17.12.07 – הבבצ'ה, סיבוב ראשון

פום פודום פום פום!!!

אחרי פתיחה חגיגית זו, ואיחור אופנתי זה (בואו נחכה ונראה לאן הוא עוד יתפתח… שורות אלה אני כותבת ביום בו הפוסט אמור לצאת, אוי לבושה…)-

אני מעבירה לכם פוסט אליטיסטי זה, בעל ארומה של ענבי קברנה ועפיצות של ענבי מרלו, לאחר שבוע של שיעולים, צרידות ופיזור חיידקים לכל המרבה במחיר (וגם לכל מי שסתם נקלע לאיזור בטעות ובכלל לא רצה חיית מחמד חדשה…).

יש לציין כי השלמתי בחדווה את הסדרה של קלינקס ויש לי גם את הברווז (הטישיו שבחדר, לסופ"ש) גם את הצפרדע האהובה כמובן (במשרד, כדי להכניס קצת ורידות למעבדה אפופת הטסטוסטרון בה אני מבלה שעות רבות ביום) וגם את הארנבון! (טישו לאוטו. חובה בכל בית…).

תהייה- הסדרה של קלינקס זה כמו פוגים וקלפי סופרגול? מקבלים משהו אם אוספים את כולם? אם אני אוכל במבה אני אקבל אחד נ-דיר באריזה ניילון לבנה קטנטנה?

אנשים שאנחנו אוהבים

אוף איתכם- איפה יצר ההשפלה? איפה הרצון להיות משופדים בחודי שנינותי (אהמ…) מול כל רשימת התפוצה האימתנית והנעלה הזו (המפ…)? למה אף אחד לא נענה לבקשתי לשלוח לי מייל אם אתם חושבים שאני אוהבת אתכם?!? אני אהרוג את כולכם בכוח המחשבה שלי!!!

מצטערת. אני בדיוק בשלבים מתקדמים של קריאת הארי פוטר השביעי והאחרון. זה מדהים כמה שבתיאוריה לא באמת אכפת לי מגורלו של הילד המתבגר האווילי הזה, אופן החשיבה הבוגר והלא אנוכי שלו ויוצרתו העשירה כקורח, ועם זאת אני עדיין קוראת את הספר במהירות שיא ביחס למידת ה"אני עסוקה" שלי… הו וול, כנראה שגם אני חננה שמקווה שיום אחד היא תגלה שהיא מכשפה והיא יכולה לגרום לכולם לצמח בצל ירוק מהאזניים…

אבל יש מי שראוי לציון במידת אהבתי אליו- כל מי שתרם להעשרתי הספרותית- תודה למשאילות הספרים החינניות שלי ולצומת ספרים ומבצע ה"אבא במאה" (*צחוק של ילדה בלי שלא למדה מתי עדיף לשתוק*) שלה, שהביאו אותי עד הלום…

אנשים שאנחנו לא אוהבים

אנשים שנוסעים לאן שאני נוסעת. כאילו מה? יש לכם משהו לעשות בנגבה?! מה אתם רודפים אחרי בכביש 4? בכביש 5? באיילון? מה זה הפקקים האלה מה זה?!!!?!?!?!!?

סורי. יש עבודה. יש אוטו. יש דלק. אין צורך באוטובוסים שנתקעים או ברכבות שמאחרות. יש פקקים.

גם הבלונד גילה את העולם האמיתי שבחוץ.

אבל אתם יודעים מה הכי נורא? אנשים שלפתע פתאום, בדעה צלולה, באור יום וללא כל בושה מחליטים להם לנסוע במסלול האמצעי או השמאלי על אוי-רגע-נפל-לי-הבקבוק-אני-צריכה-לתקן-ת'איפור-שואף-לשמונים-קמ"ש.

אז מה? אז מה אם אבא הביא לכם מתנה את הסובארו פשע הבת מאתיים שלו? אז מה אם בא לכם לעקוף ת'מערבל בטון (מישהו שם לב לעובדה שבראשון בבוקר יש הרבה יותר מערבלי בטון על הכביש מבדרך כלל?)? אף אחד לא הסביר לכם שאי אפשר לעקוף, גם לא משמאל, אם אתה נוסע פחות מהר?

בחיי, כבר ראיתי את שדה התותים של כפר סבא עושה לי אצבע משולשת בחיוך נקמני בעודו עוקף אותי על שורשיו ורגבי האדמה אליהם הוא מחובר…

אפיזודה משעשעת

הבבצ'ה.

כלומר- פאב נגבה, למי שעוד לא זכה להכיר.

כלומר- המקום שמספק לי אפיזודות חוזרות ונשנות של שעשוע עליון כשאני וחבר מרעיי עצלנים מכדי להחליט על דזיגנייטד דרייבר.

ובכן- אני, הקוקי והשלי החלטנו חגיגית ללכת לנו (לחגוג) שישי אחד בפאב. כל הנספחים נשארו בבית מסיבותיהם שלהם ואנחנו זכינו לערב בנות קומפלט.

את הלילה הסוער שלנו פתחנו בפור-פליי ארוך ומושקע של משחק דוקים על השטיח בחדר שלי. ההנאה הצרופה הזו הביאה אותי למסקנה חשובה-

דוקים זה לא כמו אופניים- כשלא מתאמנים- שוכחים ונהיים מעפנים!

אבל ניחא. לא בכך עסקינן. אחרי שסיימנו לאמן את שרירי קצות האצבעות החלטנו לפסוע מעדנות בחצאיות קצרצרות (מי יותר מי פחות…) לכיוון ההיכל. שנייה לפני שנתקענו בדלת גילינו את כובע הבוקרים החינני שקיבלתי משחקסי-את-כלת-עולם שנייה וחצי לפני טיסתי הידועה לשמצה. כמובן שאימצנו אותו לליבנו (קרי- לראשנו) ומצאנו גם כתר פלסטיק זהוב שיארח לו לחברה.

עם ההגעה למקום האירוע גילינו את מה שידענו כבר מזמן אבל ביכרנו להדחיק- לגברברי ישראל אין את המושגים שנינות או מקוריות בלקסיקון. אין להם מושג מה צמד המילים הארוכות האלה מביע…

לפחות 5 אנשים פנו אל בעלת הכתר כ"הוד מלכותך" וכאן איבדו את כל האופציות להמשיך בשיחה.

אז חשבת שאתה תהיה מקורי ונפלת חזק- לפחות תכין משפט אחד אחרי השורת פתיחה האווילית שלך כדי שתוכל, איפשהו, להשיג את מטרתך האינפנטילית (כן כן- גברברי ישראל לא רק צריכים הרחבה לאוצר המילים, הם גם צריכים להבין שכתר זהב עם אבנים ורודות זה נשי- למה לכם למדוד את זה?!?! תמדדו את מי ששמה אותו על הראש…).

יש לציין שנרשמה התרשמות קלילה עד קלה מבחור אחד שגיוון ולו במעט ובחר ב"המלכה ושתי".

כבוד. סוגשל.

ובגזרת ילד הפרות (קאוי-בוי…)- שמחה והמולה. אחרי שנשאלנו היכן חונה הסוס שלנו והתמודדנו עם נסיונות גניבה חוזרים ונשנים (הכובע, אין מה לעשות, אכן מוצלח…) גילינו שהמצב עצוב באמת, כי כשפנה מי מהנוכחים אל חובשת הכובע עם אותה שאלת סוס לעוסה והיא החליטה להחזיר מלחמה שערה וענתה "אאודי קאובוי" המר בחור עמד בפה פעור ובלא יכולת הבנה בסיסית ביותר במערבונים משנות ה-20'.

ואם כל זה לא מספיק, הרי שגם נרשמה אפיזודה משעשעת באמת-

מי מקוראיי הנאמנים זוכר את צמד החמד קוקי ושוקי? מדובר באירוע אחר שכלל את הבבצ'ה, את קוקי ואותי, וזוג גברברים אוויליים שאחד מהם היה מאורס (והחליט לרקוד עם שפחתכם הנאמנה. בחיי- שאלו אותי אם אני ארוסתו, רחמנא ליצלן) ולשני קראו שוקי והוא ניסה נואשות להתחיל עם קוקי בעודו מתעלם מההקשר הטקסטואלי המצחיק-עד-דמעות שנוצר פה. ובכן- גם הפעם נרשמה נוכחות של היצור חסר האינטילגנציה, וגם הפעם, כן כן, נרשמו נסיונות לרקוד צמוד לזו שהוא כבר ניסה ולא נחל הצלחה איתה בעבר… נו נו- אין שכל אין דאגות, לא? הוא בטח לא זוכר כלום…

מילון בלונד- עברית

גוז– כינוי כללי לאדם המקושר בדך כלשהי לאנשים שנמצאים איתי באותו חדר. מוכרת גם הטייה לנקבה- גוזית.

קמלוט– מקום כלשהו בהרצליה פיתוח אליו הייתי צריכה להגיע בשביל איזה אירוע של החברה, אשר בדרך אליו הצלחתי ללכת לאיבוד פעמיים, שמופיעים בו כנראה רק סטנאפיסטים כושלים ויש בו גינס! (אבל לי היה אסור לשתות כי הייתי חולה ונהגתי…)

נראה לי שזהו,

נגמר לי הכוח…

"טוב, ליל מנוחה וחלום,

כבר מאוחר ומחר נקום ונראה-

איך שמגיע היום בסוף כל לילה…"

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: