13.3.08 – האידיוט הגדול ביותר בתבל

שוינט.

הימים חולפים, העננים מפנים מקומם לשמש (זה מגיע! לאט אבל בטוח!), והבלונד ממשיך לתהות לו בשאלות קיומיות (למה קול של ברווז לא עושה הד?!?) ולתעות לו בשולי הדרכים (אמציה זה חור נידח ממש. בין קריית גת לסוף העולם! בחיי…).

לא מזמן יצא לי להתקל במכר ותיק. לא נאמר חבר קרוב במיוחד (כי זה גם לא נכון וגם נורא מפדח, כפי שתיווכחו בקרוב…), אבל החלפנו כמה מילים.

בשלב אבולוציוני זה או אחר אמר המר איש את המשפט הבא (או משהו מאוד דומה לו, אני עדיין לא רשמקול אנושי)-

"כן… עברנו בית…"

"מה?! למה?!? אבל היה לכם בית יפה, של עשירים כזה…"

"כי אמא שלי אמרה שהוא בנוי רע מבחינת פנג-שווי"

אל תשאלו למה שיחתנו נסובה לה לכיווני פנג-שווי, גם לי אין מושג (נראה לי הייתי עסוקה בלחפש ספרייט כשהמר איש היתל בשיחה ובי והביא אותנו למחוזות שהוא עצמו ואנוכו בלבד חפצים לדון בהם…), אבל זה קרה.

הפוסט, בבלונדיניותו, ציפה שהמשפט הבא בתור יהיה משהו בסגנון "אני לא מאמין, איזה שטויות! ובאמת שהיה לנו בית יפה כזה, של עשירים… למה לעבור בכלל?!?!?!"

אבל מר איש אמר רק "כן. היא צודקת".

אוי אוי,

איך נפלו גיבורים? (אמנם הוא לא גיבור, אבל אמא שלו? היא עושה אחלה קוקטיילים, בחיי!)

אנשים שאנחנו אוהבים

אנשים שגורמים לי לראות סרטים מגניבים.

גם אם זה בשידור חוזר של שידור חוזר…

לא מזמן בכלל יצא לי לראות בשבוע אחד את רטטוי (מצחיק, ללא ספק), שר המלחמה (באמת מהגאוניים. תחשבו על זה, חלקכם יסכימו יותר מאחרים…), היומן (סופסוף!), וטופ גאן, או אהבה בשחקים.

אז טופ גאן. הייתי בטוחה שכבר ראיתי את זה פעמיים לפחות, והתברר לי שראיתי את זה אולי ¾ פעם, וגם זה היה כשהייתי בת 8 או משהו אז לא היה לי מושג מה באמת קורה (תחשבו על זה- הייתי קיבוצניקית בת 8- הייתי בטוחה שזה אנשים קטנים בתוך קופסה יפה כמו שיש לנו בחצר או משהו כזה…).

סרט נהדר.

נכון, האופנה שם הייתה לא משהו.

נכון, עיצוב השיער היה מזעזע ואפילו שטום קרוז היה צעיר וחתיך- הוא גם היה פעור ממש.

אבל!

המטוסים.

אלוהים אדירים- סצינות טיסה מדהימות עם מטוסי קרב, שלשם שינוי לא נראות כאילו מישהו עבר עליהן 7 פעמים עם פעלולי מחשב או מינימום פוטושופ, על רקע נופים לא רעים בכלל… מעולה.

(*שנייה, אני אהפוך מבחור נלהב עם מוטוריקה של עגל ("אווו! מטוסים!!!") לבחורה:*)

תוסיפו לזה את משקפי הטיסה של מווריק- ואני שלכם..

הפינה הסאדיסטית

נגיד שאתה בחור.

נגיד שלפני איזה שנה היה לך סוגשל קטע עם מישהי, הצהרת באוזנייה על התאהבות מוחלטת, והיא בתגובה נבהלה (מן הסתם), לקחה ת'רגליים, ויצאה לשני דייטים עם חבר טוב שלך.

נגיד.

נגיד שבאותו זמן חברה של אותה מישהי ניצלה חבר אחר שלך למטרות סמי- ריבאונד חינני.

נגיד.

נגיד שעברה שנה, ובאופן נבואי קוסמי עליז כזה או אחר, הצטרפות מקרים מרנינה, אושר צרוף (?!?)- נקלעו כל 5 הנפשות הפועלות לאותה חצר של אותו בית (הייתה שם בירה).

נגיד.

אמרנו?

מכאן נפתחות בפנייך מספר אופציות:

א. אתה מגלה לפתע עניין רב במהלך חייהם של הנמלים, ולאחר מספר דקות של בהייה אתה נזכר שיש לך משהו חשוב נורא ודחוף ממש לעשות בבית. לבכות לתוך הכרית נגיד.

ב. אתה מחייך קלות, מניד בראשך, אומר שלום מנומס לכל מי שאתה מכיר, נהנה מהבירה שלך ומזה שיש אנשים מספיק שיכורים בשביל לרקוד לצלילי הזיפת הזה שמנוגן, והולך הביתה מבוסם קלות ודוב לב. כיאה ליום חמישי בשעת לילה מאוחרת.

ג. אתה קם ממקום מושבך, פוסע לעבר 2 הבחורות המוזכרות לעיל, מתיישב לידן ופותח בסקר קצר-

את זו שכבר סבלה ממך מספיק אתה שואל מה שלומה.

את השנייה אתה שואל מה היא חושבת על הבחוריבאונד, תוך שאתה מתפלא על שהיא לא באמת זוכרת איך הוא נראה.

תניח להם לנפשן לשעה-שעתיים, ואז תאגף אותן משמאל כשהן לא שמות לב, ותפציץ בשאלות כמו "מה את חושבת עליי?" למרת בחורה א' ובמשפט השנון-חד-כתער-מרנין-מלבב-מרטיט הבא לבחורה ב' "שמעתי שאת מנשקת נהדר והייתי רוצה לבדוק את זה".

ואז תזכה בתואר "האידיוט הגדול ביותר בתבל".

אפיזודה משעשעת

בשבועות האחרונים הפוסט החליט לעשות מעשה, לשמח לבב אנוש ולטייל קצת בשמש, כי הייתה כזו.

אז ארזנו פקלאותינו (קרי- את האוטו עם הדלקן) ויצאנו לנו לטייל בארץ ישראל-

הייתי בסטף ובטיול רגלי בירושלים. היה חם (כן- חם בירושלים!), היו גבינות עיזים, הייתה הרבה רוח שטות והיו כלמיני כנסיות. זה מה שיש בירושלים מסתבר…

הייתי באמציה. כן אמציה. זה איזשהו חור נידח ליד שקף. שקף זה עוד חור נידח. משהו בסגנון "מזרחה מקריית גת בואכה הקו הירוק…". היו שם המווווווווווווון כלניות ואת כל עמישראל שבא לראות כלניות גם. מדהים איך אפשר ליצור פקק בשומקום..

והייתי בים.

ים זה טוב כנתון. כך שזו כבר התחלה טובה.

אבל– הים הזה רק השתפר מרגע לרגע!

הוא כלל התאספות רנדומלית של כלמיני אנשים יקרים,

רוגלעך במקום וופלות,

פאנטה בירוק זרחני במקום ספרייט,

תה באדיבות הגזייה שקיבלתי כשי לפסח מהצבא לפני שנה,

ו…. ארמון!

היקרים החליטו שאין טוב מלבנות ארמון חול ענקי, בעל 3 מפלסים, 4 כניסות שונות, גשר, 3 צריחים, מגורי עבדים ובית דת של שמאן אינדיאני. ושל מי היה הארמון הזה?

נכון!

של הבלונד!

הוא יועד לי ורק לי, ואפילו זכיתי להפוך אותו לעיי חורבות!

מילון בלונד- עברית

יום וחצי שחם בהם ולא צריך מעיל – קיץ

קחי מעיל, יהיה לך קר – מה נסגר איתכם? קיץ בחוץ!

פורים – תחפושות ומשלוחי מנות. מתברר שהילדותיות והטמטום לא נגמרים. גם אם את מעמידה פנים שאת כבר גדולה ועובדת 9 שעות ביום…

חוצמזה- פורים זו אחלה הזדמנות ללבוש בגדים קצרים. לפחות לחלק מהבחורות בעולם. אחרי ערב שלם של מופע סטנדאפ עצמי ("אז תתחפשי למלצרית זונה! לשוטרת זונה! לגנבת זונה! המממ… איך מתחפשים לזונה זונה?!") פתחתי את עיתון הסופ"ש ושם ראיתי פרסומות למגוון תחפושות כמו "אינדיאנית סקסית" "נמרה סקסית" ודרקולה סקסית".

גררר…

יש קיפודים בתל אביב! בחיי!

חנייה אין, זה נכון.

בעודי משוטטת לי עם הגטס המופלאה שלי ברחבי רמת אביב, מחפשת חנייה (או שאין חנייה, או שהיא כחול לבן. ואם באתי לבקר? מה אני? עז?!?),

ועושה יוטרנים (פניות פרסה בעברית צחה) כאילו אין מחר (נראה לי אדריכלי תלאביב הם בעצם מדענים בניסוי רחב היקף על רדיוס הסיבוב הקטן ביותר אליו יכולה להגיע כל מכונית…)-

פסע לו קיפוד קטן וחמוד על הכביש.

זה כבר הקיפוד השני שאני רואה בתלאביב. אפילו בבית שלי, שהוא בקיבוץ מגניב ושקט עם המון טבע מסביב, ראיתי קיפוד איזה פעם- פעמיים וגם זה בקושי.

אני נהניתי…

ובנימה אופטימית זו, הפוסט ינער רעמת שערו, ינער חוצנו, ויגיד

"להתראווווווווווווווווווווווווווווווות"

🙂

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: