס השיתופיות הזו נשמעים יפים מאוד, אבל מתחת לפני השטח כנראה שרכילות הייתה משאת נפשם האמיתית של אותם חלוצים פולנים במכנסיים קצרים וכובע טמבל..

ובכן, כיום, כאשר הפוסט מעמיד פני עירוני וגר בבית דירות חגיגי, הוא מגלה שיחסי שכנים זה עניין מסובך הרבה יותר!

יש את עניין חדר המדרגות:

הוא לא של אף אחד וגם של כולם בו"ז. וזה כשעוד אין מעלית להתמודד איתה. ואם שכן משאיר כלמיני דברים בחדר מדרגות (נגיד… מממ… שקית זבל!) זה חוקי זה? ויש מנקה מסתורי שמנקה את המדרגות כל שישי בבוקר. מתי בבוקר? זו תעלומה! גם אם תקום ב-6 בבוקר המנקה כבר לא יהיה שם ושטיח הכניסה החביב שלך והעיתון ימתינו לך מבויישים על המעקה. מצד שני- אם אכן תמצא לכלוך ותגיד לעצמך "יופי- מחר שישי והכל יהיה נקי ומצוחצח" רוב הסיכויים שתמצא את אותו לכלוך מביט אלייך במבטי זדון שנייה אחרי שתנכס לעצמך מחדש את שטיחך.

אבל מה שבאמת מחדש- זה השכנים.

לא עוד חובבי רכילות משעשעים שיבואו לתת לך עוגה אחרי שהיית שבוע בחו"ל (ולהציץ מה קנית, כמובן), לא עוד זקנים תמהונים למחצה ששואלים אותך "של מי אתה?" למרות שכבר סיפרת להם אתמול..

שכנים עירוניים זו ספירה אחרת לחלוטין…

תכלס? הפוסט גר כבר יותר משנה באותה דירה והוא לא מכיר את כל שכניו כלל וכלל!

לצערו הרב מכיר הפוסט שכנים ספציפיים ביותר… לפני שנה היו לו חיים שלווים עם שכנים אנונימיים, ולפתע פתאום, בעונת "תחילת שנת הלימודים ומעברי הדירות הבלתי נגמרים" הגיעו שכנים חדשים.

את השכנים החדשים היה לו לפוסט קשה מאוד להשאיר בגדר 'אנונימיים' היות ועל תחביביהם נמנו:

בניית רצפת פרקט בימי שישי בין שתיים לארבע,

השתלטות על המקלט של הבניין ועל החדר בו נמצאים בלוני הגז,

דפיקות חזקות על דלת דירתם שלהם תוך צעקות וזעקות חוזרות ונשנות במשך כחצי שעה וכו' וכיו"ב וכד'.

וזה עוד לפני שהודה הפוסט שהוא חושד בהם שגנבו לו את השלט-לדלת היפה שהכינו לו..

אי לכך ובהתאם לזאת יוצא הפוסט בבקשה נרגשת-

אם מי מכם מכיר 'מגרשי שכנים' מקצועיים, אנא הפנו אותו אליהם!

אפיזודה משעשעת

חילופי מזג האויר:

לא כ"כ מזמן הגיע הפוסט להארה-  כשהשלט של המזגן מראה 15 מעלות – בתוך הבית (!!!) – זה ללא ספק הזמן הנכון להתלבש, להכין תה ולהדליק אותו, לכל הרוחות..

ללא ספק החורף שעבר (?) עלינו לטובה היה מהקרים יותר שזכה הפוסט לחוות..

הלילות היו מספיק קרים שאם היית משאיר את השמנת בחוץ- בבוקר היית מגלה שהיא הפכה לגלידה! (אז תכלס- עדיף להוסיף לה קצת וניל ופקאנים מסוכרים מבעוד מועד..).

כמויות התה שהתחסלו בביתם של הידוע והפוסט השאירו את מסיבת התה של בוסטון מדשדשת מאחור עם תחושת החמצה- ספר השיאים של גינס שלחו נציג, שמרוב תדהמה נפל מהקומה הרביעית וטבע בבריכת "הצינור ישן מדי" שיש לנו בחצר.

ואם זה לא מספיק- אז החליט להגיע האביב.

הפוסט מאוד אוהב את האביב- יש בו דברים יפים ונחמדים.. יש פריחה, יש יומולדת, יש חגים שמעניקים לך חופש מבורך.. ויש בורמוולוס (אל תשאלו מה זה, רק תתחרטו על שנולדתם לסבתא הלא- נכונה).

אבל מה? השנה האביב החליט להפתיע. לא התחשק לו להיות בנאלי ולהסתפק בכמה שרבים וקצת גשם בפורים כמו כל שנה. הו לא! לא האביב של 2010!!!

הוא החליט, בראש ובראשונה, לספק כמה ימי חום.

מיד אחריהם- גשם זלעפות שאפילו החתולים והכלבים לא העזו להתמודד איתו.

ואח"כ- שוב חם. ונעים. אפילו חם מאוד עד שלובשים גופייה והולכים לים. ואז באים עננים.

אבל כל זה היה רק כדי לנטוע בנו בטחון סרק, כדי שהוא יוכל להטיל עלינו את הנשק הסודי:

הימים האקלקטיים.

כן כן- תופעה חדשה הגיעה לארץ ישראל שלי יפה וגם פורחת עם אביב זה- ימים בהם חם לך עד מוות בשמש, ועם זאת יש רוח פרצים מקפיאת עצמות בצל.

מה צריך ללבוש?

גופייה? יהיה לך קר עד קפוא-דלקת-ריאות אם תגיע לצל כלשהו בחייך.

מעולה. סוודר עם כן? לאלאלאלאלאלאלא!!!! אתה תזיע כ"כ הרבה אם תעמוד בשמש עד שהכנרת תתחיל לחלק מים לטורקיה.

ואם זה לא מספיק- היה קר בפסח.

קר!!!!!!!!

לא מקובל על הפוסט ללבוש מגפיים לליל הסדר…

סופשבוע רגוע ומלא ים שיהיה לכם 🙂

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: