21.12.08 – לא רק מרק

בראש ובראשונה הפוסט רוצה לומר שהוא בעצם מתגעגע. שלי טסה לה לחו"ל והותירה את הפוסט פה לדמוע ולייבב.

היא אמנם הותירה מתנת פרידה יפה ומרגשת, והבטיחה לשוב בתום כשנה, וגם עבר כבר זמן מה, אבל הפוסט מקדיש לה את עצמו (כלומר- את הפוסט הנ"ל) ומקווה שהוא משעשע אותה בגולה מדי פעם.

ועכשיו:

הפוסט והידוע החליטו שחשוב מאוד לנצל את הזמן הקצוב שעוד נותר לפני שיתחיל החורף (או אז יסתתר לו הפוסט מתחת לפוך, רועד ועקשן, ויסרב להוציא את קצה אפו),

אז הם עשו דברים חשובים ממש-

כמו… ללכת לבקר את גילה-מבולבלי בזכרון, ולאכול גלידה.

(אזהרה חשובה: אייס-סטון ליד זכרון? לא שווה את זה. לכו לקולדסטון. שווה לנסוע בשביל זה גם עד חור כמו מינסוטה…).

וכמו… ללכת לאכול פיצה מ-ע-ו-ל-ה ממש (עם בטטות!!!) בטוני ווספה.

(שווה! ** הפוסט מגניב ביקורת מסעדות… אויאויאוי… **)

וכמו… לנסות כלמיני גלידות יוגורט מהטרנד-החדש-הכה-אפנתי (והאבקתי- משהו, כך מסתבר)

בכלמיני שילובים הזויים עד מפתיעים (יוגורט חמצמץ + פקאן סיני + אננס + שוקולד? ממממ… :))

וכמו… להבין שלשבת בסלון ולראות מלאאאא סרטים וסדרות בדיוידי זה מצויין. הכן נפשך לחורף.

אבל החורף עוד לא פה, ועל כן אנחנו מתכחשים לקיומו ולא מזכירים אותו.

מעתה נתייחס אליו כאל ח'. אין לומר את שמו המפורש.

*ובמאמר מוסגר: אם אתם עומדים לצווח בקול מריר "הא הא! אבל היו פה כלמיני ימים של גשם!!!"-

Denial

זה מה שיש לי להגיד.

אתם לא רואים את הציפורים מצייצות בחוץ?*

אנשים שאנחנו אוהבים

אנשים שעוזרים לפוסט להתמודד עם הפחדים שלו.

אם אתם מכותבים על פיסת המלל הזו, מן ההגיון הוא שאתם מכירים את הפוסט, את בלונדיניותו,

ואת אהבתו למטבח.

ובכן- יש לו וידוי קורע לב-

הוא מעולם לא הכין מרק.

כלומר- מעולם ועד ממש לא מזמן.

יש משהו מפחיד בלהכין מרק.

איך אתה אמור לגרום לסתם מים חמים עם גושי-כלמיני (מירקות ועד פסטה או קניידלעך. תלוי באיזה מרק מדובר, או בתכולת המקרר שלכם + כושר האלתור והיצירתיות שלכם) בפנים להפוך למשהו עם טעם?!

נשגב מבינתי כל התהליך הזה, באמת.

כלומר- על עוגות כבר למדנו בשיעורי מדע, אי אז כשהיינו נטולי כל דאגות-

משו עם המילים "תרכובת" ו"תערובת", ועם זה שאם תפעיל על משהו כוחות חיצוניים (תנור/ מחבת/ כאפה- על- קולית מסופרמן וכיו"ב) הוא יהפוך למשהו אחר.

או במילים פשוטות יותר:

קמח + סוכר + ביצים + מכת חום = טעים.

אוקיי. אז נכון שגם למים עם גושישי הירקות אנחנו נותנים חום,

ונכון שתיאוריית שיעור המדע שלי אמורה להתאים גם פה,

אבל סוכר זה טעים.

וגם ביצים וקמח (תחשבו פיתות על הטאבון).

אבל מים + מלח + מונוסודיום גלוטומט?!?!?!

I dare you all לשים כפית מלח (או MSG, בררר) בפה ולחייך באלגנטיות אח"כ!!!

אז יש פוביית מרק.

או הייתה לפחות, עד שכל הסובבים אותי עודדו אותי ו/או ספגו את עצבי החרדה שלי (גם הגזר המסכן, שסה"כ כנראה היה לו קר אז הוא לא התקלף כ"כ טוב. מי רוצה להוריד שכבות כשקר בחוץ?!).

יצא מרק.

עם קניידלעך .

אני כזו פולנייה.

🙂

אנשים שאנחנו לא אוהבים

ביטוח לאומי.

אני חושבת שסופסוף גיליתי למה באמת עולם המבוגרים הוא קר ואכזר.

פיטר פן צדק, אני אומרת לכם.

שנות ילדותך הן אושר צרוף.

כן! אושר!

אתה מתרוצץ לך נטול דאגות (לפעמים גם נטול מכנסיים, אם הצלחת לברוח לאמא באמצע שהיא הלבישה אותך) בעולם, לומד שירים, מנשק כלבים ואוכל חול.

מה רע?

ילדים מרושעים?

מטפלת קיבוצניקית ששוטפת לך את הפה עם סבון?

כשלא מרשים לך לראות טלוויזיה שבוע כי היית ילד רע?

כל זה כאין וכאפס לעומת תיבת השרצים שנפתחת ושופכת תכולתה המבאישה על ראשך ברגע שאתה מפסיק להיות של-מישהו-אחר (של אמא/ של הביצפר/ של הצבא).

אתה משתחרר, משועשע מהעובדה שכל עובדי כל קופות החולים ממש רוצים שתחתום אצלם ומאחלים לך בשביל זה כלמיני מרעין בישין,

מתחיל לתכנן את העתיד הגדול וצופן הנפלאות שלך,

עד שלפתע (פום פום פום!)-

מכתב מביטוח לאומי.

זה מתחיל מ"הי!!! מה שלומך? אתה חייב לנו כסף"

עובר ל"שלום. אתה חייב לנו כסף. ביי"

ממשיך ב"אתה! כסף!! עכשיו!!!"

ועובר ל"הכסף שלך שייך לנו, מוהאהאהא! על החתום- לוציפר".

באמת שבאמת שלא עשיתי כלום לממסד הממשלתי המתופלץ הזה.

בחיי!

הייתי בחו"ל קצת, נכון, אבל שילמתי את חובותיי למדינה-עושקת-יושביה. למה ממשיכות להגיע אליי תכתובות משטמה?

אולי זה כי חוש ההומור של המבוגרים מקולקל…

ובכל אופן

הפוסט מגיש לכם פוסט זה בתקווה שתהנו ממנו לפחות כמו מסופגנייה (רק בלי כתמים על הסוודר :)),

ובתקווה שהפוסט הבא יגיע מהר יותר.

ורק שתדעו:

“You can berate patients all you want. Shoving objects into their rectums is assult.”

(תודה בייב! :))

(לא אני!!! אמרו את זה בטלוויזיה! (לא) בפריים טיים! "האוס".)

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: