21.1.09 – עברת דירה? שתה יין!

הפוסט צריך תשובה ומהר-

אפשר להיות תלאביבי בלי להיות צלאביבי?

כן.

הפוסט נטש את "ערכיו" הקיבוצניקיים (כלומר- את דירת החדר וחצי+כוך שלו… עם עפיצות הרפת וארומת חזירי הבר) ועבר לעיר הגדולה.

כלומר- למקום שבו אפשר להעמיד פנים שאתה גר בעיר הגדולה 🙂

אז לקח לו חודש להעביר את כל תכולת דירתו למעון החדש, לסדר, לזרוק דברים, לבלגן הכל, ולסדר מחדש.

הוא מודה- לנסות להעביר כמעט דירה שלמה (גם אם קטנה) בגטסי אחד זה מאתגר. ואינסופי כמעט.

אבל!

סוף טוב הכל טוב-

הוא הצליח להעביר את הספה,

הוא הצליח לתרום פריטי ריהוט שונים לאנשים שונים (טוב לקארמה, לא?),

הוא הצליח לסדר (כמעט..) הכל אחרי שפינו לו המון מקום בארונות ובמגירות,

הוא שמח ודב לב.

ותודה לידוע 🙂

מה שכן, בעודו פורק ארגזים, זורק מיני מציאות (מי שומר רשימות לכלבו?!), מבלגן, מתייאש ושם הכל בחזרה באותה ערימת בלאגן,

גילה הפוסט את מה שאף אחד לא גילה לו לפני-

לעבור דירה זה נוסטלגי.

אין מה לעשות- כל הדברים האלה ששמת במאחורה של המגירות או של הארון? כל הניירות האלה ששמרת כי "יום אחד זה יהיה מצחיק להסתכל עליהם" ושכחת מהם?

הכל חוזר כדי לנשוך אותך בתחת!

(או כדי לפזר עלייך קצת אבק..)

חי חדקי-

חולצה שומרית ובנדנה מהטיול שמו"צ היחיד שאשכרה הייתי בו,

אלפי פתקים קטנטנים של התכתבויות משיעורים משמימים,

בובת טרול (!) שקיבלתי אי אז במהלך הקורס הקרואסוני שלי..

אין ספק שזה ממש מצחיק להיתקל שוב בבחירות האופנתיות שלך מגיל 14,

לקרוא כלמיני דברים שכתבת כשחשבת ש"לחטוא בכתיבה" זה סקסי (וזה יותר גרוע מלמצוא שוב את העמוד שלך ב"במה חדשה". שם לפחות לא היה לך כוח להקליד הכל אז סיננת..)

ולמצוא תמונות נוראיות שכבר מזמן היית צריך לשרוף/ להשמיד/ להפוך לקונפטי..

הידעת שבימי ילדותו (כלומר- גיל 16. כלומר לא כ"כ מזמן) הפוסט חשב שזה מגניב ממש לכתוב לעלון של הפנימייה?

🙂

אנשים שאנחנו אוהבים

הגיע חג החנוכה (והלך כבר…), והפוסט חייב להודות-

בעודו משוטט לו בפייסבוק להנאתו (שמישהו פה יקום ויגיד שהוא לא עושה את זה!!! חוץ ממך פולינה…), איתר לו הפוסט כמה וכמה אלבומים הנושאים שמות כמו:

"הדלקת נרות אצל פוצי ומוצי"

"נר שלוש- עשרה בשליש חדר שלי במעונות"

"אוי אנחנו שמנים כמה סופגניות אכלנו"

וכדומה.

הפוסט רצה גם.

למה לא? לו לא מגיע? מה הוא? עז?!?

אבל אין לו חנוכייה בבית החדש שלו,וסופגניות בעבודה זה לא שווה..

מה יעשה?

מזל שיש חברים לתפארת, שאמנם גורמים לו לנסוע לירושלים דווקא ביום-חמישי-הכי-פקוק-בשנה,

אבל מספקים לו אושר גולמי בצורת המון חברים ונרות ושירים.

חגים זה כיף 🙂 (תודה למישקה ושחר. טוב בסדר, גם ליונתן וקוקי שאיימו עלינו במכות אם לא נבוא..)

הפינה הסאדיסטית

הפוסט מצא עצמו לא מזמן מקפץ לו בין הופעות כמו בין טיפות הגשם.

כן- הפוסט והופעות באותו משפט!

מתל אביב ועד גן שמואל (!),

מהברזילי ועד האוזן-בר,

ובעיקר- מהלבונטין ועד למוזס אחר כך, שדי קרוב וכבר ממילא אחרי חצות, ומה לעשות שהופעות רועשות (מאוד רועשות) עושות אותך רעב?…

🙂

אבל אין לו תלונות, לפוסט.

היה כיף.

ואתם לא הייתם שם… מוהאהאהא…

אפיזודה משעשעת

אז… שף תאכל, מכירים?

כל כמה חודשים מחליטים מסעדני ארצנו שהם לא מרוויחים מספיק כסף מקמצנים, אז הם יוצאים במבצעים שונים ומשונים.

זה מתחיל מארוחות זוגיות ב-300 שקל רק לחברי מועדון כרטיסי אשראי הייטקי,

מקבל מיני שמות שונים ומשונים,

ומגיע גם, למרבה המזל, לארוחות שלמות בפחות מ-100 שקל, לקמצנים הרגילים שביננו 🙂

טוב, טוב-

לא קמצנות. "צרכנות נבונה".

😉

אבל זה כיף לאללה…

אחלה הזדמנות לכל מי מאיתנו שעוד לא עשו את המליון הראשון שלהם לשבת בנחת ולהנות מהחוויה של המסעדות היותר שוות שיש, בלי למכור כלייה..

אז הלכו להם הידוע והפוסט להשביע את רעבונם במסעדה מעט נחבאת אל הכלים בערך בקו התפר שבין תלאביב ליפו (הפוסט טוען שמדובר בקו התפר. היינו בת"א, ואז פתאום- היינו ביפו!), בעלת קונספט מעניין ואווירה דרום אפריקאית.

מלבד האוכל, שהיה טעים (אם הפוסט ירחיב עליו בדברים הוא ככל הנראה ייאלץ גם להרחיב את חשבון ההוצאות וללכת לאכול שם שוב איזה קינוח.. או שניים..) זכו גם השניים למספר אנקדוטות משעשעות שליוו את ארוחתם השחיתותית מה-

מכיוון שמקומות על הבר זה מה שהיה לאיש הנחמד שבטלפון להציע- מקומות על הבר לקחו הם.

הברמנית שמילצרה להם קצת הסתבכה עם עניין הגשת צלחות הענק (שמתם לב לעובדה שגודל הצלחת עולה ביחס ישר למידת פלצניותה של המסעדה? וכמובן שגודל המנה אף פעם לא עובד על אותו עקרון. ככל הנראה מדובר במן עניין של "מראה נקי". זה מה שהפוסט מספר לעצמו) במרחב שהכיל 3 ברזי בירה מגודלים. היה מאתגר..

לאחר זמן מה גילו חברי הצמד שהזוג שהתיישב לו לידם על הבר מהווה את מנהל המסעדה ואת הגברת-בחורה שלו.

בין אם בשל עובדה זו ובין אם בשל מזלם השופע, מר שף החליט לצאת מקונכיית המטבח שלו ולטעום יינות. ויינות- לא טועמים לבד…

אז אחרי כוס של שיראז דרום אפריקאי (בשם הקונספט!) הצליח הפוסט גם ללגום לו עוד 3 סוגי יינות,

גם לעשות יותר "לחיים" משעשה בכל ארוחה מימיו כנראה (וזה כולל את הארוחה בה הוא ואמא שלו סיימו בקבוק יין שלם… חיחי) וגם ללהג עם מר שף על יין, אוכל ועל החיים בכלל (יש לציין שהידוע יודע ללהג טוב יותר על יין).

הפלצנות משתלמת חברים.

ובכן-

"מחר נוכל להגיד שמחר נוכל להגיד שמחר נוכל להגיד שמחר הפוסט טס לדלאס"

🙂

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: